חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 170 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אוניות מעפילים

מורינה
שתף 

בשנת 1944 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ממשלת בריטניה קיבלה החלטה סודית, לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה,  להמשיך ולעלות ארצה. ההחלטה המריצה את אנשי המוסד לעליה ב' לארגן אוניות להבאת היהודים לטורקיה.

ב- 3 לאוגוסט 1944 יצאו מקונסטנצה (רומניה) שלוש ספינות:  "מורינה" כשעל סיפונה 308 מעפילים, "בולבול" שעל סיפונה  390 מעפילים ו"מפקורה" עם   315   מעפילים. האוניות הפליגו יחד. המורינה הגיעה בשלום  לאיסטנבול ומעפיליה יצאו ברכבת לא"י.

ה"מפקורה" הותקפה ע"י צוללת גרמנית וטבעה, הבולבול הגיעה לנמל איגנדה.




מטרואה
שתף 

מ?ט?רו?אה (באנגלית: R.M.S./S.S Mataroa) הייתה האונייה הראשונה שהביאה עולים לארץ ישראל אחרי מלחמת העולם השנייה. נוסעיה היו פליטי שואה, כולל ילדי בוכנוואלד (קבוצת ילדים ניצולי מחנה הריכוז בוכנוואלד), וקבוצת ילדים שהוסתרו בתקופת המלחמה בצרפת ובשווייץ.

תולדותיה
הספינה אורגנה על ידי המוסד לעליה ב' בעזרת הצבא האמריקאי ובתיאום עם ממשלת המנדט הבריטי.
מטרואה קיימה שתי הפלגות בשנת 1945, האחת ב-7 ביולי והשנייה ב-3 בספטמבר. בין הפליטים שהפליגו באונייה היה ילד בן שמונה בשם לולק, ישראל מאיר לאו, שלימים הפך הרב הראשי של מדינת ישראל, ילד אחר בשם סנדרו טוט, לימים צבי ינאי, מנכ"ל משרד המדע, ואוטו ז'ינייבסקי, מראשי הרזיסטנס היהודי בצרפת.

בהפלגתה השנייה הובילה "מטרואה" מנמל טולון שבצרפת כ-1000 עולים לארץ ישראל וכן מספר חיילים בריטים בדרכם לחופשה במצרים. הספינה הגיעה לנמל חיפה אחרי שישה ימי הפלגה - בראש השנה תש"ו, 9 בספטמבר 1945. באותו הזמן התעוררה שאלה הלכתית בעניין הירידה מן האונייה, בשל החג, אך הרב הראשי הרצוג פסק שמותר לרדת מן האונייה, אולם יש להישאר בתחום הנמל עד מוצאי החג. הרב עצמו, יחד עם רבה הראשי של חיפה, הרב יהושע קניאל, היו בין מקבלי הפנים שחיכו על הרציף.

הבריטים העבירו את כל העולים לעתלית, לשם בידוד לתקופה של כשבועיים אחריה שוחררו העולים שהיו בעלי סרטיפיקט וכן מספר קטן של חולים, ואילו העולים הבלתי-לגליים נכלאו במחנה.
ב-9 באוקטובר 1945 פרץ הפלמ"ח למחנה עתלית ושחרר את העצורים. הבורחים עלו ברגל את הכרמל דרך בית אורן ומשם ירדו ליגור.




מילוס
שתף 

האוניה "מילוס, נבנתה במספנת D.&W. Henderson&Co. -Glasgow והושקה ב-1920. עד שנת 1941 הייתה בבעלות חברת הספנות היוונית "אבגרינוס", והפליגה בשם "מילוס" תחת דגל פנמה.

ברכישתה של "מילוס" היה מעורב ברטולד שטורפר יועץ כלכלי ממוצא יהודי באוסטריה.

ב-3 בנובמבר 1940 הפליגה אוניית המעפילים מנמל טולצ'אה ברומניה ועליה 700 מעפילים מצ'כוסלובקיה. על פי דו"ח שמסר שטורפר היו ב"מילוס" 652 נפש מאזור הפרוטקטורט ו-50 נפש מהעיר וינה.‏

בדרכה לארץ ישראל היא נעצרה על ידי כוחות בריטיים, הובאה לנמל חיפה, והמעפילים הועברו לאוניית הגירוש "פאטריה", שנועדה להפליג אל האי מאוריציוס. פאטריה חובלה בנמל על ידי "ההגנה" כדי למנוע את הפלגתה. חומרי הנפץ שהוצמדו לאונייה שהייתה במצב תחזוקה רעוע, גרמו לפיצוץ רב עוצמה, פי כמה מהמתכונן והרצוי. והאונייה התפרקה וטבעה במהירות, וכ-200 נפש מתוך כ-1,700 מעפילים וכחמישים ימאים בריטים טבעו.

לאחר שנתפסה בידי שלטונות המנדט הבריטי, נרכשה מילוס ב-1941 במכירה פומבית על ידי חברת "לויד ימי ארץ ישראלי" ושימשה כאוניית משא. החברה רשמה את האונייה בשמה העברי "אצילה" בנמל חיפה, שיפצה אותה שטחית והיא הפליגה תחת דגל צי הסוחר המנדטורי.

אצילה הפליגה לפורט סעיד במצרים כדי לטעון מטען בוטנים לקפריסין. ב-8 בנובמבר 1941, תוך כדי טעינת כמות גדולה של שקי בוטנים על הסיפון, איבדה אצילה את יציבותה, התהפכה וטבעה ללא אבדות בנפש.

אצילה הוכרזה כאבדן כללי ונמחקה מהרשומות ב-1945.

 




מילכה
שתף 

מילכה א'
יצאה מקונסטנצה (רומניה) ב-24 במרץ 1944, כשעל סיפונה 239 מעפילים.

ב-30 במרץ הגיעה לאיסטנבול אך הממשלה הטורקית סירבה לתת למעפילים היתר לרדת לחוף ולהמשיך משם בדרך היבשה. (הטורקים לא ידעו בעת ההיא כי היה זה ניסיון לנצל את ההחלטה הבריטית לאפשר ליהודים שהגיעו עצמאית לאיסטנבול לעלות ארצה ללא הפרעה). בסופו של דבר לאחר שכנועים רבים הסכים שר החוץ הטורקי להנפיק למעפילים אשרות מעבר. המעפילים המשיכו בדרך היבשה ומילכה חזרה לקונסטנצה להיערך להפלגה שנייה.

מילכה ב'
יצאה מקונסטנצה (רומניה) לאיסטנבול ב-27 באפריל 1944, כשעל סיפונה 273 מעפילים.  הפעם עודכנו הטורקים לגבי ההחלטה הבריטית והם לא הערימו כל מכשול.

באיסטנבול עברו המעפילים לרכבת והמשיכו את דרכם ביבשה.




מפקורה
שתף 

"מפקורה" (Mefkure) הייתה אוניית מעפילים שהפליגה מרומניה לטורקיה באוגוסט 1944, וטובעה בדרכה על ידי צוללת. מתוך למעלה משלוש מאות נוסעים, רק חמישה שרדו.

מסעה והטבעתה
המפקורה הייתה אונייה של 120 טון ושני תרנים שנבנתה בשנת 1929.‏ באוגוסט 1944, בטרם הדחת יון אנטונסקו, ארגן המוסד לעלייה ב' שלוש אוניות להעברת יהודים מרומניה, שהייתה אז בעלת בריתה של גרמניה, לטורקיה, מתוך הנחה שהבריטים יאפשרו להם לעלות משם לארץ ישראל.

ב-3 באוגוסט 1944 הפליגו מנמל קונסטנצה הספינות "מורינה", שנשאה 308 מעפילים, "בולבול", שנשאה 390 מעפילים, ו"מפקורה", שנשאה מעל 300 מעפילים (עדויות שונות מזכירות בין 315-380 מעפילים).
במערב הים השחור, בסמוך לנמל הטורקי איגנדה (İğneada) נורו על "מפקורה" פגזי תותח מצוללת, והיא טבעה. ה"בולבול" הצליחה למשות חמישה נוסעים של ה"מפקורה", ובין השאר דווח על נוסע של ה"בולבול" שקפץ למים כדי להציל נוסעים שקפצו למים,‏ אך כל שאר הנוסעים נספו.

בין הנוסעים, שהיו בעיקר עולים יהודים, היו על הספינה גם חמישה קצינים בכירים מצבא פולין, שניים מהם היו בין הניצולים בשחייה. בנוסף לשלושת אלה ניצלו גם בני זוג בשם פולופ (Fullop), שהיו להם חגורות הצלה. בנוסף לחמשת הנוסעים שניצלו, ניצלו שישה מלחים טורקים שהשתמשו בסירת ההצלה היחידה.‏

שנים רבות נטען שהמפקורה טובעה על ידי צוללת גרמנית. אולם דיווחים אחרים טוענים שהיא טובעה דווקא על ידי צוללת רוסית (ShCh-215)‏‏, שטעתה בזיהוי או שהיו לה כוונות זדון. מחקר עדכני מדווח שהמפקורה אכן טובעה על ידי ספינה גרמנית והצוללת הרוסית דווקא פגעה באחת הספינות הגרמניות שארבו לספינות המעפילים.

יהודים רבים ספרו כיצד נצלו חייהם הודות לכך שברגע האחרון לא עלו על המפקורה, אם בגלל שהגיעו מאוחר והופנו לאוניות אחרות או בגלל אירועים אחרים כמו מחלה שמנעה השתתפות בנסיעה.




מקס נורדאו
שתף 

רקע
"מקס נורדאו" (שמה המקורי היה "סמירנה") הייתה אוניית מעפילים על שם אחד ממנהיגי התנועה הציונית. הייתה זו אוניית המעפילים הגדולה ביותר מאז פריצת ההסגר הבריטי, והראשונה שנשאה יותר מ-1000 נפשות. הייתה זו הפלגה ראשונה מחוף מדינה הנתונה להשפעת ברית המועצות, והאחרונה מרומניה.

תולדותיה
הספינה הפליגה מנמל קונסטנצה שברומניה. לנוסעיה היו אשרות כניסה למקסיקו ולקוסטה ריקה. העלאת הנוסעים לספינה החלה ב-3 במאי 1946, ונמשכה כארבעה ימים תמימים, בשל המספר הגדול של האנשים והחפצים האישיים הרבים שנשאו עמם.
הצפיפות והעומס הרב אף גרמו לרשויות הנמל לבקש אישור מיוחד מהממשלה, מחשש שיסכנו את חיי המפליגים. משהוסדרו העניינים, הפליגה הספינה ב-7 במאי כשעליה 1,666 מעפילים.

מפקד האונייה היה אליעזר ערמון (ורש) וה'גדעוני' היה חיים פורת (פרטקין).

ב-14 במאי הגיעה לנמל חיפה, נוסעיה הורדו ונלקחו למעצר במחנה המעצר בעתלית.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.