חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 159 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



תעשיה

אוקבה
שתף 

מפעל ''אוקבה'' לייצור סכיני גלוח הוקם בשנת 1934 בנחלת יהודה, סמוך לראשון לציון, (באזור התעשיה של היום, משאוחדו נחלת יהודה וראשון) על ידי יהושע אובסיי קלוצמן.
השם הורכב מראשי התיבות אובסיי קלוצמן ורשה.

הזכרת העיר ורשה בראשי התיבות באה משום שגם בעיר ורשה היה בידי המשפחה מפעל ליצור סכיני גלוח. המפעל בוורשה נעזב עם פרוץ מלחמת העולם השניה.
המפעל בארץ סיפק תעסוקה והיה מהגדולים במזרח התיכון. ייצא את תוצרתו לארצות רבות במזרח התיכון ואף מעבר ל'מסך הברזל'.
שמם של סכיני הגילוח ''אוקבה'' הוחלף ברבות הימים ל''אדיסון'' בהסתמך על שמות שנים מילדי המשפחה אדי וסוניה.

בשנת 1947 הוקם ע''י משפחת קלוצמן מפעל לייצור סכיני גילוח גם במצרים, והוא פעל עד 1956 כאשר נלקח על ידי השלטונות המצריים. בתקופת מלחמת השחרור ומבצע קדש תרם מפעל 'אוקבה'' רבות למאמץ המלחמתי במכונות תעשייתיות, בסחורה וברכוש.

יהושע קלוצמן הלך לעולמו בשנת 1967, ושנים אחדות לאחר מותו נמכר בית החרושת, וזמן קצר לאחר מכן נסגר.



תמצית מתוך ''אישים ומעשים בראשון-לציון, רחובות, נס-ציונה והסביבה''
הוצאת מקסם בע''מ, 1995, עמוד 187.
 
 

 

 

 

 

זכרונות:
"...כתלמידת בית הספר העממי בראשון לציון (ערב הקמת המדינה) נהגתי לטייל עם בני כיתתי ל"גבעת הצבעים" בראשון לציון, שצמחו בה במרוכז כל הפרחים שגדלו באיזור. כל טיול הסתיים בפשיטה על ערמת פסולת סמוכה שהבריקה באור השמש. היתה זו הפסולת של בית החרושת ''אוקבה'', שמתוכה הוצאנו את גזרי-הפלדה המסולסלים הדקים, שנחתכו מתוך המלבנים, אשר נהפכו לסכיני-גילוח. גזרי-הפלדה הללו, שלא היו נחוצים לבית-החרושת, שימשו לנו, הילדים, למשחקים ולקישוטים גם יחד: הפרדנו בין החלקים שהיו עדיין דבוקים, שזרנו אותם זה בזה ויצרנו קופסאות, צמידים ועטרות. היצירתיות פרחה, והתגאינו במעשי ידינו. עד היום שמורה עמי צנצנת מלאה בלוחיות המתכת הללו, שאמנם כבר אינן מבריקות, החלודה פשטה בהן, אך הזכרונות הנעימים ומגע הידיים העמלניות עדיין אצורים בהן. לא ידעתי אז שיגיע יום, שאצלם את המשחק המיוחד של ילדי ראשון לציון, למען דור חדש, שמשחק במשחקי מחשב, ובאביזרים מתקדמים אחרים...".

ניצה וולפנזון




אורלוגין שעונים
שתף 

רעיון יצור שעונים עלה בשנת 1947במוחו של המהנדס דוד לשם, שאביו היה שען. הוא הגיע למסקנה שייבוא שעונים לארץ קשה ומסורבל ולעומת זאת קיימת בארץ יכולת ייצור ועבודה שתוכל לעמוד במשימה של הרכבת שעונים.

בשנת 1950 הוא ייסד את "אורלוגין - בית חרושת לשעונים", בשותפות עם חברה אמריקאית שבראשה עמד מר מ. בראודי שהיה הנשיא לשעבר של הסתדרות ציוני ארה"ב,. החברה הייתה מיוצגת בארץ על ידי מר מאיר הארטמן, ממנהלי "עמידר".

בית החורשת הוקם בתל בנימין (לימים רמת גן), נרכשו מכונות אוטומטיות שהיו, כפי שנכתב בעיתונות באותם ימים - "החדישות ביותר בעולם".
המפעל עבד בשיטת הסרט הנע. כל חלקי השעון יוצרו בארץ להוציא את "לב" השעון - המנגנון, שיובא מחו"ל.
נתוני הייצור לא הובררו עד תום: ממקור אחד נמסר על כושר ייצור של 4000 שעונים בחודש, ואילו מקור אחר טוען שבמפעל יוצרו מדי יום 200 שעוני יד ו-200 שעונים מעוררים, בנוסף לשעוני שבת.
כבר לאחר שנת הפעילות הראשונה החל המפעל לייצא מתוצרתו לארצות סקנדינביה, אמריקה ודרום אפריקה.

ב"אורלוגין" עבדו  30 פועלים, ברובם עולים חדשים. בנוסף פעלו במקום שני מומחים מחו"ל שפיקחו על היצור, ודאגו שגם הפסולת תיכנס לשימוש חוזר "כי אין העת מתאימה לבזבוז כלשהו".

לאחר שנת עבודה ראשונה צפה מר לשם המייסד, כי "תהיה התפתחות נאה ביותר של המפעל הן מבחינת השיווק המקומי והן מבחינת היצוא לחו"ל, יש יסוד מוצק לתקווה זו במידה שהגורמים הנוגעים בדבר יתייחסו לכך בתשומת לב הראויה".

בשנת 1954 האשים בעל המפעל את משרד האוצר במדיניות עוינת שכן "האוצר מסרב לתת הקצבת מטבע חוץ" ומאיים שבעקבות זאת בית החרושת יצטרך לסגור את שעריו.

במענה הודיע האוצר ש "בית החרושת לא עמד בהתחייבויותיו לייצור לצורך ייצוא וכן הדיווח כי עובדים 40 איש במחלקת השעונים ליצוא אינו נכון. כמו כן  דרישת המפעל למונופול על יצור השעונים ע"י הטלת איסור ל-2 חברות אחרות ליצר שעוני יד ולשווקם בארץ אינו במקומו, בנוסף לעובדה שהתבררה שהמפעל מביא ארצה מנגנונים גמורים ובלתי מפורקים בניגוד לנדרש בנוהל."

במרץ 1956 התחתן בעל המפעל המהנדס לשם  עם בתו של דוד בן גוריון, רננה. שנה לאחר מכן, ב-7 ליולי 1957, הוא נעצר בשדה התעופה לוד בחשד שניסה להבריח מטבע זר לחו"ל. 
לשם נפטר באותה השנה,  והמפעל נסגר שנה לאחר מכן, ב-1958.

הדי אור




אחים בז`רנו
שתף 

מראשוני יצרני הסגריות בארץ ישראל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




אטלס..
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 


 

זכרונות:


"...מפעל "משקאות אטלס" היה שייך לסבא שלי, יוליוס פרנקל. סבי, סבתי ואבי בן השנתיים עלו לארץ מצ'כוסלובקיה לחיפה בשנת 1949. סבי עסק במשקאות סודה וגזוז עוד בחוץ לארץ.

שנים מספר לאחר שעלה ארצה הקים עם שותף מפעל למשקאות מוגזים תחת השם "תימקר".
שנים בודדות לאחר מכן התפרקה השותפות וסבי יצא לדרך עצמאית עם "משקאות אטלס" שהיה ממוקם באזור התעשייה "חוף שמן" בחיפה.

בסוף שנות השבעים, החלו להופיע בארץ פחיות שתיות, שקיות שתייה ובקבוקים חד פעמים והיה ברור ש-"אטלס" שמכר את תוצרתו בבקבוקי זכוכית יהיה חייב להתרענן ולצעוד עם הזמן. סבי החליט שדי לו בכך, ומכר את העסק המצליח ל- ליצרנית משקאות "קריסטל" בשנת 1981 .

אני זוכר כילד בחיפה הצגות בבתי הקולנוע המפוארים בהדר כאשר לפני הסרט היו פרסומות ושקופיות של אטלס...".

אופיר פרנקל
ofir.frenkel@gmail.com




אי.סי.אם
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




אלד
שתף 
אלד היה מפעל סריגה הוקם בבני ברק 1939 ע"י 4 אחיות שהגיעו מצכוסלבקיה והיו בנותיו של תעשיין הטקסטיל אלפרד אדלשטיין.
המפעל היה מהיצואנים הראשונים לאופנה עילית, ויצא את מוצריו ל - 40 ארצות עד שנות ה - 80.
המפעל הפסיק לייצר עקב משבר ענף הטקסטיל והתחרות מהמזרח.



אמקא
שתף 

אמקא נוסדה בשנת 1953 על ידי מרדכי קמינסקי. ראשי התיבות של שמו הרכיבו את השם אמקא.

ההתחלה הייתה במטבח של אמא ברחוב התבור בתל אביב, מרדכי השתחרר מהשרות הצבאי וסימן מיד את דרכו כממציא ויזם, כבוגר מקס פיין במגמת החשמל, טבעי היה שמרדכי ינסה את כוחו בתחום החשמל, המוצר הראשון שסומן על ידו היה מצית חשמלי לסיגריות. חידוש נועז לאותם ימים...

מכאן הוביל קמינסקי את החברה להישגים יוצאי דופן עד להיותה היצרן המוביל בישראל בתחום מוצרי החשמל הקטנים. בשנות ה-60 - 70 - 80 לא היה בית בישראל ללא אחד ממוצריה של אמקא.
מוצריה הידועים היו מגהצי האינפרא קל עם תחתית מצופה בטפלון - "קלים כנוצה "

טוסטרים במבחר גדלים: גריל קל, מינוט גריל, גרילוקס, וטוסטר שנות האלפיים- ניו ליין.

 

 

 

 

 

 

 

עם ההצלחה הפך השם אמקא לשם נרדף לטוסטר כפי שפריג'דר הפך לשם נרדף ל מקרר .


"אל תגידו טוסטר - הגידו אמקא"

 

 


 




אמקור
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רטרו:




אמרון
שתף 

חברת אמרון הוקמה ברחוב שנקר בהרצליה בשנת 1950 על ידי "אמפא", כחברה לייצור מקלטי רדיו, בנוסף למוצרי שמע ובידור נוספים כגון פטפונים, מגברים ועוד.

בשנת 1953 הועברה הבעלות על אמרון מאמפא לידי "אמקור" וזאת פיתחה את אמרון והגדילה את מצבת כוח האדם למעל ל-120 עובדים.
בסוף שנות החמישים החלה החברה לייצר מקלטי רדיו גם ליצוא, ובשנת 1961 ייצאה את המשלוח הראשון של מקלטי רדיו בשווי של 200,000 דולר, סכום עתק בזמנים ההם.

הדגמים השונים של מקלטי הרדיו שיוצרו על יד אמרון זכו לשמות עבריים כגון דקל, שביט, רקפת, דליה, שביט, הדר , סביון , כוכב ועוד.

בשנות ה-70 עסקה אמרון גם בייצור מכשירי טלוויזיה באמצעות רכיבים שנרכשו מחברות בגרמניה, בעיקר נורמנדה.
באמצע שנות ה-80 נקלעה חברת האם, אמקור, לקשיים ובעקבות זאת פוטרו רוב פועלי מפעל אמרון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




אסיא
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה

 




אסיה פרמקולוגיה
שתף 

אנא שלחו לנו חומר בנוגע למושג זה.




ארדי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    

 

 

 

    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:
"...אני בדרה מדלן ועבדתי בחברת ארדי כלבורנטית לבקרת איכות ופיתוח מוצרים לפני 30 שנה. המנכ"ל דאז היה דניאל רסין ז"ל. דניאל היה מהנדס מזון ויחד איתו פיתחנו מוצרים בחברת ארדי, כמו שוקדי, עוגות בחושות, דובדבנים מסוכרים ועוד. לאחר שנמכרה ארדי לחברת עסיס עבדתי בפיתוח מוצרים. הפסקתי את העבודה בעסיס לאחר לידת בני השני.

כיום אני עובדת כמנהלת מעבדה בקרית חינוך בן גוריון רופין, מגישה תלמידים לבגרות מעבדה בביוכימיה ופיסיקה.

מרגש אותי להיזכר בתקופה זו יישר כוח על היוזמה.אשמח לשתף אתכם בחוויות נוספות מתקופה זו...".

בדרה מדלן
madlen61@walla.com









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.