חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 170 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




הכי ישראלי שיש

פרדסים ותפוזיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האזינו לריטה מספרת על פרדסים ותפוזים

השם "תפוז" הינו למעשה ראשי תיבות של שמו המלא שם הפרי, הנקרא במקור "תפוח זהב", ואילו המונח "פרדס" מגיע מהשפה הפרסית שפירושו המילולי "מוקף בחומה",  מאותה המילה נבע הכינוי הלועזי לגן עדן, Paradise באנגלית.

התפוזים הפכו להיות מסמליה המובהקים של ישראל לאורך שנים.

כל התוצרת של תפוזי ארץ ישראל נשלחה לרחבי העולם עד שנת 1938 מנמל יפו , תחת המותג "תפוזי ג'אפה",  ותחת שם זה משווקים תפוזים מישראל ברחבי העולם עד עצם  יום הזה. זהו המותג הראשון שהתפתח בארץ ישראל והוא קיים כבר מעל ל-150 שנים רצופות.

בשנות השישים והשבעים נעקרו חלק גדול מהפרדסים במגמה לפנות שטחים לשכונות חדשות. אולם בשנים האחרונות פותחו בישראל זנים חדשים ואטרקטיביים של פרי הדר הזוכים להצלחה עצומה ברחבי העולם,  ופרדסים חדשים ניטעים ברחבי הארץ.




פרס ישראלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האזינו לירדנה ארזי מספרת על פרס ישראל 

פרס ישראל הוא אות הוקרה אותו מעניקה מדינת ישראל מדי יום העצמאות החל משנת 1953 לאישים וגופים שתרמו למדינת ישראל תרומה משמעותית מיוחדת.  

מתן פרסי ישראל במוצאי יום העצמאות בא להדגיש את הקשר בין עצמאות מדינית ובין עצמאות רוחנית. קביעת הטקס ביום העצמאות באה להזכיר לעם שעצמאותו תלויה גם בעוצמתו הרוחנית.

הפרס מוענק בתחומי מדעי הרוח והחברה, מדעי החיים ומדעים מדויקים, בתרבות אמנות תקשורת וספורט ופרס על מפעל חיים.

הזוכה הצעירה ביותר בפרס ישראל היא דינה פייטלסון, שהייתה בת 27 בעת קבלת הפרס לחקר החינוך בשנת 1953.

בשנת 1968, כשהחליטה ועדת פרס ישראל להעניק פרס בקטגוריה של "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" למר דוד בן גוריון - הוא סירב לקבל את הפרס, בנימוק ש"לא מגיע לי פרס בעד מילוי חובתי לארצי".




ריקודי עםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האזינו לחני נחמיאס מספרת על ריקודי עם

תחביב ריקודי העם הינו מהמאפיינים הבולטים ביותר של החברה הישראלית. 

לאורך שנים רבות היווה ערב יום העצמאות את שיאו של מפעל ריקודי העם, עת מאות אלפים יצאו ורקדו יחדיו ברחובות  המרכזיים של הערים הגדולות ומרכזי היישוב. נוהג זה פסק בעשורים האחרונות, וחבל.

ריקוד עם מתחיל בשיר עברי חדש, שלאחר שמתפרסם, יוצרים לו כוריאוגרפיה. יוצר הריקוד רושם את פרטי הריקוד  ב"ארגון המרקידים" או מצלם את הריקוד בווידיאו ומפרסם ב"יוטיוב", ובכך רוכש הוא לעצמו זכות ראשוניים על הריקוד החדש.

בשנות השבעים המאוחרות פותחו מדי שנה כמה עשרות ריקודי עם חדשים, אולם בשנים האחרונות אנו עדים לאינפלציה של ריקודים עם מאות של ריקודים חדשים מדי שנה. 

שלושת ריקודי העם הידועים והפופולאריים ביותר הם "עוד לא אהבתי די", "ערב בא" ו"הרועה הקטנה מהגיא".




שושנה דמארי...הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האזינו לאורנה בנאי מספרת על שושנה דמארי

בגיל 16, בשנת 1939, החלה שושנה דמארי לפעול בתחום הזמר העברי ומאז לא פסקה מיצירה מוזיקלית ישראלית במשך 69 שנים רצופות, עד סמוך למותה בשנת 2006.

את פרסומה רכשה שושנה דמארי עוד מלפני קום המדינה, בעיקר בתקופת מלחמת העצמאות ושנות המדינה הראשונות, ורבים משיריה כגון "כלניות", "צריך לצלצל פעמיים", "אני מצפת", "מול הר סיני",  "אור" ואחרים הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי.

לאורך השנים הוציאה 17 תקליטים שונים. במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל בשנת 2008, נבחרה דמארי ל"זמרת השישים" והוכתרה כזמרת האהובה ביותר בשישים שנות המדינה, בהצבעה שערכו מספר ערוצי תקשורות.

בשנת 1988 זכתה שושנה דמארי בפרס ישראל.

באחד מהראיונות האחרונים שהעניקה שושנה דמארי היא אמרה:  "...טוב לי לדעת שאני משאירה אחריי כל כך הרבה, שידעתי לתת הנאות לעם שלם...".




שירה בציבורהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האזינו לעינת שרוף מספרת על שירה בציבור  

שירה בציבור של זמר עברי הינו נוהג רווח ואהוב, ולצד ריקודי עם מקיף המנהג מגזר רחב באוכלוסיית המדינה ומעשה זה הפך להיות אחד מסממני החברה בארץ, המתחברת עם ערכי הישראליות דרך השירה העברית בצוותא.

עד השנים האחרונות השרים בציבור היו בעיקר מבוגרים, ששרו שירים נוסטלגיים, כגון השירים של הלהקות הצבאיות והשירים הוותיקים יותר של נעמי שמר, ארגוב, וילנסקי, זהבי, חפר ועוד, אולם מזה שנים אנו עדים לעלייה בפופולאריות של השירה בציבור גם בקרב הצעירים. גם התפתחות המדיום הטלוויזיוני בארץ סייעה להחדרת האהבה לשירה בציבור, ותוכניות טלוויזיה רבות הוקדשו למנהג הישראלי האהוב הזה. 

ממחקר בזמר העברי שנערך באוניברסיטת בר-אילן עולה כי השיר שנחשב על ידי המשתתפים באירועי השירה בציבור כשיר שהוא "הכי ארץ ישראל" היה "על כל אלה" של נעמי שמר. 




שמן זיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האזינו למיקי קם מספרת על שמן זית

שמן זית הינו מרכיב קבוע במטבח הישראלי.

זן שמן הזית המוכר ביותר הוא ה"סורי" בעל הארומה החריפה, שמקורו בעיר צור שבלבנון.

בעשורים האחרונים פותחו בישראל זנים חדשים , כאשר הזן הבולט ביותר הוא ה"ברנע" בעל הארומה הפירותית, המתאים לנטיעה צפופה ומסיק מכאני המאפיין את ענף הזית המודרני בישראל.

צריכת שמן הזית בישראל עומדת כ-18,000 טון שמן זית בשנה, עם ממוצע שימוש של כ-2.5 ליטר שמן זית בשנה לאדם.
ישראל מייצרת  כ-45%  בלבד מתצרוכתה, כ-8000 טון שמן זית בשנה, ורובו של שמן הזית הנמכר בישראל מיובא ממדינות אגן הים התיכון, ובעיקר מספרד.

מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות הוכיחו שערכו של שמן הזית אינו רק בטעמו הנפלא אלה גם בסגולותיו המיטיבות בשלל תחומים, בניהם שמירה על הגוף מפני מחלות לב וכלי דם.




שרוליקהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האזינו לאורנה בנאי מספרת על שרוליק

ה"שרוליק", שם חיבה לישראל, הינו דמות מצוירת המסמלת את מדינת ישראל. ה"שרוליק" צויר במקור בשנת 1956 על ידי הקריקטוריסט והמאייר ק?ר?יא?ל ג?רדו?ש המוכר בשם "דוש".

דמותו של שרוליק מאוירת כנער צעיר עם כובע טמבל וסנדלים תנ"כיים, הלבוש במכנסי חאקי קצרים, והדמות שולבה בקריקטורות רבות שאייר דוש בשנות עבודתו בעיתון "מעריב". 

שרוליק, על פי איוריו של דוש הוא ציוני חלוצי ונמרץ, אוהב הארץ והאדמה, חקלאי אמיץ אשר בעת הצורך עולה על מדים ויוצא להגן על מדינת ישראל כאשר הוא חמוש ב"עוזי". בזמנים קשים, ואלה לא חסרו, התגייס  שרוליק להעלאת המורל הלאומי, דרך האיורים והקריקטורות משובבות הנפש של דוש.

"שרוליק" הפך במרוצת השנים לסימן ההיכר של הישראלי הצבר, כסמל של ישראל היפה, התוססת התמימה וגם החצופה מעט, כמאפיין את הצברים החמודים והעוקצניים שלנו....




תמונת הצנחנים בוכים בכותלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האזינו לאלוף איתן בן אליהו מספר על תמונת הצנחנים בוכים בכותל 

תצלום הצנחנים בכותל המערבי, הידוע גם בכינויו "הצנחנים הבוכים" צולם על ידי דוד רובינגר ב-7 ביוני 1967, עת כיבוש העיר העתיקה והכותל המערבי במלחמת ששת הימים. הצילום הפך מאז לאחד הידועים ביותר בתולדות מדינת ישראל ולאחד מסמליהם של מלחמת ששת הימים והקרב על ירושלים

בקדמת הצילום נראים שלושה צנחנים, שניהם מהם חבושים בכובע פלדה ואחד מחזיק הכובע בידו,  כאשר הם מביטים על הכותל המערבי שזה עתה נכבש במבט של השתאות.

שנים לאחר מלחמת ששת הימים תיאר אחד הצנחנים שבתמונה את תחושתו:
"...המראה של הר הבית שנגלה לעינינו היה מבחינתי המראה של ירושלים אליה השתוקקנו כל השנים. אני זוכר בעיקר תחושה של התפעמות, של התרגשות, של עצירת נשימה: הנה ירושלים עליה קראנו ואותה זכינו לראות רק בתמונות  - עומדת כאן לפנינו...". 









 

סוף הפרק הכי ישראלי שיש

לפרקים אחרים בפורטל ארכיון הקול:

   
חזרה לפורטל ארכיון הקול

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.