חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 154 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אוניות מעפילים

פנצו
שתף 

פנצ'ו הייתה אוניית מעפילים מסוג אוניית גרר ששקלה 279 טון, נבנתה בסביבות 1890, והוצאה משימוש.

בספטמבר 1940 יצאה האוניה מנמל ברטיסלבה שבאזור סלובקיה לעבר ארץ ישראל. הספינה נשאה כ-500 איש, מהם 300 אנשי בית"ר, 100 פליטים ועוד 100 אנשים שנאספו בדרך. בארבעת החודשים הראשונים שטה הספינה על הדנובה, כאשר היא מיטלטלת מחוף אל חוף וכל מדינה מרחיקה אותה מתחומה. לאחר זמן מה נתקעה האוניה ללא מזון ודלק, שלבסוף סופק על ידי קהילות יהודיות מבולגריה ויוגוסלביה.

ב?21 בספטמבר הפליגה האוניה לים השחור במטרה להגיע לארץ ישראל דרך הים התיכון.

במהלך ההפלגה התגלה מחסור חמור במים, והוחלט לשאוב מדוד הקיטור של האוניה חצי מכמות המים הטובים לשתייה, ולהחליפם במי ים, בתקווה שלא יגרום נזק מיידי משמעותי. תקוותם נתבדתה והדוד התפוצץ, והם נסחפו עם הרוח עד שב-9 באוקטובר התרסקו אל הסלעים שליד האי קאמילה ניסי. נוסעי האוניה ניצלו והתקיימו במשך עשרה ימים על האי הבודד, בו מצאו נקיק מי גשם. הנוסעים הדליקו מדורות וכתבו על סדינים את הסימון SOS במטרה לאותת על מצוקתם. ביום השלישי לשהותם באי הם שלחו בסירת הצלה חמישה נערים, על מנת להזעיק עזרה. הנערים לא הצליחו במשימתם, אך שרדו.

לאחר ימים אחדים טס מעל שמי האי מטוס איטלקי שגילה את הספינה, ובעקבות כך נשלחה אוניה איטלקית מהאי רודוס כדי לחלצם. בתחילה הועברו למחנה אוהלים ברודוס, וכעבור שנתיים הועברו למחנה מעצר ליד הכפר פירמונטה בדרום איטליה, דבר שהציל אותם מגורלם של יהודי רודוס שרובם נרצחו על ידי הנאצים.
באוקטובר 1943 נכבש המקום על ידי כוחות בעלות הברית וחיילי הבריגאדה היהודית פגשו את העצורים.
משה שרת, שביקר את חיילי הבריגאדה ב-1944, הסדיר עם שלטונות המנדט את עלייתם לארץ ישראל. רק לאחר ארבע שנים מתחילת מסעם,הם קיבלו אישורים ועלו ארצה. המעפילים שרדו את המסע, חוץ משניים שטבעו בניסיון לברוח מהמחנה באיטליה.

אחד מעולי הספינה, צעיר יהודי מגרמניה בשם בן צבי קלישר, כתב עם עלותו לארץ ישראל ספר ובו תאור מסע הספינה. הספר ראה אור בשנת 1945 בשם "בדרך לארץ ישראל". הספר פותח בתיאור הייסורים והסבל שעבר המחבר במחנה ריכוז נאצי, שחרורו מן המחנה בעקבות שתדלנות של משפחתו, הצטרפותו למסע הפנצ'ו ותאור התלאות שעברה בדרכה. הספר כולל צילומים אותנטיים רבים שצילם המחבר ממסע הספינה ומן האי אליו נקלעו נוסעי הספינה עם טביעתה.

ב-15 ביולי 2008 הוסר בנתניה הלוט מעל אנדרטה וקיר זיכרון למעפילי "פנצ'ו". הטקס נערך במעמד שגריר איטליה בישראל. האנדרטה עשויה מגוש שיש בצורת ספינה הנוטה על צידה כשהיא מתנגשת בסלע. על קיר הזיכרון חרותים שמותיהם של המעפילים.




פרוסולה
שתף 

פרוסולה (בכתיב לועזי: Frossoula) הייתה אוניית מעפילים שאורגנה על ידי פעילי ההעפלה ז'אן ארון ואברהם סטבסקי, ללא מלווים מאנשי כוחות המגן העבריים, ללא אמצעי קשר עם מפקדותיהם בארץ ישראל או תיאום עם מוסד ציוני מוכר.

האוניה הפליגה מרומניה ב-25 במאי 1939 כשעל סיפונה 650 מעפילים. בדרך הבחין רב החובל כי כלי שיט של הבריטים עוקבים אחרי האונייה ונכנס לעגון בנמל טריפולי בלבנון. שם גם נקנו סירות שישמשו בהמשך להורדת מעפילים. משם המשיכה האנייה לנמל בירות בתקווה לזכות לסיוע הקהילה היהודית וחברת "אליאנס" שהשפעתם בעיר הייתה רבה.

ב -16 ביוני עגנה "פרוסולה" בביירות. הנציב העליון הצרפתי אישר גם ירידת אנשים לחוף ואשפוז החולים וזאת למרות מחאות הקונסול הבריטי. לאחר 5 שבועות, בלחץ הבריטים, הועלו המעפילים על האונייה וסולקו לים הפתוח.

כעבור מספר ימים הועברו בלב ים, בתנאים קשים במיוחד, לאוניית המעפילים "טייגר היל".




צאלח א-דין
שתף 

בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ממשלת בריטניה קיבלה החלטה סודית, לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה,  להמשיך ארצה. ההחלטה דרבנה את אנשי המוסד לעליה ב' לארגן הבאת היהודים לטורקיה. צלאח א-דין היא אחת מאניות אלה.

האנייה יצאה מקונסטנצה (רומניה) בנובמבר 1944 כשעל סיפונה 547 מעפילים.

כעבור מס' ימים הגיעה לאיסטנבול ומשם עלו המעפילים ארצה בדרך היבשה.




קאטינה
שתף 

קאטינה (Katina) הייתה אוניית מעפילים, שאורגנה על ידי חניכי תנועת הנוער בית"ר.

האוניה הפליגה מנמל בלצ'יק בבולגריה ב-18 בינואר 1939 כשעל סיפונה 738 מעפילים. בווארנה הצטרפו 40 מעפילים נוספים. תנאי ההפלגה היו קשים ביותר: צפיפות, תנאים סניטרים ירודים, מחסור במזון, ושררה תחלואה רבה בקרב המעפילים.

האוניה "פאנגיאה קונסיטוריו" אמורה הייתה לפגוש אותה בגבול המים הטריטוריאליים של ארץ ישראל, להביא את המעפילים לקרבת החוף ולהנחיתם באמצעות סירות חתירה. ב-6 בפברואר התקיים המפגש, 244 מהמעפילים הועברו ל"פאנגיאה" מהם 227 הונחתו בהצלחה בחוף הרצליה.

17 מעפילי סירת החתירה האחרונה נתפסו על ידי הכוחות הבריטים. קאטינה עם יתרת המעפילים נמלטה ללב ים. היא שהתה באזור קפריסין אולם הקשר עמה נותק. בינתיים, בשל תנאי התברואה המשובשים, פרצה בה מגפת דלקת קרום המוח.

האוניה "ג'יפו ב'", יצאה לעברה עם תרופות ומזון ב-28 בפברואר, אך עלתה על שרטון דרומית לכרתים וטבעה. 710 המעפילים שהיו על "ג'יפו" ניצלו ועלו אף הם על "קאטינה". בסך הכול שהו בעת ההיא על "קאטינה" 1,241 נפש.

האוניה התקרבה לחוף נתניה והצליחה להנחית 700 מעפילים. זרקורי ספינות המשמר הבריטיות הניסו אותה שוב ללב ים.

"קאטינה" חזרה לפיראוס, הפליגה שוב וב-14 באפריל הגיעה לחוף כפר ויתקין, שם נעזרה ב"פאנגיאה" והמעפילים החלו לרדת בסיוע אנשי "ההגנה". אלא שהתברר כי נפלה טעות, אנשי ההגנה ציפו לאוניה אחרת, ל"אסימי". רק 365 מעפילים הספיקו לרדת, השאר נתפסו על ידי הבריטים ונעצרו.

 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




קדימה..
שתף 

רקע
קדימה הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב' של "ההגנה". בתקופת הפלגתה, נערכה החקירה של ועדת אונסקו"פ. העיתוי להפלגתה היה מתוכנן להיות מתואם עם אירועי החקירה, אולם האונייה לא עמדה בלוח הזמנים ואיחרה את המועד המתוכנן והגיעה לחיפה לאחר עזיבת חברי הוועדה את ארץ ישראל.

הייתה זאת ספינת מפרש מעץ בעלת שני תרנים שנבנתה ב-1921.הותקן בה מנוע דיזל מתוצרת Deutsce Motoren Werke, אשר יוצר בגרמניה בשנת 1940. בעלת 240 כוח סוס. שמה הקודם היה Rafael Luccia, שם נוסף: אליה.

קורותיה
לאחר שנרכשה על ידי המוסד לעלייה ב', החלו ההכנות להפלגת ההעפלה. נבנתה בה קונסטרוקציה של צינורות מתכת שכללה מיטות בשש קומות בתוך מחסן הספינה. כן נבנו מטבח, מבני שירותים ומרפאה. הובאו 26 טון מים, מזון ל- 14 יום, ו-16 טון דלק.

מפקד האונייה היה זאב פז איש הפלי"ם ולצדו חיים וינקלר איש הפלי"ם.
רובם ככולם של 794 המעפילים היו ניצולי השואה, חברי תנועות נוחם, גורדוניה, השומר הצעיר והנוער הדתי מרומניה, וכן חלק מפולין ויוון. נכללו בהם 437 גברים, 252 נשים, 103 פעוטות והשאר צעירים. הם נאספו במחנה המעפילים - "נקודת עלייה א'" ליד מילאנו. שם שהו כמה חודשים ועברו הדרכה. לקראת הפלגת ההעפלה הם הוסעו במשאיות אל אתר עגינת האונייה.

האונייה עגנה בתעלת המקשרת בין ונציה לקיוג'יה (Chioggia), במרחק 20 מטר מהחוף. ארבע סירות דיג (במשקל של 100 טון) כל אחת העבירו את המעפילים, כ-200 בני אדם בכל הפלגה, מרחק ארבעה מיל, מקיוג'יה אל אונייה "קדימה". העלייה לסיפון הייתה באמצעות סולמות, ותוך שעתיים הסתיימה ההעמסה. לאחר עלייתם אל הסיפון, המעפילים חולקו ל-20 קבוצות על פי המחנות שמהם באו. 18 בני אדם, שהיו במחנה "נקודת עלייה א'" שימשו כאחראים על הקבוצות.

הספינה הפליגה ב-5 בנובמבר 1947. נתיב השיט של האונייה היה מוונציה, לאורך הים האדריאתי, אוטרנטו, קורפו, כף מטפן, צפונה לכרתים, דרומית לרודוס, כף אנמור (החוף הדרומי של טורקיה), כף אנדריאס (הקצה הצפון-מזרחי של קפריסין) ודרומה, במקביל לחוף הסורי והלבנוני.

על פי התכנון המקורי הייתה צריכה להתקיים פגישה בלב ים עם אוניית המעפילים "עליה", שהפליגה במקביל, אולם הדבר לא יצא לפועל, מפני שהקשר ב"עליה" לא פעל.
ב-14 בנובמבר הגיעה הוראה ממפקדת "ההגנה" בארץ ישראל, להפליג ישירות לארץ ישראל, ולא להעביר מעפילים ל"עליה". ב-16 בנובמבר התקלקל מקלט הרדיו.

האונייה התגלתה לראשונה על ידי שני מטוסים בריטים ב-15 בנובמבר, בשעה 11:30, בהיותה במרחק 70 מיל מערבית לביירות. בשעה 14:00 הופיעו שוב מטוסים. ב-15:30 הופיעה משחתת בריטית. המעפילים קבלו הוראה להתנגד באורח סביל בלבד, בין השאר מחשש פן יתהפכו אם יהיה מאבק, שכן האוניה הייתה רעועה.

כאשר הופיעה המשחתת הבריטית, עלו המעפילים לסיפון. ב-16 בנובמבר עלו הבריטים על האונייה ללא התנגדות. האונייה אולצה להגיע לנמל חיפה בליווי המשחתות הבריטיות. המעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין.




קולורדו
שתף 

רקע
"קולורדו" הייתה ספינת מעפילים של ארגון "ההגנה" שהגיעה לחופי ארץ ישראל זמן לא רב לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נתגלתה על ידי הבריטים ומעפיליה הושמו במעצר. הבריטים העלו על הספינה מאות מעפילים נוספים שנתפסו על גבי סירות ליד חוף חיפה. מעצרם היה נושא למחאה חריפה של העיתון "דבר" ולתגובה שנקטו שלטונות המנדט נגד העיתון בסגירתו למשך שבוע ימים.

הייתה זאת ספינה קטנה ואיטית שנועדה להוביל מעפילים ללב ים לשם העברתם לספינות מהירות יותר. בשיטה זו העבירה הספינה מסוף שנת 1938 ועד אמצע 1939 אל הספינה אטראטו כ-2,500 מעפילים במספר הפלגות‏.

קורותיה
במאי 1939 יצאה ה"קולורדו" מנמל ביוגוסלביה ועל סיפונה 379 מעפילים, למפגש נוסף עם ה"אטרטו", אך זאת נתפסה על ידי הבריטים ולא הגיעה למפגש. אי לכך הקולורדו התקדמה באיטיות לכיוון חיפה וב-6 ביוני 1939 הצליחה להוריד בחופי הארץ 118 מעפילים, אך בהתקרב כוחות בריטיים הפסיקה את ההורדה ונמלטה‏.
ב-14 ביוני 1939 הורידה הספינה את שאר 261 המעפילים בחוף נהריה, דקות אחדות לפני שספינת מלחמה בריטית הגיעה למקום.

ב-8 ביולי 1939 יצאה הקולורדו מנמל קונסטנצה שברומניה כשעל סיפונה 377 מעפילים. בדרך התקלקלו מכונות הספינה והיא הטלטלה שלושה ימים בים עד שתוקנה התקלה. ב-25 ביולי התקרבה הספינה לחוף הרצליה והתגלתה על ידי ספינת המלחמה הבריטית "אימפריאל" שקרבה אליה וימאיה קפצו על סיפונה והשתלטו עליה‏. המעפילים שהיו עיקרם מפולין והתחפשו בתחילה לתיירים, השמידו את המסמכים שהעידו על כך שהם מפולין וטענו שהם פליטים מגרמניה, אולם הבריטים לא קנו את הסיפור וזיהו נכונה שהם מפולין.

הספינה הובלה לנמל חיפה אליו הגיעה ב-28 ביולי. לראשונה לא שוחררו מעפילים שנתפסו באופן מיידי. המעפילים הוחזקו על ידי הבריטים במשך 12 יום על גבי הספינה ובקרב המעפילים וביישוב הועלו סברות שונות לגבי כוונות הבריטים, להחזיר את המעפילים לרומניה ופולין‏, לעצרם בקפריסין או להחזיקם במחנה המעצר בעתלית‏.
המעפילים קבלו אוכל מועד הקהילה בחיפה, אולם לאחר כמה ימים נפסקו המשלוחים‏.

ב-8 באוגוסט 1939 הורדו המעפילים אל החוף בחיפה, אך עדיין לא שוחררו אלא הושמו בבית הסגר בחיפה שהו עד ה-27 באוגוסט‏, אז שוחררו והובלו לבית העולים של הסוכנות היהודית בשכונת בת גלים בחיפה. לאחר מכן נקלטו המעפילים במקומות שונים ברחבי הארץ כאנשים חופשיים.

ב-10 באוגוסט תפסו הבריטים 5 סירות מוצפות במים ועליהן כ-300 מעפילים מוכי צמא ושרב. מעפילים אלה הגיעו מחופי בולגריה, לאחר הפלגה של 12 יום על גבי ספינת מעפילים. רב החובל של הספינה הביא אותם עד למרחק של כ-30 קילומטרים מן החוף והודיע להם כי הספינה עומדת לטבוע ואילצם לעלות על הסירות. הם היטלטלו על גבי הסירות במשך 13 שעות עד שנתפסו על ידי הבריטים‏. הבריטים העלו את מעפילי הסירות על ה"קולורדו" שעמדה בנמל חיפה ריקה‏ לאחר שמעפיליה הושמו במחנה המעצר. הם הובאו כבר באותו יום למחנה המעצר בחיפה ובשבת 12 באוגוסט העבירו הבריטים את פליטי הסירות למחנה מעצר בצריפין.

 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

 

זכרונות:
ספינת המעפילים קולורדו - אבי ז"ל, יהודה פלבנר, עלה בקולורדו. הספינה עשתה חמישה -5- מסעות לארץ, ונתפסה רק באחרון. למיטב זכרוני המעפילים היו עצורים בעתלית, ושוחררו על ידי הבריטים לאחר מעצר קצר. בשנת 1964, במלאת 25 שנה להעפלתם, יזם אבי, עם עוד חברים, כנס של המעפילים בקולורדו החמישית. הכנס זכה לתמיכה ממשלתית במסגרת "שנת ההעפלה" וזכה גם לאזכור עיתונאי קצר.

יעקב פלד
jacobp1@walla.com

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.