חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 176 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




אוניות מעפילים

עליה
שתף 

רקע
"עליה" (פטר ג) הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב' של "ההגנה". האוניה נבנתה בשנת 1945, כאוניית מטען בעלת תורן אחד עשויה עץ, עם שתי קבינות משני צדי הסיפון, צבועה ירוק לבן, מספר 2921 על הדופן. שמות קודמים: Pietro, שם נוסף – Alberta‏. האוניה הייתה בעלת תפוסה של 170 טון, מנוע פיאט איטלקי 150 כוח סוס, 300 סיבובים לדקה, מהירות 8 קשר.
הרוכש אנריקו לוי רכש את הספינה מבעליה, יהודי איטלקי בשם אריצ'ה, שאהד את המפעל הציוני, בריביירה האיטלקית בין לה ספציה לגנואה.
האוניה הפליגה מספר פעמים במסגרת תנועת ההעפלה, בתחילה תחת השם "פטר".

קורותיה
על הספינה הוכשרו מיטות עץ על עמודים ו-170 מיטות נוספות במחסן, וכן מטבח, מבני שירותים ומרפאה.
לרשות המלווים עמד מכשיר קשר גדול תוצרת בית ומכשיר מדגם Crosley קטן, המתאים לקשר קרוב. אנשי המוסד לעליה ב' נתנו לה את שם הצופן "פטר החמישי". רב החובל ולצדו צוות ימאים היו איטלקים. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם יאיר ברקר (ברק) והגדעונים היו בתיה ומאיר ריינס.

מוצאם של המעפילים, רובם ניצולי השואה היה מפולין, ליטא, לטביה, רומניה, הונגריה, גרמניה וצפון אפריקה. חלקם היו חברי תנועות נוער – בגילים 25‏-27, וכן 7 ילדים בגילים 4-‏12, וקשיש אחד.

בטרם הפלגה הם נאספו במחנות בבנדול וסנט ז'רום (St. jerome). אל האונייה הגיעו ברגל, תוך עקיפות וסיבובים, שכן, אנשי המוסד לעליה ב' רצו להסתיר מהמעפילים את העובדה שהספינה עוגנת סמוך למחנה. עם ההפלגה הם חולקו למחלקות בנות 30 איש כל אחת. היו מחלקות נפרדות של חברי תנועות הנוער.

לעת העלאת המעפילים עגנה האונייה במפרץ במרחק 6 ק"ממערבית לבנדול, צרפת. לקראת העמסת המעפילים התקרבה האונייה למרחק כ-200 מטר מהחוף הסלעי. רב החובל חשש להתקרב יותר. המעפילים הועלו בסירות גומי שנגררו בעזרת חבל שנמתח מהספינה לחוף, 30 בני אדם בכל סירה. הייתה רוח והים היה רוגש, ההעמסה נמשכה כ-3.5 שעות.

לאחר ההעמסה הפליגה הספינה ב-5 בנובמבר 1947 בשעה 04:00 לפנות בוקר, מבנדול בצרפת כשעל סיפונה כ-180 (על פי גרסה אחרת 172) מעפילים.
נתיב ההפלגה מבנדול כלל את מיצר בוניפציו, האי פונצה (Ponza), לאורך החוף למייצר מסינה, כף מטפן, צפונית לכרתים, חוף טורקיה עד אלכסנדרטה, חוף בירות ונהריה. ההפלגה לוותה בסופות קשות.

בדרך התקבלה הוראה ממפקדת "ההגנה" בארץ ישראל, לחבור עם הספינה "קדימה", ולהעביר אליה את העולים, ולחזור לאירופה. ההוראה בוטלה משום ש"קדימה" נתפסה.

רוב זמן ההפלגה מכשיר הקשר היה מקולקל, והתאפשרה תקשורת חד צדדית עד יומיים לפני ההגעה.
גילוי בריטי ראשון אירע בשבת בשעה 07:00, במרחק 30 מייל צפונית לבירות, חג מטוס "ליברטור" בריטי כמה פעמים. המעפילים הסתתרו מתחת לסיפון, הונף דגל טורקי והמטוס התרחק, כנראה סברו הבריטים שהיא ספינת דיג. ב-15:00 הגיעה משחתת בריטית שהמשיכה בדרכה. ב-15:30 בהיות הספינה 5 מייל מבירות, שוב חג מטוס בריטי מעליה.

ב-16 בנובמבר הצליחה האנייה להגיע לחוף נהריה מבלי להתגלות ועלתה על שרטון. מיד הוחל בהורדת המעפילים ופיזורם בקיבוצים בגליל המערבי. המלווים אנשי הפלי"ם חמקו גם הם וכאשר הגיעו הבריטים מצאו ספינה נטושה.




עמירם שוחט
שתף 

רקע
"עמירם שוחט" ("Ill dé la rose" בשמה המקורי) הייתה אוניית מעפילים, שארגן המוסד לעלייה ב', שהצליחה לפרוץ את הסגר הבריטי הימי על ארץ ישראל. האונייה נקראה על שמו של עמירם שוחט, מראשוני הימאים העבריים, שהיה אחד מכ"ג יורדי הסירה.

האונייה הייתה במקורה אוניית משא קטנה שנבנתה בפמפול שבצרפת בשנת 1913. היא נרכשה על ידי יהודה ברגינסקי בלה רושל. פיקד עליה איש הפלי"ם דוד בן חורין.

קורותיה
האונייה יצאה לכיוון ארץ ישראל ב-6 באוגוסט 1946 מנמל באקולי (מחנה המעפילים בוקה די מגרה) דרומית ללה ספציה באיטליה, מקום ממנו הפליגו כמה ימים לפני כן אוניות המעפילים כתריאל יפה וכ"ג יורדי הסירה. על סיפונה היו 183 מעפילים, רובם ככולם ניצולי שואה והיא הפליגה תחת דגל צרפתי. במהלך ההפלגה טבע נער סיפון מטאנג'יר, שהצטרף לצוות הצרפתי בדרכה למרסיי.

האונייה יצאה לדרכה בעיצומו של "מבצע איגלו", מבצע הגירוש הראשון של מעפילים לקפריסין, בו תוגברו כוחות הצי המלכותי הבריטי בחופי ארץ ישראל. על מנת להטעות את הבריטים על הנוסעים הוטלה משמעת חמורה והם חויבו לשהות במחסני האונייה החנוקים, ונאסר עליהם לעלות לסיפון במהלך היום. כמו כן, בהגיעה לחופיו המזרחיים של הים התיכון, פורקו והושלכו לים כל המבנים העילאיים שהיו על הסיפון: מטבח, בתי שימוש, ומקלחות. ב-15 באוגוסט התגלתה האוניה על ידי מטוס סיור והוזנקה לעברה המשחתת הבריטית "סאומרז", אך זו לא חשדה בה ולא הפריעה לתנועתה.

אור ל-16 באוגוסט, הגיעה האונייה לחופי קיסריה. היא עגנה בזריזות בסיוע אנשי הפלי"ם שהיו ערוכים על החוף, וכל נוסעיה הורדו ממנה תוך שעה אחת.

על אף ממדיה הקטנים, הייתה הצלחה זו יוצאת דופן: בשבוע שלפני הגעתה, נתפסו ארבע אוניות מעפילים אחרות, ולמעלה מ-2,300 הנוסעים שהיו עליהן נשלחו למחנות המעצר בקפריסין. זו הייתה אוניית המעפילים הראשונה לפרוץ את הסגר הבריטי מזה שמונה חודשים, לאחר הצלחתה הקודמת של הספינה חנה סנש בדצמבר 1945, והיחידה לעשות זאת עד סוף אותה שנה.




עצמאות
שתף 

רקע
האוניה "עצמאות" הייתה אוניית מעפילים שאורגנה על ידי אנשי המוסד לעליה ב' של "ההגנה", היא הפליגה יחד עם אוניית המעפילים "קיבוץ גלויות" בהפלגה רבת מעפילים בדצמבר 1947 שכונתה "פרשת הפאנים".

האוניה נבנתה בשנת 1901 בניו פורט. בעלת תפוסה של 4,570 טון, מהירות 12 קשר ושמה היה Pan Crescent. שימשה כאוניית משא והובילה בננות.

זאב שינד, איש המוסד לעליה ב', רכש אותה בניו יורק, מבעליה סמואל זמוראי, יהודי אמריקני קשיש שמוצאו מבסרביה, והיה בעליה של חברה להובלת פרי בשם "יונייטד פרוט קומפני", שהפעילה את האונייה. האיתור והקניה נעשתה באמצעות ג'ו בוקסנבאום, פול שולמן ומוריס גינזבורג. לאחר הרכישה היא הפליגה דרך האוקיינוס האטלנטי בנתיב מסחרי רגיל כשהיא עמוסה ב-3,200 טון מטען, כדי להסוות את מטרת רכישתה ומטרת הפלגתה. הספינה הפליגה לנמל ונציה בפיקוד פול שולמן, משם הפליגה עם מטען לקזבלנקה, וחזרה לוונציה עם מטען זרחן.

לבריטים נודע על ההפלגה מרכישתה בניו יורק. הם ניהלו מאבק למנוע את ההפלגה, ודרשו מממשלת פנמה לאסור הנפת דגלה על האונייה.

קורותיה
האונייה הוכנה להפלגת העפלה על ידי אנשי מספנה מקומית בוונציה, וכן פועלים מקומיים בקונסטנצה יחד עם המלווים של הספינה, ואיש המוסד לופו. נעשו סידורים לקליטת נוסעים רבים על דרגשים מתחת לסיפונים, הותקנו מאווררים חשמליים, חדרי חולים, 125 מתקני שירותים, מטבחים, והובאו כ-45 רופאים וכ-150 אחיות לטיפול בנוסעים על האונייה. היו באונייה ארבע סירות הצלה ל-35 נפש כל אחת. כן הובאו 300 טון מים, 460 טון דלק לעשרה ימים ומזון ל-14 יום. רב החובל היה איטלקי, ויחד איתו שימש אייק אהרונוביץ', ולצדם צוות ימאים שכלל ארבעה אמריקנים שעלו בקונסטנצה, ושישה ימאים איטלקים כצוות סיפון. מכונאי ראשי אמריקני, שעזב בקונסטנצה ובמקומו הגיע מהנדס מכונות, יהודי בשם כץ. מפקד האונייה היה דב מגן (ברצ'יק) ולצדו מיכה פרי, מאיר אברם, אליעזר ערמון (וורש), גרישה שיינקמן, טדי ורדי (רוזנפלד), צ'רלי (מכונאי), בצלאל פלדמן וגדעון שוחט (גדע), אנשי הפלי"ם ו"ההגנה", והגדעונים חיים גולדיס וגד ליפשיץ, לרשותם עמדו מכשירי קשר מקוריים של האונייה.

7,736 המעפילים באו מאתרים שונים ברומניה, וכן 420 צעירים מבולגריה. רובם היו סוחרים, עורכי דין, רופאים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים, חברי תנועות הנוער והמפלגות: "השומר הצעיר", "החלוץ", אחדות העבודה, מפא"י, "העובד הציוני" ורוויזיוניסטים. ביניהם תינוקות, צעירים, מבוגרים וקשישים.

בין אוגוסט לאוקטובר 1947 התנהל רישום להפלגה באונייה בבוקרשט. המעפילים נאספו במחנות הדרכה בערי מגוריהם. ההסעה אורגנה על ידי צוות מיוחד של אנשי המוסד וה"הגנה" באירופה. מה-20 בדצמבר התאספו המעפילים והוסעו ברכבות לקונסטנצה.

ב-23 בדצמבר התברר כי לא ניתן להפליג מקונסטנצה בגלל התנגדות ממשלת רומניה. על כן שונתה התוכנית, ולאחר השגת הסכם עם בולגריה באמצעות שייקה דן, תמורת תשלום, הוסעו המעפילים ברכבות לבורגס ב-24 בדצמבר.

מעבר הגבול היה ללא תקלות, והמעפילים הגיעו לבורגס ב-26 בדצמבר בבוקר. שלטונות הנמל סייעו והעלייה לספינה התבצעה בגלוי על הרציף בנמל. מכל רכבת שהגיעה לנמל עלו המעפילים ישר לספינה. ההעמסה התבצעה במשך כל שעות היום.

לאחר שעלו לאונייה המעפילים חולקו לקבוצות בנות 60 נפש, שבראשן אחראי, ואורגנו פעילויות חברתיות. כן התמנו סדרן עבודה וניקיון, קצין רפואה, קצין קשר, אחראי על חלוקת מזון. הספינה חולקה לשלושה אזורים ובהם יחידות פיקוד.

האונייה הפליגה מחוף בורגס בבולגריה ב-27 בדצמבר לפנות בוקר. שטה בנתיב הבוספורוס והדרדנלים לכיוון קפריסין. במצרי הבוספורוס והדרדנלים אירעו עיכובים על ידי השלטונות בגלל לחץ שהפעילו הבריטים על ממשלת טורקיה. לאחר שאנשי המוסד הבטיחו לשלם "כופר" לשלטונות הטורקים הוסדר המעבר. ב-31 בדצמבר שונה שמה של האוניה לשם עברי "עצמאות".

הבריטים ידעו על ההכנות להפלגה עוד כאשר הייתה הספינה בנמל ונציה ואחר כך בקונסטנצה. ליווי ממשי של ספינות מלחמה החל רק מה-29 בדצמבר בשעה 3:00, כאשר עמדה הספינה לעבור במצרי ים השיש. ארבע משחתות ושתי סיירות, האחת בשם "מאוריציוס", המתינו והחלו ללוות את האוניה. המעפילים קבלו הוראות רגילות להתנגד לגירוש והכנות למקרה של התנגשות, הוראות שבוטלו לאחר שהושג הסכם עם הבריטים לשוט לקפריסין.

ב-31 בדצמבר בשעה 15:00 עלו מלחים בריטים על הסיפון ללא התנגדות. לפני כן הושג הסכם לאחר משא ומתן ממושך בין מפקד הכוח הימי לבין מפקדי הספינה, וסוכם שהבריטים יעלו ללא נשק וללא כובעי פלדה, ובתמורה יזכו לשיתוף פעולה מצד המלווים, המפקדים והנוסעים.
היה זה בעקבות משא ומתן שניהלה הסוכנות עם משרד החוץ הבריטי בתיווך האמריקנים, שבו סוכם שהספינה תסגיר את עצמה ללא התנגדות. הבריטים העדיפו להפנות את האונייה ישירות לקפריסין, ולא להעביר לספינות גירוש בנמל חיפה, בגלל מספר המעפילים הגדול. הקשר האלחוטי בין המלווים אנשי הפלי"ם לבין מפקדת "ההגנה" בארץ ישראל, התקיים בצורה תקינה עד לסיום ההפלגה.

המלווים אנשי "ההגנה" והפלי"ם ירדו עם המעפילים ועברו למחנות המעצר בקפריסין. חלקם נמלט אחר כך דרך מנהרה שנחפרה במחנות הקיץ, וחולצו באמצעות ספינת דיג "נשר" שנשלחה על ידי המוסד בפיקוד דוד מימון.




פאטריה
שתף 

רקע
"מולדת" (או בשמה הקודם פאטריה) הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב' של "ההגנה". נקראה על שם הרצון הלאומי היהודי למולדת בארץ ישראל.

האוניה נבנתה בשנת 1876 כאוניית פיורדים בשם San Filippe. היא הייתה בעלת מבנה צר וגבוה, תפוסה 750 טון, מנוע דיזל, 15-12 קשר.

אנשי המוסד לעליה ב' רכשו את האונייה בשבדיה ובה החלה עבודות ההכנה של האונייה להפלגה, והושלמו במרסיי. כחלק מההכנות הוקמו בה מקומות לינה, שירותים ומטבח.
רב החובל והצוות היו ספרדים. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם פבי גבר.

קורותיה
1,568 המעפילים הגיעו במשאיות אל אתר עגינת האונייה במטפונטו, דרום איטליה. כבל נמתח מן האונייה אל החוף, והמעפילים הועברו בסירות גומי לאורך הכבל. המעפילים, רובם צעירים, כללו קבוצות נוער מכל הזרמים, נשים רבות בהריון, מרביתן ממזרח אירופה. המעפילים התארגנו בקבוצות, והיו בעלי תפקידים שארגנו את החיים באונייה בעזרת המלווים.

האוניה הפליגה ב-23 במרץ 1947, בשעה 02:00. נתיב ההפלגה המתוכנן כלל את כרתים, רודוס, כף אנאמור (החוף הדרומי של טורקיה), כף אנדריאס (הקצה הצפון-מזרחי של קפריסין), דרומה במקביל לחופי סוריה ולבנון, עד לחופי ארץ ישראל.

היציאה הייתה בים רוגש והאונייה נטתה שמונה מעלות בגלל חוסר התאמתה לים פתוח ולכמות הנוסעים הגדולה. המעפילים השליכו את הרפסודות שבאונייה, וחפצים מיותרים אחרים כדי לאזן אותה אולם ככל שחלף הזמן כך גברה ההטיה של הספינה והפכה למסוכנת במיוחד.
במשך כל ימי ההפלגה נערכו ניסיונות לאזן את הספינה לנוכח נטייתה המסוכנת. על ידי תנועת הנוסעים והעברת חפצים מצד לצד. המצב החמיר כאשר מחסני המזון הלכו והתרוקנו ומכלי המים התרוקנו אף הם. באזור קפריסין, כאשר הספינה נטתה 20 מעלות, החלו לחדור מים לחדר המכונות, ומשאבות המים חדלו מפעולתן. אז יצאו המכונות מכלל פעולה, והיה צורך להזעיק עזרה, לאחר תיאום עם מפקדת "ההגנה" בארץ ישראל.

ב-29 במרץ 1947, בשעה 11:00 התגלתה הספינה על ידי מטוס בריטי. אחר הצהריים הגיעו משחתות בריטית. בחצות אותו יום, בהיותה באזור קפריסין, הודיעה האונייה על קלקול במכונות. ב-30 במרץ שידרה הספינה קריאות אס.או.אס, כשבנוסף לכך נטתה בצורה מסוכנת הצידה. בשעה 13:00 קרבו המשחתות, לאחר שנענו לקריאות החירום. התנהל דו-שיח עם אנשי הספינה. הבריטיים הפצירו באנשי הספינה להסגיר את עצמם, מפני שמצבם מסוכן מאוד. משלחת מעפילים עברה למשחתת הבריטית כדי לנהל משא ומתן על העברתם. המשחתת הבריטית נצמדה אל האונייה, והחלו בהעברת המעפילים. תחילה הועברו נשים וילדים. בסך הכול הועברו 500 בני אדם למשחתת ו-250 בני אדם לספינות סיור והשאר נשארו באונייה שנגררה לחיפה.
בזמן המפגש והעימות עם הבריטים המשיכו המלווים והגדעוני בקשר עם מפקדת "ההגנה" בארץ, והתמידו בכך עד לכניסתה של האונייה לנמל חיפה.

ב-31 במרץ הורדו המעפילים ורובם נשלחו למחנה ליד ניקוסיה, אחד ממחנות המעצר בקפריסין, מלבד החולים והנשים ההרות.




פאן יורק
שתף 

ראו בערך "הפאנים"




פאן קרסנט
שתף 

ראו בערך "הפאנים"









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.