חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 167 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אוניות מעפילים

מפקורה
שתף 

"מפקורה" (Mefkure) הייתה אוניית מעפילים שהפליגה מרומניה לטורקיה באוגוסט 1944, וטובעה בדרכה על ידי צוללת. מתוך למעלה משלוש מאות נוסעים, רק חמישה שרדו.

מסעה והטבעתה
המפקורה הייתה אונייה של 120 טון ושני תרנים שנבנתה בשנת 1929.‏ באוגוסט 1944, בטרם הדחת יון אנטונסקו, ארגן המוסד לעלייה ב' שלוש אוניות להעברת יהודים מרומניה, שהייתה אז בעלת בריתה של גרמניה, לטורקיה, מתוך הנחה שהבריטים יאפשרו להם לעלות משם לארץ ישראל.

ב-3 באוגוסט 1944 הפליגו מנמל קונסטנצה הספינות "מורינה", שנשאה 308 מעפילים, "בולבול", שנשאה 390 מעפילים, ו"מפקורה", שנשאה מעל 300 מעפילים (עדויות שונות מזכירות בין 315-380 מעפילים).
במערב הים השחור, בסמוך לנמל הטורקי איגנדה (İğneada) נורו על "מפקורה" פגזי תותח מצוללת, והיא טבעה. ה"בולבול" הצליחה למשות חמישה נוסעים של ה"מפקורה", ובין השאר דווח על נוסע של ה"בולבול" שקפץ למים כדי להציל נוסעים שקפצו למים,‏ אך כל שאר הנוסעים נספו.

בין הנוסעים, שהיו בעיקר עולים יהודים, היו על הספינה גם חמישה קצינים בכירים מצבא פולין, שניים מהם היו בין הניצולים בשחייה. בנוסף לשלושת אלה ניצלו גם בני זוג בשם פולופ (Fullop), שהיו להם חגורות הצלה. בנוסף לחמשת הנוסעים שניצלו, ניצלו שישה מלחים טורקים שהשתמשו בסירת ההצלה היחידה.‏

שנים רבות נטען שהמפקורה טובעה על ידי צוללת גרמנית. אולם דיווחים אחרים טוענים שהיא טובעה דווקא על ידי צוללת רוסית (ShCh-215)‏‏, שטעתה בזיהוי או שהיו לה כוונות זדון. מחקר עדכני מדווח שהמפקורה אכן טובעה על ידי ספינה גרמנית והצוללת הרוסית דווקא פגעה באחת הספינות הגרמניות שארבו לספינות המעפילים.

יהודים רבים ספרו כיצד נצלו חייהם הודות לכך שברגע האחרון לא עלו על המפקורה, אם בגלל שהגיעו מאוחר והופנו לאוניות אחרות או בגלל אירועים אחרים כמו מחלה שמנעה השתתפות בנסיעה.




מקס נורדאו
שתף 

רקע
"מקס נורדאו" (שמה המקורי היה "סמירנה") הייתה אוניית מעפילים על שם אחד ממנהיגי התנועה הציונית. הייתה זו אוניית המעפילים הגדולה ביותר מאז פריצת ההסגר הבריטי, והראשונה שנשאה יותר מ-1000 נפשות. הייתה זו הפלגה ראשונה מחוף מדינה הנתונה להשפעת ברית המועצות, והאחרונה מרומניה.

תולדותיה
הספינה הפליגה מנמל קונסטנצה שברומניה. לנוסעיה היו אשרות כניסה למקסיקו ולקוסטה ריקה. העלאת הנוסעים לספינה החלה ב-3 במאי 1946, ונמשכה כארבעה ימים תמימים, בשל המספר הגדול של האנשים והחפצים האישיים הרבים שנשאו עמם.
הצפיפות והעומס הרב אף גרמו לרשויות הנמל לבקש אישור מיוחד מהממשלה, מחשש שיסכנו את חיי המפליגים. משהוסדרו העניינים, הפליגה הספינה ב-7 במאי כשעליה 1,666 מעפילים.

מפקד האונייה היה אליעזר ערמון (ורש) וה'גדעוני' היה חיים פורת (פרטקין).

ב-14 במאי הגיעה לנמל חיפה, נוסעיה הורדו ונלקחו למעצר במחנה המעצר בעתלית.




מריצה
שתף 

מריצה א'
בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ממשלת בריטניה קיבלה החלטה סודית, לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה, להמשיך ארצה. ההחלטה דרבנה את אנשי המוסד לעליה ב' לארגן אוניות להבאת היהודים לטורקיה.

מאריצה יצאה מקונסטנצה (רומניה), ב-4 באפריל 1944 כשעל סיפונה 244 מעפילים.
היא הגיעה לאיסטנבול ומעפיליה עלו ארצה ברכבת.

מריצה ב'
מאריצה יצאה שנית מקונסטנצה (רומניה), ב-9 למאי 1944 כשעל סיפונה 318 מעפילים.
המעפילים הורדו באיסטנבול והוסעו ברכבת ארצה. 




משמר העמק.
שתף 

רקע
"משמר העמק" הייתה אוניית מעפילים אשר אורגנה על ידי המוסד לעליה ב' של "ההגנה". נקראה על שם הקרב כנגד גייסותיו של קאוקג'י ליד קיבוץ משמר העמק ב-4 באפריל 1948.

הספינה נבנתה בשנת 1947 כספינת משא מעץ. בחרטום היה מחסן מגורי המלחים, מתחתיו מחסן השרשרת ומחסן ארוך עד הגשר. מעל חדר המכונות 4 קבינות. אורך 140 רגל, תפוסה 402 טון, לפי מסמכי חברת לוידס, ו-650 טון לפי גרסת מפקד האוניה. מנוע דיזל גרמני משומש ומהירות 7 קשר. שמה המקורי היה San Michele.

אנשי המוסד לעליה ב' רכשו אותה ממספנת M. Starita. והכינו אותה להפלגה בנמל נאפולי.

מדור המלחים בחרטום הפך למחסן מזון, נבנה מטבח ומבנה שירותים נוסף. נבנו 800 מיטות במחסן, חדר האוכל הפך לבית חולים. הובא מזון ל-14 יום, ו-24 טון מים. הובא מכשיר קשר משומש מציוד צבאי, כנראה מטנק.
רב החובל וצוות הימאים היו איטלקים, מהם שני מכונאים שהשתתפו בהפלגת ירושלים הנצורה. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם דוד איזן. הגדעוני (אלחוטן) היה בני ברקוביץ.

קורותיה
הספינה הפליגה מחוף מפרץ פורמיה-גאאטה באיטליה ב-14 באפריל 1948 כשעל סיפונה 782 מעפילים. בלב ים גילו אותה משחתות בריטיות והחלו ללוות אותה. בשלב זה נמסר לה שמה המבצעי "משמר העמק" והוחלט לשנות את נתיבה לחיפה.
בקרבת חיפה הוקטנה המהירות ל 2-3 קשר. במרחק שלושה מיל מחיפה נצמדו המשחתות משני הצדדים, ומלחים וחיילים בריטים עלו על הסיפון ותפסו את הגשר. המכונאים עזבו את חדר המכונות וכיבו את המנוע, לפי ההוראות שקיבלו.

כשהחל העימות עם הבריטים נפסק הקשר, הסוללות נזרקו לים והמכשירים הוחבאו. לאחר שכובה המנוע, גררו המשחתות את הספינה לתוך נמל חיפה והמעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין.




נחשון.
שתף 

רקע
נחשון הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב' של "ההגנה". שמה המלא של האונייה היה "נחשון-הקסטל", על שם הקרב על הקסטל שנערך על ידי חטיבת הראל של הפלמ"ח סמוך למועד יציאתה, זו הייתה אוניית המעפילים האחרונה שיצאה מצרפת לפני תום המנדט.

האונייה נבנתה כספינת דיג עשויה ברזל, מסוג "מכמורתן" נמוכה, שני תרנים, מכונות מאחור,46 מ' אורך,7.5 מ' רוחב,4 מ' עומק, תפוסה של קצת פחות מ-400 טון, הנעה באמצעות פחם, מהירות 7-6 קשר והושקה בשם Tadorne. נבנתה בשנת 1897 ושימשה כספינת דיג באוקיינוס האטלנטי, שהפליגה למסעות ארוכים. היו בה מתקנים לאגירת מים ומחסני קירור. בעליה - צרפתי שעמד בראש קואופרטיב של דייגים.

האונייה נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' בלה רושל במפרץ ביסקאי, צרפת. הרכישה הייתה באמצעות מתווך צרפתי שרכש את הספינה ורשם אותה בשמו של רב החובל ווייל - יהודי צרפתי, קצין בדימוס מהצי הצרפתי. נשאה דגל צרפתי שלא הוחלף. ייתכן ושירות הביון הבריטי הדליף לצרפתים כי הספינה מיועדת להברחת נשק למחתרת בספרד, כדי למנוע את הפלגתה ולכן נערך עליה חיפוש, נמצא אקדח והספינה עוכבה. האונייה הוכנה במקום רכישתה, ואחר כך הפליגה לאורך החוף למיצר בוניפציו, בין סרדיניה לקורסיקה, לסידורים נוספים. אנשי המוסד לעליה ב' נתנו לה שמות צופן: תמר וקסטל.

לקראת הפלגת ההעפלה האונייה הייתה מצוידת בשתי סירות גומי ל-45 בני אדם כל אחת, וסירת עץ קטנה ל-14 בני אדם. הותקנו בה סידורי לינה ושירותים. העצים לבנייה הובאו ממחסני המוסד לעליה ב' במרסיי. רב החובל ו-14 הימאים לצדו היו צרפתים. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם יוסף אלמוג, ולצדו מלווים מוספים מאנשי הפלי"ם.

קורותיה

ההפלגה הראשונה
העלאה ראשונה של כ-530 מעפילים נערכה בתחילת מרץ 1948. ב-13 במרץ עלתה על שרטון צפונית לאנציו. בין איטליה לקורסיקה נתקעה הספינה בלב ים עם מנוע מקולקל. בעקבות זאת אורגנה פגישה בלב ים עם אוניית המפעילים "יחיעם" שיצאה ב-10 במרץ מפורמיה באיטליה, כשעל סיפונה 236 מעפילים. מעפילי "נחשון" הועברו ל"יחיעם", היחיעם המשיכה בדרכה לחופי ארץ ישראל והנחשון חזרה ריקה לבנדול. לפני ההפלגה השנייה הוחלף שמה מ Tadorne ל "נחשון הקסטל".

ההפלגה השנייה
כ-550 המעפילים נאספו במחנה ליד בנדול (Bandol), ממחנות עקורים שונים בדרום צרפת, רוכזו בו מספר ימים לפני ההפלגה. היו חברי תנועות נוער ומפלגות: מפא"י, פועלי ציון, התאחדות, נוחם - 138, דרור, הנוער לאחדות העבודה, פח"ח - 138, השומר הצעיר - 102,  איחוד, הנוער הציוני - 67, המזרחי - 22, בית"ר - 8, שונים - 75. 34 גברים ו- 204 נשים וביניהם 13 ילדים עד גיל 13, 89 בני נוער בגיל 18. אל האונייה שעגנה בחוף בנדול, הגיעו ברגל ב-13 באפריל בשעה 23:00. הם הועברו בסירות ובחבלים לספינה, שעגנה במרחק כ-200 מ' מן החוף.

ב-14 באפריל הפליגה האוניה עם שחר וכשביקשה הספינה לצאת מהנמל, חלה תקלה במדחף כתוצאה מחבל שנכרך סביבו. לאחר כמה שעות תוקנה התקלה. מבנדול שטה האונייה לאורך החוף הצרפתי, ליד טולון (Toulon), ומשם בנתיב הרגיל לארץ ישראל.

מדיווחים צרפתיים עולה כי ב-14 באפריל נעצרה ספינת מעפילים ל-24 שעות ליד חוף לקטיאן בסביבת טולון עקב תקלה במנוע. לבסוף הפליגה ללא עזרה. ב-21 באפריל דווחה הספינה כי נגמרו המים למנועים, ויש צורך ב-30 טון מים. הספינה ביקשה רשות להיכנס לנמל בכרתים כדי להצטייד במים. באותו יום ניסו שלוש משחתות צרפתיות לתפוס את הספינה, שנראתה ליד טולון. תקלה נוסף במנועים גרם להוראה להעביר את מעפילים לספינה "משמר העמק"" ("מיכל") אך הדבר לא התבצע.

ב-24 באפריל התקרבה לאוניה משחתת בריטית אולם ה"נחשון" לא נעצרה, והמשיכה לכרתים. ב-26 באפריל משעות אחר הצהרים החלו שתי משחתת בריטיות ללוות את האונייה. המעפילים קבלו הוראה להתנגד עד כמה שניתן להשתלטות בריטית.

במרחק כ-30 מייל מול חוף תל אביב, התכוננו חיילים בריטים להשתלט על הספינה. עם עלייתם, נתקלו בהתנגדות ושניים מהם הושלכו לים. בשעה 21:30, נלכדה הספינה והובלה לנמל חיפה. הבריטים השתמשו באלות כדי להתגבר על ההתנגדות, וגם התיזו מים באמצעות זרנוקים וירו פצצות גז מדמיע. וכך, לאחר מאבק אלים השתלטו עליה הכוחות הבריטים וגררו את האוניה לנמל חיפה ב-28 באפריל והמעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין.

זו הייתה אוניית המעפילים האחרונה שגורשה בידם. לאחר הקמת המדינה הפליגה חזרה לצרפת לשם מכירתה לגרוטאות.




ניקו
שתף 

אונית המעפילים ניקו יצאה מבולגריה ביולי 1939 ועל סיפונה 560 מעפילים.

הגיעה עד חופי ראשון לציון ונתפסה ע"י הבריטים.

ההפלגה אורגנה ע"י ד"ר פאול הלר.

 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.