חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 177 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



אישים במפעל ההעפלה

מרדכי בן-פורתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מרדכי בן פורת נולד בירושלים 12 בדצמבר 1927 והתחנך בכפר הנוער בן שמן.

לאחר סיום לימודיו התגייס לפלמ"ח ושובץ לפלוגה ו' בגבע. בנובמבר 1945 הוצב בפלי"ם, הזרוע הימית של הפלמ"ח. כלוחם פלמ"ח השתתף בשחרור מעפילי מחנה המעצר בעתלית, בחילוץ מעפילים מאוניות מעפילים, בפיצוץ מסילות רכבת ובפיצוץ בניין משטרת משמר החופים בסידנא עלי.

ב-1946 יצא לקורס מ"כים והיה מפקד כיתה ביגור ובשפיים. ב-1947 יצא לקורס מ"מים בג'וערה.

בעת מלחמת העצמאות ב-1948, מונה למפקד פלוגה ג' (פלי"ם) בגדוד הרביעי ("הפורצים"), של חטיבת הראל. השתתף בכיבוש קטמון שם פיקד על הכח הפורץ בקרב סן סימון, ובכיבוש בית מחסיר. במהלך קרב נבי סמואל פיקד על כיבוש בית איכסא. לאחר פירוק הפלמ"ח שרת כקצין מבצעים במחוז הנגב ובחטיבה 7.

בשנת 1952 השתחרר מצה"ל והצטרף לקיבוץ כברי. בשנת 1964 התנדב לשירות קבע בצה"ל. במלחמת ששת הימים שרת כסגן מפקד חטיבה 8 בקרבות בסיני. במלחמת יום הכיפורים, בדרגת אלוף משנה, היה מפקד חטיבה 9 הממוכנת, חטיבת מילואים שהשתייכה לאוגדה 36.

לאחר המלחמה מונה בן פורת לסגן מפקד גיס והועלה לדרגת תת-אלוף. סיים את שירותו בצה"ל בשנת 1975.

לאחר שחרורו מהצבא שימש כראש אגף הייעור ב קק"ל ובשנים 1984-2002 עמד בראש רשות הגנים הלאומיים.

בן פורת הוא אב לשלושה.




משה בר-תקווההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

משה (מונדק) בר-תקווה נולד בגליציה בשנת 1905, בשם משה פסטרנק. הוא סיים את לימודיו בבית ספר תיכון דובר פולנית וגרמנית, וכחניך השומר הצעיר עלה בשנת 1923 לארץ ישראל. לאחר מכן נסע לאיטליה לשם לימוד מסחר בינלאומי וב-1929, לאחר שגמר את לימודיו, חזר לפולין כדי ללמוד שם בבית הספר לקצינים, ואף שירת בצבא הפולני כקצין.

בראשית שנות השלושים של המאה העשרים חזר לארץ ישראל והחל לפעול במערכת ההדרכה של ארגון ההגנה כמדריך ראשי. בהגנה קיבל את הכינוי המחתרתי קונרד. בשנים 1935 עד 1936 היה מדריך שדאות וטקטיקה במחוז הדרום. בשנות המרד הערבי הגדול היה בר תקווה מראשוני הפו"ש ומונה למפקד אזור נס ציונה ובית חנן.

בשנות הארבעים של המאה הקודמת הוא התקדם במערך ההדרכה של ההגנה ושימש כמדריך ואחר כך כמפקד קורסי המ"מים של ההגנה שהתקיימו בג'וערה. במסגרת זו עיצב בר תקווה את סיכת המ"מ (חרב שזורה בענף זית) שהפכה לסמל ההגנה ושולבה לבסוף בסמל צבא הגנה לישראל. אחרי הקמת הפלמ"ח מונה למדריך ראשי של הפלמ"ח.

בשנת 1943 התגייס בר תקווה, בניגוד לרצון מפקדת ההגנה, לצבא הבריטי ושירת בבריגדה היהודית כקורפורל. עם תום המלחמה למד איטלקית והפך לאחד מן הפעילים הבולטים של עלייה ב' באיטליה. יהודה ארזי שריכז בידיו את ההכנות לארגון עלייה ב', נתקל בקשיים בפעולותיו ובר-תקווה, ששלט בשפה האיטלקית, מונה לעוזרו והשכיל לפתח קשרים עם גורמים שונים באיטליה ולסייע רבות ביישור ההדורים שנוצרו עקב הפעולה המחתרתית בתוך ארץ זו. מאוחר יותר עסק בארגון קבוצות פליטים יהודים והכנתם לקראת העלייה לארץ. בתחילת שנת 1947 הוא חזר לארץ ובמהלך אותה שנה שימש כראש לשכת ההדרכה של ההגנה ופיקד על קורס המ"מים האחרון של ארגון ההגנה.

במלחמת העצמאות שימש בר תקווה, לצד סגן אלוף ישראל בר, כעוזרו של ראש אג"מ והרמטכ"ל בפועל, יגאל ידין והיה אחראי על חזיתות המרכז והדרום.

עם תום המלחמה, בשנת 1950, עבר בר תקווה קורס שריון בצרפת, ובשנת 1951 התמנה לקצין שריון ראשי בצה"ל.




משה לזרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ד"ר משה לזר (לייזר) (7 בנובמבר 1908 - 24 באפריל 1996) נולד בפולין בשנת 1908 ולמד רפואה בקרקוב. עוד בהיותו בגימנסיה ואחר כך באוניברסיטה היה פעיל בתנועה הציונית כחבר בתנועת "גורדוניה", ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היה חבר מועצת העיר גורליץ מטעם התנועה הציונית. בזמן המלחמה שירת בצבא הרוסי, והתגלגל עמו עד ערבות סיביר ואסיה התיכונה. עם תום המלחמה הגיע ב-1946 לבלגיה, ושימש שם כרופא ראשי ואחר כך כמנהל מחנות העקורים מטעם המוסד לעלייה ב'. ב-1947 העפיל ‏ארצה כעולה בלתי-לגאלי ונשלח ישירות לקיבוץ עין גב כדי לארגנו מבחינה רפואית לקראת מלחמת השחרור.

ד"ר לזר נשאר בקיבוץ עד תום הקרבות וטיפל בכל הפצועים והנפגעים.

ב-1949 ארגן ד"ר לזר את השירות הרפואי בשער העלייה והיה הרופא האחראי במחנה זה ואחר כך גם במחנה עתלית ששימש כשער עליה ב'. בתקופה זו עלו ארצה כ- 350,000 עולים, אשר נבדקו ב"שער העלייה"‏.

בשנת 1951 נתמנה לסגן מנהל בית החולים רמב"ם ולאחר מכן היה במשך שנים רבות מנהל בית החולים.




משה מרקהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



משה רבינוביץ`הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



ניסן לויתןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ניסן לויתן נולד בשנת 1925 בקובנה שבליטא ובשנת 1936 עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתיישב ב תל אביב. בסיום לימודיו התיכוניים, בשנת 1943, התגייס ל פלמ"ח. כעבור שנתיים מגיוסו התבקש על ידי יגאל אלון להישאר בשירות פעיל במסגרת הפלי"ם.

לויתן ליווה את אוניית המעפילים "חיים ארלוזורוב" והיה מפקד אוניית המעפילים "קיבוץ גלויות". במלחמת העצמאות השתתף במבצע הבאת הנשק מצ'כוסלובקיה ולאחר מכן היה מפקד מחלקה בגדוד תשע של חטיבת הנגב.

עסק כל חייו בכלכלה וב-2007 זכה ב"פרס ישראל" על תרומתו בתחום זה.




נמרוד אשלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כללי
נמרוד אשל (נולד ב-1925), מנהיג שביתת הימאים, 1951. רב חובל, מנהיג פועלים, מספר סיפורים, סופר ומתרגם. לוחם פלמ"ח ופלי"ם ופעיל במוסד לעלייה ב'.

קורות חיים ופעילותו
אשל נולד בעין חרוד ב-1925. אימו הייתה שלומית גולומב (1982-1904), אחותו של אליהו גולומב. אביו, יהושע אייזיק (אשל), היה בן למשפחה חקלאית עוד ברוסיה, עלה לארץ ישראל ב-1913, היה חבר בגדוד העבודה וממייסדי עין חרוד ובעל השקפת עולם קומוניסטית. לימים היה יהושע אשל מפקד שירות האוויר של ההגנה.

ילדותו ונעוריו של נמרוד אשל עברו עליו בשכונת בורוכוב בגבעתיים, אליה עברה המשפחה ולמד בבית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן לילדי עובדים בגבעת השלושה במחזור אחד עם רחבעם זאבי, רפי איתן וישעיהו (שייקה) גביש.

לדבריו‏‏ נמשך עוד מילדות אל הים וקרא כל ספר על ים וימאות שנפל לידיו. בגיל 17 הצטרף לצי סוחר כנער סיפון וכעבור זמן קצר התגייס לפלוגה ד' של הפלמ"ח והגיע לפלי"ם, הפלוגה הימית של הפלמ"ח.

בפלמ"ח עסק בעיקר בפעילות העפלה כימאי על אוניות ההגנה שהעלו מעפילים מארצות אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה במסגרת המוסד לעלייה ב'. בנוסף לתפקידים ימאים עסק גם בפעילות חינוכית לנוער שעל גבי האוניות ונפגש עם ניצולי שואה במחנה עקורים ליד מילאנו.

בכ"ט בנובמבר 1947 שהה, יחד עם מלווים אחרים, על סיפון אוניית "החלוץ" (ששמה שונה ל"כ"ט בנובמבר") בשעה שגורשה למחנה מעצר בקפריסין. המלווים נשארו עם המעפילים, הכשירו אותם להגנה במחנות המעצר ועלו איתם ארצה עם הקמת המדינה.

במלחמת העצמאות שירת ב"גדוד הפשיטה" של חטיבת הנגב. לאחר השחרור הצטרף לצים כחובל.

בנובמבר 1951 התכנס כינוס איגוד הימאים, שמנה כ-2,000 ימאים ואשל נבחר ליו"ר הכינוס. בכינוס נערכו בחירות דמוקרטיות לאיגוד ונבחרה רשימה לא מפלגתית בשם "נציגי כינוס הימאים" שהציגה תביעות לשיפור תנאי הימאים ששירתו ברובם על אוניות צים, שהייתה בשליטת ההסתדרות והממשלה, בשליטת מפא"י. ההסתדרות והממשלה סירבו להכיר בוועד הנבחר ומינו ועד אחר מטעמם. כתגובה פרצה שביתה, שהייתה הגדולה עד אז בארץ, בהנהגתו של אשל.

הימאים התבצרו על האוניות וסירבו להפעיל אותן, בעוד ההסתדרות והממשלה ניסו להפעילן על ידי שוברי שביתה, במקביל להתנגשויות אלימות מול הימאים השובתים שנערכו על ידי המשטרה ועל ידי אנשי פלוגות "הסדרן" של הפועל, בראשות מועצת פועלי חיפה. כאשר המרד לא נשבר, נשלחו מלשכת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון צווי קריאה לשירות מילואים לאשל ולשאר מנהיגי המרד. למעשה היה זה צו שנועד כדי להרחיק את מנהיגי המרד (למרות שהם הצליחו להתחמק מפעם לפעם). אורך השירות הבלתי קצוב מראש נמשך כשנה. בתום השנה נחתם הסכם, שאחד הסעיפים בו היה "שלא תהיה נקמנות כנגד מנהיגי השביתה".

למרות סעיף האי-נקמנות נמנעה מאשל עבודה ב"צים" ובמשך 13 שנה הפליג על אוניות תחת דגל זר. במסגרת זרה הוסמך גם לרב חובל.

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




סם בן-שטריתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



עדה סרניהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



עמוס מנורהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

עמוס מנור נולד בשם ארתור מנדלוביץ' למשפחה אמידה בעיירה סיגט שבטרנסילבניה, שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום חלק מרומניה). בצעירותו היה חבר בתנועת הנוער הציונית "אביבה - באריסיה" וממייסדיה.

הוא היה פעיל המוסד לעלייה ב' בבוקרשט במשך שלוש שנים והיה אחראי על ארגון הפלגתן של מספר ספינות מעפילים ארצה.

עלה לארץ ב-1949, גויס לשב"כ ובאוקטובר 1953 מונה לתפקיד ראש השב"כ ושירת בתפקיד עד 1964.




ערי ז`בוטינסקיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כללי
ערי ז'בוטינסקי (26 בדצמבר 1910 - 12 ביוני 1969) היה פעיל בתנועה הציונית, פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית ובתחום ההעפלה , חבר כנסת, פוליטיקאי ומתמטיקאי ישראלי. בנו של זאב ז'בוטינסקי.

קורות חייו ופעילותו
ע?רי תיאודור ז'בוטינסקי נולד בכ"ה בכסלו ה'תרע"א, 26 בדצמבר 1910, באודסה שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), בן יחיד ליוענה בת מרדכי גלפרין וזאב ז'בוטינסקי, מכונן הציונות הרוויזיוניסטית.

בשנות ילדותו נלווה ערי ז'בוטינסקי להוריו במסעותיהם על רקע פעילותו של אביו זאב וזכה לחינוך פרטי שכלל לימודי שפות ובכללן עברית, אנגלית, צרפתית ורוסית.

בהמשך, ולמרות התנגדותו של אביו, החל ערי ללמוד במוסדות חינוך שונים ובכללם אקול סנטרל שבפריז, וב-1933 הוסמך בהנדסת חשמל והחל לעבוד כמהנדס במפעל "קוזינה" שעסק בהרכבת מטוסים.

ז'בוטינסקי היה פעיל בתנועת בית"ר ("ברית יוסף תרומפלדור") הרוויזיוניסטית, שאביו היה מייסדה וראשה וב-1934 השתתף בעיר הומנה (אז בצ'כוסלובקיה, בימינו בסלובקיה), בקורס בבית ספר למדריכים של בית"ר בפיקודו של ירמיהו הלפרן. באותה השנה חזר לארץ ישראל, התקבל על ידי פנחס רוטנברג לעבודה כמהנדס בתחנת הכוח בנהריים, שם הועסק עד 1936.

לאחר פרוץ המאורעות נתמנה על ידי אביו לנציב בית"ר בארץ ישראל. ב-1937 נאסר על ידי משטרת המנדט הבריטי ביחד עם מספר מחברי תנועתו, לאחר פעולות תגמול שבוצעו כנגד הערבים וכעבור שלושה חודשי מעצר במבצר עכו, שוחרר ונסע בשליחות התנועה הלאומית ללונדון.

בימי שהותו בלונדון החל גל המאסרים של ראשי הצה"ר ובית"ר בארץ ישראל, עקב שבירת ה"הבלגה" בימי המאורעות. למרות שראשי בית"ר ניסו להניא את ז'בוטינסקי מלחזור ארצה מחשש למאסרו, הוא שב בנובמבר 1937 ארצה, נעצר ונכלא בכלא עכו עד פברואר 1938.

עם שחרורו יצא באוגוסט 1938 לפולין לכינוס העולמי השלישי של בית"ר בוורשה ונבחר לקצין השלטון של בית"ר. ערי ז'בוטינסקי נמנה עם השלישייה אשר מונתה לנהל את מבצע ההעפלה מטעם התנועה, שנודע לימים בשם "עליית אף על פי". יחד עם ז'בוטינסקי ניהלו את המבצע ש"י יעקובי ויוסף כצנלסון. במסגרת ההתארגנות הוקמו 4 מחלקות: ארגון השיירות, הובלה יבשתית (ויזות ונסיעות עד הים), הובלה ימית (אניות, מלווים) וכספים, פיקוח על התשלומים והוצאות. ערי ז'בוטינסקי הופקד על שתי המחלקות הראשונות.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה שהה ערי ז'בוטינסקי ברומניה, עסק בארגון ההעפלה מאירופה ובראשית 1940 ארגן את הפלגת אוניית המעפילים "סקריה" שהובילה 2,385 מעפילים מפולין ורומניה ופיקד עליה. האונייה נתפסה בידי הבריטים אחרי צאתה ממצרי הדרדנלים. הנשים והילדים שוחררו והגברים נלקחו למחנה המעצר בעתלית. ז'בוטינסקי נעצר במעצר מנהלי לחצי שנה, הועבר לכלא עכו ולאחר מכן למחנה המעצר מזרעה .

באוגוסט 1940 נפטר זאב ז'בוטינסקי בניו יורק וערי הורשה לעזוב את הארץ כדי להשתתף בהלוויית אביו. הוא השתקע בארצות הברית, ב-1942 נשא לאישה את אביבה לבית קוגון ושנה מאוחר יותר נולדה בתם קרני זאבה (כיום ד"ר קרני רובין). בארצות הברית הצטרף למשלחת האצ"ל שבראשה עמד הלל קוק, פעל ב"ועד למען הקמת צבא עברי" וסייע להקמת "ועד החירום להצלת העם היהודי באירופה". בעקבות פעולתם כונן הנשיא פרנקלין רוזוולט את "המועצה לפליטי המלחמה", שפעלה מטורקיה הניטראלית ונועדה לסייע ליהודי הארצות הכבושות בידי הנאצים. ז'בוטינסקי שפעל מאיסטנבול נקלע לעימות עם השלטונות הטורקיים ונציגים דיפלומטיים אמריקניים והוא נעצר והוסגר לבריטים. הוא הועבר לארץ ישראל דרך לבנון ובמהלך ההעברה נכשלו אנשי "צרפת החופשית" בחטיפתו, הוא הגיע לירושלים ונכלא בבית הסוהר המרכזי למשך חצי שנה.

ב-1947 פעל ב"וועד העברי לשחרור האומה" בצרפת. הוא עסק גם בארגון ואיסוף הנשק לאונייה "אלטלנה"‏. מצרפת נסע למשפחתו לארצות הברית. עם הקמת המדינה החליט ערי ז'בוטינסקי לחזור לארץ ישראל עם משפחתו על סיפון ה"אלטלנה" אך מסיבה רפואית לא עלו, בסופו של דבר, על האונייה‏.

מספר חודשים לאחר הגעתו לארץ ישראל התגייס ז'בוטינסקי לצה"ל ושירת כמהנדס חשמל. כאשר החלו ההכנות לקראת הבחירות לאספה המכוננת, הציג את מועמדותו לרשימת תנועת החרות, והוצב במקום ה-14 ברשימה, על אף שלא היה חבר בתנועה ונבחר לאספה המכוננת שהפכה לכנסת הראשונה. עם בחירתו לכנסת השתחרר משירות פעיל בצה"ל. 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




צבי בן-יעקבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כללי
צבי בן יעקב (1904 - 1956), מבכירי ההגנה וצה"ל. 22 שנה איש "הגנה" בתפקידים בכירים. בין היתר: מפקד גוש חפר, מפקד קבוצת כיבוש חניתה, מפקד הגליל, נ?ש?ק ו"סליקר" ארצי. סיים את שירותו בצה"ל בדרגת סגן-אלוף כמפקד "שירות חימוש" (אשר לי?מים הפך לחיל חימוש).

קורות חייו ופעילותו
בן יעקב עלה בשנת 1925 לארץ ישראל מריגה שבלטביה. הוא נדד בארץ בחיפוש אחר עבודה, עד שהגיע לבנימינה. בשנת 1926 צורף לארגון ההגנה. בסוף אותה שנה עבר לחיפה, שם מו?נה לנ?ש?ק, מחסנאי נשק ו"סליקר", מדריך בכלים קטנים ות"ס (תרגילי סדר).
ארגן את הקבוצה הימית, שנקראה "דולפין" ושעסקה כלפי חוץ רק בספורט ימי, אך למעשה גם בהעברת נשק בלתי-ליגאלי מאוניות שהגיעו לנמל.

בשנת 1929 התקבל כעובד קבוע בהגנה. בשנת 1932 הו?טל עליו הפיקוד על "גוש חפר", והמשפחה ה?עתיקה את מגוריה לנתניה. בשנים הבאות, בנוסף לפיקוד על הגוש, הדריך קורסים רבים ושונים ב"כלים קטנים", אימוני שדה (א"ש) וקורסים נוספים.
כמפקד הגוש היה אחראי על הורדת מעפילים בלתי-לגאליים, שהגיעו בספינות לחופי כפר ויתקין, נתניה, מצפה-הים ואחרים.

בשנת 1938 מו?נה על ידי אליהו גולומב למפקד קבוצת כיבוש חניתה לקראת העלייה למקום ונשאר במקום כאחראי על הביטחון במשך כשמונה חודשים. לפני העלייה התארגנו כובשי חניתה ב"משמר זבולון" (כפר מסריק) שבמפרץ חיפה, שם הכין אותם להגנת היישוב. ביום 21 במרץ 1938 עלו ל"חניתה תחתית". לאחר כשלושה שבועות עלו ל"חניתה עילית" - המקום בו שוכן הקיבוץ היום.

בסוף שנת 1938 נתמנה למפקד הגליל. דאג לצד הביטחוני של עליות לקרקע נוספות, כמו "מצודות אוסישקין", ול"סליקים" (מחסני נשק מוסתרים), ועמד בקשר עם אנשי הביטחון בכל יישובי האזור. המשפחה ה?עתיקה את מגוריה לקיבוץ איילת השחר.

בסוף שנת 1940 מו?נה ל"נ?ש?ק ארצי". הארץ חולקה לשני אזורים, צפוני ודרומי, וצבי קיבל אחריות על האזור הצפוני. התפקיד כלל גם את העברת העולים הבלתי-ליגאליים מהאוניות ופיזורם בין היישובים. המשפחה חזרה לביתה באביחיל, ומאז זה היה מ?שכ??נה הקבוע.

במשך כל השנים מאז ועד קום מדינת ישראל עסק בהעברות נשק לכל יישובי האזור, באחסונו ובטיפול בו. העברת הנשק בימי המנדט הבריטי הייתה כרוכה בסיכון רב. הנשק הועבר בין מחסומי המשטרה הבריטית בכל מיני דרכים מוסוות. גם במכונית ה"טו?סיט?ר" של בן יעקב היה "סליק".

משנת 1947 ועד ההכרזה על הקמת המדינה היו באות אוניות, שבהן היו מזוודות ענקיות, ובתוכן - "כלים קטנים". הכלים הוסתרו מתחת לבגדים, או כלי מטבח, או בצל, או כדומה. ערב ערב היו האוניות מורידות את שללן וחוזרות לים. בין ההפוגות של מלחמת העצמאות הגיעו המקלעים (מ"ג 34) ומכונות הירייה ("הב??זות") מצ'כיה. העברתם ליחידות הלוחמות התאפשרה רק לאחר טיפול יסודי, שכלל ניקוי מן הגריז וניסוי הכלים.

מפאת ריבוי הבעיות הובאו שני מומחים מצ'כיה, שפתרו את רובן. הטיפול בנשק היה באחריות המחלקה, שלי?מים נקראה "שירות חימוש" ואחר-כך - "חיל חימוש". בכל "סליק", וכן גם בכל מפעל שהיה מייצר כדורי ירי, רימונים, תתי-מקלע מסוג "סטן", מכ?לי "סליק" ואביזרים שונים להעברת נשק - בכל אלה הייתה לו נגיעה.

עם הקמת צה"ל, בשנת 1948 השתבץ צבי בן יעקב ב"שירות חימוש", והיה למפקדו השני בשנים 1949 - 1950. בשנת 1952 השתחרר ופתח בית מסחר לנשק בנתניה, שהפך למועדון לכל הציידים ולכל האוחזים והמשתמשים בנשק.

צבי בן יעקב נפטר ממחלה ממארת בשנת 1956 והוא בן 52 שנים. הוא הותיר אחריו את אשתו מרי ושני ילדים - דיתה ואלעזר (לזי). שני ילדיו שירתו גם הם בחיל החימוש - ביתו שימשה כקצינת נשק ובנו מילא תפקידים שונים בחיל ביניהם בפיתוח טנק המרכבה וראש מש"א רכב (7200 לשעבר). הוא סיים את שירותו בצה"ל בדרגת אל"מ.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.