חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 178 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אוניות מעפילים

יהודה הלוי
שתף 

רקע
יהודה הלוי הייתה ספינת מעפילים שהפליגה מאלג'יריה עם עולים ממרוקו ומתוניסיה, במיוחד מקזבלנקה והאי ג'רבה, ב-10 במאי 1947 כשעל סיפונה 399 מעפילים.

האונייה נבנתה בשנת 1877 על ידי ג'י פולרטון מפייזלי עבור חברת ניווט הקיטור של איי שטלנד (Shetland Islands Steam Navigation Company). בעלת תפוסה של 253 טון, ושמה היה "Earl of Zetland". היא הפליגה בין האיים והעבירה מטען ונוסעים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויסה לשירות הצי הבריטי לצורך הובלה. בחודש אוקטובר 1941, היא הותקפה והופצצה על ידי JU88. אולם הפצצה החטיאה את הספינה. לאחר תום המלחמה נמכרה הספינה לחברה פנמית שהייתה מסווה לארגון עלייה ב', והועברה לנמל מרסיי, שם בוצעו בה התאמות נדרשות להפיכתה לספינת מעפילים.

קורותיה
יהודה הלוי הייתה הספינה הראשונה שהובילה מעפילים בלתי-ליגליים מצפון אפריקה. ממרסיי הפליגה הספינה לחוף טנס שבאלג'יריה. לאחר עליית 399 נוסעים חייבת הייתה הספינה לברוח מטנס ללב ים מפחד שיתפסו אותה.

בשבת, 30 במאי 1947, גילו כוחות בריטים את הספינה בלב ים, וגררו אותה לנמל חיפה.‏ משם הובלו כל נוסעיה למחנה המעצר פמגוסטה בקפריסין.

העלייה מצפון אפריקה לא פסקה, וכעבור זמן קצר נשלחה הספינה "שיבת ציון" שאף היא נתפסה על ידי הבריטים.
לפני הכרזת העצמאות נעשה ניסיון נוסף באונייה "הפורצים", שהצליחה להביא 50 מעפילים בלבד.




יחיעם.
שתף 

יחיעם הייתה אוניית מעפילים. נקראה על שם שיירת יחיעם אשר יצאה במרץ 1948 מנהריה לתגבר את קיבוץ יחיעם והותקפה על ידי צבא קאוקג'י.

האוניה יצאה ב-10 במרץ מפורמיה באיטליה, כשעל סיפונה 236 מעפילים.

בין איטליה לקורסיקה פגשה את אוניית המפעילים "נחשון" שנתקעה בלב ים עם מנוע מקולקל. מעפילי "נחשון" הועברו ל"יחיעם" והיא המשיכה בדרכה. ב-13 במרץ עלתה על שרטון צפונית לאנציו. לאחר מאמצים הצליחה האוניה להיחלץ בכוחות עצמה ולהמשיך דרומה. בגאאטה התכוונה לעצור לצורך בדיקת תקינות, ובדרכה התנגשה בחומת מבצר עתיק. לא נגרם נזק והיא המשיכה למחרת, אך כשהגיעה לדרום איטליה חלה שוב תקלת מנועים.

גוררת איטלקית נחלצה לעזרה, אולם בפועל הייתה הספינה בעצם עצורה על ידי הצי האיטלקי.

עדה סרני הפעילה קשרים ולאחר תיקון המנוע המשיכה הספינה במסעה. בצפון כרתים התקלקל המנוע שוב, והיא נעצרה על ידי משמר החופים היווני. לבסוף תיקן הצוות את המנוע והספינה שוחררה והפליגה לדרכה.

ב-29 במרץ, לאחר שנתגלתה על ידי הבריטים, הגיעה הספינה לנמל חיפה. המעפילים היו תשושים וחלקם הורדו באלונקות. הם גורשו למחנות המעצר בקפריסין.




ירושלים הנצורה
שתף 

ירושלים הנצורה הייתה אוניית מעפילים שנקראה על שם המצור על הדרך לירושלים בתקופת מלחמת העצמאות.

הפליגה ב-3 בפברואר 1948, מפשיה רומנה באיטליה, כשעל סיפונה 680 מעפילים. עם ההתקרבות לחוף חסמו אותה שתי משחתות בריטיות ואילצו אותה להפליג בכיוון חיפה. בקרבת חיפה נחתו חיילים בריטיים על סיפונה וניסו להשיטה לכיוון הנמל, אך צוותה חיבל בספינה ולבריטים לא נותר אלא לגרורה.

המעפילים, יחד עם הצוות הזר, גורשו למחנות המעצר בקפריסין.




כג יורדי הסירה
שתף 

כ"ג יורדי הסירה הייתה אוניית מעפילים שנקראה על שם 23 מתנדבים יהודים ארץ-ישראליים שיצאו, בפיקודו של קצין בריטי, ב-18 במאי 1941 לפעולת חבלה בלבנון בשלטון ממשלת וישי, ועקבותיהם נעלמו.

הפליגה ב-2 באוגוסט 1946 מבוקה דה מגרה באיטליה כשעל סיפונה 790 מעפילים. התוכנית הייתה להעביר אליה בקרבת הארץ מעפילים נוספים מהאוניה ”כתריאל יפה". התוכנית נכשלה בשל תקלות טכניות. הספינה נתפסה באזור קפריסין, הובלה לנמל חיפה והמעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין לאחר מאבק אלים.




כט בנובמבר.
שתף 

רקע
כ"ט בנובמבר הייתה אוניית מעפילים שנקראה על שם החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר על הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל.
הספינה יצאה ב - 19/11/1947 מחוף אלג'יר תחת השם "החלוץ". ההפלגה הבאה של הספינה נערכה אחרי החלטת האומות המאוחדות ואז שונה שמה ל"כ"ט בנובמבר".

קורותיה
יצאה מאלג'יר ב-19 בנובמבר 1947 ועל סיפונה 44 מעפילים, משם תוכננה להפליג לצרפת ולאסוף מעפילים נוספים. הים סער, ומשיקולי מזג אויר עברה הספינה את מיצרי בוניפציו ועקפה את סרדיניה במעבר מדרום לסיציליה, ובכך האריכו את הדרך. כשעברו את סרדיניה, הודיעו לבסיסים בצרפת ואיטליה כי הדלק אוזל והמים לא יספיקו. בינתיים שככה הסערה והספינה הצליחה להגביר מהירות ולהתקדם.

בדרך לצרפת חלה תקלה במנוע והיא חזרה לכיוון סרדיניה. שם נעצרה על ידי האיטלקים והובלה לנמל בצפון האי. רב החובל וסגנו שיתפו פעולה עם השלטונות ולכן בהיעדרם מילט איש הפלי"ם נמרוד אשל יחד עם יתר הצוות הזר (שלא היה נאמן לרב החובל) את הספינה. הם עגנו במפרץ קטן ומוסתר בחוף המערבי של קורסיקה. למקום הגיעה "הפורצים" וחילצה את הילדים. בלב ים נפגשה הספינה על פי תוכנית עם האוניה "לקוממיות" וקלטה את 680 מעפיליה, עתה קיבל את הפיקוד מוקה לימון.

ב- 23 בדצמבר, ממערב לאי כרתים, החלה ללוות את הספינה משחתת בריטית. עם הגילוי, התבקשו המעפילים לרדת אל מתחת לסיפון. ההוראות היו להתנגד, באופן סביל בלבד, להעברה לארץ, אך באופן פעיל יותר להעברה למקום אחר, או לגירוש.

ב-28 בדצמבר, בשעות הלילה, נתפסה הספינה על ידי ארבע משחתות. ב- 21:45 עלו על סיפונה מלחים בריטים. במהלך ההפלגה התמוטטו הקונסטרוקציות שנבנו, והיה צורך בתיקונים. בקרבת חופי הארץ יצא מנוע אחד מכלל פעולה, וניתן היה להתקדם במהירות 1.5 קשר בלבד, לכן הסכים צוות הספינה שיגררו אותה. הבריטים ביקשו שהצוות יחתום כי הדבר נעשה מרצונו, אך הצוות סירב . בשעה 00:30, אור ליום 29 בדצמבר, נכנסה הספינה לנמל. על פי דו"ח בריטי, רק קבוצה קטנה ניסתה להתנגד בשירה, וההתנגדות הייתה מתונה.

683 איש הועלו על אניית הגירוש 'אושן ויגור' שהפליגה לקפריסין. 331 גברים, 212 נשים, 124 ילדים, גורשו למחנות המעצר בקפריסין. חמישה מעפילים חולים נשארו בארץ.

 




כנסת ישראל (המרי העברי)
שתף 

רקע
האונייה נרכשה על ידי "המוסד לעלייה ב'" בארצות הברית והפליגה משם לנמל פיראוס ביוון. למרות הוצאת צו תפיסה על ידי הבריטים, הצליחה האונייה להפליג מהנמל ולהגיע ליוגוסלביה לצורך הכנות. ממשלת יוגוסלביה בראשות טיטו סייעה למארגני ההפלגה והעמידה לרשותם כ-300 שבויי מלחמה גרמנים.

"כנסת ישראל"  הייתה אוניית מעפילים, מהגדולות שידע מפעל ההעפלה, שיצאה בנובמבר 1946 מנמל באקאר (Bakar, כיום בקרואטיה) לחוף הים האדריאטי, יוגוסלביה, כשעל סיפונה 3,400 מעפילים. במהלך ההפלגה נוספו אליה עוד כ-400 נוסעי ספינה קטנה שהתלוותה למסע בשם "אנסטסיה", אך נאלצה לסיימו עקב תקלות.

תולדותיה
בתחילת המסע רב החובל היה יווני, כשאר אנשי הצוות. ולאחר מכן החליף אותו איש הפלי"ם ראובן הירש-יתיר.

באונייה הפליגו כ-3,400 איש רובם ככולם משארית הפליטה, שבאו ברכבות משא ממחנות מעפילים, רובם מקרב יהודי רומניה ומקצתם מהונגריה. רבים מהמעפילים היו בני נוער חברי תנועות הנוער הציוניות. כ-400 מעפילים נוספים הועמסו על אונייה קטנה בשם "אבא ברדיצ'ב" (שכונתה "הקדושה"), והם היו אמורים לעלות עליה בלב ים. שתי הספינות יצאו ב-5 בנובמבר 1946 בפיקודם של בנימין ירושלמי ויוסי הראל, כשאיש הקשר ה"גדעוני" היה יואש צידון.
כעבור יומיים נקלעו הספינות לסערה קשה, מנועה של "אבא ברדיצ'ב" שותק והיא נסחפה לעבר הסלעים והתרסקה. נוסעיה ניצלו באמצעות סירות דיג שנשלחו אליהם, והם עלו ל"כנסת ישראל".

לאחר תלאות בים הגיעה האונייה מזרחית לרודוס, שם החלו לעקוב אחריה מטוס ומשחתת בריטים. הם ציוו עליה לשוט לקפריסין, אך הקריאה לא נענתה ומפקדי האונייה תרגלו את המעפילים לגלות התנגדות לא חמושה מול הבריטים. במקביל החליטו ראשי ההנהגה כי השם שניתן לאנייה, "תנועת המרי העברית" פרובוקטיבי מדי, והורו לקברניטים לשנות את שמה ל"כנסת ישראל" על שם ועד ההנהגה הציוני.

כשהגיעה האוניה סמוך לנמל חיפה, הקיפו אותה שלוש משחתות בריטיות. ב-26 בנובמבר 1946 הוגשה בקשה לבית המשפט העליון לעכב את גירוש המעפילים והוצא צו על תנאי המעכב את הגירוש עד לדיון‏. בינתיים ניסו הבריטים להעביר בכוח את המעפילים לשלוש אוניות גירוש בנמל חיפה‏. פרץ מאבק אלים שבמסגרתו נהרגו שני מעפילים וחייל בריטי אחד‏. לאחר שהבריטים החלו להשליך רימוני גז לאונייה שהגיעו גם לחדר הילדים, המפקד יוסי הראל נתן למעפילים פקודה להיכנע.
כל מעפילי האונייה גורשו למחנות המעצר בקפריסין.

המשורר נתן אלתרמן כתב על מאבקם של מעפילי "כנסת ישראל" את השיר "חלוקת תפקידים", שפורסם באותה תקופה בעיתון "דבר". השיר נכתב מנקודת המבט של ילדה נוסעת באונייה. להלן בית מתוכו:

"כאשר הפצצה השלישית במספר
פלטה זרם עשן בתחתית הספינה
הילדה החוורת הפשילה צוואר
יען שמו לפתע מחנק לגרונה"









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.