חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 167 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אוניות מעפילים

רודניצ`אר
שתף 

רקע
רו?ד?נ?יצ?'אר (בבולגרית: Рудничар, "כורה פחם") הייתה אוניית מעפילים שהפעיל ד"ר ברוך קונפינו במסגרת מפעל ההעפלה הפרטי שלו מבולגריה.
בין ה-28 ביולי ל-25 בדצמבר 1939 ערכה הספינה ארבע הפלגות לארץ ישראל המנדטורית ובמסגרתן העפילו לארץ 1,638 מעפילים מהונגריה, בולגריה וצ'כוסלובקיה.‏

ברוך קונפינו החל את מפעל ההעפלה הפרטי שלו עם הספינה "אגיוס ניקולאוס" אשר נשכרה על ידו. ב-14 באפריל 1939 הפליגה הספינה מנמל בורגס ועליה 309 מעפילים מחציתם מהונגריה ומחציתם מבולגריה, וב-19 במאי נחתו המעפילים בדרום הארץ. למרות שהיה נתון בוויכוח נוקב עם ראשי התנועה הציונית בבולגריה וחשוף לביקורת ציבורית, בעיקר בעיתונות בבולגריה ובארץ ישראל, החליט קונפינו להמשיך במפעלו, לרכוש ספינה ולהקים חברת ספנות. הוא רכש את הספינה "רודניצ'אר" אשר במקור שימשה כספינת דיג והוסבה להובלת פחם בים השחור. הייתה זו ספינה הבנויה ממתכת, בעלת תפוסה של 300-350 נוסעים שהתאימה גם להפלגת נהר. היא נרכשה בכספי המעפילים שהגיעו לבורגס, גם בכספים העודפים מקרב מעפילי ה"אגיוס ניקולאוס" וגם בכספו האישי של קונפינו.

קורותיה
לאר שנרכשה ה"רודניצ'אר" נוקתה ושופצה על ידי נוסעיה המיועדים ואובזרה באמצעי בטיחות מינימאליים. נקבעה שיטת ההפלגה ובמסגרתה הפליגה הספינה לאורך חופי אנטוליה, עצרה להצטיידות בדרך, הגיעה בסמיכות לארץ ישראל ועגנה מחוץ למים הטריטוריאליים. בהמשך, ירדו המעפילים לסירות קטנות יותר והגיעו לחוף, בדרך כלל בחתירת משוטים.‏

ארבע הפלגות הרודניצ'אר
ב-27 ביולי 1939 יצאה הפלגת המעפילים רודניצ'אר א' מנמל וארנה ועל סיפונה 305 מעפילים. ההפלגה התבצעה בתנאי צפיפות קשים משום שלמכסת המעפילים הראשונית, נוספו כמה עשרות מיהודי פלובדיב שהיו צפויים לגירוש בשל היותם נתינים זרים. לדברי קונפינו עולים אלו לא שילמו עבור ההפלגה. ב-10 באוגוסט הגיעה הרודניצ'אר אל מול חופי נתניה והנוסעים הורדו לסירות ולמפרשית והם הגיעו בחתירת משוטים אל חיפה. המעפילים נעצרו על ידי הבריטים ובהמשך שוחררו. הרודניצ'אר שבה לנמל וארנה והצלחת ההפלגה הראשונה הובילה להגברת המוטיבציה לעלייה מהונגריה.

בעקבות ההפלגה הגישו הבריטים מחאה חריפה לממשלה הבולגרית, אך בשלב זה נמנעו מהבולגרים מפעולה. קונפינו חבר לאנגל פסקאלב, לו היו קשרים במנגנוני הביטחון הבולגרים וככל הנראה גם בעולם התחתון והוא סייע לו בארגון הלוגיסטי ובקשרים מול השלטונות.

ב-2 בספטמבר יצאה הרודניצ'אר מנמל וארנה להפלגתה השנייה - רודניצ'אר ב' ועל סיפונה 371 מעפילים. ב-15 בספטמבר 1939 הגיעו הנוסעים אל מול חופי תל אביב מבלי להתגלות על ידי הצבא הבריטי.

לקראת ההפלגה השלישית, שכר קונפינו ספינה יוגוסלבית בשם "הנסיכה אליזבת" והיא הפליגה מבודפשט ועליה מעפילים מהונגריה, עגנה בברטיסלאבה והעלתה מעפילים, ומשם כשעל סיפונה 360 נוסעים הפליגה לנמל בורגס. בנמל בורגס הועלו המעפילים על הרודניצ'אר אשר הפליגה לווארנה - בהפלגה שכונתה רודניצ'אר ג'. בווארנה נקשרה לרודניצ'אר ספינת מנוע בשם "קו?או?פ??ר?טו?ר" ועל סיפונה כ-100 מעפילים רובם פליטי מבצע "המסע לגירוש נתינים זרים" שהועלו בכוח על הספינה על ידי המשטרה הבולגרית, תוך הפעלת אלימות רבה על ידי השוטרים. בסך הכול הפליגו בהפלגה השלישית של הרודניצ'אר, אשר יצאה מנמל וארנה ב-29 באוקטובר 457 מעפילים.

הנוסעים להפלגתה הרביעית של הרודניצ'אר - רודניצ'אר ד' הגיעו לרוסה מבודפשט על גבי ספינת נהר שהפליגה על הדנובה. מרוסה הגיעה הספינה לים השחור דרך נהר הדנובה, יומיים לפני קפיאתו של הנהר והיא עגנה בנמל וארנה. ב-25 בדצמבר 1939 הפליגה הרודניצ'אר מווארנה לארץ ישראל כשעל סיפונה 505 מעפילים. ב-9 בינואר 1940 הגיעה הספינה אל מול חופי הארץ והמעפילים ירדו אל החוף.‏

סיום פעולתה
לאחר תום ההפלגה הרביעית עגנה הספינה בנמל בראילה שברומניה במטרה להפליג בפעם החמישית עם מעפילים מברטיסלאבה. מפקד המשטרה הבולגרית הקולונל פאנטב הודיע לקונפינו שלא יתיר העלאת מעפילים בשטחי בולגריה והפרת הצו תוביל לנקיטת צעדים אישיים כנגד חברי הצוות. קונפינו טען בזיכרונותיו כי האיסור נבע מרצונם של הבולגרים להשתמש בספינה למטרות ריגול כנגד טורקיה. היסטוריונים גורסים כי הסיבה המרכזית הייתה הלחץ הכבד שהפעילה הממלכה המאוחדת באמצעות שגרירה בבולגריה ג'ורג' ויליאם רנדל, שתבע להפסיק את ההגירה הלא חוקית מבולגריה לארץ ישראל. משרד החוץ הבולגרי הורה למשטרה הבולגרית לאסור את המשך ההפלגות וזו, למורת רוחה, נענתה לדרישה.
 

מצגת על אוניות העפלה הבלתי ליגליות בין השנים 1934 - 1939

נוצר על ידי: דב בן-שי.
מספר תמונות: 78.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




ריטרול
שתף 

האוניה ויטרול ("עתיד" ברומנית) אורגנה ע"י חברת נסיעות רומנית פרטית והמעפילים שלמו סכומי עתק עבור ההפלגה.

יצאה מסולינה (רומניה) ב-28 בספטמבר 1942, כשעל סיפונה 120 מעפילים.

תוך זמן קצר מעת יציאתה הפסיק המנוע לפעול ומים החלו לחדור לתוך האונייה. היא היטלטלה ללא שליטה עד שנסחפה אל החוף המערבי של הבוספורוס, ב-5 באוקטובר נתקלה בסלעים והחלה לטבוע. כמה מהנוסעים קפצו למים, העבירו חבל והצליחו בעזרת חיילים טורקיים לקרב את הספינה אל החוף.

רוב המעפילים ניצלו, שניים נספו. הניצולים שוכנו בכפר בסביבה ומאוחר יותר הועברו לאיסטנבול ומשם למחנה המעצר בקפריסין.




רים
שתף 

האוניה "רים" יצאה מקונסטנצה (רומניה)  ב-26 ביוני 1939, כשעל סיפונה 600 מעפילים. ברודוס עלו עליה 260 מעפילים נוספים.

ב-2 ביולי פרצה שריפה בחדר המכונות. לאחר שהאש התפשטה הוחלט לנטוש את הספינה. ספינת משטרה איטלקית  מרודוס העבירה את האנשים לאי סימי הסמוך. למחרת הועברו המעפילים לרודוס ע"י שתי אוניות מלחמה איטלקיות. ברודוס הוקם עבורם מחנה אוהלים שם שהו ששה שבועות.

ב-20 באוגוסט הפליגו לארץ ישראל על סיפון ה"אגיוס ניקולאוס 3".




רפיח
שתף 

רקע
רפיח הייתה אוניית מעפילים שהובילה למעלה מ-785 מעפילים לארץ ישראל בדצמבר 1946 וטבעה בסערה ליד האי היווני סירינה.
האנייה נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' ביוון, נקראה במקור "את'ינה" (MS Athina) והייתה בעלת תפוסה של 700-800 טון. הרכישה סוכמה באמצע אוקטובר 1946 והספינה הוכנה להעברת 800 מעפילים לארץ ישראל.

קורותיה:
על מנת לחמוק מחיילי המנדט הבריטי בארץ ישראל הותקנו על סיפונה של ה"רפיח" מתקני פח, כדי להסוותה כאוניית משא. בבטן האוניה הותקנו ספסלי עץ לאורך הדפנות ובין העמודים, ולכל מעפיל הוקדשו מטר וחצי על 40 ס"מ. באונייה היו שמונה אנשי צוות יווניים.

אל נמל היציאה בקארט ביוגוסלביה הגיעו למעלה משמונה מאות מעפילים, כשש מאות מרומניה, כמאתיים מהונגריה וכשלושים מבולגריה. בנוסף היו עליה ארבעה אנשי עליה ב' שנשלחו מפלסטינה. מפקד האוניה היה גד לסקר. רב החובל וצוותו היו כולם יוונים.

האונייה הפליגה מנמל בקארט ביוגוסלביה ב-26 בנובמבר 1946. בשלושת הימים הראשונים האוניה שטה כמתוכנן. כ-785 המעפילים שהו בבטן האוניה בצפיפות, בשל הסיכון בעלייה לסיפון. מהיום הרביעי להפלגה נקלעה האוניה לסערה. רב החובל השיט את האונייה לאורך חופי האיים הלוך וחזור לשווא, בתקווה שהסערה תחלוף.
בבוקר ה-7 בדצמבר, לאחר שבעה ימי הפלגה, גברה הסערה. רב החובל ניסה למצוא מחסה ליד האי הקטן סירינה, הוא כשל בניסיונו לעגון והאוניה התנגשה בסלעים, ניזוקה ודלפה. הצוות הורה לנוסעים לקפוץ למים על מנת להציל את חייהם.

במשך כארבעים דקות ניסו הנוסעים להגיע אל החוף. חלקם קפצו אל הסלעים הסמוכים לחוף, וחלקם אל הים. ה"רפיח" טבעה לאחר כשעה. שמונה גופות נמשו מן הים ונקברו באי. מספר הנעדרים אינו ידוע.
על האי רכשו הניצולים עדר כבשים קטן (כעשרים) ממשפחה שהתגוררה באזור החוף, תמורת חפציהם האישיים. לבסוף הצליחו הניצולים לשדר ולהודיע לאנשי עליה ב' בארץ ישראל על טביעתה של ה"רפיח" וביקשו סיוע וחילוץ. לאחר שלושה ימים איתרו טייסים בריטים את הניצולים והצניחו להם אוכל, שמיכות ועזרה ראשונה.

יום לאחר מכן הגיעה לאי משחתת יוונית שפינתה את צוות המלחים הזרים, ואת החולים והפצועים, 21 במספר, לרודוס.
ב-13 בדצמבר הגיעו שתי משחתות בריטיות - "שברון" ו"פרובידנס", העלו את הניצולים ואת המלווים על סיפונן ואלה הועברו למחנה המעצר בקפריסין, שם שהו כשנה עד עלייתם לישראל.

ב-1972 אותרו שמונת החללים שנקברו באי, והובאו לקבורה בחיפה. זאת, כחלק ממסקנותיה של ועדה ציבורית שהוקמה לפני כן בישראל.




שאר ישוב..
שתף 

"שאר ישוב" הייתה אוניית מעפילים שארגנה "ההגנה" ונקראה על שם צמד מילים מהתנ"ך.

האוניה הפליגה ב-7 באפריל 1947 מגנואה באיטליה, כשעל סיפונה 620 מעפילים.

שאר ישוב הייתה אמורה לפגוש בלב ים את האונייה "תיאודור הרצל", ואחר כך שונו ההוראות והיא הופנתה לאזור הפלופונז למפגש עם ה"אלברטינה". מה"אלברטינה" הועברו אליה עוד 151 מעפילים. עמוסה ב- 770 מעפילים עשתה האנייה את דרכה לחופי ארץ ישראל.

ב-21 באפריל נתגלתה הספינה על ידי כוחות הבריטים והקיפו אותה שש משחתות.
לאחר קרב השתלטו הבריטים על הספינה וב -23 באפריל הועברו מעפיליה למחנות המעצר בקפריסין.




שבתאי לוז`ינסקי (סוזנה/שושנה)
שתף 

רקע
"שבתאי לוז'ינסקי" הייתה ספינת מעפילים שקנתה לה מקום ייחודי בתולדות ההעפלה, משום שהייתה בין הספינות המעטות שהצליחו להוריד מעפילים לחופי הארץ לאחר מלחמת העולם השנייה, ובעיקר עקב מעורבותם של אנשי היישוב בניסיון למנוע את גרוש נוסעיה.

הספינה נרכשה באיטליה בשנת 1947 על ידי אנשי המוסד לעלייה ב', ומייד הוחלף שמה הלועזי "סוזנה" בשמו של המנהיג הציוני במחנה עקורים באיטליה שפעל כחבר "המרכז לגולה", שבתאי לוז'ינסקי, שנהרג בתאונת דרכים באותה שנה.

קורותיה
הספינה הפליגה מנמל מטפונטו שבדרום איטליה ב-4 במרץ עם 650 מעפילים עליה, ובמקביל, על מנת להקל על צפיפות הנוסעים בימים הראשונים הפליגו באונייה "אלברטינה" 173 מעפילים נוספים. כעבור חמישה ימים הועלו נוסעי "אלברטינה" על ה"שבתאי לוז'ינסקי" וכעת שהו עליה 823 איש.
בין המעפילים היו גם 130 בחורים שאומנו באירופה על ידי ארגון ההגנה במסגרת תוכנית "עלייה ג'" שדיברה על פריצה חמושה לחופי הארץ, בוטלה בסופו של דבר.

מארגני השיט הקפידו על הסוואת הספינה ומעפיליה שהו תדיר בבטן האונייה.

מקום ההורדה נקבע לחוף ניצנים, שם השמירה הבריטית הייתה דלילה יותר עקב מיעוט היישובים היהודיים.
הספינה הגיעה לקרבת החוף ב-12 במרץ מבלי להתגלות, אך עקב הים הסוער לא ניתן היה להוריד את המעפילים באמצעות סירות הגומי, מחשש שהן יתהפכו. הספינה ניסתה להתקרב אל החוף ואז עלתה על שרטון במרחק 120 מטר ממנו.
בינתיים האיר היום ובצל החשש הכבד להתגלות, הוחלט למתוח חבל אל החוף ולהניע לאורכו את הסירות עם המעפילים. מעפילים שידעו לשחות קפצו מן הספינה והחלו שוחים אל החוף, בעוד אנשי "ההגנה" שחיכו בחוף ואנשי הפלי"ם שליוו את הספינה כיוונו אותם בתוך המים. לאחר מכן הצליחו חלק מהמעפילים שהגיעו לחוף להתפזר ביישובי הסביבה. לאחר שלוש שעות מתחילת ההורדה, הקיפו חיילים בריטים מהמחנה הסמוך את האזור, כשמלאכת ההורדה וההתארגנות על החוף הייתה בעיצומה.

מאות יהודים מיישובי האזור הוזעקו למקום תפיסת האונייה, על מנת למנוע את גרושם של המעפילים. הם התערבבו עם המעפילים, שרפו את תעודות הזהות שלהם וכל מי שנשאל לגבי זהותו ענה "אני יהודי מארץ ישראל". הבריטים התקשו בזיהוי המעפילים ועצרו מעל 900 איש שהיו על החוף. בעיתון "דבר" דווח על חיילים ושוטרים בריטים וערבים שבזזו את חפצי העולים שנעצרו‏.

העצורים הוסעו לחיפה בנסיעה שארכה כ-11 שעות ובצהרי ה-13 במרץ 1947 הועלו 700 מהם על אניית ה"אמפייר רייול" שלקחה אותם למחנות המעצר בקפריסין‏, בעוד כ-240 שזוהו כארצישראלים הושארו בארץ ישראל. קבוצה נוספת של 138 עצורים גורשה אחר חצות ב-15 במרץ 1947 ב"אמפייר שלטר"‏.

במהלך האירוע נורו יריות לכיוון העולים על ידי שוטרים ערבים וחיילים בריטים פרקו את הערבים מנשקם. כן מנעו החיילים הבריטיים ניסיון של ערבים לפרוץ ליישוב.

בין המגורשים היו מאות ארצישראליים, בעוד חלק קטן מהמעפילים שוחררו (חלק נוסף הצליח עוד קודם לברוח ליישובים הקרובים). ב-25 במרץ 1947 החזירו הבריטים מקפריסין 301 מהמגורשים‏, וב-28 במרץ 1947 החזירו עוד 75 מהם‏ שזוהו כתושבי ארץ ישראל, ביניהם כ-85 מהמעפילים שהצליחו להערים על הבריטים ולהטעותם לחשוב שמדובר בארצישראלים בזכות, בין השאר, התחזות לנשותיהם של אנשי היישוב.

בתחילה נאמר על ידי השלטונות הבריטים שלא יקוזזו מעפילי שבתאי לוז'נסקי ממכסת הסרטיפיקטים, בגלל שהבריטים לא ידעו את מספרם‏ אולם בהמשך הם קיצצו 375 סרטיפיקטים על פי הערכה‏.

פרשת "שבתאי לוז'ינסקי" הוכיחה את רגש ההזדהות העמוק של אנשי היישוב בארץ עם המעפילים ואת הרצון להיאבק למענם, כשבני היישוב היו מוכנים להיות מוגלים לקפריסין ולשהות שם חצי שנה על מנת לשחרר חלק מהמעפילים.

השיר "שושנה שושנה" של המשורר חיים חפר נכתב ככל הנראה על הספינה "שבתאי לוז'ינסקי", ששמה המנהלתי במוסד לעלייה היה "שושנה" (עברות של שמה הלועזי, "סוזנה"). בבית הרביעי בשיר מתואר כיצד איש פלי"ם הובא בטעות לקפריסין, דבר התואם גם כן את קורות הספינה. באתר הפלי"ם, נכתב כי חפר לא הכחיש את הסיפור שהשיר נכתב על הספינה.‏ כך גם מצוין בשלט בחוף ניצנים.‏









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.