חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 153 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אוניות מעפילים

מילוס
שתף 

האוניה "מילוס, נבנתה במספנת D.&W. Henderson&Co. -Glasgow והושקה ב-1920. עד שנת 1941 הייתה בבעלות חברת הספנות היוונית "אבגרינוס", והפליגה בשם "מילוס" תחת דגל פנמה.

ברכישתה של "מילוס" היה מעורב ברטולד שטורפר יועץ כלכלי ממוצא יהודי באוסטריה.

ב-3 בנובמבר 1940 הפליגה אוניית המעפילים מנמל טולצ'אה ברומניה ועליה 700 מעפילים מצ'כוסלובקיה. על פי דו"ח שמסר שטורפר היו ב"מילוס" 652 נפש מאזור הפרוטקטורט ו-50 נפש מהעיר וינה.‏

בדרכה לארץ ישראל היא נעצרה על ידי כוחות בריטיים, הובאה לנמל חיפה, והמעפילים הועברו לאוניית הגירוש "פאטריה", שנועדה להפליג אל האי מאוריציוס. פאטריה חובלה בנמל על ידי "ההגנה" כדי למנוע את הפלגתה. חומרי הנפץ שהוצמדו לאונייה שהייתה במצב תחזוקה רעוע, גרמו לפיצוץ רב עוצמה, פי כמה מהמתכונן והרצוי. והאונייה התפרקה וטבעה במהירות, וכ-200 נפש מתוך כ-1,700 מעפילים וכחמישים ימאים בריטים טבעו.

לאחר שנתפסה בידי שלטונות המנדט הבריטי, נרכשה מילוס ב-1941 במכירה פומבית על ידי חברת "לויד ימי ארץ ישראלי" ושימשה כאוניית משא. החברה רשמה את האונייה בשמה העברי "אצילה" בנמל חיפה, שיפצה אותה שטחית והיא הפליגה תחת דגל צי הסוחר המנדטורי.

אצילה הפליגה לפורט סעיד במצרים כדי לטעון מטען בוטנים לקפריסין. ב-8 בנובמבר 1941, תוך כדי טעינת כמות גדולה של שקי בוטנים על הסיפון, איבדה אצילה את יציבותה, התהפכה וטבעה ללא אבדות בנפש.

אצילה הוכרזה כאבדן כללי ונמחקה מהרשומות ב-1945.

 




מילכה
שתף 

מילכה א'
יצאה מקונסטנצה (רומניה) ב-24 במרץ 1944, כשעל סיפונה 239 מעפילים.

ב-30 במרץ הגיעה לאיסטנבול אך הממשלה הטורקית סירבה לתת למעפילים היתר לרדת לחוף ולהמשיך משם בדרך היבשה. (הטורקים לא ידעו בעת ההיא כי היה זה ניסיון לנצל את ההחלטה הבריטית לאפשר ליהודים שהגיעו עצמאית לאיסטנבול לעלות ארצה ללא הפרעה). בסופו של דבר לאחר שכנועים רבים הסכים שר החוץ הטורקי להנפיק למעפילים אשרות מעבר. המעפילים המשיכו בדרך היבשה ומילכה חזרה לקונסטנצה להיערך להפלגה שנייה.

מילכה ב'
יצאה מקונסטנצה (רומניה) לאיסטנבול ב-27 באפריל 1944, כשעל סיפונה 273 מעפילים.  הפעם עודכנו הטורקים לגבי ההחלטה הבריטית והם לא הערימו כל מכשול.

באיסטנבול עברו המעפילים לרכבת והמשיכו את דרכם ביבשה.




מפקורה
שתף 

"מפקורה" (Mefkure) הייתה אוניית מעפילים שהפליגה מרומניה לטורקיה באוגוסט 1944, וטובעה בדרכה על ידי צוללת. מתוך למעלה משלוש מאות נוסעים, רק חמישה שרדו.

מסעה והטבעתה
המפקורה הייתה אונייה של 120 טון ושני תרנים שנבנתה בשנת 1929.‏ באוגוסט 1944, בטרם הדחת יון אנטונסקו, ארגן המוסד לעלייה ב' שלוש אוניות להעברת יהודים מרומניה, שהייתה אז בעלת בריתה של גרמניה, לטורקיה, מתוך הנחה שהבריטים יאפשרו להם לעלות משם לארץ ישראל.

ב-3 באוגוסט 1944 הפליגו מנמל קונסטנצה הספינות "מורינה", שנשאה 308 מעפילים, "בולבול", שנשאה 390 מעפילים, ו"מפקורה", שנשאה מעל 300 מעפילים (עדויות שונות מזכירות בין 315-380 מעפילים).
במערב הים השחור, בסמוך לנמל הטורקי איגנדה (İğneada) נורו על "מפקורה" פגזי תותח מצוללת, והיא טבעה. ה"בולבול" הצליחה למשות חמישה נוסעים של ה"מפקורה", ובין השאר דווח על נוסע של ה"בולבול" שקפץ למים כדי להציל נוסעים שקפצו למים,‏ אך כל שאר הנוסעים נספו.

בין הנוסעים, שהיו בעיקר עולים יהודים, היו על הספינה גם חמישה קצינים בכירים מצבא פולין, שניים מהם היו בין הניצולים בשחייה. בנוסף לשלושת אלה ניצלו גם בני זוג בשם פולופ (Fullop), שהיו להם חגורות הצלה. בנוסף לחמשת הנוסעים שניצלו, ניצלו שישה מלחים טורקים שהשתמשו בסירת ההצלה היחידה.‏

שנים רבות נטען שהמפקורה טובעה על ידי צוללת גרמנית. אולם דיווחים אחרים טוענים שהיא טובעה דווקא על ידי צוללת רוסית (ShCh-215)‏‏, שטעתה בזיהוי או שהיו לה כוונות זדון. מחקר עדכני מדווח שהמפקורה אכן טובעה על ידי ספינה גרמנית והצוללת הרוסית דווקא פגעה באחת הספינות הגרמניות שארבו לספינות המעפילים.

יהודים רבים ספרו כיצד נצלו חייהם הודות לכך שברגע האחרון לא עלו על המפקורה, אם בגלל שהגיעו מאוחר והופנו לאוניות אחרות או בגלל אירועים אחרים כמו מחלה שמנעה השתתפות בנסיעה.




מקס נורדאו
שתף 

רקע
"מקס נורדאו" (שמה המקורי היה "סמירנה") הייתה אוניית מעפילים על שם אחד ממנהיגי התנועה הציונית. הייתה זו אוניית המעפילים הגדולה ביותר מאז פריצת ההסגר הבריטי, והראשונה שנשאה יותר מ-1000 נפשות. הייתה זו הפלגה ראשונה מחוף מדינה הנתונה להשפעת ברית המועצות, והאחרונה מרומניה.

תולדותיה
הספינה הפליגה מנמל קונסטנצה שברומניה. לנוסעיה היו אשרות כניסה למקסיקו ולקוסטה ריקה. העלאת הנוסעים לספינה החלה ב-3 במאי 1946, ונמשכה כארבעה ימים תמימים, בשל המספר הגדול של האנשים והחפצים האישיים הרבים שנשאו עמם.
הצפיפות והעומס הרב אף גרמו לרשויות הנמל לבקש אישור מיוחד מהממשלה, מחשש שיסכנו את חיי המפליגים. משהוסדרו העניינים, הפליגה הספינה ב-7 במאי כשעליה 1,666 מעפילים.

מפקד האונייה היה אליעזר ערמון (ורש) וה'גדעוני' היה חיים פורת (פרטקין).

ב-14 במאי הגיעה לנמל חיפה, נוסעיה הורדו ונלקחו למעצר במחנה המעצר בעתלית.




מריצה
שתף 

מריצה א'
בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ממשלת בריטניה קיבלה החלטה סודית, לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה, להמשיך ארצה. ההחלטה דרבנה את אנשי המוסד לעליה ב' לארגן אוניות להבאת היהודים לטורקיה.

מאריצה יצאה מקונסטנצה (רומניה), ב-4 באפריל 1944 כשעל סיפונה 244 מעפילים.
היא הגיעה לאיסטנבול ומעפיליה עלו ארצה ברכבת.

מריצה ב'
מאריצה יצאה שנית מקונסטנצה (רומניה), ב-9 למאי 1944 כשעל סיפונה 318 מעפילים.
המעפילים הורדו באיסטנבול והוסעו ברכבת ארצה. 




משמר העמק.
שתף 

רקע
"משמר העמק" הייתה אוניית מעפילים אשר אורגנה על ידי המוסד לעליה ב' של "ההגנה". נקראה על שם הקרב כנגד גייסותיו של קאוקג'י ליד קיבוץ משמר העמק ב-4 באפריל 1948.

הספינה נבנתה בשנת 1947 כספינת משא מעץ. בחרטום היה מחסן מגורי המלחים, מתחתיו מחסן השרשרת ומחסן ארוך עד הגשר. מעל חדר המכונות 4 קבינות. אורך 140 רגל, תפוסה 402 טון, לפי מסמכי חברת לוידס, ו-650 טון לפי גרסת מפקד האוניה. מנוע דיזל גרמני משומש ומהירות 7 קשר. שמה המקורי היה San Michele.

אנשי המוסד לעליה ב' רכשו אותה ממספנת M. Starita. והכינו אותה להפלגה בנמל נאפולי.

מדור המלחים בחרטום הפך למחסן מזון, נבנה מטבח ומבנה שירותים נוסף. נבנו 800 מיטות במחסן, חדר האוכל הפך לבית חולים. הובא מזון ל-14 יום, ו-24 טון מים. הובא מכשיר קשר משומש מציוד צבאי, כנראה מטנק.
רב החובל וצוות הימאים היו איטלקים, מהם שני מכונאים שהשתתפו בהפלגת ירושלים הנצורה. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם דוד איזן. הגדעוני (אלחוטן) היה בני ברקוביץ.

קורותיה
הספינה הפליגה מחוף מפרץ פורמיה-גאאטה באיטליה ב-14 באפריל 1948 כשעל סיפונה 782 מעפילים. בלב ים גילו אותה משחתות בריטיות והחלו ללוות אותה. בשלב זה נמסר לה שמה המבצעי "משמר העמק" והוחלט לשנות את נתיבה לחיפה.
בקרבת חיפה הוקטנה המהירות ל 2-3 קשר. במרחק שלושה מיל מחיפה נצמדו המשחתות משני הצדדים, ומלחים וחיילים בריטים עלו על הסיפון ותפסו את הגשר. המכונאים עזבו את חדר המכונות וכיבו את המנוע, לפי ההוראות שקיבלו.

כשהחל העימות עם הבריטים נפסק הקשר, הסוללות נזרקו לים והמכשירים הוחבאו. לאחר שכובה המנוע, גררו המשחתות את הספינה לתוך נמל חיפה והמעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.