חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 146 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אישים במפעל ההעפלה

נמרוד אשל
שתף 

כללי
נמרוד אשל (נולד ב-1925), מנהיג שביתת הימאים, 1951. רב חובל, מנהיג פועלים, מספר סיפורים, סופר ומתרגם. לוחם פלמ"ח ופלי"ם ופעיל במוסד לעלייה ב'.

קורות חיים ופעילותו
אשל נולד בעין חרוד ב-1925. אימו הייתה שלומית גולומב (1982-1904), אחותו של אליהו גולומב. אביו, יהושע אייזיק (אשל), היה בן למשפחה חקלאית עוד ברוסיה, עלה לארץ ישראל ב-1913, היה חבר בגדוד העבודה וממייסדי עין חרוד ובעל השקפת עולם קומוניסטית. לימים היה יהושע אשל מפקד שירות האוויר של ההגנה.

ילדותו ונעוריו של נמרוד אשל עברו עליו בשכונת בורוכוב בגבעתיים, אליה עברה המשפחה ולמד בבית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן לילדי עובדים בגבעת השלושה במחזור אחד עם רחבעם זאבי, רפי איתן וישעיהו (שייקה) גביש.

לדבריו‏‏ נמשך עוד מילדות אל הים וקרא כל ספר על ים וימאות שנפל לידיו. בגיל 17 הצטרף לצי סוחר כנער סיפון וכעבור זמן קצר התגייס לפלוגה ד' של הפלמ"ח והגיע לפלי"ם, הפלוגה הימית של הפלמ"ח.

בפלמ"ח עסק בעיקר בפעילות העפלה כימאי על אוניות ההגנה שהעלו מעפילים מארצות אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה במסגרת המוסד לעלייה ב'. בנוסף לתפקידים ימאים עסק גם בפעילות חינוכית לנוער שעל גבי האוניות ונפגש עם ניצולי שואה במחנה עקורים ליד מילאנו.

בכ"ט בנובמבר 1947 שהה, יחד עם מלווים אחרים, על סיפון אוניית "החלוץ" (ששמה שונה ל"כ"ט בנובמבר") בשעה שגורשה למחנה מעצר בקפריסין. המלווים נשארו עם המעפילים, הכשירו אותם להגנה במחנות המעצר ועלו איתם ארצה עם הקמת המדינה.

במלחמת העצמאות שירת ב"גדוד הפשיטה" של חטיבת הנגב. לאחר השחרור הצטרף לצים כחובל.

בנובמבר 1951 התכנס כינוס איגוד הימאים, שמנה כ-2,000 ימאים ואשל נבחר ליו"ר הכינוס. בכינוס נערכו בחירות דמוקרטיות לאיגוד ונבחרה רשימה לא מפלגתית בשם "נציגי כינוס הימאים" שהציגה תביעות לשיפור תנאי הימאים ששירתו ברובם על אוניות צים, שהייתה בשליטת ההסתדרות והממשלה, בשליטת מפא"י. ההסתדרות והממשלה סירבו להכיר בוועד הנבחר ומינו ועד אחר מטעמם. כתגובה פרצה שביתה, שהייתה הגדולה עד אז בארץ, בהנהגתו של אשל.

הימאים התבצרו על האוניות וסירבו להפעיל אותן, בעוד ההסתדרות והממשלה ניסו להפעילן על ידי שוברי שביתה, במקביל להתנגשויות אלימות מול הימאים השובתים שנערכו על ידי המשטרה ועל ידי אנשי פלוגות "הסדרן" של הפועל, בראשות מועצת פועלי חיפה. כאשר המרד לא נשבר, נשלחו מלשכת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון צווי קריאה לשירות מילואים לאשל ולשאר מנהיגי המרד. למעשה היה זה צו שנועד כדי להרחיק את מנהיגי המרד (למרות שהם הצליחו להתחמק מפעם לפעם). אורך השירות הבלתי קצוב מראש נמשך כשנה. בתום השנה נחתם הסכם, שאחד הסעיפים בו היה "שלא תהיה נקמנות כנגד מנהיגי השביתה".

למרות סעיף האי-נקמנות נמנעה מאשל עבודה ב"צים" ובמשך 13 שנה הפליג על אוניות תחת דגל זר. במסגרת זרה הוסמך גם לרב חובל.

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




סם בן-שטרית
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



עדה סרני
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



עמוס מנור
שתף 

עמוס מנור נולד בשם ארתור מנדלוביץ' למשפחה אמידה בעיירה סיגט שבטרנסילבניה, שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום חלק מרומניה). בצעירותו היה חבר בתנועת הנוער הציונית "אביבה - באריסיה" וממייסדיה.

הוא היה פעיל המוסד לעלייה ב' בבוקרשט במשך שלוש שנים והיה אחראי על ארגון הפלגתן של מספר ספינות מעפילים ארצה.

עלה לארץ ב-1949, גויס לשב"כ ובאוקטובר 1953 מונה לתפקיד ראש השב"כ ושירת בתפקיד עד 1964.




ערי ז`בוטינסקי
שתף 

כללי
ערי ז'בוטינסקי (26 בדצמבר 1910 - 12 ביוני 1969) היה פעיל בתנועה הציונית, פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית ובתחום ההעפלה , חבר כנסת, פוליטיקאי ומתמטיקאי ישראלי. בנו של זאב ז'בוטינסקי.

קורות חייו ופעילותו
ע?רי תיאודור ז'בוטינסקי נולד בכ"ה בכסלו ה'תרע"א, 26 בדצמבר 1910, באודסה שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), בן יחיד ליוענה בת מרדכי גלפרין וזאב ז'בוטינסקי, מכונן הציונות הרוויזיוניסטית.

בשנות ילדותו נלווה ערי ז'בוטינסקי להוריו במסעותיהם על רקע פעילותו של אביו זאב וזכה לחינוך פרטי שכלל לימודי שפות ובכללן עברית, אנגלית, צרפתית ורוסית.

בהמשך, ולמרות התנגדותו של אביו, החל ערי ללמוד במוסדות חינוך שונים ובכללם אקול סנטרל שבפריז, וב-1933 הוסמך בהנדסת חשמל והחל לעבוד כמהנדס במפעל "קוזינה" שעסק בהרכבת מטוסים.

ז'בוטינסקי היה פעיל בתנועת בית"ר ("ברית יוסף תרומפלדור") הרוויזיוניסטית, שאביו היה מייסדה וראשה וב-1934 השתתף בעיר הומנה (אז בצ'כוסלובקיה, בימינו בסלובקיה), בקורס בבית ספר למדריכים של בית"ר בפיקודו של ירמיהו הלפרן. באותה השנה חזר לארץ ישראל, התקבל על ידי פנחס רוטנברג לעבודה כמהנדס בתחנת הכוח בנהריים, שם הועסק עד 1936.

לאחר פרוץ המאורעות נתמנה על ידי אביו לנציב בית"ר בארץ ישראל. ב-1937 נאסר על ידי משטרת המנדט הבריטי ביחד עם מספר מחברי תנועתו, לאחר פעולות תגמול שבוצעו כנגד הערבים וכעבור שלושה חודשי מעצר במבצר עכו, שוחרר ונסע בשליחות התנועה הלאומית ללונדון.

בימי שהותו בלונדון החל גל המאסרים של ראשי הצה"ר ובית"ר בארץ ישראל, עקב שבירת ה"הבלגה" בימי המאורעות. למרות שראשי בית"ר ניסו להניא את ז'בוטינסקי מלחזור ארצה מחשש למאסרו, הוא שב בנובמבר 1937 ארצה, נעצר ונכלא בכלא עכו עד פברואר 1938.

עם שחרורו יצא באוגוסט 1938 לפולין לכינוס העולמי השלישי של בית"ר בוורשה ונבחר לקצין השלטון של בית"ר. ערי ז'בוטינסקי נמנה עם השלישייה אשר מונתה לנהל את מבצע ההעפלה מטעם התנועה, שנודע לימים בשם "עליית אף על פי". יחד עם ז'בוטינסקי ניהלו את המבצע ש"י יעקובי ויוסף כצנלסון. במסגרת ההתארגנות הוקמו 4 מחלקות: ארגון השיירות, הובלה יבשתית (ויזות ונסיעות עד הים), הובלה ימית (אניות, מלווים) וכספים, פיקוח על התשלומים והוצאות. ערי ז'בוטינסקי הופקד על שתי המחלקות הראשונות.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה שהה ערי ז'בוטינסקי ברומניה, עסק בארגון ההעפלה מאירופה ובראשית 1940 ארגן את הפלגת אוניית המעפילים "סקריה" שהובילה 2,385 מעפילים מפולין ורומניה ופיקד עליה. האונייה נתפסה בידי הבריטים אחרי צאתה ממצרי הדרדנלים. הנשים והילדים שוחררו והגברים נלקחו למחנה המעצר בעתלית. ז'בוטינסקי נעצר במעצר מנהלי לחצי שנה, הועבר לכלא עכו ולאחר מכן למחנה המעצר מזרעה .

באוגוסט 1940 נפטר זאב ז'בוטינסקי בניו יורק וערי הורשה לעזוב את הארץ כדי להשתתף בהלוויית אביו. הוא השתקע בארצות הברית, ב-1942 נשא לאישה את אביבה לבית קוגון ושנה מאוחר יותר נולדה בתם קרני זאבה (כיום ד"ר קרני רובין). בארצות הברית הצטרף למשלחת האצ"ל שבראשה עמד הלל קוק, פעל ב"ועד למען הקמת צבא עברי" וסייע להקמת "ועד החירום להצלת העם היהודי באירופה". בעקבות פעולתם כונן הנשיא פרנקלין רוזוולט את "המועצה לפליטי המלחמה", שפעלה מטורקיה הניטראלית ונועדה לסייע ליהודי הארצות הכבושות בידי הנאצים. ז'בוטינסקי שפעל מאיסטנבול נקלע לעימות עם השלטונות הטורקיים ונציגים דיפלומטיים אמריקניים והוא נעצר והוסגר לבריטים. הוא הועבר לארץ ישראל דרך לבנון ובמהלך ההעברה נכשלו אנשי "צרפת החופשית" בחטיפתו, הוא הגיע לירושלים ונכלא בבית הסוהר המרכזי למשך חצי שנה.

ב-1947 פעל ב"וועד העברי לשחרור האומה" בצרפת. הוא עסק גם בארגון ואיסוף הנשק לאונייה "אלטלנה"‏. מצרפת נסע למשפחתו לארצות הברית. עם הקמת המדינה החליט ערי ז'בוטינסקי לחזור לארץ ישראל עם משפחתו על סיפון ה"אלטלנה" אך מסיבה רפואית לא עלו, בסופו של דבר, על האונייה‏.

מספר חודשים לאחר הגעתו לארץ ישראל התגייס ז'בוטינסקי לצה"ל ושירת כמהנדס חשמל. כאשר החלו ההכנות לקראת הבחירות לאספה המכוננת, הציג את מועמדותו לרשימת תנועת החרות, והוצב במקום ה-14 ברשימה, על אף שלא היה חבר בתנועה ונבחר לאספה המכוננת שהפכה לכנסת הראשונה. עם בחירתו לכנסת השתחרר משירות פעיל בצה"ל. 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




צבי בן-יעקב
שתף 

כללי
צבי בן יעקב (1904 - 1956), מבכירי ההגנה וצה"ל. 22 שנה איש "הגנה" בתפקידים בכירים. בין היתר: מפקד גוש חפר, מפקד קבוצת כיבוש חניתה, מפקד הגליל, נ?ש?ק ו"סליקר" ארצי. סיים את שירותו בצה"ל בדרגת סגן-אלוף כמפקד "שירות חימוש" (אשר לי?מים הפך לחיל חימוש).

קורות חייו ופעילותו
בן יעקב עלה בשנת 1925 לארץ ישראל מריגה שבלטביה. הוא נדד בארץ בחיפוש אחר עבודה, עד שהגיע לבנימינה. בשנת 1926 צורף לארגון ההגנה. בסוף אותה שנה עבר לחיפה, שם מו?נה לנ?ש?ק, מחסנאי נשק ו"סליקר", מדריך בכלים קטנים ות"ס (תרגילי סדר).
ארגן את הקבוצה הימית, שנקראה "דולפין" ושעסקה כלפי חוץ רק בספורט ימי, אך למעשה גם בהעברת נשק בלתי-ליגאלי מאוניות שהגיעו לנמל.

בשנת 1929 התקבל כעובד קבוע בהגנה. בשנת 1932 הו?טל עליו הפיקוד על "גוש חפר", והמשפחה ה?עתיקה את מגוריה לנתניה. בשנים הבאות, בנוסף לפיקוד על הגוש, הדריך קורסים רבים ושונים ב"כלים קטנים", אימוני שדה (א"ש) וקורסים נוספים.
כמפקד הגוש היה אחראי על הורדת מעפילים בלתי-לגאליים, שהגיעו בספינות לחופי כפר ויתקין, נתניה, מצפה-הים ואחרים.

בשנת 1938 מו?נה על ידי אליהו גולומב למפקד קבוצת כיבוש חניתה לקראת העלייה למקום ונשאר במקום כאחראי על הביטחון במשך כשמונה חודשים. לפני העלייה התארגנו כובשי חניתה ב"משמר זבולון" (כפר מסריק) שבמפרץ חיפה, שם הכין אותם להגנת היישוב. ביום 21 במרץ 1938 עלו ל"חניתה תחתית". לאחר כשלושה שבועות עלו ל"חניתה עילית" - המקום בו שוכן הקיבוץ היום.

בסוף שנת 1938 נתמנה למפקד הגליל. דאג לצד הביטחוני של עליות לקרקע נוספות, כמו "מצודות אוסישקין", ול"סליקים" (מחסני נשק מוסתרים), ועמד בקשר עם אנשי הביטחון בכל יישובי האזור. המשפחה ה?עתיקה את מגוריה לקיבוץ איילת השחר.

בסוף שנת 1940 מו?נה ל"נ?ש?ק ארצי". הארץ חולקה לשני אזורים, צפוני ודרומי, וצבי קיבל אחריות על האזור הצפוני. התפקיד כלל גם את העברת העולים הבלתי-ליגאליים מהאוניות ופיזורם בין היישובים. המשפחה חזרה לביתה באביחיל, ומאז זה היה מ?שכ??נה הקבוע.

במשך כל השנים מאז ועד קום מדינת ישראל עסק בהעברות נשק לכל יישובי האזור, באחסונו ובטיפול בו. העברת הנשק בימי המנדט הבריטי הייתה כרוכה בסיכון רב. הנשק הועבר בין מחסומי המשטרה הבריטית בכל מיני דרכים מוסוות. גם במכונית ה"טו?סיט?ר" של בן יעקב היה "סליק".

משנת 1947 ועד ההכרזה על הקמת המדינה היו באות אוניות, שבהן היו מזוודות ענקיות, ובתוכן - "כלים קטנים". הכלים הוסתרו מתחת לבגדים, או כלי מטבח, או בצל, או כדומה. ערב ערב היו האוניות מורידות את שללן וחוזרות לים. בין ההפוגות של מלחמת העצמאות הגיעו המקלעים (מ"ג 34) ומכונות הירייה ("הב??זות") מצ'כיה. העברתם ליחידות הלוחמות התאפשרה רק לאחר טיפול יסודי, שכלל ניקוי מן הגריז וניסוי הכלים.

מפאת ריבוי הבעיות הובאו שני מומחים מצ'כיה, שפתרו את רובן. הטיפול בנשק היה באחריות המחלקה, שלי?מים נקראה "שירות חימוש" ואחר-כך - "חיל חימוש". בכל "סליק", וכן גם בכל מפעל שהיה מייצר כדורי ירי, רימונים, תתי-מקלע מסוג "סטן", מכ?לי "סליק" ואביזרים שונים להעברת נשק - בכל אלה הייתה לו נגיעה.

עם הקמת צה"ל, בשנת 1948 השתבץ צבי בן יעקב ב"שירות חימוש", והיה למפקדו השני בשנים 1949 - 1950. בשנת 1952 השתחרר ופתח בית מסחר לנשק בנתניה, שהפך למועדון לכל הציידים ולכל האוחזים והמשתמשים בנשק.

צבי בן יעקב נפטר ממחלה ממארת בשנת 1956 והוא בן 52 שנים. הוא הותיר אחריו את אשתו מרי ושני ילדים - דיתה ואלעזר (לזי). שני ילדיו שירתו גם הם בחיל החימוש - ביתו שימשה כקצינת נשק ובנו מילא תפקידים שונים בחיל ביניהם בפיתוח טנק המרכבה וראש מש"א רכב (7200 לשעבר). הוא סיים את שירותו בצה"ל בדרגת אל"מ.




ראובן הכט
שתף 

נולד כרודולף צ'ארלס הכט ב-15 באוגוסט 1909 באנטוורפן שבבלגיה. כבר בגיל 11 נכבש לבו על ידי הציונות, כאשר נתקל בכתיבה אנטי-ציונית בחסותה של האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית, שדרשו טמיעה בגויים, דבר שעורר תרעומת בלבו של הכט הצעיר. בנעוריו הדריך בתנועת הנוער הציונית "כחול לבן".

ב-1933 עבד במשרדי ההנהלה העולמית של הציונות הרוויזיוניסטית בפריז, בהיותו כפוף ישירות לזאב ז'בוטינסקי. ב-1935 היה שליח בקונגרס הראשון של ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח) בווינה.
ב-1936 עלה לארץ ישראל.
ב-1939 נשלח על ידי דוד רזיאל לארגן את ההעפלה באירופה ופתח משרד הגירה בציריך. בעת מלחמת העולם השנייה עמל על ארגון עליה מאירופה לארץ ישראל והיה חבר בוועד ההצלה. בשלהי שנות השלושים תרם מכספו לצורכי הציונות ובעיקר לעליית "אף על פי".




רבקה בסמן בן-חיים
שתף 

רבקה בסמן בן-חיים נולדה ב-1925 בעיירה וילקומיר (כיום Ukmergė) שבליטא. היא למדה בבית הספר היהודי היידי, והשלימה לימודיה בגימנסיה ליטאית. עם הכיבוש הנאצי של ליטא נכלאה רבקה בסמן בן-חיים בגטו וילנה, ואחר כך שהתה במחנות כפייה נאציים לנשים. כך זכתה לשרוד את ההשמדה.

משנת 1945, לאחר המלחמה, הצטרפה לפעילי "הבריחה", ועסקה בהצלה ובכיוון העקורים לארץ ישראל, דרך מחנות זמניים באירופה.

בשנת 1947 עלתה ארצה, והצטרפה לקיבוץ המעפיל. בקיבוץ, שהיה אז בחזית היישוב היהודי אל מול קקון וטול כרם. 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




רות קליגר-עליאב
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



רפאל בלומנפלד
שתף 

רפאל פישל בלומנפלד נולד בעיר קיילצה שבפולין למשפחה חרדית מחסידות גור, מצאצאי הרב אברהם יהושע השל מאפטא. משפחתו מנתה תשע נפשות. במהלך ילדותו ובחרותו למד רפאל במוסדות חינוך חרדיים, חדר וישיבות, ובהן ישיבת חכמי לובלין. כבר בצעירותו היה סקרן שלא הסתפק בלימוד התחומים אליהם ייעדו אותו משפחתו והקהילה בה הוא חי. תוך כדי לימודיו הוא התעניין בסתר בספרות כללית, לימודי מדע ותחומי עיסוק חילוניים לרבות חברות בתנועת הנוער הציוני, שהיו אסורים על ידי הקהילה בה הוא גדל. כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא סולק מלימודיו בישיבת חכמי לובלין עקב חריגה מכללי המוסד, קשירת קשרים עם גורמים חילוניים וציוניים ופריצת המסגרות. לאחר הרחקתו מהישיבה ניגש למבחני בגרות מטעם ממשלת פולין ועבר אותם בהצלחה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

במהלך המלחמה שהה בגטו קילצה עם משפחתו עד סמוך למועד גירוש יהודי קילצה לטרבלינקה והשמדתם. הואיל והוא היה צעיר ובעל חזות של אדם חסון הוא נלקח על ידי הנאצים לעבודות כפייה במפעל לייצור תחמושת בפיונקי פולין שהועתק על ציודו ופועלי הכפייה שבו לאורניינבורג בגרמניה. לאחר הקמת המפעל מחדש באדמת גרמניה הוא נישלח לעבוד בעבודות כפיה במפעל לייצור מטוסים בסמוך לעיירה רטנאו ליד נהר אלבה. רפאל הוחזק, כמו עובדי כפייה אחרים, במחנה ריכוז זקסנהאוזן בתנאי מחיה ירודים והיה מצוי בתת תזונה. הצבא האדום כבש את המקום בתחילת מאי 1945 ושיחרר את האסירים.

לאחר קבלת טיפול רפואי במשך כחודשיים, שם רפאל את פעמיו אל עיר הולדתו קילצה, על מנת לאתר ניצולים מבני משפחתו. (כולם הושמדו בשואה) הוא נדד בדרכים ברגל, ברכב וברכבות עד הגיעו לעיר לודז', שם נפגש עם חברי תנועת הנוער הציוני ועבר השתלמות והכשרה כמדריך חינוכי. ארגון הנוער הציוני שם לו כמטרה לרכז את בני ובנות הנוער ששרדו את השואה, ולהכשירם לקראת עלייה לארץ ישראל.

בתחילת שנת 1946 , במקביל לניסיונות חיפוש אחרי בני משפחתו,הוא נישלח מטעם תנועת הנוער הציוני לעיר הולדתו קילצה על מנת להקים במקום גרעין עליה של בני נוער ולהכשיר קבוצות לעליה במסגרת תנועת הבריחה והמוסד לעלייה ב'. קבוצת בני הנוער הראשונה שהוא קיבץ ואסף מהדרכים ומתחנת הרכבת של קילצה ניקראה "קיבוץ איחוד עקיבא", קבוצה זו התרכזה ביחד עם עוד יהודים וארגונים ציוניים ויהודיים בבית ברחוב פלנטי 7 בקילצה, וזאת הואיל והאווירה בעיר הייתה אנטישמית והיו לא מעט פעולות אלימות מצד תושבי העיר והסביבה נגד פליטים יהודיים שחזרו מהמחנות.

בתאריך 4 יולי 1946 אירע פוגרום קילצה, על רקע הסתה אנטישמית פרועה ועלילת דם. מאות תושבי קילצה צרו על הבית ברחוב פלנטי וטבחו ביהודים שנמצאו במקום. 42 הרוגים ועשרות פצועים היו קציר הדמים של פוגרום זה. רפאל ניפצע בראשו ממהלומת חפץ קהה, איבד את הכרתו, ומאוחר יותר מצא עצמו בערימת גופות. הוא העמיד פני מת על מנת לשרוד. 5 מחניכיו של רפאל נרצחו בפוגרום זה. רפאל אושפז לצורך טיפול רפואי למשך חודשיים.

לאחר מכן עבר ללודז' להמשיך בתהליך הכשרת קבוצות ושיגורן לארץ ישראל.

בתחילת שנת 1949 עלה רפאל למדינת ישראל, התגייס לצבא בחיל ההנדסה.
לאחר שחרורו עבר להתגורר בקיבוץ תל יצחק ולאחר מכן לקיבוץ המאבק - אלוני אבא.
במהלך שהייתו בקיבוצים, הוא עבר הכשרה נוספת להדרכת נוער וחינוכו.




שאול אביגור
שתף 

שאול אביגו?ר (מאירו?ב) (22 באוקטובר 1899 – 29 באוגוסט 1978) היה ממגיני תל חי, מראשי "ההגנה", מפקד המוסד לעלייה ב' ברוב שנות קיומו, סגן שר הביטחון במלחמת העצמאות וראש ארגון "נתיב" (העוסק בקשר עם קהילות יהודיות בברית המועצות) בשנות החמישים והשישים. בין היתר הקים את הש"י (שירות הידיעות של "ההגנה"), שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל, ועסק בארגון רכש נשק להגנה ולצה"ל בראשית דרכו.

קורות חייו ופעילותו

מאירוב נולד בשנת 1899 ליהודה מאירוב ופרידה (לבית מאירוביץ) בדווינסק שבפלך ויטבסק של האימפריה הרוסית (כיום דאוגבפילס, בלטביה) – עיר שבאותה תקופה כמעט חצי מתושביה היו יהודים. אביו נמנה עם "חובבי ציון" ובילדותו זכה לחינוך עברי וציוני. מאירוב עלה לארץ ישראל בגיל 12 ולמד בגימנסיה "הרצליה". בשנת 1917 גורש על ידי השלטונות העות'מאניים ובתום מלחמת העולם הראשונה שב ארצה. בתחילת שנת 1918 הצטרף לקבוצת כנרת, בה היה חבר כל חייו.

אחותו של אביגור, צפורה, נישאה למשה שרת, ואחיותיו של שרת נישאו לדב הוז ולאליהו גולומב. בצעירותם התחנכו ארבעת הנערים יחד בגימנסיה "הרצליה", ולימים הפכו לחלק מההנהגה הפוליטית והצבאית של היישוב וכונו "ארבעת הגיסים".

בתחילת 1920 עלה לגליל והצטרף למגיני תל חי. לאחר מכן הוא הצטרף לאחדות העבודה ומטעמה מונה בשנת 1922 למרכז "ההגנה". בשנת 1924 נשא לאישה את שרה לבית סילצנסקי, שאותה הכיר בכנרת. באותה שנה התבקש על ידי ברל כצנלסון לערוך את "ילקוט אחדות העבודה", ביטאונה של התנועה ועבר לשם כך לתל אביב. בשנים הללו טיפל בהקמת יישובים, ארגן רכישת נשק מחו"ל, ואף עסק בארגון נוער חלוצי בפולין.

בשנת 1934 הקים את הש"י. בנוסף הקים את הר"ן ותע"ש.

בעקבות פרסום הספר הלבן של מקדונלד בשנת 1939, ריכז את המאבק נגדו. לאחר מכן שימש כראש המוסד לעלייה ב' (בלתי חוקית). בהנהגתו פעל המוסד ביבשת אירופה, מזרח התיכון, צפון-אפריקה ושלוחותיו הגיעו גם לארצות הברית.

במלחמת העצמאות, ריכז את הרכש באירופה ולאחר מכן שימש כסגנו של דוד בן-גוריון במשרד הביטחון. הקים את הגוף שנודע לימים בשם "נתיב" אשר ריכז את הטיפול ביהדות מזרח אירופה ובמיוחד ביהדות ברית המועצות. היה חבר בוועדות חשאיות חשובות. יזם את "ספר תולדות ההגנה" והיה מעורכיו.

בנו אברהם (גור) נפל בקרבות סג'רה במלחמת העצמאות, והוא החליף את שם משפחתו לאביגור להנצחת זכר בנו.

בשנת תשל"ג קיבל אביגור מידי הנשיא זלמן שזר ושר החינוך וסגן ראש הממשלה יגאל אלון את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. אביגור זכה באותה שנה לתואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת תשל"ז קיבל גם מאוניברסיטת תל אביב תואר זה.

אביגור שב להתגורר בקבוצת כנרת בתחילת שנות ה-70 ושם גם נפטר ונקבר. הוא הותיר אחריו את רעייתו שרה, בתו רות ושני נכדים.




שאול ביבר
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.








 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.