חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 168 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



היכל התהילה - כדורגל

א. הנוסטלגיה של ”שירים ושערים”
שתף 

מספר קובי מנורה, שדרן "קול ישראל":
"...תפסתי את גדעון הוד לשיחה קצרה על התוכנית "שירים ושערים"
הוא סיפר על תחילת התוכנית, מי המציא את השם לתוכנית, על הקושי לשכנע את המנהלים לשדר בשבתות בשידור חי, על ההבדלים בין תחילת הדרך לבין היום, על שוש עטרי שהייתה, ועוד".




א. הנוסטלגיה של הכדורגל בארץ ישראל
שתף 

ההיסטוריה והנוסטלגיה של הכדורגל הארץ ישראלי

מאת:
דייויד סלע
עורך אתר נוסטלגיה אונליין

ההתחלה: איכרים במושבות
שורשיו של הכדורגל בארץ ישראל נטועים בעלייה הראשונה, הידועה כ"עליית האיכרים" שהתרחשה לקראת סוף המאה ה-19. העלייה הזאת הייתה חלק מתנועת הגירה עצומה ממזרח אירופה של  כ-3.5 מיליון נפש מתוכם כ-2.5 מיליון יהודים, שרובם עברו לארה"ב ומערב אירופה וחלק קטן מהם הגיעו לארץ והתיישבו ב-9 נקודת הישוב החקלאיות העיקריות שהיו בארץ אז,  כגון ראש פינה וזיכרון יעקב, פתח תיקווה ראשון לציון נס ציונה רחובות וכו', עולים שהפכו לאיכרים ולכן העלייה הזאת נקראת "עליית האיכרים".

בתקופה הזאת של שלהי המאה ה-19 היה הכדורגל בעולם משחק די חדש, שהתעצב בשנות השישים והשבעים של המאה ה-19 באנגליה, ובשנות השמונים של המאה ה-19 כאשר נוסדה ליגת הכדורגל האנגלית -  התפשט המשחק במהירות רבה לרחבי העולם, נוסדו התאחדויות כדורגל במדינות רבות כאשר אחת המדינות הראשונות בהן הכדורגל הפך להיות פופולארי מאוד ובמהירות רבה הייתה רוסיה. מרוסיה כאמור הגיעו כל אותם העולים האיכרים שהביאו את  משחק הכדורגל למושבות.

יש עדויות למשחקי כדורגל במושבות בשנים שלפני תחילת מלחמת העולם הראשונה, בעיקר בשנים 1910 -1912. בשנים האלה הוקמו במושבות אגודת התעמלות, על משקל "נפש בריאה בגוף בריא",  כאשר באירועים ובחגיגות השונות שהיו במושבות שולבו תצוגות של תרגילי התעמלות  והחל מ-1912 מתחילות להופיע בידיעות העיתונאיות ששלבו בסקירת האירועים גם תיאורים קצרצרים של משחק הכדורגל, פוטבול זמנו. הידיעה הראשונה בעיתונות העברית על כדורגל היא מהעיתון "החרות" מה- 12.4.1912, אזכור קצר בן שורה שאומר: 
"...בחגיגות רחובות היו מופעי התעמלות ומשחקי כדור שונים כמו פוטבול...".

יוסף יקותיאלי, זה שיזם שנים לאחר מכם את רעיון המכבייה כתב ספר על תחילת הספורט בארץ  ישראל ובספרו אפשר למצוא ציטוט ראשון על משחק הכדורגל, מפי אחד בשם גור אריה, תושב רחובות שמספר: 
"...בפסח תרע"ב (1912) השתתפה קבוצת הכדורגל שלנו בחגיגות רחובות ושיחקה נגד קבוצת הגימנסיה הרצלייה, התוצאות היו 0 : 0  אך יש לציין ששחקני הגימנסיה היו טובים יותר...."  

תיכף נדבר על תרומתה של ה"גימנסיה הרצלייה" לכדורגל  הארץ ישראלי, אך  נחזור רגע שוב לעיתון "החרות" מיוני 1912, שם יש תיאור, בפעם הראשונה בעיתונות העברית, של משחק כדורגל בארץ ישראל:
"...על גבול המושבה, על כיכר רחב ידיים, יוצאים צעירי המושבה רעננים ומלאי כוח, לשחק במשחק הנחמד הזה שהוא כעין התעמלות. אסור לנגוע ביד את הכדור הגדול הזה, אך ורק ברגלו ראשו גבו וחזהו של המשחק. והמשחק מתחיל. אחת שתיים שלוש קורא המנצח
(השופט)  והכדור רץ מן המחנה האחד אל השני, אלה חפצים  להשליך את הכדור אל השער בו עומד המלך, (השוער) ואלה מונעים אותם. וככה מתחילה המלחמה במרוץ אל הכדור ואחרי הכדור.... להסתכל במשחק הנעים הזה יוצא קהל גדול מהמושבה, צעירים וצעירות, מורים והורים, מתענגים עונג שבתי ואף עונג חברתי...."

אבן הפינה של הכדורגל: "גימנסיה הרצלייה" והעיר החדשה תל אביב
שנים ספורות לאתר הקמת ה"גימנסיה הרצלייה" בתל אביב, בשנת 1905,  מפרסם צבי נשרי, המורה להתעמלות של "גימנסיה הרצלייה" ספר בשם "כדורגל" ובו, לראשונה בעברית, נכתבים חוקי משחק הכדורגל. נשרי זה שנא את הכדורגל או כל משחק כדור אחר, כיוון שהיה חסיד האסכולה השבדית בכל מה שקשור לספורט התעמלות ופיתוח הגוף - שיטה שדגלה בתרגילי התעמלות, להבדיל מהשיטה האנגלית שדגלה במשחקי כדור. העובדה שהתלמידים בגימנסיה כבר עם הקמתה הצליחו לשכנע את נשרי לכתוב ספר מוכיחה עד כמה היה הכדורגל פופולארי  בגימנסיה בתחילת המאה ה-20. מכאן ומעדויות רבות אחרות אני מסיק שהגימנסיה הרצלייה בתל אביב הייתה בית היוצר למשחק הכדורגל בארץ ישראל, למשל עדות מ-1912 שמספרת ש:
"...לרשות שחקי קבוצת הכדורגל של הגימנסיה היה מגרש אימונים בעל אדמה קשה...". 

אם כך, תל אביב לא רק הייתה העיר העברית הראשונה אלא גם הייתה הראשונה לבעוט בכדור, בצורה מסודרת, שמעבר למרדפים של איכרים אחרי הכדור בין הגורן והיקב במושבות.  

קבוצת הכדורגל היהודית המסודרת והמאורגנת הראשונה מחוץ לגימנסיה הייתה מחלקה בתוך "אגודת המתעמלים היהודיים - ראשון לציון יפו",  קבוצה שנשאה את השם "סקציית הכדורגל ראשון לציון יפו" שבשנת 1909 עם ייסוד העיר תל אביב -  שינתה שמה והפכה להיות קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב, קבוצת הכדורגל העברית הראשונה. בקבוצה זאת שיחקו שני כדורגלנים  ששמעם יצא למרחוק, יוסף יקותיאלי שהיה לאחר מכן הוגה רעיון המכבייה ודוד תדהר, שלימים נודע כבלש הידוע.

גם מגרש הכדורגל הראשון היה בתל אביב. כשאני אומר מגרש אני קצת מגזים, אך בתל אביב היו כבר בתחילת המאה ה-20 מקומות שהוכרזו כמגרשי כדורגל, למרות שחלקם היו בהתחלה רק משטחי חול מהודק. למשל המגרש שהוקם ב-1906 באזור איפה שנמצא כעת הדולפינריום, ב-1910 נדד המגרש למיקום של בית האופרה דהיום על שפת הים, לאחר מכן לרחוב נחלת בנימין ובשנת 1924 הוקם בתל אביב מגרש נוסף ברחוב קינג ג'ורג', בקטע בין איפה שנמצאים כעת גן מאיר מצד אחד וה"מצודה" בצידו השני. מגרש זה היה פופולארי ביותר ומשך אליו אלפים רבים של אוהדים כל שבת והרבה מאוד סלבריטאים. בתמונות מאמצע שנות העשרים של המגרש בקינג ג'ורג אפשר לראות אוהדים לבושים בחליפות וכובעים מהודרים, נשים עם שמלות פשתן מהודרות ולבנות. אחד האוהדים השרופים של מכבי תל אביב בשנים ההם היה לא פחות מאשר המשורר הלאומי, ח. נ. ביאליק, שהיה עושה דרכו באופן קבוע למגרש מיד עם סיומו של אירוע התרבות של שבת בבוקר, שם במגרש בקינג ג'ורג' היה פוגש את חבריו מהבוהמה כמו אלכסנדר פן (שבעצמו היה ספורטאי), שלונסקי ואחרים.

תל אביב משמשת עם כן כמרכז  הכדורגל  בארץ ישראל, עוד משלהי בתקופה הטורקית, בסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20. אחד הסיפורים המעניינים לגבי כדורגל והתקופה העותומאני בישראל הוא סיפורו של מיודעינו דוד תדהר, הבלש המיתולוגי של ימי תחילת תל אביב, שמספר בזיכרונותיו שלימד בתל אביב את חברו הטורקי לשחק כדורגל. חבר זה, לאחר שלמד פה את רזי הכדורגל על בוריים חזר לטורקיה והקים שם את טורקיה המודרנית, שהרי החבר הטורקי של הבלש תדהר היה לא פחות מאשר אתא טורק, שהיה מוצב כחייל פשוט של חיל המצב העותומאני בפלשתינה, שלפני מלחמת העולם הראשונה.

הבריטים מגיעים ומביאים איתם מסורת של כדורגל
כשהשלטון העותומאני מוגר ב-1917  והוחלף בשלטון המנדטורי הבריטי, שונו פני הארץ כולה. אחרי 400 שנות שלטון מושחת ואפאטי הגיע שלטון מסודר ומאורגן, והדבר ניכר גם בהתפתחות מואצת של הכדורגל הארץ ישראלי. ראשית - החיילים הבריטים הגיעו לארץ ישראל בשירות הוד מלכותו הביאו איתם מסורת כדורגל בריטי של מעל ל-50 שנה, ומייד הוקמו על ידם קבוצות כדורגל רבות של חיל המצב הבריטי, שהתחרו בינן לבית עצמן. בתקופה זאת זכורה ההתנגדות של הישוב העברי  לבריטים כבר עם תחילת המנדט ב-1920, "גדוד מגיני השפה העברית" למשל  נלחם בכל ניסיון התנחלות של השפה האנגלית בפה היהודיים, והשפעות תרבותיות בריטיות אחרות נדחו בקנאות על ידי הישוב היהודי, חוץ מעניין הכדורגל, שמקבל תנופה אדירה בעקבות הבריטים. קבוצות כדורגל עבריות מוקמות כפטריות לאחר הגשם בפתח תיקווה, רחובות, ראשל"צ, נס ציונה, עקרון, חיפה, ירושלים, תל אביב  ועוד.

הכדורגל היהודי בעולם
באותה תקופה, שנות העשרים של המאה הקודמת, הייתה קבוצת כדורגל יהודית שלא פעלה בארץ אך הייתה ידועה בעולם, אני מתכוון לקבוצת הכדורגל של "הכח וינה",  מועדון ספורט יהודי ציוני שהוקם ב-1909 בעקבות משנתו  הידועה של מקס נורדוי על  "יהדות השרירים". גאוות הכוח וינה הייתה על קבוצת הכדורגל של המועדון, בה שיחקו שחקני כדורגל יהודים בעלי שם שהגיעו  לווינה מכל רחבי אירופה. מדי פעם עזב את הכוח וינה שחקן זה או אחר, בעיקר כדי לשחק במדינות אחרות, אך אחדים מהם הגיעו בשנות ה-20 לארץ ישראל ונתנו תנופה גדולה להרמת הרמה המקצועית של הכדורגל. בעיקר זכור סיפורו של הכוכב של הכוח וינה, שמעון לאומי (לומק) שעזב תהילת עולם בווינה רק כדי לעלות לפלשתינה ולשחק ב"מכבי תל אביב", עניין שגרם לתדהמה עצומה בעולם הספורט האירופאי והתרגשות עצמוה בעולם הכדורגל הארץ ישראלי. זה היה, רק כדי לסבר את האוזן - כאילו שליאונל מסי היה עוזב את ברצלונה בשביל לשחק למשל ב"מכבי יפו", עם כל הכבוד הראוי  למכבי יפו...

התפתחות מואצת
שנות העשרים של המאה הקודמת זכורות גם כימי העליות הגדולות - העלייה השישית ב-1923 והעלייה הרביעית ב-1926. יחד מגיעים תוך פחות מעשור כ-100,000 עולים - רובם ממזרח אירופה ובעיקר מרוסיה. בשנת 1927 החל בארץ משבר כלכלי קשה, שבאופן אירוני נתן תנופה גדולה להתפתחות הכדורגל בארץ: ראשית כיוון שהגיעו כאמור רבים מרוסיהושם הכדורגל היה כבר פופולארי מאוד, ושנית כיון שרבים מהעולים היו מובטלים מאונס, ובלית ברירה העבירו את הזמן במשחקי כדורגל. בעקבות זאת הוקמו קבוצות כדורגל רבות נוספות בחלקי הארץ השונים, שרובן נשאו שמות ציוניים, כמו "מכבי חשמונאי ירושלים", "בר כוכבא מכבי חיפה", "מכבי אבשלום פתח תיקווה", שהתחרו בניהן במשחקי ידידות. לא הייתה עדיין ליגה, הכבישים היו רעועים בחלקים גדולים של הארץ והחלטות על משחקי כדורגל נקבעו בין שתי הקבוצות בדרך כלל בחליפת מכתבים תוך קביעת יום המשחק חודשיים מראש, (לדואר לקח כחודש להעברת המכתב והחזרתו)  והמשחקים משכו קהל רב.

ניסיון ראשון למסד את ענף הכדורגל בארץ ישראל נעשה בשנת 1923 על ידי הבריטים, על ידי ארגון משחקי הגביע של ארץ ישראל, אליו נרשמו קבוצות רבות. הקבוצה החזקה בארץ ישראל בשנת 1923 הייתה קבוצת "המעופפים רמלה", שייצגה את חיל האוויר הבריטי, אחריה הייתה קבוצת הכדורגל בשם "ספורט קלאב" שייצגה את הפקידות הבריטית הגבוהה בירושלים, והשלישית הייתה קבוצת "האלחוט סאראפנד", שייצגה את חיל הקשר הבריטי ששכן בסאראפנד, היא צריפין.

הנה ציטוט מידיעת בעיתון הארץ  מה 12 לאפריל 1923 בנוגע למשחק גמר גביע ארץ ישראל:
"...ביום השבת הייתה התחרות המכריעה בנוגע לגמר הגביע בכדורגל של ארץ ישראל בין קבוצת המעופפים  מרמלה ובין קבוצת הכדורגל של חיפה, שתי  הקבוצות שיחקו בהתאמצות רבה, בסוף נבררו התוצאות 2:1 לטובת המעופפים שקיבלו את הגביע הארץ ישראלי וחיפה קיבלה אות הצטיינות...."

ההגמוניה הבריטית בכדורגל הארץ ישראלי - מסתיימת
הגמוניה בריטית בשדה הכדורגל הארץ ישראלי נמשכה מספר שנים עד שהכול השתנה בעקבות החלטת ממשלת הוד מלכותו בלונדון לשלוח לפלשתינה את הלורד הרברט פלומר 
Plumer, שהגיע הנה כיד לשמש בתפקיד הנציב במקום הרברט סמואל. פלומר זה היה בעל אוריינטציה אזרחית וסבר שיש להשתית את השלטון הבריטי על מעורבות אזרחית ופחות על צבאית, יצר רפורמה מקיפה בשלטון הבריטי בארץ ישראל במסגרתה נשלח חלק משמעותי מהכוח הבריטי בארץ ישראל ליעדים אחרים. פתאום כל המעופפים מרמלה וכמוהם - קבוצות הכדורגל הבריטיות החזקות -  נעלמו כלא היו, ובכך פונתה הדרך לקבוצות היהודיות להתחרות בינן לבית עצמן על תואר "מחזיקת הגביע הארץ ישראלי", כאשר "מכבי תל אביב" לוקחת את הגביע במשך מספר שנים.

במקביל מוקמות  4 ליגות מחוזיות של קבוצות יהודיות (בתל אביב, ירושלים, חיפה וליגה נוספת בשם יהודה שכללה את מושבות הדרום: גדרה, עקרון נס ציונה) ששיחקו  בינן לבין עצמן במחוז. ראשי המחוזות היו מתחרות בניהן על גביע שהוענק על ידי "כרמל מזרחי", כאשר למשחקי הגמר מגיעים 5-7 אלף צופים, מרשים מאוד לישוב העברי שמנה בשנות העשרים של המאה הקודמת פחות מ-150,000 איש.

התנגדות מבית למשחק הכדורגל

הכדורגל העברי בארץ ישראל הופך להיות חלק מהתרבות, ובעקבות זאת  מתפתחת התנגדות רצינית וביקורת נוקבת, והעיתונות העברית של שנות העשרים מלאה בוויכוחים של "בעד ונגד הכדורגל". הנה למשל ציטוט מעיתון "הארץ,  10 לינואר 1924:
"...כבוד הפוטבול במקומו מונח, אך לעשות את הפוטבול לעגל להשתחוות ולעשות את הספורט לתורה ואף להשתחוות לו? זוהי עבודה זרה ולא על דרך זאת תהיה תפארתנו.
בולמוס הכדורגל שתקף את הנוער הארץ ישראלי הולך ונדבק בפועלים העבריים בעיר ובכפר, המוסרים את שעות הפנאי שלהם בשבתות וחגים לעניין הבעיטה. רגילים להצדיק את הכדורגל בשאיפה לגוף בריא  - אם כי הרופאים מסופקים בתועלת זאת. הרי ידוע לכל שהספורט הוא יליד ביתם של אנשים הולכי בטל ששריריהם אינם עמלים. מדוע ייגרר הפועל אחר משחק הבעיטה?  ידוע שהתועלת הגשמית מסופקת  ואילו אין ספק בהפסד הרוחני שבדבר.
כשאתה מסתכל בשבתות איך הקהל נוהר באלפיו למשחק הבעיטה - הרהורים קשים עולים במוחך בנוגע לשטחיות המרובה התופסת בקהל שלנו. האם אין טוב  מזה למסור שעות אלה לספר רציני???
יבעט מי שיבעט בכדור, בעיטתנו בו צריכה להיות מאיתנו והלאה...."

הפוליטיקה הארץ-ישראלית על כר הדשא
בשנים האלה - שנות העשרים,  מתעצבת לראשונה דמותה של חברה יהודית בארץ ישראל, המנסה לקיים תרבותה בתחושת שחרור משלטון עותומאני, תוך הקפדה על הימנעות מהתחברות יתר למאפייני התרבות שמציע השלטון הבריטי החדש. בתקופה זאת מתחילים להתגבש המחנות הפוליטיים, בין המחנה הפועלי ובו ארגון הגג - ההסתדרות, והמחנה האזרחי שדגל ביוזמה הפרטית ממנו צמחה התנועה הרביזיוניסטית. במאבק בין המחנות השונים על צביונה של החברה הישראלית המתהווה גלש כמובן גם לכדורגל. קבוצות החלו לשייך עצמן לארגונים, מי ל"מכבי" ומי ל"הפועל", ופתאום העוינות בין המחנות הפוליטיים מוצאת דרכה לשדה הכדורגל. מתקיים מאבק בין האגודות הכדורגל על כל נושא, מתפתחת חשדנות שנאה זלזול ועוינות והשיא היה כמובן במגרש הכדורגל עצמו, שהפך להיות אלים מאין כמוהו. דיווחים אודות קרובת אלימים, בעיקר במפגשים בין קבוצות הפועל ומכבי, ממלאים את העיתונות של סוף שנות העשרים, תוך תיאורים של "פוגרום", כהגדרת הכתב, המוסיף: "...שוטרים רכובים על סוסים פורצים לתוך הקהל המשתולל ומכים באלות על שמאל ועל ימין...".  כמעט כל משחק בין קבוצה של "מכבי" נגד "הפועל" מופסק במהלכו מספר פעמים בשל השתוללות הקהל, חלק מהמשחקים לא מגיע לסיומו ורבים, גם שחקנים ובעיקר אוהדים מסיימים המשחק פצועים בבית החולים. השלטונות הבריטיים מתערבים מדי פעם ואוסרים על משחקי הכדורגל לתקופות ממושכות.

ייצוא כדורגל מארץ ישראל  לריכוזי היהודים בעולם
בין המריבות הפוליטיות והמאבקים האלימים על כר הדשא, מתפתח הכדורגל הארץ ישראלי לכיוון  הבין לאומי. הכוונה אינה לנבחרת לאומית כיוון שלא הייתה כזאת עדיין, אלה לנסיעות של קבוצות כדורגל מישראל, בעיקר "מכבי תל אביב" ו"מכבי חיפה", לריכוזי אוכלוסיה יהודים בעולם, תוך קיום משחקי ידידות עם קבוצות מקומיות, שמשכו אליהם קהל רב מקרב האוכלוסייה היהודית של המקום.  צריך לזכור שלא היה זה, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, עניין של מה בכך:  הנסיעה הייתה באונייה והמסעות היו נמשכים חודשים על גבי חודשים. ראשי הקבוצות היו מעבירים מחו"ל לארץ דיווחים נלהבים אודות ההתרגשות העצומה במפגש בין שחקני הכדורגל הישראליים והקהילה היהודית, וגם תיאורים על ניצחונות מפוארים במגרש הכדורגל נשלחו מחו"ל לארץ, שלא תאמו תמיד את המציאות.

הנה דיווח  פומפוזי בעיתון "דואר היום" משנת 1927, אודות מסעה של "מכבי חיפה" לניו יורק. המדווח לעיתון הוא מנהל הקבוצה, שמספר: "...שעות רבות עמד הקהל העצום והמתין לאונייה ועל סיפונה הגיבורים מארץ ישראל...גדולה הייתה ההתלהבות של אלפי ורבבות העומדים בנמל  כשירדו כל החברים מהאוניה. הקהל הרב פרץ בתרועות שימחה וגיל, דמעות בעיניי כל. מהנמל נסעה הקבוצה לפגישה עם ראש העיר במכונית של שתי קומות מלווה בתזמורת, כשבכל מקום בו עברה המכונית נתעכבה על ידי ההמון הרב ברחובות שהתעקש להפגין אהדתו לשחקני הקבוצה. לפני בניין העירייה התקהל קהל גדול של עשרת אלפים איש, " ופה מוסיף ומדווח ראש הקבוצה ללא צניעות מיוחדת " קהל ההמונים האזין בקשב לנאומו של ראש הקבוצה, כשקולו האדיר צלצל למרחקים לקול  זמזום מכונות הפילם והצלמניות."

"מכבי חיפה"  שיחקה במסע זה 11 משחקים, הנה מממשיך ראש הקבוצה לדווח ממגרש הספורט, בפאתוס והתרגשות:
"...במשחק הראשון ניצח המכבי, ניצחה ארץ ישראל במלחמתה הראשונה נגד אמריקה. אבן גדולה של פחד לכבודה של ארץ ישראל נגולה מעל לבנו  ואחד כרבנים אמר את אוזני שפעולתם של  הבחורים בניצחונם  -  גדולה כהנחת תפילין יום יום...".

התארגנות ממוסדת, הקמת הנבחרת.
הכדורגל בארץ ישראל הופך להיות כה נפוץ ופופולארי עד שבשנות העשרים החלו להקים התאחדויות ארציות לכדורגל,  כאשר "מכבי" מקים התאחדות כדורגל משלו וכך גם "הפועל". במשך מספר שנים ניסו ההתאחדויות להתאחד, אך מטען של חשדות כעסים ושנאות לא אפשר את האיחוד, עד שבשנת 1928 נוצרה הזדמנות לשלוח למשחקים באנגליה נבחרת ארץ ישראלית והוקמה התאחדות שכללה נציגי קבוצות יהודיות של "מכבי" ו"הפועל", קבוצות ערביות ולאחר מכם הצטרפו גם נציגי קבוצות בריטיות.

הנבחרת נקראה בתחילה נבחרת ארץ ישראל / פלשתינה. הופעת הבכורה של הנבחרת הייתה במסגרת משחקי מונדיאל 1934, במשחק נגד מצריים שהסתיים בתוצאה  ה"מכובדת" של 7: 1  לטובת מצרים.
במונדיאל שלאחר מכן, 1938, הוגרלה הנבחרת למשחק הצלבה לזכייה בכרטיס העלייה למונדיאל נגד יוון.
השער הראשון לטובת נבחרת ישראל לאחר הקמת המדינה הובקעה על ידי שייע גלזר, במשחקי המוקדמות למונדיאל 1950, יחד איתו ששיחקו אלה שהפכו במהלך השנים לשועלי כדורגל ידועים כגון חודורוב, שוויצר, אלי פוקס, מרימוביץ ואחרים.

נבחרת ישראל הייתה אמורה לעלות לשחק במונדיאל 1958: ישראל ניצחה בכל אחד משלושת סיבובי המשחקים במוקדמות המונדיאל, כאשר בסבב הראשון מנצחת ישראל את טורקיה בתוצאה 2:0, עולה שלב ומנצחת את אינדונזיה 2:0 ובשלב האחרון המכריע ישראל הייתה זקוקה לניצחון אחיד בלבד כדי לעלות למונדיאל שבדיה ומנצחת גם בשלב המכריע הזה  2:0. ואמורה לעלות למונדיאל כראשונה בבית. אלא שהעניין הוא שכל הניצחונות בכל הסבבים היו ניצחונות טכניים, כיון שהנבחרות סירבו לשחק מול ישראל...  
פיפ"א גזלה מישראל את כרטיס העלייה למונדיאל בטענה המפוקפקת שלא יכול להיות שנבחרת תעלה למונדיאל בלי אף משחק והפגישה את ישראל עם ווילס, סגנית הבית האחר, ובמשחק ההוא, לאחר 3 "ניצחונות" רצופים - ניגפה הנבחרת הישראלית.

ב-1962 ניצחה נבחרת ישראל בפעם הראשונה משחק במסגרת המונדיאל, כשהביסה את קפריסין6:1, ניצחון מרשים שלא סייע לעליית הנבחרת, וכך היה גם במוקדמות מונדיאל 1966, עד שהגיע המאמן עמנואל שפר שיחד עם עוזרו אמציה לבקוביץ העלו את נבחרת ישראל למשחקי מונדיאל מקסיקו 70.

לסיכום:
בסקירות היסטוריות - נוסטלגיות שונות כאן באתר אנו מסיימים בדרך כלל בהרגשה של התפעלות, על ההתקדמות וההישגים שלנו ב-100 השנים האחרונות. לצערנו מאז שהבלש דוד תדהר לימד את אתא טורק כדורגל במגרש חולות בתל אביב לא התקדמנו הרבה בתחום זה, וחבל!

דייויד סלע 




אבא גינדין
שתף 

אבא גינדין נולד ב - 24 בדצמבר 1945 בהלסינקי.
הוא כדורגלן עבר בקבוצת הפועל חיפה ובמועדון "מכבי הלסינקי" החובבני בפינלנד.

לאחר צירופו להפועל חיפה, הוסב מתפקיד החלוץ לתפקיד מגן ימני, והיה אחד המובילים בארץ בעמדה זו.
גינדין שיחק בהפועל חיפה 11 עונות, בין  1964/1965 ל - 1975/1976 והתפרסם בזכות יכולתו בבעיטות חופשיות ובעיטות ממרחק.

הצלחתו הובילה אף לזימון לנבחרת ישראל בכדורגל, עמה הופיע שש פעמים בשנת 1973, במוקדמות גביע העולם בכדורגל, 1974.

לאחר פרישתו התגורר בעמק בית שאן ועסק בחקלאות ובאימון הפועל בית שאן, ללא הצלחה יתרה. לאחר מכן עבר להתגורר בירושלים, ולאמן במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים.

כיום מתגורר בירושלים ומשתתף במירוצי אופניים הנערכים בישראל ואף זכה באליפות ישראל בשנים 2006, 2007 ו - 2008 בקבוצת הגיל שלו.




אבי כהן
שתף 

 

אבי כהן נולד ב - 14 בנובמבר 1956 במצרים.
הוא כדורגלן ישראלי ויו"ר ארגון השחקנים, גיסו של כדורגלן העבר ויקי פרץ.

כהן הצטרף בגיל תשע לקבוצת הילדים של מכבי תל אביב, שהתאמנה אז בפארק הלאומי ברמת גן, ועבר את כל השלבים במחלקת הנוער עד להופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב, בעונת 1973-1974, נגד הכח מכבי רמת גן.

כהן, בלם אחורי, הפך אט אט למנהיג הקבוצה. הוא תמך בהתקפה, היה בעל יכולת טכנית מרשימה ויחד איתו זכתה מכבי תל אביב בדאבל מרשים בעונת 1976-1977, ובאליפות המדינה בכדורגל בעונת 1978-1979.
בעונה זו הוא הבקיע את אחד השערים הזכורים ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, בדרבי נגד הפועל תל אביב, בבעיטה מהאוויר תחת גשם סוחף.

אבי כהן זומן למבחנים בליברפול הגדולה של בוב פייזלי. מאמנים ועיתונאים נלהבים הצטרפו אליו לשבוע המבחנים באנפילד, שבסופו של דבר הוכתר בהצלחה.

בסך הכול היה אבי כהן בליברפול שנתיים וחצי, בהן שיחק ב - 36 משחקים. משחק הבכורה שלו היה בחוץ, נגד לידס יונייטד, ומשחק הבכורה שלו באנפילד היה משחק ההכתרה של עונת 1979/80, נגד אסטון וילה.

עונתו הטובה ביותר של כהן במדי האדומים הייתה בעונת 1980/1, בה זכתה ליברפול בגביע אירופה לאלופות. כהן שיחק בשלבים המוקדמים, וישב על הספסל בחצי הגמר נגד באיירן מינכן ובגמר בפריז מול ריאל מדריד.

באמצע עונת 1981/2 החליט כהן לחזור הביתה. מכבי תל אביב הובסה 1:6 בנתניה, ומנהלי האגודה התחננו בפניו שיחזור להציל את הספינה הטובעת. כהן נכנע ללחץ וחזר, מתוך אמונה שישוב לשחק באירופה במהירות. לא כך קרה. רק כעבור חמש שנים הציע לו גריים סונס, מאמן גלזגו ריינג'רס הסקוטית ששיחק איתו בליברפול, לחזור לאי הבריטי. כהן חתם לשנתיים בקבוצה הסקוטית.

השנה הראשונה בריינג'רס לא הייתה קלה. כהן השתתף רק ב - 15 משחקים, משפחתו לא התאקלמה בגלאזגו, ולמרות הזכייה בגביע הליגה (כהן שיחק בגמר) הוא החליט לוותר על השנה השנייה ולסיים את הקריירה בישראל.
הוא חזר למכבי תל אביב ובמהלך עונת 1989/90 קיבל הצעה ממכבי נתניה לבוא ולאמן את הקבוצה. הוא לא היסס, והודיע על פרישה.
אף ששיחק במדי הנבחרת 63 פעמים במשך 13 שנה, לא זומן באותה שנה לסגל, מה שעודד את פרישתו.

כמאמן נדד כהן בקבוצות הבאות: מכבי נתניה, בית"ר תל אביב, מכבי יבנה, עירוני אשדוד, הפועל כפר סבא, הפועל אשקלון ומכבי הרצליה, אך באף אחת מהן לא הצליח לשחזר את ימי הזוהר והתהילה שלו כשחקן.

ב - 20 בדצמבר 2010 נפצע כהן באורח אנוש בתאונת דרכים כאשר רכב על קטנועו. כעבור תשעה ימים נפטר, בגיל 54.




אבי נימני
שתף 

אבי נמני נולד ב - 26 באפריל 1972.

שיחק שנים רבות כקפטן מכבי תל אביב ונבחרת ישראל. נמני שיחק בעמדת הקשר ההתקפי עם המספר 8 על גב חולצתו. נמני, המחזיק במקום השלישי בטבלת מלכי השערים של ליגת העל בכל הזמנים, נחשב בעיני אוהדי מכבי תל אביב לסמל הקבוצה, ורבים רואים בו אחד השחקנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים.

נמני עלה לשחק במדי קבוצת הבוגרים של מכבי תל אביב בעונת 1989/90 ושיחק בה משך רוב השנים מאז, למעט תקופות קצרות בחו"ל במדי קבוצת דרבי קאונטי האנגלית ובמדי קבוצת אתלטיקו מדריד הספרדית, ולמעט השנים 2003 עד 2005 שבמהלכן שיחק במדי בית"ר ירושלים, לאחר שהודח מסגל מכבי תל אביב. נמני גבה הקומה (1.88 מטר) בעל מיומנות טכנית גבוהה, יכולת סיום טובה מול השער וכושר שליטה בכדור. נמני סבל מפציעות תכופות, שגרמו לו להיעדרויות במשך העונה.

נמני נערץ על ידי אוהדי קבוצת מכבי תל אביב, מה שהקנה לו מעמד מיוחד בקבוצה והשפעה מסוימת על התנהלות הקבוצה. בעונת 2002/03 (שבה זכתה מכבי תל אביב באליפות) מיעט נמני לשחק, אך במחזורים האחרונים הנהיג את הקבוצה והוביל אותה אל התואר.
ב - 13 באוגוסט 2003 הודח נמני מן הקבוצה יחד עם טל בנין, בטענה שגרמו למחנאות בקבוצה.

נמני קיבל הצעה מפתה והצטרף לקבוצת בית"ר ירושלים, בה שיחק שתי עונות.
בעונת 2004/05 נקלעה מכבי תל אביב למשבר, הציגה יכולת ירודה ואוהדיה הטילו עליה חרם עידוד. בעקבות יוזמה של חבר הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב, דייוויד פדרמן, ולחץ אוהדי הקבוצה, הסכימו לוני הרציקוביץ' וניר קלינגר להחזיר את נמני, שחתם במכבי תל אביב לקראת עונת 2005/06, כחלק מפרויקט ה"גלאקטיקוס" של הקבוצה שכלל גם את אייל ברקוביץ' ו ג'ובאני רוסו. מאז חזר נמני להנהיג את הקבוצה וזכה פעמיים ברציפות בתואר מלך השערים של הקבוצה עם 10 שערים בכל עונה.

נמני הוא כובש השערים המצטיין של מכבי תל אביב בכל הזמנים.
כמו כן כבש 18 שערים ב - 80 הופעות בנבחרת ישראל, בה שיחק מגיל 20.

במוקדמות מונדיאל 2006 סיים כסגן מלך השערים של הנבחרת, עם שער אחד פחות מיוסי בניון, אך בתום הטורניר, עם מינויו של דרור קשטן כמאמן הנבחרת, הוחלט שלא לזמנו למוקדמות יורו 2008, וכך פרש נמני מהמדים הלאומיים.

ב - 25 באוגוסט 2007 כבש נמני את שערו ה - 194 והאחרון בליגה במסגרת המחזור השני של ליגת העל 07/08 נגד מכבי פתח תקווה ועבר את משה "קיש" רומנו במקום השלישי בטבלת מלך השערים של כל הזמנים. לאחר ששיחק בחמשת המחזורים הראשונים לא נכלל נמני בסגל הקבוצה במשחקים הבאים ואף חדל להתאמן. אולם לאחר שאוהדים רבים הפצירו בו להופיע למשחק פרישה, ב - 17 במאי 2008 עלה נמני לשחק בפעם האחרונה כשנכנס בתוספת הזמן מול מכבי פתח תקווה לקול תשואות הקהל.

בתחילת עונת 2007/08 שימש בתפקיד ניהולי במכבי תל אביב והיה אחראי, בין השאר, על המשאים ומתנים. בנובמבר 2008 מונה לתפקיד המנהל המקצועי של הקבוצה, כשתחתיו המאמן מרקו בלבול.




אבי רן
שתף 

אבי רן ז"ל נולד בחיפה ב - 25 באוגוסט 1963 נהרג ב -  11 ביולי 1987.
היה שוער כדורגל בקבוצת מכבי חיפה ובנבחרת ישראל.

בילדותו התגורר רן באזור גשר פז בחיפה, הקרוב לשכונת קריית חיים, שבה שכן מגרש האימונים של הפועל חיפה. עקב זאת, אביו של אבי, משה רן (שוער עבר בהפועל חיפה) רשם אותו לקבוצה, שם שיחק עד להגיעו לגיל 11. לאחר שעברו דירה לאזור כרמל מערבי בחיפה, העדיפו במשפחת רן להעביר את בנם למכבי חיפה, שהתאמנו במגרשי "קצף" הקרובים יותר לביתם החדש.

רן למד בבית הספר "מישלב" וזכה במדיו באליפות בתי הספר בכדורגל. הוא שיחק בקבוצת הנוער של מכבי חיפה והצטיין במדיה, ובשנת 1979 זכה עם קבוצת הנוער באליפות המדינה ובמקביל, זומן לשחק בקבוצת הנוער של נבחרת ישראל.

בהגיעו לגיל 17 בעונת 1981/82, ערך רן את הופעת הבכורה שלו בקבוצת הבוגרים של מכבי חיפה נגד מכבי תל אביב, ושמר על שער נקי.
רן המשיך לשחק במשך רוב העונה, כאשר הוא מתחרה לסירוגין על אפוד השוער עם צדוק אברהמי. התחרות הייתה קשה, אולם רן היה ידוע בחריצותו באימונים ובהתמדתו, כמו גם בנועם הליכותיו ואופיו החברתי אשר הקנו לו מעמד חברתי רם ואהדה גם מחוץ למגרש. עונה לאחר מכן, מצא עצמו רן שותף פחות, והתחרות עם אברהמי הייתה קשה יותר.

בעונת 1983/84 הגיע שלמה שרף למכבי חיפה. המאמן החדש חיפש שוער ותיק ומנוסה במקומו של רן בן ה - 20, וביקש לשחרר את רן ולהביא במקומו את אריה חביב מהפועל יהוד. רן, שעדיין לא קנה לעצמו מעמד בקבוצה, מצא עצמו עומד עם אביו חסר אונים מול התעקשותו של שרף למצוא לו מחליף. בהיותו דמות חברתית אהודה בקבוצה, גרר רן גל של מחאות מצד מספר שחקנים דוגמת ברוך ממן ורוני רוזנטל אשר ביקשו שיישאר, אך הוא סירב לשמוע להם. יוחנן וולך, "המוח המקצועי" של מכבי חיפה, שהיה חסיד מובהק של התבססות על שחקני בית וכבר מנע את שחרורם של שחקנים רבים, בהם רוני רוזנטל, רפי אוסמו, משה סלקטר ויוסי קרמר, טירפד את המהלך והצליח למנוע את שחרורו של רן. וולך האמין בשוער הבית הצעיר, והכיר היטב את יכולתו.

רן לא איכזב, ובין הקורות של חיפה התגלה שוער מצוין, שעד מהרה הוכתר בעיתונים כיורשו של יעקב חודורוב. רן סייע לחיפה לזכות באליפות הראשונה בתולדותיה, תוך שהוא סופג 28 שערים.

עונתו השנייה של רן כבר ביססה אותו כאחד משחקני המפתח של מכבי חיפה, תוך שהוא שובר שיא מועדון וספג רק 18 שערים בעונה זו. באותה עונה הייתה חיפה קרובה לזכות בדאבל והגיעה לגמר גביע המדינה, שבו הפסידה לבית"ר ירושלים.

 

בשנת 1986 כשלה מכבי חיפה לזכות בתארים, אולם רן הצטיין ונבחר לשחקן העונה. באותה שנה זומן לראשונה לנבחרת ישראל, למשחק החוץ נגד סקוטלנד. אז גם הגיעו הצעות מקבוצות בכירות באירופה, ביניהן ליברפול, שבמשחק ראווה שערכה בישראל הציג רן את אחד ממשחקיו הטובים בקריירה. בליברפול התרשמו מאוד מהשוער של חיפה וביקשו להחתימו.

 

רן שיחק תשעה משחקים בנבחרת, מתוכם שמונה שהסתיימו בהפסד (ואף בתבוסות) ותוצאת תיקו אחת, זאת מול כמה מהנבחרות הטובות בעולם, כברזיל, ארגנטינה ונבחרת מערב גרמניה.

ב - 1987 מכבי חיפה סיימה בירכתי הטבלה, במקום התשיעי, אולם רן שמר על מעמדו כשחקן מפתח בקבוצה, בעידן ששחקני מפתח רבים שוחררו במועדון.

ב - 11 ביולי 1987, יצא רן עם כמה מחבריו לחוף "גיא" בטבריה. רן הוזמן בשבוע שלאחר מכן למשחק של "כוכבי העולם" וחש כי עליו לעסוק בפעולה מסיחת דעת.
רן יצא באופנוע ים לעבר מרכז הכנרת, ולפתע הגיחה סירת מירוץ ופגעה בו. הסירה הפוגעת חילצה את רן אל חוף מלון "גלי כנרת" ולמקום הוזעקה ניידת טיפול נמרץ, שהגיעה כעבור מספר דקות. הרופא שהיה בניידת קבע את מותו של רן.

אלפים השתתפו בהלוויתו של רן, שיצאה מאצטדיון קריית אליעזר. רן, ששיחק 146 משחקי ליגה במכבי חיפה, הותיר חלל לא רק בהגנת מכבי חיפה, אלא בלבם של אלפי אוהדי כדורגל, שביכו את מותו.

11 שנים אחרי מותו, בשנת 1998 לכבוד היובל למדינת ישראל, נערך טקס בחירת "11 הגדולים" של חיפה בכל הזמנים. רן גרף את התואר "שוער היובל" של חיפה.

בעקבות מותו הוחלט:

  • להקים מגרש כדורגל על שמו ליד מגרשי "קצף" בדרום-מערב חיפה.
  • גביע המדינה לנוער נקרא על שם אבי רן.
  • פסל בדמותו של אבי רן הוצב באצטדיון רמת גן.
  • גן פסלים - דרומית לחיפה, נקרא על שמו של רן, לציון 20 שנה למותו (2007).

 

אבי רן ז"ל - סיפורו של אלוף בן 24




אברהם מנצ`ל
שתף 

אברהם מנצ'ל  נולד ב - 1935 והיה ידוע בכינויו "בלרינה".


מנצ'ל שיחק במכבי חיפה כקשר ימיני ונחשב לאחד משחקניה הבולטים בכל הזמנים.
הוא שיחק בשורותיה מ - 1952 עד 1965. הוא שיחק ב - 225 משחקי ליגה וכבש 64 שערים. הוא זכה עם מכבי חיפה בגביע המדינה בכדורגל בשנת 1962, אחרי ניצחון על מכבי תל אביב במשחק הגמר 2-5.

מנצ'ל שימש כמאמן הקבוצה מ - 1965 עד 1969 לאחר מכן עבר לאמן את הפועל באר שבע, הפועל ירושלים והפועל עכו. הוא חזר לאחר מכן לאמן את מכבי חיפה לשנתיים נוספות, שבסיומן ירדה מכבי חיפה לליגה השנייה.

 

מנצ'ל הופיע בנבחרת ישראל 30 פעמים וכבש שבעה שערים. הוא היה השחקן הראשון בישראל שהופעלה עליו שמירה אישית במשך 90 דקות.‏‏




אהוד בן טובים
שתף 

אהוד בן טובים נולד ב - 1952 והינו כדורגלן עבר ששיחק במדי בני יהודה תל אביב, אשר נחשב בעיני רבים לאחד מגדולי שחקני הקבוצה בהיסטוריה.

בן טובים, מלך שערי הקבוצה בכל הזמנים, הבקיע במדי יהודה 91 שערים ב - 350 משחקי ליגה וזכה עימה בגביע המדינה בכדורגל בשנת 1981.

בשנת 1979 עבר בן טובים לבית"ר ירושלים, אך לאחר מחאות רבות מצד אוהדי בני יהודה חזר לבסוף לשחק בבני יהודה. בן טובים אף הפך למאמן הקבוצה לזמן קצר, אך כשנתעורר החשש שהקבוצה תרד ליגה החליטו פרנסיה להחזירו למגרש, בו הצטיין, ולהביא את גיורא שפיגל להחליפו בעמדת המאמן.
הקריירה של בן טובים דעכה לבסוף וההתקשרות בינו לבין בני יהודה נסתיימה בצליל צורם על רקע סכסוכי שכר בינו לבין הנהלת הקבוצה.


 

 

אהוד בן טובים בדרבי הוותיקים בין בני יהודה לשמשון תל אביב




אהרון אמר
שתף 

אהרן אמר נולד ב - 1937 ושיחק במכבי חיפה ונבחרת ישראל.

את הופעתו הראשונה בבוגרים רשם ב - 1956, העונה הגדולה ביותר שלו הייתה עונת 1958-59 בה היה מלך שערי הקבוצה עם 17 כיבושים. בשנת 1961 נפצע במהלך עבודתו בנמל חיפה כאשר חבילה במשקל של 750 ק"ג נחתה על רגלו הימינית. חצי שנה מאוחר יותר חזר למגרשים והיה שותף לזכייתה ההיסטורית של מכבי חיפה בגביע המדינה (התואר הראשון בתולדותיה). פרש מכדורגל בשנת 1967.

בסך הכל, הופיע אמר ב - 132 משחקים בליגה במכבי חיפה בהם כבש 35 שערים. בנוסף רשם 14 הופעות בנבחרת.




אורי מלמיליאן
שתף 

אורי מלמיליאן נולד ב-24 באפריל 1957 בשכונת ממילא שבירושלים, והוא מגדולי הכדורגלנים בישראל.

בגיל צעיר הצטרף לקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים וסומן כשחקן מבטיח. תפקידו על המגרש היה קשר התקפי. בגיל 16 ערך את הופעתו הראשונה בקבוצת הבוגרים, בדרבי נגד היריבה העירונית הפועל ירושלים. כבר בהופעת בכורה זו כבש שער מבעיטת קרן. לכל אורך הקריירה שיחק בחולצה מספר 8, והוא הצטיין בבעיטות חופשיות ובהרמות קרנות.

את פריצת הדרך עשה בעונת 1976, אז הוביל את הקבוצה לסיום במקום השני בליגה ולזכייה ראשונה בגביע המדינה בכדורגל. בגמר הגביע החטיא פנדל, אך חיפה על כך בשער שהבקיע בדקות הסיום מבעיטה סמוך לדגל הקרן, בדומה לשער הבכורה שהבקיע שנתיים קודם לכן.
בתום העונה נבחר לשחקן העונה וזומן לנבחרת ישראל, בטרם מלאו לו 18 שנים. בכך היה לשחקן הצעיר ביותר שהופיע בנבחרת, עד שבן סהר, שחקנה של צ'לסי האנגלית, שבר את שיאו בפברואר 2007.

 

 

 

בשנים הבאות הצעיד מלמיליאן את בית"ר לזכייה בארבעה גביעים בתוך עשור. בשנות ה - 70 היווה את הצלע המרכזית במשולש הקישור הבית"רי שכונה "שוקולד-מנטה-מסטיק", יחד עם דני נוימן וויקטור לוי. ב - 1979 דחה הצעה להצטרף לקבוצת הצמרת הצרפתית פריז סן ז'רמן, בהעדיפו להמשיך לשחק בבית"ר ירושלים.

 

 

ב - 1986 זכה בתואר "מלך השערים" של הליגה עם 14 שערים ב - 30 משחקים. בעונה שלאחר מכן (86/87) הצעיד את בית"ר, יחד עם החלוץ אלי אוחנה, לאליפות הראשונה בתולדותיה.
בסיומה של עונת 1988/89, בה זכה בגביע החמישי והאחרון שלו, עבר לשחק במכבי תל אביב. עם קבוצה זו זכה באליפות שנייה אישית (1992), עליה הוסיף זכייה נוספת בתואר 'מלך השערים' (1990), הפעם עם 16 כיבושים.
עד לפרישתו מהמשחק בגיל 36, שיחק גם בהפועל באר שבע ובהפועל כפ"ס.

בסך הכול שיחק מלמיליאן 466 משחקים בליגה הלאומית, הליגה הבכירה בישראל בזמנו, בהם הבקיע 159 שערים. הוא מדורג במקום השביעי בטבלת מבקיעי הליגה לתולדותיה. כאמור, פעמיים זכה בתואר "מלך השערים" הכללי. את קבוצתו בית"ר הוביל בהבקעת שערים בתשע עונות. הישגים אלה כולם יוצאי דופן עבור שחקן קישור.

מלמיליאן זכה להערצה רבה בקרב אוהדי בית"ר ירושלים, שראו בו את סמלם. ביטוי עממי להערצה זו נשמע בפיהם של סוחרי שוק מחנה יהודה בירושלים, המשבחים את סחורתם באומרם: "כל תפוח מלמיליאן".

לאחר פרישתו פנה מלמיליאן לעסוק באימון. הוא ידוע כמאמן המטיל משמעת קפדנית בקבוצותיו. שלוש פעמים העלה קבוצות מליגת המשנה לליגת העל: את הפועל ירושלים, מכבי נתניה והכח עמידר רמת גן. לאחר העלייה העדיפה נתניה על פניו את מוטי איווניר, אולם זה האחרון פוטר באמצע העונה, כשנתניה הייתה בסכנת ירידה. מלמיליאן חזר לקבוצה, ל - 11 המחזורים האחרונים של עונת 1999-2000 והצליח להשאיר אותה בליגת העל.

 

בתחילת עונת 2006/07 הגיע מלמיליאן לאצטדיון טדי כמאמן, כ - 16 שנים לאחר שעזב את בית"ר. בהזדמנות זו קיבל מבית"ר גביע הוקרה על תרומתו רבת השנים.

בתחילת 2008 פוטר מאימון הפועל פתח תקווה בליגה הלאומית עקב שורת הפסדים, למרות שהקבוצה רצה בצמרת, זכתה בגביע הטוטו והתמודדה על העלייה. במקומו מונה שחקן העבר של הקבוצה אלי מחפוד. 

 

אורי מלמיליאן - סיפורו של אלוף




איל ברקוביץ`
שתף 

אייל ברקוביץ' נולד ב - 2 באפריל 1972 במושב רגבה, ושיחק כקשר תוקף ו"פליימייקר" (Playmaker) ונחשב לאחד השחקנים הגדולים ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי.
בנבחרת ישראל שיחק ברקוביץ' 78 משחקים, כבש 9 שערים ובישל שערים רבים.

אייל החל את הקריירה במחלקת הנוער של מכבי חיפה. עונת 1990/91 הייתה עונתו הראשונה בקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה ובה כבש 6 שערי ליגה. ברקוביץ' שיחק תחת הדרכתו של המאמן שלמה שרף, שבתחילה מעט לתת לו דקות משחק, אך ככל שהתקדמה העונה, העלה אותן בהדרגה. התנהגות זו של שרף גרמה למספר ריבים בינו לבין ברקוביץ' הצעיר, אך מאוחר יותר הודה הקשר לשרף על גישה זו, אחרי שהבין שהיא הייתה לטובתו. בסיום אותה עונה זכתה מכבי חיפה בדאבל (זכייה באליפות ובגביע המדינה), כאשר לברקוביץ' חלק חשוב ומשמעותי בזכייה.

עונתו הגדולה ביותר הייתה עונת 1993/94, באותה עונה זכתה מכבי חיפה באליפות המדינה ללא אף הפסד, תוך כיבוש 97 שערים, וגם הגיעה לשמינית גמר גביע המחזיקות, כאשר קבוצת פארמה האיטלקית ניצחה 1-0 בישראל, ומכבי חיפה ניצחה 1-0 באיטליה (אלון מזרחי), המשחק הסתיים בתוצאה 1-0 ובתום דו-קרב הפנדלים ניצחה פארמה.
בסיום אותה עונה זכה ברקוביץ' בתואר "מלך הבישולים" ונבחר לכדורגלן העונה.

ברקוביץ' שיחק בקבוצה גם בעונת 1994/95, בה הקבוצה זכתה בגביע המדינה אך איבדה את האליפות למכבי תל אביב. עונת 1995/96 הייתה אכזבה למועדון, אף שחוזק בכוכבים כמו חיים רביבו. חיפה הפסידה את שני התארים למכבי ת"א והחלו הדיבורים על "עונה פיננסית" בה חיפה תמכור את רוב כוכביה שאכזבו, ותנסה לאזן את תקציבה הכלכלי.  ברקוביץ' רצה לצאת לאירופה אך עדיין לא קיבל הצעה. הוא נשאר לשחק במכבי חיפה גם בעונת 1996/97, ולאחר שני משחקים בודדים, הגיעה הצעה מסאות'המפטון האנגלית, אליה הושאל ברקוביץ'.

את עונת 1996/97 בסאות'המפטון פתח בניצחון מרהיב 6-3 על מנצ'סטר יונייטד, בו כבש ברקוביץ' צמד ובישל שלושה שערים (הוא גם זכה בתואר "איש המשחק" אף על פי שאגיל אוסטנסטאד הבקיע שלושער). במשאל האוהדים על השחקן המצטיין של הקבוצה נבחר ברקוביץ' במקום הראשון גם לפי חוות דעתו של הקפטן הוותיק מתיו לה תיסיה.

 בשנת 1998, נבחר ברקוביץ' ברוב הקולות לכדורגלן היובל של חיפה.

 

בסיום אותה עונה נמכר לקבוצת וסטהאם מהפרמייר ליג ששילמה תמורתו 1.5 מיליון דולר למכבי חיפה. ברקוביץ' שיחק שם שנתיים בהצלחה מרובה, תוך כיבוש ובישול שערים רבים. ברקוביץ' היה אחד המצטיינים של הקבוצה ובעקבות יכולתו הגבוהה, ציפה לעבור למועדון גדול יותר.

לשיאו הגיע ברקוביץ' במשחק באצטדיון רמת גן בו הביסה נבחרת ישראל את נבחרת אוסטריה 5-0. ברקוביץ' כיכב, כבש צמד, בישל שער, וזכה לציון 10 בעיתוני הספורט, ציון שאף שחקן עוד לא זכה לקבל במדי הנבחרת.

בעקבות המשחק, ברקוביץ' היה סמוך ובטוח שמקומו בקבוצה גדולה יותר. במשך הקיץ הוא ניסה לעבור למועדון גדול באנגליה או בספרד, אך בסופו של דבר קיבל את הצעתו של מועדון הכדורגל הסקוטי גלאזגו סלטיק, אחד משני המועדונים הבכירים ביותר בסקוטלנד.

 בעונת 1999/2000 שיחק בליגה הסקוטית, בקבוצת סלטיק, אחת משתי הקבוצות הבכירות בליגה הסקוטית. ברקוביץ' כבש כ?11 שערים בעונתו הראשונה. על אף שברקוביץ' כבש צמד בדרבי, הוא הצליח להסתבך עם האוהדים ולגרום לכאוס נוראי בינו לבין אוהדי הקבוצה, כאשר הודה בראיון שהריינג'רס היו טובים יותר במהלך כל העונה ולכן מגיעה להם הזכייה באליפות.

בעונתו השנייה, הוחלף המנג'ר קני דלגליש במנג'ר הסקוטי מרטין אוניל. אוניל שיחק בסגנון הגנתי ועד מהרה ברקוביץ' החל למצוא את מקומו יותר על הספסל.

 

במהלך עונת 2000/01 עבר לקבוצת בלקבורן, מהליגה הראשונה באנגליה (ליגת המשנה), בסיום אותה עונה עלתה הקבוצה לפרמייר ליג ולמרות ההצלחה הרבה, ברקוביץ' בחר דווקא להישאר בליגה הראשונה עוד עונה וחתם בקבוצת מנצ'סטר סיטי, אותה אימן קווין קיגן, גם במנצ'סטר סיטי השידוך עם ברקוביץ' הסתיים בעלייה לפרמייר ליג, רק שהפעם הוא נשאר בקבוצה. במהלך עונותיו בסיטי הוא נחשב לאחד מהשחקנים המועילים ביותר בתולדות הקבוצה.

באמצע העונה האחרונה, עונת 2003/04 בחר לעזוב את מנצ'סטר סיטי מכיוון שלא מצא את מקומו בהרכב הפותח. הוא חתם בקבוצת פורטסמות', שם הוא שיחק לצידם של איגביני יעקובו, טדי שרינגהאם ופיטר ברגר. אף שהביע רצונו לסיים את הקיירה בפורטסמות', עזב בראשית 2005 את הקבוצה, בעקבות מחסור בדקות משחק וחיכוך עם מילאן מנדריץ', שהגיע לתפקיד ניהולי מפנאתנייקוס, וחזר לישראל.

ברקוביץ' רצה לחזור למכבי חיפה, אך להפתעתו יעקב שחר סירב להחתימו. ברקוביץ' ראה זאת כעוול שעליו לא יוכל לסלוח לעולם.
במרץ 2005 חתם במכבי תל אביב לעונת 2006-2005 לצד כוכבים כמו אבי נימני וג'ובאני רוסו כחלק מפרויקט "הגלאקטיקוס" השאפתני של לוני הרציקוביץ'. לאחר עונה מאכזבת (בה כבש רק 2 שערים) ומלאת עימותים במכבי תל אביב.

ב - 7 במאי 2006, בגיל 34, הודיע אייל ברקוביץ' על פרישה ממשחק פעיל.

 


 

איל ברקוביץ' - הפליימייקר 




איציק אנגלנדר
שתף 

יצחק (איציק) אנגלנדר נולד ב - 30 באוגוסט 1946 בהונגריה.
מהבולטים בשחקני הפועל חיפה בכל הזמנים, ושחקנה של נבחרת ישראל.
היה מכוכבי נבחרת הנוער של ישראל, בה הופיע 25 פעמים וזכה בשלוש אליפויות אסיה רצופות לנוער.

אנגלנדר שיחק בהפועל חיפה בשנים 1963-1977 כקשר התקפי וניחן בראיית משחק יוצאת דופן, במסירות מדויקות ובבעיטה שמאלית חזקה ומצוינת. שימש שנים רבות כמנהיג החברתי של הקבוצה וכעוגן שלה. כיהן שנים רבות כקפטן הפועל חיפה וזכה לכינוי "המהנדס".

אנגלנדר הוביל את הפועל חיפה לזכייה בשני גביעי מדינה, המפורסם בהם בשנת 1974, תחת הדרכתו של יעקב גרונדמן, לימים מאמן נבחרת ישראל.

בשנת 1977, שלא הסכימו עם החלטות ניהוליות שהתקבלו במועצת הפועלים ונדחתה דרישתם של אנגלנדר ויוחנן וולך לנהל את הקבוצה בצוותא, עברו וולך ואנגלנדר שכונו ה"קוסמים של חיפה", שניהם כבר מעל עשור מהכוכבים הגדולים של הכדורגל הישראלי, אל היריבה העירונית מכבי חיפה. בשנת 1979, לאחר שנתיים ששיחק במדיה של מכבי חיפה, פרש ממשחק.

אנגלנדר זומן לנבחרת ישראל על ידי המאמן, מילובן צ'יריץ', וערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת בנובמבר 1965, במשחקי מוקדמות מונדיאל 1966, במשחק בו נוצחה ישראל על ידי בלגיה 0:5. הופעתו האחרונה בנבחרת הייתה במרץ 1968, במשחקי המוקדמות לאולימפיאדת מקסיקו (1968), מול ציילון (סרי לנקה), במשחק בו ניצחה ישראל 4:0. אנגלנדר שיחק במשחקי אולימפיאדת מקסיקו (1968), בו הגיע עד לרבע גמר והודח עם הנבחרת בהגרלה.

לזכותו שבע הופעות בינלאומית בנבחרת ישראל. אנגלדר הופיע 360 פעמים בליגה במדי הפועל חיפה והבקיע 46 שערים, כמו גם הופיע עשרות פעמים במשחקי גביע.

לאחר פרישתו אימן את קבוצת הכדורגל של הפועל חיפה ועשה קריירה קצרה באימון קבוצות. בשנות ה - 80 ובתחילת שנות ה - 90 שימש כיו"ר הפועל חיפה.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.