חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 146 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: חג ומועד



יום העצמאות

דגל כחול - לבןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

דגל כחול לבן
מאת: ד"ר יואל רפל

"דגל, מה זה? כלונס ומטלית אריג? לא אדוני! דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים בני אדם לאשר רוצים, ואפילו לארץ היעודה. למען דגל הם חיים ומתים; זהו הדבר היחיד אשר למענו הם מוכנים למות בהמוניהם, אם מחנכים אותם לכך". דברים אלה כתב חוזה המדינה בנימין זאב הרצל במכתב תשובה לברון הירש (6 במרץ 1895), והם מבטאים בצורה היפה ביותר את הצורך בדגל לאומי שהיה קיים בתנועה הציונית בימי ראשיתה.

הרצל לא רק הכיר בצורך בדגל אלא אף חשב על צורתו. בספרו "מדינת היהודים" הוא מתאר את הדגל העברי – "דגל לבן עם שבעה כוכבי זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה".

הצעתו של הרצל לא התקבלה. הצעה אחרת שלו לדגל לא נתקבלה גם היא, אך הפכה לבסוף לסמלו של הקונגרס הציוני. בדגל הזה, השני, הציע הרצל מגן דוד שבקצה כל אחד מששת המשולשים הקטנים המרכיבים אותו ישכון כוכב. כוכב שביעי יתנשא מעל המשולש העליון. מסתבר כי לא הרצל הגה את צורת הדגל הלאומי וצבעיו. מאליה עולה השאלה: כיצד הגענו לדגל הכחול-לבן ומגן דוד במרכזו?

סוף מעשה במחשבה תחילה
בספר במדבר (ב, ב) אנו מוצאים "אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אין ספק כי השימוש המקראי במילה "דגל" אינו זה המקובל בענייני מדינה של ימינו, והוא נועד לשמש כינוי אסטרטגי. פרשני המקרא בימי הביניים העידו שחיו בארצות שבהן הצבאות היו צועדים ודגל מתנוסס בראשם, "אין דגלים אלא צבאות" (שמות רבה טו, ו).

במדרש תנחומא (במדבר י) נאמר: איש על דגלו – חִבָּה גְּדוֹלָה חִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲשָׂאָן דְּגָלִים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִכָּרִין בְּנֵי רְאוּבֵן לְעַצְמָן וּבְנֵי שִׁמְעוֹן לְעַצְמָן.

מדברי המדרש עולה ייעוד הדגל – סמל הזדהות חברתית. אך לדגל יש חשיבות לא רק כלפי פנים, אלא אף כלפי חוץ (תנחומא שם, יא):

"מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה" (שיר השירים ו, י) – קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל אומות העולם היו מסתכלין בהן ותמיהין ואומרים: מי זאת הנשקפה כמו שחר? אמרו להם האומות: "שובי שובי השולמית" (שם ז, א) מהו שובי שובי השולמית? הדבקי לנו ובואי לך אצלנו, ואנו עושים אתכם שלטונין ודוכסין והגמונים...וישראל אומרים להם "מה תחזו בשולמית" ומה גדולה אתם נותנים לנו?

שמא "כמחולת המחניים" (שם). שמא אתם יכולים ליתן לנו כגדולה שנתן לנו אלוהינו במדבר, בדגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה דן, יכולים אתם לעשות כך לנו... ועוד כשאנו חוטאים והוא מוחל לנו...מכאן למדנו שהיו הדגלים גדולה וכבוד.

הרב י"ד סולובייצ'יק נתן לדגל משמעות נוספת, הלכתית, הנקשרת בהקמת מדינת ישראל (חמש דרשות, ירושלים תשל"ד, עמ' 89):

אם תשאלוני איך אני כיהודי תלמודי, מביט על דגל מדינת ישראל ואם יש לו בכלל ערך הלכתי, אענה לכם פשוט: אינני גורס בכלל מקסם של דגל וסמלים טקסיים כמותו. היהדות שוללת פולחן עצמים גשמיים. ברם, אל נא נתעלם מדין בשולחן ערוך (ש"ך יו"ד שסד, יא) כי הרוג שנהרג בידי עכו"ם, קוברין אותו בבגדיו, כדי שיראה את דמו ויקום, שנאמר: "ונקיתי דמם לא ניקיתי" (יואל ד, כא). במילים אחרות, בגדי יהודי מקבלים קדושה מסוימת כשהם מוכתמים בדם קדוש. והדברים קל וחומר בן בנו של קל וחומר לדגל הכחול לבן, שטבול בדמם של אלפי צעירים יהודים (דתיים ולא דתיים) שנפלו במלחמת השחרור בהגנתם על הארץ והישוב.
הרב סולובייצ'יק קובע לדגל מעמד עליון – מעמד של קדושה! לוחמי מערכות ישראל, לוחמי המחתרות וחיילי צה"ל שנפלו על הקמת מדינת ישראל, קידשו בדמם את הדגל הכחול-לבן שמגן דוד במרכזו.

ראשיתו של הדגל
היכן היא ראשיתו של דגל מדינת ישראל הכחול-לבן? בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה ישב בנימין זאב הרצל בפריז, והיה עד לפרשת דרייפוס שעוררה בקרבו את הרעיון הציוני ואת הדחף להקמת מדינה יהודית. זמן קצר לאחר מכתבו לברון הירש כתב הרצל את ספרו "מדינת היהודים" שפורסם בשנת תרנ"ו (1896). בספרו מפרט הרצל את הצעותיו לדגל כיוון שהאמין שסביב הדגל תתגבש הגשמה לאומית בטריטוריה מדינית. הוא הבין כי  עם שאינו  לאום ואשר אין לו טריטוריה – הוא עם שמתפרק, מתבולל ונעלם. בחושו המדיני זיהה הרצל את הצורך ליצור דגל, סיסמה, שלאורם העם ילך ולמענם יהיה מוכן להיאבק כדי להשיג לעצמו מדינה וזהות. שנה וחצי לאחר מכן, במוצאי שבת, 31 באוגוסט 1897, נפתח בעיר באזל שבשוויץ, הקונגרס הציוני הראשון. לפי המסופר, ביום שישי אחר הצהריים עדיין לא הוחלט מה יהיה הדגל שיונף למחרת מעל בניין הקזינו בבאזל, שהיה אולם קונצרטים מפואר ויפהפה במרכז העיר. בסוגיית הדגל טיפל עוזרו של הרצל דוד וולפסון, שהציע(ספר הקונגרס לציון עשרים וחמש שנים לקונגרס הציוני הראשון, ירושלים תרפ"ב ) כי: הטלית בה אנו מתעטפים לתפילה יום יום, בחול ובשבת, בימי המעשה ובימי המועד – לבנה היא ופסי תכלת עוטרים אותה.  יהי נא דגלנו לבן עם פסי תכלת...עלינו להוציא את דגלנו המקופל מתיקו והיה לנו לנס וגאון, לעיני כל ישראל ולעיני כל העמים. ציוויתי לעשות דגל לבן תכלת ולציין בו מגן דוד. כך נברא דגלנו הלאומי.

צבעי הדגל
צבעי הכחול-לבן הם צבעי ארץ ישראל, כפי שנראתה במאה התשע-עשרה: שמים כחולים, אדמה שברובה היא חול לבן ושממה. לודוויג פרנקל, משורר יהודי אוסטרי, ביקר בארץ מטעם המשפחה הווינאית למל בשנת תרט"ו (1856) ויזם, בין השאר, את הקמת בית ספר "למל" בירושלים. בספרו ירושלימה (ירושלים  1864 (מהדורה מצולמת)), הוא כותב את השיר הבא שהוא המקור הראשון המציין, שהצבעים המסמלים את ארץ ישראל הם צבעי הכחול-לבן:

צבעי ארץ יהודה
ועת רחשי רוממות לבו מלא עוטר הוא צבעי ארצו; עומד הוא בתפילה ועטוף הוא גלימה לבנה מהירה. שולי הגלימה הלבנה פסי תכלת רחבים יכתירו; כמו מעילו של כוהן גדול עטור סרטים של חוטי תכלת. צבעי הארץ האהובה הם תכלת-לבן הם גבולות יהודה; לבן הוא זיו הכהונה וכחולים זוהרי הרקיע.

בזיכרונותיו של מרדכי בן הלל הכהן על מסיבה שנערכה בקייב בשנת 1884 לכבוד מלאת מאה שנה למשה מונטיפיורי מסופר (עולמי, ב, תל אביב 1929, עמ' 63): "בפעם הראשונה גילינו לפני הקהל הרחב את צבעינו הלאומיים – כי רבים, רבים לא ידעו כי תכלת ולבן הם צבעי עמנו".

כעבור שנה, בתרמ"ה (1885), כותב הרב הרפורמי ד"ר אדולף ילינק, בעקבות ועידת קטוביץ, שהוא נמנה עם ראשי מתנגדיה: "מוכרחים להתנגד בהחלט לכל אשר יאמר להעמיד את יישובה של ארץ ישראל על יסודות לאומיים...ואשר הדגל לבן-כחול יורם על אונייה, שתביא את הגולים לארץ הקודש".

מעדויות אלה, ואחרות עולה כי שתים-עשרה שנים לפני הקונגרס הציוני הראשון היה מוסכם בקרב חובבי ציון שבגולה מראהו של הדגל העברי.

אך לא רק בגולה, אף במושבות יהודה. ביוזמתו של ישראל בלקינד מונף בראשון לציון בקיץ תרמ"ה (1885) דגל כחול-לבן. במכתבו אל זאב דובנוב מספר בלקינד כיצד הוכן הדגל (מימים ראשונים, א' דרויאנוב (עורך), א,עמ' 42-41):

"יריעת אריג לבנה: שתיים שתיים רצועות של תכלת משני קצוותיה, דוגמת הטלית שלנו, ומגן דוד של תכלת באמצע".

שש שנים לאחר מכן, בחורף תרנ"א (1891), נערך טקס הנחת אבן יסוד למושבת הפועלים בוואדי חנין, היא נס ציונה. בעת הטקס הופיע מיכאל הלפרין בראש פלוגת רוכבים, כולם לבושים תכלת-לבן וחמושים בחרבות וברובים (מ.סמילנסקי, נס ציונה – שבעים שנות חייה, תל אביב 1953, עמ' 40). "לא בכסף וזהב נגאל את ארצנו", אמר מיכאל הלפרין, "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום". ובאותה עת שלף מתחת אדרתו מוט עץ ארוך ובד כרוך סביבו. "אחים", קרא מיכאל, "הדגל הכחול-לבן הוא הדגל העברי שלנו. צבע התכלת הוא כצבע השמים של ארצנו, והצבע הלבן הוא כטוהר אמונתנו. כאן תקום מדינה עברית וזה יהיה דגלה".

שנים רבות הניפו את הדגל הכחול-לבן אך לא הוענק לו מעמד רשמי. התנועה הציונית הקדישה לשאלת הדגל דיון מיוחד רק בקונגרס השמונה-עשר שנערך ב-1933. למעמד רשמי ומחייב זכה הדגל רק בעת החלטת מועצת המדינה הזמנית (פרוטוקול מועצת המדינה הזמנית 28.10.1948). באותה ישיבה אמר שר הדתות הרב יהודה להכהן פישמן (מימון): "לדידי נתקדש דגל זה במסורת עתיקה מאז – תכלת ולבן...דוד וולפסון הציע זאת (את הדגל) על יסוד צבע הטלית שהיא תכלת ולבן, ואני חושב שיש לקבל את ההצעה עם התוספת של מגן דוד, שנתקדש גם הוא במסורת ישראל".כפי שמצאנו, דגל הכחול-לבן ומגן דוד במרכזו היו מוכרים שנים לא מעטות לפני הקונגרס הציוני הראשון.

פסי הדגל
מהו מקור הפסים בטלית, שעברו מהטלית אל הדגל הלאומי.

בספרו "הסידור והתפילה" כותב הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ (תל אביב 1994, עמ' 429): "מבחינת המבנה והשימוש דומה הטלית לבגדים שהיו מצויים באותה עת (ימי שלטון רומא בא"י) בעמים אחרים בארצות הים התיכון. הרב פרופ' דניאל שפרבר התחקה אחר מקור הפסים בטלית. לדעתו, (מנהגי ישראל, ה, ירושלים תשנ"ה, עמ' רז) "מקור הפס הצבעוני הוא בטוגה של הסנטורים –Latus Cavus  – ברומא. אף היהודים היו מעטרים את בגדיהם בפסים אלה, כפי שידוע לנו ממצאי מערות מדבר יהודה ופרסקו של בית הכנסת בדורה ארופוס".

הממצאים במדבר יהודה הם מהימים שלאחר מרד בר כוכבא. "דורה ארופוס" הוא בית כנסת מהמאה השלישית ששרידיו נמצאו במדבר הסורי. סביר להניח שהנוהג ללכת בבגד שעליו שני פסים היה מקובל בקרב האוכלוסייה היהודית שחייתה ברומא באותה עת, ואף בקרב האוכלוסייה היהודית שחייתה בארץ ישראל, שהייתה תחת שלטון רומא ואחר כך ביזנטיון. הקרבה לשלטון השפיעה אף על סגנון הלבוש, ומכאן, לדעת שפרבר, מקור הפסים שעל הטלית.

מגן דוד
מגן דוד הוא הסמל הלאומי של עם ישראל ומדינת ישראל. במקורו אין זה סמל יהודי כלל והוא מוכר בתרבויות שונות בתקופות שונות. פרסום רב קיבל המגן דוד בתקופת השואה, כאשר מיליוני יהודים בערים, בגטאות, במחנות העבודה ובמחנות ההשמדה חויבו לשאת על בגדם אות קלון שהיה סימן זיהוי מיוחד. מגן דוד צהוב – הטלאי הצהוב. עם הקמת המדינה נבחר המגן דוד כסמל צה"ל – צבא הגנה לישראל. מגן דוד הצבוע בצבע אדום הוא סמל ארגון ההצלה של מדינת ישראל.

מגן דוד הנו מבנה שבו מונחים שני משולשים שווי צלעות זה על גבי זה, ויוצרים דמות של כוכב בעל שישה קודקודים (Hexagram). המשולש העליון – חודו כלפי מעלה, והמשולש התחתון – חודו כלפי מטה. המבנה הפנימי של הכוכב הוא של שישה משולשים שווי צלעות המחוברים לצלעות המשושה. צורתו של המגן דוד נתגלתה גם בטבע – בכתר פרי הרימון, אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, וכן במבנה עלי הכותרת של פרח השושן הצחור.

המושג והשם מגן דוד מוזכר לראשונה בתלמוד הבבלי (פסחים קיז ע"ב) כשם של תפילה לאחר ההפטרה, "ברוך אתה ה' מגן דוד". המסורת  היהודית מספרת, כי המלך דוד נשא מגן דוד על בגדיו. בימים עברו נודע המגן דוד בשם "חותם שלמה" (ג' שלום, מגן דוד: תולדותיו של סמל, עמ' 27, 34-33 (וכן במקומות רבים נוספים בספרו); ר' מילשטיין (עורכת), קטלוג  תערוכת "חותם שלמה",ירושלים  תשנ"ה  עמ' 58-55) וייחסו אותו לשלמה המלך, שהורישו לחכמים המבקשים להגן על הבריות מפני רוחות רעות. דעה אחרת, המבקשת לקשור את דוד המלך ואת המגן דוד, מוצאת סימוכין בנבואת ישעיהו למלך ישראל "חוטר מגזע ישי" (ישעיה יא, א). על פי דעה זו ששת הקצוות מסמלים את  ששת התארים שנתן ישעיהו (יא, ב) למשיח בן דוד "רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'". 

דורות רבים שימש המגן דוד בתור קישוט הן אצל לא-יהודים והן אצל יהודים. מגני דוד (אנציקלופדיה עברית, ערך: מגן דוד, כב, תשכ"ט 1969, עמ' 150) חקוקים על אבן נמצאו מתקופות קדומות כמו בתל מגידו המקראי ובירושלים של תקופת בית שני. בתקופות מאוחרות יותר שימש המגן דוד אצל היהודים לעיטור בית הכנסת וכליו, על הקירות החיצוניים והדלת וכן היה רקום על פרוכת ארון הקודש ומפת הדוכן, והופיע על מצבות וסמלי משפחה.

ציורי מגן דוד נמצאו על כתבי יד מהגניזה הקהירית. ידוע מכולם הוא "קודקס לנינגרד" (כתב היד העתיק ביותר שכולל את כל התנ"ך) משנת 1008 ובו מצויר מגן דוד. בספרי קבלה מימי הביניים מופיע המגן דוד (ראה אצל פרופ' ג' שלום על הוויכוח סביב המגן דוד בספר "אשכול הכופר" לקראי יהודה בן אליהו הדסי).

הרמב"ם במאה השתים-עשרה פוסק שאסור לצייר מגן דוד בין המילים שבמזוזה. מעצם ההערה ניתן ללמוד כי מנהג כזה היה קיים באותם ימים (ג' שלום, שם, עמ' 36 ).

במאה הארבע-עשרה (1354) התיר הקיסר קארל הרביעי לקהילת פראג לקבוע מגן דוד על דגלה. (ג' שלום, מגן דוד:תולדותיו של סמל, עמ' 49) הייתה זו הפעם הראשונה שהמגן דוד שימש סמל יהודי מובהק. עם התפתחותם של בתי הוצאה לאור יהודיים היה המגן דוד סמל מסחרי של רבים מהם בערים השונות של אירופה. במאות השש-עשרה-, שבע-עשרה אפשר למצוא מגן דוד בהקשר לנושאים יהודיים שונים. כך, למשל, על מצבתו של אדם בשם דוד צויר מגן דוד. ידועה מצבתו של האסטרונום, הגאוגרף וההיסטוריון דוד גנז (1613-1541) בבית הקברות העתיק בפראג שעליה נחקק מגן דוד כשם אחד מספריו. התקבלותו של המגן דוד כסמל לעולם היהודי נמשכה מאות שנים ובמאה התשע-עשרה הוא היה לסמל היהודי המוכר ביותר. על משמעותו של המגן דוד כותב חוקר הקבלה הנודע, פרופ' גרשום שלום שהרבה לעסוק בתולדותיו של סמל זה. במחקר שפרסם בתש"ט (תולדותיו של סמל, לוח הארץ, תש"ט 1949 ,מחקרו של פרופ' שלום ראה אור במהדורה חדשה, בשם – מגן דוד: תולדותיו של סמל, עריכה מדעית: ג' חזן-רוקם, הערות: ש' צוקר, עין חרוד  2008) כתב:

יהודי תקופת האמנציפציה ביקשו סמל ליהדות, כשם שראו לעיניהם "סמל הנצרות" בכל מקום. אם היהדות אינה אלא "דת בני משה" ראוי שגם לה יהיה סימן הכר בולט ופשוט כלשאר הדתות. הקרירה הנהדרת והריקנית של המגן דוד במאה התשע-עשרה מסימני ההגיון היהודי יש בה. כאשר נבחר המגן דוד הוא הפך להיות מוסכם על הכל. מצד אחד היה נפוץ ומצד אחר היה חסר משמעות דתית. חסרונו נעשה מעלתו ואין בו זכר לעבר אלא תקווה לעתיד.

בסוף מאמרו שבו סיכם את תולדות המגן דוד, כתב גרשום שלום:
יותר משעשתה הציונות להקנות קדושה של סמל אמיתי למגן דוד, עשה אותו רשע שקבעו לאות קלון למיליוני בני עמנו...בסימן זה נהרגו ובסימן זה עלו. ואם אמנם יש קרקע המצמיחה משמעות לסמלים, הריהי כאן. אפשר לטעון: הסימן בו הלכו אל הכליה ואל חדרי הגזים, ראוי להחליפו בסימן של חיים. ואפשר לטעון להפך: הסימן שנתקדשו בימינו בייסורים ועינויים, ראוי הוא שיאיר דרך החיים והבניין. ירידה צורך עלייה היא, ובמום שפלותו שם אתה מוצא גדולתו.

 ד"ר יואל רפל

 

 

דייויד סלע עורך האתר מוסיף בעניין ההנפה הראשונה של דגל ישראל, כדלקמן:

בחגיגות 3 שנים להיווסדה של ראשון לציון שנערכו בשנת 1885 הונף לראשונה דגל ששימש מאז והלאה כדגל העברי, ועם הקמת המדינה – כדגל ישראל.

כותב הבילוי"י ישראל בלקינד ביומנו על אירועי חגיגת השלוש שנים לראשון לציון: 
''אני ופאני מאירוביץ היינו טורחים בינתיים בעשיית דגל...וזו דמות הדגל אשר עשינו : יריעת אריג לבנה, שתיים-שתיים רצועות של תכלת משני קצותיה, דוגמת הטלית שלנו, ומגן דוד של תכלת באמצע. וכך בא לעולמנו דגלנו הלאומי"

לאורך שנים התקיים מאבק עז בין ראשון לציון לבין נס ציונה, שטענה לבכורה בעניין הנפת הדגל הלאומי, שנקרא במקור על ידי הנס-ציונים כ"דגל נס ציונה", אך אירוע זה התרחש בנס ציונה רק בשנת 1891, שש שנים לאחר ההנפה הראשונה בראשון לציון.

הרעיון לעיצוב הדגל הלאומי בצבעי כחול לבן הועלה במקור על ידי הסופר והמשורר היהודי לודוויג פרנקל, בשירו "צבעי ארץ יהודה" אותו כתב בשנת 1864 לאחר ביקורו בירושלים.

20 שנים לאחר מכן, במסיבה לכבוד יום הולדתו ה-100 של משה מונטיפיורי - תיאר הסופר מרדכי בן הלל בפני הקרואים איך אמור להיראות הדגל הלאומי בצבעי כחול לבן, ושנה לאחר מכן, כאמור, הונף דגל שכזה בחגיגות שלוש שנים להיווסדה של ראשון לציון.

 

 




דגליםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

דגל יום העצמאות ה- 60 למדינת ישראל בגודל של 200X100 מטר , (גודל של כשני מגרשי כדורגל) נפרש על ידו עובדי רשות הטבע והגנים, לצד כביש ירושלים- תל-אביב, מול היישוב שעלבים.

הדגל הוכן ביוזמתה ובמימונה של האחות גרייס גלינדס-גופאנה, אשת עסקים מהפיליפינים שאוהבת את מדינת ישראל והיא פועלת בשנים האחרונות לקידום התיירות בין העמים.
הדגל נתפר במהלך 3 שבועות על ידי 6 תופרים, בהנחיית שני מעצבים ובסיוע של 40 מתנדבים.

 

 

לרגל יום העצמאות ה – 65 למדינת ישראל, הציגה עיריית אילת את דגל ישראל הגדול ביותר בארץ.
הדגל צויר על האנגר בטון בבסיס חיל הים המשתרע על 3,600 מ"ר (30/120 מטר).

בעזרת שילוב של אור וצל, נראה הדגל כמתנוסס. בזכות גודלו, נראה הדגל למרחוק מכל חופי מפרץ אילת, כולל מערים שכנות לאילת.

לפרויקט גויס אמן מיוחד, עליו הוטל לצייר את הדגל – בגודל של 30 מטרגובה על 120 מטראורך - כך שייראה כאילו הוא מתנפנף ברוח. הדגל צויר על האנגר ישן, במטרה לשוות לו מראה חדש ומרענן.




הגדת יום העצמאותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הגדת יום העצמאות
 
מאת: ד"ר יואל רפל

לקראת יום העצמאות של שנת תשי"ב (1952) הדפיס צה"ל כעשרת אלפים עותקים של ׳הגדת יום העצמאות׳ שכתב הסופר אהרון מגד ואשר חיילי צה"ל היו אמורים לקרוא בארוחת ליל יום העצמאות. אלא שההגדה שהייתה, ככל הנראה, ההגדה ראשונה ליום העצמאות לא נקראה מעולם בשום מחנה צה"ל. עוד טרם החג נגנזה ההגדה בלחץ הרבנות הצבאית שנדהמה לגלות כי בטקסט הדומה לזה של הגדת ליל הסדר של פסח תפס הצבא בכמה מקרים את מקומו של הקב"ה. כך, למשל, בישרה ההגדה כי "לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח הִכינו את האויב ויכולנו לו, כי אם על ידי צבא ההגנה לישראל שרוחו דרוכה וזרועו עזה".

׳הגדת העצמאות׳ פורסמה במלואה בעיתון ׳מעריב׳ ורבים קראו בה, אך יוזמת שילובה בתכני החג נחלה כישלון.

השימוש במושג ׳הגדה׳ ביקש לקשר את ליל הסדר של פסח עם הסעודה החגיגית של ערב יום העצמאות, בשני המקרים התחולל שינוי מפליג במצבו של עם ישראל כאומה וכלאום בין העמים.

ניסיון ממלכתי נוסף לעצב הגדה לליל יום העצמאות נעשה בתשט"ו (1955) ביוזמתו של שר החינוך בן ציון דינור ונקרא: "מקראי חג לסעודת יום העצמאות". מבנה הגדה זו, שנכתבה על ידי הסופר והמשורר יצחק שלו, הועתק ממבנה ההגדה של סדר פסח, ובצד התוכן שנבנה בתבנית סיפורית של מלחמת העצמאות וזיכרון הנופלים, שולבו גם תפריט סעודת החג וטקסט דידקטי שהסביר כיצד לקיים את סעודת החג.שנתיים לאחר מכן בתשי"ז (1957) פרסם הרב מרדכי הכהן, מיקירי ירושלים, "אגדת זה היום ליום העצמאות".כך ,למשל, מובא בהגדה זו: "מיד עלו נבחרי העם בזה אחר זה וחתמו שמותיהם במגילה. לפי סדר האלף בית חתמו, כדי שלא לחלוק כבוד לחותמים, אלא לכ"ב האותיות של הא-ב." . לשנת העשרים לעצמאות מדינת ישראל, תשכ"ח (1968) כתב המחנך הד"ר ישראל צבי כנר "הגדה ליום העצמאות" שדמתה אף היא  להגדה של פסח, אך העמידה במרכז תוכנה את יום העצמאות למדינת ישראל. בפסח אנו נזכרים כיצד שוחררו אבותינו מבית עבדים, ביום העצמאות אנו נזכרים כיצד שוחררנו אנו עצמנו. כך, למשל, את הפיוט "אחד מי יודע" שינה הד"ר כנר ל"אחד מי יודע?, אחד אני יודע, אחד הוא צבא הגנה לישראל". את הקטע "והיא שעמדה" שינה ל"והוא שעמד לאבותינו ולנו, שלא פעם אחת בלבד קמו הערבים לכלותינו והקדוש ברוך הוא וצה"ל הצילנו מידם".

הגדות רבות ליום העצמאות נערכו והודפסו על ידי קיבוצים החל מהשנה הראשונה לעצמאות המדינה, היסוד להגדות (ומקראות) אלו היה הצורך לצקת תוכן של ממש לחג הצעיר שאין לו מקורות קדומים. סעודת החג בקיבוצים שדמתה לליל הסדר של פסח שבו התכנסו כל חברי הקיבוץ וילדיו לסעודה חגיגית משותפת, הביאה לדמיון במבנה של הגדת ליל הסדר של פסח  והגדת יום העצמאות.

בשישים ושבע שנות המדינה נערכו והודפסו עשרות הגדות שונות לליל יום העצמאות וראוי להזכיר את שתי המהדורות הגדולות של "הגדת יום העצמאות לחיילי צה"ל"  שערך הח"מ ופרסמה מפקדת קצין חינוך ראשי בשנים תשס"ב (2002 ), תשס"ד (2004), הגדה זו נבנתה סביב שני סמלי היסוד של התקומה הלאומית – מגילת העצמאות וסמל המדינה, המנורה. תוכן ההגדה נועד להעניק ידע בתולדות המפעל הציוני, צה"ל, המאבק לביסוס חברה דמוקרטית והתקווה לשלום.

במאמר שכתב הפרופ׳ אסא כשר על ׳הגדות יום העצמאות׳ ביקש להבליט את הקשר בין ההגדה של פסח לזו של יום העצמאות.

"לטעמי, יש רק דרך אחת לעצב את יום העצמאות כחג של ממש, המשתלב באופן טבעי בתוך ההיסטוריה של העם היהודי, כעם ה׳עומד ברשות עצמו׳, בכל ממד חשוב של קיומו. זוהי דרך הטקס והטקסט שיהיו בעלי זיקה מובהקת להגדה של פסח, המוכרת מליל הסדר. שלושה יתרונות ניתן למנות ברעיון של יצירת ׳הגדת יום העצמאות׳, במתכונת שיש בה דמיון מובהק לזו של ההגדה של פסח. ראשית, למרות שכל נוסח כזה של הגדה ליום העצמאות יכלול ,מטבע הדברים, חידושים משמעותיים בחלקים מרכזיים של תוכנו, הוא יהיה מיד עם כינונו גם בעל שורשים היסטוריים עמוקים בשל הדמיון המובהק להגדה של פסח.

הגדה ליום העצמאות תהיה טקסט חדש בעל שורשים עתיקים ולא יהיה בכך פרדוקס כלשהו, אלא דווקא הישג תרבותי מיוחד. שנית, מרכיב טבעי של הדמיון בין ההגדה של פסח לבין הגדה סבירה ליום העצמאות יהיה בהקשר השימוש בטקסט. כשם שההגדה של פסח היא טקסט המכונן טקס, כך הגדה דומה ליום העצמאות תוכל להיות טקסט המיועד לטקס, אם במתכונת של ליל הסדר ואם במתכונת אחרת, במוצאי יום העצמאות, לדוגמה. שלישית, מרכיב טבעי  של השוני בין ההגדה של פסח לבין הגדה סבירה ליום העצמאות יהיה בתכונות מרכזיות של הטקסט; בעוד ההגדה המסורתית של פסח מאירה פנים לחידושים, אולם רק אם הם פירושים של עצמה או דרשות הנאמרות בשוליה, הרי הגדה מוצלחת ליום העצמאות תוכל להאיר פנים לחידושים, אפילו מדי שנה בשנה, ובלבד שיבואו בנוסף לדברים הנאמרים בה שוב ושוב, מדי שנה בשנה, כראוי לטקסט שנועד לחיות בתוך מסורת".

הגדה ליום העצמאות היא צורך מתבקש ויש לקוות כי תתגבש בעתיד הלא –רחוק. הגדה זו עשויה ליצוק תוכן של ממש ליום החג הלאומי עד שכל חוגג בעתיד הקרוב והרחוק יחוש כאילו הוא עצמו היה בהולדת מדינת ישראל.

 




וידאו - יום העצמאותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ישראל חוגגת כ"ט בנובמבר - 1947 סרטון ללא קול

 

 

המצעד הצבאי הראשון - 1948 - סרטון ללא קול 

 

  

 

 

1949 - המצעד שלא צעד 

 

 

המצעד הצבאי הראשון בירושלים - 1950 סרטון בצבע

 

 

 

יום העצמאות - 1951

 

 

יום העצמאות - 1955 

 

 

 

יום העצמאות - 1956

 

  

 

 

 

יום העצמאות - 1957 סרטון ללא קול

 

 

 

יום העצמאות - 1959

 

 

מצעד יום העצמאות -  1962

 

 

 

מצעד צה"ל - 1964

 

 

 

מצעד צה"ל יום העצמאות - 1967 סרטון בצבע

 

 

 

מצעד יום העצמאות - 1968  

  

  

 

 

 

המצעד הצבאי האחרון בירושלים - 1973 סרטון ללא קול

 

 

מבחר מצעדים




חגיגות העשור...הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
 
רקע כללי
חגיגות העשור היו שורת אירועים, חגיגות וטקסים שנערכו בישראל בשנת תשי"ח-1958, שהוכרזה כ"שנת העשור", במלאת עשר שנים למדינה. קדמה לחגיגות ועדת העשור, ועדה ממשלתית עליה הוטל תפקיד הכנת החגיגות. 
 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 


 
 

 

 
 
 
 
 
  

 

 

 

חגיגות העשור נערכו בארץ בתקופה של שקט בגבולות, ללא מעשי טרור של מסתננים ופדאינים, שחדלו לאחר הניצחון במלחמת סיני. המצב הכלכלי במדינה התייצב בתקופה זו. אוכלוסיית המדינה גדלה מ-650,000 איש בשנת 1948 לכ-1.8 מיליון בשנת 1958. המדינה יצאה לאיטה ממשטר הצנע. שכבות נרחבות זכו לרווחה כלכלית בזכות השילומים מגרמניה. שוכני המעברות החלו לעבור לשיכוני קבע והחלו להיווצר סממנים של חברת שפע ושל שכבה של אנשי עשירונים עליונים שקיבלה את הכינוי "החוג הנוצץ".
המצב הפוליטי במדינה היה יציב, שלטונו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, שנמשך זה כבר לכל אורך תקופת העשור היה לא עוררין ונשיא המדינה יצחק בן צבי, שזה לו כבר 6 שנים בתפקיד, היה פופולארי ומקובל כנשיא עממי וצנוע. הייתה בעם הרגשה שמדינת ישראל הגיעה למנוחה ולנחלה. איש לא שיער את המבחנים שעוד צפויים למדינה בעשורים הבאים. בתחושה זו של אופוריה נערכו חגיגות העשור באווירה חגיגית במיוחד. 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 


 

 

 

 

 

 

 





  

 

 

  

 האירוע המרכזי
אירוע המרכזי של חגיגות העשור היה טקס הפתיחה של תערוכת העשור ב-5 ביוני 1958 בבנייני האומה בירושלים. התערוכה השתרעה על שטח של 120,000 מ"ר והוצגו בה הישגי המדינה מאז כינונה. התערוכה נפתחה כשנשיא המדינה, יצחק בן צבי, משך במנוף תאורה ושטח התערוכה הוצף בשלל אורות. הנשיא וראש הממשלה דוד בן-גוריון נאמו ומקהלה ותזמורת השמיעו את האורטוריה "בריאת העולם" של היידן. לתערוכה הייתה נהירה המונית של צופים מכל רחבי הארץ ועד לנעילתה ב-22 באוגוסט 1958 ביקרו בה 600,000 איש. דואר ישראל הוציא בול מיוחד לרגל תערוכת העשור.

 

 

 

 

 

 

 

    

האולפן החי של קול ישראל במסגרת תערוכת העשור
במסגרת תערוכת העשור הועבר אולפן רדיו שלם מאולפני קול ישראל ברחוב הלני המלכה בירושלים לבמה של האולם הקטן בבנייני האומה. יום יום בשעה 11 לפני הצהרים התמלא האולם בקהל מכל רחבי הארץ שבא לבקר בתערוכה. קבוצות מאורגנות של מבקרים שהגיעו באוטובוסים היו מכוונות את הגעתן לירושלים לשעת השידור של האולפן ורק לאחר צפייה והאזנה היו פותחות בביקור בתערוכה. על הבמה ערכו יצחק שמעוני, חגי פינסקר, מרדכי פרימן וצעיר בשם שבח וייס חידונים בשידור ישיר בהשתתפות הקהל. במסגרת השידור הופיעו בין היתר הדודאים, להקת הנח"ל ואריק איינשטיין. שידורי האולפן זכו להאזנת שיא ברחבי המדינה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

שחזור טקס הכרזת העצמאות אשר נערך ב-25 באפריל 1958
ביום שישי, ה' באייר תשי"ח, 25 באפריל 1958, נערך בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד בתל אביב, המקום שבו הכריז דוד בן-גוריון ביום שישי ה' באייר תש"ח על הקמת המדינה, שחזור של טקס ההכרזה.

באולם שוחזרו הריהוט, הקישוטים ותמונות האמנות, כפי שהיו בטקס ההכרזה המקורי. משתתפי טקס ההכרזה מתש"ח ישבו בערך במושבים המקוריים בסדר בו ישבו בתש"ח, למעט אחדים שנפטרו כאליעזר קפלן ודוד רמז, שבמקומם ישבו אלמנותיהם. אחרים שלא השתתפו בטקס עצמו, אך חתמו על מגילת העצמאות, השתתפו גם הם - למשל הרב יצחק מאיר לוין, מנהיג אגודת ישראל, שלא נכח בהכרזה המקורית והשתתף בשחזור.

דוד בן-גוריון נאם מעל השולחן המקורי שלאורכו ישבו חברי מנהלת העם בטקס המקורי, כשלצדדיו חברי מנהלת העם היושבים בסדר המקורי. חנה רובינא קראה את מגילת העצמאות ואהרון מסקין קרא תפילת יזכור. בתום הטקס הסיר נשיא המדינה יצחק בן צבי את הלוט מעל לוח זיכרון להכרזה המקורית שנקבע בפתח הבניין.

ברחוב מחוץ לבניין נקהל המון רב, כפי שהיה בתש"ח. כשיצא דוד בן-גוריון מן הבניין בסיום הטקס הוא נתקבל בתרועות "יחי דוד בן-גוריון" ו"תחי מדינת ישראל", בסגנון שלא יהיה מקובל יותר בעשורים הבאים.  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מצעד העשור
ביום העצמאות תשי"ח, 24 באפריל 1958, נערך מצעד צה"ל השנתי בירושלים, וכונה "מצעד העשור". במצעד נכללו טנקים מסוג "שרמן", ו-AMX 13. זה היה בניגוד להסכמי שביתת הנשק, ולפני המצעד גברה המתיחות בקו הגבול בירושלים בין ישראל לממלכת ירדן, בגלל מחאות ירדן על עריכת המצעד. ירדן הכריזה על מצב חירום במזרח ירושלים ואף פרסה כוח טנקים באזור. מחשש להתלקחות צבאית בין ישראל לירדן שקלה ארצות הברית לפנות את אזרחיה מישראל, אך בסופו של דבר עבר המצעד ללא אירועים מיוחדים.

 

 

מפגן צה"ל ברמת גן
מדי שנה במוצאי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נערכת עצרת יום העצמאות, המסמלת את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. בעצרת מועבר דגל צה"ל מאחד החילות או הפיקודים לחיל או לפיקוד אחר. בשנות המדינה הראשונות הייתה העצרת כולה צבאית ורק ברבות השנים הפכה העצרת לאירוע משולב צבאי-אזרחי.

בערב יום העצמאות תשי"ח, לרגל שנת העשור, הייתה העצרת גדולה במיוחד, כולה צבאית ונקראה בשם מפגן צה"ל. המפגן נערך באצטדיון רמת גן. במפגן השתתפו אלפי חיילים וחיילות. דברי רקע והסבר בעברית ובאנגלית ניתנו לצופים מפי השחקן יוסף ידין. כאלפיים חיילים עמדו במסדר ליד שער האצטדיון. עמודי זרקור האירו את האצטדיון ומעל בימת הכבוד האירו את השמיים זרקורי ענק נגד מטוסים. מול הבימה, שעליה עמד הרמטכ"ל, חיים לסקוב, הועבר דגל צה"ל מידי דגלני גייסות השריון לידי דגלני פיקוד המרכז ולאחריהם חלפו במצעד חוליות דגלנים של כל חילות ופיקודי צה"ל. אחריהם עלו על המגרש חמש מאות חיילות ח"ן במפגן התעמלות ריקודית. לאחריהן עלו שמונה מאות חיילים שהפגינו תרגילי רובה. אחריהם הופיעו חיילי התותחנים שהפגינו תרגילי פירוק והרכבה של תותחים. לאחריהם נערכו על המגרש מרוץ מכשולים, תרגילי התעמלות ולבסוף תצוגת קרב של הצנחנים בלווית מסוק. חתמו את המפגן חיילות הח"ן שהפגינו התעמלות עם לפידים. בתום המפגן נורו זיקוקי דינור.

 

 

חידון התנ"ך
בשנת העשור נערך לראשונה חידון התנ"ך, בשלב ראשון כחידון ארצי ולאחריו חידון התנ"ך העולמי. 

חידון התנ"ך הארצי הראשון עורר עניין עצום בציבור הישראלי. בחידון שנערך בבנייני האומה בירושלים ב-4 באוגוסט 1958, ושודר בקול ישראל בשידור ישיר, כיכב עמוס חכם, אדם ערירי בן 37 שבהיותו תינוק נפל, נפגע בידו ובראשו ולקה בדיבורו, שעבד כפקיד בבית חינוך עיוורים בירושלים, ואחרי שעות העבודה היה חוזר לחדרו, שבו היו ספריו הרבים כל רכושו. בחידון נחשף עמוס חכם לראשונה לציבור ולתקשורת, נתגלה כעילוי וזכה במקום הראשון. הרוח החיה בחידון היה ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, שנודע כחובב מקרא מושבע, והוא העניק בהתרגשות ניכרת את התואר "חתן התנ"ך הארצי" לעמוס חכם, כשהוא מלווה את הטקס בדברי שבח לאיש. 

חידון התנ"ך העולמי, שבו לקחו חלק משתתפים מרחבי העולם, ובהם גם לא יהודים, נערך בבנייני האומה ב-19 באוגוסט, כשהמשתתפים מתקבלים בכבוד רב והופכים להיות גיבורי תקשורת בינלאומיים. באותו חידון בלטה נציגת צרפת סימון דימון, וכן אירנה סנטוש מברזיל. עמוס חכם גבר עליהן כמעט ללא קושי, והפך להיות "חתן התנ"ך הבינלאומי הראשון". שמו הפך לסמל של ידענות.

באותה עת טרם היו שידורי טלוויזיה בישראל ואף "קול ישראל" שידר בערוץ אחד בלבד. חידון התנ"ך העולמי, ששודר בו, זכה להאזנה המונית והפך לנושא שיחה מרכזי במדינה.

  

האירועים בחיפה
כפתיחה לחגיגות העשור, התקיימה בחיפה החל בחודש יוני 1957 תערוכת הנשק והשלל שנועדה לציין את מלחמת סיני ובה הוצגה גם האניה איברהים אל-אוול.

ביום העצמאות תשי"ח התקיים בחיפה מצעד מחולות שחלף ברחוב הרצל, רחובה הראשי של שכונת הדר הכרמל. במצעד הופיעו להקות ריקוד מקצועיות וכמאה להקות ריקוד של בתי ספר. כן הופיעה להקת ריקוד דרוזית בריקודי דבקה.

ביום העצמאות נפתחה בחיפה תערוכת הפרח בינלאומית שנערכה על הכרמל. התערוכה כללה תצוגה של סחלבים, סייפנים ופרחי ציפור גן עדן. שש מדינות חוץ השתתפו בתערוכה.

המקהלה הקאמרית של חיפה, יחד עם מקהלת קול ישראל בליווי תזמורת חיפה - ביצעה את היצירה "אורטוריה אליהו" מאת פליקס מנדלסון - באירוע מוזיקלי חגיגי ביותר, עבורו הכשירה עיריית חיפה אצטדיון רחב ידיים למרגלות "מערת אליהו". את המקהלות הכין המנצח איתן לוסטיג. הפסנתרן והמוזיקאי הנודע מיכאל טאובה הוזמן במיוחד מוינה אוסטריה, כדי לנצח על המופע החגיגי.
אפיזודה מעניינת זכורה: בהכנות לקראת המופע, התקשו המעורבים בהפקה להשיג את דפי תווי הנגינה הדרושים לכל התפקידים המעורבים במקהלות ובתזמורת. מוזיקאי חיפאי צעיר בשם יוסף מרטון נטל על עצמו את המלאכה, ישב במשך ימים ולילות וכתב את כל התווים הדרושים עבור כל התפקידים השונים בהתאם לפרטיטורת היצירה שאכן נוגנה לתפארת מדינת ישראל.

במוצאי יום העצמאות נערך באצטדיון יד אליעזר בחיפה מיצג "התקומה". במיצג השתתפו אלפיים איש, רוכבים, קריינים, ורקדנים. במיצג נסקרו בשישים דקות שישים שנות ציונות. 15,000 איש צפו במיצג באצטדיון ואלפי אחרים חזו בו ממורדות הכרמל.

  

אלבומי העשור
לרגל שנת העשור הופיעו שורה של אלבומים וספרי סיכום. בהוצאת מערכות ראה אור "אלבום העשור לצה"ל" בעריכת גרשון ריבלין; בהוצאת ידיעות אחרונות יצא "אלמנך העשור: (מאורעות תשע השנים הראשונות למדינה כפי שנשתקפו בכותרות העתונות)" בעריכת בר-כוכבא שור; ובהוצאת "מסדה" הופיע האלבום "בעשור לישראל" בעריכת אברהם הרמן, יגאל ידין וא' גלבוע, ובו צילומים מנופי המדינה, אנשיה ומוסדותיה (שליש מן התצלומים היו בצבע, עם גלופות בצבע שהוכנו בשווייץ, והאלבום נדפס על נייר כרומו, דבר שלא היה שכיח באותה תקופה) – שלושתם בלוויית מבוא מאת ראש הממשלה דוד בן-גוריון.

העיתון היידי הישראלי "לעצטע נייעס" הוציא לאור את הספר "צען יא?ר מדינת ישראל" ('עשר שנים למדינת ישראל'). ספר דומה יצא לאור על ידי ועד החינוך המרכזי של הקהילה היהודית בארגנטינה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מטבע העשור, מזכרות ואלבומי העשור
לרגל שנת העשור הנפיקה החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות את "מטבע העשור". המטבע מכסף נשאה על פניה את השם ישראל בעברית וערבית את השנה - תשי"ח ואת הערך - 5 לירות ישראליות. על גבה בתוך שקע בצורת טרפז בעל פינות מעוגלות טבועה מנורת שבעת הקנים מסוגננת. בנוסף הנפיקה החברה את מדליית עשור לחרות ישראל בזהב. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

ילדי העשור
לילדים שנולדו ב-ה' באייר תש"ח מלאו ביום העצמאות תשי"ח עשר שנים. הנשיא יצחק בן צבי ורעיתו רחל ינאית בן צבי אירחו בבית הנשיא ביום העצמאות קבוצה של ילדים מכל רחבי הארץ שיום העצמאות העשירי היה יום הולדתם העשירי.

 

 

 

 

 

 

  

 

 

תגובות:
בגיל 10 לקחו אותי ואת בני גילי מבית הספר לבקר בבסיס חיל האוויר הסמוך לביתי. עלינו בהתרגשות על מטוסים התארחנו בבסיס כמו גדולים והתפנקנו לנו בחברתם של טייסים וקצינים בכירים. לא הבנו במה זכינו, רק אי שם בקצה האולם התנוסס השלט שהסביר הכל... מדינת ישראל חגגה בדיוק כמונו עשור להיוולדה מחדש מאז אותו "עשור" ימי ההולדת של המדינה ושלי פסעו יד ביד ושנותיי ליוו את שנות המדינה והזכירו לי את הזכות הגדולה שנפלה בחלקי.
כיום ממרומי 62 שנות גילנו המשותף עטורי ילדים, נכדים ודורות המשך, אני מוצא לנכון לפרסם כאן גם אמירה משלי לאמירה זו קראתי "רוצה לשיר" אם תבחינו בכאב תדעו שזה זה בא מלב אוהב... והנה היא לפניכם: רוצה לשיר על אהבה כמו פעם רוצה שוב לזמר את שמך אך אפשר כשבחוץ יש רעם ובפנים...תראי כבר בעצמך רוצה לשיר על "חקלאי פיקח" שמעמל יומו אכלו כולם אך את ארצנו "הר טרשים קרח" חורשים בלהט ...עובדי כל העולם רוצה לשיר על אהבת מולדת ועל "פרחים בקנה של סוף" ועל "ענת" ו"מים לדוד המלך" ועל צבר תמיר וגם חצוף נכון תאמרו השיר הוא פסימיסטי ואין בו גם קורטוב של אור "לא נור נתגבר" כך שרו הארטיסטים כשפעם לא מזמן היינו עם גיבור עוד נחזור לשיר במלוא גרון וכוח עוד נחזור לחיות כמו כל עם כי גם לעם סגולה מגיע קצת לנוח גם לעם נבחר מגיע ש ק ט כמו כולם אמן.

יעקב ג'קי חלימי
yoyori5@walla.co.il

  

נעמי שמר כתבה, הדודאים ביצעו:
"...כל הבוקר הכנרת / לא חדלה לסעור, / וכעת היא מזמרת / שיר לחג עשור. / שירו שירו שירו שירו / שיר לחג עשור, / שירו שירו שירו שירו / - חג עשור! / אז שילבנו כאן ידיים / ובליבנו אור / ונצא במחול מחניים / שיר לחג עשור. / שירו שירו שירו שירו / שיר לחג עשור, / שירו שירו שירו שירו / - חג עשור!...".
 

שלום רוזנפלד ב"שלושה בסירה אחת".
"...מעולם לא הקימו מעטים כל כך, רעש גדול כל כך, בשביל עשור קטן כל כך...".

 




ישראל בת שבעיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ישראל - אני "חולה" עלייך!

ישראל בת שבעים!

מאת: דייויד סלע
יו"ר, המועצה לקידום המורשת הישראלית
עורך, אתר נוסטלגיה אונליין

בימים בהם אנו מהלכים עם הראש מורכן,
כשצרות נופלות עלינו -  מכאן ומכאן,
בימים בהם אוחז בנו מן ייאוש,
ועמישראל נראה פתאום -  קצת חלוש,
בימים כאלה - אספר אודות נפלאותייך -
מדינת ישראל - אני "חולה"  עלייך!!!

בזמן שהעיתונות צועקת "שחיתות",
והטלוויזיה מיד אחריה צווחת ברהיטות,
ש - "ברור שאיבדנו את הכיוון -
כולם גנבים ואין אף פוליטיקאי הגון ",
בימים כאלה - אספר סיפור אהבה -
ביני - סתם אזרח פשוט - ובין המדינה.

כי המדינה הזאת - כמו אישה מופלאה,
לעיתים מסתורית, לעיתים פרועה,
היא יפה ומאתגרת, היא מריחה נפלא,
וכשצריך - אוספת היא אותי אליה בחמלה,
היא מגלה בי דברים שאפילו אני אינני מכיר  -
והקשר איתה - גם בגיל שישים ותשע - הוא פשוט אדיר!

כי המדינה הזאת היא גם תושביה,
אלה שבאו מכול פינות העולם - דווקא אליה,
אמנם מעט רעים, כמו בכל מקום, אכן,
אך בכל יום ויום אני אומר שיתכן -
שבגלל חלק מאלה שפה - אלה הטובים,
שווה לחיות פה - לעולמי עולמים!!!

כי המדינה הזאת היא גם נופים,
איפה בעולם אחווה עוד כאלה חוויות וריגושים,
כמו לרדת לים המלח ביום אביב,
או לצפות מהגולן בכינרת - זה ממש מגניב,
או ליהנות מהזריחה מעל פסגת הר הצופים,
מכל מקום שאביט - נופים ועוד נופים.

כי המדינה הזאת היא גם ריחות,
היש עוד מקום בו כה נפלאות הפריחות,
וריח הפרדסים בשעת בקיעת ניצת התפוז,
כמה נפלא! מי בכלל ירצה מפה לזוז?
וריח המלוח, וריחו הנפלא של הירדן,
האמינו לי - ממש אין על מה להתלונן.

כי המדינה הזאת היא גם קולות,
איפה בעולם יש עוד בליל כזה של מקהלות,
בכל השפות והסלנג שרק אפשר,
וכל זה יהיה פה - גם מחר,
וזה עושה את החיים פה כה מעניינים,
זה מוכר, זה שלי, זה נעים!

כי המדינה הזאת היא גם סמלים בליבי,
ואני רוצה להודות לך, אלי,
שנתת לי לחיות במקום כה נפלא -
בו יש סיבה לחיות, בהחלט יש על מה,
שבו שירת ההמנון, הדגל, חזרה מחו"ל ועוד -
מעלים לחלוחית בעיניי, ואני נרגש מאוד!

כי המדינה הזאת היא גם חברים,
איפה יש עוד בעולם כאלה אנשים,
רק בנכר אתה לומד להעריך את העוצמה,
של חברות ישראלית, חבר אמיתי, חברה,
חברים שאוהבים אותך, אוהבים מאוד,
אנשים שאיתם אתה רוצה להיות - עוד ועוד.

כי המדינה הזאת היא כל כך הרבה,
שאם רק אבחר - אראה גם אראה,
שזה המקום הכי נפלא בעולם, למרות -
שחיתות, מרמה, גניבות ומריבות.
ולכן  ישראל אהובתי - אל נא תעלבי ממשנאייך-
אני, אזרח פשוט -  פשוט חולה עלייך!!!
 
                         
                                                       דייויד סלע
                                                          יו"ר- "המועצה לקידום המורשת הישראלית"
                                                        ועורך "אתר נוסטלגיה אונליין"

 

אנא העבירו הלאה מקאמה זאת, הקריאו במסיבות ובאירועי יום העצמאות,
העלו לאתרים ובלוגים, סייעו להעצמת האהבה לארץ שלנו, 
לתפארת מדינת ישראל
 

שלחו מכאןו תגובות למקאמה

 כנסו כאן לקרוא את התגובות המעניינות למקאמה זאת









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.