חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 176 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אוניות מעפילים

טייגר היל
שתף 

רקע
"טייגר היל" הייתה אוניית קיטור, שנבנתה בסקוטלנד בשנת 1887 ונחכרה על ידי המוסד לעלייה ב' להעלאת פליטים יהודים לארץ ישראל. האוניה הגיעה לארץ ישראל ב-1 בספטמבר 1939, היום בו פרצה מלחמת העולם השנייה.

החל משנת 1933, בעקבות התגברות המתיחות הפוליטית באירופה, ורדיפות היהודים בגרמניה הנאצית, ובכלל זה חוקי הגזע, ואירועי ליל הבדולח, פעל היישוב על זרמיו השונים, ויזמים פרטיים, להציל יהודים מאירופה באמצעות ההעפלה. בתחילת 1939 חלה תמורה בעמדת המוסדות הרשמיים של היישוב כלפי מפעל ההעפלה. עד אז ההעפלה הייתה שנויה במחלוקת שמא היא מזיקה לעניין הציוני אצל בריטניה ושלטונות המנדט. אבל התנערות ההדרגתית של הבריטים ממחויבותם להצהרת בלפור על בית לאומי לעם היהודי ולעקרונות כתב המנדט בארץ ישראל, שהגיעה לשיאה בספר הלבן (1939), וכן הלחץ הגובר והולך על יהדות אירופה הביאו להגברת פעילות העפלה על ידי ההגנה, ולהקמת המוסד לעליה ב'.

קורותיה
לנמל קונסטנצה שברומניה, נקבצו מרחבי רומניה כ-200 פליטים יהודים במטרה לעלות על ה"טייגר היל". פעילי המוסד לעלייה ב' חששו מחשיפת התכונה לקראת ההפלגה משום הלחץ של הבריטים, שהתנו רכישת נפט רומני באכיפת האיסור על הפלגת אוניות מעפילים מנמלי רומניה. על כן, הנחו את הפליטים להסתוות כתיירים, להימנע משיחה בעברית או יידיש בפומבי וממטען עודף. בנוסף, 501 פליטים יהודים מפולין בהנהגתו של לוי שוורץ, שליח המוסד לעלייה ב', הגיעו לנמל קונסטנצה בקרונות רכבת חתומים, בהם שהו שבוע מרגע שאושר מעברם מפולין לתחומי רומניה ועד לעלייתם לסיפון האונייה.

בשל המעקב הבריטי וחשיפת התוכנית להפלגת "הטייגר היל" נאלצו פעילי המוסד לעליה ב' ברומניה ובראשם רות קליגר-עליאב, להתמודד עם האיסור שהטילה הממשלה הרומנית על הפלגתן של ספינות מעפילים מנמלי רומניה. במאמץ רב מצד פעילי המוסד, בלחץ הקהילה היהודית בבוקרשט, וכתוצאה מהסכם על קיזוז מספר הנוסעים ב"טייגר היל" ממכסת העולים שהבריטים התירו כניסתם לארץ ישראל, אושרה ההפלגה. הספינה עגנה בנמל קונסטנצה, עלו אליה 659 מעפילים נוספים וב-3 באוגוסט 1939 הפליגה לארץ ישראל.

לאורך הדרך סבלו הנוסעים מצפיפות רבה, ממחסור במים ומזון. ושניים מהם נפטרו במהלך ההפלגה ממחלות: שחפת ודיזנטריה. האונייה ביקשה סיוע ותרופות בנמלים שונים, אולם נענתה בשלילה.

כיוון ש"הטייגר היל" נחכרה במאמצים רבים ותמורת ממון רב, ואובדנהלא רק שהיה מחייב פיצוי לבעליה אלא גם השגת אונייה חלופית לסבבי הפלגות נוספים, משימה קשה ביותר באותם ימים, תכננו המארגנים להוריד את המעפילים לספינה הקטנה מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל, ובכך לא להסתכן במעצרה.

בסוף חודש אוגוסט קרבה האונייה לחוף עתלית מחוץ למים הטריטוריאליים, שם המתינה להם הספינה "פוסידון".‏ מעפילים רבים מ"טייגר היל" עברו אל "פוסידון", כנראה מעל ליכולת התפוסה של הספינה והיא איבדה את יציבותה. על כן, הוחזרו המעפילים אל "טייגר היל". אחר כך, החליט רב החובל היווני להפליג לנמל ביירות, כדי לטעון באונייה פחם. בביירות קבל פיקוד האונייה מברק לפיו אוניית מעפילים אחרת בשם "פרוסולה" ועל סיפונה כ-600 יהודים מצ'כיה, תקועה מול חופי העיר. מפקדי "טייגר היל" החליטו לחלץ גם אותם. רב החובל היווני סירב למלא את המשימה החדשה, ומהארץ נשלח להחליפו כתריאל יפה איש ההגנה ומחלוצי הימייה העברית.
לאחר העלאת נוסעי "פרוסולה" על ה"טייגר היל" הגיע מספר הנוסעים עליה לכ-1,400 נפש.

פעם נוספת ניסתה הספינה להוריד נוסעים מול חוף נבי יונס ונתקלה במארב של ספינת משמר בריטית. הבריטים קראו לספינה לעצור. הקברניט, כתריאל יפה, תמרן אותה לאחור בניסיון לחלץ אותה ללב ים. הבריטים פתחו באש. שניים מנוסעי האונייה: ד"ר רוברט שניידר וצבי בינדר נהרגו מהאש הבריטית, וארבעה עשר מעפילים נפצעו.

מפקדת ההגנה החליטה לשים קץ לתלאותיה של ה"טייגר היל" ובצעד החלטי והפגנתי להעלותה על שרטון מול חופי תל אביב, כפי שנהגה אוניית מעפילים אחרת (שאורגנה על ידי פעילים של התנועה הרוויזיוניסטית) "פאריטה" - במסגרת עליית אף על פי, שבוע קודם לכן. ב-1 בספטמבר, הועלתה "טייגר היל" על שרטון בחוף תל אביב מול שכונת מחלול א'.

כ-200 מהנוסעים הצליחו לרדת ממנה, לחמוק לחוף ולהתערב בקהל תושבים שירדו אל החוף מתל אביב ונאספו, בין השאר לשם כך. שאר המעפילים נתפסו בידי הצבא הבריטי ונכלאו במחנה סרפנד (צריפין).

האנייה ההרוסה עמדה מספר שנים על חוף תל אביב ולבסוף פורקה באמצעות פיצוץ ושבריה פונו מהחוף כדי לאפשר את הקמת המרינה בתל אביב.

"טייגר היל" הונצחה בשני אתרים בחוף תל אביב. האתר האחד, מול האתר בו הועלתה הספינה על שרטון, בסמוך לשכונת מחלול א, בו ניצב כיום מלון "קראון פלאזה". למרגלות כותלו הפונה אל החוף הוצבה אנדרטת מתכת לזכר האונייה ועלייתה על החוף. האתר השני, הוא השביל היורד מרחוב הירקון לרציף הרברט סמואל בתחומי גן ההעפלה שבכיכר לונדון נקרא על שמה: "מורד טייגר היל".

פרשת האונייה אוזכרה ביצירה העברית בסוגה ספרותית ואוטוביוגרפית. הספר "המפלט האחרון" של רות קליגר-עליאב, מתעד את פרשת רכישת האונייה, עלילותיה בים התיכון וההכרעה שנקבלה להעלותה על החוף, מנקודת מבטה של אשת המוסד לעלייה ב' שלקחה חלק מרכזי במבצע.
"טייגר היל" נמצאת ברומן ההיסטורי "הים שמעלינו" של אמנון רובינשטיין ותיאור מסעה של "טייגר היל" ועגינתה בחוף תל אביב שימש רקע היסטורי לספר "נוילנד" של אשכול נבו.




טירת צבי.
שתף 

רקע
טירת צבי הייתה אוניית מעפילים שהפליגה מאיטליה והגיעה אל נמל חיפה ב-12 באפריל 1948. נקראה על שם קיבוץ טירת צבי. במקור הייתה זאת אוניית משא, שמה הקודם היה "רינה ויואוורה" (Rina vivara).
מפקד האונייה היה איש הפלי"ם: בצלאל פלדמן.

קורותיה
בהכנות להעפלה נבנו על האוניה משטחי לינה על הסיפון, היו בה שתי סירות הצלה ל- 10 נפש כל אחת, אורגן סליק לאנשים בדלת החרטום האחורית מאחורי חדר שרשרת העוגן, וסליק למכשירי הקשר בירכתיים.

על פי תשדורות בין אוניות הצי הבריטי נראה כי עוד בשלבי ההכנה התגלתה האונייה, אך לא היו סימנים גלויים לכך עד שנתפסה.

798 המעפילים עלו לאונייה בנמל פורמיה (Formia) במפרץ גאטה (Gaeta) באיטליה. חלקם היו חברי תנועות נוער ומפלגות: הנוער הציוני - 115, הפועל המזרחי - 87, נוחם - 202, בלתי מאורגנים - 166, והשאר בלתי ידועים. הגילאים שונים - ביניהם 70 ילדים ותינוקות, 467 גברים ו-264 נשים.

התכנית הייתה להעלות קודם את המזון ואחר כך את המעפילים. אולם בגלל בעיות במקום שהיו קשורות לשלטונות, נקבעה העלאה בשני שלבים. בלילה הראשון הועלו 400 איש וכן הגדעוני עם מכשירי הקשר שלו. האונייה נאלצה לעזוב ולחזור למחרת בלילה כדי להעמיס את שאר האנשים. כאשר יצאה הספינה עם 400 איש בשלב הראשון, לא היה מזון, ועד לשעות אחר הצהרים למחרת לא ניתן היה לקבל את המזון שאמור היה להגיע בכלי שייט אחר.

בסופו של דבר הפליגה האוניה ב-3 באפריל 1948 ממעגן פורמיה במפרץ גאטה (Gaeta) באיטליה, ופנתה לשוט בנתיב המתוכנן: מיצר מסינה - מדרום ליוון – דרך האי סקרפנטו (Scarpanto), משם לאורך החוף הצפון-מערבי של קפריסין ומשם לחופי ארץ ישראל.

האונייה הפליגה ללא ציוד ניווט, משקפות ומפות. רב החובל לא ידע את המסלול אלא רק נקודות ציון על החוף. מיד לאחר הפלגת הספינה מנמל ההעלאה, עוד טרם שהגיעה למייצר מסינה, היא התעכבה פעמיים לצורך תיקון תקלות. לאחר שעברה את המייצר, פנתה לכיוון כרתים, ובהיותה בצפון האי, ב-8 באפריל, פרצה סערה חזקה. האונייה נאלצה לחפש מקום מסתור לשם תיקון משאבת האוויר שהתקלקלה וכדי להתחמק מהסערה. הוחלט לעגון במפרץ האי סאריה מצפון לאי סקרפנטו. המקום היה כמעט ריק מיישוב. האונייה נכנסה למעגן, ולאחר מספר תמרונים הצליחה לעגון. במשך יומיים תיקנו את התקלות. במהלך השהייה במקום, קשרו יחסים עם התושבים המקומיים, ואף קנו ומכרו להם חפצים שונים. ב-10 באפריל, לאחר שהשתפר מזג האוויר, הפליגה האונייה. לאחר מספר שעות הפלגה, הודיע רב החובל כי איננו יודע את מיקומו המדויק. אנשי הפלי"ם באונייה (שהיו בוגרי קורס חובלים שהתקיים בחיפה), הצליחו בעזרת מדידות שעשו לאתר את מיקומה.

ממסמכים של האדמירליות הבריטית, עולה כי האונייה נצפתה ב-12 באפריל על ידי מטוס בריטי ומיד נשלחה לעברה משחתת בריטית. מפקד האונייה דיווח אחר-כך כי בהיותם במרחק כ-50 מיל מחופי הארץ חג מעליהם מטוס, ומיד אחר כך הופיעה המשחתת R-75 במהירות גדולה.

ב-10 באפריל התקבלה תשדורת באונייה ממפקדת ההגנה בארץ ישראל כי עליהם לשוט מדרום לקפריסין, לא להתנגד לבריטים בלב ים, אלא רק להתנגד בצורה סבילה במקרה והבריטים ירצו להעביר את העולים לאונייה אחרת שפניה מועדות ליעד אחר.

המשחתת הבריטית דרשה מהספינה לשנות את כיוון הפלגתה אך לא נענתה. לאחר דרישה נוספת נענתה האונייה והפליגה בעקבות המשחתת הבריטית. כמו כן התיר צוות הספינה למשמר בריטי לעלות על הסיפון. בינתיים הצטרפו שתי ספינות בריטיות נוספות כליווי. על פי המסמכים הבריטים היה מדובר ב'אונייה שלא עשתה בעיות', אולם ברגע שנדרשה הספינה לעצור, היא שינתה כיוון, ועל המשחתות הבריטיות היה לדלוק בעקבותיה. היא נקראה להפסיק את פעולת המנוע. על פי ההנחיות המקובלות, חובל חדר המכונות בידי הצוות, והיה צורך לקשור את הספינה לגוררת. המעפילים היו שקטים ולא גילו התנגדות, ועל כן ניתן אישור לספינה להיכנס בכוחות עצמה לנמל חיפה. וזאת עשתה בשעות אחר הצהרים של אותו יום (12 באפריל).

המלווים אנשי הפלי"ם, נצטוו להסתתר בתוך סליק שהוכן מראש ולפני הכניסה לנמל חיפה נכנסו המלווים לסליק. לאחר הורדת המעפילים, בעקבות סימן של פועלי הניקיון שנשלחו אל האונייה, עובדי סולל בונה, יצאו המלווים כשהם מתחזים לעובדי ניקיון יחד עם האחרים.

בחצות הלילה של ה-13 באפריל, הועברו המעפילים לשתי אוניות גירוש בריטיות שיעדם מחנות המעצר בקפריסין. באונייה 'אמפייר ריוול' הועברו בשעה 02:00 - 446 גברים, 282 נשים, 67 ילדים, ו-7 חולים. נלוו אליהם שני קצינים בריטים ו-5 חיילים.




טריפולי
שתף 

טריפולי יצאה מבולגריה באוגוסט 1939, כשעל סיפונה 700 מעפילים (ההפלגה אורגנה ע"י התנועה הרוויזיוניסטית). הגיעה לחופי לבנון ובהמשך לחופי צפון הארץ, והמעפילים ירדו בכוחות עצמם ללא קשיים מיוחדים.




יאשיהו וגווד
שתף 

רקע
הספינה נבנתה בקנדה במהלך מלחמת העולם השנייה כאוניית אספקה. היא הושקה בשנת 1944 בשם "H.M.C.S Beauharnois" ושירתה כאונייה לליווי שיירות אספקה מארצות הברית לאנגליה. לאחר המלחמה הוצאה האונייה למכירה בשוק האזרחי ונרכשה על ידי אנשי המוסד לעלייה ב'. לספינה ניתן השם "יאשיהו וג'ווד" על שם ג'וזאיה קלמנט וג'ווד, חבר פרלמנט בריטי שהשקיע את כל מרצו בקידום הרעיון הציוני.

קורותיה
כחלק מהכשרת הספינה לתפקידה החדש היא פורקה מכל החימוש שהיה מותקן עליה. במקביל הותקנו עליה דרגשים ששימשו כמיטות למעפילים.
ה"ווג'ווד" הפליגה מאיטליה באמצע יוני 1946 לכיוון חופי ארץ ישראל כשעל סיפונה כ-1,257 מעפילים. בעת צאתם שלחו לאחד ממנהיגי מפלגת העבודה הבריטית מברק ובו הודיעו על צאתם לדרך וכי לא ניתן לעצור אותם בדרכם למולדת‏.

ב-25 ביוני 1946 זיהו אווירוני סיור בריטים את האונייה מחוץ למים הטריטוריאליים וכיוונו אליה משחתות בריטיות שליוו אותה. רב החובל דומם את המנועים וסירב להתקדם עד שיובטח לו שהאונייה לא תוחרם. בהמשך הורדה סירה קטנה עם אנשים והאונייה התקדמה לכיוון החוף. הבריטים ירו יריות אזהרה והשתלטו על האונייה, שהובאה ב-26 ביוני 1946 אל מחוץ לנמל חיפה‏. ב-27 ביוני 1946 לפני הצהריים נגררה האונייה אל תוך הנמל והמעפילים הועלו לחוף ונלקחו למחנה המעצר בעתלית.

  

  




יגור.
שתף 

יגור הייתה אוניית מעפילים. נקראה על שם קיבוץ יגור הסמוך לחיפה. השם ניתן בעקבות "השבת השחורה", בסמוך להפלגה, בה מצאו הבריטים מצבור נשק גדול בקיבוץ וערכו בו מעצרים רבים.

ב-29 ביולי 1946 הפליגה האונייה, בפיקודם של משה מרק וישראל אורבך מהפלי"ם, מנמל לה סיוטה (La Ciotat) ליד מרסיי כשעל סיפונה 754 מעפילים. ב–11 באוגוסט נתפסה על ידי שתי משחתות בריטיות.

"יגור" יחד עם האנייה "הנרייטה סולד" היו הראשונות שגורשו לקפריסין.




יד חללי גשר הזיו
שתף 

י"ד חללי גשר הזיו  נקראה על שם 14 לוחמי הפלמ"ח שנהרגו בליל הגשרים.

הספינה הפליגה ב-16 ביולי 1947 ממיליארינו באיטליה, כשעל סיפונה 690 מעפילים יוצאי פולין. ארבע משחתות בריטיות השתתפו בלכידתה, המעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.