חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 174 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אוניות מעפילים

לא תפחידונו
שתף 

"לא תפחידונו" הייתה אוניית מעפילים שארגנה "ההגנה". שמה היה ביטוי של מחאה כלפי שלטונות המנדט הבריטי שהתנגדו להעפלה.

הפליגה ב-11 בדצמבר 1947 מפשיה רומנה באיטליה, כשעל סיפונה 853 מעפילים ממזרח אירופה. דגל טורקי שהניפה הספינה לא הצליח להטעות ולא מנע מהבריטים לעקוב אחריה. ובסופו של דבר הם השתלטו עליה במרחק 90 מייל מחיפה.

ב-23 בדצמבר הגיעה הספינה בגרירה לנמל חיפה. המעפילים, יחד עם אנשי הצוות שהתערבבו בהם נשלחו למחנות המעצר בקפריסין.

 




לה גיבורי גוש עציון
שתף 

ל"ה גיבורי גוש עציון הייתה אוניית מעפילים aנקראה על שמה של מחלקת ההר, מחלקה בת 35 לוחמים מהפלמ"ח ומהחי"ש שיצאו מירושלים ב-15 בינואר 1948 לשם סיוע לגוש עציון הנצור. הקבוצה התגלתה והותקפה, וכל לוחמיה נהרגו.

האונייה הפליגה מוונציה ב-17 בינואר 1948, כשעל סיפונה 273 מעפילים. כבר בדרכה מאחת התעלות הגישה לפתח הנמל עלתה על שרטון. בסופו של דבר נחלצה והמשיכה בדרכה. הספינה הניפה אמנם דגל טורקי, אך הבריטים זיהו האוניה ודלקו אחריה החל מיום ה-31 בינואר.

ב-1 בפברואר נצמדו שתי משחתות לצידי האונייה ו-45 חיילים בריטים עלו עליה. הספינה נגררה, ללא התנגדות, לחיפה.
המעפילים הועברו למחנות המעצר בקפריסין.




לוס פרלוס (מארמרס)
שתף 

"לוס פרלוס" הייתה אוניית מעפילים שהפליגה מנמל קונסטנצה ברומניה, ביוני 1939 כשעל סיפונה 370 מעפילים.
האונייה שלא הייתה מצוידת כהלכה ניסתה להיכנס לנמלי איים יווניים אך נדחתה וגורשה. בסופו של דבר הצליחה להצטייד בנמל מרמריס בטורקיה.

התוכנית הייתה כי בנקודה מסוימת בחוף הטורקי תגיע ספינת מפרש טורקית, אליה יועברו המעפילים. הספינה לא הגיעה ו"לוס פרלוס" המשיכה בעצמה לכיוון ארץ ישראל.
משחתות בריטיות תפסו אותה בסביבות נתניה והיא הובלה ב-3 ביולי לנמל חיפה.

המעפילים נאסרו, שוחררו אחרי זמן קצר כשמספרם נוכה ממספר המכסות הרשמי ליהודים של ממשלת המנדט.

  

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




לטרון
שתף 

רקע
"לטרון" הייתה אוניית מעפילים נקראה על שם מחנה המעצר בלטרון, בו רוכזו בין היתר ראשי היישוב ופעילי המחתרות "ההגנה" והאצ"ל לאות מחאה כנגד שלטונות המנדט הבריטי.

האונייה נרכשה על ידי אנשי המוסד לעלייה ב' באמצעות מתווך בשם גילואזיס בשבדיה. ההכנות להפלגת העפלה החלו בשבדיה באוגוסט - ספטמבר 1946, ונמשכו עד להפלגה לצרפת.
ב-29 בספטמבר 1946 הגיעה הספינה למרסיי, ובוצעו בה תיקונים ושינויים: הותקנו דרגשי עץ בשלוש וארבע קומות, סידורי אוורור באמצעות שני מנועים חשמליים, חוזקה מערכת החשמל באמצעות מנוע בנזין בן שבעה כוח סוס שהניע גנראטור, הותקן מכשיר רדיו, וכן הובאו מסכות גז.
אנשי צוותה היו ימאים ספרדים. מפקד האונייה היה אורי גורן (גרינבלט) איש הפלי"ם.‏

"לטרון" הפליגה מנמל לה סיוטה (La Ciotat) בדרום צרפת ב-19 באוקטובר 1946, כשעל סיפונה 1,252 מעפילים. ההפלגה בים הייתה קשה ולוותה בתקלות טכניות רבות, בעיקר בעיית יציבות. האונייה נטתה על צדה והמעפילים ניסו לאזן אותה על ידי התקהלויות בסיפון.

טייסי חיל האוויר הבריטי גילו את האונייה ב-29 באוקטובר והיא התבקשה להפליג לקפריסין, שם הוקמו מחנות מעצר למעפילים. למחרת, כשהייתה האנייה מול ביירות קפצו שניים מהימאים הספרדים מן האונייה, שחו אל עבר משחתת בריטית סמוכה וכאשר נפגשו עם צוותה בדו סיפור שהמעפילים השתלטו על הספינה וכלאו את רב החובל.

כאשר התקרבה האונייה לחיפה היא הוקפה על ידי ארבע משחתות בריטיות. ב-1 בנובמבר נגחו אותה שתי אוניות הצי הבריטי וכוח בריטי גדול עלה והשתלט עליה במהירות תוך שימוש בסילוני מים, גז מדמיע, ירי מאקדחים והכאה באלות.‏
האונייה נגררה לנמל חיפה כשהיא נוטה באופן בולט.

מנמל חיפה גורשו המעפילים על ידי הבריטים למחנות בקפריסין. המלווים אנשי "ההגנה"-חלקם התערבבו בין המעפילים וחלק הצליח להימלט בנמל.




ליברטאד
שתף 

רקע
ליברטאד (ספרדית: "חירות") היא ספינת מעפילים שיצאה מנמל וארנה שבבולגריה ב-13 ביוני 1940 כחלק ממפעל ההעפלה הפרטי של ד"ר ברוך קונפינו כשעל סיפונה 380 מעפילים מבולגריה והונגריה. ב-18 ביולי 1940 הגיעה הליברטאד אל מול חופי זיכרון יעקב ונתפסה על ידי הבריטים. היא נגררה לנמל חיפה ומעפיליה נאסרו למשך כשנה ב מחנה המעצר בעתלית.‏

ב-9 בינואר 1940 נחתו בחופי ישראל 505 מעפילי הרודניצ'אר ד' שהפעיל ד"ר ברוך קונפינו במסגרת מפעל ההעפלה הפרטי שלו מבולגריה ודרכה. נערכו הכנות להפלגתה החמישית של הספינה, אך לחץ כבד שהפעילה הממשלה הבריטית על ממשלת בולגריה הוביל לאיסור הפלגותיה של הרודניצ'אר מבולגריה למטרות העפלה. בין קונפינו לאברהם רומנו יושב ראש קהילת פלובדיב נחתם חוזה להובלת מעפילים נוספים והופעל עליו לחץ כבד למימוש החוזה אשר כלל איום בהליכים משפטיים. במקביל, לחץ מפקד המשטרה הבולגרית הקולונל אטאנאס פאנטב על קונפינו להוציא אל מחוץ לגבולות בולגריה כ-250 יהודים, "נתינים זרים" אשר גורשו ממקומות מגוריהם במסגרת "המסע לגירוש נתינים זרים".

קורותיה
קונפינו רכש את המפרשית "שיפקה" בת 90 הטונות, אשר הייתה בנויה מעץ, אורכה 30 מטרים ורוחבה 8 מטרים. לספינה היו 3 מפרשים, סירת הצלה אחת ל-8 אנשים ולא נמצאו בה חגורות הצלה. בספינה הותקן מנוע אחד, אשר כבר בתחילת ההפלגה פסק מלפעול. שם המפרשית שונה ל"ליברטאד" ובעת הפלגתה היא הניפה את דגל אורוגוואי. המפרשית הותאמה להובלת נוסעים, אם כי בדוחק רב. בבטן הליברטאד הוכשרו 240 דרגשים במרווח של 40 סנטימטרים האחד מהשני ועל הסיפון הותקן מבנה עץ ארעי ובו 80 דרגשים. צוות המפרשית מנה שלושה אנשים. רב רובל רוסי בשם צ'ייקוב, מכונאי מצ'כוסלובקיה ונווט בולגרי.

לפי דיווחו של ז'ק טולידו, נשיא הקהילה היהודית בווארנה, עלו על הליברטאד 360 מעפילים. 264 מיהודי בולגריה ומתוכם 199 "נתינים זרים" ו-96 מארצות נוספות, בעיקר מהונגריה. הספינה הותאמה אך בקושי להובלת 320 מעפילים ו-40 המעפילים העודפים שעלו אליה, לנו במקומות מזדמנים על סיפונה. המעפילים שילמו בעד הנסיעה בפנגו הונגרי או בלבות, והצטיידו על חשבונם במזון לשבוע ימים. אחד המעפילים ציין, כי נדרש לשלם 10,000 לבות (כ-1,000 דולרים אמריקניים) בגין ההפלגה.‏ עם זאת, לפי רישומיו של קונפינו שילמו הנוסעים בסך הכול סכום של 182,900 לבות (ממוצע של כ-500 לבות למעפיל), וסכום נוסף של 140,200 לבות נתרם על ידי קהילות יהודיות, בעיקר קהילת וורנה. את ההפלגה סיים קונפינו בגרעון של 240,000 לבות.‏ עוד עולה לפי עדויות המעפילים, כי המשטרה הבולגרית העלתה בכוח מספר מעפילים נוספים ובפועל הפליגו על הליברטאד 380 מעפילים. מידע זה תואם את דיווחי המשטרה הבריטית לגבי מספר המעפילים שנעצרו.‏

הליברטאד הפליגה מוורנה וכבר בתחילת הדרך התקלקל מנועה והיא נגררה לנמל בורגס על ידי ספינת דיג מקומית. לפי עדויות מעפילים, חובל המנוע בכוונה תחילה, אם על ידי מי מהנוסעים או על ידי המכונאי הצ'כי אשר תואר כ"שיכור" והועלה בכוח לספינה על ידי המשטרה הבולגרית.‏ לאור מצבה של הספינה, סירבו המעפילים להמשיך בהפלגה ואף ניקבו את מכל המים היחיד שלה במטרה למנוע את הפלגתה. המשטרה הבולגרית סירבה לאשר את המשך שהייתה והוטל על ספינת גרר צבאית להובילה למים הטריטוריאליים של טורקיה.‏

לאחר לחץ של הנוסעים, הסכים רב החובל של הגוררת לגרור אותה עד לפתח נמל איסטנבול, אך השלטונות הטורקיים לא הרשו לנוסעיה לשהות בנמל. לבסוף מצאו מקום עגינה בצ'אנקאלה שבדרום מצרי הדרדנלים, שם דאגו להם אנשי הקהילה היהודית למזון ולמים. המנוע לא תוקן והספינה המשיכה בעזרת מפרשים דרומה לים האגאי, ולאחר מספר ימים הגיעה לעיירה סיגרי בחופו של האי היווני לסבוס. כאן זכו נוסעי האונייה ליחס טוב יותר, כשמכונאי מקומי עזר בתיקון המנוע וניתנו להם מזון ומים. לאחר כשבועיים המשיכה הספינה בדרכה.

תנאי השהות של המעפילים על סיפון ה"ליברטאד" היו קשים. כדי להתרחץ היו הגברים קושרים סביב עצמם חבל וקופצים לים, והנשים היו מתרחצות על גבי הסיפון בעזרת דלי מי ים, כשהן מסתירות זו את זו בשמיכות ובבדים בזמן הרחצה (מספר נשים החזיקו שמיכות סביב המתרחצת). עשיית הצרכים נעשתה ישירות לים. מי שהיה צריך ללכת לשירותים נתלה מהסיפון החוצה וכן במספר מקומות הותקנו מעין תאי עץ שבלטו מחוץ לסיפון וברצפתם היה חור דרכו נעשו הצרכים. בעקבות תנאי המחיה הקשים כמתואר פרצה באוניה מגפת טיפוס.
כיוון שבבטן הליברטאד שרר חום כבד וכן בגלל הצפיפות, העדיפו רבים לישון על הסיפון. דבר זה היה כרוך בסכנה כיוון שלספינה לא היה קיר מעקה בחלק מהמקומות והייתה סכנה של נפילה לים במהלך השינה.

ב-8 ביולי חלפה הליברטאד בסמוך לאי איוס, ב-9 ביולי לפנות בוקר חלפה על פני האי קוס ובהמשך עגנה שוב בחוף הטורקי. ב-17 ביולי לפנות בוקר חלפה הליברטאד ליד קפריסין, וב-18 ביולי הגיעה הספינה לקרבת חופי ארץ ישראל מול זיכרון יעקב, ונתפסה על ידי הבריטים.
האונייה נגררה לחיפה והמעפילים נאסרו לשנה במחנה המעצר בעתלית.




ליזל
שתף 

ליזל הייתה אוניית מעפילים שהפליגה מנמל סולינה, בשפך הדנובה, ברומניה, ב-23 במאי 1939 כשעל סיפונה 921 מעפילים. תנאי המחיה בה היו קשים; האוניה הייתה מצחינה שכן קודם לכן שימשה להובלת בקר.

לאחר מעקב של הבולשת הבריטית, נתפסה ב-3 ביוני. כל המעפילים נעצרו והאנייה הוחרמה.

 

  

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.