חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 144 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מקצועות שהיו

מוכר אבטיחים
שתף 

הוא היה  מגיע לשכונה, מוכר האבטיחים, מתגלגל לאיטו על עגלה.  את קריאותיו היינו שומעים עוד מרחוק, לעיתים עוד לפני שהוא היה נכנס לרחוב, כי קולו היה חזק ואילו סוסתו זקנה וחלשה. הוא היה מחנה את הסוסה בפינת הרחוב שם היו מתקהלות כבר כמה מנשות השכונה וכל הילדים. על משטח העגלה הייתה ערמה של אבטיחים ומשקל  עם צלחות מנחושת. 
"על הסכין", הוא היה צועק, "על הסכין" ומנופף בסכינו הגדולה והמפחידה. 

מוכרי האבטיחים לימדו אותנו כל מיני שיטות עתיקות שהועברו כנראה מאב ובנו, איך לדעת אם האבטיח הנראה מבטיח מבחוץ - אכן מקיים גם מבפנים. (לוחצים על האבטיח בחוזקה ומטים אוזן, ממזמזים את הפתיל הקצר המבצבץ מקצהו, מנענעים במרץ וכו') אבל האמת שכל השיטות הללו היו סתם, כולם רצו את "פוליסת הביטוח"  של  "על הסכין..."
(ולבני הדור הצעיר שהמושג "על  הסכין" אינו מוכר - פירושו שהמוכר, על פי בקשתה של עקרת הבית, מחדיר את סכינו לפנים האבטיח ושולף משם בתנועת חיתוך מהירה משולש קטן מהאבטיח. טעים ומתוק - האבטיח נקנה. לא מתוק - עוברים לאבטיח הבא).

ב"שיר השוק" - נעמי שמר, שרו "התרנגולים":
"...על כן שתה ואכול / ושמח ביין / היום צעיר אתה / מחר תזקין. / כן, רק הים בזול / ומחרתיים / על הסכין, על הסכין...".




מוכר אנציקלופדיות
שתף 

מוכר אנציקלופדיות בדומה למוכר סדקית ושאר הרוכלים בימים ההם, היה עובר ברחובות שכונתינו מדלת לדלת, מצלצל בפעמון ומציע לתושבי הבית את העולם הגדול הטמון באנציקלופדיה.
"הילד יחכים ויעשיר את ידיעותיו" מנסה המוכר לשכנע, ובנוסף מדקלם מס' משפטים שלמד בע"מ כדי לנסות ולהלהיב את בעל הבית לפתוח את ארנקו הדל בדר"כ ולקנות את האנציקלופדיה.






מוכר ארטיק/קרטיב
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



מוכר בייגלה
שתף 

מוכר הבייגלה היה מגיע לשכונה עם בייגלה ומכריז על מרכולתו בקול: "בייגלה חם...בייגלה חם...חם וטרי...בייגלה טוב...בייגלה יופי".

מוכר הבייגלה הפשוט היה מגיע עם מקל עץ עליו היו מושחלים הבייגלה. המוכרים היותר מתוחכמים היו מגיעים עם מן מתקן שנראה היה כמו ארגז עץ בעל ידית, אשר בארבע פינותיו היו מוטות עץ עליו היו משחילים את הבייגלה עם המלח או עם השומשום. במרכז הארגז היה מניח המוכר את הבייגלה בצורת שמיניה ובתקופה מאוחרת יותר גם עוגות פרג ועוגות גבינה.

בשנות החמישים היה מוכר הבייגלה מוכר את מרכולתו 4 בייגלה ב-10 גרוש כאשר בקיוסק רגיל היו מוכרים 2 ב-10 גרוש (הכוונה ל-100 פרוטות דאז). 

 




מוכר ביצים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


זכרונות:

"...מוכר ביצים = דוד ביצים. איש דתי, זקן אפור ארוך, ידיים מגויידות וחלוק אפור, בעל עגלה "משוכללת": תלת אופן עם ארגז מצופה דיקט מאחור, ומושב מלפנים. הגלגל הקדמי היה הגלגל המניע ומעליו מנוע.

דוד ביצים היה מניע במשיכת רצועה (כמו במכסחת דשא) ונוסע במהירות קבועה (לא היו הילוכים) וברעש גדול, מאד רועש (ומפחיד). בימי חמישי היה מחלק ביצים באזור ז'בוטינסקי, רמז, פנקס, בתל אביב.

האיש כל כך אהב ילדים שהיינו (בשנות הששים) מחכים לו בקצה הרחוב, והוא היה לוקח אותנו טרמפ על מושב הנהג מקדימה עד שהיה מסיים את החלוקה באזור. את רעש הטרנטה היינו שומעים הרבה לפני שהוא הגיע לשכונה. וההתרגשות הייתה רבה. זוכר אותו היטב אם כי אין לי תמונה לצערי וגם איני יודע עליו דבר (מהיכן בא? מהיכן הביצים? קנה/ייצר)...".

אריק
ryoav@walla.co.il




מוכר גרעינים
שתף 

                                    צילום: יהודה גביש

 

לפני היות הפיצוציות של ימינו, הרבה שנים לפני, היה מקצוע כזה, בשם מוכר גרעינים.

למוכר הגרעינים היה מן מתקן בצורת שולחן קטן עשוי פח עם רגליים.  השולחן הזה היה מחולק למספר תאים, שם היה אפשר למצוא גרעינים לבנים, גרעינים שחורים בוטנים וגרעיני אבטיח.

למהדרין שבקרב מוכרי הגרעינים היה שולחן כזה עם תחתית כפולה, שם הם היו מחזיקים גחלים לוהטות שהיו שומררות על חומם של הפיצוחים. את הגרעינים לא היה שם המוכר בשקית, כי לא היו שקיות בזמנו. הוא היה מגלגל ביד מיומנת ניר עיתון או דף מספר טלפון לצורת קונוס ושופך לתוכו את הפיצוחים, או מכניס את הגרעינים לעטיפות הניר של הקרטיבים. היו מוכרי גרעינים שהשתמשו  גם בדפים של מחברת משומשת, ומי שהביא לו מחברת שלמה זכה לקבל  קונוס מלא גרעינים בחינם. עסקי החליפין פרחו לשביעות רצונם של שני הצדדים.

               

 

 

 

 

 

 
לצפיה בכל התגובות לחצו כאן

 

 

 

 

תגובות:
האם אתם ילידי שנות החמישים זוכרים כיצד היו עוטפים את הגרעינים שקנינו בדרכינו לקולנוע? בנייר עיתון, שצורתו קונוס, וטעם הגרעינים נ ה ד ר.

ברוריה
bruriaherman@gimail.com

 

========================================================================

 בשנות ה-50 בכיכר דיזנגוף, היה מוכר גרעינים ופיצוחים. בתוך גביע נייר עיתון הוא היה שופך מנת גרעינים שחורים לפי "כלי מדידה" גדוש של כוס יין מזכוכית יצוקה עד מחציתה... זאת הייתה הכמות הידועה כ - "גרעינים בעשרה". הכוונה ל-10 גרוש...
לימים, כשהאינפלציה גדלה היינו שואלים את המוכר, "כמה עולים גרעינים בעשרה?"... (שהפך לערך מידתי)..

חבס דוד
davidhabas@walla.com 




מוכר לחם
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 




מוכר מסטיק
שתף 

בימים לפני שהיו ייצור אוטומטי של מסטיקים, ייצרו את המסטיקים בגושים.

מוכר המסטיק היה מהלך ברחובות וצועק את מרכולתו, בידו מוט ענק ועליו היה גוש של מסטיק. בגרוש אחד היה מותח חתיכה, קורע אותה ונותן לקונה הקטן.




מוכר נפט
שתף 







 


 



"...נפט...נפט...נפט...", כך היו צועקים מוכרי הנפט בכניסתם לרחוב, מלווים את צעקתם בצלצול בפעמון נחושת גדול.

מוכר הנפט היה מגיע רכוב על עגלה וסוס, שהומרה לאחר מכן במכונית זעירה עם מנוע של שתי פעימות, שבחלקה האחורי היה המיכל בו היה הנפט.
עקרות הבית היו שומעות את צלצול פעמון הנפט, תופסות את מיכל הג'ריקן
ממתכת מעודפי הצבא הבריטי, ויורדות לתפוס תור ליד חלקה האחורי של עגלת הנפט. מוכר הנפט היה יורד בכבדות ממושבו, ניגש לחלקה האחורי של העגלה, שם היה תלוי לו על ברז הנפט מיכל נחושת ענק. הוא היה מניח את המיכל תחת הברז, פותח את הברז ושצף של נפט היה ממלא את המיכל, ממנו היה מעביר לג'ריקנים של עקרות הבית, ומשם לתנורי הפיירסייט שהיו מחממים את הבית.

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 איור: חיים אנלין

 


מטבעות לשון:

כמה עולה פח נפט???
מטבע לשון בו השתמשו כשנושא השיחה היה משעמם או מטריד, ורצו לשנותו.
"...טוב..נו ...מי יודע כמה עולה כעת פח
נפט???..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר


''...ומחלק הנפט עבר לא?טו בעגלה, המושכות רדומות על ברכיו, מצלצל בפעמון יד ושר לסוס שלו מין שיר געגועים ביידיש...''.

עמוס עוז, ''פנתר במרתף'', הוצאת כתר, עמוד 11.


''...
עברה שם עגלה רתומה לחמור או לפרדה....ועגלת הנפט, ועגלת מחלק הקרח, ועגלת החלבן, ועגלת רוכל האלטע-זאכן שקריאתו הצרודה היתה מקפיאה את דמי...בזעקה המחרחרת 'אלטע-זא---כן' שמעתי אני תמיד את המילים האיומות 'אל תז---קן!!'. עד היום מעבירה הקריאה הזאת חלחלה קרה בגבי...''.
עמוס עוז, ''סיפור על אהבה וחושך'', הוצאת כתר, עמוד 155
.


"...כאלו אפשר למתח קו ולומר: מתחתיו העוני. הנה הלחם שבצבעי אפור זולים נהיה שחור והזיתים בצלחת קטנה על מפת השולחן.
באוויר, עפו יונים במטס הצדעה לצלילי הפעמון שביד מוכר הנפט בעגלה האדומה,
והיה גם קול הנחיתה של מגפי הגומי באדמה הבוצית הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף, בשכונה שאמרו עליה מעברה.
הקו היחיד שראיתי היה קו האופק ומתחתיו הכול נראהעני....".
רוני סומק, "קו העוני".


 חוה אלברשטיין שרה ב "נפט" - נ. אלתרמן / מ. וילנסקי:
"...נפט הוא לא רק אינטרסים, / וסנאטים וקונגרסים, / לא רק שדר עצמות / בין גושי מעצמות. / כי הנפט הוא דמות מוכרת, / עגלה קטנה עם ורד, / ועם ברז מהופך - / המטפטף אל תוך הפח...".

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




מוכר נקניקיות
שתף 

 

ה"יקים", שיש הטוענים שהם ממציאי הנקניקיות, הביאו לארץ עם עליית שנות השלושים ("העלייה החמישית") גם את מנהג מכירת הנקניקיות בפינות הרחוב, את ייצור הנקניקיות האמיתיות מן הבשר המתאים ואת העיבוד הנכון.

רבים מהם הקימו לעצמם דוכני רחוב למכירת הנקניקיות אותם היו מייצרים בעצמם בבית או קונים מ"ייקים" אחרים שהתמחו בעניין. מוכרי הנקניקיות (וגם לא מעט מוכרות) במיוחד אלה מהזן "הייקי, הקפידו על הופעה מצוחצחת ונקייה.

 

 

 

מוכר הנקניקיות המפורסם ביותר היה זה שעמד בחזית קולנוע "מוגרבי" בתל אביב, שהיה מייצר ומוכר נקניקיות מעולות וניצל את הזמן בין מכירת נקניקיה אחת לאחרת כדי לתת קולו בשיר אופראי, לזכר הימים בהם כיכב כזמר אופרה בגרמניה.

ה"יקים" הלכו ונעלמו מן הנוף ואתם הנקניקיות הנפלאות!

 זכרונות:
"...אני זוכר ברחובות חיפה את מוכרי הנקניקיות שהיו מלובשים בלבן כובע לבן מצוחצחים ומגוהצים לתפארת, וברצועה קשורה לכתפיהם נשאו את המיכל שהבריק שבו היו הנקניקיות החמות, ולפי בקשתו של המזמין שלף את הלחמנייה ומרח בה חרדל וצרף את הנקניקייה ועטף בפיסת נייר לתיאבון...".

בנימין אילן
nimin1@walla.co.il
  

לכניסה למצגת מוכר נקניקיות - לחצו כאן

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




מוכר סברס
שתף 

הם היו מגיעים לשכונה עם עגלה קטנה וצועקים בקול: "סברס, סברס קר, סברס קר", ומיד היו מתקבצים ליד העגלה בני השכונה, כאלה שהיה להם גרוש מיותר, כאלה שלא היה להם גרוש אבל ציפו לקבל "כיבודים" מהחברים, ועקרות הבית שהיו יורדות עם כלי וממלאות חצי תריסר סברסים כקינוח לארוחת הצהרים.

מוכרי הסברס היו בחורים אמיצים שבעזרת מקל שבסופו תפוסה הייתה פחית שימורים ריקה היו קוטפים את פרי הסברס הקוצני. לאחר מכן היו שמים פיילה בעגלה קטנה שבעבר הייתה עגלת תינוק, שמים קרח ומגיעים לשכונה. הם היו מיומנים בקילוף הסברס הקוצני, וזה נעשה על ידי חיתוך הסברס משני קצותיו וקילוף העטיפה הקוצנית כך שהפרי המתקתק נשלף החוצה.

 

 

 

 

 זכרונות:
"...נזכרתי בילדותי עת היינו יוצאים לקטוף סברסים ממש עם שחר לאחר שהצטיידנו ב-"סברייה" שהיא לוח עץ מאורך שבקצהו מסמרנו קופסת שימורים שסייעה לנו להתחמק מקוצי הסברס. תמיד היינו קוטפים עם כיוון הרוח, כאן מתערב לו נכדי ושואל איך ידעתם כיוון הרוח? ההסבר פשוט אוספים מעט חול בכף היד ואז זורים אותו לרוח וכך היינו יודעים לאן נושבת הרוח. לציין כי מלאכת אכילת הסברסים בוצעה כמעט במקום. לאחר שגלגלנו את הסברסים בחול להוציא הקוצים, היינו קוטמים באמצעות סכין שני קצות הסברס ואז חותכים לאורכו ומשחררים את הפרי לאכילה. למרות שנקטנו זהירות עם הקוצים תמיד בסוף האכילה היה מתיישב לו איזה קוץ בקצה הלשון וגורם לכאבים...".

אריה רוזנברג
arie475@walla.com




מוכר סדקית
שתף 

 

 

אלה היו רוכלים שהיו עוברים בשכונה, נושאים עימם עגלה קטנה ומרופטת או מזוודה ישנה קשורה בשרוך או מגש כל שהוא שהיה תפוס בסרט לצווארם.

על פנים
חליפתם היו ווים עליהם היו תפוסים כל מיני פריטים כמו כמו סכיני גילוח, שרוכים, סיכות ביטחון, קלפים ועוד דברים שכאלה. היו מוכרי סדקית שהחזיקו ב"מלאי", רחמנא ליצלן, גם קונדומים, אם כי את המוצר הזה הם הצניעו בתוך מבחר הפריטים שברשותם.

                

 

"איזה יום יפה", שלישיית גשר הירקון, ח. חפר / עממי-אמריקני:
"...אגסים ותפוחים / רק היום רק היום / מסרקים, סבון, שרוכים / רק היום רק היום...".








 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.