חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 178 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




הפינה העברית

היא בלעבוסטה טובההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לשמיעת הפינה - היא בלעבוסטה טובה.

מטבעות לשון רבות התפתחו בשפה העברית של ישראל הצעירה כדי לתאר את עקרת הבית הישראלית:

"היא בלעבוסטה טובה" היה כינוי לאחת שהייתה מכבסת תולה מגהצת
מבשלת מתקנת סורגת ומטליאה ועוד. "...גברת רוזנטל? היא בלעבוסטה טובה, אצלה אפשר לאכול מהרצפה....
הביטוי "אצלה הכול עם כיסוי מפלסטיק" היה תיאור של עקרת בית קפדנית, כזאת שפריטי הריהוט בביתה עוטים כיסוי פלסטיק שהיה מוסר רק חמש דקות לפני בוא האורחים.
על עקרת ביית בעלת אמצעים אמרו ש"יש להם מגהץ מקפריסין", כמו עקרות הבית שיכלו להרשות לעצמה לנסוע לאי השכן ולרכוש שם להנאתן מגהץ אדים, בעוד האחרות נאנקות תחת משקלו של מגהץ הברזל הכבד.




הקמצן בסלנג העבריהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לשמיעת הפינה - הקמצן בסלנג העברי.

הסלנג העברי נתן דעתו לתיאור תופעת הקמצנות: בהגדרה עדינה כינו את הקמצן כחסכן מובהק, או שאמרו עליו שיש לו קרוקודיל בכיס, כתיאור לאדם המפחד להושיט ידו לעבר ארנקו שבכיס מחשש שיינשך על ידי הקרוקודיל ששם כביכול...
בצבא כינו את הקמצן כמרטיב קרקרים, כיאה לאחד שפותח בלילה את החבילה שקיבל מהבית וטובל את הקרקרים במים לפני אכילתם, כדי שהחבר'ה באוהל לא יישמעו...
כינוי אחר לקמצן היה – מחביא בארגז הלחם, אותה תיבה לאכסון הלחם שהייתה במטבח בה החביאו הקמצנים מצרכים לפני בוא האורחים, והיה אפשר לשמוע את הדברים הבאים: "...אתה הולך למוישה הערב? נו, כדאי שתשתה כוסית קוניאק בבית לפני צאתך, הוא מחביא בארגז הלחם...




כשבגרוש היה חור.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לשמיעת הפינה - כשבגרוש היה חור.

הכסף, מרכיב כה מהותי בחיינו, זכה למקום של כבוד בעברית המדוברת: בלירה ישראלית אחת בתקופת המנדט היו 1000 מיל, וכשרצו לומר על משהו שהוא חסר ערך אמרו – הוא לא שווה מיל. למשל – "...אי אפשר לשמוע כלום ברדיו הזה, הוא לא שווה מיל... .
בזמנים ההם היה בכל מכנס כיס קטן למעות, והביטוי אני מכניס אותו בכיס הקטן היה גם הוא ביטוי של זלזול והקטנת ערך.
על אחד תפרן אמרו –אין לו גרוש על הנשמה.
ואדם שמתנער ממחויבות כספית או מצפה שמישהו אחר ישלם במקומו כינו בשם שולמן ישלם, למשל "...איך הוא מרשה לעצמו להזמין חצי עיר למסיבה?, ומי ישלם – שולמן?




מהי נערת ריינס?הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לשמיעת הפינה - מהי נערת ריינס?

בעברית של היום יש אין ספור ביטויים הבאים לתאר נערה שנראית רע במיוחד. בזמנים ההם, כשהשפה הייתה יותר עדינה ופחות ישירה - הביטוי החריף ביותר בעברית למכוערת היה נערת ריינס: רחוב ריינס בתל אביב הוא המקביל לדיזנגוף, ואלה שבת זוגם הייתה מכוערת במיוחד העדיפו מהבושה ללכת ברחוב המקביל, במקום הראשי.
"הביאו אותה מהשלל" היה ביטוי שרווח אחרי מלחמות סיני וששת הימים ושהתייחס לבחורה מכוערת, למשל: "...איפה איציק מצא את המכוערת הזאת, הביאו אותה מהשלל ?
"פרצוף צנע" היה ביטוי נוסף לתיאור נערה מכוערת במיוחד, כפי שתקופת הצנע הייתה עגמומית ומכוערת, ונאמר בזמנו למשל : "...מי זאת הפרצוף צנע שמשה הביא איתו אתמול למסיבה?




מקור שמות משחקי השכונההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לשמיעת הפינה - מקור שמות משחקי השכונה

בשנים האחרונות אנו שמים לב לתופעה ההולכת וגוברת בה ילדים מאסו בישיבה מול המחשב והם משחקים יותר ויותר במשחקי שכונה של פעם.
חלק מהמשחקים לקחו את שמותיהם מחפצים כמו למשל טלפון, במשחקים טלפון חוטים וטלפון שבור או דברי אוכל כמו המשחק אגוזים ששוחק בפסח והמשחק אחת שתיים שלוש דג מלוח ששוחק כל השנה.
משחקים אחרים עברתו שמותיהם ממילים אנגליות, כמו למשל משחק המלחמה האנדז-אפ,(הרם ידיים" באנגלית), הולה הופ - משחק החישוק, ואיקס מיקס דריקס המוכר לכולנו.
שם המשחק עץ או פלי מקורו במטבע המיל המנדטורית כשבצידה האחת הוטבע ציור שלענף עץ זית, ובצד האחר הופיעה מילה "פלשתינה", שקוצרה על ידי הילדים ל"פאלי".




מקצועות שהיו ואינם.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לשמיעת הפינה - מקצועות שהיו ואינם.

במהלך השנים נעלמו מחיינו לא מעט מקצועות בהם עסקו בעלי מלאכה מבני הדורות הקודמים ונעלם גם שם המקצוע מהשפה העברית. לכבודם ולזכרם נציין כמה מהם: האלטא זאכען הזכור לטוב זה שהרחוב היה מתמלא בקריאותיו, לאוסף הבקבוקים קראו בק-בוקים, הוא היה אוסף מהבתים בקבוקי זכוכית ומחזירים למכולת במקום עקרת הבית וזאת תמורת עמלה. וייסאן קאסאלאך היה מלבין לקראת הפסח את סירי הנחושת שהשחירו במהלך השנה, מאטראצאן היה מפרק לפני החגים את מזרוני הקש או עשב הים, מנקה ותופר חזרה. בלעגולה היה בעל עגלה, פוליטורצ'יק היה מחדש רהיטים על ידי מריחת שמן ריחני – הפוליטורה ו קלופשטוק היה מעיר לתפילת הבוקר, בעזרת מקל בעזרתו הקיש על התריסים.




משחקי ילדים של פעםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לשמיעת הפינה - משחקי ילדים של פעם

לאחרונה קיימת תופעה בה אפשר לראות ילדים ומבוגרים משחקים במשחקי רחוב כפי שהיו בשכונה של פעם.
הנה המקור לכמה משמות המשחקים:
שם המשחק עג'ואים (אותם גלעיני משמש המכונים גם "גוגואים") מגיע מערבית, כאשר המילה ע'גו בערבית פירושה "גלעין".
משחק העפיפונים נקרא טיארות, מקור השם מהמילה הערבית טיארה, שפרושה – "מטוס".
מקור שם המשחק סטנגה הינו ממילה רוסית שפירושה "קורה" כפי שאכן יש לבעוט במשחק זה את הכדור ולפגוע בקורת השער ואילו שם המשחק קלאס מקורו מהשפה הרומית, כאשר המשחק היה משוחק בזמנו על ידי חיילים רומיים במגמה לשפר את זריזות רגליהם, ושנים אחר כך הפך להיות משחק פופולארי בקרב בנות, גם בארץ ישראל.




פעם נודניק, היום חופר...הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לשמיעת הפינה - פעם נודניק היום חופר

כולנו מכירים את הביטויים חופר או טוחן את המוח, המבטאים מישהו שלא מפסיק לדבר.
בזמנים ההם כשהאוכל היה באיכות נמוכה נאלצו רבים לצרוך חומר משלשל בשם אקס לקס, ועל פטפטן בלתי נלאה אמרו שהוא בלע אקס לקס....
על נודניק שלא סותם את הפה אמרו שהוא בלע רדיו, ועל זה שחוזר כל הזמן על דבריו אמרו שהוא בלע פטפון מקולקל, כדומה לפטפון של הזמנים ההם שחזר שוב ושוב על אותו קטע בתקליט במידה ולא היה תקין.
על זה שהיה מדבר ללא הפסק ובקול רם אמרו שהוא עושה רעש כמו פרימוס, וכדי להשתיק מישהו ברברן היו אומרים לו – תפסיק בבקשה לקשקש בקומקום.




שמות וכינויים בישראל הצעירההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לשמיעת הפינה - שמות וכינויים בישראל הצעירה

בפינה הפעם – כינויים משפת הסלנג שבאו לתאר את הגבר בישראל של פעם:

לגאוותן קראו אבו עלי.
לחדל אישים קראו ליימך או זיבל'ה או צילייגאר.
לטיפש קראו אוקס, בוק, אינפנטיל או טוקמאק.
לממזר ופרחח קראו ארטיסט, בנדיט או שייגעץ.
לאחד שאינו פועל על פי המוסכמות על גבול העבריינות קראו אבו ג'ילדה, על שם ראש כנופיה ערבי ידוע, כך גם כינה בזמנו לוי אשכול את משה דיין.
אדם שמן זכה בתואר בובלס.
לקצר רואי קראו בלינדר.
על מי שנהג לדבר הרבה אמרו שהוא בלע פטפון.
אדם בריא ובעל גוף גדול היה ג'לובאט, ג'לוב או אבדאי.
ולמי שאפשר היה לסומך עליו קראו שאטר או אייזן ביטון.









 

סוף הפרק הפינה העברית

לפרקים אחרים בפורטל ארכיון הקול:

   
חזרה לפורטל ארכיון הקול

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.