חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 158 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




תנועות ומפלגות פוליטיות

המפד”ל
שתף 

המפד"ל - המפלגה הדתית לאומית היא מפלגה ישראלית.

המפד"ל ייצגה את הציונות הדתית והציבור הדתי הלאומי. היא האמינה בציונות, יהדות, תורה, אהבת ישראל ובעשורים האחרונים גם בארץ ישראל השלמה. עד המהפך ב-1977 ועליית הליכוד לשלטון הייתה המפד"ל מקורבת יותר לצד השמאלי של המפה, והצטרפה לרוב הממשלות בראשות מפא"י והמערך. המפד"ל הוקמה ב-1956 כאיחוד של מפלגות "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" ובשנת 2008 התמזגה למפלגת הבית היהודי, מפלגה שהייתה אמורה לאגד מספר מפלגות ימין, אך האיחוד נכשל ועם פרישת שאר מרכיביה הפכו מוסדות המפד"ל למוסדות הבית היהודי, ומוסדות המפד"ל פורקו.

המפד"ל נוצרה כתוצאה מאיחוד תנועות המזרחי והפועל המזרחי. בבחירות לכנסת השלישית התמודדו המפלגות ברשימה משותפת תחת השם "חזית דתית לאומית", וב-1956 התאחדו סופית והקימו את המפד"ל בהנהגתו של חיים משה שפירא.

עד 1967 הייתה המפד"ל מפלגת מרכז וישבה בקואליציה עם מפא"י ולאחר מכן עם המערך. בשנת 1970 נפטר משה חיים שפירא ויוסף בורג תפס את מקומו בהגה ההנהגה. תנועת גוש אמונים השפיעה על המפד"ל החל מתחילת שנות ה-70 והמפדל החלה לנקוט בקו יותר דתי ויותר נצי, עקב ההתעוררות הלאומית במחנה הציונות הדתית. באותה תקופה החל לעלות כוחם של הצעירים, בראשות זבולון המר ויהודה בן מאיר.

ב-1976 הגיעה השותפות עם המערך לקיצה עקב הימנעות חברי הכנסת שלה (למעט השר בורג) בהצבעת אי-אמון שהעלתה אגודת ישראל בעקבות הגעתם של מטוסי F-15 לארץ בשבת (הצבעה שלא זכתה לרוב)-מה שהוביל להוצאת שרי המפלגה מהממשלה ואחריה התפטרות ראש הממשלה יצחק רבין והקדמת הבחירות. אחרי הבחירות ב-1977 הצטרפה המפד"ל לממשלתו של מנחם בגין.

הבחירות לכנסת העשירית, שנערכו בשנת 1981, היוו נקודת מפנה במעמדה של המפד"ל, משום שמבחירות אלה ואילך הפכה ממפלגה גדולה יחסית, בת 12 מנדטים, למפלגה קטנה, בת 6 מנדטים. תוצאה זו נובעת ממעבר של בוחרי המפד"ל לשלושה כיוונים: לכיוון העדתי, שיוצג תחילה על ידי תמ"י, ולאחר מכן על ידי ש"ס, לכיוון הלאומי, שיוצג על ידי "התחיה", אליה עבר ח"כ חנן פורת. שעזב את המפלגה ועבר לתחיה. הדבר הזה נתן מספיק הצדקה למצביעי מפד"ל רבים.
עד לאותו פיצול, המפד"ל הייתה "דמוקרטיה זוטא", עם סיעות בתוך המפלגה פנימה, שניהלו ביניהן את כל המאבקים האידיאולוגים הללו. הפרישה של פורת הייתה זעזוע משמעותי, והחלה רצף של שינויים, פיצולים ואיחודים שהובילו את המפלגה לימין המפה הפוליטית.

בשנות ה-80 ובשנות ה-90 של המאה ה-20 חלו גלי פרישות ופיצולים במפד"ל, הבולטים שבהם: במאי 1981 פרש אהרון אבו חצירא והקים את סיעת תמ"י,  ב-1983 הרב חיים דרוקמן ופעילים מהמפד"ל הקימו את תנועת מצ"ד, ובהמשך חברו לפא"י בהקמת מפלגת מורשה, שהתפרקה ב-1986, ב-1999 פרשו חנן פורת וצבי הנדל מהמפד"ל והקימו את מפלגת תקומה,  ב-2005 פרשו אפי איתם והרב יצחק לוי מהמפד"ל והקימו את סיעת ציונות דתית לאומית מתחדשת.

ב-1986 החליף זבולון המר את ד"ר יוסף בורג בהנהגת המפד"ל. ב-1992 המפד"ל לראשונה ישבה באופוזיציה בעקבות הקו הניצי שלה שלא תאם את עמדות ממשלת רבין. ב-1996 חזרה לקואליציה, בממשלת בנימין נתניהו. מפד"ל ישבה בקואליציה גם במסגרת ממשלת אהוד ברק אך פרשה בעקבות פסגת קמפ דייוויד. ב-1998 נפטר המר בעודו מכהן בתפקיד שר החינוך, החליף אותו בראשות המפלגה הרב יצחק לוי. לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה העמידה לראשונה המפד"ל איש צבא בכיר לעמוד בראשה, עת נבחר אפי איתם לראשות המפלגה. איתם, תא"ל במילואים, לוחם מעוטר ונץ מדיני בדעותיו, נתפס כשינוי מרענן בקרב עסקנות המפלגה הוותיקה, שיוכל להפיח רוח חיים בשורותיה. ואולם מתנגדיו במפלגה ובציבור הכללי הצביעו על נטיות משיחיות לכאורה הטמונות בו, במיוחד על רקע ראיון עמו ב"הארץ" שזכה להדים רבים. בבחירות עצמן זכתה המפלגה לשישה מנדטים, שהיוו אכזבה לעומת הציפיות המוקדמות ממנהיגותו של איתם, אך עדיין בישרו על עלייה בכוחה של המפלגה. לראשונה זה שנים רבות נכללה אישה בין נציגי המפלגה, עם היבחר גילה פינקלשטיין לכנסת. המפד"ל הייתה חברה בממשלת שרון עד לחודש נובמבר 2004, והחזיקה בשני תיקים בממשלה: אפי איתם היה שר השיכון וזבולון אורלב היה שר הרווחה. הרב יצחק לוי היה סגן שר במשרד ראש הממשלה והיה אחראי בפועל לתיק משרד הדתות.

אפי איתם והרב יצחק לוי התפטרו מהממשלה ב-8 ביוני 2004 עקב אישור תוכנית ההתנתקות בממשלה, ומתוך הזדהות עם שרי האיחוד הלאומי אשר פוטרו על ידי ראש הממשלה, אריאל שרון, אך שאר חברי המפלגה - בראשות זבולון אורלב - החליטו להישאר בנימוק שהחלטת הממשלה דורשת הצבעה נפרדת לפני פינוי בפועל של כל יישוב, והמפד"ל תוכל למנוע את תוכנית ההתנתקות מבפנים, ואילו אם תצא - תיכנס מפלגת העבודה. בספטמבר 2004 התכנס מרכז המפלגה והעדיף את עמדתו של אורלב, שגרס כי יש להישאר כל עוד אפשר למנוע את תוכנית ההתנתקות ובתנאי שיערך משאל עם, על עמדתו של איתם, שדרש לפרוש ברגע שתחל החקיקה על הפיצויים. ב-9 בנובמבר 2004 הגישה המפד"ל את התפטרותה מהממשלה, בגלל אישור תוכנית ההתנתקות בכנסת ודחיית בקשתם לביצוע משאל עם על ידי ראש הממשלה.

ב-14 בפברואר 2005 בעקבות המחלוקת האידיאולוגית וקרע בין איתם לאורלב ומרכז המפלגה, ובעקבות החלטת בית הדין של המפד"ל להדיח את אפי איתם מתפקיד יושב ראש המפד"ל, פרשו אפי איתם והרב יצחק לוי מהמפד"ל והקימו את סיעת ציונות דתית לאומית מתחדשת שהתאחדה לקראת הבחירות לכנסת ה-17 עם סיעת האיחוד הלאומי.

ב-12 בינואר 2006 בחרה המפד"ל את מועמדיה לקראת הבחירות לכנסת ה-17. כראש הרשימה נבחר יו"ר המפד"ל, ח"כ זבולון אורלב. שאול יהלום וגילה פינקלשטיין, מצטייני החקיקה של הכנסת ה-16, נדחקו למקומות לא ריאליים.

ב-9 בפברואר 2006 הכריזה המפד"ל על ריצה ברשימה משותפת לכנסת ה-17 ביחד עם סיעת האיחוד הלאומי. המפד"ל קיבלה 7 מתוך 15 המקומות הראשונים ברשימה המשותפת, ואולם לבסוף זכתה בשלושה מנדטים בלבד, עקב הישגיה המאכזבים של הרשימה המשותפת, שזכתה לתשעה מנדטים.

ב-18 בנובמבר 2008 לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה אישרה ועידת המפד"ל את פירוק מוסדות המפלגה ואת התמזגותה בתנועת ימין חדשה בשם "הבית היהודי", לצד מולדת ותקומה. לקראת התאריך האחרון להגשת הרשימות המתמודדות בבחירות לכנסת השמונה עשרה, התרחש פילוג בבית היהודי, שהיה אמור לאחד את כל פלגי הציונות הדתית. אורי אריאל, שהוצב במקום השלישי ברשימה המקורית, פרש מהרשימה יחד עם כמה מועמדים נוספים. הקמתה מחדש של מפלגת האיחוד הלאומי הביאה להרכבת רשימה חדשה תחת הכותרת "הבית היהודי-המפד"ל החדשה". בבחירות לכנסת ה-18 זכתה הבית היהודי ל-3 מנדטים (מהם רק נציג אחד של מפד"ל הישנה - זבולון אורלב), אחד פחות מרשימת האיחוד הלאומי.

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




המפלגה הליברלית החדשה
שתף 

 

המפלגה הליברלית החדשה הוקמה לפני הבחירות לכנסת ה-13, 1992 שהייתה מורכבת משלושה מבין חמשת חברי הליכוד שהקימו במהלך הכנסת ה-12 את המפלגה לקידום הרעיון הציוני.
המפלגה הליברלית החדשה, בראשותו של חבר הכנסת יצחק מודעי, התמודדה בבחירות לכנסת ה-13 ולא עברה את אחוז החסימה.

שריר פרש מן הסיעה, הצטרף ל"ממשלת פרס" ולאחר לחץ ציבורי (שכלל קריאה נרגשת של שמיר "אבראשה שוב הביתה!") שב אל הליכוד.

בכנסת ה-12 כיהנו בה: פנחס גולדשטיין, פסח גרופר ויצחק מודעי (מדזוביטש).

 




המפלגה הליברלית הישראלית
שתף 

המפלגה הליברלית הישראלית הוקמה בשנת 1961 ע''י איחוד של הציונים הכלליים עם המפלגה הפרוגרסיבית. דגלה בזכות קיומו של משק פרטי שווה זכויות ליד המשק הממלכתי, הציבורי וההסתדרותי.

למפלגה זו נשתיכו ארגונים כלכליים גדולים, כגון: התאחדות האיכרים, יישוביי המעמד הבינוני, יישוביי "העובד הציוני", תנועת הספורט "מכבי", תנועת "הנוער הציוני" ועוד. בשנת 1965, עקב החלטת הרוב הציוני הכללי במפלגה להקים גוש פוליטי עם "תנועת החרות" (גח"ל), התפלגה המפלגה והשותף הפרוגרסיבי עזב אותה והקים את "המפלגה הליברלית העצמאית".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 




המפלגה הליברלית העצמאית בישראל
שתף 

מפלגה שהיא המשכה של "המפלגה  הפרוגרסיבית" שפעלה בישראל מאז הקמת המדינה ועד שנת 1961. באותה שנה התאחדה המפלגה הפרוגרסיבית עם "מפלגת הציונים הכללים" והקימה את "המפלגה הליברלית הישראלית". בשנת 1965 חזרה והתפרקה החבילה. פלג "הציונים הכללים" לשעבר בתוכה נשאר בשמו הקודם: " המפלגה הליברלית הישראלית", ואילו הפלג הפרוגרסיבי לשעבר הקים את "המפלגה הליברלית העצמאית בישראל". הרקע לפילוג היה שאלת הקמתו של גוש פוליטי, בשיתוף עם "חרות". הפרוגרסיבים לעבר התנגדו לתפנית כה חזקה ימינה וביכרו את הפרישה, ואילו "הציונים הכללים" לשעבר הקימו את הגוש הפוליטי הידוע בשמו "גח"ל - גוש חרות ליברלים".

בשנת 1965 פרשו הליברלים העצמאיים מהמפלגה הליברלית, משום שהתנגדו להחלטת הרוב בדבר שותפות עם תנועת החרות במסגרת גח''ל. הופיעו בשמם – המפלגה הליברלית העצמאית – וסימנם לע.

בכנסת הששית (1965) זכתה ב-5 ח''כ, בשביעית (1969) ב-4 ח''כ, בשמינית (1973)  ב-4 ח''כ, בתשיעית (1977) זכתה בח''כ 1 בלבד (גדעון האוזנר), והצטרפה למערך עבודה-מפ''ם, בכנסת ה-11 זכתה בח''כ 1 (יצחק ארצי) מתוך 44 ח''כי המערך, וב-1988 פרש יצחק ארצי מהמערך והצטרף למפלגת שינוי.

 

 




המפלגה הפרוגרסיבית בישראל
שתף 

הוקמה בשנת 1948 מאיחוד של שלושה גופים פוליטיים קרובים רעיונית:

1) "עליה חדשה" נוסדה בשנת 1942 בכפר שמריהו, כקבוצה פוליטית על מפלגתית, שפנתה אל העולים החדשים, בעיקר מבני העלייה הייקית.
2) "העובד הציוני" נוסד בשנת 1936 כחלק הפועלי של הסתדרות הציונים הכלליים.
3) קבוצת אישים ותומכיהם שפרשו מהסתדרות הציונים הכלליים.

המפלגה הפרוגרסיבית שיתפה במשך כל שנות קיומה פעולה עם המחנה הפועלי, והשתתפה כמעט בכל הממשלות שהוקמו מאז יסוד המדינה ועד להקמתה של "המפלגה הליברלית הישראלית" בשנת 1961. המפלגה הפרוגרסיבית התאחדה אז מחדש עם "הציונים הכללים" והקימה את המפלגה החדשה

 


 
הייקים

הייקים עלו לארץ במסגרת "העלייה החמישית", שבין 1931 ל-1939 בה עלו 280,000 עולים. העלייה החמישית מורכבת מכמה וכמה עדות, למשל כמעט 40% מהעולים בעלייה החמישית הם פולנים ורק כרבע מהעלייה החמישית הם למעשה ...

 
למידע המלא



המפלגה לקידום הרעיון הציוני
שתף 

קבוצה של 5 חברי המפלגה הליברלית (לשעבר) בתוך הליכוד, שפרשו על רקע של מאבקי-כוחות פנימיים בליכוד (5 הפורשים היו חברי הכנסת מודעי, גרופר, שריר, גולדברג וגולדשטיין). הקבוצה התמודדה כרשימה עצמאית לכנסת ה-13 (1992) אולם לא עברה את אחוז החסימה, ונעלמה כליל מהחיים הפוליטיים.




המרכז החופשי
שתף 

המרכז החופשי נוסד בשנת 1967 בעקבות פרישתן של שתי קבוצות פעילים ממפלגת חרות: קבוצתו של שמואל תמיר, אשר פרשה על רקע המאבק בינו לבין מנחם בגין על הנהגת המפלגה, וקבוצה מקרב פעילי ''הסתדרות העובדים הלאומית'' בראשותו של אליעזר שוסטק.

בתחילת דרכו העצמאית (לפני מלחמת ששת הימים) תמך ''המרכז החופשי'' בהגמשת הקו המדיני הנוקשה של ''חרות'' (בעניין "שלימות הארץ") - אולם אחרי הניצחון של מלחמת ששת הימים שינה את מדיניותו, ויצא בסיסמה ''שטח משוחרר לא יוחזר''.
בשנת 1975 חל קרע אידיאולוגי ב''מרכז החופשי'', כאשר, בעקבות מלחמת יום - הכיפורים, השתכנע שמואל תמיר שצריך לוותר על שטחים תמורת שלום - ואילו שוסטק שלל זאת, ונשאר דב?ק ב"שלימות הארץ". כאשר הוקמה מפלגת ד''ש (''התנועה הדמוקרטית לשינוי'') שדגלה בשטחים תמורת שלום - בשנת 1977 - הצטרף אליה שמואל תמיר, ואילו אליעזר שוסטק וקבוצתו, שקראו לעצמם "המרכז העצמאי", פרשו מ''המרכז החופשי'' של תמיר, וכעבור זמן לא רב הצטרפו לליכוד.




המרכז העצמאי
שתף 

בראשות אליעזר שוסטק.
המפלגה הוקמה בשנת 1975 בעקבות פילוג במפלגת "המרכז החופשי". הרקע לפילוג - ניגודי גישות והשקפות בין שני ראשי המפלגה, שמואל תמיר ואליעזר שוסטק.




הסיעה החילונית
שתף 

לקראת סוף הכנסת ה-16, סיעת שינוי התפצלה: שלושה חברים נשארו בשינוי ו-11 חברים עברו ל”סיעה החילונית.”

 בכנסת ה-16 כיהנו בה: רוני (אהרון) בריזון, ויקטור בריילובסקי, אראלה גולן, חמי דורון, אליעזר זנדברג, רשף חן, אתי לבני, יוסף (טומי) לפיד, מלי פולישוק-בלוך, אברהם פורז ואילן שלגי.




הסתדרות הציונים הכלליים
שתף 

בשנות השלושים התארגנו חוגים שונים והקימו מפלגה שייצגה את הפרדסנים, החקלאים העצמאיים, והמעמד הבינוני, וקראו לעצמם ''הציונים הכלליים - מפלגת המרכז''.

בבחירות 1951 נעשו למפלגה השניה בגודלה (23 ח''כ לעומת 45 של מפא''י) ונכנסו לקואליציה הממשלתית כשותף בכיר יחד עם שותפיהם ס''צ - ספרדים ציונים כלליים.
כדאי לזכור כי בראשית ההיסטוריה של המושג ''ציונים כלליים'' היה השם שניתן תחילה לקבוצות ציוניות שלא היו סוציאליסטיות, לא דתיות ושלא התגודדו במפלגה מיוחדת.

 

 

 

 

בשנת 1961 לקראת הבחירות לכנסת החמישית, חזרה והתאחדה "הסתדרות הציונים הכלליים" עם "המפלגה הפרוגרסיבית" והקימו יחד את "המפלגה הליברלית הישראלית". איחוד זה לא החזיק מעמד. בשנת 1965 העלו הציונים הכלליים לשעבר, במפלגה הליברלית, את ההצעה להקים גוש פוליטי עם "תנועת החרות". להצעה זו התנגדו חברי המפלגה הפרוגרסיבית לשעבר. על רקע זה חזרה המפלגה והתפלגה, כאשר הציונים הכללים לשעבר שומרים לעצמם את השם "המפלגה הליברלית בישראל", ואילו הפורשים, אנשי המפלגה הפרוגרסיבית לשעבר, מאמצים לעצמם את השם "המפלגה הליברלית העצמאית".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




העובד הציוני.
שתף 

סיעה של עובדים יוצאי תנועת "הנוער הציוני" שהתארגנו בשנת 1936 בתוך הסתדרות העובדים הכללית השתתפו אחר כך גם ביסוד "המפלגה הפרוגרסיבית" (המפלגה הליברלית העצמאית).




העולם הזה - כוח חדש
שתף 

העולם הזה - כוח חדש.


תנועה שהתארגנה לקראת הבחירות לכנסת השישית (1965), בעיקר מקרב קוראי השבועון "העולם הזה" ותומכיו.

העילה הראשונית להתארגנותה של תנועה זו הייתה אנטי-ממסדית קיצונית, בעיקר בתחום המאבקים על זכויות הפרט, חשיפת שחיתויות ושערוריות כלכליות ופוליטיות וכן בהגנה על זכויות ערביי ישראל ומלחמה נגד הממשל הצבאי ושירותי הביטחון.
עם היבחרו של הנציג היחידי של רשימה זו לכנסת השישית, חל בה שינוי איטי אך מהותי – העבודה הפרלמנטרית המצוינת שלו הפכה אותו למעין טריבון בלתי תלוי בנושאים רבים ומגוונים ואף סחפה אותו ואת תנועתו, אט אט, לנושאי חוץ ובטחון, כשהנימה הפוליטית המתונה מאוד ודוגלת בהבנה עם הערבים, בפשרה טריטוריאלית (לאחר מלחמת ששת הימים), בהכרה בפלשתינאים ובמציאת דרכים לדו קיום בשלום עימהם. פעילות זו השתלמה, ובבחירות לכנסת השביעית (1969) זכתה הרשימה לשני מושבים בכנסת. תוך כהונתה של הכנסת השביעית חל פילוג בתנועה זו – חלק פרש ממנה והקים תנועה נפרדת בשם "דמוקרטים ישראלים" ויחד עם "הפנתרים השחורים" הופיע כבלוק פוליטי במערכות הבחירות של 1973. הפלג שלא פרש, קלט לתוכו חלקים של "שי"ח – שמאל ישראלי חדש" והקים את תנועת "מרי וחזית השמאל". שתי התנועות לא עברו את אחוז החסימה לכנסת השמינית.




הפועל המזרחי
שתף 

תנועת-פועלים דתית שנוסדה בשנת 1922 בירושלים וכעבור שנים התאחדה עם ''המזרחי'' והקימו את המפד''ל.

לאחר קום המדינה הופיע ''הפועל המזרחי'' תחילה עם כל המפלגות הדתיות ברשימה אחת ''החזית הדתית המאוחדת'' לכנסת הראשונה, אולם לכנסת השנייה  (25.1.1949) הופיע ''הפועל המזרחי'' בנפרד וקיבל 15,287 קולות שזיכו אותם ב - 4 חברי כנסת.




הפועל הצעיר.
שתף 

מפלגת פועלים ציונית חלוצית בארץ ישראל. נוסדה בשנת 1905. התנגדה למילה ''סוציאליזם'' ולכן הסתייגה מבן גוריון וחבריו שהקימו באותו הזמן את מפלגת פועלי ציון. (ואחר כך את אחדות העבודה).

בראש מפלגת הפועל הצעיר עמדו בתחילה יוסף אהרונוביץ, יוסף שפרינצק, ובשנות ה-20 מנהיגה הצעיר והמבריק חיים ארלוזורוב ( 1899- 1933), שהצליח לשכנע את מפלגתו להסכים למילה ''סוציאליזם'', ובכך לסלול את הדרך לאיחוד עם אחדות העבודה.

בשנת 1930 התאחדה המפלגה עם אחדות העבודה והקימה יחד איתה את מפא''י.
בטאונה השבועון הפועל הצעיר נהפך לבטאון של מפא''י.

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




הפנתרים הציוניים
שתף 

שמם המלא: ''הפנתרים הציונים, רשימת עובדי ייצור ו-וועדי עובדים- האות ''פ''. הופיעו בבחירות לכנסת ולוועידת ההסתדרות ב-1973 - ונכשלו, ולא זכו לייצוג .




הפנתרים השחורים
שתף 

 

תנועת מחאה עדתית של בני הדור השני של עדות המזרח בישראל, שקמה בתחילת שנות השבעים בקטמונים בירושלים והונהגה על ידי צ'ארלי ביטון וחבריו.

לקראת מערכת הבחירות של שנת 1973 התארגנו פעילי "הפנתרים השחורים" והצטרפו אליהם פעילים מעוזבי תנועת "העולם הזה - כוח חדש" (שלום כהן וחבריו). הרשימה לא עברה את אחוז החסימה לכנסת. 

הרשימה לכנסת נקראה בשם ''חופש'' (''חזית פועלים, פנתרים שחורים, שכונות,  וכו') - והיא הוקמה על בסיס של איחוד בין ''הפנתרים השחורים'' לבין הסיעה של שלום כהן בכנסת השביעית, [שהוקמה לפני כן, בעקבות פילוג כתוצאה ממאבק על ההנהגה בין אורי אבנרי ושלום כהן - שני חבריה של סיעת  העולם הזה ('העולם הזה – כוח חדש') - ונקראה בשם דמוקרטים ישראלים]. כאמור, ''חופש'' לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה ולא נכנסה לכנסת.

 

 

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




הרשימה הממלכתית
שתף 

מפלגה שהוקמה ע''י הפורשים מרפ''י, שהתנגדו להקמת מפלגת-העבודה ע''י איחוד רפ''י-מפא''י-אחדות-העבודה (1968).

אחד מראשי  המתנגדים לאיחוד, מאיר אביזוהר, קיבל הסכמתו של דוד בן גוריון (שהתנגד לאיחוד עם מפא''י ואחדות-העבודה) לעמוד בראש רשימה זו, ואליהם הצטרפו יגאל הורוביץ (איש כפר-ורבורג, פעיל רפ''י לשעבר) ואיסר הראל (לשעבר – הממונה על שירותי המודיעין והבטחון). ארבעה אלה נבחרו לכנסת השביעית (1969), אולם במהלך הקדנציה של הכנסת השביעית התפטר בן גוריון ופרש מהחיים הפוליטיים. במקומו נכנס זלמן שובל. לאחר עזיבתו של בן גוריון התפרקה הסיעה, מאיר אביזוהר נכנס למפלגת העבודה, יגאל הורוביץ הצטרף לגח''ל (שנהפכה לליכוד) ולימים נעשה שר-האוצר. סימנה של המפלגה בבחירות היה עמ.

 




התאחדות התימנים בישראל
שתף 

מפלגה עדתית של יהודי תימן בא''י.

הוקמה ב-1923 ונציגיה השתתפו באסיפת הנבחרים, הקונגרס הציוני העולמי, מועצת העם, מועצת המדינה הזמנית, והכנסת הראשונה והכנסת השנייה. מנהיגיה: סעדיה כובשי, זכריה גלוסקא, שמעון גרידי ומשה מקייטין. שיא כוחה היה – 1 ח''כ. מטרתה (עפ''י המצע): לפעול ''להחזקת המצב הכלכלי, הפוליטי והתרבותי של התימנים המתיישבים בארץ ישראל...'', ועוד...      

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.