חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 155 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אישים במפעל ההעפלה

יהודה ארזי
שתף 

כללי
יהודה ארזי (טננבאום) (27 בנובמבר 1907 – 25 בפברואר 1959) היה ממפקדיה הבולטים של "ההגנה", חבר המטה הכללי של ההגנה וממקימי הר"ן והש"י.

קורות חייו ופעילותו
ארזי נולד בשנת 1907 בלודז' למרים ואברהם טננבאום, עורך, עסקן ציבור וסופר.‏ המשפחה עלתה לארץ ישראל בשנת 1923 והתיישבה בתל אביב. ארזי למד בגימנסיה הרצליה והצטרף ל"הגנה". עם תום לימודיו יעץ לו מפקדו ב"הגנה", אליהו גולומב, להצטרף למשטרה, וכך עשה. עד מהרה הפך לקצין במשטרה, וניצל את מעמדו כדי להעביר נשק וידיעות להגנה. בעת שירותו במשטרה, בשנת 1931 נישא לרבקה אלבין, ולאחר כשנה נולדה בתם הבכורה, רות (שנישאה בשנת 1955 לשופט גבריאל בך).

בשנת 1933 מונה להיות קצין חוקר בפרשת רצח ארלוזורוב. במהלך החקירה השתכנע ארזי שאברהם סטבסקי, שהואשם ברצח, חף מפשע, בעוד אנשי "ההגנה" (אתם היה בקשר במסגרת תפקידו הכפול) היו משוכנעים שסטבסקי הרוויזיוניסט אשם ברצח.‏ ארזי אף סייע לצוות ההגנה של סטבסקי, מה שהוביל לקרע בינו לבין אנשי "ההגנה", ולפרישתו מהמשטרה.

לאחר פרישתו מהמשטרה, בשנת 1934, החל לעבוד בחברת "פרדס" לייצוא פרי הדר. אולם לאחר כשנה פגש דיפלומטים פולנים שקישרו בינו ובין ממשלת פולין שהסכימה למכור נשק ליישוב העברי. ארזי נסע עם משפחתו לפולין והבריח נשק ומכונות לייצור כדורים בתוך מכבשים.‏ עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט ארזי יחד עם משפחתו מפולין, והצטרף לר"ן (הריגול הנגדי של ההגנה, לימים הש"י).

עם תחילת שיתוף הפעולה בין ההגנה לצבא הבריטי בשנת 1940, נקרא למלא את חלקו. הוא עסק, יחד עם קבוצה נבחרת של אנשי ההגנה, בפיתוח תוכניות חבלה בעורף הצבא הגרמני ואף השתתף בכמה מבצעים. במקביל פעל שוב להברחת נשק ואמצעי חבלה מהצבא הבריטי לרשות ההגנה. במהלך המלחמה, בשנת 1941, נולד בנו דן.

פעולותיו אצל הבריטים עוררו חשד, ובשנת 1943 נאלץ להימלט מידי הצבא הבריטי ולהסתתר במשך כשנתיים, עד שבשנת 1945 לאחר שאנשי החבורה כבר עסקו באיסוף פליטים והכנתם לעלייה, הוברח ארזי לאיטליה. שם, תחת הכינוי "אלון", עמד בראש השלוחה של המוסד לעלייה ב' ועסק בארגון ההעפלה. בתקופתו הפליגו לארץ ישראל עשרים ספינות מעפילים ועליהן 26,000 נפש.

ארזי היה הרוח החיה בפרשת לה ספציה, עת ארגן על אחריותו שביתת רעב של מעפילים שיציאתם מאיטליה נמנעה כשספינותיהם התגלו. השביתה הצליחה והמעפילים שוחררו לדרכם.
במקביל, עסק ברכש עבור ההגנה ומאוחר יותר עבור צה"ל. בין היתר עסק ברכישת תחמושת, נשק קל, מטוסים ואף טנקים. לצורך פעולות הרכש ארזי עשה זמן מה בארצות הברית, והניח את היסודות לרכש מטוסי תובלה, שהיוו, לאחר עזיבתו את אמריקה, את עיקר כוח התובלה האווירית של צה"ל במלחמת העצמאות. ארזי, שהעזתו ודמיונו לא ידעו גבול, ערך אף ניסיון לא מוצלח לרכוש בארצות הברית נושאת מטוסים, שאמורה הייתה להוביל לארץ כמויות עצומות של ציוד צבאי מיד לאחר צאת הבריטים.

לאחר מלחמת העצמאות פנה לשוק התיירות והקים, יחד עם מאוריציו ויטלה ועדה סרני את מלון רמת אביב. ייסד בית ספרלמלונאות והיה חבר במועצה הציבורית להקמת בית גולומב.‏.

יהודה ארזי נפטר בתום מחלה ממושכת בפברואר 1959, בגיל 51. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.




יהודה בן-צור
שתף 

כללי
יהודה בן-צור (נולד ב-16 בדצמבר 1925 בתל אביב) שירת לפני קום המדינה בפלמ"ח, בפלי"ם ובמוסד לעלייה ב'. לאחר סיום מבצעי ההעפלה הצטרף לגדוד 9 של חטיבת הנגב, ונלחם בקרבות מלחמת העצמאות מכיבוש באר שבע עד הנפת דגל הדיו באילת. לאחר המלחמה חזר לחיל הים ומילא שורה של תפקידים, ובהם פיקוד על כלי שיט, פיקוד על שייטת הנחתות ועל בסיס הדרכה. כיום הוא משמר את מורשת הפלי"ם וההעפלה באמצעות אתר הפלי"ם וההעפלה, בהתנדבות.

קורות חייו ופעילותו
יהודה בן-צור (בורשטיין) נולד בתל אביב בחנוכה 1925. הוריו, ילידי פולין, עלו בנפרד ארצה בתחילת 1920 והתחתנו בתל אביב.

באוגוסט 1943 הצטרף בן-צור יחד עם חבריו מתנועת צופי דיזנגוף תל אביב לפלמ"ח, פלוגה ד'. בקיץ 1944 השתתף באימון ימי קצר שנערך בשדות-ים בהדרכת ימאי המחלקה הימית של הפלמ"ח, שנקראה מאוחר יותר הפלי"ם. בשלהי 1945 בתחילת ההעפלה הצטרף בן-צור לפלי"ם. תקופת הכשרתו, שכללה קורס מפקדי סירות בקיסריה וקורס מ"כים שנערך ב-1946 ברמות מנשה, נמשכה למעלה מחצי שנה. בעת אירועי השבת השחורה, ב-29 ביוני 1946, חמק במפרשית משדות ים לנווה ים והצליח - למרות ששמו היה ברשימת המבוקשים - לחמוק ממעצר. באוגוסט 1946 רוכזו אנשי הפלי"ם שלא נעצרו בקיבוץ מעברות, בכוננות להורדת מעפילים מכמה ספינות שהיו בדרכן ארצה. ב-16 באוגוסט 1946 השתתף בהורדת המעפילים מהאונייה "עמירם שוחט" בחוף שדות ים. הייתה זו הספינה היחידה שהצליחה לפרוץ את ההסגר הימי באותה שנה.‏

בסוף 1946 נשלח לקורס חובלים, שהתקיים בטכניון. הקורס נועד להכשיר מלווי אוניות מעפילים וכלל ניווט אסטרונומי, "ארכיטקטורה ימית" - התאמת אוניות משא להובלת נוסעים, וארגון משטר החיים באוניה. ביולי 1947 נעצר בבת גלים לכמה שעות, במהלך ניסיון לפרק חלקים מהאוניה "חיים ארלוזורוב" שעמדה נטושה על שרטון.

ב-22 באוגוסט 1947 נשלח בן-צור לאיטליה, שם צורף למאגר מלווי האוניות של המוסד לעליה ב'. באפריל 1948 נשלח בן-צור לצרפת. בחודש מאי הוא פיקד על מחנה מעפילים שתודרכו לקראת עלייתם ארצה באונית המעפילים האחרונה, "קרב עמק איילון" (שמה המקורי היה "פאביו" וכינויה, "המורד").

בספטמבר 1948 נענה המוסד לעליה ב' בחיוב לבקשתו של בן-צור לחזור ארצה. הוא מונה כמפקד הספינה "המורד" ("פאביו" במקור), שיצאה מנמל ג?אא?ט?ה (Gaeta, כ-80 ק"מ מצפון מערב לנאפולי) במערב איטליה עם 292 עולי גח"ל ומח"ל, רובם צעירים. ב-17 בספטמבר 1948 הגיעה האונייה לנמל חיפה. בן-צור החליט להצטרף לחבריו בפלמ"ח שנלחמו באותה עת בנגב; הוא הצטרף לגדוד ה-9, גדוד "הפשיטה" הממוכן של חטיבת הנגב.




יהודה בנארי
שתף 

יהודה בנארי נולד ביקטרינוסלב, שבאימפריה ב24 בדצמבר 1908. מראשית שנות השלושים, היה פעיל בכיר בתנועה הרוויזיוניסטית, ב 1934 נבחר למזכירות "יבנה ויודפת", ארגון-הגג של קבוצות הסטודנטים המזדהות עם עקרונות התנועה הרוויזיוניסטית.‏
בשלהי שנות השלושים, שהה בתפקידיו בתנועה הרוויזיוניסטית בוורשה.‏ במחלוקת הארגונית שפרצה בין תנועת הנוער בית"ר, לבין פעילות תאי האצ"ל באירופה, במיוחד בפולין, פעל בנארי למציאת הסדר מתקבל על שני הצדדים, פעילות שהשתלבה עם מאמציו של זאב ז'בוטינסקי לתעל את פעילות שני הארגונים למען מטרה אחת – הצלת יהודים מאירופה.

בנארי ליווה את מבצעי ההעפלה של התנועה הרוויזיוניסטית, שנקראו "עליית אף על פי", ערב מלחמת העולם השנייה. הוא הופקד על הסדר הטוב וההגינות ופעל למניעת תופעות שלילות שנלוו למפעל הצלה זה, במסגרת תפקידו כיושב ראש "הליגה למען אסירי ציון" וחבר הנהלת "עלייה ב'".




יואש צידון (צ`אטו)
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



יוסי (יוסקה) הראל
שתף 

יוסף (יוסק'ה) הראל נולד בשנת 1918 בירושלים בשם יוסי המבורגר. בנעוריו היה הראל אחד הראשונים שהצטרפו ל"יחידה הנודדת" שהקים יצחק שדה, שהייתה למעשה יחידת הקומנדו הראשונה של ה"הגנה" ולימים צה"ל. לאחר מכן הצטרף הראל לפלוגות השדה והשתתף במבצע העלייה לחניתה ב 21 במרץ 1938.

בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הצטרף לארגון "ההגנה" ולחם בשורות פלוגות הלילה המיוחדות בפיקודו של צ'ארלס אורד וינגייט, "הידיד".
בימי מלחמת העולם השנייה הצטרף לפלי"ם, בין היתר לקח חלק בפעולות החוליה לחבלה ימית כנגד ספינות המשמר הבריטיות.

בתקופת ההעפלה פיקד על ארבע אוניות מעפילים: "כנסת ישראל", שתי אוניות ה"פאנים": "עצמאות" ו"קיבוץ גלויות", וגולת הכותרת: "אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז"). ארבע אוניות אלה הובילו לארץ ישראל כ-25,000 מעפילים, כשליש מן המעפילים שעלו לארץ בתקופת ההעפלה.

מסעה של "אקסודוס" בשנת 1947 הפך למיתוס לאומי. הספינה ועליה 4,554 מעפילים ניצולי השואה הגיעה לחופי הארץ והוכנעה על ידי חמש משחתות בריטיות לאחר קרב גבורה שארך שעות ארוכות.

פרשת מסע התלאות של "אקסודוס" הונצחה בספרי זיכרונות רבים בעברית. בזכות הספר "אקסודוס" של הסופר היהודי-אמריקאי ליאון יוריס, שראה אור בשנת 1953 והפך לסרט קולנוע בשם אקסודוס בשנת 1960, הפכה האונייה לערך היסטורי כלל עולמי. בסרט (שעלילתו מתבססת באופן רופף ביותר על סיפורה של "אקסודוס" האמיתית), היה בן דמותו של יוסי הראל, כמפקד האונייה, השחקן פול ניומן. בספר ובסרט ניתן לו השם "ארי בן כנען".




יוסף דרור
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



יוסף יריב
שתף 

יוסף יריב ריבקינד (5 בדצמבר 1923 - 17 בדצמבר 1998) היה מפקד בפלמ"ח ובפלי"ם, מראשי קהילת המודיעין הישראלית.

הוא נולד בחיפה, גדל והתחנך במושב תל עדשים ובכפר סבא. בשנת 1941 היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח ועבר הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה. לאחר מכן עבר קורס מפקדי מחלקות ושימש כמפקד מחלקה ביגור.

בין היתר השתתף ב-1945 בפריצת מחנה עתלית כסגנו של מפקד אחת ממחלקות הפריצה, יצחק רבין. בהמשך פיקד על הפעולה השנייה לפיצוץ תחנת הרדאר‏ על הכרמל בשנת 1946.‏ לאחר מכן שימש כמפקד הקורס השני של הפלי"ם וכמפקדה השני של פלוגת הפל"ים.

בתפקידו הבא נשלח למילאנו ועסק בהבאת ספינות נשק לישראל במלחמת העצמאות ובפעילות המוסד לעלייה ב'. יריב היה מעורב בארגון אוניית הנשק "נורה" אשר הפליגה מוונציה אל נמל שיבניק היוגוסלבי ושם הועמס עליה הנשק שנרכש, היא הוסוותה כנושאת תפוחי אדמה ובצל.
היה זה משלוח הנשק הגדול הראשון במלחמת העצמאות, שהגיע לארץ ישראל ב-1 באפריל 1948 ערב מבצע נחשון. האנייה כללה 4,500 רובי "מאוזר", 200 מקלעים מסוג מ.ג. 34 ו-5 מיליון כדורים7.92 מ"מ. מטען נשק זה אפשר לצייד את שלושת גדודי מבצע נחשון במלוא הנשק האישי שהיה דרוש להם, והוא אפשר את פריצת הדרך לירושלים.

לאחר המלחמה שימש יריב כמתאם בין תע"ש למשרד הביטחון. בשנת 1952 השתחרר מצה"ל. בשנת 1955, בעקבות פרשת "עסק הביש" נקרא על ידי יוסי הראל לשוב לצה"ל ולשרת כסגנו ביחידה 131, היחידה המבצעית של אגף המודיעין.

לאחר פרישתו של הראל מונה למפקד היחידה, שנשאה אז את השם יחידה 188.

בשנת 1963 עברה היחידה בפיקוד יריב, שהיה בעת ההיא בדרגת אל"ם, למוסד היא אוחדה עם יחידת "מפרץ", יחידת המבצעים המיוחדים, תחת השם "יחידת קיסריה". בין היתר עסק יריב בהפעלת סוכן המוסד אלי כהן.

בשנת 1972 פרש מן המוסד.




יפה כתריאל
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



יצחק (אייק) אהרונוביץ`
שתף 

כללי
יצחק (אייק) ארן-אהרונוביץ' (27 באוגוסט 1923 - 23 בדצמבר 2009), רב חובל וימאי ישראלי, ובעל חברת ספנות. שימש כרב החובל של אוניות המעפילים "אקסודוס" ו"קיבוץ גלויות". אהרונוביץ' התגורר ב זכרון יעקב, שם בנה לעצמו בית בצורה של אוניה.

קורות חייו ופעילותו
אהרונוביץ' נולד בדנציג שבגרמניה כבנם השלישי של יוכבד ושמואל אהרונוביץ'. הוריו היגרו לשם בשנת 1917 מלודג' שבפולין ואביו עסק במסחר בטקסטיל. בשנת 1932 עלתה משפחתו לארץ ישראל עמו. הוא למד בתיכון מקס פיין, אולם סיים את לימודיו כנבחן חיצוני בירושלים. כחבר בתנועת הנוער מחנות העולים יצא להכשרה בקיבוץ יגור, אולם בשנת 1940 החליט להצטרף לשורות הצבא האדום וללחום בנאצים. הוא הגיע לביירות ושם ניסה להתגנב לספינה בדרכה לטורקיה אך זוהה על ידי אנשי "סולל בונה" שם והוחזר לארץ ישראל. לבסוף הצטרף לצי הסוחר, התקבל כספן לאונייה "סופי" ועבד עליה 8 חודשים. לאחר מכן הצטרף לפלי"ם. הוא הפך לימאי ונסע ללונדון ללמוד את המקצוע. לפני שהספיק לסיים את לימודיו שם החליט לחזור ולשרת את מפעל ההעפלה.

בחודש נובמבר 1946, בבולטימור, עלה על האונייה שנקראה מאוחר יותר "אקסודוס". הוא שימש בה כקצין ראשון, ולאחר פרישתו של הקפטן הדני ויגו תומסן במרסיי באפריל 1947 הפך אייק לרב החובל של האונייה. בסוף שנת 1947 היה קברניט של ספינת מעפילים גדולה נוספת, "קיבוץ גלויות" (בשמה הלועזי - "פאן יורק").
בחודשים פברואר ומרץ 1949 השלים בבריטניה את הכשרתו כרב חובל ונשא לאישה את איירין, אמריקאית מברקלי.
גם לאחר הקמת המדינה שימש כימאי והיה ממנהיגי שביתת הימאים הגדולה של שנת 1951. הסופר ליאון יוריס נפגש עמו מספר פעמים בעת שהייתו בארץ ב-1956, לצורך התחקיר שערך לכתיבת ספרו אקסודוס, שיצא לאור שנתיים לאחר מכן.

בשנת 1958 יצא עם משפחתו לארצות הברית למטרת לימודים. הוא סיים תואר ראשון ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון ותואר שני בכלכלה בשנת 1962 באוניברסיטת קולומביה. במהלך לימודיו עבד בשגרירות ישראל כנהגו של אבא אבן. לאחר סיום לימודיו שב עם משפחתו לארץ והפך שותף בחברת הספנות "נתיבי הים התיכון". מאוחר יותר הקים חברת ספנות משלו בשם "ספינות".

בשנת 1973 התארח בתוכנית "חיים שכאלה" בטלוויזיה הישראלית. סרט התעודה של רונן זרצקי ויעל קיפר "החול והים" משנת 2008 מציג את סיפורם של אייק אהרונוביץ' ושל חברו ל"אקסודוס", מרדכי רוזמן, ועוקב אחר חייהם, 60 שנה לאחר פרשת "אקסודוס".

ב-23 בדצמבר 2009 הלך אייק לעולמו ונטמן ליד קבר רעייתו, איירין, בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. הוא הותיר אחריו שתי בנות.




ירחמיאל אסא
שתף 

ירחמיאל אסא נולד בשם ירחמיאל אסאילוב בקווקז שבברית המועצות. לאחר עליית משפחתו לישראל, בשנת 1924, התגורר בתל אביב. סיים את לימודיו בבית הספר לנערים עובדים ובסמינר הקיבוצים והיה פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד.

בשנת 1936 נמנה אסא בין מייסדי קיבוץ חולתה, שבו הוא התגורר עד למותו ובעבר שימש בו מורה ומחנך. בפעילותו הציבורית היה חבר תנועת אחדות העבודה ופעיל במוסדותיה. בשליחות המוסד לעלייה ב' שימש מנובמבר 1946 ועד יולי 1948 בעיראק ופעל להעלאת יהודיה, בהם שושנה ארבלי-אלמוזלינו. במבצע מייקלברג השני ב-1947 נלווה לעולים בטיסתם ארצה.

בשובו ארצה היה חבר הנהלת המחלקה לענייני היהודים במזרח התיכון של הסוכנות היהודית, מטעמה יצא בשנים 1953 - 1954 לשליחות באיראן, בטורקיה ובעיראק.

בשנה האחרונה לכהונת הכנסת השלישית היה חבר הכנסת, במקומו של אברהם עבאס. בתקופה זו היה חבר ועדת הכלכלה, ועדת הכנסת וועדת השירותים הציבוריים.

ירחמיאל אסא נפטר בגיל 92 ונטמן בקיבוצו. הותיר אחריו שלוש בנות ובן מרעייתו מרים.




ישראל ליברטובסקי
שתף 

ישראל ליברטובסקי (1917 - 15 בנובמבר 1996) נולד ועלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1925. ב-1936 הצטרף ל"הגנה", וב-1941 התגייס לפלמ"ח.
על פי הוראה של יצחק שדה, הקימו מאיר בץ וליברטובסקי את פלוגה ו' של הפלמ"ח (הפלוגה הירושלמית) שהייתה הפלוגה העירונית השנייה של הפלמ"ח. גרעין המייסדים של הפלוגה היה מורכב ממתנדבים מגדוד החי"ש "ראשון ליהודה". ליברטובסקי מונה כמפקד הפלוגה, שהייתה אחראית על השטח שבין הר-טוב ועד לסדום והיה מפקד הפלוגה הראשון שצירף נשים לשורות הפלוגה, ולא הפלה לרעה את המתגייסים שהגיעו משורות האצ"ל ובראשם דני מס.

בשנים 1943 - 1941 הוביל ליברטובסקי חלק מאנשי הפלוגה ובהם מתי מגד, מתי פלד ועזרה זהר, לביצוע פעולות כנגד אנשים שאהדו את הבריטים ולכן נתפשו בעיניהם כבוגדים וכן כנגד מטרות בריטיות. מאחר שפעולות אלו בוצעו בלי אישור הנהגת "ההגנה" או מפקדיו בפלמ"ח, הודח ליברטובסקי מתפקידו כמפקד הפלוגה.

ליברטובסקי החליט להתנדב לצבא הבריטי והוצב בפלוגת ההובלה 462, שקלטה מגויסים חדשים אחרי אסון ה"ארינפורה". הוא הגיע עם יחידת ההובלה לאיטליה ושם, אחרי שפגש בניצולי השואה החליט להקדיש מזמנו לסיוע לפליטים ולהעלותם לארץ ישראל. לשם כך הוקמה "החבורה", קבוצת חיילים ארץ-ישראלים שהקדישו עצמם לנושא הסיוע לפליטים.

אנשי "החבורה" הקימו נקודת הכשרה לפליטים היהודים הצעירים במג'נטה שליד מילאנו והיו אחראים על התחזוקה וההדרכה. ליברטובסקי היה בצוות ההכנה של אוניית המעפילים "חנה סנש" והתחזה לקצין בריטי בשם מייג'ור מקינטוש כאשר הוביל שיירת פליטים מנקודת הריכוז בטרטדה לנמל לה-ספציה במטרה להעלותם על הספינות "דב הוז" ו"אליהו גולומב", במה שכונה "פרשת לה ספציה".

לאחר מכן מונה למפקד מחוז הנגב ועסק במשך שנים בנושא לאספקת מים ליישובים ולכוחות הביטחון, ועם שחרורו מצה"ל פעל שנים במסגרת "מקורות".
מונה כמנהל חבל הצפון של "מקורות" ומאוחר יותר הועבר לנהל את חבל הדרום. בשני החבלים, פרט לניהול שוטף, ניהל הקמת מערכות הולכת מים חדשות.

בשנת 1958 נקרא להקים את מספנות ישראל בחיפה, בראשן עמד עד יציאתו לגמלאות.




מאיר (מאירק`ה) דודזון
שתף 

מאיר (מאירק'ה) דודזון (1916 - 29 ביוני 2003) נולד בעיר ריישא שבפולין, בנם של הורים שגורשו מארץ ישראל על ידי שלטונות האימפריה העות'מאנית. ב-1922 עלה עם משפחתו לישראל וגדל בתל אביב.
גויס להגנה על ידי אליהו בן-חור מפקד אזור פתח תקווה, היה ממייסדי קיבוץ אילון בנובמבר 1938, בו התגורר מאז. היה ממקימי הפלמ"ח ביוני 1941

ב-1943 החליט להתנדב לצבא הבריטי והוצב בפלוגת ההובלה 462, שקלטה מגויסים חדשים אחרי אסון הארינפורה. באיטליה פגשו בניצולי השואה וסייעו להעלותם לארץ ישראל במסגרת עלייה ב'. היה חלק מ"החבורה" שעסקה בהקמת נקודת הכשרה לפליטים היהודים הצעירים בעיר מג'נטה צפונית למילאנו, בה אספו נשק וציוד ושלחו את תשע ספינות המעפילים הראשונות מאיטליה לארץ ישראל.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.