חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 150 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




דברים שאספנו

שנות טובות
שתף 

משלוח "שנות טובות": בימים ההם -  ובזמן הזה!

מאת: דייויד סלע
עורך
אתר נוסטלגיה אונליין – שימור המורשת הישראלית

 

ההתחלה: מעתיקים מהגויים...
הנוהג לשלוח אגרות ברכה לראש השנה היה מנהג קבוע אצל בני העם היהודי במשך מאות שנים, עד שפסק לפני כ-30 שנה.
מקור המנהג לשלוח אגרות ברכה לשנה חדשה הוא בגרמניה של ימי הביניים. קרוב לוודאי שמשלוח אגרות ברכה לשנה חדשה היה במקור מנהג של גויים שאומץ על ידי יהודים בזמנים ההם – ורבני אשכנז המליצו לציבור היהודי בגולה לאחל איש לרעהו שנה טובה בדרך של אגרת ברכה. מיהדות גרמניה התפתח המנהג ליהודים שחיו באוסטריה ובשוויץ ומשם במהירות לכל ארצות אירופה וארה"ב.

במאה ה-19 עם התפתחות ענף הדפוס החלו להופיע גלויות מסחריות ששימשו כדרך התקשרות והתכתבות בין אנשים.
בתקופה בה שירותי הדואר הלכו והשתכללו ומשלוח גלויות היה אחד ממקורות ההכנסה הראשונים של שירותי דואר השונים - הפכו משרדי הדואר להיות המשווקים של אגרות ברכה לשנה טובה. היו אלה גלויות מסחריות רגילות בשחור לבן שהשתמשו בהן גם לאיחול ברכות לשנה טובה בלי שהיה לחזות הגלויה כל קשר ישיר לדבר השנה החדשה, כמו למשל גלויה עם צילום שחור לבן של עיר המגורים בה התגורר שולח הגלויה, עליה נכתבו דברי ברכה.
לאחר מכן החלו להתפתח גלויות ייעודיות שכללו בחזית ברכה לשנה טובה, עם מקום לכתיבה מאחור, הוספת בול ומשלוח.

אגרת ברכה כמקדמת את תעשיית ה"שנור", ומקודמת בעזרת הציונות.
יהודים מאירופה שלחו גלויות למקורביהם בני הישוב הישן בארץ ישראל דרך הדואר האוסטרי והדואר העות'מאני – וכך התגלגל העניין לישראל.

הראשונים לאמץ את מנהג משלוח ה"שנוטובות" בישראל היו ה"שנוררים", אותם מגייסי כספים עבור מוסדות דת ואחרים. הם הבינו מיד בחושיהם המסחריים שאפשר לנצל את הרגשות החמים של החגים לשימור וטיפוח תורמים קיימים ופוטנציאליים מאלה שחיים מחוץ לגבולות ישראל.
כמענה לצורך מסחרי זה התפתחה בארץ ישראל תעשיה קטנה של ייצור אגרות ברכה לשנה טובה שכללו מראות מצוירים של מקומות בארץ כמו קבר רחל, הכותל, קברי האבות בחברון, דמויות של צדיקים וחזיונות תנכיים, שופרות, ארונות קודש, ספרי תורה ותשמישי קדושה וכו'.

שנות החמישים: הטכנולוגיה מתפתחת וגם ה"שנוטובות"
עד שנות החמישים היו ה"שנוטובות" בעיקר אלה של המתכונות הקטנה, בנוסף ל"שנוטובות" בגודל גלויה.
בשנות החמישים עם השתכללות אמצעי הדפוס ותחילת מעבר לדפוס בצבע – התחילו להיות משווקות "שנוטובות" שלא רק צבועות ביד – אלא מודפסות בצבע ממש, אם כי האיכות הצבעונית של ההדפסה הייתה ירודה בשנים הראשונות.

לקראת סוף שנות החמישים חל מהפך בענף ייצור ה"שנוטובות" שמקורו בשתי סיבות: 
ראשית התפתחות ציוד הצילום אפשר ייצור ברכות שנה טובה עם תצלומים צבעוניים  (הובילה בזה חברת "פלפוט")  ובנוסף – ליצרני האגרות ברכה נמאס לשלם סכומים גבוהים לציירים וגרפיקאים שיצרו ציורים צבעוניים ל"שנוטובות",  וכעת עם התפתחות הצילום הצבעוני הם פתרו את בעיית העלויות בצילום שקישט את חזית אגרת הברכה.

אי לכך בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים מלאה הארץ באגרות ברכה מצולמות, של מקומות בארץ, צילומי טבע ונוף וגם צילומים רבים של מוסדות ציבור וכו' – כל מה שצולם בצבע – הפך להיות מתאים להתנוסס בכבוד על אגרת ברכה לשנה טובה, ואלה המצולמות הפכו ללהיט והדיחו ממקומם את אגרות הברכה המציירות ביד – גם את אלה הפופולאריות ביותר עם ה"זהבים".....

תור הזהב: מלחמת ששת הימים.
תור הזהב של ה"שנוטובות" התקיים בארץ לאורך שנות השישים, ובעיקר לאחר מלחמת ששת הימים: נוצרו "שנוטובות" במספר גדול מאד של וריאציות, וחוץ מהקלאסיות הופיעו בשוק גם אגרות ברכה גדולות, כפולות דפים עם תמונות גדולות בפנים או בחוץ, שיפורים כמו זהבים צבעוניים או שנות טובות ריחניות ועוד - עליהן היה אפשר כמובן לגבות סכום גבוה יותר.

מלחמת ששת הימים שינתה את חיינו: הפכנו לאימפריה ותחושות כמו אופוריה לאומית, עושר שגשוג ועוצמה – מצאו מייד את ביטויים גם בתרבות העממית של ה"שנוטובות". השוק הוצף במגוון עצום של "שנוטובות" כדי לענות לביקוש הרב כשהגודש והשפע של ה"שנוטובות" ביטא את כוחה של חברה ישראלית  מתעצמת ומתברגנת.

הניצחון במלחמה והגאווה הלאומית נתנו את אותותיהם גם במוטיבים הלאומיים של אגרות הברכה הללו החל מ-1967, שאופיינו ב"שנוטובות" עם מוטיבים צבאיים רבים: אגרות עם מטוסי מיראג' עליהם זהבים ועיטור של מוטי הוד מפקד חיל האוויר דאז, אגרת אחרת עם משה דיין ועוזי נרקיס נכנסים בשערי ירושלים (משה דיין כיכב על אגרות ברכה רבות), שנות טובות רבות מציגות בגאווה כלי נשק כגון ספינות חיל הים וטנקים, צילומים ואיורים רבים של חיילים מכל החיילות, הרב גורן תוקע בשופר ליד הכותל – ועוד ועוד.

הרווחה כלכלית שהתקיימה בארץ לאחר מלחמת ששת הימים, או כמו שקראו לזה בזמנו "הפרוספריטי"  -  באה לידי ביטוי גם כאן":  פתאום הופיעו "שנוטובות" צבעוניות עם ברכות לפרנסה טובה ועסקים מוצלחים, צילום של משפחה בפתח בית חדש, או אגרת אחרת בה משפחה מאושרת נוסעת במכונית חדישה או משפחה היושבת מאושרת בסלון הבית במרכזו מכשיר טלוויזיה – וכו'.

שיווק שנות טובות – השיווק הרשתי הראשון בארץ ישראל...
בשנות השישים המסחר בתחום אגרות הברכה לשנה טובה העסיק  תעשייה לא קטנה: היו בארץ מספר לא מעט של יצרנים שהפיקו אגרות ברכה כמו  "פלפוט", וחברה בשם  "מרכז התמונות" וגם  "ישראנוף" ו "ליאון המדפיס" התל אביבי ו"דנון" ועוד, והיו גם חברות הפצה לנושא זה - הגדולה בהן הייתה חברת "זסלנסקי" הירושלמית, ועוד.

הייתה מערכת שיווק יעילה של סוכנים שהיו מגיעים לחנויות מכשירי הכתיבה ברחבי הארץ ומציגים בפני בעל החנות אלבומים ובהם דוגמאות של "שנוטובות". היו גם מחסנים אזוריים של מפיצים אליהם היו מגיעים בעלי החנויות הגדולות כדי לסגור עסקאות רכישה של כמויות גדולות של אגרות הברכה הללו.

חוץ מהחנויות נמכרו ה"שנוטובות" בדוכנים שצצו כפטריות לאחר הגשם בכל פינת רחוב כחודש לפני ראש השנה: כל דוכן היה מתהדר בשנה טובה ייחודית או חדשה או מקורית או כזאת שאין לאף אחד, והמשפחות היו עורכות רשימות ארוכות של הנמענים אליהם יש לשלוח שנות טובות, והיה גם דירוג ברשימות הללו של כאלה ש"חייבים לשלוח להם שנה טובה מהודרת" וכאלה ש"שנטובה" סטנדרטית תספיק, וכו'.

ואז, כשבועיים לפני ראש השנה הייתה מתחילה תיבת הדואר להתפוצץ מאגרות ברכה: הדוורים שנאו את התקופה הזאת בשנה, אבל חוץ מהם כולם השתתפו בשמחה בחגיגה ההמונית הנפלאה הזאת של קבלה יומית של מעטפות לבנות רבות בגדלים שונים.  ההורים היו עושים רישום ממי קיבלו,  ואם יש מישהו ששלח ולא שלחו לו חס וחלילה – מייד היה צריך לרוץ ולשלוח, ואנחנו הילדים אספנו את ה"שנוטובות" והשוונו והשווצנו ומי שהייתה לו אגרת ברכה  שהגיע מדודים באמריקה - היה מאושר.
שנות טובות ייחודיות  היו מוצגות לראווה כקישוט לסוכה, שהוקמה זמן לא רב לאחר ראש השנה.

היה מקובל לשלוח שנות טובות עד לפני ראש השנה:  היצרנים והמשווקים המתוחכמים הצליחו למתוח את התקופה של משלוח האגרות על ידי הוספת הברכה "מועדים לשמחה" ליד ברכת השנה טובה – כך שמשלוח "שנוטובות" עד סוכות היה מקובל אצל חלק מהאנשים. אך נוהג זה התנגש לעיתים עם משלוח אגרות "חתימה טובה": היו אלה אגרות  קטנות וסטנדרטיות שהודפסו בשחור כיאה לעובדה שהן היו אמורות להגיע לבתים לפני יום כיפור ולאחל למקבלים חתימה טובה. הנוהג המקובל היה שאם לא שלחנו למישהו ברכת שנה טובה – חייבים לשלוח לו לפחות כרטיס "חתימה טובה"  שתגיע ליעדה בימים שבין כסה לעשור ולפני יום כפור, ככתוב:  ''בראש השנה יכתבון וביום צום כפור יחתמון".

מנהג משלוח שנות טובות היה לא רק נחלת המשפחות אלא גם של המוסדות הלאומיים והציבוריים כגון: הסוכנות, הקרן הקיימת, ההסתדרות, העיריות והפרימות העסקיות שהיו שולחים כולם שנות טובות עם מסרים שמעבר ל"שנה טובה" עצמה – כל מוסד עם המסר החשוב לו.

גם בתי העסק מצאו בברכת ראש השנה סיבה טובה לקידום עסקיהם: עסק לייצור מכונות כביסה שלח ללקוחותיו ברכת שנה טוב עם אזכור ש"אין כמו שנה חדשה להחלפת מכונת הכביסה", קואופרטיב תחבורה שלח שנה טובה לחבריו ולא שכח לציין בנוסף לברכות גם  ש"תהיה זאת שנה טובה של ביסוס כלכלי ושכלול התחבורה", מפעל יצרני של וופלים ציין ש"השנה החדשה תהיה מתוקה עוד יותר מקודמותיה" ומוסד אחר מבטיח באגרת הברכה שלו בלשון מליצית ש"ענני  המלחמה יתפזרו ושמש השלום תזרח על פני ארץ ומלואה".

תחילת הסוף של משלוח שנוטובות
החל משנות השבעים החלה ירידה של משלוח "שנוטובות": הנפילה הגדולה החלה לאחר מלחמת יום הכיפורים. הפגיעה הראשונה בנוהג משלוח ברכות לשנה נגרמה בשל הטלפון שהחל להיות נפוץ יותר ויותר בבתים ברחבי הארץ. בשנים הראשונות – להתקשר היה עוד  יותר יקר מלרכוש ולשלוח אגרת ברכה בדואר, אך עם הוזלת מחירי הטלפון החל מאמצע שנות השבעים החלו רבים לנטוש את האגרות המודפסות ואיחלו "שנה טובה" בטלפון.

מכה חזקה נוספת למנהג משלוח ה"שנוטובות" נתן לאחר מכן הפקס, ו"מכת המוות" ניתנה לנוהג העממי הנפלא הזה על ידי ה-SMS, המחשב והאימייל.

רטרו: עדנה מחודשת למשלוח אגרות ברכה לשנה טובה
בשנים האחרונות מתחילה ללבלב איזו עדנה מחודשת למנהג היפה הזה: לאורך כל השנים היה אפשר לראות דוכני שנות טובות במקומות ריכוז של אוכלוסיות דתיות חרדיות – הנוהג הזה לא פסק אצלם – אך לאט לאט, אולי במסגרת תנועת "הרטרו" המאפיינת את החיים שלנו אפשר לראות דוכנים גם במקומות אחרים במרכזי הערים הגדולות.

דווקא  עידן האינטרנט  מאפשר לנו היום להחזיר עטרה ליושנה – ולחדש בגדול את מנהג משלוח אגרות הברכה לשנה טובה:  אנחנו ב"אתר נוסטלגיה" נרתמנו למשימה, פנינו לאספנים של שנות טובות מהימים ההם, סרקנו מהאוספים שנות טובות רבות ובנינו באתר דוכן וירטואלי של שנות טובות הפתוח לכל ובחינם, בו מרוכזות כל אגרות השנה טובה הנפלאות הזכורות לנו מהזמנים ההם אותן אפשר לשלוח במייל, ואולי נחזיר מעט לימים אלה משהו מהמנהגים היפים שלנו -  מהזמנים ההם!!!

דייויד סלע
עורך
אתר נוסטלגיה אונליין -
שימור המורשת הישראלית

 

למעבר לממשק משלוח שנוטובות

 

 

זכרונות:
"נהניתי לקרוא את מה שכתבת, מר סלע על כרטיסי הברכה. זכור לי מילדותי ששימח אותנו לקבל כרטיסי ברכה בדואר. היינו ממיינים אותם לפי סוגים ולפי נושאים. שיחקנו בחנות למכירת כרטיסי ברכה. קודם נקבנו את מחירם. אחר הכנו את שטרות ומטבעות הכסף. כרטיס ברכה נפתח היה יקר, אחר כך כרטיס ברכה עם נצנוצי זהב ולבסוף כרטיס עם פרח בצד. בעזרת אגרות ברכה אלה למדנו לחשב את מחיר הקנייה, לחשב את סכום העודף...".

 יונה גל
yonagal2@gmail.com

 

מעבר לערך שנות טובות בפרק תצוגות של אספנים 

 




תוויות ליום סרט.
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 





 

 

 

  

 

 

 

 

 

 



 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעבר לערך יום סרט

מצגת:
זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




תמונות הדבקה
שתף 

אוסף תמונות הדבקה היה אוסף שעסקו בו גם בנים וגם בנות. האוספים התפתחו כתוצאה ממאמצי שיווק של חברות מסחריות, בעיקר של חברות מזון שניסו לקדם את המוצרים שלהן על ידי הוספת תמונה לשקית העטיפה של המוצר.

בנוסף היו חברות שפיתחו אלבומי הדבקות על פי נושאים, כמו אוספי תמונות מחיי צה"ל, טבע וחיות, כלי נשק, שחקני קולנוע ועוד. התמונות נרכשו בשקית בקיוסק, והודבקו באלבום כאשר בכל שטח הדבקה היה תיאור של האוביקט בתמונה. המידע היה מפורט ומענין וכך נאספו התמונות לשמחת החברה היצרנית, לשמחתם של הילדים ולמורת רוחם של ההורים....
.




תמונות חתומות.
שתף 

אוסף שהיה שווה אפילו יותר מאוסף האוטוגרפים, תמונות של אישי ציבור עם חתימה, ואם יש הקדשה אישית - שווה פי כמה.

היו כאלה תמונות חתומות שנחשב לשווות יותר, והיו שפחות, מפאת כבודם של המצולמים בתמונות שרובם הלכו כבר לעולמם לא נציין מי היה שווה כמה, אבל אתם בטח יכולים להבין לבד...

מעבר לתצוגת אוסף תמונות חתומות




תמונות שחקני כדורגל
שתף 

                                                                     


הבנים היו אוספים תמונות צבעוניות של שחקני כדורגל, שחולקו במבצעי שיווק שונים. היה ואפל שנקרא  ואפל ספורט שהיה מאוד פופולארי כיוון שלעטיפתו צורפו תמונות של אלילי הכדורגל של אז, כמו  כחודורוב, סטלמך, גלזר, ומנצ'ל ואחרים.

"...מה יש לך בכל הקרטונים האלה  במזוודה? שאלתי .
הוא לא ענה, רק הושיט את האצבע המורה והצביע על חלקה הפנימי העליון של המזוודה. רשימה מסודרת וארוכה הייתה מודבקת לדופן, מודפסת במכונת כתיבה. הרשימה פירטה מה יש בכל אחד מעשרות הקרטונים במזוודה, ואצ'י התחיל להקריאה בהטעמה, מקפיד לעשות אתנחתא קלה בין פריט ופריט:  7 פינצטות, 4 זכוכית מגדלת, 6 עטים נובעים, 143 בולים משומשים, 90 קפיצים לעטים, 3 מסרקי כיס, 6 שעוני כיס, 70 תמונות של שחקני כדורגל, 25 פילמים למצלמת בוקס, 4 קופסאות מכסף לאכסון סיגריות, 2 סיכות עניבה, ועוד ועוד...".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע




תמונות שחקני קולנוע
שתף 

הבנות היו אוספות תמונות של שחקני קולנוע. האוספים היו מגיעים ממקורות שונים, התמונות היו בשחור לבן או צבעוניות,  ובגודל קצת יותר גדול מתמונת פספורט.

       

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 









 

סוף הפרק דברים שאספנו

לפרקים אחרים בפורטל ילדות נשכחת:

   
חזרה לפורטל ילדות נשכחת

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.