חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 173 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אוניות מעפילים

קאטינה
שתף 

קאטינה (Katina) הייתה אוניית מעפילים, שאורגנה על ידי חניכי תנועת הנוער בית"ר.

האוניה הפליגה מנמל בלצ'יק בבולגריה ב-18 בינואר 1939 כשעל סיפונה 738 מעפילים. בווארנה הצטרפו 40 מעפילים נוספים. תנאי ההפלגה היו קשים ביותר: צפיפות, תנאים סניטרים ירודים, מחסור במזון, ושררה תחלואה רבה בקרב המעפילים.

האוניה "פאנגיאה קונסיטוריו" אמורה הייתה לפגוש אותה בגבול המים הטריטוריאליים של ארץ ישראל, להביא את המעפילים לקרבת החוף ולהנחיתם באמצעות סירות חתירה. ב-6 בפברואר התקיים המפגש, 244 מהמעפילים הועברו ל"פאנגיאה" מהם 227 הונחתו בהצלחה בחוף הרצליה.

17 מעפילי סירת החתירה האחרונה נתפסו על ידי הכוחות הבריטים. קאטינה עם יתרת המעפילים נמלטה ללב ים. היא שהתה באזור קפריסין אולם הקשר עמה נותק. בינתיים, בשל תנאי התברואה המשובשים, פרצה בה מגפת דלקת קרום המוח.

האוניה "ג'יפו ב'", יצאה לעברה עם תרופות ומזון ב-28 בפברואר, אך עלתה על שרטון דרומית לכרתים וטבעה. 710 המעפילים שהיו על "ג'יפו" ניצלו ועלו אף הם על "קאטינה". בסך הכול שהו בעת ההיא על "קאטינה" 1,241 נפש.

האוניה התקרבה לחוף נתניה והצליחה להנחית 700 מעפילים. זרקורי ספינות המשמר הבריטיות הניסו אותה שוב ללב ים.

"קאטינה" חזרה לפיראוס, הפליגה שוב וב-14 באפריל הגיעה לחוף כפר ויתקין, שם נעזרה ב"פאנגיאה" והמעפילים החלו לרדת בסיוע אנשי "ההגנה". אלא שהתברר כי נפלה טעות, אנשי ההגנה ציפו לאוניה אחרת, ל"אסימי". רק 365 מעפילים הספיקו לרדת, השאר נתפסו על ידי הבריטים ונעצרו.

 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




קדימה..
שתף 

רקע
קדימה הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב' של "ההגנה". בתקופת הפלגתה, נערכה החקירה של ועדת אונסקו"פ. העיתוי להפלגתה היה מתוכנן להיות מתואם עם אירועי החקירה, אולם האונייה לא עמדה בלוח הזמנים ואיחרה את המועד המתוכנן והגיעה לחיפה לאחר עזיבת חברי הוועדה את ארץ ישראל.

הייתה זאת ספינת מפרש מעץ בעלת שני תרנים שנבנתה ב-1921.הותקן בה מנוע דיזל מתוצרת Deutsce Motoren Werke, אשר יוצר בגרמניה בשנת 1940. בעלת 240 כוח סוס. שמה הקודם היה Rafael Luccia, שם נוסף: אליה.

קורותיה
לאחר שנרכשה על ידי המוסד לעלייה ב', החלו ההכנות להפלגת ההעפלה. נבנתה בה קונסטרוקציה של צינורות מתכת שכללה מיטות בשש קומות בתוך מחסן הספינה. כן נבנו מטבח, מבני שירותים ומרפאה. הובאו 26 טון מים, מזון ל- 14 יום, ו-16 טון דלק.

מפקד האונייה היה זאב פז איש הפלי"ם ולצדו חיים וינקלר איש הפלי"ם.
רובם ככולם של 794 המעפילים היו ניצולי השואה, חברי תנועות נוחם, גורדוניה, השומר הצעיר והנוער הדתי מרומניה, וכן חלק מפולין ויוון. נכללו בהם 437 גברים, 252 נשים, 103 פעוטות והשאר צעירים. הם נאספו במחנה המעפילים - "נקודת עלייה א'" ליד מילאנו. שם שהו כמה חודשים ועברו הדרכה. לקראת הפלגת ההעפלה הם הוסעו במשאיות אל אתר עגינת האונייה.

האונייה עגנה בתעלת המקשרת בין ונציה לקיוג'יה (Chioggia), במרחק 20 מטר מהחוף. ארבע סירות דיג (במשקל של 100 טון) כל אחת העבירו את המעפילים, כ-200 בני אדם בכל הפלגה, מרחק ארבעה מיל, מקיוג'יה אל אונייה "קדימה". העלייה לסיפון הייתה באמצעות סולמות, ותוך שעתיים הסתיימה ההעמסה. לאחר עלייתם אל הסיפון, המעפילים חולקו ל-20 קבוצות על פי המחנות שמהם באו. 18 בני אדם, שהיו במחנה "נקודת עלייה א'" שימשו כאחראים על הקבוצות.

הספינה הפליגה ב-5 בנובמבר 1947. נתיב השיט של האונייה היה מוונציה, לאורך הים האדריאתי, אוטרנטו, קורפו, כף מטפן, צפונה לכרתים, דרומית לרודוס, כף אנמור (החוף הדרומי של טורקיה), כף אנדריאס (הקצה הצפון-מזרחי של קפריסין) ודרומה, במקביל לחוף הסורי והלבנוני.

על פי התכנון המקורי הייתה צריכה להתקיים פגישה בלב ים עם אוניית המעפילים "עליה", שהפליגה במקביל, אולם הדבר לא יצא לפועל, מפני שהקשר ב"עליה" לא פעל.
ב-14 בנובמבר הגיעה הוראה ממפקדת "ההגנה" בארץ ישראל, להפליג ישירות לארץ ישראל, ולא להעביר מעפילים ל"עליה". ב-16 בנובמבר התקלקל מקלט הרדיו.

האונייה התגלתה לראשונה על ידי שני מטוסים בריטים ב-15 בנובמבר, בשעה 11:30, בהיותה במרחק 70 מיל מערבית לביירות. בשעה 14:00 הופיעו שוב מטוסים. ב-15:30 הופיעה משחתת בריטית. המעפילים קבלו הוראה להתנגד באורח סביל בלבד, בין השאר מחשש פן יתהפכו אם יהיה מאבק, שכן האוניה הייתה רעועה.

כאשר הופיעה המשחתת הבריטית, עלו המעפילים לסיפון. ב-16 בנובמבר עלו הבריטים על האונייה ללא התנגדות. האונייה אולצה להגיע לנמל חיפה בליווי המשחתות הבריטיות. המעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין.




קולורדו
שתף 

רקע
"קולורדו" הייתה ספינת מעפילים של ארגון "ההגנה" שהגיעה לחופי ארץ ישראל זמן לא רב לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נתגלתה על ידי הבריטים ומעפיליה הושמו במעצר. הבריטים העלו על הספינה מאות מעפילים נוספים שנתפסו על גבי סירות ליד חוף חיפה. מעצרם היה נושא למחאה חריפה של העיתון "דבר" ולתגובה שנקטו שלטונות המנדט נגד העיתון בסגירתו למשך שבוע ימים.

הייתה זאת ספינה קטנה ואיטית שנועדה להוביל מעפילים ללב ים לשם העברתם לספינות מהירות יותר. בשיטה זו העבירה הספינה מסוף שנת 1938 ועד אמצע 1939 אל הספינה אטראטו כ-2,500 מעפילים במספר הפלגות‏.

קורותיה
במאי 1939 יצאה ה"קולורדו" מנמל ביוגוסלביה ועל סיפונה 379 מעפילים, למפגש נוסף עם ה"אטרטו", אך זאת נתפסה על ידי הבריטים ולא הגיעה למפגש. אי לכך הקולורדו התקדמה באיטיות לכיוון חיפה וב-6 ביוני 1939 הצליחה להוריד בחופי הארץ 118 מעפילים, אך בהתקרב כוחות בריטיים הפסיקה את ההורדה ונמלטה‏.
ב-14 ביוני 1939 הורידה הספינה את שאר 261 המעפילים בחוף נהריה, דקות אחדות לפני שספינת מלחמה בריטית הגיעה למקום.

ב-8 ביולי 1939 יצאה הקולורדו מנמל קונסטנצה שברומניה כשעל סיפונה 377 מעפילים. בדרך התקלקלו מכונות הספינה והיא הטלטלה שלושה ימים בים עד שתוקנה התקלה. ב-25 ביולי התקרבה הספינה לחוף הרצליה והתגלתה על ידי ספינת המלחמה הבריטית "אימפריאל" שקרבה אליה וימאיה קפצו על סיפונה והשתלטו עליה‏. המעפילים שהיו עיקרם מפולין והתחפשו בתחילה לתיירים, השמידו את המסמכים שהעידו על כך שהם מפולין וטענו שהם פליטים מגרמניה, אולם הבריטים לא קנו את הסיפור וזיהו נכונה שהם מפולין.

הספינה הובלה לנמל חיפה אליו הגיעה ב-28 ביולי. לראשונה לא שוחררו מעפילים שנתפסו באופן מיידי. המעפילים הוחזקו על ידי הבריטים במשך 12 יום על גבי הספינה ובקרב המעפילים וביישוב הועלו סברות שונות לגבי כוונות הבריטים, להחזיר את המעפילים לרומניה ופולין‏, לעצרם בקפריסין או להחזיקם במחנה המעצר בעתלית‏.
המעפילים קבלו אוכל מועד הקהילה בחיפה, אולם לאחר כמה ימים נפסקו המשלוחים‏.

ב-8 באוגוסט 1939 הורדו המעפילים אל החוף בחיפה, אך עדיין לא שוחררו אלא הושמו בבית הסגר בחיפה שהו עד ה-27 באוגוסט‏, אז שוחררו והובלו לבית העולים של הסוכנות היהודית בשכונת בת גלים בחיפה. לאחר מכן נקלטו המעפילים במקומות שונים ברחבי הארץ כאנשים חופשיים.

ב-10 באוגוסט תפסו הבריטים 5 סירות מוצפות במים ועליהן כ-300 מעפילים מוכי צמא ושרב. מעפילים אלה הגיעו מחופי בולגריה, לאחר הפלגה של 12 יום על גבי ספינת מעפילים. רב החובל של הספינה הביא אותם עד למרחק של כ-30 קילומטרים מן החוף והודיע להם כי הספינה עומדת לטבוע ואילצם לעלות על הסירות. הם היטלטלו על גבי הסירות במשך 13 שעות עד שנתפסו על ידי הבריטים‏. הבריטים העלו את מעפילי הסירות על ה"קולורדו" שעמדה בנמל חיפה ריקה‏ לאחר שמעפיליה הושמו במחנה המעצר. הם הובאו כבר באותו יום למחנה המעצר בחיפה ובשבת 12 באוגוסט העבירו הבריטים את פליטי הסירות למחנה מעצר בצריפין.

 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

 

זכרונות:
ספינת המעפילים קולורדו - אבי ז"ל, יהודה פלבנר, עלה בקולורדו. הספינה עשתה חמישה -5- מסעות לארץ, ונתפסה רק באחרון. למיטב זכרוני המעפילים היו עצורים בעתלית, ושוחררו על ידי הבריטים לאחר מעצר קצר. בשנת 1964, במלאת 25 שנה להעפלתם, יזם אבי, עם עוד חברים, כנס של המעפילים בקולורדו החמישית. הכנס זכה לתמיכה ממשלתית במסגרת "שנת ההעפלה" וזכה גם לאזכור עיתונאי קצר.

יעקב פלד
jacobp1@walla.com

 

 

 




קזבק
שתף 

רקע
ק?ז?ב??ק הייתה אוניית מעפילים שנשאה על סיפונה כ-750 מעפילים מקונסטנצה, רומניה לאיסטנבול, טורקיה בחודש יולי 1944. הייתה זאת ספינת מטען טורקית שבגלגולה הקודם נשאה בעיקר מלח. היא הוסבה לנשיאת המעפילים על ידי כך שהותקנו בה דרגשי שינה, נתווסף לה סיפון ששימש למטען האישי ומעטה המתכת שכיסה את גוף האוניה הוסר, כהגנה מפני מוקשים מגנטיים.

ה"קזבק" הייתה אחת מהאוניות שחצו את הים השחור בדרכן לטורקיה בעקבות החלטה סודית של ממשלת בריטניה, עליה נודע לאנשי המוסד לעלייה ב', כי הכניסה לארץ ישראל תאושר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה. הסכמה נדרשה גם מהצד הרומני, בו שלטה באותה העת ממשלתו הפשיסטית של המרשל יון אנטונסקו. בחודש מאי 1944, במסגרת גילוי עצמאות לאומית ולקראת סוף המלחמה, אישרה הממשלה הרומנית לסוכנות היהודית להקים משרד הגירה והצהירה כי מדיניות זו לא נועדה לסייע ליהדות רומניה בלבד, אלא גם ליהודים ממרכז אירופה ומדרומה. הקמת המשרד אושרה סופית בידי אנטונסקו עצמו ב-9 ביוני ובמכתב הסיכום של הפגישה נקבו בשמה של הספינה קזבק, יחד עם שלוש ספינות נוספות, ככאלו שיורשו להפליג תחת דגל זר מרומניה, ואשר יישאו על סיפונן "יתומים מטרנסניסטריה, פליטים יהודים ממדינות אחרות שאינם יכולים להישאר עוד ברומניה, ופליטים אחרים".‏

קורותיה
הספינה יצאה לדרך ביום 6 ביולי, הגיעה לטורקיה ביום 8 ביולי 1944, והמעפילים שעל סיפונה המשיכו לארץ ישראל בדרך היבשה. על אף שהספינה נועדה לשאת כ-300 נוסעים בלבד, היא נשאה כ-750 איש, כשליש מהם ילדים.‏
בזמן העלייה לספינה בנמל המוצא, לאחר שהועלו כ-500 נוסעים, הפסיקו שלטונות הנמל את העלייה לסיפון בטענה כי הספינה אינה יכולה לשאת נוסעים נוספים. העודף בנוסעים נוצר, בין השאר, מרשימות נוסעים כפולות - אלו של סוכנות הנסיעות ואלו של הסוכנות הציונית. השלכת מטען למים והתערבות של גורמים בהסתדרות הציונית הביאו לביטול הגזרה והמשך העלייה לספינה.‏

במהלך ההפלגה הבחינו נוסעים אחדים כי הספינה מתקרבת לנמל בורגס, בולגריה. קבוצה מביניהם השתלטה על צוות הספינה והקברניט הציג בפניהם פקודה גרמנית המורה על השטת הספינה לנמל. לאחר משא ומתן קצר שולם לרב החובל שוחד על מנת שישיט את הספינה ליעדה המקורי. במהלך ההפלגה נפטר נוסע אחד ונולד תינוק אחד, ואילו שלושה נוסעים נטרפה עליהם דעתם.‏




קיבוץ גלויות
שתף 

רקע
"קיבוץ גלויות" הייתה אוניית מעפילים שאורגנה על ידי המוסד לעליה ב' של "ההגנה". הובילה כ-7,600 מעפילים. הפליגה יחד עם אוניית המעפילים "עצמאות" בפרשת הפאנים, שבה שימשה אוניית הפיקוד. האוניה נבנתה ב-1901 כאוניית משא, שמה הקודם היה Pan York.

רב החובל היה גד הילב ולצדו צוות ימאים שכלל 35 ספרדים ו-4 אמריקאים. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם, ניסן לויתן ולצדו זלמן פרח, ישי גבע-עקיבא, נמרוד אשל ושאול אהרונוב. לרשותם עמדו מכשירי קשר שהיו מותקנים באונייה.

קורותיה
7,600 המעפילים שעלו ב"קיבוץ גלויות" באו מאתרים שונים ברומניה, וכן 400 צעירים מבולגריה. רובם היו סוחרים, עורכי דין, רופאים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים, חברי תנועות הנוער והמפלגות: השומר הצעיר, החלוץ, אחדות העבודה, מפא"י, העובד הציוני ורוויזיוניסטים. ביניהם תינוקות, צעירים, מבוגרים וקשישים.

בין אוגוסט לאוקטובר 1947 התנהל רישום להפלגה באונייה בבוקרשט. המעפילים נאספו במחנות הדרכה בערי מגוריהם ומשם הוסעו ברכבות. ההסעה אורגנה על ידי צוות מיוחד של אנשי המוסד וה"הגנה" באירופה.
מה-20 בדצמבר התאספו והוסעו ברכבות לקונסטנצה. ב-23 בדצמבר התברר כי לא ניתן להפליג מקונסטנצה בגלל התנגדות ממשלת רומניה על כן שונתה התוכנית. לאחר השגת הסכם עם בולגריה באמצעות שייקה דן, תמורת תשלום, הוסעו המעפילים ברכבות ב-24 בדצמבר.
מעבר הגבול היה ללא תקלות, והמעפילים הגיעו לבורגס ב-26 בדצמבר בבוקר. שלטונות הנמל סייעו והעלייה לספינה התבצעה בגלוי על הרציף בנמל. מכל רכבת שהגיעה לנמל עלו ישר לספינה. ההעמסה התבצעה במשך כל שעות היום כ-17 שעות.

לאחר שעלו לאונייה המעפילים חולקו לקבוצות בנות 60 נפש, שבראשן אחראי, ואורגנו פעילויות חברתיות. כן התמנו סדרן עבודה וניקיון, קצין רפואה, קצין קשר, אחראי על חלוקת מזון. הספינה חולקה לשלושה אזורים ובהם יחידות פיקוד.

מיד ביציאה מהדרדנלים ארבו לאוניה שתי פריגאטות בריטיות. כעבור זמן קצר נוספו שש (!) משחתות ושתי סיירות. בשלב זה, הוסכם עם הבריטים שהם יעלו לספינה לא חמושים ויקבלו את הפיקוד. 31 בדצמבר ב 15:00 עלו הבריטים לספינה, לא חמושים כמובטח. ב-1 בינואר 1948 הגיע הספינה ישירות לקפריסין.




קרב עמק איילון
שתף 

"קרב עמק איילון" נקראה ע"ש הקרבות בעמק איילון, אשר התחוללו ממש בעת הפלגתה.

אוניה זאת נחשבת לאוניית המעפילים האחרונה, זאת בשל העובדה שבעת יציאתה לים, (ארבעה ימים אחרי הכרזת המדינה) המדיניות הבריטית לא הייתה ברורה ולכן התנהלותה של האוניה הייתה כאוניית מעפילים.

האוניה יצאה מצרפת במאי 1948 כשעל סיפונה כ-700 מעפילים.

ב-29 במאי בעת הפלגתה בסמוך לחופי הארץ התקרבה לעבר האוניה ספינת מלחמה. המעפילים חששו שזו ספינה בריטית, וכבר נערכו על הסיפון עם כלי הנשק לשם הגנה, חלקם הורד מתחת לסיפון.
כאשר התקרבה הספינה לטווח שמיעה, נשמעו קריאות לעבר ה"גדעונים" וכן נשלחו איתותי הליום בעברית. התברר להפתעתם שזו ספינת חיל הים הישראלי "אילת" שמפקדה היה יוסף אלמוג.


המעפילים הונחתו בחוף שפיים ללא כל תקלה.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.