חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 180 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מכשירי כתיבה

מכונת חישוב ידניתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

מכונת חישוב ידנית הייתה מופעלת בעזרת עיפרון או דמוי עיפרון מפלסטיק לבן. היו מכניסים את החוד לחור שליד המספר, מסובבים, והייתה מתקבלת תשובה לשאלת חיבור. אם היו מסובבים לכיוון ההפוך, היו מחשבים שאלות בחיסור.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ליד מכונת החישוב הידנית, מופיע קלמר נחשק, שקיבלו כמתנה מבנק. במכסה הקלמר, היו שני גלגלים משוננים. היו שני סוגי קלמרים. זה שאם היו מראים מדינה, בחריץ היו מגלים מהי עיר הבירה שלה, וכן קלמר שהראה יישובים בארץ, ובחריץ ניתן היה לקרוא, מהו מספר התושבים באותו יישוב.




מכתבייה..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אחת המתנות היותר מקובלות לבר/בת מצווה.

זהו מין תיק שטוח שבו מקום לכמה מחברות או ספר ובנוסף מקומות מיוחדים לעט ולכל מיני פתקים קטנים.
המכתביה שימשה את התלמידים כשהיה יום לימודים קצר, או כשנדרשו לאותו יום מעט ספרים ומחברות. ובמיוחד שימשה המכתביה את תלמידי כתות ח' בסוף השנה האחרונה בביה"ס היסודי כשכבר כמעט לא למדו ובאו ללא ספרים, ה"שוויץ" היה גדול. השימוש במכתביה הצביע על היותך בכתה גבוהה!




מספג דיוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אל המכשיר היו מחברים נייר סופג. כשהשתמשו בעט נובע או ציפורן ודיו, היה צורך לספוג את עודפי הדיו, שלא ימרחו בעת הכתיבה, ויכתימו את הדף, את היד ואת החולצה. לכן היו מעבירים את הנייר הסופג מעל הכתוב.

 

צילום: חגי מרום

מעבר לערך מספגי דיו בפרק תצוגות של אספנים




מעמד לספר...הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מתקן שסייע לנו להיות תלמידים טובים ושקדניים: מעמד לספר, מתקפל, עשוי ממוטות ברזל דקים הנתונים בתוך פלסטיק קשיח.

כאשר היו פורשים ופותחים את המיתקן, אפשר היה להניחו על השולחן ולהציב עליו ספר לימוד או קריאה. התלמיד החרוץ, שעד כה לא זכה בפינוק מסוג זה, יכול היה להכין את שיעוריו כאשר הספר פתוח ממולו, ושתי ידיו פנויות לכתיבה ו
שרטוט.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רטרו:
היום, כאשר רשימת ספרי הבישול היוצאים לאור הולכת וגדלה מדי יום, חוזר המעמד לספר ותופס את מקומו במטבח, כשהוא מהודר ועשוי מעץ, לנוחיות המשתמשים במתכונים להכנת תבשילים ודברי מאפה. 




מעמד לעפרונותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


צילום: חגי מרום




נייר מילימטרי..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בנייר מילימטרי השתמשו לציור גרפים לוחות לוגריתמים שהיו בידי התלמידים בשנות ה - 70, לחישוב הלוגריתמים, ושיעורי טריגונומטריה (כשהמחשב לא היה בידיהם), והיה בשימוש רק החל מהשלב בו החלו לעסוק בשרטוטים מדוייקים במסגרת לימודי ה"הנדסה" (שהפכה בכיתות גבוהות יותר ל"גיאומטריה"), וכן בתיכון, כשהחלו לעסוק ב"פונקציות" ובפתרון בעיות מתמטיות בדרך גראפית.




נייר פרגמנט...הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

היו קונים נייר כזה שהיה דק וכמעט שקוף, כדי להעתיק מפות מהאטלס.

אלה שלא הייתה ידם משגת לרכוש את  נייר הפרגמנט, השתמשו ב"פטנט סבתא" ישן וטוב: היו לוקחים נייר רגיל, מורחים עליו נפט, דבר שגרם לנייר להיות שקוף. או אז, היו ממהרים להעתיק את המפה מהאטלס ואחרי שהנייר התיבש  - היו צובעים.
נייר הנפט הזה היה קצת מסריח, אבל התוצאות היו כמעט כמו התוצאות של העתקת המפה עם נייר פרגמט.

חברת "תלמה" הוציאה בשנות השישים מרגרינה חדשה שנקראה "גולד בנד", שהייתה פופולארית מאוד. בעיקר אהבו אותה עקרות הבית. ולא דווקא בשל טעמה, גם לא בשל "גלויות הזהב" שניתנו לכל מי שקנה שתי חפיסות ובהן תיאורים של מקומות רחוקים ותמונות נוף. הסיבה שעקרות הבית אהבו את ה"גולד בנד" הייתה בשל עטיפת נייר פרגמנט שלה.

נייר הפרגמנט היה מצרך חשוב במשק הבית של עקרת הבית של שנות השישים. היא הייתה עוטפת  בו את סנדוויצ'ים של הילדים, כיוון שנייר העטיפה הזה ספג היטב את השומנים.
עקרת הבית הייתה ממתינה בקוצר רוח עד שחפיסת המרגרינה תסתיים. או אז הייתה רוחצת בזהירות את נייר הפרגמנט, תולה אותו ליבוש ואחר כך מקפלת ושומרת במגרה, יחד עם ניירות פרגמנט אחרים.
משרד החינוך לא אהב את העובדה שהילדים מגיעים לבית הספר כאשר הסנדוויצ'ים שלהם עטופים בנייר פרגמנט, כיוון שהנייר הזה מוחזר אין ספור פעמים והמחנכים חשבו שהוא לא היגייני. אי לכך, בתקופה מסוימת פתח משרד החינוך במלחמת חורמה נגד עטיפת סנדוויצ'ים בנייר פרגמנט, והמורות היו עוברות בהפסקת עשר לבדוק מי הם האימהות הממרות את פי השלטון....

פרט לנייר הפרגמנט של גולד בנד השתמשו באותו אופן בשימוש חוזר גם בנייר הפרגמנט שעטף את הגבינה הלבנה כנען של תנובה, שהיתה "גבינה כחושה לחתוך", כפי שכתוב על הנייר.
היום משווקת גבינה זו עטופה בנייר פרגמנט עבה וארוזה בתוך ניילון שעליו מוטבעים הפרטים וכבר אין צורך להשתמש בו בשימוש חוזר...

 

''...כשהייתי בכיתה ד' או ה' העתקתי בזהירות, בעיפרון, את מפת העולם מן האטלס של אבא אל נייר דק, חצי שקוף, ועל ההעתקה סימנתי את המדינה העברית שאבא הבטיח...''.

עמוס עוז, ''פנתר במרתף'', הוצאת כתר, עמוד 25.




נייר קופיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

היה פעם עולם מוזר כזה, בו לא היו מכונות צילום או מחשבים, הדבר הכי משוכלל שהיה בו הייתה  מכונת הכתיבה. כשרצו  להדפיס דבר מה במכונת הכתיבה בכמה העתקים - השתמשו בנייר הזה, ששמו המקורי היה "נייר פחם", זאת כיוון שהנייר הזה היה טבול או מרוח בשכבה של פחם, וזה היה מלכלך מאוד. (עד שיצאו ניירות הקופי המשוכללים יותר,  שלא לכלכו, אבל הם היו יקרים בהשוואה ל"מלכלכים").  

היינו משמשים בנייר הקופי גם במילוי של טפסים שדרשו יותר מהעתק אחד, והיו שטענו שהבירוקרטיה היא למעשה המצאה של יצרני נייר הקופי... פקידים שהירבו למלא טפסים מסוגים שונים בעבודתם סבלו במיוחד מנייר קופי הזה שהכתים באופן קבוע את שולי שרווליהם, והיו שהשתמשו בשרוולי מגן כהגנה. 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רטרו:
ניר הפחם לא יחזור כנראה לחיינו גם לא בתנועת הרטרו המתעוררת, אך הגולשת ניצה וולפנזון מצאה לו שימוש, בעבודת המחשב האמנותית שהכינה לאתר, בסגנון "נוסטלגיה עם חיוך".


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




סט שרטוט..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מתנה נפלאה לבר המצוה. הנותן חשב שהוא תורם במתנתו לקידומו וגידולו של מהנדס צעיר נוסף, לתפארת מדינת ישראל. המקבל חשב ברוב המקרים, איך לשלוף את ה"שפיצים" הללו מהמחוגות בלי שההורים ירגישו, כדי להרכיב אותם על חצים ושאר כלי משחית אחרים, לטובת ציד יונים או הצקה לחתולים ומעשים טובים אחרים שכאלה...

 




סימנייה של פעם..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הסימנייה, חפץ קטן ושימושי, באה להחליף את הקיפול של זווית הדף (''אזני חמור'') כדי לציין את מקום הפסקת הקריאה בספר. הרי אנו "עם הספר", ורבים מאתנו מכבדים את הספר שבידינו, ונמנעים וחוששים לפגוע בצורתו.

הסימניות מלוות אותנו כבר שנים רבות, עשויות מחמרים שונים, ויכולות להוות עדות להתפתחות החומרים מחד, וסגנונות העיצוב מאידך.

מבחינת הזיכרון הנוסטלגי שלנו, זכור לנו שבראשית ימי המדינה, היו שני סוגים של סימניות: סימניה צמודה לספר, וסימניה שהיא נפרדת מהספר. הסוג הראשון הוא שרוך שהשתלשל מהכריכה, ואפשר היה להעבירו מדף לדף. פגשנו את השרוכים האלה בעיקר בספרי עיון ובספרי ''כל כתבי'', שנחשבו לספרים רציניים וכבדי משקל, תרתי משמע.

הסימניה מהסוג השני, שיש לשים אותה בתוך הספר, זכורה לנו משעורי תפירה, כאשר ניסינו לשוות לה צורה אסתטית על ידי רקימת צלבים על יריעת בד צרה, וכן הסימניות המיוחדות שניקנו כמתנה ליום הולדת או בר מצווה, והמעשה הציוני היה מוטבע בהן. היו אלה סימניות עשויות מפיסת ל?ב?ד שחוברה לתיבת מתכת קטנטנה.
על התיבה היתה רקועה תמונת מגדל דוד או סמל ארץ-ישראלי אחר, ובתוכה שכן אוגדן מתקפל של תמונות המשקפות את התפתחות ההתישבות והמפעלים בארץ.

סימניה דומה הופצה על ידי הקרן הקיימת, ובציור שעל המיכל נראו ילדים שותלים. פרחי ארצנו הונצחו בסימניות עשויות חומר שקוף ובתוכו פרחים מיובשים. מאוחר יותר הופיעו בשוק סימניות שעליהן הודפסו מוטיבים אומנותיים.

הסימניות הלאומיות כבר מזמן אינן בנמצא. היום משתמשים בסימניות בעיקר גופים מסחריים, לצרכי פירסומת. כ'כ ניתן למצוא סימניות יוקרתיות עשויות כסף ומיגוון סימניות עשויות מחמרים שונים ובעיצוב שונה, כיד דמיונו של היצרן. השינויים בדמות הסימניות משקפים, כנראה, שינויים בדמות החברה והתרבות.

 

 




ספוגיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ספוגית היתה פופולרית במשרדי הדואר. היו מרטיבים את הספוגית במים, ומעבירים עליה את הבולים, במקום ללקק אותם, ולהדביקם על המעטפה.


 

 

 

                                                                                                                                                 צילום: חגי מרום




סרגל א-בהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


צילום: חגי מרום









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.