חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 179 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



מקצועות שהיו

מוכר נקניקיותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

ה"יקים", שיש הטוענים שהם ממציאי הנקניקיות, הביאו לארץ עם עליית שנות השלושים ("העלייה החמישית") גם את מנהג מכירת הנקניקיות בפינות הרחוב, את ייצור הנקניקיות האמיתיות מן הבשר המתאים ואת העיבוד הנכון.

רבים מהם הקימו לעצמם דוכני רחוב למכירת הנקניקיות אותם היו מייצרים בעצמם בבית או קונים מ"ייקים" אחרים שהתמחו בעניין. מוכרי הנקניקיות (וגם לא מעט מוכרות) במיוחד אלה מהזן "הייקי, הקפידו על הופעה מצוחצחת ונקייה.

 

 

 

מוכר הנקניקיות המפורסם ביותר היה זה שעמד בחזית קולנוע "מוגרבי" בתל אביב, שהיה מייצר ומוכר נקניקיות מעולות וניצל את הזמן בין מכירת נקניקיה אחת לאחרת כדי לתת קולו בשיר אופראי, לזכר הימים בהם כיכב כזמר אופרה בגרמניה.

ה"יקים" הלכו ונעלמו מן הנוף ואתם הנקניקיות הנפלאות!

 זכרונות:
"...אני זוכר ברחובות חיפה את מוכרי הנקניקיות שהיו מלובשים בלבן כובע לבן מצוחצחים ומגוהצים לתפארת, וברצועה קשורה לכתפיהם נשאו את המיכל שהבריק שבו היו הנקניקיות החמות, ולפי בקשתו של המזמין שלף את הלחמנייה ומרח בה חרדל וצרף את הנקניקייה ועטף בפיסת נייר לתיאבון...".

בנימין אילן
nimin1@walla.co.il
  

לכניסה למצגת מוכר נקניקיות - לחצו כאן

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




מוכר סברסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הם היו מגיעים לשכונה עם עגלה קטנה וצועקים בקול: "סברס, סברס קר, סברס קר", ומיד היו מתקבצים ליד העגלה בני השכונה, כאלה שהיה להם גרוש מיותר, כאלה שלא היה להם גרוש אבל ציפו לקבל "כיבודים" מהחברים, ועקרות הבית שהיו יורדות עם כלי וממלאות חצי תריסר סברסים כקינוח לארוחת הצהרים.

מוכרי הסברס היו בחורים אמיצים שבעזרת מקל שבסופו תפוסה הייתה פחית שימורים ריקה היו קוטפים את פרי הסברס הקוצני. לאחר מכן היו שמים פיילה בעגלה קטנה שבעבר הייתה עגלת תינוק, שמים קרח ומגיעים לשכונה. הם היו מיומנים בקילוף הסברס הקוצני, וזה נעשה על ידי חיתוך הסברס משני קצותיו וקילוף העטיפה הקוצנית כך שהפרי המתקתק נשלף החוצה.

 

 

 

 

 זכרונות:
"...נזכרתי בילדותי עת היינו יוצאים לקטוף סברסים ממש עם שחר לאחר שהצטיידנו ב-"סברייה" שהיא לוח עץ מאורך שבקצהו מסמרנו קופסת שימורים שסייעה לנו להתחמק מקוצי הסברס. תמיד היינו קוטפים עם כיוון הרוח, כאן מתערב לו נכדי ושואל איך ידעתם כיוון הרוח? ההסבר פשוט אוספים מעט חול בכף היד ואז זורים אותו לרוח וכך היינו יודעים לאן נושבת הרוח. לציין כי מלאכת אכילת הסברסים בוצעה כמעט במקום. לאחר שגלגלנו את הסברסים בחול להוציא הקוצים, היינו קוטמים באמצעות סכין שני קצות הסברס ואז חותכים לאורכו ומשחררים את הפרי לאכילה. למרות שנקטנו זהירות עם הקוצים תמיד בסוף האכילה היה מתיישב לו איזה קוץ בקצה הלשון וגורם לכאבים...".

אריה רוזנברג
arie475@walla.com




מוכר סדקיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

אלה היו רוכלים שהיו עוברים בשכונה, נושאים עימם עגלה קטנה ומרופטת או מזוודה ישנה קשורה בשרוך או מגש כל שהוא שהיה תפוס בסרט לצווארם.

על פנים
חליפתם היו ווים עליהם היו תפוסים כל מיני פריטים כמו כמו סכיני גילוח, שרוכים, סיכות ביטחון, קלפים ועוד דברים שכאלה. היו מוכרי סדקית שהחזיקו ב"מלאי", רחמנא ליצלן, גם קונדומים, אם כי את המוצר הזה הם הצניעו בתוך מבחר הפריטים שברשותם.

                

 

"איזה יום יפה", שלישיית גשר הירקון, ח. חפר / עממי-אמריקני:
"...אגסים ותפוחים / רק היום רק היום / מסרקים, סבון, שרוכים / רק היום רק היום...".



מוכר סוסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אין הכוונה כאון לסוס הבהמה אלא לסוס המשקה. היה זה משקה שהיה נמכר קר כקרח ממיכל ברונזה מבהיק אותו היו נושא מוכר הסוס על חזהו. על נוכחותו היה מודיע באמצעות מצילתיים קטנות,  אף הן מברונזה מבהיקה. 

 




מוכר סיגריותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
מקצוע זה היה קשור בעובדה שבזמנו לא היו פיצוציות וקיוסקים בכל פינה.
סיגריות היה אפשר להשיג בעיקר בחנויות המכולת וכשאלה נסגרו בשעה שבע בערב יבש מקור הניקוטין לכל מכורי העשן והעישון. אי לכך התפתח המקצוע של מוכרי הסיגריות, שהיו למעשה "קיוסק נייד".

אלה היו עומדים בקרן רחוב באזורים ההומים וליד בתי הקולנוע, שולחן מתקפל קטן פרוש לפניהם ועליו קופסאות סיגריות וגפרורים. אחרים היו מעמיסים את הסיגריות בתוך מזוודה מרופטת ומניחים אותה על המדרכה, והיו כאלה שיצרו לעצמם מן מגש מעץ אותו היו מחזיקים בידם אך כדי להקל על המשקל היו קושרים אותו ברצועות של תריס גלילה שהיו מתחברות מאחורי עורפם וכך היו מקלים על הלחץ והמשקל.

אצל מוכרי הסיגריות האלה היה אפשר למצוא את מבחר הסיגריות הפופולאריות של הימים ההם: אסקוט, דובק פילטר, סילון, מיראג", דקל, עדן, נדיב, רונדו,רויאל, סבוי, פליירס ועוד. חלקם החזיקו גם סיגריות תוצרת חוץ כמו סאלם, ניופורט ואחרות.



מוכר עיתוניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
  
מוכרי העיתונים היו רצים ברחובות הראשיים, חבילה של עיתונים תחת שכמם והיו צועקים בקולי קולות את שם העיתון: "מעריב...מעריב" או לחילופין: "ידיעות אחרונות, ידיעות, ידיעות".

כאשר היו קורים במהלך היום אירועים מיוחדים, היו מערכות העיתונים מוציאות את העיתון פעם נוספת במהדורה שנייה או מהדורה מיוחדת. במהדורה זו היו מדפיסים כותרת גדולה בולטת בראש שאמרה "מהדורה מיוחדת", או "הוצאה מיוחדת" או "הוצאה שנייה", שהייתה למעשה אותו העיתון של המהדורה המקורית עם כותרת אחרת וכתבה הקשורה לאירוע הדחוף שבעטיו הוציאה המערכת את העיתון פעם נוספת. אז היו רצים מוכרי העיתונים ברחוב וצועקים בקולי קולות את הכותרת של העיתון בהוצאה המיוחדת "...הוצאה מיוחדת, הוצאה מיוחדת, אייכמן הועלה לגרדום הבוקר..."

בימים של אירועים בטחונים מיוחדים היו לעיתים מערכות העיתונים מוציאות גם מהדורה שנייה ושלישית באותו יום, ובתקופת מלחמת ששת הימים יצאו מהדורות חדשות כל כמה שעות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
מוכרי העיתונים מרעישים....

זוכרים את השנים שבהן מוכרי עיתונים התרוצצו ברחובות וצעקו: " מעריב ", " ידיעות "?. כן, זה היה מזמן! מאוד מזמן! באביב 1956 שיגר תושב חיפה, אברהם קרביץ, מכתב לראש העיר אבא חושי. וכך הוא כתב לו:...

 
למידע המלא



מוכר ציפוריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




מוכר צמר- פלדההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

צמר פלדה היה מן ליפה שכזו, עשויה בסיבים כהים שיוצרו בתהליך  שהפך אותם למן משהו הדומה במבנהו ללחמניות. בצמר פלדה היינו משתמשים לשני שימושים: הראשון והעיקרי היה השימוש שעשו בו אימהותנו, הם היו משתמשות בצמר הפלדה להוריד מהסירים את שיירי האוכל העקשניים שנצמדו לסיר בעקשנות. השימוש השני היה שימוש שעשינו בו אנחנו הילדים של אז: היינו מסליקים בחשאי חבילת צמר פלדה אחת או שתיים ממקומה שמתחת לכיור, מותחים את סיבי החבילה כך שהיא הייתה מתארכת, קושרים חבל לצד אחד ומדליקים אש בצידה השני ומסובבים את החבל במהירות. סיבי צמר הפלדה היו נדלקים במהירות ומתנתקים מהחבילה תוך כדי הסיבוב הסהרורי, וניתזים לכל עבר מעשה זיקוקי די נור.

אני לא זוכר אם אפשר היה לקנות את צמר הפלדה גם במכולת או לא, אבל בכל מקרה ברוב המקרים הוא היה נמכר על ידי אנשים זקנים, בעיקר נשים זקנות שהיו עוברות בבתים עם סל פלסטיק בעל ידיות ובו היו חבילות רבות מצמר הפלדה הזה.




מוכר קיינסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

קיינס היו אותם קני הסוכר, שאותם היינו מוצצים בתאווה ושימשו לנו כמעדן בתום הארוחה. הם היו משווקים על ידי רוכלים שהיו קוצצים את קני הסוכר הארוכים ליחידות קטנות  ומוכרים אותם בדוכנים או לבעלי המכולות.


                               




מוכר קרחהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שירותיו של מוכר הקרח היו חיוניים במיוחד, בתקופה בה לא היו עדיין מקררים חשמליים, והמזון שדרש קירור נשמר היה בארגז קרח.

ארגזים אלה קוררו בעזרת בלוקים של קרח. מוכר הקרח היה אוסף בלוקים של קרח במפעל קרח קרוב, מעמיס את הבלוקים על עגלה ומגיע לשכונה, מצלצל בעוז בפעמון נחושת ענק וצועק בקול גדול "קרח, קרח",  ומיד היו נקבצים לידו עקרות בית וילדים רבים.

 

 

 

 

 

 

 

 

בחלקה האחורי של העגלה או מכונית הקרח היה ארגז גדול מבודד על ידי ציפוי פח פנימי. מוכר הקרח היה פותח את הדלת שבחלקו האחורי של הארגז, ממנו היו נפלטים אדי קור. אנו הילדים נהגנו להצטופף ליד דלת ארגז הקרח, נהנים להצטנן מחום הקיץ וזאת למורת רוחו של מוכר הקרח, שרטן ללא הפסק.

בחלקה הפנימי של הדלת של ארגז הקרח היה תפוס מוט ברזל שסופו היה מעוקל וחד. מוכר הקרח היה משחרר את המוט מהתפס שאחז בו, ומניף את חלקו המחודד לעבר חלקו הפנימי האפלולי של הארגז, גורר מפנימו בלוק קרח. הוא היה מציב את הבלוק על חלקו האחורי של כלי הרכב, שם היה משטח רחב ושטוח. אז היה מוציא בחגורתו דקר פלדה, ובעזרת מספר תנועות נמרצות היה מבתר את הבלוק לחלקים, רבע בלוק, או שליש או חצי, הכל על פי דרישת הלקוחות. אנו הילדים אהבנו במיוחד את הקטע הזה, למרות שדקר הפלדה היה מפחיד שמחנו לחלקיקי הקרח שהיו ניתזים באוויר בעת פעולת ביתור הבלוק. היינו מתחרים בנינו מי יתפוס יותר חלקיקי קרח, אותם היינו מכניסים מיד לפה ונהנים מהמגע הקריר.

ואיך סחבו את הקרח הביתה?
לכל דירה היה ידית לקרח
, מן מלקחי מתכת בצורת מזלגות נשיאה גדולים עם ידית עץ בראשם. מוכר הקרח היה מיצר בעזרת הדקר לכל יחידת בלוק שמכר שני שקעים, אחד בכל צד. היינו מכניסים את השפיצים של מזלג הנשיאה לחורים בבלוק הקרח, מרימים את הבלוק בעזרת הידית ומטפטפים עד הבית. היו כאלה שיעדיפו לסחוב את הקרח בידיים במקום בעזרת הידית, אלה נעזרו בשקי יוטה בהם היו עוטפים את הקרח כדי שלא יטפטף מחד ולא יקפיא את הידיים מאידך.

מקצוע מוכר הקרח נחשב היה בזמנו למקצוע מכובד ומכניס במיוחד. היו טענות כלפי מוכרי הקרח על הפקעת מחירים, ואפילו הממשלה נדרשה לעניין, עד שהוחלט להקים כוח שיטור מיוחד שפיטרל בין עגלות הקרח ובדוק שהמחירים שנגבים על ידי המוכרים הם המחירים הקבועים בחוק.

 

 

 

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

 

  

''...עברה שם עגלה רתומה לחמור או לפרדה....ועגלת הנפט, ועגלת מחלק הקרח, ועגלת החלבן, ועגלת רוכל האלטע-זאכן שקריאתו הצרודה היתה מקפיאה את דמי...בזעקה המחרחרת 'אלטע-זא---כן' שמעתי אני תמיד את המילים האיומות 'אל תז---קן!!'. עד היום מעבירה הקריאה הזאת חלחלה קרה בגבי...''.
עמוס עוז, ''סיפור על אהבה וחושך'', הוצאת כתר, עמוד 155
.

                                        

 
זכרונות:
"...אלפרד היה מוכר קרח בשנות ה - 50, 60. הוא קיבל את הג'וב הנכסף כי אשתו הייתה משותקת והיו לו 6 ילדים, וגם בגלל שהיה ציוני ועזר ליהודים לעלות לארץ ממצרים. עד היום קוראים לילדיו "אבו קרח"...".

מזל מורדכי
eeemmm@013.net
 

=====================================================================

"...קראתי בעניין והתרגשות את הסיפור על הקרח בחיפה, ונזכרתי כי בשנת 1950 התגוררנו בישוב תל-חנן שליד חיפה (כיום העיר "נשר" שמבוססת על 3 שכונות צמודות: תל-חנן, בן-דור ונשר). יום יום היה מגיע למרכז הישוב מין טנדר מעודפי הצבא הבריטי עם ארגז מתכת/עץ סגור היה צופר צפירות ייחודיות שהודיעו על בואו. אני ואחי התאום (בני 5 שנים) היינו יוצאים איליו עם מין "צבת" גדולה עם "שיניים" ובעלת ידיות עץ והיינו קונים "רבע" בלוק לארגז הקרח שהיה בביתנו ושימש כמקרר.

מוכר הקרח היה מסמן את קו החיתוך ע"י פריסת כף ידו, ואז באמצעות דוקרן קרח, היה דוקר כמה חורים בבלוק הקרח משלושת צדדיו הגלויים ואחרי מספר דקירות כאלה היה "רבע" הבלוק מתנתק מהבלוק. מוכר הקרח היה מוריד את "רבע" הבלוק למין מגש מתכת נמוך, כדי שאני ואחי הקטנים נוכל להגיע אליו, היה עוזר לנו לנעוץ את שיני הצבת בצידי "רבע" הבלוק אני ואחי היינו אוחזים כל אחד באחת מידיות העץ, אוספים כמה גושי קרח שנתזו בעת החיתוך כדי שנמצוץ אותם בדרכנו הביתה, והיינו הולכים מהר (בעיקר בקיץ) כדי ש"רבע" הבלוק לא יימס עד שנגיע, וכך מביאים לאימא את מנת הקרח היומית.

ראוי לספר זאת ל"ילדי השמנת" כיום שכלל אינם יודעים באיזה תנאים חיינו בארץ בשנות קום המדינה. מקרר קנו הוריי רק בתחילת שנות ה-60, והוא היה כמובן מקרר "אמקור", והייתה מסיבה גדולה.

כיף להיזכר אילו חוויות חווינו אז בשנות ה-40/50 ...".

אבי שגב
sigsug_a@netvision.net.il


 
קרח - הנחיות לאזרח

לפני הרבה שנים, מכרו קרח ברחובות, עם המלקחיים הגדולים האלה ממתכת שהיו צריכים לתפוס את הרבע-בלוק. אני לא יודע איך זה היה אצל ילדים אחרים, אבל אני......

 
למידע המלא



מוכר תההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

באזורי תעשיה (בד"כ) בשעות הפסקת האוכל, היה הולך איש ברחוב נושא מגש (המגש היה מוחזק מלמעלה ב 3 שלוחות) ועליו כוסות תה נתונות במחזיק כוסות, ומ וכר תה חם ומהביל לעובדים במפעלים השונים. 
התה לרוב היה ויסוצקי עם עלי נענע. לאחר כ- 10 דקות היה המוכר סיבוב נוסף לקחת את הכוסות חזרה.




מוכר תירסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
 
הם היו עומדים מאחורי סירי פח ענקיים שניצבו על מתקן מתכת שהגביה אותם מהרצפה. מתחת לסיר היה עובד הפרימוס ומחמם את המים שבסיר, בהם היו צפים עשרות קלחי תירס חמים.
היה אפשר למצוא את מוכרי התירס במקומות הומים מאדם כמו חוף הים, הטיילת, בקרנות הרחובות הראשיים ועוד.

הריח של התירס המתבשל, היה גולש מעבר למכסה הסיר, מטייל לו בסביבה הקרובה ועושה שמות בכל מי שעבר במקום, בעיקר בילדים שייללו בקצב: "...אבא, אימא, אני רוצה תירס..."
.

היית מתקרב לסיר התירס, המוכר היה מרים את המכסה ואדי חום היו פורצים ממנו החוצה. הוא היה לוקח מלקחי פח ענקיות, בוחש בין הקלחים הצפים, בודק קלח זה או אחר ומוצא לך קלח שהתבשל דיו. לאחר מכן, בעודו אוחז בקלח התירס החם ביד אחת עם מלקחי הפח היה מושיט ידו לקופסה שעמדה לידו, ממנה היה שולף את השלפים שקילף מהתירס לפני שהכניסו לסיר, ומניח את התירס על שלף ומגישו. לכל מוכר תריס הייתה גם מלחיה גדולה מפח ובה חורים בחלקה העליון. היית ממליח את התירס כדבעי, ונהנה מרגע של נחת. 

בשיר "קיץ אחד של כושר" (י. גמזו / א. ארגוב) שר יהורם גאון:
"...ולכן עם תירס חם בפה במקום שפתייך / ועם אופניים בידי במקום מותנך / כאן אני ממתין לך כבר שעה או שעתיים / שסוף סוף תואילי להקדיש לי מזמנך...".

 

זכרונות:
"...מוכר תירס - כולם ברחובות זוכרים את מוכר התירס עם התחבושת על העין, שעמד בפינת רחוב הרצל ובית הפועלים. כל ילד שקנה ממנו תירס קיבל גם מסטיק בזוקה!...".

עמליה סגל
segal_f@bezeqint.net









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.