חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 169 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




עיתונות ילדים

משמר לילדים.
שתף 

                                    

"משמר לילדים" החל להופיע ב - 7 לספטמבר 1945 - שנתיים לאחר שנוסד העתון היומי ''משמר''. הקדיש הרבה מתוכנו לספרות יפה, עברית וכללית, ולפולקלור יהודי ואגדות עמים, עם דגש על צדק סוציאלי, וכן מדורי ארכיאולוגיה טכניקה ומדע, ועוד.

"משמר לילדים" בהוצאת עיתון "על המשמר" היה המקבילה ל"דבר לילדים".  רוב הקוראים היו ילדי הקבוץ הארצי-חברי ה"שומר הצעיר".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




עולם קטן.
שתף 

עולם קט?ן היה כתב עת בעברית לילדים, עיתון הילדים העברי הראשון בעולם. כתב העת יצא בשתי תקופות שונות, בין השנים 1892 - 1893 בירושלים בעריכתם של אליעזר בן-יהודה, יהודה גרזובסקי ודוד יודלוביץ, במשך עשרה חודשים בהם יצאו שבעה גיליונות. התקופה השנייה הייתה בין השנים 1901 - 1904 במסגרת הוצאת תושיה בוורשה ו-וינה, בעריכת בן אביגדור ושמואל לייב גורדון.

החוברת הראשונה של "עולם קט?ן" ראתה אור בחודש טבת תרנ"ג (דצמבר 1892) בירושלים. מגמת העיתון, כפי שהופיעה בשער החוברת הראשונה הייתה: עיתון ילדים, יכיל סיפורים, שירים, משלים וחידות, ידיעות הטבע ודברי הימים, כתובים לפי רוח הילדים והשגתם.

כוונת העורכים הייתה שהפצתו בישוב תקדם את השלטת השפה העברית בעיקר בין תלמידי המושבות הראשונות. דפי העיתון הכילו חידושי מילים רבות. בעיתון השתתפו כמה ממורי העלייה הראשונה: יצחק אפשטיין, אליהו ספיר, מרדכי לובמן, אריה ליב גורדון, ודמויות ציבוריות מפורסמות כיחיאל מיכל פינס ומאיר דיזנגוף וכן נשים מבנות הישוב ובראשן הסופרת נחמה פוחצ'בסקי.




עיתוני ילדים כתובי יד
שתף 
 
גילויו של עיתון ילדים עברי לא ידוע, שיצא לאור בשנת 1900, כלומר לפני 116 שנים, הוא חדשה מרנינה לכל שוחרי קורות עיתונות הילדים העברית בראשית צעדיה. היה זה אך שמונה שנים לאחר הופעתו הראשונה של עו?ל?ם ק?ט?ן חלוץ עיתוני הילדים העבריים, שראה אור בירושלים בשנת 1892.

במלאת מאה שנה להופעת 'עולם קטון' פרסמתי רשימה קצרה ובה ניסיתי לסכם את ראשיתה של עיתונות הילדים העברית. רשימה זו נדפסה בדפדפת שהוציא השירות הבולאי בדצמבר 1993, יחד עם הבול 'מאה שנה לעיתונות ילדים עברית', והנה היא כלשונה (בתיקונים קלים).


א. עיתונות הילדים העברית: צעדים ראשונים

את ראשיתה של העיתונות העברית הארץ-ישראלית נוהגים למנות משנת 1863, השנה שבה החלו להופיע בירושלים העיתונים 'הלבנון' ו'החבצלת', ביטאוני היישוב הישן. רק בחלוף שלושים שנה, בחודש טבת תרנ"ג (דצמבר 1892), ימי העלייה הראשונה, ראתה אור בירושלים החוברת הראשונה של עולם קט?ן, חלוץ עיתוני הילדים העבריים, לא רק בארץ אלא בעולם כולו. בשער החוברת ורודת העטיפה, שנחשבה מהודרת לפי אמות המידה של אותם ימים, הבהירו העורכים אליעזר בן יהודה, יהודה גרזובסקי ודוד יודלוביץ את מגמתם: 'עיתון לילדים, יכיל סיפורים, שירים, משלים וחידות, ידיעות הטבע ודברי הימים, כתובים לפי רוח הילדים והשגתם'. הם קיוו כי בעיתון יתפתח נוסח עברי חדש של כתיבה המכוונת לילדים, והפצתו ביישוב תקדם את השלטתה של השפה העברית, בעיקר בין תלמידי המושבות הראשונות. על כן גדושים היו דפי העיתון בחידושי מילים וביאורם. בארץ לא היו אז יותר מעשרים משפחות שבביתן שלט הדיבור העברי. 

בעיתון השתתפו מיטב מורי העלייה הראשונה: יצחק אפשטיין, אליהו ספיר, מרדכי לובמן, אריה ליב גורדון, ובעיקר שלושת העורכים, בצד דמויות ציבוריות מפורסמות כפטרון הביל"ויים יחיאל מיכל פינס, מאיר דיזנגוף, ואיש ביל"ו משה מאירוביץ. בולטת במיוחד הייתה תרומתן של נשים מבנות היישוב: הסופרת נחמה פוחצ'בסקי מראשון לציון, רחל ניימן מעקרון ואחרות. 'עולם קטון' יצא בהפסקות במשך עשרה חודשים, ובסך הכל ראו אור שבעה גיליונות שהם כיום נדירים מאוד (כל הגיליונות נסרקו וזמינים לעיון באתר 'עיתונות ילדים של פעם' של הספרייה הלאומית).


 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לקראת סוף המאה שעברה ערך איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה, ניסיון נוסף של הוצאת עיתון לילדים בשם שפת עבר, שנדפס בהקטוגרף וכל משתתפיו היו בני נוער. הגיליון הראשון והיחיד שלו יצא בירושלים בשנת תרנ"ח (1897). כעבור עשר שנים, בשנת תרס"ח (1907), הוציאו חמדה ואליעזר בן יהודה עיתון ילדים בשם העברי הקטן, כנספח לעיתון 'השקפה'. גם ניסיון זה לא האריך ימים, ונפסק לאחר שלושה גיליונות. לעומת זאת האירה ההצלחה פנים לעיתונות הילדים העברית במזרח אירופה, ששמרה על רציפות הופעתה מאז צעדיה הראשונים.  

בשנת 1899 הופיע בליק שבפרוסיה (העיר בה נדפס גם עיתון 'המגיד') השבועון העברי הראשון לילדים ששמו היה גן שעשועים. בכותרת המשנה כתב העורך, המחנך אברהם מרדכי פיורקו (שגר בעיירה גראייבו שבפולין): 'מכתב עתי לחינוך לספרות ולמדעים שונים, יוצא לאור אחת בשבוע, לתועלת נערי בני ישראל, לעונג ולשעשועים'. על פי סגנונו של העיתון ותכניו הוא נועד לבני נוער מתבגר יותר מאשר לילדים. שמונים וחמישה גיליונות של עיתון זה ראו אור במשך כשנתיים. בכך הסתכם יבולה של עיתונות הילדים העברית במאה ה-19.
 

חודשים אחדים לאחר מכן, בשנת 1901, החל להופיע בוורשה השבועון עולם ק?ט?ן, בעריכת הסופרים ש"ל גורדון וא"ל בן אביגדור. בעיתון מהודר ורב-תפוצה זה, שהתמיד במשך ארבע שנים, פרסמו את ביכורי יצירותיהם לילדים חשובי הסופרים העבריים באותה עת, כמו שאול טשרניחובסקי, יעקב שטיינברג, יהודה שטיינברג, זלמן שניאור, יעקב פיכמן, יעקב כהן ויצחק קצנלסון. 'עולם קטן', שהיה חלוץ עיתוני הילדים  העבריים המצויירים, עוצב בעושר גרפי והתברך בשפע ספרותי ובסגנון שמשך את ליבם של ילדים בכל רחבי העולם היהודי. ארבעת כרכיו (1905-1901) מהווים נכס יסוד של ספרות הילדים העברית. שערו המצויר של 'עולם ק?ט?ן' מתנוסס על הבול שהוקדש לעיתוני הילדים, ומתחתיו בשובל, מופיע שערו של 'עולם ק?ט?ן' הארץ-ישראלי (ראו למעלה, באיור הפותח של הרשימה). 

את 'עולם קטן' ירש העיתון המצויר החיים והטבע, שיצא בליטא בשנים 1906-1905. עורכו, ישראל בנימין לבנר, המשיך והוציא כעבור שנתיים את שבועון הילדים הנפוץ הפרחים, שהופיע ברציפות במשך כשבע שנים (1914-1907).
 
 

תופעה ייחודית בתחום עיתונות הילדים העברית והעולמית הייתה הוצאתו של עיתון הילדים החבר, בווילנה בשנת 1908, בעריכתו של ישראל חיים טביוב. במשך כחמישה חודשים הופיע העיתון מדי יום, בניקוד מלא ובפורמט פוליו, ולאחר 106 גיליונות הפך לשבועון שראה אור בריגה.
 
 

אלה הם ציוני דרך אחדים לראשיתה של עיתונות הילדים העברית. במרוצת מאה השנים האחרונות ראו אור בארץ ובפזורה למעלה ממאה עיתוני ילדים עבריים. אחדים לא הוציאו את שנתם, אחרים האריכו ימים. המתמיד שביניהם, השבועון דבר לילדים, יצא במשך 54 שנים (1985-1931) עד שהתאחד עם משמר לילדים והארץ שלנו לעיתון הנקרא כולנו, שהופיע עד שנת 2000 ואז נסגר. 
 
 
ב. על סף המאה ה-20: 'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים'

דלה הייתה אפוא תנובת עיתונות הילדים בעברית עד מפנה המאה ה-19. והנה מתברר, שבשנת 1900, בין הופעותיהם של 'גן שעשועים' (1899) ו'עולם ק?ט?ן' (1901), יצאו לאור בעיר ב?ו?ב??רו?י?ס?ק שבפלך מינסק (בלארוס של היום) לפחות ארבע חוברות של עיתוני ילדים שלא תועדו עד כה: 'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים'. עיתונים אלה מעולם לא נדפסו אלא נכתבו בכתב ידם של העושים במלאכה (העיתונים שבידי נכתבו בעט, בכתב ידו של ישראל כצנלסון שבו נעסוק בהמשך). לא ברור בכמה עותקים הופצו העיתונים, והאם הועבר העותק המקורי והיחיד מיד ליד, או שאולי העיתון שוכפל בהקטוגרף, ששימש באותה עת חלופה זולה לדפוס.
 

שלוש חוברות נושאות את השם 'גן עדנים'. שם זה, כמו גם כותרת המשנה 'לעונג ולשעשועים לילדי ישורון', נבחרו, כנראה, בהשפעת כותרתו של העיתון 'גן שעשועים' הנזכר לעיל. מחירה של כל חוברת היה 10 קופיקות (ברובל היו מאה קופיקות). 

חוברת נוספת הופיעה תחת השם 'נטעי נעמנים', ולה כותרת משנה דומה, בכתב רש"י: 'מכ"ע [מכתב עתי] לתועלת נערי בני ישראל לענג ולשעשועים'. גם כאן משקפת הכותרת אפיגוניות מסוימת, שכן עשר שנים קודם לכן הוציא המחנך והעורך א"מ פיורקו, עורך 'גן שעשועים' שנזכר לעיל, קובץ סיפורים, שירים ומכתמים בשם זהה (ורשה 1890). בראש החוברת הראשונה (וכנראה גם האחרונה) של 'נטעי נעמנים' נרשם התאריך 'שנת 1900 – "עת קץ" (גימטריה של שנת 1900, היא שנת תר"ס). מחירה היה זול להפליא – שלוש קופיקות בסך הכול.
 

בשנת 2013 נפלה בחלקי זכות גדולה לגלות חוברות נדירות אלה שהיו ברשותה של דיתה (יהודית) ורד-כצנלסון, בתו של ישראל כצנלסון (1966-1888). ישראל היה אחיו של ברל כצנלסון, ובעצמו איש העלייה השנייה. הוא היגר מבוברויסק לאמריקה, ובשנת 1912 נענה לקריאת אחיו ועלה גם הוא לארץ ישראל. דיתה שמרה בביתה מסמכים מתוך עיזבונו של אביה, שהיה בנעוריו מזכיר המערכת של העיתון, ותוך כדי שיחתנו נחשפו ארבעה גיליונות בכתב יד של עיתונים אלה. האם היו גיליונות נוספים שלא השתמרו? הדעת נותנת ששאיפתם של העורכים, שהיו בעצמם ילדים, להוציא לאור עיתון בכל שבוע, הייתה יומרנית, וספק אם הצליחו להוציא חוברות רבות נוספות (בחוברת השלישית של 'עדן שעשועים' מבטיחים העורכים לאחד הקוראים כי סיפורו יראה אור בחוברת הרביעית או החמישית). בין כך ובין כך, זהו המעט שנותר.  

בבוברויסק חיו במפנה המאה ה-19 כעשרים אלף יהודים (כשישים אחוז מכלל תושבי העיר), וחלק ניכר מהם היו כמובן אלפי ילדים וילדות בכל הגילים. סביר מאוד להניח שבין קוראי עיתונים אלה היו רבים מצעירי העיר, בהם אלה שעלו לימים ארצה והתפרסמו ביישוב. בשנת 1900 היו ברל כצנלסון ויצחק טבנקין בני ארבע-עשרה ודוד שמעונוביץ (לימים המשורר דוד שמעוני) היה בן תשע – האם גם הם קראו עיתונים אלה? דרך הרוח מי ידע... אך מי שידפדף בשני הכרכים הגדולים של 'ספר בוברויסק', שערך ההיסטוריון יהודה סלוצקי (בא?ברויסק: ספר זכרון לקהילת בוברויסק ובנותיה, תל אביב, תשכ"ז), לא יוכל שלא להתפעם מן העוצמה, השפע והגיוון של החיים היהודיים שתססו בעיר זו ובוודאי הקרינו גם על הילדים ובני הנוער.

לא הרבה ידוע על המעורבים בהוצאת העיתונים. שני המו"לים של 'גן עדנים' היו שלום גו?ר?ל?יק, בן למשפחה נודעת בקהילה, ולייב גו?ר?ביץ (הורביץ), ואפשר לנחש שעיקר פעילותם כמו"לים היה העתקת החומר בכתב יד נקי, שכפולו והפצתו בין ילדי העיר שידעו לקרוא בעברית. העורך היה אליקום גצל פריד, שכינה עצמו 'בן רשף', והעוזר היה, כאמור, ישראל כצנלסון, אז נער בן שתים-עשרה. המו"ל והעורך של 'נטעי נעמנים' היה א' קאס, ו'העוזרים' היו נח מרגולין וד' סלאווין. בין הכותבים שהזדהו בשמם היו י' שיק, זלמן לוין וגרשון ט?מצין. מעניין שאיש מהם לא נרשם במפתח השמות רב-העמודים של 'ספר בוברויסק'. 
 

ממרחק הזמן נראית פנייתו של עורך 'נטעי נעמנים' אל הקוראים אנכרוניסטית. בפתח העיתון, תחת הכותרת 'דבר אל הקוראים', נכתבה בלשון נמלצת ובנימה דידקטית מעין הצהרת כוונות על מטרות העיתון: 
רחש לבנו דבר טוב, להוציא למען בני הנעורים מכ"ע (מכתב עתי) אשר בו יבואו מאמרים טובים ומועילים, ספורים יפים ונעימים, מחיי בני הנעורים, חידות מחדדות שכל ילדים, הוללות ושכלות נותני מעדנים וענג לנפש הקוראים הצעירים. ונקב שמו 'נטעי נעמנים' יען כי מגמתנו לטעת בלבות בני הנוער נטעי נעמנים, מידות טובות וישרות, דרך ארץ ומוסר, חכמה ומדע, דעת ותבונה, לפקוח עיניהם לדעת מה הזמן שואל מאתם, לחבב עליהם שפת קדשנו, אשר רבים מבני הנעורים נתנו לה כתף סוררת ובילדי נכרים ישפיקו.

לכן אליכם רעינו וחברינו, חובבי השפה העבריה, היחידה השרידה מכל מחמדינו בימי קדם – אליכם בני הנעורים הננו מתכבדים לפנות בבקשתנו לקחת חלק בעמלנו, להיות לנו לעזר, אלה בפרי עטם ואלה בכספם, בחתמם את ידיהם על מכ"ע אשר מחירו זול מאד לעומת תועלתו היוצא ממנו. גם להנערים אשר ידיהם רב להם בשפת עבר יועיל מכ"ע, כמאמר המלך החכם: 'ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה' [משלי, א 5].
ועתה קוראינו הצעירים, קראו את מכתב עתנו בשום לבב, ומצאתם מעדנים לנפשכם, כי רב טוב צפון בו, ועליתם מעלה מעלה על שלבי סולם הספרות – ואל תשימו אשם נפשנו, אם תמצאו שגיאות אחדות, כי 'שגיאות מי יבין'.
כל חוברת של שני עיתוני ילדים אלה כללה שנים-עשר עמודים, ובהם שירים, סיפורים, מכתמים, משלים וחידות. לא תמיד צוינו שמות המחברים, ונראה כי חלק מהחומרים לוקטו מספרים ומקראות. באחת החוברות הובא תרגום של העורך לשני שירים של היינה, שככל שידוע לי לא הופיעו עד אז בדפוס. 
 

בכל חוברת התפרסם מדור 'שערי תשובה', שבו השיב העורך למכתבי קוראים. מדורים כאלה, שבהם השיבו עורכי עיתונים בקיצור נמרץ ובקורטוב של הומור ולעג לקוראיהם, ובמיוחד לטרחנים שבהם, שהשתוקקו לראות את 'יצירותיהם' בדפוס, היו בכל העיתונים העבריים הגדולים ('המליץ', 'הצפירה' ו'המגיד'). ברור שהעורכים הצעירים מבוברויסק קראו אותם והפנימו את 'השיטה'. הנה דוגמאות אחדות: לחיים מגילאוויטש, ששלח למערכת סיפור 'ותרנות' כפרי עטו, השיב העורך: 'דבריך לקוחים מספר "עדן הילדים" [מקראה נודעת של י"ח טביוב שראתה אור ב-1896]'; לישראל קיאס, השיב: 'סיפור "מטמון כסף" לא מצאתי בו כל חדש'; לד"ג השיב בעוקצנות: 'צא ולמד ואז תחכם'...

ישראל כצנלסון היה לא רק עוזר לעורך אלא גם 'כתב שטח', ומפעם לפעם הביא 'חדשות' מן הנעשה בבוברויסק. כך למשל בחוברת השנייה של 'גן עדנים' הוא דיווח על דרשה ציונית שהשמיע בן העיר בוברויסק הרב יצחק ניסנבוים (1943-1868):

ביום ה' בערב נשא מדברותיו החובב הציוני הידוע הרב ר' יצחק ניסנבוים בבית המדרש דאשכנזים, ויפק רצון מאת העם. והכסף אשר נדבו כל האנשים נחשב לטובת הפועלים שבארצנו.

בחוברת השלישית דיווח כצנלסון בלשון נמלצת, תחת הכותרת 'חדשה', על סכנת נפשות המאיימת על העיר ויושביה:
בעיר באברויסק יש כלב שוטה, אשר רבים חללים הפיל, ובין רפאים נחשב חלקם. יש אומרים, כי שתי נשים הכה עד מות, וששה עשר אנשים נסעו עירה וארשא להרפא מנשיכת הכלב. והכלב השוטה הזה נשך עוד כלבים אחדים וישתגעו גם המה. לשוא חפצו להמיתם, כי עמל האנשים עלה בתוהו ויאבד, ועוד בחיים חי[ו]תם...
 
 

החוברת הראשונה של 'גן עדנים' זימנה לי גילוי מיוחד. הופיע בה שיר בשם 'המורה ותלמידיו', שאינו אלא תרגום שירו של מרק ורשבסקי שיר ה'אלף-בית', שמוכר יותר במילות הפתיחה שלו 'אויפֿן פ?ריפ?עטשיק'. זהו כנראה התרגום הראשון לעברית של אחד השירים האהובים ביותר בעולם היהודי, שזכה במרוצת השנים ללא פחות מעשרה תרגומים לעברית. הידוע בהם הוא 'האלף-בית' של פסח קפלן מביאליסטוק, שמתחיל בשורה 'חדר קטן, צר וחמים' (1903). שמותיהם של המחבר המקורי (ורשבסקי) ושל המתרגם לעברית לא צויינו בחוברת. 

השיר המקורי, 'דער אלף-בית', נדפס לראשונה באסופת שיריו של ורשבסקי 'יי?דישע פֿא?לקסלידער', שראתה אור בוורשה בשלהי שנת 1900 (בעמוד השער של הספר נדפס 1901, אך ככל הנראה הספר הודפס כבר בדצמבר 1900). מפתיע אפוא שהתרגום שלפנינו התפרסם עוד לפני שהופיעו מילות השיר בדפוס או בסמוך מאד לכך.
 

התרגום לא הותאם ללחן השיר וברור שלא נועד כדי שיזמרוהו, אך מפאת ראשוניותו אביאו כאן במלואו (הניקוד והפיסוק שלי): 

המורה ותלמידיו (שיר)
ה?ת??נו?ר י?פ?יץ ח?מו?, 
ה?ח?ם י?ג?ב??ר ב??ח?ד?ר, 
ו?ה?מו?ר?ה ע?ם ת??ל?מ?יד?יו 
י?ק?ר?א ה?א?ל?פ?ה-ב??ית כ??ס?ד?ר.

ל?מ?דו? ב??נ?י, ל?מ?דו? א?הו?ב?י, 
ל?ק?ח?יכ?ם ש??נו? נ?א, 
ז?כ?רו?, ז?כ?רו?, א?ל ת??ש??כ??חו?, 
ק?מ?ץ א?ל?ף – א?.

ש??מ?עו? ב??נ?י, ש??מ?עו? א?הו?ב?י,  
ד??ב?ר?ים טו?ב?ים ל?כ?ם א?ד?ב??ר?ה. 
כ??י מ?י י?צ?ט??י?ן ב??ל??מו?ד?יו, 
ד??ג?ל י?פ?ה י?ק?ב??ל ב??מ?ה?ר?ה.

א?ל ת??ר?או? ו?א?ל ת??ח?תו?, 
כ??ל ה?ה?ת?ח?לו?ת ק?ש?ו?ת מ?א?ד. 
א?ש??ר?י א?ד?ם יו?ד?ע? ת?ו?ר?ה, 
ו?מ?ה ל?י?הו?ד?י עו?ד?

ה?ת??נו?ר י?פ?יץ ח?מו?, 
ה?ח?ם י?ג?ב??ר ב??ח?ד?ר. 
כ??כ?ה יל?מ?דו? ע?ם נ?ע?ר?ים 
ה?א?ל?פ?ה-ב??ית כ??ס?ד?ר.

 
 

בהקשר זה של לימוד האלף-בית, ראוי להביא קטע מן 'המאמר הראשי', שפתח את חוברת 'נטעי נעמנים' וכותרתו 'השפה העבריה'. העורכים הפצירו בקוראיהם לאמץ ולטפח את השפה העברית, שמן הסתם לא הייתה שלטת באותה עת בשיחתם היומיומית של צעירי בוברויסק. 
שמעונו נערים, ילדי ישורון, הקשיבו דברינו המעטים. מי בכם קוראים צעירים, אשר איננו יודע את יקרת שפת קדשנו 'שפת עבר' ואת תפארתה  וגודלה, בה דיבר אלינו ה' בהר סיני, בה הודיע לנו את תורתו, שימו נא אל לבכם וראו: לכל עם ועם, לכל מדינה ומדינה, יש שפה ולשון. ומה נופלים אנחנו מהם? גם לנו יהודים היתה שפה בימים קדמונים. על כן נתאמצה ונתחזקה בעד עמנו ובעד שפתנו, להגות בה תמיד, ולשקוד על דלתותיה, כי עיקר הלימוד רק בימי הנוער, בשנות חופש הנער, אשר אז אין עוד עול ריחיים על צווארו, לחמו ניתן, מימיו נאמנים. לכן שקדו על דלתותיה ועשו חיל בה, כי אם לא עכשיו אימתי?
לסיכום, שנים ספורות בלבד לאחר הופעתו בירושלים של 'עולם קטון' ראו אור בעיר בוברויסק שני עיתוני ילדים שלא היו מוכרים עד עתה. הגם שיצאו בכתב יד ובתפוצה מקומית, דומני כי מעתה ואילך ראויים 'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים' להצטרף אל רשימת עיתוני הילדים העבריים הראשונים.
 


ובשולי הדברים אעיר, כי ניסיון נוסף להוציא עיתון בכתב יד נעשה רק כעבור שמונה שנים, בשנת 1908, על ידי לוין קיפניס, מי שהיה סופר הילדים העברי הידוע ביותר במאה ה-20. קיפניס הצעיר (יליד 1890 או 1894) הוציא לאור בעיירתו אושומיר עיתון ילדים בשם פ??ר?ח?י ל?ו?י ('פרחי' – בהשפעת השבועון 'הפרחים' שערך י"ב לבנר ונזכר לעיל; 'לוי' – רמז לשמו הפרטי), שלא רק שחובר כולו ונערך על ידו, אלא גם נכתב בכתב ידו הנאה. שלוש חוברות בלבד הוציא קיפניס מעיתונו זה. 
 
 
 
כל הגיליונות נסרקו באתר 'עיתונות ילדים של פעם', הספרייה הלאומית
 
 
מאת אליהו הכהן

רשימה זו התפרסמה לראשונה בבלוג עונג שבת (עונ"ש), 29 ביולי 2016




עלילות רפי צור
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




עתוננו
שתף 

ע?ת?ו?נ?נו? היה עיתון ילדים פופולרי שראה אור בין השנים 1931-1937.

הגיליון הראשון של "עתוננו" ראה אור בתאריך 20 בנובמבר 1931, ובתחילת דרכו הודפס אחת לשבועיים בירושלים. בשנותיו הראשונות היה הוא עתון הילדים העצמאי היחיד שהתפרסם בארץ, עד להופעתו של "בוסתנאי לנוער" בעריכת הסופר יעקב חורגין בשנת 1934‏. בשנה השלישית להפצתו עברה המערכת לתל אביב והעיתון הפך לשבועון‏. בסך הכול התפרסם העיתון לאורך שש שנות לימודים, עד אשר נסגר בשנת תרצ"ז. שנות הופעתו של העיתון מקבילות פחות או יותר לשנות העלייה החמישית.

את "עתוננו" ערכה "חבורת מורים", כינוי שהעניקו לעצמם שלושת העורכים אברהם אבן שושן, גדליהו אמתי (המוכר תחת שם העט גדליהו בן חנה) ויעקב רזניק. איש החינוך יצחק אפשטיין נתן גושפנקא לעיתון בשנתיים הראשונות לקיומו. העורכים אף כתבו חומרים רבים לעיתון, תחת שמות עט כגון "כל יכול", "א. שובב" ו"הידיד הטוב".

עיתון התאפיין במגוון של נושאים בכל גיליון: מעט חדשות מהארץ ומהעולם עם דגש על קהילות יהודיות בגולה, ידיעות מדע וטכנולוגיה, סיפורים ושירים, בדיחות, חידות, והצעות למשחקים ולמלאכת יד. במדור המכתבים "בינינו" התפרסמו "מכתבי ילדים מהארץ והגולה על חייהם, מקומות מגורם, טיוליהם וכו'": המכתבים נשלחו מכל רחבי הארץ והתפוצות, לרבות מרוסיה, פולין, ארצות הברית, מצרים, עיראק, סוריה ועוד. רובם המכריע של המכתבים מהתפוצות עסק בחלום הציוני לעלות ארצה, ובמעמדם המידרדר של היהודים בגולה‏.

בנוסף התפרסמו בעיתון חומרים ספרותיים שלוקטו ממקורות שונים, מאת אושיות ספרותיות כגון ביאליק ושאול טשרנחובסקי, וכן מאת יוצרים שכתבו לילדים באותה תקופה, כגון לוין קיפניס, ש. שלום, שמואל בס, ועוד.

"עתוננו" נודע בין היתר בסיפורים המתורגמים שהתפרסמו בו, שתורגמו בעיקר מאנגלית על ידי חברי המערכת, ועובדו על ידיהם. בין הסיפורים גם כמה מסיפורי המדע הבדיוני הראשונים שהופיעו בעברית, כולם בתרגום ובעיבוד של אברהם אבן-שושן, שאף המציא מונח לתיאור הז'אנר: "מדע דמיוני"‏.

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין

בנוסף נהג העתון לפרסם סיפורי הרפתקאות בהמשכים, כגון "מסיפורי ציד ביערות אפריקה" מאת הנרי ריידר הגרד, בעיבודו של אבן-שושן, שהתפרסם ב-12 חלקים בשנה הראשונה של העיתון. על דפי "עתוננו" התפרסמו לראשונה בעברית גם סיפורי "טרזן" מאת אדגר רייס בורוז, לאורך השנים תרצ"ה-תרצ"ו.‏

בשנת תרצ"ג, במקביל למעבר המערכת לתל אביב, נוסף מאותו בית עיתון המיועד לילדים קטנים יותר, "עתוננו לקטנים" שראה אור משך חמש שנים. "עתוננו לקטנים" יצא בגליונות קצרים יותר, בפורמט קטן יותר וכמה מגליונותיו הודפסו בדיו צבעוני. תכניו היו מותאמים לקוראים צעירים במיוחד, והיו בו בעיקר סיפורים ורק מיעוט קטן של חומרי מערכת. בניגוד ל"עתוננו" הבוגר, הופיעו ב"עתוננו לקטנים" גם סיפורים מאויירים ואפילו קומיקס, מהקומיקס הראשונים שהופיעו בעברית, בהם "מאורעות דובון הקטן", "דובון, נבחן והגמד הרשע"‏.

"עתוננו" היה יוצא דופן בנוף עיתוני הילדים בכך שלא יצא בחסותם של אף עיתון או מפלגה. המימון לעיתון הושג באמצעות מכירת מינויים ופרסומות, לחברות כגון שוקולד "ליבר", "עסיס" ו"תנובה", אגרות חוב של בנק החקלאות "אגרובנק" ועוד. לפעמים אף נרקמו הסכמים בין מערכת העיתון לחברות המפרסמות: הפרסים על פתרון חידות ותשבצים בעיתון היו מוצרים שפורסמו בעיתון, ולמשך זמן מסוים כל מי שאסף כך וכך תלושים מתוך העיתון היה זכאי לשוקולד "ליבר" במתנה. אבן?שושן העיד על המצב הכלכלי בתחילת דרכו של העיתון: "רצינו שיהיה זה לא רק עיתון לענייני ספרות בלבד, אלא שיהיה גם מקור לענייני ההווה ויספר מהמתרחש בארץ ובעולם. מצבנו היה תמיד דחוק. לא יכולנו אפילו לעמוד בהוצאותיו של גיליון אחד – שתי לא"י – והסופרים ויתרו על שכר?סופרים"‏‏.

השבועון היה נפוץ מאוד בארץ, אולם הוצאתו לאור פסקה בשנת 1937 בעקבות המצב הכלכלי הקשה ומשום שלא הצליח לעמוד בתחרות של "דבר לילדים" ושל "הארץ לילדים"‏.




פופי..
שתף 

בשנים 1971-1972 יצא בישראל שבועון לילדים בשם "פופאי/חבריה" אשר כלל בין השאר רצועות קומיקס צבעוניות מתורגמות לעברית. סדרת האנימציה הקלאסית שודרה בטלוויזיה החינוכית גם בדיבוב, ובערוץ המזרח התיכון. הסדרה פופאי ובנו שודרה בערוץ 2 וכיום בערוץ ג'וניור. הסדרה עוסקת בחייהם של פופאי, אוליב אשתו וילדם סויפי, וכן במשפחתו של בלוטו וילדו טנק.

פופאי הוא אחת הדמויות המפורסמות ביותר של הקומיקס מצד אחד ושל הסרטים המצויירים מצד שני, ופרצופו המכוער הוא אחד הידועים ביותר ברחבי העולם כולו. המלח אדיר הכח שמקבל את כוחו מאכילת התרד נוצר בידי הקומיקסאי אלזי סגר (אדם שהתפרסם לראשונה הודות לסדרת קומיקס על עלילותיו של צ'רלי צאפלין כוכב הסרטים האילמים) ב-1929 כדמות מכוערת במיוחד של מלח בעל עין אחת ומקטרת נצחית בתוספת לכוחות על בלתי אפשריים.

עוד לפני שהגיע פופאי עצמו לישראל כבר הופיעו דמויות שונות בהשראת דמותו וכוחות העל שלו שמופיעים כתוצאה מאכילת התרד. בעברית הופיעה בשנות החמישים דמותו של איש הפלמ"ח גידי גזר שקיבל כוחות על כתוצאה מאכילת גזר, ובשנות השישים יואב בן חלב הילד הבלונדיני חובש הכובע טמבל שקיבל כוחות כאלה כתוצאה משתיית חלב, וידידו הטוב דרור הגיבור שקיבל גם הוא כוחות על  הודות לחלב אך הוא היה אנין טעם יותר מחברו יואב,לא כל חלב אלא רק תרכיז חלב. לכל אלה אפשר לקרוא "ילדיו של פופאי ".

בישראל פופאי הופיע לראשונה בסיפורי קומיקס קצרים בני עמוד אחד על עלילות פופי (כך אויית השם) במגזין "בוקי" מ-1967. בשנות השבעים שהסרטים המצויירים החלו להיות מוקרנים בטלוויזיה הישראלית והפכו את פופאי לדמות המוכרת לכל ילד. הוא הפך לגיבור של מגזין מודפס על עלילותיו.

המגזין פופי (איות שונה מזה המקובל בדרך כלל בעברית ומזה שבו אנו משתמשים כאן) הופיע ב-73 חוברות צבעוניות בהוצאת מ. מזרחי. בשנים 1971-1976. זוהי סדרת הקומיקס הארוכה ביותר שהופיעה עברית על דמות אחת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




פילון.
שתף 

פ??ילו?ן הוא כתב עת לילדים.

העיתון יצא לראשונה ב-1976 כדו-שבועון בהוצאת מסדה. בצוות המייסד היו העורכת נירה הראל, המעצב עמרם פרת והציירת אורה איתן. הדפסת כתב העת הופסקה לאחר חמישים גליונות, וכעבור חצי שנה, באפריל 1979, יצא לאור מחדש בסיוע בנק דיסקונט.
"פילון התחרה בשבועון "אצבעוני", המופיע ברציפות מ שנות החמישים. לוגו העיתון עוצב על ידי המעצב הגרפי עמרם פורת בשנת 1980.

בגיליון 76 הוחלף הצוות: הראל הוחלפה בעורך ראובן וימר, ואשר ציזר הפך למעצב והמאייר. כותבים חדשים הצטרפו לעיתון, שהפך מסחרי יותר מגרסתו הקודמת. בעקבות משבר המניות באמצע שנות ה-80, הפסיק בנק דיסקונט את תמיכתו ב"פילון", שנקלע עקב כך למצוקה כלכלית, אך הצליח לשרוד עד אמצע שנות ה-90. ב-1996 הופסקה הדפסתו פעם נוספת.

 

 

 

רטרו:
בספטמבר 2007 חידשה הוצאת "ציבלין" את הוצאת כתב העת. העורך האחראי והמו"ל הוא אורן ציבלין והעורך בפועל הוא איטו אבירם. הגיליון הראשון בגרסה החדשה של "פילון" הודפס בכ-60 אלף עותקים. בגלגולו הנוכחי שומר "פילון" על רוח העיתון המקורי משנות ה-70: העיתון מודפס בצבע מלא על נייר נטול עץ, אשר אפיין את שנות ה-70, רבים מכותביו ומאייריו המקוריים הוחזרו ומדורים פופולריים במיוחד זכו לפרסום מחודש.

פילון במתכונתו החדשה נסגר.




פלש גורדון
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך.




פם פם
שתף 

 

פם-פם היה מגזין לילדים שיצא לתקופה קצרה ביותר (בערך 10 חוברות) בשנת 1958.




פריקי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




קול העם לילדים.
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




שערים לנוער.
שתף 

כמו בעיתונות העברית (דבר לילדים של דבר, משמר לילדים של על המשמר וכו') גם בעיתונות הדתית  מצאו דרך לבנות קהל קוראים פוטנציאלי על ידי קירוב הילדים לתכני העיתון, במקרה זה "שערים לנוער" היה העיתון שיצא לאור על ידי העיתון שערים.









 

סוף הפרק עיתונות ילדים

לפרקים אחרים בפורטל ילדות נשכחת:

   
חזרה לפורטל ילדות נשכחת

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.