חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 162 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אוניות מעפילים

גאולה
שתף 

רקע
האוניה נבנתה בשנת 1907 ויועדה לספינת משמר חופים של הצבא האמריקאי. שמה לפני הרכישה היה פ??דו?ק?ה (Paducah). כשמה של עיר נמל בארצות הברית, במפגש נהרות אוהיו וטנסי. במלחמת העולם הראשונה והשנייה שימשה לסיור חופים ואימון תותחנים.
האונייה הוצאה למכירה, ונרכשה בארצות הברית על ידי חברת Weston Trading Co, חברה מסחרית רשומה ששימשה את פעילות המוסד לעליה ב'.

האוניה נקראה על שם מושג הגאולה בתרבות היהודית.

קורותיה
באוניה אורגנה על ידי המוסד לעלייה ב'. כבר בנמל בו נרכשה בארה"ב החלו והכנת האוניה להעפלה בפיקודו של גדעון (גדע) שוחט ונבנתה קונסטרוקציה על הסיפון והאוניה צויידה במזון ובבולי עץ.
במאי 1947 יצאה האוניה מנמל מיאמי בדגל פנמה לאירופה. עברה בנמל הורטה (Horta), נמל ליסבון והגיעה לנמל ביון במפרץ בסקיה, בחוף המערבי של צרפת ומשם ב-4 באוגוסט הגיעה האונייה לנמל בורגס בבולגריה.

מפקד האונייה היה איש הפלי"ם מוקה לימון, ולצדו חיים וינשלבוים (סולל) איש הפלי"ם גם הוא, והגדעונים היו מנחם קלר ובנימין קלברש. רב החובל היה אזרח אמריקאי, קפטן רודולף (רודי) פצרט (Capt. Rudolph W. Patzert) ‏ ולצדו צוות ימאים מבני אומות אחדות ובהם שני ספרדים ושני יהודים אמריקנים.

המעפילים, כ-1,388 נפש, היו יהודים שבאו מרומניה. חלקם השתייכו לארגונים ולמפלגות שונות כגון "דרור", "בורוכוב", "משמר", "העובד", "הפועל הציוני", "מזרחי", "בני עקיבא", ו"אגודת ישראל". כמאתיים מהם היו ילדים ונערים, וחלק מהנשים היו הרות.

הרקע להפלגת האוניה קשור בפעילות מדינית רחבה: מיולי 1947 החלו מגעים בין שליחי המוסד לעלייה ב' בבולגריה, שייקה דן ואפרים שילה עם שלטונות בולגריה במטרה למצב את בולגריה כאתר יציאה להעפלה מאירופה. הם הסתייעו בד"ר ברוך קונפינו, אשר היו לו קשרים ענפים במנגנוני הביטחון הבולגריים.
ראשי מנגנוני ביטחון הפנים בבולגריה שיתפו פעולה עם אנשי המוסד לעלייה ב', בין השאר משום שהוצעה להם תמורה בסך 20 דולרים אמריקניים בגין כל מעפיל. סוכם ש-4,000 מעפילים מרומניה יגיעו לנמל ג'יורג'יו, ממנו יעברו לרוסה ומשם ברכבות יגיעו לנמל בורגס.

שלטונות בולגריה הודיעו לשייקה דן, ככל הנראה בהנחיית הסובייטים, כי לא יאפשרו לאוניות בריטיות לפטרל בקרבת מי החופים הבולגריים ולסכל את ההפלגה.‏

ה"גאולה" הפליגה ב-26 בספטמבר בשעה 5:00. בצוותא יחד עמה הפליגה האונייה "מדינת היהודים". נתיב ההפלגה המתוכנן מנמל בורגס, כלל שיט לכיוון מיצר הבוספורוס, לשם הגיעה ב-27 בספטמבר בערב. משם נעה לכיוון מיצרי הדרדנלים, שאליהם הגיעה ב-28 בספטמבר. באותו יום, אחר הצהרים, הגיע מברק עם הוראה לשנות את שם האונייה ל"גאולה".
כאשר יצאה האוניה מהדרדנלים, המתינה לה משחתת בריטית ואליה הצטרפו משחתות נוספות. "גאולה" המשיכה בשיט דרך הים האגאי. במיצר רודוס – סקרפנטו (Karpathos) נפרדו מ"מדינת היהודים" שהמשיכה לכיוון תל אביב, ואילו "גאולה" המשיכה לכיוון חיפה.

המוסד לעלייה ב' תכנן ואף הורה להעביר את מעפילי "גאולה" לאונייה מדינת היהודים בלב ים, אולם התוכנית לא יצאה לפועל בגלל הצפיפות הרבה. המפעילים תודרכו להתנגד באופן פעיל לתפיסת האונייה, אבל להפסיק את ההתנגדות אם תהיה סכנה לחיי אדם. המעפילים נצטוו להימנע משימוש בנשק חם ואף להסתירו מעיני הבריטים כאשר יעלו על הסיפון. וכן, להתנגד לבריטים באופן סביל בנמל חיפה בעת ההעברה לאונית הגירוש לקפריסין.

בסמוך להגעתה לנמל חיפה, הגיעו חמש משחתות בריטיות, ואחת מהן נגחה באונייה והבריטים השתלטו עליה ללא התנגדות. ב-2 באוקטובר נגררה האונייה לנמל חיפה בליווי 7 משחתות.

1,347 מעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין באונייה בריטית, 41 מעפילים הועברו למחנה המעצר בעתלית.




גבריאלה.
שתף 

רקע
האוניה נרכשה בפיראוס שביוון, על ידי איש הפלי"ם לוי שבט (שוורץ), באמצעות מתווך יווני בשם חרילוס הורטיס (Harillos Hortis), שכינוי היה "הנספח". הייתה זאת אוניית עץ בעלת תורן אחד שהונעה על ידי דיזל ומפרשים. במקור הפליגה תחת דגל יוון ובאחד מגלגוליה השתתפה בשוד ימי.

קורותיה
האונייה צוידה בסירת הצלה אחת לשמונה נפשות, וסודרו בה 40 מקומות שינה, מטבח קטן ושירותים. המעפילים, כארבעים נפשות, היו ניצולי השואה, חלקם מיוון והשאר מארצות אחדות באירופה; השתייכו בחלקם לתנועות נוער ומפלגות: 26 - הקיבוץ המאוחד, 9 - השומר הצעיר, 5 - בודדים. גילם הממוצע של המעפילים היה 25.

העלאת מעפילים התבצעה במפרץ קטן ליד פיראוס. השלטונות לא ידעו על ההפלגה שנעשתה בחשאי. המעפילים נאספו בקרבת מקום ההפלגה, בו הוקם מחנה הכשרה במסווה של עריכת פיקניק.

האונייה יצאה מנמל פיראוס ב-2 בספטמבר 1945 אל הים האגאי, ומשם לקפריסין ועד קיסריה.
ב-9 בספטמבר הגיעה אל מול ראש הכרמל, שם אמורה הייתה לפגוש סירה ובעזרתה להוריד את המעפילים. בנוסף לכך, נקבע שתובער מדורה על החוף 2.5 קילומטרים צפונית לגבעת אולגה. סימן הזיהוי היה מכנסיים על תורן הספינה, כדי להבדילה מסירות דייג של ערבים מקומיים.

ארבעה בני אדם – דב מגן (ברצ'יק), יואש צידון (צ'אטו), משה רבינוביץ' ומכונאי משדות ים יצאו בסירה בערב ראש השנה להיפגש עם "גבריאלה", אולם הפגישה לא התקיימה, משום שהאונייה לא נמצאה.

לבסוף, "גבריאלה" הגיעה בכוחות עצמה לחוף קיסריה, והמעפילים ירדו ממנה. לאחר ההורדה נשלחו אליה חביות דלק כדי שתוכל לחזור ליוון.

בהמשך השתתפה האונייה במספר הפלגות כאוניית עזר לאוניות מעפילים אחרות.




דב הוז
שתף 

רקע
דב הוז אניית חופים עשויה עץ, נבנתה בשנת 1946, בעלת מנוע דיזל מדגם אנסלדו, סיפון אחד. שמה הקודם היה Fede. שמה שונה לדה הוז ע"ש מנהיג בתנועת העבודה בארץ ישראל.

קורותיה
האוניה נרכשה על ידי אנשי המוסד לעליה ב': עדה סרני ויהודה ארזי בעיר אונליה (Oneglia) סמוך לגבול הצרפתי. הרכישה התבצעה באמצעות אזרחית איטלקייה ששימשה כאשת קש, בחברת "דאקו פרסו מוסו מארקוצ'י" ("Dacco Presso Musso Marcutchi") בנמל סבונה.

מנמל סבונה הפליגה האונייה בעזרת סוכן איטלקי, למפרץ פירלי. הסוכן הבטיח מראש שהשלטונות לא יפריעו, והשיג שיתוף פעולה מצדם. אנשי המוסד לעליה ב' גייסו מהנדס יהודי מטורינו, שתכנן מבנה באונייה, שעליו הונחו דרגשי עץ ללינה, כמו כן הורכבו מכלי מים נוספים. הובאה אספקה: 4 טון מים, 20 טון דלק ל-38 יום, ומזון ל-15 יום.

בעת ההכנות התפוצץ בקרבת הספינה מוקש ימי אקוסטי, שהופעל כנראה בעקבות הפעלת מנוע האונייה. והפיצוץ גרם למותם של ארבעה פועלי מספנה מקומיים. בעקבות זאת, הועברה הספינה במסדרון ימי, בין מוקשים, בנתיב שבין אונליה ל-לימבינו, משם לנמל לה ספציה, ושם נבנו באונייה תוספות נוספות.

המעפילים, כ-675 נפש, הגיעו ממדינות מזרח ומרכז אירופה. הם היו חניכי תנועות נוער, פרטיזנים וניצולי גטאות ומחנות השמדה, בקשת גילאים רחבה. הם נאספו במחנות בעיר מג'נטה (Magenta) , ליד רומא, ובעיר טרדאטה (Tradate) כשני קילומטרים צפונית ללה ספציה. המחנות נשכרו על ידי אנשי המוסד. משם הוסעו במשאיות של הצבא הבריטי ש"הושאלו" על ידי קבוצת חיילים ארץ ישראלים ששירתו בצבא הבריטי.

בעיר הופצה שמועה כי התארגנות האונייה נועדה למלט גרמנים ואיטלקים חברי המפלגה הנאצית והפשיסטית מהעמדה לדין, משפט ועונש על פשעי מלחמה שביצעו באירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה. השמועות כנגד המעפילים היו ניצניה של פרשת לה ספציה. בעקבות זאת ניסו השלטונות האיטלקים למנוע את הפלגת האוניה. המשטרה האיטלקית השתלטה על "דב הוז" ועל אוניית המעפילים "אליהו גולומב" אשר עגנו סמוכות זו לזו בנמל לה ספציה, ובמקביל עצרה המשטרה בריטית את שיירת המשאיות בתנועתה לכיוון האוניה.

יהודה ארזי, האחראי למבצע כולו מטעם המוסד לעליה ב', הצליח לשכנע את השוטרים האיטלקים כי השיטה הטובה ביותר לטיפול באירוע היא ריכוזם באוניות. המעפילים עלו אל האוניות והתארגנו לקבוצות.
הבריטים ששלטו אז באיטליה שלטון צבאי ניסו כל דרך לעצור את ההפלגה: כוח בריטי חמוש עלה לספינות כדי לחפש מזון וציוד צבאי בריטי החשודים כגנובים. מיותר לציין שנמצאו מצרכים רבים.

לנוכח העיכובים וההפרעות להפלגתם לארץ ישראל, הכריזו המעפילים על שביתת רעב.‏ מחאתם של המעפילים זכתה להד תקשורתי רב. היישוב העברי הפגין הזדהות עם המעפילים, כך למשל, יום ראשון י"ג בניסן תש"ו 14 באפריל 1946 הוכרזו כיום שביתת מסחר וצום ומנהיגי היישוב הביעו בפומבי את מורת רוחם מעיכוב המעפילים בלה ספציה. ‏

עד ה-17 באפריל התנהל משא ומתן סוער על עתיד שתי האוניות, שבו היו מעורבות ממשלות בריטניה ואיטליה ואישי ציבור ברחבי העולם. לבסוף האונייה הפליגה מאיטליה ב-8 במאי 1946 ועל סיפונה 675 מעפילים. מפקד ההפלגה באנייה "דב הוז" היה אליעזר קליין (טל) איש הפלי"ם, ולצדו הגדעוני גרשון עציון. צוות ההשטה כלל רב חובל ושנים עשר מלחים איטלקים. ב-13 במאי הגיע האוניה לחיפה. המעפילים ירדו בשקט ובסדר, ונרשמו על חשבון מכסת הרישיונות השנתית של ממשלת המנדט.




דורה
שתף 

הדורה הפליגה מאמסטרדם בהולנד ביוני 1939 ועל סיפונה 300 מעפילים, הגיעה לאנטוורפן בבלגיה, שם עלו 120 מעפילים נוספים. בהמשך מסעה עברה באוניה את מיצרי גיברלטר ועצרה במרסין שבטורקיה כדי להצטייד במים ובמזון.

בדרך התחולל מרד של המלחים היווניים שיושב לבסוף על ידי רב החובל.

האונייה הגיעה, מבלי שנתגלתה על ידי הבריטים, לחוף שפיים. כל המעפילים הורדו בשלום ופוזרו ביישובים ברחבי הארץ.

 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




דימיטריוס
שתף 

הייתה זו סירת מנוע גדולה שנגררה אחרי האניה "אסימי".

 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




דלין
שתף 

רקע
דלין הייתה אוניית מעפילים שארגנה "ההגנה". שמה נגזר מאחד מכינוייו המחתרתיים של מפקד "הגנה" אליהו גולומב והאונייה נקראה לזכרו.
הייתה זו אניית המעפילים הראשונה שיצאה מחופי אירופה אחרי תום מלחמת העולם השנייה.

ה"דלין" הייתה במקור אוניית דיג באורך 29 מטר עשויה עץ. משקל 25 טון. רב החובל של האונייה היה אנריקו לוי, יהודי איטלקי. הוא רכש את האונייה (שהייתה ללא מנוע) מבעל מספנה בגנואה שבאיטליה במימון שארגן המוסד לעליה ב' על ידי מכירת מצרכי מזון שאספו חיילים יהודים בצבא הבריטי. לוי נרשם במסמכים כבעלי האונייה. צוות ההכנה להפלגת ההעפלה כלל את אריה חייקינד, ישראל חורב מהפלי"ם וחיילים יהודים מיחידה 199 ומיחידת תובלה 960 של הצבא הבריטי, שדאגו גם למפות ואספקה.

קורותיה
האוניה הפליגה מאיטליה ב-21 באוגוסט 1945 כשעל סיפונה 37 מעפילים. נוהלי הקשר בין האונייה והחוף טרם מוסדו ולכן שתי ספינות המפרש שתוכננו לחבור איתה לא מצאו אותה. המעפילים הורדו בחוף שדות ים ב-28 באוגוסט 1945.

לאחר הפלגתה כאוניית מעפילים נשארה בשירות המוסד לעליה ב', בחזות ספינת דיג איטלקית. היא שימשה להברחת צוותות ממחנות המעצר בקפריסין ולהעברת מעפילים לספינות מעפילים, שהיו בדרכן ארצה.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.