חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 161 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




חפצים שהיו בבית

שעון מכאניהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לפני היות שעון-קיץ ושעון-חורף, שעון חשמלי-דיגיטאלי ועל סוללות, היה בכל בית המכבד את עצמו בישראל  שעון מרכזי (ויחיד) שהוצג לראווה במקום ראוי. 
היו בתים בהם היה שעון מטוטלת (ייקים בעלי עבר או הווה אמיד) או שעון קוקיה (נובו-רישים של הימים ההם), אך ברוב הבתים היה פשוט, שעון מכאני.
 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
היו אלה שעונים בעלי מנגנון מכאני שהופעל על ידי קפיץ שהיה נשבר מרוב שימוש, ואז היו שולחים את השעון לשען.

 
 
 
רובם של השעונים המכאניים הללו  היו נתונים בתוך מין קופסית ממתכת ולמהדרין היו שעונים במסגרות עץ מצוחצחת בפוליטורה שהוצבו על המזנון או בין הספרים על מדפי- הספרים. 

השעון היה מתקתק בעוז. תיק תק, תיק תק. בשעות הצהריים, בין שתיים לארבע, כשכולם הקפידו על "שלאף-שטונדה", היה אפשר לשמוע רק את השעון המכאני, ממשיך לתקתק על משמרתו. 
היו שעונים אשר היה להם שתי כיפות ממתכת בראש השעון וביניהם היה הענבל אשר היה מצלצל בשעה המבוקשת בקול חזק וצורם שהעיר גם את השכנים.  

 
 
 
 
 
 
 
היו כאלה שהשתמשו בשעון המכאני הזה כשעון שבת, או כפי שקראו לו בזמנו - שעון טרקטור.

השעון היה פריט חשוב בבית הישראלי של אז ואפילו נהגו לתת אותו כמתנה לחתונה, לעיתים עם אגרת ברכה בסגנון  ''שיראה לכם את הרגעים המאושרים'' .
תקתוקי השעון  הנעימו את הרגעים המאושרים של הזוג ואחר-כך של המשפחה המתרחבת. הדממה שנוצרה לפתע הודיעה לבעלי-הבית שמרוב טרדותיהם שכחו לסובב את הבורג רחב-הכנפיים מאחורי החזית של השעון, שכונן את הקפיץ - וכך השקט הפתאומי הכריח אותם להיזכר בעובדה המצערת, שהזמן חולף ללא שוב, ומה שנשאר ממנו הוא רק נוסטלגיה... 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רטרו:
השעון המכאני חוזר היום והוא מופעל איך לא, ע"י סוללות.


שושנה דמארי שרה בשירם של  ל. קיפניס / מ. וילנסקי - "שעון בן חיל":
"...איזה שעון בן חיל? / אשר איננו נח! / ביום וגם בליל / דופק, דופק הוא כך: / טיק טק, טיק טק, טיק טק! / דופק שעון בן חיל / ביום וגם בליל / דופק, דופק הוא כך...".




שעון מתקפלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

השעון המתקפל החליף את השעון המכני הגדול , זה שתיקתוקו הרעשני העיר את המתים כל לילה. שעון זה היה קטן וקומפקטי ובעל צלצול יקיצה נעים לעומת זה המכני שדמה לצלצול פעמון בית הספר, והכי חשוב - הוא היה מתקפל ושיווקו אותו כשעון "המתאים לנסיעות", בתקופה שבה כמעט אף אחד לא נסע לשום מקום.

                                  

 




שעון קוקיההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנות ה-50 ובשנות ה-60 היה תלוי ברוב פאר והדר לצד הגובלנים, העיצוב השוויצרי הזה על הקירות עם הטפטים כמעט בכל בית בישראל שעון הקוקיה.

השעון סימל סוג של רמה כלכלית ותרבותית. בדרך כלל הוא הובא משוויץ או מאוסטריה או אפילו מגרמניה בתקופה שנסיעות לארצות אלו נשאו איזה טעם של חטא כמוס. השעון, שהיה קיטשי למדי, הוווה מטרד רציני עם קריאות הקוקיה מדי מחצית השעה וכל שעה עגולה.
השעון עבד על משקולות בצורת איצטרובלים שהיו תלויות על שרשרות ארוכות והוו פיתוי מתמיד לילדים לשחק בהן ולהרוס את הקוקו (כמו שאמא אמרה). הבעיה הזו יחד עם ההסתבכות של המשקולות גרמו לכך שהרבה שעונים כאלו היו קישוט בלבד.

''...מתוך שעון-הקיר יצאה בכל רבע שעה קוקיה בלי ראש והשמיעה קול שהיה דומה לנביחה ניחרת...''.
עמוס עוז, "הר העצה הרעה", הוצאת עם עובד, עמוד 41.

שולה חן שרה על "ביתו של סבא" (מ. אגסי / מ. כספי)"
"...בבית של סבא שלי שבכפר / היה שעון קוקיה ששר / קוקו כזה שמיד נאלם / וסבא שלי עישן וחלם..".

 

רטרו:

 

בקרו גם בפרק פריטים אישיים




שעון שבתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

דגם מתקדם יותר לשעון שבת טרקטור היה שעון שבת מכני המופעל בזרם החשמל.

בשעון זה היה דיסק מתכת עליו צוינו 24 שעות היממה כולל חלוקה פנימית לרבעי שעות. הדיסק משלים סיבוב שלם ביממה ועם התקדמותו, הרוכבים המוברגים עליו (בתמונה: אחד כהה ואחד בהיר) מפעילים מנגנון מכני המכבה ומדליק את האורות במעגלים החשמליים אליהם חובר.

לפני שבת היו מהדקים את הרוכבים למקומם ע"י ברגים, ליד השעות בהן נדרשו הכיבוי בליל שבת וההדלקה בשבת לפנות ערב. בשלב שני כיוונו את השעה בשעון ע"י סיבוב הדיסק כך שהחץ (בדגם הזה, מימין, למטה) יהיה מול השעה הנכונה (בתמונה החץ מורה על השעה 16:00). השעון שבתמונה מאפשר כיבוי אחד (בתמונה מכוון לשעה 22:30) והדלקה אחת (מכוונת לשעה 14:45). כדי לכבות ולהדליק פעם נוספת (לדוגמה: להדלקת האור לפני התפילה בבוקר שבת בבית הכנסת וכיבוי אחרי מועד סיום התפילה) ? היה צורך לרכוש עוד זוג "רוכבים" נוספים ולהתקינם על הדיסק.

בגלל המנגנון המכאני לא התאפשרו כיבוי/הדלקה אלא בהפרש של שעתיים לפחות בין הפעולות (לעומת רבע שעה עד חצי שעה בשעוני הפלסטיק של היום). הדלקה וכיבוי ידניים לצורך בדיקה לפני שבת ? נעשו ע"י לחיצה על אחת מלשוניות המתכת שמימין או משמאל לפס המתכת שמתחת לדיסק השעות (הלוחית שעליה כתובים פרטי השעון).

כדי למנוע כיבוי והדלקה בשאר ימות השבוע ? הותקן ליד שעון השבת מפסק שגרם לעקיפת המעגל החשמלי שעבר דרך מגעי השעון או שניתק את המנוע החשמלי מהזרם. כיום מהווה המפסק חלק בלתי נפרד משעון השבת המכני.

היום כבר ניתן לרכוש שעוני שבת אלקטרוניים המאפשרים תיכנות לשבוע ימים, קביעת מספר פעולות הדלקה וכיבוי ביום, בשעות שונות - בכל יום מימי השבוע.




שעון שבת טרקטורהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לפני שהומצאו שעוני השבת המתוחכמים לתועלתם של שומרי השבת - היו בשימוש שעוני שבת מהסוג המכונה "טרקטור".

היו מתקינים מפסק ראשי לאור בדירה. מפסק כמו של פעם - ידית קטנה שעולה ויורדת. היו מתקינים מדף קטן מתחת למפסיק הראשי, ועליו מניחים את השעון המעורר. ואז היו קושרים שרוך נעליים (!) אל הידית שהיתה מכוננת את השעה שבה היה השעון צריך לעורר, ובקצהו השני היו מכינים לולאה שאותה היו מלבישים על הידית שבמפסק הראשי. כאשר הגיע השעה היעודה - בדרך כלל עשר בערב - היה השעון מצלצל , הידית היתה מסתובבת אחורה ומושכת באמצעות השרוך את ידית המפסק כלפי מטה, ואז - היה האור כבה בכל הדירה.

למותר לציין ששעון כזה לא היה מדליק למחרת את האור, וביום שבת אחר הצהריים היו אוכלים את הסעודה השלישית  באור קלוש של בין הערביים.




תבליטי נחושתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




תיבת כלי צחצוח לנעלייםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




תיבת מגירותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




תיבת נסיעותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




תנור נפטהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

תנור הנפט היה "אחיו " הגדול של תנור הפיירסייד. גם תנור זה פותח על ידי חברת פרידמן ירושלים.

 

 

 



 

 

התנור ניצל את אפקט הארובה שבו לשריפה יעילה של הנפט שהיה במיכל בתחתיתו. להפעלת התנור היה צריך להפריד בין החלק העליון (הגבוה, כעין ארובה) ובין החלק התחתון על ידי הרמת החלק העליון, יציקת נפט לתוך המיכל, המתנה עד שהפתיל ספג את הנפט, הדלקת הפתיל והשגחה שלא ייעשן. את הפתיל ניתן היה להגביה ולהנמיך ואתו את עוצמת הלהבה. אמנם תופעת ההדלקה היתה מלווה בריח נפט, אבל אחרי פרק זמן קצר הדפנות המצופות אמאיל התלהטו ופלטו חום נעים והתנור הגיע למצב יציב וכמעט נטול ריח. על התנור אפשר היה להכין צ'ולנט לשבת, תוך כדי חימום הבית בלילות החורף.

על חלקו העליון של התנור היה אפשר להניח קומקום להרתחת מים לתה, וגם קליפות פרי הדר ואז ריח נעים היה ממלא את חלל החדר.
השימוש בתנור זה היה נפוץ עד לשנות החמישים המאוחרות ואף עד לתחילת שנות השישים.
 

''...ויהיה להם בית שנעים לחזור אליו, ובערבים הקרים הוא ידליק תנור של נפט בסלון שלהם, יניח עליו סיר עם מים ובתוך המים ישים קליפות של תפוזים ואשכוליות.....וכשריח הנפט יתערבל בריח ההדרים ויתפשט ברחבי הבית כמו לחישת חום רעננה...''.
דורית רביניאן, "החתונות שלנו", הוצאת עם עובד, עמוד 225.


רטרו:

 




תנור פיירסיידהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

  

 

בשנים ההם לא היו אמצעי חימום על חשמל. בכל בית היה תנורפיירסייד תוצרת המפעל של האחים "פרידמן" בירושלים, שיוצר על פי רישיון שניתן מהמפעל האנגלי FireSide .

התנור פעל על נפט אותו היינו קונים ממוכר נפט
שהיה מגיע לשכונה רכוב על עגלה, ומביאים הביתה בעזרת הג'ריקן
את הנפט היו מוציאים מהג'ריקן בעזרת משאבת יד מפח (לימים המשאבה הייתה מפלסטיק), משהו שהיה דומה למשאבה של אופניים. היינו מכניסים את קצה המשאבה עמוק לתוך גרונו של הג'ריקן, ואז מפעילים את המגופה מעלה למטה, הנפט היה זורם החוצה מהג'ריקן לתוך לתוך משפך קטן מפח ומשם למיכל הנפט של הפיירסייד. 



הפיירסייד היה תנור שנע על גלגלים, בחלקו האחורי היה מיכל קטן לתוכו היו שופכים את הנפט וממלאים אותו. הנפט היה זורם לאיטו מהמיכל לעבר סרט בד בלתי מתכלה שהיה בחזיתו, סרט הבד היה נספג בנפט ואז היו מקרבים גפרור לסרט והוא היה נדלק, מיד לאחר מכן היו מניחים עליו מין חופה שהייתה מורכבת מסלילי נחושת, אלה היו מתלהטים ומפיצים את חומם לעבר חלקו הקעור של התנור שהיה עשוי ממתכת מבריקה ומשם היה מוקרן החום בחלל החדר.

בהתחילה שיווקו "האחים פרידמן" - יצרני הפיירסייד תנורים סטנדרטיים, אולם ככל שעברו השנים הוכנסו בהם שכלולים ותוספות, כמו מיכל הזנה כפול שאפשר עד 40 שעות בעירה רצופה, וסת דלק משוכלל ועוד.

כל שיטת הדלקת התנור הזה דרשה מיומנות ייחודית. בדרך כלל היו מדליקים את התנור בחדר המדרגות, כיוון שבדקות הראשונות להפעלתו הוא היה מדיף ריחות איומים.

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

"... השעה הייתה מאוחרת ואצ'י היה עייף וטרוד. הוא הצית אש בתנורהפיירסייד, התיישב לידו בכבדות ונהנה מחומו. הוא קילף לעצמו תפוז והניח את הקליפות על חלקו העליון של התנור. קליפות התפוז ניזונו מחומו הרב של התנור והפיצו בחלל החדר האפלולי ארומה מרעננת. מחר הכל היה אחרת, חשב לעצמו אצ'י, מחר הכל ישתנה..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה מאת דייויד סלע
 

 

אורי זוהר שר ב"שיר הפטנטים" (ח. חפר / מ. קלר):
"...זלמן תנור לבית / לחורף וגם לקיץ / מיכל כפול ופלסטי / שומר על צבע הנפט / הפתיל שהוא אלסטי / אחורה מתכופף...".


בעקבות הצלחת השיר אמצה חברת התנורים "פרידמן" את הפזמון, תוך החלפת השם "זלמן" ב"פרידמן":
"...כי זלמן / פרידמן הוא זלמן / פרידמן / מה יש לדבר / כי זלמן / פרידמן תמיד / הוא הטוב ביותר...".
            

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




תקליטיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לא לכולם היו תקליטים, כיוון שבשביל להאזין לתקליטים היה צריך לרכוש פטפון, וזו הייתה הוצאה לא קטנה. אך ככל שעברו השנים היה אפשר לראות יותר ויותר מהתקליטים הללו בבתים.

התקליטים היו עשויים מחומר פלסטי שחור שנקרא היה "בקליט", על שם ממציא החומר שנקרא בקלנד.

התקליטים הראשונים היו כבדים וקשיחים.
בהתחלה היו תקליטים שסבבו במהירות של 100 סיבובים לדקה אבל אלה הוחלפו במהירות על ידי  "תקליטי  78" ואם במקרה נשמטו תקליט כזה מידך, רב היה הסיכוי שהוא יתנפץ על הרצפה.
לאחר זמן שיכללו את שיטת היצור של התקליטים, התקליטים החדשים נקראו "תקליטי 33 " והם היו עשויים מבקליט דקה יותר וגמישה. תקליטי ה - 33 באו עם לוגו של "היי פידלטי" שהבטיח איכות ללא תחרות. והיו גם תקליטים קטנים של שיר או שניים שנקראו "תקליטי 45."

גודל התקליט נקבע על ידי היצרן גם בהתאם לאורך היצירה. לא בכל המקרים היה קשר ישיר בין גודל התקליט למהירות-הסיבוב שלו: התקליטים הגדולים ''הישנים'' ( עד להמצאת ה''לונג פליי'' בשנות החמישים) היו מיועדים למוסיקה קלאסית, והיה צורך להחליף את התקליט בכל 5 דקות במהירות, כדי שהקונצרט יימשך ברציפות.
גודל תקליט 33 ארך-נגן היה תלוי באורך הקונצרט: ליצירה קטנה הקדישו תקליט ארך-נגן קטן, או בינוני, ולקונצרט ארוך או צירוף של מספר יצירות מוסיקליות הוקדש תקליט 33 ארך-נגן גדול. כמובן, להבדיל מהתקליטור של היום ניתן היה להפוך את התקליט ולנגן גם מצידו השני.

התקליטים היו נשמרים בתוך עטיפת נייר שלאחר שנים הומרה בעטיפת ניילון, והתקליט העטוף היה מוכנס לעטיפת קרטון עבה ועליה צילום של הזמר או הלהקה.

 

 

 

 




 

 

 

 

 

 

 

 

 

 את כל התקליטים היו מאחסנים ביראת כבוד בארון התקליטים לבל יקרה להם דבר מה.

 



תקליטי הבקליט היו תופסים אבק שהפריע להשמעה ותמיד היה אפשר לראות עליהם טביעות אצבעות של המשתמשים. לכל בעל פטפון הייתה מן ספוגית עדינה בה היה מנקה בחרדת קודש את התקליט מאבק, לפני ההשמעה. המהדרין היו רוחצים את התקליטים באמבטיה בעזרת מים ומעט סבון. היו כאלה שהעדיפו לנקות את התקליטים בעזרת מברשת ניקוי מיוחדת מלבד שחלקה, התחתון הכיל שערות דקיקות. החזקנו את המברשת בקלילות מעל לתקליט מסתובב והשערות של המברשת אספו את כל האבק והלכלוך מהתקליט. 




עטיפת תקליט מקרטון של "שיר השכונה"

היו גם תקליטים רכים מקרטון. מאחר ובשנים ההם תקליטים היה מוצר לא זול, ניצלו חברות הפרסום את להיטות הצרכנים, והוציאו תקליטים של שיר אחד או שניים שנראו כ"סינגלס" כחלק ממסע פרסום למוצר, כאשר היו מוסיפים את תקליט הקרטון הזה למוצר עצמו. 
מאוחר יותר בשנות השבעים היו גם עיתונים מחו"ל כמו MAD אשר היו מחלקים תשורות למנויים אותן  היה ניתן לתלוש מהעיתון ולנגן.

היו כאלה שהצטרפו למועדוני תקליטים למינהם, שהקנו לבעליהם הנחות על תקליטים, בעיקר קלאסיים, ברכישה מרוכזת.




גם המערכת הפוליטית הישראלית הצטרפה לחגיגה:
לקראת הבחירות לכנסת השניה שנערכו ביולי 1951 הפיצה מפא"י תקליט מקרטון  בצורת גלויה, שהכיל את נאומו של בן גוריון. מאחר ואנשי התעמולה סברו כנראה שלא כל הקהל יבין מה זו הגלויה המשונה הזאת עם החור באמצע - הם הדגישו את הענין על ידי הוספת כיתוב בולט על גלויית התקליט הזאת: " שים לב - זהו תקליט".

מעל זה הוסיפו כותרת נוספת שנשמעת ממרחק של שנים מעט מאיימת: "דוד בן גוריון מדבר אליך!". 

גם המערך יצא עם תקליט מקרטון לקראת הבחירות ובו פנחס ספיר ויגאל אלון מדברים אל האזרח הבוחר.


 

 

 
ככל שעברו השנים החלו להצטבר אצל כל אחד ערימות של תקליטים. הם היו כבדים ותפסו מקום ואבק, ושמחנו להיפטר מהם לטובת התקליטורים.

אבל כפי שאמרתי כבר כמה פעמים לאורך אתר זה – הדברים הטובים חוזרים, ובשנים האחרונות אפשר לראות יותר ויותר מאזיני מוזיקה המעדיפים לשמוע את המוזיקה על גבי תקליטי בקליט במקום התקליטורים הדיגיטאליים. הם טוענים שהצלילים בתקליטי הבקליט עמוקים יותר, ולטובתם נפתחות חנויות המוכרות תקליטי בקליט מכל סוג ומין.

לחץ לשמיעת הג'ינגל

 

 



 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 
  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להקת הנח"ל שרה בשירם של ש.צ'יזיק / א. זילבר- "שרית הספרית":
"...אז תנגן את התקליט / אז תנגן את התקליט / שהיא כל כך אוהבת / שרית הספרית...".

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

מעבר לפרק תקליטים שאהבנו









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.