חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 145 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אישים במפעל ההעפלה

מרדכי (מוקה) לימון
שתף 

מרדכי ("מוקה") לימון (3 בינואר 1924 - 16 במאי 2009) נולד בפולין ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1932. הוא גדל והתחנך בתל אביב. בימי מלחמת העולם השנייה הצטרף לימון לפלמ"ח ועם הקמת המחלקה הימית (לימים הפלי"ם) הצטרף אליה והדריך בשני הקורסים הראשונים של המחלקה הימית בשדות ים.

לימון פיקד על הבאתן ארצה של שלוש ספינות מעפילים: "תיאודור הרצל" שהגיעה מצרפת ב-13 באפריל 1947 עם 2,641 מעפילים, "גאולה" שהגיעה מבולגריה מ-2 באוקטובר 1947 עם 1,388 מעפילים, "כ"ט בנובמבר" שהגיעה מצרפת ב-28 בדצמבר 1947 עם 680 מעפילים.

עם הקמת חיל הים הצטרף לימון לשורותיו. הוא התמנה כסגן מפקד אח"י הגנה (ק-20). בהמשך השתתף במבצע שודד (מבצע "שלל 3"), שבמהלכו השתלטו ספינות חיל הים על אונייה שהובילה משלוח נשק צ'כי למצרים. במבצע נתפסו 8,000 רובים צ'כים שהועברו לשימוש צה"ל.

ב-1950מונה לימון למפקד חיל הים הישראלי בהיותו בן 26, והיה לאלוף הצעיר ביותר בתולדות צה"ל.

ב-1957, מונה לסמנכ"ל משרד הביטחון לתפקידים מיוחדים, וב-1962 מונה לראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בפריז והיה מעורב במבצע חילוצן של ספינות שרבורג והבאתן ארצה.




מרדכי בן-ארי
שתף 

מרדכי בן-ארי נולד כמרדכי ליבוביץ' בטרנסילבניה, רומניה, בשנת 1920. בשנת 1940 עלה לארץ ישראל בגפו, ונמנה עם חברי "הגרעין הטרנסילבני" שהקים את קיבוץ מעגן בעמק הירדן. הוא הצטרף ל"הגנה" ושירת באזור ירושלים בשנים 1945-1943, בין השאר כסגן מפקד הקלט (מערך קליטת כוח אדם).
בשנים 1948-1945 נאלץ להימלט מהבריטים, והועבר במסגרת שירותו ב"הגנה" לגליל, שם היה קצין התכנון של נפת תל-חי. במסגרת תפקידו זה לקח חלק פעיל בתכנון של הגנת צפת, שעמדה בהצלחה בקרבות מלחמת העצמאות.

ערב הכרזת המדינה מונה על ידי שאול אביגור והנהגת מוסדות "ההגנה" ועלייה ב', למפקד "הבריחה" באוסטריה ומזרח אירופה, למעט ברית המועצות. בתפקידו זה שירת בין השנים 1950-1948. המשימה שהוטלה עליו הייתה לחלץ מספר רב ככל הניתן של פליטים יהודים מהונגריה, צ'כיה, רומניה, פולין ויוגוסלביה ולהעבירם אל מחוץ ל"מסך הברזל", על ידי הברחת הגבולות. אוסטריה ובירתה וינה, שבאותה עת נחלקו לארבעה אזורי שליטה בין בעלות הברית הכובשות (ברית המועצות, ארצות הברית, בריטניה וצרפת), היוו את מרכז הפעילות של ארגון "הבריחה". נתיב הברחת הפליטים היה דרך האזור הרוסי באוסטריה לווינה, ואז לחלק העיר הנתון לשליטת האמריקאים. משם נמשכו נתיבי הבריחה דרך גרמניה לנמלי צרפת, או דרך אזור הכיבוש הצרפתי והרי האלפים אל נמלי איטליה. משימה נוספת הייתה לסגור את כל מחנות העקורים באוסטריה, שהיוותה צומת מרכזי לתנועה ממזרח אירופה, ולדאוג להעלאת הפליטים לישראל על כל רכושם וציודם.

בשנת 1950 הצטרף לחברת "אל על", חברת התעופה הלאומית שהייתה אז בחיתוליה ובמהלך השנים מונה למנכ"ל ואח"כ ליו"ר החברה.




מרדכי בן-פורת
שתף 

מרדכי בן פורת נולד בירושלים 12 בדצמבר 1927 והתחנך בכפר הנוער בן שמן.

לאחר סיום לימודיו התגייס לפלמ"ח ושובץ לפלוגה ו' בגבע. בנובמבר 1945 הוצב בפלי"ם, הזרוע הימית של הפלמ"ח. כלוחם פלמ"ח השתתף בשחרור מעפילי מחנה המעצר בעתלית, בחילוץ מעפילים מאוניות מעפילים, בפיצוץ מסילות רכבת ובפיצוץ בניין משטרת משמר החופים בסידנא עלי.

ב-1946 יצא לקורס מ"כים והיה מפקד כיתה ביגור ובשפיים. ב-1947 יצא לקורס מ"מים בג'וערה.

בעת מלחמת העצמאות ב-1948, מונה למפקד פלוגה ג' (פלי"ם) בגדוד הרביעי ("הפורצים"), של חטיבת הראל. השתתף בכיבוש קטמון שם פיקד על הכח הפורץ בקרב סן סימון, ובכיבוש בית מחסיר. במהלך קרב נבי סמואל פיקד על כיבוש בית איכסא. לאחר פירוק הפלמ"ח שרת כקצין מבצעים במחוז הנגב ובחטיבה 7.

בשנת 1952 השתחרר מצה"ל והצטרף לקיבוץ כברי. בשנת 1964 התנדב לשירות קבע בצה"ל. במלחמת ששת הימים שרת כסגן מפקד חטיבה 8 בקרבות בסיני. במלחמת יום הכיפורים, בדרגת אלוף משנה, היה מפקד חטיבה 9 הממוכנת, חטיבת מילואים שהשתייכה לאוגדה 36.

לאחר המלחמה מונה בן פורת לסגן מפקד גיס והועלה לדרגת תת-אלוף. סיים את שירותו בצה"ל בשנת 1975.

לאחר שחרורו מהצבא שימש כראש אגף הייעור ב קק"ל ובשנים 1984-2002 עמד בראש רשות הגנים הלאומיים.

בן פורת הוא אב לשלושה.




משה בר-תקווה
שתף 

משה (מונדק) בר-תקווה נולד בגליציה בשנת 1905, בשם משה פסטרנק. הוא סיים את לימודיו בבית ספר תיכון דובר פולנית וגרמנית, וכחניך השומר הצעיר עלה בשנת 1923 לארץ ישראל. לאחר מכן נסע לאיטליה לשם לימוד מסחר בינלאומי וב-1929, לאחר שגמר את לימודיו, חזר לפולין כדי ללמוד שם בבית הספר לקצינים, ואף שירת בצבא הפולני כקצין.

בראשית שנות השלושים של המאה העשרים חזר לארץ ישראל והחל לפעול במערכת ההדרכה של ארגון ההגנה כמדריך ראשי. בהגנה קיבל את הכינוי המחתרתי קונרד. בשנים 1935 עד 1936 היה מדריך שדאות וטקטיקה במחוז הדרום. בשנות המרד הערבי הגדול היה בר תקווה מראשוני הפו"ש ומונה למפקד אזור נס ציונה ובית חנן.

בשנות הארבעים של המאה הקודמת הוא התקדם במערך ההדרכה של ההגנה ושימש כמדריך ואחר כך כמפקד קורסי המ"מים של ההגנה שהתקיימו בג'וערה. במסגרת זו עיצב בר תקווה את סיכת המ"מ (חרב שזורה בענף זית) שהפכה לסמל ההגנה ושולבה לבסוף בסמל צבא הגנה לישראל. אחרי הקמת הפלמ"ח מונה למדריך ראשי של הפלמ"ח.

בשנת 1943 התגייס בר תקווה, בניגוד לרצון מפקדת ההגנה, לצבא הבריטי ושירת בבריגדה היהודית כקורפורל. עם תום המלחמה למד איטלקית והפך לאחד מן הפעילים הבולטים של עלייה ב' באיטליה. יהודה ארזי שריכז בידיו את ההכנות לארגון עלייה ב', נתקל בקשיים בפעולותיו ובר-תקווה, ששלט בשפה האיטלקית, מונה לעוזרו והשכיל לפתח קשרים עם גורמים שונים באיטליה ולסייע רבות ביישור ההדורים שנוצרו עקב הפעולה המחתרתית בתוך ארץ זו. מאוחר יותר עסק בארגון קבוצות פליטים יהודים והכנתם לקראת העלייה לארץ. בתחילת שנת 1947 הוא חזר לארץ ובמהלך אותה שנה שימש כראש לשכת ההדרכה של ההגנה ופיקד על קורס המ"מים האחרון של ארגון ההגנה.

במלחמת העצמאות שימש בר תקווה, לצד סגן אלוף ישראל בר, כעוזרו של ראש אג"מ והרמטכ"ל בפועל, יגאל ידין והיה אחראי על חזיתות המרכז והדרום.

עם תום המלחמה, בשנת 1950, עבר בר תקווה קורס שריון בצרפת, ובשנת 1951 התמנה לקצין שריון ראשי בצה"ל.




משה לזר
שתף 

ד"ר משה לזר (לייזר) (7 בנובמבר 1908 - 24 באפריל 1996) נולד בפולין בשנת 1908 ולמד רפואה בקרקוב. עוד בהיותו בגימנסיה ואחר כך באוניברסיטה היה פעיל בתנועה הציונית כחבר בתנועת "גורדוניה", ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היה חבר מועצת העיר גורליץ מטעם התנועה הציונית. בזמן המלחמה שירת בצבא הרוסי, והתגלגל עמו עד ערבות סיביר ואסיה התיכונה. עם תום המלחמה הגיע ב-1946 לבלגיה, ושימש שם כרופא ראשי ואחר כך כמנהל מחנות העקורים מטעם המוסד לעלייה ב'. ב-1947 העפיל ‏ארצה כעולה בלתי-לגאלי ונשלח ישירות לקיבוץ עין גב כדי לארגנו מבחינה רפואית לקראת מלחמת השחרור.

ד"ר לזר נשאר בקיבוץ עד תום הקרבות וטיפל בכל הפצועים והנפגעים.

ב-1949 ארגן ד"ר לזר את השירות הרפואי בשער העלייה והיה הרופא האחראי במחנה זה ואחר כך גם במחנה עתלית ששימש כשער עליה ב'. בתקופה זו עלו ארצה כ- 350,000 עולים, אשר נבדקו ב"שער העלייה"‏.

בשנת 1951 נתמנה לסגן מנהל בית החולים רמב"ם ולאחר מכן היה במשך שנים רבות מנהל בית החולים.




משה מרק
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



משה רבינוביץ`
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



ניסן לויתן
שתף 

ניסן לויתן נולד בשנת 1925 בקובנה שבליטא ובשנת 1936 עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתיישב ב תל אביב. בסיום לימודיו התיכוניים, בשנת 1943, התגייס ל פלמ"ח. כעבור שנתיים מגיוסו התבקש על ידי יגאל אלון להישאר בשירות פעיל במסגרת הפלי"ם.

לויתן ליווה את אוניית המעפילים "חיים ארלוזורוב" והיה מפקד אוניית המעפילים "קיבוץ גלויות". במלחמת העצמאות השתתף במבצע הבאת הנשק מצ'כוסלובקיה ולאחר מכן היה מפקד מחלקה בגדוד תשע של חטיבת הנגב.

עסק כל חייו בכלכלה וב-2007 זכה ב"פרס ישראל" על תרומתו בתחום זה.




נמרוד אשל
שתף 

כללי
נמרוד אשל (נולד ב-1925), מנהיג שביתת הימאים, 1951. רב חובל, מנהיג פועלים, מספר סיפורים, סופר ומתרגם. לוחם פלמ"ח ופלי"ם ופעיל במוסד לעלייה ב'.

קורות חיים ופעילותו
אשל נולד בעין חרוד ב-1925. אימו הייתה שלומית גולומב (1982-1904), אחותו של אליהו גולומב. אביו, יהושע אייזיק (אשל), היה בן למשפחה חקלאית עוד ברוסיה, עלה לארץ ישראל ב-1913, היה חבר בגדוד העבודה וממייסדי עין חרוד ובעל השקפת עולם קומוניסטית. לימים היה יהושע אשל מפקד שירות האוויר של ההגנה.

ילדותו ונעוריו של נמרוד אשל עברו עליו בשכונת בורוכוב בגבעתיים, אליה עברה המשפחה ולמד בבית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן לילדי עובדים בגבעת השלושה במחזור אחד עם רחבעם זאבי, רפי איתן וישעיהו (שייקה) גביש.

לדבריו‏‏ נמשך עוד מילדות אל הים וקרא כל ספר על ים וימאות שנפל לידיו. בגיל 17 הצטרף לצי סוחר כנער סיפון וכעבור זמן קצר התגייס לפלוגה ד' של הפלמ"ח והגיע לפלי"ם, הפלוגה הימית של הפלמ"ח.

בפלמ"ח עסק בעיקר בפעילות העפלה כימאי על אוניות ההגנה שהעלו מעפילים מארצות אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה במסגרת המוסד לעלייה ב'. בנוסף לתפקידים ימאים עסק גם בפעילות חינוכית לנוער שעל גבי האוניות ונפגש עם ניצולי שואה במחנה עקורים ליד מילאנו.

בכ"ט בנובמבר 1947 שהה, יחד עם מלווים אחרים, על סיפון אוניית "החלוץ" (ששמה שונה ל"כ"ט בנובמבר") בשעה שגורשה למחנה מעצר בקפריסין. המלווים נשארו עם המעפילים, הכשירו אותם להגנה במחנות המעצר ועלו איתם ארצה עם הקמת המדינה.

במלחמת העצמאות שירת ב"גדוד הפשיטה" של חטיבת הנגב. לאחר השחרור הצטרף לצים כחובל.

בנובמבר 1951 התכנס כינוס איגוד הימאים, שמנה כ-2,000 ימאים ואשל נבחר ליו"ר הכינוס. בכינוס נערכו בחירות דמוקרטיות לאיגוד ונבחרה רשימה לא מפלגתית בשם "נציגי כינוס הימאים" שהציגה תביעות לשיפור תנאי הימאים ששירתו ברובם על אוניות צים, שהייתה בשליטת ההסתדרות והממשלה, בשליטת מפא"י. ההסתדרות והממשלה סירבו להכיר בוועד הנבחר ומינו ועד אחר מטעמם. כתגובה פרצה שביתה, שהייתה הגדולה עד אז בארץ, בהנהגתו של אשל.

הימאים התבצרו על האוניות וסירבו להפעיל אותן, בעוד ההסתדרות והממשלה ניסו להפעילן על ידי שוברי שביתה, במקביל להתנגשויות אלימות מול הימאים השובתים שנערכו על ידי המשטרה ועל ידי אנשי פלוגות "הסדרן" של הפועל, בראשות מועצת פועלי חיפה. כאשר המרד לא נשבר, נשלחו מלשכת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון צווי קריאה לשירות מילואים לאשל ולשאר מנהיגי המרד. למעשה היה זה צו שנועד כדי להרחיק את מנהיגי המרד (למרות שהם הצליחו להתחמק מפעם לפעם). אורך השירות הבלתי קצוב מראש נמשך כשנה. בתום השנה נחתם הסכם, שאחד הסעיפים בו היה "שלא תהיה נקמנות כנגד מנהיגי השביתה".

למרות סעיף האי-נקמנות נמנעה מאשל עבודה ב"צים" ובמשך 13 שנה הפליג על אוניות תחת דגל זר. במסגרת זרה הוסמך גם לרב חובל.

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




סם בן-שטרית
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



עדה סרני
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



עמוס מנור
שתף 

עמוס מנור נולד בשם ארתור מנדלוביץ' למשפחה אמידה בעיירה סיגט שבטרנסילבניה, שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום חלק מרומניה). בצעירותו היה חבר בתנועת הנוער הציונית "אביבה - באריסיה" וממייסדיה.

הוא היה פעיל המוסד לעלייה ב' בבוקרשט במשך שלוש שנים והיה אחראי על ארגון הפלגתן של מספר ספינות מעפילים ארצה.

עלה לארץ ב-1949, גויס לשב"כ ובאוקטובר 1953 מונה לתפקיד ראש השב"כ ושירת בתפקיד עד 1964.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.