חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 152 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: שונות



הבוידעם שלנו

קופסת קק”להרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כל יום שישי היה התורן של הכתה עובר בין הספסלים עם הקופסא בידו.
תוך כדי שאנו היינו מכניסים את מטבעות המילים והגרושים לחריץ של הקופסא, הינו שרים:

אספר לך הילדה
וגם לך הילד

איך בארץ ישראל
אדמה נגאלת

דונם פה ודונם שם
רגב אחר רגב

כך נבנה אדמת העם
מצפון עד נגב

על הקיר תלויה קופסה
זו קופסת התכלת
כל פרוטה בה נכנסה
אדמה גואלת

דונם פה ודונם שם
רגב אחר רגב

כך נבנה אדמת העם
מצפון עד נגב  

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:
"...בילדותי בשנות הארבעים קטפתי פרחים, בעיקר היו בסביבה פרגים וחרציות, וביום שישי מכרתי אותם למורים ולשכנים. את הכסף שגביתי שלשלתי, לפי עצת אמי, לקופסת קק''ל. את הקופסא העמדנו על הדוכן שהקמנו...".

מאירה לפידות קריית אתא
 meira404@walla.com

 

רטרו:

 

''...באותו יום חילקה לנו המורה רחל מורנו קופסאות קרן-קיימת שצבען כחול לבן. לא היתה משפחה אחת בימים ההם שלא היו ברשותה קופסה או שתיים. המורה עודדה אותנו להשקיע מאמץ, לפעול במרץ ולאסוף מספר רב של מטבעות ככל האפשר, למען המטרה שלא היתה נעלה ממנה - ''גאולת אדמת המולדת''... התרוצצתי כמטורף, שטוף זעה, נמרץ ומשולהב מגודל המשימה....ולבי גאה ועלה על גדותיו לשמע כל צליל עליז שנשמע כשהמטבע נחתה בתחתית הקופסה...''.
''מיתר אחד'' מאת ברוך יוספסברג, עמודים 22 -23, הוצאת ירון גולן.

 


בגן הילדים ובבית הספר שרנו את שירם של י. פרידמן / מ. רבינא - "דונם פה ודונם שם":
"...על הקיר תלויה קופסה, / זאת קופסת התכלת / כל פרוטה שנכנסה / אדמה נגאלת. / דונם פה ודונם שם / רגב אחר רגב / כך נפדה אדמת העם / מצפון עד נגב...".

מעבר לערך קופסאות קקל בפרק תצוגות של אספנים




קרש לגיהוץ שרווליםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כדי לגהץ בצורה יותר יפה את הבגדים היה קרש לגיהוץ שרוולים.
זה היה מעין קרש גיהוץ בזעיר אנפין. היו מניחים אותו על הקרש הגיהוץ ומשחילים עליו את השרוול ומגהצים.




רכבת ישראל - שונותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

 

כרטיסי רכבת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לוח זמנים 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




רמיקובהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

היה אחד כזה בכל בית, ושימש את ההורים וחבריהם בערבי משחקי הקלפים והרמי. היו פותחים שולחן על המרפסת ולעיתים שולחן מתקפל נוסף, הגברים היו משחקים קלפים והנשים רמיקוב. הרעש - רחש של ערבוב קוביות הרמי - זכור היטב.

רטרו:




רפורטהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 




רשיון כניסה לשכונההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




רשיון לרדיוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 


 
אגרת רדיו

אני מבקש להזכיר טריק ישן בנושא אגרת הרדיו והטלוויזיה. ויסלח לי אגף הגבייה ברשות השידור: לא אני הגיתי ראשון את הטריק הזה. הקדים אותי עובד בבנק ידוע בירושלים, שככל הנראה היה בתפקיד בכיר. אותו בכיר כתב מכתב בשניים בספטמבר 1955 אל אחד מאנשי הציבור הידועים בחיפה, שגם הוא כיהן בתפקיד בכיר באותו בנק....

 
למידע המלא



רשיון נהיגההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה




שובר נסיעה בתפקידהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




שורוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

שורון היה דף עם סימוני שורות שהיו מכניסים בין דפים חלקים ב"מחברת חלקה" שהייתה ללא שורות. 
השורון שירת גם את אלה שרצו לכתוב מכתבים "
מהודרים" יותר - לא סתם על ניר בלוק עם שורות -אלא על נייר חלק.

 

"...הזדמנות טובה לבלוע שוב ושוב את אנציקלופדיה נעורים, ואת עשרות כרכי דבר לילדים, מכריכה עד כריכה....או לכתוב כמה שורות על דף כמעט שקוף של בלוק דואר אוויר, המוצמד אל שורון בריסטול מתחתיו, למכתב השבועי אל אמא,....ולא נדחף אותו סתם לחריץ מפוקפק של תיבת הדואר, שלך תדע ותסמוך, אלא נמסור היישר לידיו של הפקיד הוותיק בסניף הדואר הראשי...''.
דני כספי, ''עצירת פתע'', הוצאת זמורה ביתן, עמודים 175-174.




שי קק”להרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בתקופה ההיא בכל פעם שקנינו לעצמנו מסטיק בזוקה או ואפל ספורט או כל דבר פעוט אחר - תמיד לשבריר של שניה התגנבה לראשינו המחשבה, האם לא יהיה יאה יותר לתרום את הכסף לקק"ל, לנטיעת עוד עץ, באדמת הטרשים הצחיחה של ארצנו היקרה.

פועלי קק"ל היקרים היו יוצאים (כך רצינו לחשוב), מדי בוקר לעמל יומם ונלחמים בחום וביובש ובאדמה הקשה, כל זה בעבור עוד עץ שיום אחד נוכל אנו הילדים להנות מצילו, ואילו מה שלנו היה בראש היה מה כתוב ב"עתידות" של הבזוקה, או איזו תמונה נקבל הפעם בתוך עטיפת הוואפל ספורט....עד כדי כך עבדה מכונת התעמולה המשומנת של המוסדות הלאומיים וקק"ל בראשם.

אבל יש לאמר שקק"ל דאגה ל"קשר עם התורם", וכאות תודה לתרומה נדיבה במיוחד היו שולחים לנו הביתה ביום ההולדת שי -    גזר עץ - זית שנחתך עבורנו (כך האמנו)  ב"יער הרצל" בבן שמן.

מצדו השני של הצ'ופר הזה שקיבלנו מקק"ל היו טבועות  מילות הברכה -  שנהיה ''כעץ שתול על פלגי מים''....ז.א.: מזל טוב, מזל טוב, אבל אל תשכח אותנו כאן בקק"ל עם כל הענין של העצים וכו'.

 




שינוי שם לעבריתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

בשנותיה הראשונות של המדינה פעלה מערכת הסברה ששכנעה את האזרחים לשנות את שם המשפחה מהשם הגלותי -  לשם עברי. לאחר שהשינוי בוצע כחוק במשרד הפנים - נשלח אישור רשמי בדואר. קציני צבא, נציגי ישראל בחו"ל וספורטאים שיצאו לחו"ל קיבלו מהרשויות צו שהורה להם לשנות  שמם לאלתר.

האישור הרצ"ב התקבל ממיכל קוריאט, שכותבת:
"....בעיצומה של מלחמת העצמאות יצאה הוראה מבן גוריון לכל קציני צה"ל לעברת את שמם. וסבא שלי, שמואל, נקרע בין נאמנותו למדינה לבין רצונו לשמור על שמו, בתור היחיד שנותר לשאתו מכל משפחתו שנספתה בשואה. "איך קראו לאביך?" שאל בן גוריון את סבא שלי, "צבי אליהו" הוא ענה. "אם כך", אמר לו בן גוריון, "עברת את שמך לצביאלי, וכך תשמר את זכרו". את התעודה הזו משנת 1949 שמר סבא שלי בתיבת הזיכרונות שלו, כעדות יחידה לשמו שהיה, טורצקי. והנה היא כאן עכשיו, בשביל סבא שלי הגיבור, שנשאר היחיד בעולם מכל משפחתו..."

 

 

 

 

 

 

 "....הטלפון במכולת השכונתית של גרובר ששכנה בבית הסמוך היה שחור, גדול ובעל אפרכסת ענקית וכבדה. בפעמים שאבי לא היה מצליח להגיע הביתה מבית המלאכה בשל עומס עבודה, הוא היה הולך למכולת ברחוב נורדאוי בו היה בית המלאכה שלו, מתקשר למכולת של גרובר ומבקש שיקרא לנו.
גרובר, זה שהיה כבד שמיעה היה מרים את האפרכסת, מעבירה לאח השומע, זה היה שומע דומם את בקשתו של אבי, היה מניח את האפרכסת לצדי המדף המיוחד של הטלפון, יוצא לרחבה שלפני המכולת וצורח בקול גדול:
"ששש  טטט   ייייי   ננננ ררררררררר"!!!.
כאן המקום להסביר ששם משפחתנו הקודם היה שטיינר. באמצע שנות השישים מימש אבי בהתרגשות גדולה את זכותו הציונית והחליף את השם משטיינר לסלע...".

מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.