חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 155 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




עיתונים ושבועונים

אילוסטרירטער וואכענבלאטהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראה בערך לעצטע נייעס

 




איתניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לפני שפרצה המודעות הגדולה לבריאות שעושה את כולנו כל כך חולים - לא היו כל מקורות מידע בנוגע לנושאי בריאות כל שהם.

כדי למלא את החלל הזה, כנראה, יצא החל משנת 1961 ירחון בשם "איתנים- הירחון לענייני בריאות היגיינה ורפואה ציבורית".
היה זה ירחון משמים עם כתבות בולשביקיות על נושאים כמו "אנחנו והתזונה", "תפקידה המהותי של אחות בית הספר במערכת הרפואית", "לבטים שאלות ותהיות בחיי הזוגיות", ועוד שאר ירקות ארכאיות שכאלה.




אך שמחהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

אך שמח יצא ב שנות ה-40 והיה עיתון הילדים הראשון שהודפס בצבעים.

העורך היה לוין קיפניס, הציור - האחים שמיר שהוציאו לאור בשיתוף עם חותך גלופות הלינוליאום (הם יצרו לעצמם פסבדונים – מ.גרין).

רק שני גיליונות יצאו ב-1940 ואז העיתון חדל להתקיים. (אחד הגליונות הופץ שוב בשינוי תאריך, שנה מאוחר יותר).

 




אלומההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

"אלומה" היה ביטאון מסדר "הבונים החופשיים" בישראל, שיצא לאור מטעם לשכת "אלומה" הירושלמית של המסדר.

 

"הבונים החופשיים" זוהי אחווה סודית בינלאומית שדוגלת בחופש הדת, המצפון והמחשבה, ומקבלת לשורותיהרק גברים. הבנייה החופשית נולדה רשמית ב-1717, אך שורשיה עתיקים הרבה יותר. המסדר הזה שיכן תחת כנפיו את הנשיאים הגדולים ביותר של ארה“ב והוביל את האנשים שקדמו את המהפכה בצרפת. בלב ליבה של הבנייה עומד רעיון האמונה בכוח עליון, הזכות לחופש שיש לכל אדם ואמות המידה על פיהם יש לפעול כדי להיות אדם טוב יותר.




אלףהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




אמרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 אמר היה עיתון שהיה מיועד לאוכלוסיית העולים החדשים ולכן היה בעברית קלה ובניקוד.

כדי לא להעמיס יתר על המידה על העולה החדש שקליטתו וודאי הייתה לא קלה, ביקש העורך לא להכביד על הקורא בכל מיני ידיעות "לא טובות". כך יצא שהעיתון שפע דיווחים על החיים הנפלאים בארץ זבת חלב ודבש זו, עד כי לעיתים תהו העולים האם הם והעיתון נמצאים באותה מדינה ...

 
 



אנחנוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



אנשיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.

 




אצבעוניהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אצבעוני היה השבועון לילדים הקטנים, לפני שעברנו לחומרים כבדים יותר כמו הארץ שלנו ודבר לילדים.
המקור לשם ניתן משירו של ביאליק. את השבועון ערך במשך 50 שנים מיכאל שיר, וממשיך אותו עד היום בנו רמי שיר.
אנחנו נחשפנו לאצבעוני בדרך מאוד ישירה: העורך של העיתון היה מגיע לכיתה בבית הספר, ומספר לנו על השבועון. אמצעי השיווק העיקרי של העיתון היה עניין ההגרלה של טיסה בשמי הארץ, בשנים בהם מטוסים נחשבו כחלליות. מיד רצנו הביתה ודרשנו מההורים לחתום על מינוי לאצבעוני.

אבל חוץ מהגרלה - היה בעיתון הזה שפע של סיפורים איורים שירים וחוויות ילדות רבות.
לאצבעוני, למרות היותו עיתון לפעוטות היו שתי תקריות חמורות עם הצנזורה: בשנות השבעים נסע העורך לחיפה וראה שבנמל עוגנות ספינות טילים עם דגל ישראל וצלמי עיתונות מצלמים. הוא שלף מצלמה וצילם את הסטילים החדשים של חיל הים, והתמונות פורסמו בעיתון. הידיעה על הסטילים החדשים פורסמה ב"ניוזוויק", אבל נאסרה לפרסום בישראל. הפרסום אצלנו גרם לחיכוכים גדולים עם הצנזורה ונזיפה חמורה. המקרה השני היה כשאצבעוני פרסם שהתעשייה האווירית עומדת לשגר לווין ריגול בשם "אופק 1".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 




אשמרתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

יצא בשנת 1949.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




אשנבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אשנב היה עיתון דו-שבועי מחתרתי שהוצא לאור בין 1941 – 1947 על ידי ארגון ההגנה והיה הנפוץ בעיתוני המחתרת בתקופת היישוב. מטרתו הייתה לפרסם ידיעות שנפסלו על ידי הצנזורה הבריטית.

ברל כצנלסון היה מייסדו ועורכו הראשון של העיתון, ומי שקבע את שמו. העיתון הודפס בפורמט של 25*15 ס"מ והכיל בין שישה לשמונה עמודים. לאחר מספר שנים הפך לשבועון והגיע לתפוצה של 30 אלף עותקים.

בעיתון בוטא הזרם האקטיביסטי של מפא"י שביקשו לפרסם את ההתנכלויות הבריטיות ולדרבן את חברי ההגנה לקראת המאבקים שבדרך, תוך פרסום ידיעות שנפסלו בעיתונים החוקיים. העיתון הכיל ידיעות מן העולם שמקורן בסוכנות היהודית ובשירות הידיעות של ההגנה ששמות כותביהן לא הוזכרו. העיתון תקף את האנגלים והערבים, אך גם יהודים שנקטו בקו פייסני כלפי הבריטים.

בגיליונו הראשון, שיצא ב-24 באוגוסט 1941, הופיע בעמוד הראשי הלוגו "מפלגת פועלי ארץ-ישראל", אולם שם המפלגה הושמט מהגיליון השני ואילך והוחלף ב"ליקוטי ידיעות/דברים בשם אומרם". וכן בחודשיו הראשונה בצידו השמאלי של הדף הופיעה הכותרת "פנימי לחברים/לא למכירה", אולם החל מחודש דצמבר 1941, החל העיתון להיות מופץ למנויים בתשלום, והוסר התואר "לא למכירה".

עורכו השני של העיתון היה אליעזר ליבנה (ל?יב??נשטיין), ועורכיו המשניים היו מאיר ורטה, מאיר בראלי ומשה כצנלסון. המערכת שכנה ברחוב נחלת בנימין 57 בתל אביב, והעיתון הודפס ב"דפוס שלומי" ברחוב יהודה הלוי, במסווה של הדפסת עיתון "מערכות". הגליונות נערכו ידנית, ולא במכונה, כדי למנוע זיהוי של בית הדפוס.

מכיוון שהעיתון לא היה חוקי, עריכתו והדפסתו נעשו בסתר, ואף בחלק מהמקרים הוצאו גליונות בשם "א-ב" לאחר שהבריטים הטילו איסור לפרסומו ואחזקתו. סך הכל הופיעו 157 גיליונות כאשר 42 גליונות הופיעו תחת השם "א–ב".

בגיליון שיצא ב-20 באפריל 1947 פרסם העיתון מודעת אבל שבה כרך את שמם של עולי הגרדום – אנשי האצ"ל: דב גרונר, דב רוזנבוים, מרדכי אלקחי ואליעזר קשאני, שנתלו ב-16 באפריל 1947 – עם שמם של חללי ההגנה: אהרון דוב, פנחס וייס, מנחם סאמט ומשה לרר, שנהרגו בפעילות במסגרת תנועת ההעפלה. בעקבות פעולה זו, שנגדה את עמדות ראשי ההגנה ומפא"י, נערך במפא"י בירור מול העורך ליבנשטיין והוחלט לצרף לעיתון עורך שיאזן את עמדתו, בתגובה למהלך התפטר ליבנשטיין ומכיוון שמפא"י רצו לתת סיכוי לאופציה המדינית, החליטו על סגירתו של העיתון.




בולהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בול הוא שבועון שיצא לאור בישראל בשנים 1965 עד 1989.

"בול" עסק בפורנוגרפיה ובאקטואליה וניסה להתחרות ב"העולם הזה" המוציאים לאור של השבועון היו שמואל מור, יצחק גוטמן ומקסים גילן.

בדצמבר 1966 עברו גילן ומור על חוקי הצנזורה הצבאית בחשיפת הפרשה שנודעה בשם "פרשת בן ברקה", כאשר פרסמו את הידיעה ששירותי הביטחון הישראליים השתתפו ברציחתו של האופוזיציונר המרוקני מהדי בן ברקה (ידיעה שהתבררה בדיעבד כידיעת-אמת).

 מור וגילן נדונו לשנת מאסר, אך כעבור 135 ימים זכו בחנינה. במהלך המאסר המשיכו וערכו את "בול" לפי דרישת שירות הביטחון, לבל ייוודע דבר המאסר וכך תאושר הידיעה המביכה. אף על פי כן, דבר המאסר נודע בעולם, והתארגנה עצומה בינלאומית לשחרורם של מור ושל גילן, שעליה חתמו גם ברטרנד ראסל וז'אן פול סארטר.

לאחר פרשה זו המשיך "בול" לצאת לאור, אך בהיקף מצומצם יותר, תוך שהוא מתבסס על כתבות ותצלומים שמקורם בחו"ל. הכתיבה והשכתוב נעשו על ידי כותבים מעטים, שהופיעו בשבועון בשמות עט רבים.




בול צחוקהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

"בול צחוק" היה ירחון שיצא מבית ההוצאה של השבועון "בול", ואשר כלל הומורסקות, בדיחות וקריקטורות שהצליפו על ימין ועל שמאל "ללא הבדל דת, גזע, ובעיקר מין"...

 

 

 

 




בוסתנאיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בוסתנאי היה שבועון שיצא לאור בין השנים 1929 עד 1939 ברחובות. היה זה ביטאונה של התאחדות האיכרים. מייסדו ועורכו הראשון (עד 1937) היה משה סמילנסקי. כמו כן ערכו את הביטאון מרדכי ליפסון, מ"ז מילר ופסח גינזבורג.

השבועון כלל מאמרים פובליציסטיים, ידיעות וכתבות בנוגע לפוליטיקה הפנימית של התאחדות האיכרים, מידע מדעי פופולרי בנושאי חקלאות, זואולוגיה ובוטניקה וכן התפרסמו בו סיפורים ושירים מאת בני המושבות. עם הכותבים הבולטים ניתן למנות את זאב סמילנסקי, מאיר-סיקו סמילנסקי, אלתר לוין, אמנון הורביץ, יעקב רבינוביץ, יחיאל מיכל פוחצ'בסקי ודוד יודילביץ.

בנוסף לשבועון צורף לכתב העת מוסף "בוסתנאי לנוער" (בעריכת יעקב חורגין) ושני כרכי מאמרים בשם "מימים ראשונים" שערך אלתר דרויאנוב.

אחד הפולמוסים החריפים שהתנהלו מעל דפי כתב העת היה בשאלת היחס לערבים. בעוד שמשה סמילנסקי הטיף להיכרות וקירוב השכנים הערבים, נטו רבים מהכותבים (ובראשם יעקב חורגין) לרוויזיוניזם וקראו להתבדלות ואף למעשי נקמה בפורעים ערבים (במיוחד בימי המרד הערבי הגדול). על רקע זה פיטר סמילנסקי את חורגין, ובהמשך נאלץ להתפטר בעצמו מעריכת השבועון.

 




בוסתנאי לנוערהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראו הערך בוסתנאי




בטאון השריוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך




בטאון חיל האווירהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




בית יעקבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ירחון לענייני חינוך ספרות ומחשבה, יצא לאור בשנות ה-60.

 




בית יעקב בתיההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

השבועון של תנועת הנוער החרדית לבנות - בתיה.




בלב יםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




במוצבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

במוצב היה עלון בהוצאת קצין חינוך ראשי שהופץ במוצבים ובמעוזים בתקופת מלחמת ההתשה ועד אחרי מלחמת יום הכיפורים.

העלון נועד לעזור לחיילים להעביר את הזמן ככל הניתן בין התעסוקות המבצעיות והוא כלל מעט חדשות, חידונים, תשבצים, מילים של שירי הלהקות הצבאיות, בדיחות-קרש, קריקטורות וכו'.




במחנה גדנעהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

                                     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתב עת לנוער של פיקוד הגדנ"ע. יצא לאור מלפני קום המדינה (בגלגוליו הראשונים נקרא: "עלומים", "ניב עלומים" ו"במחנה עלומים") ועד תחילת שנות התשעים, בהוצאת משרד הביטחון, עת הוחלט על צמצום מספר הבטאונים הצבאיים.

עיתון נוסף שהחל לצאת במקביל בשנות החמישים, "במחנה גדנ"ע למתערה", פנה במיוחד אל הנוער העולה וקישר בין תושבי מחנות העולים והמעברות ל"ישראל הוותיקה". בהמשך שינה את שמו ל"באהלי גדנ"ע" ולבסוף אוחד עם במחנה גדנ"ע ביולי 1959.

בין עורכיו וכתביו של במחנה גדנ"ע נמנו: מרדכי נאור, זאב ענר, יורם טהרלב, יוסי גמזו ויהודה אטלס (עורך בשנים 1961-1966), עלי מוהר, אוהד זמורה (מזכיר המערכת בראשית שנות החמישים), דן אלמגור, יוסי שריד, הרצל ובלפור חקק.

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.