חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 171 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




עיתונים ושבועונים

זרעים
שתף 

בטאון תנועת בני עקיבא.




חבצלת
שתף 

 

"חבצלת" היה כתב עת עברי שיצא לאור בירושלים בשנת 1863 על ידי ישראל ב"ק, ובשנים 1868-1911 בעריכתו של חתנו, ישראל דב פרומקין, שניהם מאנשי היישוב הישן החסידי.
העיתון כונה "מכתב עתי", משום שהמילה העברית "עיתון" טרם הומצאה. הוא יצא בערך פעמיים בחודש.

העיתון נוסד כמתחרה ל"הלבנון", שהיה עיתונם של אנשי היישוב הישן הפרושים, בעוד החבצלת ייצג את קולם של החסידים ובמידה מסוימת גם הספרדים בירושלים.

הדפסת העיתון נפסקה לאחר גיליונו החמישי, במקביל לסגירת "הלבנון" (שנפתח מחדש זמן קצר לאחר מכן, בפריז), וחודשה רק חמש שנים מאוחר יותר. לאחר חידוש הופעתו (בשנת 1869) נוספה מעל הכותרת הראשית הסיסמה "מבשרת ציון", ולאחר 25 גליונות הפך לשבועון.

לעיתון הייתה מגמה ברורה להשרות תחושת ביטחון ושגשוג ולמשוך מתיישבים לארץ ישראל, כך התפרסמו סדרת סיפורי מסע בארץ של יהושע ילין (החל מגיליון 19 של שנה ב'), מאמרים מאת הרב יהודה אלקלעי בזכות מצוות יישוב ארץ ישראל ופולמוס חריף כנגד אהרן יהודה לייב הורוביץ, שהטיף ליהודים להגר לארצות הברית וכנגד האפליה בחלוקה.
עם הכותבים הקבועים בעיתון נמנו אברהם לונץ, שלמה בובר, אברהם בר גוטלובר ועוד. חלקם לא היו תושבי הארץ, ושלחו כתבות מחו"ל.

ב - 1882 הפך אליעזר בן יהודה לעורך בפועל. בתקופה שבין השנים 1882-1883 נלחם העיתון בראשות בן יהודה נגד חברת כי"ח ופקידי הברון רוטשילד שעיכבו, לדעתו, את פיתוח הארץ בדרך הנאותה של עמל עצמאי של יהודים, ונגד המיסיון שפעל בקרב עולי העלייה הראשונה מרוסיה. כמו כן נשא את דגל החייאת השפה העברית. בשנת 1883 מינה פרומקין את יעקב גולדמן לעורך, ובן יהודה פרש לערוך את "הצבי", והקו הלוחמני של העיתון התמתן. לצוות הכותבים הצטרפו אלעזר רוקח (נכדו של ישראל ב"ק), נפתלי הרץ אימבר (מחבר "התקווה"), יעקב אורנשטיין, דוד ילין, הראשון לציון הרב רפאל מאיר פאניז'יל, ר' יחיאל מיכל פינס, יוסף ריבלין ועוד. העיתון הפך מקורב לחרדים בירושלים ולביטאונם. כך יצא העיתון כנגד האבל הלאומי על מותו של בנימין זאב הרצל. לאחר דעיכתו של העיתון נוסדו בירושלים עיתונים אחרים, כגון "מוריה" ו"דואר היום".

העיתון היה העיתון העברי הראשון בארץ-ישראל שיצא לאור למשך תקופה ארוכה - יותר מארבעים שנה. לזכרו נקרא רחוב במרכז ירושלים סמוך לכיכר ציון רחוב החבצלת.

 

מצגת:

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן




חדשות
שתף 

 

ב-4 במרץ 1984 הכריז עמוס שוקן, מנכ"ל קבוצת "הארץ", על עיתון יומי חדש בישראל - "חדשות". עורך העיתון היה יוסי קליין. עיתון זה ניסה להיכנס לפלח שוק שהיה אז רבגוני.

פרט ל"חדשות" התפרסמו בישראל עיתונים יומיים נוספים - "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ" (אף הוא בבעלות משפחת שוקן ונחשב ל"אחיו הבוגר" והרציני יותר של "חדשות"), "על המשמר", "דבר","הצופה","ג'רוסלם פוסט" ועוד.
עם פתיחת העיתון הכריז שוקן כי בכוונתו להפוך את העיתון תוך מספר שנים לעיתון הנפוץ במדינה. העיתון כלל כותרת צבעונית גדולה, עמודי צבע, ושימוש בשפה חדשנית יותר ורשמית פחות. קהל היעד העיקרי של העיתון היה קוראי "ידיעות אחרונות", והמאבק בין שני העיתונים השפיע מהותית על שניהם.

עד מהרה נקלע העיתון לשערורייה, כאשר פרסם, בניגוד להוראות הצנזורה הצבאית, ידיעה על הקמת ועדת חקירה לבדיקת אירועי פרשת קו 300. צלם העיתון אלכס ליבק הוא שצילם את התמונה המפורסמת המראה את חוטפי האוטובוס בעודם בחיים (כאשר נטען כי נהרגו במהלך ההשתלטות על האוטובוס). העיתון נסגר לארבעה ימים ב-29 באפריל 1984. הייתה זו חציית קו אדום מבחינה עיתונאית, אך הפרשה והפרסום שהעיתון קיבל בעקבותיה יצרו לעיתון תדמית אנטי-ממסדית. רבים אומרים שהסגירה עצרה את המומנטום שיצר העיתון.

במהלך השנים כתבו בעיתון מבכירי העיתונאים, ובהם: חנוך מרמרי, אמנון דנקנר, רון מיברג, גבי ניצן, דורון רוזנבלום, דודו גבע, אהוד אשרי, עירית לינור, דן בן אמוץ, אמנון לוי, מנחם שיזף ורבים אחרים.

העיתון היה בעל תדמית צעירה, שמאלנית ואנטי ממסדית. השפה בה כתב העיתון הייתה עברית חדשה, משוחררת, צעירה, על גבול הסלאנג, שבלטה על רקע האפרוריות, הרצינות והשמרנות של העיתונים האחרים. העיתון הוביל עיתונים אחרים בעקבותיו, ולדוגמה בטור הרכילות "ציפורה" אשר המציא פורמט ושפה ששימשו לאחר מכן דורות של רכילאים. עם זאת, לא שמר על קו אחיד - לעתים ניסה להיות צהוב, לעתים הציג עצמו כעומד על עקרונות הדמוקרטיה ובשנותיו האחרונות ניסה להפוך לשמרני יותר.
 בתחילת דרכו, היה העיתון צעקני מאד מבחינה גראפית. לעיתים מזומנות תפסה הכותרת הראשית את כל שיטחו של העמוד הראשי. כך גם הכותרות בעמודי המשנה, אשר בלטו מאד בגודלן. עם השנים התמתנה גם גישה זו, ועיצובו של העיתון הפך עדין יותר. הופיעו מדורים קבועים בעלי מיקום ועיצוב קבוע. כך למשל, בלט מדורו של דן בן אמוץ, אשר הפנה את כתיבתו באופן קבוע ל"ארבעת הקוראים שלי", ונתן לקוראים הרגשה אישית. 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין

על אף הצלחתו העיתונאית והתרבותית נאבק העיתון מרגע היווסדו בתפוצה נמוכה, ואי הצלחה כלכלית. מחיר העיתון ירד, והוא קיבל תדמית של "עיתון בשקל" ו "עיתון תחנות דלק", שכן הוא היה מחולק בחינם ללקוחות המתדלקים. לבסוף נסגר העיתון, באופן מפתיע, במסיבת עיתונאים שכינס עמוס שוקן ב-29 בנובמבר 1993. 

כשהופיע "חדשות" הוא נחשב לבשורה גדולה. תשע שנים לאחר מכן התברר כי זהו אחד הכישלונות הגדולים של התקשורת הישראלית, כישלון שעלה למו"ל שלו, עמוס שוקן, עשרות מיליוני דולרים והביא לשעבודו להלוואה של נוני מוזס לשנים רבות.

הולדתו של עיתון "חדשות", שינתה בהרבה מובנים את פני העיתונות הישראלית והיווה נקודת מפנה בתקני כתיבה, באופן הכתיבה, בתבניות ובגישה. "חדשות" היה העיתון הראשון בישראל שהודפס בדפוס מודרני והראשון שהעסיק את כותביו בחוזים אישיים, שהמירו את ההסכמים הקיבוציים והקביעות שהיו נהוגים עד אז.

במלאת עשור לסגירת העיתון יצאה במסגרת "העיר", מהדורה אחרונה, מיוחדת, בה סיכמו רבים מן הכותבים בעיתון את שנות עבודתם בעיתון, ואת השפעתו של העיתון על כתיבתם ועל הכתיבה העיתונאית בישראל. 




חדשות הספורט
שתף 
 
חדשות הספורט היה יומון ספורט פופולארי מאין כמוהו. זה היה בשנים שלפני הטלוויזיה ולפני שהעיתונים היומיים השכילו להבין שספורט הוא ראשית דבר נפלא, ושנית - מושך המון קוראים.
 
חדשות הספורט היה גלגולו של "ספורט לעם", שלאחר מכן שינה שמו ל"ספורט ישראל".
העיתון היה בבעלות שבעה עיתונאים, שהפכו לשותפים: אלכסנדר אלכסנדרוני, נחמיה בן-אברהם, יהודה גבאי, יזהר ברנר, ישראל פז, יעקב אפלויג ויחיאל ארזי.
 
מדורי הספורט הדלילים של עיתוני הערב לא ענו על הצימאון העצום של קהל הקוראים, ולנישה הגדולה הזו נכנס "חדשות הספורט", ובהצלחה רבה.
חדשות הספורט עסק בעיקר בתחום הכדורגל, והמהדורה של יום ראשון, היום שלאחר משחקי השבת הייתה כל כך פופולארית שפעמים רבות אי אפשר היה להשיגה דקות ספורות לאחר שהעיתון הגיע לקיוסק המקומי.

בעיתון היו תיאורים נפלאים ומפורטים של משחקי הליגות השונות, כולל צילומים של האירועים במשחק. בצידה של הכתבה הייתה טבלה שנתנה ציונים לכל שחקן, והיה גם איור גרפי מצחיק שבא לתאר את איכותו של המשחק: האיור היה של אוהד ספורט, ואם המשחק היה טוב הוא היה עומד בגאווה ומחזיק את ידו על בטנו בהנאה, אך אם המשחק היה גרוע היה יושב על הקרקע אבל, עם טיפות זיעה ניגרות ממצחו.

חדשות הספורט נפל שדוד כשהתפתחה העיתונות בישראל והעיתונים היומיים, "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" הגדילו משמעותית את מדורי הספורט שלהם.
 
 
 
 
 
 



חדשות 1
שתף 

חדשות היה עיתון יומי שיצא לאור בישראל בין השנים 1984 - 1993 ונקרא כאן חדשות1 להבדיל מ"חדשות" המקורי שיצא ב-1938.




חדשות אחרונות
שתף 

"חדשות אחרונות" היה יומון שהוקם בשנת 1936 על ידי כמה מהוותיקים של העיתון דואר היום, שחששו שהעיתון עומד להיסגר (מה שאכן קרה) וחיפשו לעצמם אכסניה אחרת, אך גם שאת לא האריכה ימים – חדשות אחרונות פעל מספר חודשים בלבד ונסגר.

עורך "חדשות אחרונות" היה פסח גינזבורג, מתרגם, סופר, עיתונאי עורך ומו"ל. גינזבורג ערך בין השאר את היומון "הזמן", את השבועון "החיים", את ביטאון התאחדות האיכרים, "בוסתנאי" ופרסומים רבים אחרים. בין השנים 19281932, ערך והוציא את "הספרייה הקטנה", שבה נדפסו כארבעים ספרים.

פסח גינזבורג תרגם וערך גם ספרונים לילדים, ובהם כמה מיצירות המופת של ספרות העולם לילדים. וכן עבד כעשרים שנה בעיתון "הארץ", ושימש שם כעורך לילה.




חדשות היום
שתף 

יומון עירוני שפעל בתל אביב באמצע שנות ה-40.




חדשות הערב
שתף 

 

חדשות הערב היה יומון ערב, בעל זיקה למפא"י, שראה אור בין 10 במרץ 1946 ל-31 במרץ 1948.

העיתון נוסד במטרה להתחרות ב"ידיעות אחרונות" והחזיק בדרך כלל שני עמודים. בתקופת הופעתו פסקה הופעת מהדורת הצהריים של העיתון דבר.
מו"ל העיתון, עורכו הראשי ומחבר חלק ניכר מהמאמרים היה אליהו פורצקי. עוד כתבו בעיתון אביגדור המאירי, הלל זיידמן, אלחנן צייטלין, הרצל ברגר, רבקה כצנלסון ונתן דונביץ.
העיתון סיקר את פעולות ההגנה וההעפלה. לאחר פיצוץ מלון המלך דוד, גילה יחס שלילי ומגנה לארגוני הפורשים (האצ"ל והלח"י).
תפוצת העיתון בשיאו הגיעה ל- 8,000-6,000 עותקים.

העיתון נסגר עם החלטת מפא"י להפסיק את התמיכה בו.




חזית הנוער
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

חזית הנוער היה ביטאון אידיאולוגי-פוליטי לנוער של מחתרת לח"י.




חזית העם
שתף 

"חזית העם" היה שבועון של התנועה הרוויזיוניסטית שהופיע במחצית הראשונה של שנות ה-30 של המאה ה-20.

השבועון נוסד בשנת 1931 על ידי יהושע ליכטר ("איש ברוריה"). עורכו הראשי היה יהושע השל ייבין. השבועון שימש ככלי ביטוי לאגף הימני-קיצוני של התנועה הרוויזיוניסטית, "המקסימליסטים" בהנהגת אבא אחימאיר.

בתקופת קיומו של השבועון החריף המאבק בין הרוויזיוניסטים למפלגות תנועת העבודה. בשער גיליון 2 בדצמבר 1932 הופיע מאמרו של זאב ז'בוטינסקי "כן, לשבור!", שהיה גרסה עברית למאמרו ביידיש "יא, ברעכן!" שפורסם בעיתונות הרוויזיוניסטית בחו"ל, שבו תקף בחריפות את ההסתדרות הכללית ואת העבודה העברית המאורגנת.

בתקופת רצח חיים ארלוזורוב ומשפטם של אבא אחימאיר, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט, הוטחה כלפי "חזית העם" ביקורת על ההסתה החריפה נגד ארלוזורוב שקדמה לרצח. בין היתר הוזכר המאמר שהופיע בעיתון בבוקר יום הרצח, 16 ביוני 1933, בשם "ברית סטלין—בן-גוריון". במאמר זה הותקף ארלוזורוב על שליחותו לגרמניה הנאצית להצלת רכוש יהודי, ואף כונה בו בשם "הינוקא האדום".

"חזית העם" נסגר באמצע שנות ה-30, ובמקומו החל להופיע כביטאונה של התנועה הרוויזיוניסטית העיתון "הירדן" שבו היה ניסיון למתן את הסגנון הקיצוני שאפיין את "חזית העם".




חיי שעה
שתף 

 

היה זה שבועון לנשים (המהדורה המוקדמת לשבועון "לאישה") שיצא לאור בשנות ה-50. מגזין מצולם וסימפטי, שהביא סיפורי רכילות מכל העולם, שחקני קולנוע ותיאטרון, אירועים מרחבי הארץ ועוד.

המערכת שכנה ברחוב קרל נטר בת"א ומנכ"ל העיתון היה זאב הלפר.




חמצן
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

"חמצן" היה שבועון לנוער שיצא בין השנים 1984–1986 בהוצאתו של חיים בר און ובעריכת שמוליק שם-טוב ושלומית כנען. מטרת כתב העת הייתה להיות "התשובה האינטליגנטית למעריב לנוער", שבועון הנוער הנפוץ בישראל באותה תקופה.

תכני השבועון שמו דגש על נושאים חברתיים מנקודת מבט סוציאליסטית ואנרכיסטית, והובעו בו דעות רדיקליות לזמנן בקשר לחינוך ולפוליטיקה. כמו כן התפרסמו בו כתבות וסיפורים הקשורים במין ובגיל ההתבגרות באופן ישיר, יוצא דופן לתקופה, ותיאורי הופעות חיות של להקות שוליים.
בעיתון התפרסם באופן קבוע מדור מחשבים ותכנות בשפת בייסיק, אחד ממדורי המחשוב הראשונים לנוער שיצאו באופן סדיר. כמו כן התפרסם בו סיפור בהמשכים מאת גלילה רון פדר בשם "פרופיל 97", בו ציון, גיבור "אל עצמי", מתגייס לצה"ל. דן תורן כתב טור סיפורים בשם "קומונה עכשיו" שעסקו בניסוי חברתי.

תפוצתו של השבועון הייתה 40,000 עותקים והוא חולק חינם בפתחי בתי ספר תיכוניים בכל יום שלישי בשבוע, באישור משרד החינוך. חלק ממנהלי בתי הספר לא התירו את הפצת העיתון בשטחם, דבר שהפך אותו רק ליותר פופולרי ואטקרטיבי בעיני בני הנוער.

בנובמבר 1985 נקראו שם-טוב, כנען ובר-און למשטרה באשמה של הסתה למרד וקריאה למלחמת אזרחים, שלא היה לה המשך. במרץ 1986 נסגר העיתון מחוסר הצדקה כלכלית, לאחר כ-70 גיליונות.




חרות
שתף 

"חרות'' היה העתון היומי של תנועת החרות - ''מיסודו של הארגון הצבאי הלאומי'', בראשותו של מנחם בגין, שהיה מפקד האצ''ל. כאשר יצאו מהמחתרת, עם קום המדינה ב - 1948, הם התארגנו כמפלגה והוציאו לאור עתון יומי זה. 

הגליון הראשון נמכר ב - 20.000 עותקים לערך, אולם תוך זמן קצר ירדה מאוד תפוצתו, והוא התקיים בעיקר מתמיכה כספית של המנגנון המפלגתי. העתון היה קנאי לעמדותיה ומדיניותה של המפלגה, אבל כמה מכותביו זכו למוניטין ציבורי כללי, ובתוכם ד"ר יוחנן באדר - בניתוחיו הפוליטיים הכלכליים, ושלמה נקדימון  - מבכירי הכתבים הפוליטיים בישראל (שעבר עם סגירת ''חרות'', להיות כתב פוליטי ראשי של ''ידיעות אחרונות''). העיתון חרות נסגר ב- 31.12.1965 עם הקמת גח"ל (''גוש חירות ליברלים'') והוצאת עתון יומי משותף לגח"ל כולו בשם ''היום''.

 

 

רצ''ב קטע מדברי ד''ר יוחנן באדר לרגל סגירת העתון ''חרות":


 

"...נפל דבר בישראל, נפל דבר. ואיש אינו יוצא לעמוד על המשמר. וגם לא נושא עיני, אל החרות, למרחב. ובעולם הזה, הבוקר לא עולה. ורק הארץ מלאה חמס - והצופה חולה..."
מתוך "נפל דבר" מאת אפרים סידון, ינואר 2006.




חרות לנוער.
שתף 

חרות לנוער היה עיתון ילדים ונוער שהופיע משנת תשי"ג 1953 בעשור שנות החמישים.

עורכו היה שלמה מרץ וסגנו משה בלע. העורך לענייני תרבות ואמנות היה יוסף ועדיה, מראשוני התנועה הכנענית. שלמה מרץ טיפח במסגרת עיתון הנוער שורה של עיתונאים צעירים, שלימים עברו עמו לעיתון "חרות" (כאשר שמונה למזכיר המערכת בשנת 1957 עם מינויו של אייזיק רמבה לעורך "חרות").

בין הכותבים ב"חרות לנוער": יעקב אחימאיר, אהוד מנור (וינר), אליקים ירון, איתן הבר, זיוה יריב, זאב גלילי, יוסף אורן (מבקר ספרות), עודד זראי (זערור), משה שי (שקרשי), גרשון סלומון, נעמי יערן ואחרים.

 




טל השחרות
שתף 

עיתון גמנסיה הרצליה.




טלגרף
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



טרקלין
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חוברת שהופיע פעם בחודש ובה מאמרים וכתבות מצולמות מהעולם. היה זה נוסח מתורגם ומעובד של כתב העת האמריקני Readers' Digest




ידי זהב
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




ידיעות היום
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

תגובות:
דודי, יעקב דויטש, נהרג בהפצצה זו לאחר שהצליח לברוח מאוסטריה ולהגיע לפלשתינה.

מאיר דויטש
meme93715@gmail.com

 

 




ידיעות התערוכה והיריד
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




ידיעות חדשות
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




ידיעות ירושלים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.