חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 147 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




פריטים שהיו במטבח

סוגר קופסאות שימורים
שתף 

מתקן שהיה בחלק מהבתים צמודי הקרקע שהיו בעלי חלקת אדמה קטנה בה נשתלו עצי פרי נשירים כגון תפוחים, אגסים, משמשים ושזיפים.

העצים מלאו פרי וכמה כבר אפשר לאכול?  אי לכך התפתחה תעשיית שימורים ביתית: היו רוכשים קופסאות שימורים ריקות ומכסים, ומחברים אותם יחדיו בעזרת מכונה זאת, כשבתוך הקופסא כל טוב מלא פרי הארץ.

 

זכרונות:
".... הפירות הבשילו כדרכם בחודשים יולי ואילך בתקופה הכי חמה בשנה, העמידה במטבח בין סירים מהבילים הייתה עינוי בימים שאפילו למאוורר לא היה כסף,  פלגי הזיעה ניגרו בחום. עד הימים הנוראים היה המזווה מלא שימורים מכל הסוגים, צידה לכל השנה, קופסאות שימורים מלאו בכל הבית ואוחסנו בכל מקום אפשר, אפילו מתחת למיטות. בעלי המזל היו אלה שמתחת לביתם בין עמודי היסודות היה חלל שבו עשו לעצמם מחסן קטן.

אבל היו בעיות: קופסאות תפחו והתפוצצו. היו מתעוררים בלילה לקול רעם מפחיד של קופסה מתפוצצת. קופסה שהתפוצצה במזווה טינפה את כל סביבותיה ומיד באו זבובים צרעות ודבורים אל חגיגת המזון הריחני. לאחר פיצוץ היית חייב לנקות היטב את המקום כי הקופסאות האחרות היו מחלידות בגלל המיץ שניתז עליהן.

לעיתים היית לוקח קופסה לשימוש ותוך כדי פתיחה חוטף בפרצוף שפריץ של תכולה תוססת. לעיתים גילית שהתוכן התקלקל סתם כך, בלי לחץ והתנפחות ופה ושם היו קלקולי קיבה והרעלות מזון...."

אהרן זהר
estizo@012.net.il




סט למים קרים
שתף 

בזמנים ההם כשחברות המשקה הבין-לאומיות לא חדרו עדיין לכל בית, וגם התקציב היה מועט, המשקה בארוחת הצהריים היה מים, לא מים מינראליים, אלא פשוט מי ברז.

הקנקן, מאלומיניום דק וצבעוני היה מונח מבעוד מועד במקרר, ותוכנו היה נמזג לכוסות אלומיניום צבעוניות תואמות.




סט תבלינים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




סיפולוקס..
שתף 

 

         

 

 

 

 

                  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסיפולוקס בא לפתור את הבעיה של סיפון הסודה, אותו היה צריך לסחוב מהמכולת הביתה.

 

הסיפולוקס היה מיכל סודה אטום ממתכת, בצבע אפור או כסוף, שהיה מאפשר יצור הסודה בבית. ראש הסיפון היה מתברג החוצה, היו ממלאים את הסיפון במים ומבריגים חזרה את הראש. לאחר מכן היו מכניסים מיכל גז קטן למין ידית קטנה אדומה וחלולה, מחברים את המיכל לנקודת הזנה בראש הסיפון, ומסובבים. בזמן הסיבוב היה הגז עובר מהבלון לתוך המיכל ומשמיע קולות גרגור. המהדרין היו מלווים את הפעולה בניעור רציני של הסיפולוקס "...כדי שהגז יתערבב טוב יותר עם המים..." לבסוף היו מבריגים את המיכלהחוצה, הוא היה משמיע נפיחה קלה כתוצאה מהשתחררות עודפי הגז והסיפולוקס היה מוכן לאספקה של סודה תוצרת בית.

 

 

 

 

                 
המיכלים למילוי הגז היו באים בקופסת קרטון קטנה, 10 מיכלים בקופסה, ולאחר שהשתמשו בכל המיכלים היו מחליפים אותם בחדשים במכולת.

הסיפולוקס הפך ללהיט מיד עם הגיעו לשוק, והוא היה במשך שנים המתנה האולטימטיבית לחתונה, עד כי זוגות מתחתנים היו עושים בניהם התערבות כמה סיפולוקסים הם יקבלו לחתונתם... הסיפולוקס מאוזכר במערכון "הצלם חתן כלה" של גדי יגיל: "...אתם יודעים שקיבלתם מאה סיפולוקסים??? מה אתם עושים בזמן הפנוי??? סודה???..."  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



                     

                

                


מטבעות לשון:

כמה סיפולוקסים קיבלתם?
השאלה האולטימטיבית שכל זוג היה נשאל מייד לאחר חתונתו.
"....נו...כמה סיפולוקסים קיבלתם? עשיתם סודה כל הלילה?..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




סיפון סודה..
שתף 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שהיה סיפולוקס היו שותים סודה מסיפון.

היה זה מיכל זכוכית גדול ואטום. בראשו ידית וממנה צינור דק שהיה מגיע עד תחתית הסיפון. היית לוחץ בעדינות על הידית ושצף של מי סודה היו ניגרים מהפיה לכוס. כאשר הסודה בסיפון הייתה מסתיימת היו הולכים עם הסיפון למכולת, מחזירים את הבקבוק ומזדכים עליו, ורוכשים סיפון חדש.


 

"... החנווני גרובר תפס בידו את סיפון הסודה כאילו עמד להשליך אותו בזעם, אולם במקום להשליכו הוציא את עצביו בלחיצה אגרסיבית על הידית, דבר שגרם לשצף של סודה לפרוץ מהפייה, לפגוע בתחתית הכוס שהחזיק בידו האחרת ומשם לקפץ בעליזות ולרסס את כל חלקי המסטינג שהיו פרושים לפניו...". 
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע


 

 

 

 

 




סיר אידוי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




סיר נחושת
שתף 

לפני שהיו סירי סולתם ודומיהם, בישלו בסירי נחושת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 




סיר פלא
שתף 

תנור אפיה היה פריט נדיר בימים ההם, ובכל זאת הצליחו האימהות של אז להכין עוגות נפלאות, בעזרת סיר שהיה נקרא "סיר פלא" או בלועזית - "וונדרטופ".

היה זה סיר אלומיניום מוזר במקצת במראהו, באמצעיתו הייתה לו מן ארובה שהלכה מקרקעיתו ועד חלקו העליון. היו מניחים את ה"פרודוקטים" בתוך הסיר, מכסים במכסה ומניחים את הסיר על  מתקן קטן שנקרא "תחתית לסיר פלא", שתפקידו היה לפזר את חום הגז בצורה שווה וגם להקטין את החום כדי שהעוגה לא תישרף.
חום הגז היה עולה בארובה ומחמם את תכולת הסיר. איך יצא מכל זה עוגה - לא ברור, וכבר נאמר - "סיר פלא", אבל אט אט היה מתמלא הבית בריח נפלא של העוגה הנאפית בסיר.

 

 

 


 

 

 

 

 

לאחר שהעוגה הייתה מוכנה הייתה האימא צריכה לבצע שלוש פעולות נוספות: הראשונה להוריד את הסיר מהאש בזמן "שלא ישרף",  השניה להוציא את העוגה מהסיר בתנועת היפוך זריזה על גבי צלחת הגשה והשלישית הייתה להשגיח עלינו הילדים, שהיינו מתגנבים התגנבות חרישית למטבח ובוצעים לעצמנו פרוסה הגונה מהטעים-הטעים הזה. לפעמים זה הצליח לנו, לפעמים זה נגמר בגערות: "...מה אתם אוכלים עכשיו, זה עוד חם, תקבלו כאב בטן... לא אוכלים עוגה לפני האוכל..."



סיר פלא יותר מתקדם היה סיר פלא חשמלי.
הסיר היה באותו עיקרון כמו סיר הפלא הרגיל, אבל במקום להניח אותו על הגז, היו מחברים אותו לחשמל.


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן


רטרו:

הריח הנפלא שהפיץ סיר פלא זה ביום שישי נשאר כנראה בזיכרון הנוסטלגי של כולנו, וכעת בתנועת הרטרו המתרחשת עלינו רבים חוזרים רבים למוצר זה.
סיבה נוספת להיותו פופולרי כעת היא מסממני תנועת השיחרור של האישה הדתית: עקרות הבית הדתיות חייבות לקראת חג הפסח להכשיר את תנור האפיה, דבר שדורש עבודה רבה. כדי להימנע מכך הן אינן משתמשות בחג הפסח בתנור האפיה אלא בתחליף - בסיר פלא. 




סכום מכסף
שתף 

 לחלק מהמשפחות הייתה מערכת סכו"ם מכסף שהגיעה מאירופה בדרך לא דרך, או ירושה מדוד ייקה, או רכישה בהזדמנות חד פעמית כשהשכן מהקומה למעלה עזב את הארץ עם משפחתו באישון לילה בדרכו למצוא את מזלו באמריקה.

המערכת הוטמנה
בארון הבגדים או במקום מסתור אחר, והתייחסו אליה בחזקת "נכס צאן
ברזל" אך אף פעם  בעצם לא השתמשו בסכו"ם.




סל קניות מפלסטיק
שתף 

סלי הפלסטיק תפשו את מקומם של הסלים שהיו עשויים מבד עבה או מקש. לצד סל הפלסטיק, הקשיח והיציב, היו גם סלי רשת עשויים מחוט סינטטי עבה או דק ויתרונם היה בזאת שניתן היה לקפלם ולשים אותם בארנק לשימוש בעת קניה מזדמנת. לעומתם סל הפלסטיק היציב ובעל צורה קבועה, הנפח שלו היה גדול יותר ואפשר לשאת בו משא כבד יותר. עקרת הבית העמלה "סחבה" מהשוק סלים כבדים כאלה,  וכאשר הידיות הנוקשות של הסל חרצו בכפות ידיה חריצים כואבים ועמוקים - ליפפה סביבן חוט עבה או חבל.   

 

 

 

 

 

 

 

 




סמובר
שתף 



גם הסמובר, כמו המיחם, נועד לייצר מיים חמים לשתיית התה. אולם בעוד המיחם היה מוצר מוסדי אותו היה אפשר למצוא במשרדים השונים  - הסמובר היה מוצר ביתי. לכן אולי הסמובר זכור בערגה ובאהבה ואילו את המיחם זוכרים בנימה של זלזול המאופיינת להתיחסות כלפי הפקידים הממשלתיים, שהיו הצרכנים הגדולים של תוצרתו.

בסמובר הורתחו המים  על
פתיליה רגילה או פרימוס, מה שהיה זמין . לסמובר יצרו במיוחד תה מעלים שהוכנסו לתוכו. לאחר שהורתחו המים היו מעמידים את הסמובר על תנור הפיירסייד הביתי  שהיה מפיק חום רב ומשאיר את התה חם, אך לא רותח.  שתו את התה עם  קוביות סוכר וביסקויט מרובע עם חורים קטנים של פרומין.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בתקופת מלחמת ההתשה שרה להקת פיקוד דרום "היי נטאשה" (ד. אלמגור / י. קלוסקי):
"...על הוולגה כבר מנצנץ כוכב / אך ולודיה מי יודע איפה הוא עכשיו? / הוא אוכל שם חומוס, פיתה / אין לו סמובר / ושומר על פירמידה / באמצע המדבר...".


 

מצגת :

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

 

רטרו:




ספרי/חוברות בישול.
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.