חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 159 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מקצועות שהיו

מאטראצאן
שתף 

היה זה שם המקצוע של מחדש המזרונים, שהיה עובר בשכונה בעיקר לפניה הפסח וצועק בקול רם "מאטראצרן, מאטראצאן" ("מזרון " ביידיש).
תחילה היה פורם את תפירת הבד של המזרון, לאחר מכן מכה בחוזקה במילוי המזרון (עשב ים או גומאוויר)  בעזרת מקל ארוך ומניס ממנו פרעושים כינים אם היו ובעיקר הרבה אבק, ואז היה תופר את המזרון חזרה, לשמחת עקרת הבית.




מגהצת
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

כמו הכובסת, היתה גם המגהצת, אשר היתה מגיעה לבתים ומגהצת את הבגדים.




מדביק טפטים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.           




מדביק פלקטים
שתף 

מדביק פלקטים היה מקצוע חשוב לטובת הקהילה, בזמנים שכולם הלכו להתעדכן במתרחש מעל לוח המודעות השכונתי. הוא היה מגיע, מדביק הפלקטים, בהליכה מהירה, ידו האחת אוחזת בדלי ולכתפו תיק גדול בו היו המודעות המיועדות להדבקה. הוא היה טובל בתוך הדלי מברשת סיידים ונותן בהנפת יד שפריץ של דבק נוזלי דליל על לוח המודעות, שולף מודעות וכרזות ניר מקופלות מתיקו, פורש אותן על לוח המודעות ומניף את המברשת מעלה מטה מספר פעמים עד שהמודעות נדבקו ללוח, והולך משם במהירות לעבר לוח המודעות הבא.

היו לוחות מודעות שהתעבו מאוד במהלך השנים, כיוון שהמדביקים לא טרחו להוריד את המודעות הקודמות אלא פשוט הדביקו מודעות על גבי מודעות, עוד שכבה ועוד שכבה עד שלוח המודעות היה מקבל עובי של עשרות שכבות של מודעות, משהו כמו עדות ארכיאולוגית לחיי החברה של אז.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




מדליק פנסי רחוב
שתף 

מדליק פנסי רחוב היה בארץ כנראה עד אמצע שנות החמישים. היה עובר בערב מצויד במוט ארוך ומדליק את פנסי הרחוב ולפנות בוקר מכבה.




מוביל תפוזים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




מוכר אבטיחים
שתף 

הוא היה  מגיע לשכונה, מוכר האבטיחים, מתגלגל לאיטו על עגלה.  את קריאותיו היינו שומעים עוד מרחוק, לעיתים עוד לפני שהוא היה נכנס לרחוב, כי קולו היה חזק ואילו סוסתו זקנה וחלשה. הוא היה מחנה את הסוסה בפינת הרחוב שם היו מתקהלות כבר כמה מנשות השכונה וכל הילדים. על משטח העגלה הייתה ערמה של אבטיחים ומשקל  עם צלחות מנחושת. 
"על הסכין", הוא היה צועק, "על הסכין" ומנופף בסכינו הגדולה והמפחידה. 

מוכרי האבטיחים לימדו אותנו כל מיני שיטות עתיקות שהועברו כנראה מאב ובנו, איך לדעת אם האבטיח הנראה מבטיח מבחוץ - אכן מקיים גם מבפנים. (לוחצים על האבטיח בחוזקה ומטים אוזן, ממזמזים את הפתיל הקצר המבצבץ מקצהו, מנענעים במרץ וכו') אבל האמת שכל השיטות הללו היו סתם, כולם רצו את "פוליסת הביטוח"  של  "על הסכין..."
(ולבני הדור הצעיר שהמושג "על  הסכין" אינו מוכר - פירושו שהמוכר, על פי בקשתה של עקרת הבית, מחדיר את סכינו לפנים האבטיח ושולף משם בתנועת חיתוך מהירה משולש קטן מהאבטיח. טעים ומתוק - האבטיח נקנה. לא מתוק - עוברים לאבטיח הבא).

ב"שיר השוק" - נעמי שמר, שרו "התרנגולים":
"...על כן שתה ואכול / ושמח ביין / היום צעיר אתה / מחר תזקין. / כן, רק הים בזול / ומחרתיים / על הסכין, על הסכין...".




מוכר אנציקלופדיות
שתף 

מוכר אנציקלופדיות בדומה למוכר סדקית ושאר הרוכלים בימים ההם, היה עובר ברחובות שכונתינו מדלת לדלת, מצלצל בפעמון ומציע לתושבי הבית את העולם הגדול הטמון באנציקלופדיה.
"הילד יחכים ויעשיר את ידיעותיו" מנסה המוכר לשכנע, ובנוסף מדקלם מס' משפטים שלמד בע"מ כדי לנסות ולהלהיב את בעל הבית לפתוח את ארנקו הדל בדר"כ ולקנות את האנציקלופדיה.






מוכר ארטיק/קרטיב
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



מוכר בייגלה
שתף 

מוכר הבייגלה היה מגיע לשכונה עם בייגלה ומכריז על מרכולתו בקול: "בייגלה חם...בייגלה חם...חם וטרי...בייגלה טוב...בייגלה יופי".

מוכר הבייגלה הפשוט היה מגיע עם מקל עץ עליו היו מושחלים הבייגלה. המוכרים היותר מתוחכמים היו מגיעים עם מן מתקן שנראה היה כמו ארגז עץ בעל ידית, אשר בארבע פינותיו היו מוטות עץ עליו היו משחילים את הבייגלה עם המלח או עם השומשום. במרכז הארגז היה מניח המוכר את הבייגלה בצורת שמיניה ובתקופה מאוחרת יותר גם עוגות פרג ועוגות גבינה.

בשנות החמישים היה מוכר הבייגלה מוכר את מרכולתו 4 בייגלה ב-10 גרוש כאשר בקיוסק רגיל היו מוכרים 2 ב-10 גרוש (הכוונה ל-100 פרוטות דאז). 

 




מוכר ביצים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


זכרונות:

"...מוכר ביצים = דוד ביצים. איש דתי, זקן אפור ארוך, ידיים מגויידות וחלוק אפור, בעל עגלה "משוכללת": תלת אופן עם ארגז מצופה דיקט מאחור, ומושב מלפנים. הגלגל הקדמי היה הגלגל המניע ומעליו מנוע.

דוד ביצים היה מניע במשיכת רצועה (כמו במכסחת דשא) ונוסע במהירות קבועה (לא היו הילוכים) וברעש גדול, מאד רועש (ומפחיד). בימי חמישי היה מחלק ביצים באזור ז'בוטינסקי, רמז, פנקס, בתל אביב.

האיש כל כך אהב ילדים שהיינו (בשנות הששים) מחכים לו בקצה הרחוב, והוא היה לוקח אותנו טרמפ על מושב הנהג מקדימה עד שהיה מסיים את החלוקה באזור. את רעש הטרנטה היינו שומעים הרבה לפני שהוא הגיע לשכונה. וההתרגשות הייתה רבה. זוכר אותו היטב אם כי אין לי תמונה לצערי וגם איני יודע עליו דבר (מהיכן בא? מהיכן הביצים? קנה/ייצר)...".

אריק
ryoav@walla.co.il




מוכר גרעינים
שתף 

 

 

לפני היות הפיצוציות של ימינו, הרבה שנים לפני, היה מקצוע כזה, בשם מוכר גרעינים.

למוכר הגרעינים היה מן מתקן בצורת שולחן קטן עשוי פח עם רגליים.  השולחן הזה היה מחולק למספר תאים, שם היה אפשר למצוא גרעינים לבנים, גרעינים שחורים בוטנים וגרעיני אבטיח.

למהדרין שבקרב מוכרי הגרעינים היה שולחן כזה עם תחתית כפולה, שם הם היו מחזיקים גחלים לוהטות שהיו שומררות על חומם של הפיצוחים. את הגרעינים לא היה שם המוכר בשקית, כי לא היו שקיות בזמנו. הוא היה מגלגל ביד מיומנת ניר עיתון או דף מספר טלפון לצורת קונוס ושופך לתוכו את הפיצוחים, או מכניס את הגרעינים לעטיפות הניר של הקרטיבים. היו מוכרי גרעינים שהשתמשו  גם בדפים של מחברת משומשת, ומי שהביא לו מחברת שלמה זכה לקבל  קונוס מלא גרעינים בחינם. עסקי החליפין פרחו לשביעות רצונם של שני הצדדים.

               

 

 

 

 

 

 
לצפיה בכל התגובות לחצו כאן

 

 

 

 

תגובות:
האם אתם ילידי שנות החמישים זוכרים כיצד היו עוטפים את הגרעינים שקנינו בדרכינו לקולנוע? בנייר עיתון, שצורתו קונוס, וטעם הגרעינים נ ה ד ר.

ברוריה
bruriaherman@gimail.com

 

========================================================================

 בשנות ה-50 בכיכר דיזנגוף, היה מוכר גרעינים ופיצוחים. בתוך גביע נייר עיתון הוא היה שופך מנת גרעינים שחורים לפי "כלי מדידה" גדוש של כוס יין מזכוכית יצוקה עד מחציתה... זאת הייתה הכמות הידועה כ - "גרעינים בעשרה". הכוונה ל-10 גרוש...
לימים, כשהאינפלציה גדלה היינו שואלים את המוכר, "כמה עולים גרעינים בעשרה?"... (שהפך לערך מידתי)..

חבס דוד
davidhabas@walla.com 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.