חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 169 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אוניות מעפילים

אסימי
שתף 

אסימי הפליגה מנמל קונסטנצה שברומניה ב-1 באפריל 1939 כשעל סיפונה 470 מעפילים.

כשהגיעה אל ארץ-ישראל עגנה מול קיבוץ מצפה הים והחלה בהורדת המעפילים. בלילה הראשון הורדו 90 מהמעפילים ולקראת הבוקר התרחקה הספינה מהחוף. בלילה הבא הורדו 140 מעפילים נוספים עד שהתגלתה האונייה על ידי ספינת סיור בריטית. החיילים הבריטים השתלטו על ה'אסימי' והובילו אותה לנמל חיפה.

ב-29 באפריל גורשה האונייה כשעל סיפונה 240 מעפילים. שישה ימים לאחר מכן הצליחה להוריד 12 מעפילים בחוף תל אביב שם החליטו המארגנים על שיטת הורדה אחרת ופנו לכיוון איי יוון על מנת להצטייד בסירת מנוע.

התוכנית הייתה להוריד את המעפילים לחוף ממרחק באמצעות סירת המנוע, על מנת שה'אסימי' לא תיכנס למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל.
ב-1 ביוני הפליגה מיוון כשהיא גוררת אחריה את סירת המנוע 'דמטריוס'.

כשהתקרבה לארץ ישראל התארגנו המעפילים להורדה מול חוף שפיים אך התגלו על ידי מטוס סיור בריטי ולכן הפליגה האוניה לחוף נהריה. קציני צבא בריטיים ששחו להנאתם בחוף גילו את האונייה המורידה מעפילים, הזעיקו את המשטרה והמעפילים נעצרו.

המעפילים שוחררו לאחר שבוע כשמספרם נוכה ממכסת אשרות הכניסה הרשמיות לאותה שנה.

 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




אסתיר
שתף 

כללי
א?סתיר (לעתים נכתב גם אסטיר. בכתב לטיני: Astir) הייתה אוניית משא יוונית שנבנתה בדנמרק בשנת 1896, ונשכרה על ידי אברהם סטאבסקי להובלת מעפילים שאורגנה על ידי אנשי תנועת הנוער בית"ר, במסגרת עליית "אף על פי כן".

קיים בלבול לגבי השם האוניה, וברשומות לסיכום מפעל ההעפלה היא מופיעה פעם אחת בשם אסתיר ופעם אחת בשם אסטיה.

תולדותיה
האונייה יצאה מפיראוס לנמל רני שברומניה (כיום באוקראינה), שבו עלו עליה, ב-6 במרץ 1939, 724 מעפילים, מתוכם כ-470 מהעיר דנציג (כיום גדנסק שבצפון פולין), שהגיעו לרני ברכבת דרך צ'כוסלובקיה, 250 מרומניה (מרביתם אנשי בית"ר והצה"ר), והשאר פליטים מגרמניה ואוסטריה.
הצפיפות באונייה הייתה רבה, משום שנועדה ל - 500-400 נוסעים בלבד. מפקד-מלווה של האונייה מטעם האצ"ל היה סנדר דוידזון (שכונה "משה") ולצדו מיכאל יכינסון, ממנהיגי הצה"ר ברומניה.

מתחילת ההפלגה נוצר מתח בין המעפילים למארגנים. המעפילים טענו שהמארגנים השליטו משטר קפדני מדי. ביום העשירי להפלגתה הגיעה לחוף ראשון לציון, אך כיוון שלא קיבלה איתות מהחוף, חזרה ללב ים. לאחר שהתקרבה שוב לחופי ארץ ישראל נלכדה ב-2 באפריל על ידי ספינות משמר בריטיות באזור הרצליה-נתניה,‏ והובלה לנמל חיפה. אחד מנוסעי האונייה, זרח פיק, הורד לחוף משום שחלה בטיפוס, ונפטר כעבור ימים אחדים.‏
ב-6 באפריל גורשו האונייה ונוסעיה ללב ים,‏ לאחר שצוידו במזון ובמים לחמישה ימי הפלגה,‏ וכעבור ארבעה ימים הגיעה לחופי יוון.

ב-26 באפריל עלה גורל נוסעי האונייה לדיון בפרלמנט הבריטי, כאשר חבר הפרלמנט ג'וזאיה קלמנט וג'ווד שאל את שר המושבות, מלקולם מקדונלד, האם יתאפשר לנוסעי האונייה להגיע לארץ ישראל, בהתחשב במצבם הקשה, ונענה בשלילה.‏

ב-18 במאי עברה האונייה לאי כיוס. תנאי השיט הקשים הביאו להתמרמרות רבה של המעפילים ואף לשביתת רעב. ב-13 ביוני יצאה מנמל פיראוס כשאליה נלווית מפרשית רעועה בשם "מרסיס" (או "מריאנה") והפליגה לכיוון ארץ ישראל.

ב-28 ביוני 1939 התקרבה "אסתיר" לחוף אל-מג'דל (כיום אשקלון), והמעפילים המשיכו ממנה לחוף באמצעות המפרשית "מרסיס", אך לאחר שזו החלה לטבוע עברו לסירות של ערבים מקומיים, בסיוע של משמר החופים הבריטי. המעפילים נעצרו על ידי שוטרים, והובלו למעצר: הגברים בבת גלים והנשים והילדים בצריפין.‏ כעבור ימים אחדים שוחררו‏ ומספרם נוכה מהמכסה הרשמית של ממשלת המנדט למהגרים יהודים.

 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




אף על פי
שתף 

רקע
אף-על-פי-כן הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב'. היא נקראה "אף על פי כן" בתגובה לכישלון הורדת מעפילי אקסודוס בארץ, וגירושם להמבורג.

הספינה נבנתה בטורונטו שבקנדה ב-1941 על ידי חברת "Polson Iron Works" ושימשה כנחתת טנקים שהשתתפה בפלישת בעלות הברית לצפון אפריקה לצורך בלימת התקדמות גייסות רומל. אורכה היה 47 מ' ורוחבה 9 מ'. לאחר המלחמה נקנתה על ידי חברת ספנות איטלקית לצורך הובלת תוצרת חקלאית ונקראה "פרידה" "Farida".

קורתיה
נרכשה ב-1946 על ידי אנשי המוסד לעליה ב' באיטליה. בקיץ 1947 החלו ההכנות להפלגתה לארץ ישראל: הוקם מבנה עץ ובו הותקנו דרגשי לינה, הספינה צוידה במזון משומר ויבש ובמים בכמות על פי מספר ימי ההפלגה המשוערים. רב החובל היה איטלקי, שהשתתף בארבע הפלגות העפלה קודמות. צוות הימאים כלל שני מלחים ושני מכונאים איטלקיים. מפקד האונייה היה יצחק לנדאור.

בהפלגה לארץ ישראל היו על האוניה 434 המעפילים בגילאי 20-‏40, חלקם היו חברי תנועות נוער ציוניות חלוציות, רובם הגיעו מפולין. הם התאספו במחנה צריפים ואוהלים שארגן המוסד ומשם נעו באוטובוסים ובטנדרים של המוסד אל אונייה, אשר עגנה בחוף ים פתוח ליד העיירה פורמיה במפרץ גואטה באיטליה. המעפילים הגיעו לאונייה באמצעות ארבע סירות גומי שהורדו מהספינה. לאחר שעלו לאונייה, המעפילים חולקו לקבוצות ובראשן מדריכים. לכל קבוצה נקבע מקום משלה. חולקו תפקידים כגון חלוקת מים, מזון, ניקיון וכדומה.

אחת המעפילות, בטי פידלר, הייתה מרגלת של הבריטים באנייה. היא, ככל הנראה, דיווחה להם על זהות הנוסעים ויעדה של האנייה.‏

הספינה יצאה לדרכה ב-17 בספטמבר 1947, בחצות. נתיב ההפלגה המתוכנן היה לאורך החוף האיטלקי אל מעבר המסינה ומשם דרומה לכיוון מלטה לאורך חופי צפון אפריקה, מצריים, רצועת עזה ועד לחוף ניצנים.

ב-26 בספטמבר, 45 מייל צפונית מזרחית לפורט סעיד נתגלתה האנייה על ידי מטוס סיור בריטי. למחרת בשעה 11:00 שוב חג מטוס מעל הספינה ומשהתקרבה לחוף ניצנים נעצרה על ידי שתי משחתות אשר קראו ברמקולים לעצור תוך דרישה לאפשר לחיילים בריטיים לעלות לסיפונה.

ניתנה הוראה למעפילים לאסוף חפצים מכל הבא ליד ולהיערך להתנגדות בכוח. בנוסף נערך תדרוך קצר ואימון וכל קבוצה קיבלה מילת צופן. לקראת העימות הונף דגל כחול לבן ונקבע על הסיפון שלט עם שמה העברי של האנייה. בינתיים הגיעו שתי משחתות נוספות. אחת המשחתות פגעה תוך כדי תמרון בדופן ימין של האנייה. לאחר כמה תמרונים הצליחו הבריטים לעלות על הסיפון. החל קרב פנים אל פנים, הבריטים הותקפו בחפצים וקופסאות שימורים והשיבו בסילוני מים וגם באש חייה. מעפיל אחד נהרג ומספר מעפילים נפצעו.

עם תום העימות נגררה הספינה לנמל חיפה, שם הועברו המעפילים לספינות הגירוש למחנות המעצר בקפריסין.

 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939.

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




אקסודוס - יציאת אירופה תש”ז
שתף 

רקע
"אקסודוס" (ביוונית: Έξοδος  שמשמעותה "יציאה")  הוא שמה של אוניית מעפילים ("יציאת אירופה" בעברית ו"אקסודוס" בלע"ז.) שיצאה מחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,515 נוסעים ניצולי שואה, במטרה להגיע לארץ ישראל. בין הנוסעים היו 1,282 נשים, 1,561 גברים, 1,017 נערים ו-655 ילדים. הנוסעים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ, והוחזרו בכוח למחנות העקורים בגרמניה, לאחר מאבק מר.

שמה המקורי של האוניה בת 1,814 טון היה פרזידנט ווארפילד (President Warfield), והיא נבנתה במקור כספינת נהר והייתה בעלת גחון שטוח, דבר שאפשר הפעלתה כנחתת המסוגלת להגיע עד החוף. במלחמת העולם השנייה שירתה האוניה בצי האמריקאי, והושאלה לצי המלכותי הבריטי ובו שימשה כאוניית בית-חולים ולהובלת כוחות בין אנגליה לצרפת.

קורותיה
האונייה נרכשה בארצות הברית על ידי זאב שינד מהמוסד לעלייה ב'‏.  על האוניה פיקד אייק אהרונוביץ' (ארן) שהיה אז בן 23 ומפקד המבצע מטעם ההגנה היה  יוסי הראל (המבורגר). האוניה הפליגה מנמל ס?ט ליד מרסיי ב-11 ביולי 1947 בשעה חמש לפנות בוקר, כשעל סיפונה שהו 4,554 נפש, רובם הצטופפו בבטן האוניה, שנבנתה לתכולה של כ-1,000 נוסעים בלבד.

הספינה בוצרה היטב על ידי כוחות ה"הגנה" מפני ניסיונות טיפוס אפשריים עליה מצד חיילים בריטים. כל גובהה מעל פני המים כוסה בגדרות תיל והוכנו זרנוקים להתזת מים ושמן על מי שיטפס על האונייה. כמו כן רוכזו במצבורים מיוחדים קופסאות שימורים, תפוחי אדמה ויתדות ברזל ככלי נשק לידויי על כוחות אויב. חברי תנועות הנוער, בגילאי 16-18 חולקו לחוליות, הופקדו על גזרות שונות ותורגלו בתרחישים שונים.

ב-02:30 לפנות בוקר ה-18 ביולי 1947, כיממה לפני שהייתה אקסודוס אמורה להגיעלחופי ארץ ישראל, נגחו בה משחתות בריטיות. באותה עת נמצאה "אקסודוס" במרחק כ-20 מייל ימי מחוף עזה. הבריטים הצליחו להעלות לאונייה 50 חיילים, תוך ירי פצצות עשן ורימוני גז מדמיע ולכבוש את תא ההגה. כיבוש זה לא סייע בתפיסת האונייה כיוון שרב החובל אהרונוביץ' נהג את הספינה מהגה חלופי. החיילים נרגמו ב"תחמושת" שהוכנה מראש ועקב כך פתחו באש חיה כנגד המעפילים. לאחר מאבק קשה, שגרם למותם של שלושה מעפילים, של הקצין הראשון וכן לעשרות פצועים, הורה מפקד האונייה, יוסי הראל, על כניעה והאונייה הפליגה לנמל חיפה, שם הורדו נוסעיה בכוח לאוניות הגרוש.

בליל ה-18 ביולי הועלו  בנמל חיפה מעפילי ה"אקסודוס, על שלוש אניות גירוש: "אושן ויגור" (1,494 מעפילים), "אמפייר ריוול" (1,526 מעפילים) ו"רונימייד פארק" (1,409 מעפילים)‏‏. אניות הגירוש כללו סיפון עטור גדרות תיל. צילומים שהועלו בתקשורת, במיוחד בעיתונות, של פליטי מחנות הריכוז מאחורי גדרות תיל עוררו הדי זעם בארץ ובעולם.

בניגוד למדיניות הקודמת של גירוש לקפריסין החליטו הבריטים ליישם החלטת ממשלה, שהתקבלה ימים אחדים לפני כן, ועל פיה יגורשו עולי "אקסודוס" לנמל ממנו הפליגו. ב-29 ביולי עגנו האוניות בנמל פורט דה-בוק בדרום צרפת. ניסיון הבריטים להוריד את המעפילים נכשל לאחר שהמעפילים התבצרו על גבי האניות במשך שלושה שבועות. ממשלת צרפת סירבה להיענות לדרישה הבריטית להוריד את המעפילים לחוף בכוח, והודיעה שההורדה תתבצע רק אם המעפילים ירדו מרצון.
במהלך תקופה זו התנהלו על גבי האוניות חיים חברתיים ותרבותיים עצמאיים (כולל הוצאת עיתון), בין היתר בסיועם של נציגי ה"הגנה" בצרפת ומלווים ארץ-ישראליים שהסתננו לאוניות.
השהות בנמל בצרפת עוררה מהומה תקשורתית עולמית רבה, וכן סערה ומחאות ברחבי העולם היהודי, שהתחזקו בשל סרבנותם הראשונית של הבריטים לספק מזון לאסיריהם.

במהלך תקופה זו ארגנו המעפילים אירועי מחאה שונים ובהם שביתת רעב של יום אחד (ב-18 באוגוסט) בדרישה להחזירם לארץ ישראל. 130 מעפילים ירדו אל החוף בצרפת מסיבות רפואיות.

ב-22 באוגוסט הפליגו אוניות הגירוש לנמל המבורג בגרמניה (אזור שהיה בשליטת בריטניה באותה עת). בין ה-8 ל-9 בספטמבר אולצו המעפילים בכוח לרדת מהספינות ושוכנו בשני מחנות בצפון גרמניה, באזור הכיבוש הבריטי. בשתי אוניות גירוש, "אושן וויגור" וב"ראנימיד פארק", גילו המעפילים התנגדות נמרצת וסירבו לרדת לחוף. אולם ב"אמפייר רייוול" ירדו המעפילים לחוף במהירות וללא התנגדות. עובדה זו עוררה את חשדם של הבריטים וכך גילו מטען חומר נפץ שהוטמן באוניה על ידי חברי ה"הגנה" שלא גרם כל נזק.

לאחר שהות של כשנה במתקני המעצר בגרמניה, עלו רוב נוסעי האוניה לישראל, חלקם בעזרת ניירות מזויפים (עלייה ד').
ב- 7 בספטמבר 1948 הועלו אחרוני מעפילי "אקסודוס" ארצה.

החשיבות הגדולה של פרשת "אקסודוס" הייתה במהומה התקשורתית שהיא עוררה ברחבי העולם (בייחוד בזכות עקשנותם של המעפילים). ההד התקשורתי הגדול והתגובות המזועזעות בעולם היו בין הגורמים שהביאו את ממשלת בריטניה לידי מסקנה כי אין באפשרותה לטפל בבעיית הפליטים היהודיים ועליה למסור את הטיפול בארץ ישראל לידי האו"ם. גם שהותה של ועדת אונסקו"פ בארץ והתרשמות חבריה מכלי ראשון הכריעה כנגד המשך המדיניות הקשוחה אותה הנהיג שר החוץ של בריטניה, ארנסט בוין.

סופה של האוניה
לאחר שהמעפילים הורדו ממנה בנמל חיפה, האוניה נשארה נטושה בנמל מספר שנים.

ב-10 באפריל 1950, פנה ד"ר אהרוני, מנהל בית הספר הימי בחיפה, במכתב אל שאול אביגור בבקשה "שאניית המעפילים 'יציאת אירופה תש"ז' תועמד לרשות בית הספר הימי, ותהפוך לבית מלאכה בשביל המחלקה למכונאות ימית... "...אנו חושבים, שבית מלאכה, אשר נערים יעבדו בו, יכול להפוך את אניית המעפילים למצבה חיה לצי המעפילים ועלילותיו..." הרעיון לא יצא בסופו של דבר אל הפועל, והאונייה, שיועדה להיות מוזיאון צף לתולדות ההעפלה, עלתה באש ב-1952 בנסיבות עלומות ונהרסה כליל.

 
מצגת

תמונות מסע וסיפורם של פליטי אונית אקסודוס.

נוצר על ידי: סיגל רוזנבליט.
מספר תמונות: 37.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




ארבע חירויות
שתף 

רקע
"ארבע חירויות" נבנתה במקור כאוניית נוסעים, בעלת נפח של 650 טון, מנוע דיזל ומסוגלת למהירות 12-10 קשר. זאת הייתה אוניית המעפילים הראשונה שנוסעיה גילו התנגדות למעצרה בלב ים.
שמה של האונייה נלקח מנאומו המפורסם של נשיא ארצות הברית, פרנקלין רוזוולט, אשר נישא בקונגרס האמריקאי ונקרא "נאום ארבע החירויות", בו קרא להשתתת החברה האנושית על בסיס ארבע חירויות, המנחות את העולם החופשי: חירות הביטוי, חירות הדת, חירות ממחסור וחירות מפחד.

קורותיה
האוניה נרכשה באיטליה על ידי אנשי המוסד לעליה ב', בראשות יהודה ארזי. עבודות ההכנה להפלגה בוצעו על ידי פועלים מקומיים וקבוצת עולים מהכשרת השומר הצעיר, שהיו אחר כך חברי הגרעין מייסד קיבוץ זיקים.

מפקד האונייה היה איש הפלי"ם פבי גבר, רב החובל וצוות הימאים היו איטלקים.

בהפלגה השתתפו כ-1,024 מעפילים, רובם צעירים עד גיל 30. כמחציתם היו חברי תנועות נוער ומפלגות שונות. המעפילים נאספו על ידי אנשי המוסד במחנה בבוקה דה-מגרה. הם שטו משם באסדות לאורך נהר מגרה עד לאזור שבו עגנה האונייה, בשפך הנהר למפרץ מדרום לבוקה דה-מגרה (Bocca di Magre).

המעפילים הגיעו לסיפון האונייה באמצעות סירות ממונעות שנעו בין החוף לאונייה. לאחר שעלו לסיפון, התארגנו הקבוצות וחולקו ביניהן תפקידים.

ב-23 באוגוסט 1946, בשעה 03:00 יצאה האוניה לדרכה. עבודות ההכנה לאכסון המעפילים נמשכו תוך כדי ההפלגה. ככלל, התנאים בספינה היו קשים מאוד ונוסעים רבים חלו עקב כך.

כאשר הפליגה האונייה, הים היה רוגש. היא נעה בנתיב ההפלגה המתוכנן מנמל ההעמסה אל מיצר מסינה, כרתים, משם לכיוון אלכסנדריה ובמרחק של כ-50 מיילמחוף מצרים, פנתה מזרחה לחופי הארץ מצד דרום. או אז התקבלה הודעה ממפקדת ההגנה בארץ ישראל להפליג לחוף שפיים.

ב-2 בספטמבר בשעות הצהרים התגלתה הספינה לראשונה על ידי מטוס בריטי שהמשיך לחוג מעליה. האונייה הייתה אז במרחק של כ-30-20 מייל מתל אביב.

המעפילים תודרכו לקראת עימות עם הבריטים. במהלך ההפלגה תורגלו המעפילים בירידה מהירה לבטן הספינה כאשר תתגלה. כן נערכו תרגילי תפיסת עמדות להתנגדות בפני השתלטות על הספינה, אולם בפועל, מיד לאחר גילויה, נתן מפקד האונייה הוראה לשוט במהירות לכיוון תל אביב. מכיוון צפון הגיעו שלוש משחתות בריטיות וחסמו את נתיב ההפלגה במרחק 2‏-3 מייל מהחוף. משחתת התנגשה בירכתי הספינה והרסה את מערכת ההיגוי. הנחתים בריטים ירו יריות באוויר והתיזו סילוני מים על המעפילים. המעפילים החלו להשליך קופסאות שימורים לעבר הבריטים. קבוצת הנחתים הראשונה שעלתה לסיפון נתקלה בהתנגדות עזה. המעפילים הצליחו לגבור עליהם, לפרקם מנשקם ולהשליכו לים. קבוצה נוספת של נחתים הצליחה לקשור את הספינה למשחתת. העימות ארך כשלוש וחצי שעות, בסופן הצליחו נחתים בריטים להשתלט על האונייה. במהלך המאבק קרבה האונייה לחוף ושנים עשר נוסעים קפצו מהאונייה במטרה לשחות לחופי הארץ, אולם הבריטים תפסו עשרה מהם.

לאחר העימות העניקו הבריטים סיוע רפואי לפצועים, אשר 13 מהם נזקקו לאשפוז. יחסם ההומאני של החיילים הבריטים, יחד עם תשישותם הרבה של המעפילים, מנעו כנראה התנגדות נוספת.

ב-3 בספטמבר הועלו המעפילים לספינת הגירוש "אמפייר הייווד" שהובילה אותם למחנות המעצר בקפריסין "קאראלוס" ו'מחנה 55' ליד פמגוסטה.




ארטימיזה
שתף 

ההפלגה הראשונה של ארטמיזה התרחשה ב-19 באפריל 1938 מנמל לאווריון ביוון כשעל סיפונה 128 מעפילים.

האונייה הגיעה אל מול חופי עמק חפר. מנגינת האינטרנציונל שהושמעה סימנה להם כי החוף ריק מכוחות בריטיים.

ההורדה החלה בקבוצות קטנות, כל המעפילים ירדו בשלום ופוזרו ברחבי היישוב. והאונייה חזרה ליוון.

ביולי 1938 הפליגה ארטמיזה בשנית, הפעם מנמל פיראוס, כשעל סיפונה 157 מעפילים. המשטרה היוונית אהדה את ההפלגה, אולם שלא לפגוע ביחסים עם בריטניה ביימה מרדף שלא צלח.

ב-23 ביולי הגיעה הספינה אל מול חוף שבי ציון, אולם בשל מעקב בריטי הפליגה דרומה, בסופו של דבר ולאחר תמרוני הסחה בחרה בחוף עמק חפר המוכר לה מהפלגתה הקודמת.

עובדים במרכז הבקרה של חברת החשמל לארץ ישראל נענו לבקשות אנשי "ההגנה", וניתקו את הזרם לקטע הזה של החוף, וכך בחסות העלטה, כל המעפילים ירדו בשלום ופוזרו ברחבי הארץ.

 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939.

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.