אהוד מנור נולד בשם אהוד וינר במושבה בנימינה, לישראל ורחל וינר.

אהוד מנור למד בבית הספר הריאלי בחיפה, ושירת בצה"ל כקצין חבלה בהנדסה קרבית (פלה"ן מוצנח). לאחר השירות הצבאי למד פסיכולוגיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1981 השלים תואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1962 התקבל לעבודה בקול ישראל כעורך מוזיקלי. שנה לאחר מכן נסע ללמוד תקשורת המונים בניו יורק, שם פגש את הזמרת עפרה פוקס, בתו של השחקן יהודה פוקס. לאחר זמן מה התחתנו השניים וחזרו לישראל.

בקיץ 1968, במלחמת ההתשה, נפל אחיו הצעיר יהודה וינר. אהוד, שהיה קשור עד מאוד לאחיו הצעיר, כתב עליו את השיר "אחי הצעיר יהודה" אשר הוקלט בחורף 1969 על ידי להקת גייסות השריון, וכן את השיר "בן יפה נולד". הכאב על נפילתו של אחיו הצעיר ליווה אותו במשך השנים, ובא לידי ביטוי בעוד רבים משיריו .

אהוד מנור תרגם וכתב מאות שירים ויצירות. הוא חתום על למעלה מאלף שירים. המלחינה הראשונה עימה עבד הייתה נורית הירש. מאמצע שנות השבעים החל מנור לעבוד עם מתי כספי, שהלחין בלדות מורכבות של מנור הנוגעות בחיים האישיים, לצד שירי פופ קלילים והומוריסטיים. מנור תיאר את עבודתם המשותפת כ"השלמה הדדית שלנו זה את זה". במופע "ימי בנימינה" שעלה ב-1982 והוקדש לשיריו של מנור, החל שיתוף הפעולה הפורה שנמשך שנים בינו לבין חנן יובל. בשנות השמונים הרבה מנור לשתף פעולה גם עם הזמר בעז שרעבי, בין היתר עם השיר "לשיר איתך", שמנור כתב כמחווה לזמרת שהעריץ מאז ילדותו, שושנה דמארי, והוא בוצע כדואט בינה לבין שרעבי.

מנור עבד עם זמרים רבים ומפורסמים כגון: אילנית, אריאל זילבר, ירדנה ארזי, רבקה זוהר, צביקה פיק, ריקי גל, עפרה חזה, שרית חדד ועוד רבים אחרים. הוא כתב שירי פופ קלילים ושירי מולדת המבטאים רגשות אהבה לארץ ישראל, גם אם הדבר כרוך בכאב כמו "ללכת שבי אחרייך" ו"אין לי ארץ אחרת", בלדות מרגשות, פסקולים לסרטים ולהצגות ועוד. חלק משיריו הידועים קשורים לחוויות ילדותו ונעוריו במושבה בנימינה, בהם: "ימי בנימינה", "בשנה הבאה" שהפך ללהיט גדול, "הבית ליד המסילה", ועוד.

מנור חיבר אין ספור שירים לתחרויות זמר רבות. לאירוויזיון הראשון שישראל השתתפה בו ב-1973, כתב לאילנית את השיר "אי שם" שזכה במקום הרביעי. בשנת 1978 חיבר עם נורית הירש את השיר "אבניבי" שזיכה את יזהר כהן במקום הראשון בתחרות האירוויזיון שנערכה בפריז. עפרה חזה זכתה במקום השני באירוויזיון 1983 עם שירו "חי". בשיר זה כתב על "עם ישראל חי", מכיוון שבאותה שנה התקיימה התחרות בגרמניה. שיריו הנוספים שייצגו את ישראל בתחרות האירוויזיון היו "את ואני" (שלמה ארצי, 1975), "בן אדם" (ירדנה ארזי, 1988) ו"זה רק ספורט" (דפנה דקל, 1992).

מנור כתב שירי ילדים רבים ל פסטיבל שירי הילדים ולפסטיגלים. במיוחד מוכרים השירים שכתב בשנות השבעים על ילדיו שלו, בהיותם בגיל הילדות: "גלי" "אחותי הקטנה" ("קוראים לה ליבי"), "בן" (על בנו יהודה) ועוד.

מנור כתב גם מספר להיטים ללהקות צה"ל, בהם "בוא איתי אל הגליל" ו"גשם אחרון" ללחניו של יאיר רוזנבלום, ו"רק בישראל" ללחנה של נורית הירש. על רון ארד כתב את השיר "כשתבוא".

בין הפרויקטים המוזיקליים שמנור תרגם היו: שירים מברזיל לאלבום "ארץ טרופית יפה", שירים דרום אמריקאיים ללהקת הפרברים, שירים מסרטים אמריקאיים ישנים להרכב "הטוב הרע והנערה", שירים צועניים לאלבום "נשמה צוענית" של ירדנה ארזי ושירים ערביים לאלבומה "דמיון מזרחי", ושירים צרפתיים לאלבומה של קורין אלאל "שפת אמי".

מנור תרגם מחזות רבים. בשנת 1971, תירגם מנור את המחזמר המפורסם "שיער". מחזמר זה זכה לביקורות טובות, ופתח בפני מנור את הדלת לתרגום מחזות נוספים, בהם "אילוף הסוררת", "הלילה השנים-עשר" ו"רומיאו ויוליה" של ויליאם שייקספיר, "מנהל הבית" של הרולד פינטר, "הקמצן", "טרטיף" ו"בית ספר לנשים" של מולייר, "חתולה על גג פח לוהט" של טנסי ויליאמס, ועוד. הייתה לו גם חיבה למחזות זמר, והוא תרגם את "שיער", "שיקגו", "קברט", "סוויני טוד", "אחים בדם", "סיפור הפרברים", "עלובי החיים" ו"אופרה בגרוש".

מנור, כאמור, היה גם שדרן, והגיש תוכניות רדיו בקול ישראל וברשת 88FM בעיקר תוכניות מוזיקה ותרבות, כמו גם תוכניות בטלוויזיה בנושאי קולנוע ומוזיקה, ביניהן התוכנית השבועית "עד פופ". הוא היה גם מנחה מבוקש למופעים שעסקו במוזיקה.

בשנת 1995 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חייו בפזמונאות, ובשנת היובל לישראל, 1998, זכה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. בחודש מרץ 2005 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן. תואר זה הוענק לו על תרומתו הגדולה לתרבות העברית. המנון שנת היובל של האוניברסיטה, "אני שייך", הוא שירו האחרון של מנור.‏

מנור, שהיה מעשן כבד, חלה בסרטן הריאות, ממנו החלים זמן קצר לפני מותו. אהוד מנור נפטר ב-12 באפריל 2005 מדום לב. בהלוויתו שנערכה בבנימינה השתתפו אישי ציבור, יוצרים ומבצעים רבים, והושרו בה שיריו "אין לי ארץ אחרת" ,"מישהו" ו"ימי בנימינה". לאחר מותו הוחלט במשרד החינוך להכניס את שיריו לתוכנית הלימודים של בתי הספר.‏

מנור הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ונכדים.