חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 163 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



בריכות שחייה שאהבנו

פתח תקווה..
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

בריכת מכבי

ב-1936 השתקעו בפתח-תקוה מנחם ופלה רוסינוב מלודג', שהגיעו לארץ ישראל במסגרת מסע ירח הדבש שלהם. מנחם החל לעבד פרדס שרכש אביו, אליעזר רוסינוב, כבר ב-1926.  על שטחו של פרדס זה הוקמה לימים תחנת האוטובוסים המרכזית של פתח תקווה.

להשקיית הפרדס חפר מנחם באר שמימיה נאגרו בברכה גדולה, וילדי פתח-תקוה נהגו "להתפלח" אליה ולשחות בה. לאחר שאחד מהם טבע, החליט מנחם רוסינוב שיש ללמד את ילדי המושבה לימודי שחייה מסודרים, ושכר על חשבונו את מאמן השחייה המקצועי משה ברקר.

ברקר עלה לארץ-ישראל ב-1933 מגרמניה, ששם היה אלוף גרמניה בשחייה, אלא שהנאצים הרחיקו אותו מן הספורט כשעלו לשלטון. באופן טבעי חיפש ברקר תעסוקה בארץ-ישראל במקצוע שבו התמחה - ונוצרה כימייה בינו ובין מנחם רוסינוב. ברקר אימץ אל לבו את ילדי פתח-תקוה חובבי השחייה, ולימד אותם באמצעים הצנועים שעמדו בשעתם לרשותם: פחיות שמן ריקות שנקשרו ברצועה מסביב למותניים וקרש שהוחזק בידיים. באמצעות מקל ארוך היה ברקר מגיע אל השוחים הקטנים. שוחה חדש היה מתחיל בחצי תריסר פחיות, ולפי קצב ההתקדמות שלו היה ברקר מסיר פחיות מחגורתו.

בקרב השחיינים הקטנים בלטו ילדיהם של "יקים" כמו ד"ר שטיין וד"ר נוסבאום, וכמובן - בנותיו של ברקר: הלגה, שנעשתה לימים מורה להתעמלות ומאמנת כושר, ויהודית.
חניכיו של ברקר הצטיינו בתחרויות השחייה הארציות שהתקיימו בברכת ההשקיה ב"גן הדסה" בתל אביב.

על תרומתו לקידום ספורט השחייה בארץ, באמצעות ברכת הפרדס שלו בפתח-תקוה וגיוס מאמן השחייה ברקר, זכה מנחם רוסינוב בזמנו לציון לשבח שפורסם בהבלטה בעיתונים

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.

 

זכרונות: 

"....בבריכה זו שלטה משפחה נחמדה של הונגרים. כנראה בעלי הזיכיון. המציל והמדריך הראשי לשחייה היה יצחק (במבטא הונגרי) הוא היה חתיך עולמי שרירי ושזוף. הייתה לו אישה ממושקפת שעבדה גם היא בבריכה, ושני ילדים בן ובת בת שנתיים שכבר אז  ידעה לשחות (אז זה היה יוצא דופן)..

הורי האישה – ניהלו את הקיוסק של הבריכה ולסנדוויץ’ שלנם עם נקניק ומלפפון חמוץ תוצרת בית היה שם דבר.
האבא  מכר כרטיסים בכניסה לשטח הבריכה.

פעמיים בשבוע  הגענו לבריכה זו על מנת ללמוד לשחות. ועד היום זכור לי הקרש אותו החזקנו על מנת לצוף מעל המים. והוראותיו של יצחק המורה הדגול . " אחת שתיים שלוש ארבע" וחוזר חלילה ובמבטא הונגרי...למדו שם משפחות שלמות. הורים וילדיהם....

אבי ליבנה
avi@galaxy-sec.com

  

==========================================================

הבריכה העירונית (שלולית גבריאל)

זכרונות:

"...בשנת 57 החלו לחפור בריכה באזור הגן הגדול של יד לבנים ובאזור בית הזקנים "מלבן".
הבריכה הזו שהייתה מעוגלת, שרתה את כל משפחות  וילדי האזור".

אבי ליבנה
avi@galaxy-sec.com

 

  ****

 "...ברחוב ארלוזורוב בפ"ת באזור שממול ובאלכסון לקריית המוזיאונים "יד לבנים", הייתה בריכה עירונית בצורה אובאלית (מעין מעגל מעוות).  שמה הידוע "שלולית גבריאל". על שום מה? על שמו של גבריאל – האדם עובד העירייה האחראי. היו ימים....
הבריכה כבר שנים לא קיימת, אך כל מי שהוא בן 40 ומעלה יכנה המקום בשם שלולית גבריאל...".

אלון גינצברג
alon-gi@zahav.net.il

 

 =============================================================

בריכת שכטר

"...בפרדסים שמדרום לשכונת נווה עוז בפ"ת היה מגדל מים להשקיה שהיו מתרחצים / שוחים בו באופן לא חוקי (פיראטי).
המקום כונה בריכת שכטר, והיו אף מקרי טביעה במקום. היום אין זכר לא לפרדסים שכיסו מאות דונמים (עד קריית אונו) וכמובן לא לבריכת שכטר"...".

 

אלון גינצברג
alon-gi@zahav.net.il 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 




צפת.
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 




קיבוץ מנרה
שתף 

זיכרונות, מאת יואב לימור, שגם צילם:
"....הבריכה של קיבוץ מנרה היתה פעם שם דבר. בריכה חצי אולימפית, עם מזג האוויר המושלם של רכס רמים והנוף עוצר הנשימה של עמק החולה. כל-כך יוקרתית ונחשקת היתה הבריכה הזאת, עד שלקיבוצניקים של מנרה קראו בגללה ?המיליונרים?.
וככה נראית הבריכה היום. מים אין כי יקר למלא, וגם כי אין ממש מי שישחה בה: בקיבוץ נשארו רק 80 חברים, חלקם הגדול קשישים שנמצאים כאן מאז העליה לקרקע בשנות ה-40?.
מי שירצה ימצא בזה את סיפורה של התנועה הקיבוצית, מי שירצה - את סיפורה של הציונות המשתנה. בעיני זה פשוט עצוב.
(נ.ב. לפחות הנוף נשאר עוצר נשימה)

 




קריית שמונה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




ראשון לציון.-
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

זכרונות:

בריכת לבונטין

היום קיים בראשון לציון עורק תחבורה סואן ורחב - רחוב ז'בוטינסקי. בילדותי בשנות הארבעים, היו בכל האזור פרדסים ובאותו תוואי הייתה דרך מראשון לנחלת יהודה. שביל עפר ולצידו שיחי אקציה עם פרחים קטנים צהובים. היוו ''גדר חיה'' לפרדסים.

בימי הקיץ החמים הלכנו בשביל, בחול הלוהט, נכנסנו לפרדס והגענו לבריכת ההשקיה של הפרדס של זלמן דוד ליבונטין, מי שדאג לקנות אדמות לראשון לציון בעת היווסדה (1882). ממול היה פרדסו של אשר לוין, גם הוא מראשוני ראשון.

כמובן, לא היה שומר שימנע בעדנו להיכנס לבריכה או מציל שיעזור לנו בעת מצוקה. בפינת הבריכה היה צינור גדול שללא הפסק הזרים מים קרירים וצלולים לתוכה. מסביב היו דפנות רחבות, מרוצפות – עלינו עליהן ונכנסנו למים. שחינו ''פינות'' והשתעשענו. מכל הסביבה באו מתרחצים וחוויה מיוחדת הייתה כאשר הבאנו מהמקשה הסמוכה אבטיחים, קיררנו אותם במי הבריכה ואח''כ נגסנו בפלחי האבטיח האדום שנבקע עם הטחתו על דופן הבריכה.

כפי שמספרים לי הבריכה התקיימה וסיפקה מקור הנאה גם בשנות החמישים.

היום כבר אין פרדסים ולא נשמע בסביבה קולה של המשאבה. את מקומם ממלא היום ''משולש ז'בוטינסקי'' המשתרע עד החולות לשעבר ומצוי בו ''גן המנהיגים''.

ניצה וולפנזון

++++++++++

כל אחד בראשון שרצה לשחות במשהו גדול יותר מאמבטיה, היה צריך להשתמש בבריכת לבונטין שגודלה היה 10X10מטר. הייתה זו בריכת השקיה בתוך פרדס גדול, קרוב לשכונת אברמוביץ, שהייתה קיימת בשנת 1937 ואולי גם לפני זה. בהיותי שחיין מתחרה ביליתי זמן רב בבריכה זו אף על פי שזה היה כרוך בטיול ארוך מבית פומבורובסקי (רחוב ירושלים /פינת אחד העם) לבריכה.

זאב דיקמן

 

=======================================================

בריכת ברנשטיין

בימי המנדט הייתה במזרח ראשון לציון, סמוך למחנה סרפנד (היום צריפין) וילה מפוארת שלא הייתה אז שכמותה בראשון - וילה של משפחת אליעזר ברנשטיין שנחשבה לוילה היפה ביותר בארץ באותה תקופה. בשטח הגדול והמטופח שמסביב לווילה הייתה בריכת שחייה. לולא המורה להתעמלות שלנו זיגי רוזנברג לא הייתי יודעת על קיומה. באותם ימים הגיעו אליה רק מעטים.

בחופש הגדול באמצע שנות הארבעים היה המורה זיגי מחכה לי עם האופנוע שלו בפינת רחוב ירושלים, שהוביל למחנה הצבאי. הלכתי ברגל מבית הורי מרחק לא קטן, אבל המשימה הייתה חשובה - ללמוד לשחות! רכבנו על האופנוע, פנינו ימינה בסוף הרחוב, המשכנו בין שדרת דקלים והגענו לבריכה שנראתה לי מהודרת במיוחד. (רק עתה נודע לי שהייתי התלמידה היחידה שזכתה לטיפוח זה של המורה זיגי). וכמנהגו - המור?ה זרק אותי למים, ולאט-לאט למדתי לשחות.

הייתה זו חוויה מיוחדת לשהות במקום. מסביב לבריכה היו מתקני שתיה וראיתי חיילים בריטים שבאו לנפוש על יד הבריכה.

אריק בנדר, קרוב משפחה של אליעזר ברנשטיין ומשפחתו התגוררה בבית סמוך לוילה, מספר שמרדכי גולינקין, שהיה המנצח על האופרה בפטרוגרד, החליט לעלות ארצה כששמע על הצהרת בלפור ולהקים בארץ אופרה. גר בראשון ברחוב השומר על יד הווילה וניצח על כמה קונצרטים על הדשא שעל שפת הבריכה.

כ''כ מוסיף אריק בנדר - בריכת השחיה היא בריכת השחיה הראשונה שנבנתה בארץ ישראל שלגדותיה נוגנו בלילות הקיץ קונצרטים של התזמורת הפילהרמונית בהשתתפות הנציב העליון.

לימים ננטשה הוילה והייתה עזובה והיום יש במקומה בתי ''נווה הדרים''.

ניצה וולפנזון 

 

=======================================================

הבריכה מול היקב (פינת הרחובות הכרמל/הרצל) 

לא היה שם לבריכה הזו. מספרים שבשנות השלושים היו במקום שתי בריכות שהיו שייכות ליקב עבור צרכים שהיו לתפעולו. אח''כ היה המקום מוזנח והבריכות כוסו בעפר. רק בשנות הארבעים חפרה העירייה  במקום ויצרה בריכת שחיה בגודל 9X9 מטר בערך. המורה להתעמלות המיתולוגי זיגי (רזי-רוזנברג) היה ממונה על הבריכה וכיתות שלמות הובאו מבית הספר כדי ללמוד שחיה. נערכו במקום תחרויות שזכורות היטב למשתתפים בהן.

 ניצה וולפנזון

++++++++++

'אחת ההוראות של זיגי הייתה שבמשך שעה או שעתיים תהיה הבריכה ריקה מהמתרחצים ונשארנו רק אני ומנחם (ממי) בקר ז''ל.  ניצלנו את הזמן הזה להתאמן לתחרויות. בהיותנו חברים טובים היו לנו עניינים משותפים  - שחייה, מכבי, הגנה, ארץ ישראל ובחורות. הייתי מדריך שלו בגדנ''ע . לצערי הוא נהרג בצבא בפברואר  1950.

הבריכה חדלה מלהתקיים וכוסתה. במקומה הקים יזם שטח בילוי לילדים. היום (2016) השטח מהווה חלק מגן העיר. הקצה הדרום מערבי שלו.

זאב דיקמן
 

=======================================================

הבריכה בבסיס הצבאי סרפנד (צריפין)

מאחר שבתקופת המנדט ויותר מאוחר לא הייתה בראשון בריכת שחיה ציבורית ראויה לשמה נאלצו לנסוע למחנה הסמוך סרפנד (היום צריפין) ולהשתמש בבריכה שהייתה במחנה על יד בית הקולנוע. לא הייתה כניסה לתושבים אלא בעקר לכתות בית הספר במטרת לימוד שחיה. המורה להתעמלות דוגו הזכור לטוב הוא זה שלימד את התלמידים. מרבית התלמידים מציינים את הבילוי המהנה בבריכה בפיקוחו של דוגו גם כמשתתפים בקייטנות.

ניצה וולפנזון

 

 

 

=======================================================

הבריכה בבית החרושת אוקבה

בעלי בית החרושת ''אוקבה'' לסכיני גלוח  (יהושע אובסי ואלזה סילבנה קלוצמן) הקימו בשטח המפעל בריכת שחיה פרטית, דבר שלא היה מקובל באותם ימים בראשון. גם החברים הקרובים של ילדיהם הורשו ליהנות ולשהות בבריכה ומזכירים זאת בגאווה.   
בהמשך הבירור אודות תולדות הבריכה התברר שבעל המקום הפגין התחשבות מיוחדת ואף אפשר לקייטנות לבוא לבריכה.

לאחר מותו בשנת 1967 נמכר בית החרושת ונסגר.

ניצה וולפנזון

 

=======================================================

 הבריכה בחצר בית בן יעקב

מי לא הכיר בראשון את הסנדלר האורטופד מאיר בן יעקב. הייתה לו חנות נעלים שיצר בה נעלים והתאים לכל מי שהיה זקוק לנעלים מיוחדות. שמו הלך לפניו ובאו אליו מכל רחבי הארץ.
אבל מי ידע שבחצרו הייתה בריכת שחיה? 

הנכד דורון סגל מספר:
 ''ה"בריכה" המדוברת הייתה בריכת דגים עגולה, כ-2 מטר קוטרה... כשגדלו הנכדים, החליט סבא להפוך אותה לבריכת שחיה. כל שנתיים היה מוסיף לבנה אחת מסביב וכך העמיק אותה. לפי קצב הגדילה שלנו... שחינו בעיגול כמובן ואף קפצנו "ראש" כשעמדנו על בירכינו על הגדה......''.

עוד ''המצאה'' של  המומחה מאיר בן יעקב.

ניצה וולפנזון 

======================================================= 




רחובות..
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

בריכת ויסגל

 ==============================================================

 בריכת מכבי

 

זכרונות:  

"...ותיקי רחובות ודאי זוכרים בערגה את בריכת "מכבי" שהייתה חלק מהמתחם של מועדון "מכבי" בליבה של רחובות, שכלל את מגרש הכדורגל המיתולוגי, לימים גם מגרשה הביתי של מכבי שעריים.

אין כמעט ילד/ה רחובותיים שגדלו ברחובות של שנות החמישים והשישים המוקדמות שלא בילו בימי הקיץ לפחות פעם בשבוע בבריכת "מכבי", שהייתה קטנה, צפופה, רועשת ובעיקר מלאה בשמחת קיץ, ועם ריח מיוחד שהיה מהול בריחות הצמחייה סביב, וריח כלור שהתמזג עם ריחות שמני השיזוף, קוקטייל קייצי מיוחד. כמו בכל בריכות השחייה בארץ, התירס והארטיקים חגגו גם שם...".

אפרים גנור
efraim@novosty.co.il

 




רמת גן...
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

  

זכרונות:

"....דודי אשר שמו היה דוד ארזי יחד עם קריניצי הם אלה שלמעשה בנו את בריכת גלי גיל, שהייתה בזמנו הבריכה המשוכללת. הבריכה העסיקה את המצילים הכי יפים בארץ, שלא לדבר על המצילות החטובות והבלונדיניות.

במרכז הבריכה ניצב אוהל רחב מימדים בו הועלו אירועים והתקיימו מופעים ואפילו קרקס הופיע בו, אמי עבדה כקופאית בבריכה ואנוכי זכיתי לכניסה חופשית...".

רזיאל צונג
etyz@zahav.net.il

 




רעננה..
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




שבי ציון.
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

  

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




שדרות
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

במשך יותר מ-30 שנה נחשבה בריכת השחייה בשדרות כמקור לגאווה והיוותה מוקד משיכה של כל תושבי האזור, אין ילד או מבוגר שלא ידע לספר בגאווה על הבריכה האולימפית של שדרות.

 

זיכרונות
"...את כל הילדות בשדרות בימי הקיץ העברתי כאן במדשאות ובמים. מרגישים באוויר אפילו את הריח המיוחד של המקום. רק מי שגדל בשדרות והעביר את ילדותו בבריכת השחייה, או מי שגידל ילדים ובנה בית יכול להרגיש כאב לב מאיך שהמקום נראה, פשוט צובט הלב לראות כיצד המקום מוזנח...".




תל אביב...
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

בריכת הדסה

 

 

 

 

זכרונות:

"....בבריכת גן הדסה למדנו אני ואחי לשחות. היינו מגיעים לבריכה מרמת גן בה התגוררנו. הבריכה שכנה ליד גן החיות של תל-אביב ועם ההתקרבות לבריכה הרגשנו את הריחות שעלו מגן החיות. אני זוכרת את הקרש בעזרתו למדנו לעשות תנועות רגליים ואת המוט הארוך שהיה המדריך משקיע במים לטובת אלו שהתקשו לשחות ,עמדו לשקוע או התקשו לעלות למעלה...".

ברוריה
bruriaf@gmail.com

 *****

"...בצמוד לחורשה שהייתה בכיכר מלכי ישראל (וש"גולחה" עם הגעת קרקס מדראנו), הייתה על הגבעה בריכת גן הדסה. לאחר עליה במדרגות הארוכות הגעת לבריכה שצפתה על גן החיות הצמוד. אני עצמי למדתי שחיה בקבוצת: "ברית מכבים עתיד", ומפורסם היה מדריך גברתן בשם "צמבאי" שהיה בא מאחורי המהססים ותופס ומעיף אותם למים.
המתחילים למדו בעזרת "קרש", ובתוך הבריכה עמד מדריך נוסף עם מוט ארוך על מנת להושיטו לקופצים למים.

בצד הבריכה בפנת הדסה היו מונחים ערימות החציר והאוכל של שוכני גן החיות.

הבריכה הייתה בריכה לימודית ולא כזאת שפתוחה לקהל הרחב, הזמנים התחלקו בין לימוד שחיה ובין קבוצות הספורט שפעלו בה...".

דרור עזרא
ezradr@yahoo.com

  

 *****

"...למדתי לשחות בהיותי בכיתה ג' בבריכת "הדסה "בתל אביב. הבריכה שכנה במרומי גבעת כורכר ברחוב אבן גבירול, ליד ככר רבין של היום.

זו הייתה בריכה לימודית. באנו כל בנות הכיתה ללימודי השחייה מטעם העירייה. היו מדריכים ומדריכות. חילקו אותנו לקבוצות. תחילה למדנו את התנועות מחוץ לבריכה ובשיעור הבא כבר הוכנסנו לבריכה. המדריך/ה עמד/ה על שפת הבריכה עם מקל ארוך, אותו החזקנו ועשינו תנועות רק ברגלים. לאחר מכן קבלנו גלגלי ים והיינו צריכות לשחות לאורך הבריכה כאשר המדריך לפנינו עם המקל, מוכן לכל בעיה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שנזרקנו לבריכה ללא גלגל ים ולמדתי לצלול ולשחות בצורה חופשית...".

אסתר שקלנובסקי
shmoshe@neto.net.il

 ******

"...גרתי ברחוב שלמה המלך פינת הדסה. זה אומר שבחודשי הקיץ, במקום שיעורי התעמלות בבית ספר הקליר בו למדתי כבית ספר עממי, היו במסגרת לימודי שחיה בבריכת הדסה. היה זה שיא האושר והבילוי להמתין לשיעורי שחיה יפים אלה שנמצאו בקרבת מקום מבית הספר וכן מביתי. בזמן החופש הגדול המשכתי בשמחה ללמוד שחיה שם בשיעורים פרטיים ובזכות שיעורים אלה. עד היום אני נהנית משחיה למרות שאני גמלאית והמבינים יבינו...".

עליזה דושניק
dushnikaliza@walla.co.il

 *****

"....בבריכת גן הדסה נערכו אימוני שחיה של אגודות ספורט של ת"א הפועל, מכבי ועתיד.  המאמנים היו בעיקר עולים חדשים, מאוסטריה והונגריה, שהביאו קצת מתרבות הספורט של אותן הארצות.
המקצוע שלי היה 100 מטר שחיה חופשית. לא יודע מדוע בחרתי תמיד את המסלול המערבי, שבו עשיתי תוצאות שהביאו לי את התואר אלוף הנוער של ת"א לשנת 1942-3. לימים גיליתי לגמרי במקרה שהבריכה בצד הזה הייתה קצרה בחצי מטר מאשר בצידה המזרחי. היות וכך אני מתנצל בפני חברי ומחזיר את התואר למי מחברי שלא מתוך כוונה השגתי אותו בחצי מטר...".

הלל ירון
dyaron@bezeqint.net

 *****

"...עד שנות הארבעים של המאה הקודמת,הייתה הבריכה בקצהו הצפון-מזרחי של גן-הדסה בתל-אביב בריכת השחייה היחידה בעיר. היא הייתה ממוקמת על גבעת כורכר בנקודה הגבוהה ביותר של הגן הזה שלמעשה היה בתחילתו מטע פרדס תפוזים, שנטעו הפלאחים הערבים של הכפר סומייל ששכן בקטע של רחוב אבן-גבירול דהיום, בסביבת מגדל המאה. הבריכה נועדה להשקיית הפרדס באמצעות הגרביטציה על ידי תעלות שנחפרו על פני כל שטחו של הפרדס. היא הייתה מרובעת, בערך בגודל של 20X20 מטר ובעומק של כ- 4 מטר. המים נשאבו לתוכה מבאר עמוקה שהייתה בקרבתה.

בתחילה חכרה עיריית תל אביב קטע גדול מהפרדס הזה בחלקו המערבי, עקרה את עצי ההדר שהיו שם והקימה במקום את גן-החיות התל-אביבי. את הפרדס שנותר בין גן-החיות ובריכת השחייה שינתה העירייה לסטטוס של גן-ציבורי מבלי לעקור את העצים. הגן לא היה מגודר, ותושבי העיר ואורחיהם יכלו לבוא ולבלות שם ביום ובלילה בצורה חופשית. הוצבו שם עשרות ספסלים עם משענות גב לנוחיות המבקרים ורבים פקדו את המקום. בשעות היום נהגו לפקוד את המקום אנשים שונים .בעיקר אימהות עם ילדיהם הקטנים שנהנו בחורף לקטוף ולאכול את התפוזים הטעימים שהניבו עצי ההדר שבמקום.

אך עיקר חשיבותו של המקום היה בלילות החשוכים. אז נפגשו שם חברי מחתרות שונים שנרדפו באותו זמן על ידי הבריטים ששלטו באותה תקופה בארץ. כמו כן גם זוגות נאהבים רבים, שבאו למקום הזה כדי לממש שם על הספסלים באופן מעשי את מאווייהם הרומנטיים.

במרכז הגן צמח לו לתפארת עץ ענקי של תותים אדומים, שצמרתו הגדולה התנוססה לגובה רב בהרבה מעצי התפוזים של הגן. אנו הילדים בני 10 עד 15 ויותר היינו מטפסים על ענפיו לא רק כדי ליהנות מפריו, אלא גם בשעות הערביים היינו יושבים על ענפיו כקופים כדי להתבונן ולהשקיף ממרום על הפעילויות הרומנטיות שהתרחשו שם למטה על ספסלי הגן.

יותר מכל נהנינו מהבריכה. בשעות האור ביום, למדנו שם לשחות. זה נעשה במסגרת חלק משעורי ההתעמלות בבתי הספר היסודיים באזור, וגם בשעות אחה"צ על י די  אגודות הספורט השונות שפעלו במקום. אך בעיקר נהנינו להגיע בלילות הקיץ החמים. אמנם ללא רשות ותיאום מוקדם, היינו חודרים לשטח הבריכה שהייתה מגודרת. פושטים מעלינו את כל הבגדים וערומים לחלוטין מקפצים לטבול במים הצוננים. היה זה תענוג שלא יסולא בפז.

האחראי  והשומר  של  הבריכה  ומתקניה השונים היה  מויש'ה. היה זה גבר רזה בגיל  40-50, שתמיד לבש חולצה פשוטה, מכנסי חאקי קצרים ונעל לרגליו נעליים גבוהות, על ראשו חבש כובע קסקט כהה. הוא שלט במקום ובמבקריו ועל פיו יישק כל דבר. הוא נתן הוראות, דרש דרישות, גער בקולי קולות על מי שמצא לנכון  וכו'...  זאת הייתה סיבה נוספת להנאה הרבה שהייתה לנו לטבול בבריכה הזאת דווקא בשעות החשיכה, כשמויש'ה  "הרשע" לא היה נוכח במקום.
ברם, לזכותו יש לומר שהוא הקפיד  ודאג רבות לניקיון הבריכה וסביבתה. למשל התקנת מקלחות מיוחדות שבהן נאלצנו לשטוף את גופותינו הקטנים בטרם הורשינו לטבול בבריכה עצמה. כמו-כן,הוא דאג למהול את נוזל הכלור במימיה למען בריאותנו. למרות כל אמצעי הניקיון הללו, היה בכל זאת צורך להחליף את המים מידי כמה ימים. כשהם היו טריים וצלולים, אפשר גם היה להבחין  בקרקעיתה.

בבוקרו של יום קיצי אחד כשבאנו לקבל את אחד משעורי השחייה שלנו, היו מי הבריכה טריים וצלולים ומבעדם נדהמנו לראות על הקרקעית כתובת ענקית שנכתבה על-ידי מויש'ה השומר בסיד לבן באותיות ענקיות של כמטר של כל אות. היא הורכבה משתי מילים בלבד, ונאמר בה: "לא  להשתין"....".

יוסף בלכר
jblecher@zahav.net.il

 

 

============================================================= 

בריכת גלית

 

 

זכרונות:

" ...5 ביוני 1967, אנחנו תלמידי כיתה ח' מבי"ס גולומב יוצאים לשיעור שחייה בבריכת גלית ביד אליהו, ההתלהבות גדולה. התחלנו ללמוד תנועות בסיסיות בשחייה. לפתע בשעה 10 נשמעה אזעקה מחרישת אוזניים. הודיעו לנו שפרצה מלחמה. מיד כל התלמידים הוצאו מהבריכה והובלו ל"מקלט" - הסתתרנו מתחת למדרגות הבטון של הבריכה. כעבור שעה חזרנו הביתה. זה היה שיעור השחייה הראשון והאחרון שלנו...".

שוש יהודאי
s4422@walla.com

 

 

 

 

 

 

 

===========================================================

בריכת מלון רמת אביב

 

 

===========================================================

בריכת הקאנטרי קלאב

בריכת הקאונטרי קלאב הוקמה בתל אביב במקור על ידי קבוצה של 66 משקיעים יהודים ממקסיקו, כחלק מה"קאונטרי קאלב" של תל אביב, בצומת גלילות (כיום – "מתחם בילוי) שם התקיימו משחקי המכבייה בקפיצה למים.

זיכרונות:

"...קאונטרי קלאב - גלילות. אני מתגעגע! ממש גדלתי שם. זה היה מקום קסום לילד, עצום בגודלו עם מאות פינות נסתרות. המקפצה שבתמונה היא לפי דעתי היחידה בארץ, אולימפית במלוא מובן המילה, לא רק בגלל גובהה אלא גם בזכות עומק הבריכה (4.5 מטר). כמו שאומרים, כבר לא עושים כאלה היום...".

"...אני בן 44. הייתי מנוי עם הוריי בקאונטרי קלאב בתל אביב שהיה הראשון מסוגו בישראל. אין ספק שהיו לו ימי זוהר מדהימים כאשר בשבתות היינו צריכים לעמוד בתור כדי לקבל שמשיה. המקפצה הנצחית בגובה 10 מטר הייתה במידה רבה מבחן הבגרות הראשון שלי כבר בגיל 7...".

"...הייתי ילד של מים, כזה שצולל עד הקרקעית בעומק של 4 מטר, כך שהקפיצה למים עמוקים לא הטרידה אותי. אבל הגובה... אוהו... הגובה. אני זוכר את עצמי קופץ מהקומה הראשונה של 3 מטר ללא בעיה, מתקשה קצת בקומה השנייה של ה-5 מטר אך אוזר אומץ ומצליח. ואז הטיפוס לקומה העליונה ל-10 מטר. עשרות פעמים טיפסתי למעלה ברגליים רועדות, הבטתי מטה בחיל וברעדה, קיבלתי פיק ברכיים וירדתי. זה היה מפחיד וגבוה. הקאונטרי היה מלא, רבים וקטנים צפו מלמטה, הלב הלם בקצב מסחרר והראש הסתחרר...".


 ========================================================

בריכת מלון פלז'ה 

=================================================================

ב"מחנה יונה" ברחוב הירקון שהיה מחנה בריטי שנתפס על ידי הצבא, הייתה בריכה מלאת אזוב בתחילת שנות ה-50.

 

========================================================

שרונה = בריכת הפרדסים בחוות רוהאם-פרדס גינטנר

 

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין









 

סוף הפרק בריכות שחייה שאהבנו

חזרה למפת האתר

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.