חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 171 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




פריטים אישיים

סיכה לעניבההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שימשה להידוק העניבה אל החולצה כדי שהעניבה לא תתנופף ברוח. כבר מזמן לא באופנה.

 

 

 

''...מנהל המפעל קיבל את רשות הדיבור, הפועלים...התבוננו בעניין רב אל חליפתו הכהה וצרת-הגזרה...עניבתו היתה מחוזקת בסיכת-כסף מבריקה ותיק העור שלו נשא עליו סמל של חברת-תעופה...''.
אהוד בן עזר, "המחצבה", אסטרולוג הוצאה לאור בע''מ, עמודים 124- 125.




סימנייה של פעםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הסימנייה, חפץ קטן ושימושי, באה להחליף את הקיפול של זווית הדף (''אזני חמור'') כדי לציין את מקום הפסקת הקריאה בספר. הרי אנו "עם הספר", ורבים מאתנו מכבדים את הספר שבידינו, ונמנעים וחוששים לפגוע בצורתו.

הסימניות מלוות אותנו כבר שנים רבות, עשויות מחמרים שונים, ויכולות להוות עדות להתפתחות החומרים מחד, וסגנונות העיצוב מאידך.

מבחינת הזיכרון הנוסטלגי שלנו, זכור לנו שבראשית ימי המדינה, היו שני סוגים של סימניות: סימניה צמודה לספר, וסימניה שהיא נפרדת מהספר. הסוג הראשון הוא שרוך שהשתלשל מהכריכה, ואפשר היה להעבירו מדף לדף. פגשנו את השרוכים האלה בעיקר בספרי עיון ובספרי ''כל כתבי'', שנחשבו לספרים רציניים וכבדי משקל, תרתי משמע.

הסימניה מהסוג השני, שיש לשים אותה בתוך הספר, זכורה לנו משעורי תפירה, כאשר ניסינו לשוות לה צורה אסתטית על ידי רקימת צלבים על יריעת בד צרה, וכן הסימניות המיוחדות שניקנו כמתנה ליום הולדת או בר מצווה, והמעשה הציוני היה מוטבע בהן. היו אלה סימניות עשויות מפיסת ל?ב?ד שחוברה לתיבת מתכת קטנטנה.
על התיבה היתה רקועה תמונת מגדל דוד או סמל ארץ-ישראלי אחר, ובתוכה שכן אוגדן מתקפל של תמונות המשקפות את התפתחות ההתישבות והמפעלים בארץ.

סימניה דומה הופצה על ידי הקרן הקיימת, ובציור שעל המיכל נראו ילדים שותלים. פרחי ארצנו הונצחו בסימניות עשויות חומר שקוף ובתוכו פרחים מיובשים. מאוחר יותר הופיעו בשוק סימניות שעליהן הודפסו מוטיבים אומנותיים.

הסימניות הלאומיות כבר מזמן אינן בנמצא. היום משתמשים בסימניות בעיקר גופים מסחריים, לצרכי פירסומת. כ'כ ניתן למצוא סימניות יוקרתיות עשויות כסף ומיגוון סימניות עשויות מחמרים שונים ובעיצוב שונה, כיד דמיונו של היצרן. השינויים בדמות הסימניות משקפים, כנראה, שינויים בדמות החברה והתרבות.

 

 

 

 

 




סכין מכתביםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

בקרו גם בפרק חפצים שהיו בבית




ספר זכרונותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

   

 

לכולם היה ספר זכרונות וכולם היו כותבים לכולם בספר שלהם "זכרונות".
היה זה ספר בעל כריכה עבה, לעיתים היה בו חור עגול ובו תמונה, כאשר היית הופך את דף הכריכה הייתה רואה את כל התמונה שרק חלק ממנה ניבט אליך מחור הכריכה.
הספר היה בעל דפים לבנים ריקים כשקיבלת אותו, וצפייתך הייתה שהוא ימלא בכמה שיותר ברכות וזכרונות, ואם אפשר לקבל זכרון מהמלכה של הכיתה - מה טוב.

היו כל מיני סגנונות לכתיבת זכרון. היו שני משפטים סטנדרטיים שחזרו עליהם כל כך הרבה בספרי הזכרונות, שהם זכורים היטב עד עצם היום הזה.

הראשון : "...על החלון ישבתי, לך זכרון כתבתי, פתאום נשבר העיפרון - וזהו סוף הזכרון...".
והשני היה: - "...
מה אכתוב לך לא אדע, שיר סיפור או אגדה, לכן אכתוב רק שתי מילים - יברכך האלוהים...".


את הזכרונות היו מקשטים במדבקות קטנות, בפרסים או בציורים צבעוניים, והיו כאלה שלא הסתפקו בכל שטח הדף והיו מקפלים את קצהו ורושמים עלו משהו כמו: "סוד כמוס לפרה ולסוס", או  "כל הפותח - כלב נובח", או - "כל המציץ במשולש / ראשו מלא קש", "סוד כמוס, קיפול מאחור / למה פתחת, איזה חמור"..., וכו'.
  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




סקטים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אלה הם ה"גלגליות" המקוריות, אלא של הימים ההם.

להבדיל מהגלגליות המצ'ופרות של היום - הסקטים היו פשוטים להפליא: פס מתכת ברוחב הסוליה המתחבר לחלקו התחתון של הנעל בעזרת רצועת עור קצרה. הגלגלים היו עשויים ממיסבים ממתכת ("
קוגלאגרים") לא כמו היום מגומי. לכן בזמנו כשהיינו טסים על הסקטים - היה נוצר רעש גדול וכל השכונה הייתה שומעת.
מקור המילה זה פשוט מהמילה "החלקה" באנגלית  Skating.


ציפי שביט שרה בלהיטה "כולם הלכו לג'מבו" (י. טהר-לב / יפני):
"...אחרי שקצת חיכיתי / תפסתי את הסקטים / אבל פתאום נפלתי / הרגל נשברה / עשו לי תיכף גבס / כה לבן וצח / צחקתי ובכיתי לי /בערך כך: / כולם הלכו לג'מבו /ג'מבו ג'מבו / הלכו הם והשאירו / ילדה קטנה לבד...".

                     

                             


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.




סרגל חישובהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


פריט שהיה בשימוש של האחים הגדולים, שלמדו הנדסה ועוד כל מיני דברים חשובים, בתקופה שלפני שהומצא המחשבון האישי. הם היו שולפים אותו, את הסרגל המסובך הזה, מנדנו כאילו שלפו חרב יקרה, מביטים בו בצמצום גבינים המראה שהם מאוד עסוקים ומאוד חשובים, מסיעים ימינה ושמאלה את חלקיו הנעים כאילו היו אלה מנגנוני קומבינציה של כספת, ולבסוף רושמים במחברתם משהו חסר פשר....
לאחר שנים של שימוש בסרגל הזה החלו להופיע ממחשבוני הכיס הראשונים, שהיו שונים מהמחשבונים שאנחנו מכירים היום אם רציתם למשל לחבר שני מספרים, הייתם צריכים להקליד את המספר הראשון, ללחוץ על מקש Enter, להקליד את המספר השני, ואח"כ ללחוץ על מקש + , וכן הלאה.




סרגל נגריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




סרגל עץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לפני עידן הפלסטיק היה קיים העידן הטבעי. המוצרים היו עשויים מחומרים טבעיים בלבד.




עגלה-.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

משטח עץ שלחלקו התחתון היו מורכבים גלגלי "קוגלגרים" (מסבים) או גלגלי גומי קטנים.

היו לוקחים את העגלה למעלה הרחוב או גבעה, מתיישבים עליה ומגלגלים במהירות.

העגלה הייתה פופולארית בעיקר בחיפה, בשל העליות הרבות שבה.
המהדרים היו מוסיפים לחלקה האחד של העגלה מבנה עץ בצורת האות "חית", ודוחפים את העגלה במורד תוך כדי הישענות על מסגרת העץ. לחלקה האחורי של העגלה היו מחברים במסמרים חתיכה של צמיג, בשעת הצורך ובעיקר בנסיעה במהירות גבוהה בירידה - היו לוחצים עם הרגל על חתיכת הצמיג, פעולה שהייתה יוצרת חיכוך ומסייעת לעצירה.

 

          

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

 

 




עגלת תינוקהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הילדים של שנות ה-50 הוטמנו בתוך עגלה המזכירה במעט את הדגם המוקדם של טנק המרכבה. 

 

אפשר היה להבין את חרדותיה של האם העבריה, בשנים ההם שלאחר השואה וכל השאר, ולכן אף אחד לא תהה מדוע העולל מאופסן בתוך הכלוב המגושם הזה, בעל דפנות עבות מעץ וריפוד פנים מסיבי שהיה יכול לשמש כחדר אטום תקני לכל דבר. כל המתקן  הזה התנייע על גלגלי גומי גדולים. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התמונה באדיבות Israelimages.com / Hashomer Hatzair ©
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

בועז שרעבי שר בלהיטו "חייך וחיי" (ד. ברק / ב. שרעבי):
"...בחצי היום / מדי הקרב עליך / בשערך מקום / לאלף נשותיך / ובנחלה / תינוק עגול בעגלה...".


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן
 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין  




עט גלובוסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

עט גלובוס היה העט הכדורי שכולם השתמשו בו, אם כי היו כאלה שידם לא הייתה משגת לרכוש את העט עצמו, לכן הם נאלצו להסתפק בכתיבה ברפיל הדק.    
העט עצמו היה "פטנט". היינו לוחצים על הלחצן בראשו והנה - חזיז ורעם - ראש העט היה מציץ בתחתית, לחיצה נוספת - וראש העט נעלם.
לכולם היה עט מפלסטיק, חוץ מאלה שהיה להם עט ממתכת כסופה. בראשו הייתה מן ידית זעירה שעליה הם היו לוחצים בעזרת האגודל כלפי מטה, הידית הייתה יורדת מעט בעזרת קפיץ וננעלת בתנועת סיבוב קלה בתוך מגרעת. כל עוד הידית הייתה לחוצה במגרעת, בצבץ קצה העט בתחתית והיה אפשר לכתוב בו, ואם סיימת לכתוב היית משחרר בלחיצת אגודל את הידית מהמגרעת, וזו הייתה קופצת בחינניות למעלה וקצה העט היה נעלם בתוך גוף המתכת. 

ליחידי סגולה היה גם עט מחליף צבעים. היה זה עט של שני רפילים, כחול ואדום, שנקראה "דו-כתב" והיה גם עט עבה ובתוכו כמה רפילים במספר צבעים, על גוף העט היו מספר לחצנים בצבעים שונים. היית לוחץ על לחצן בצבע ירוק והנה יש לך עט בצבע ירוק, וכן הלאה.

בית החרושת לעטים כדוריים ''גלובוס'' הוקם בתל אביב על ידי סוחר בענף מכשירי הכתיבה בשם לאוטמן, אביו של התעשיין וחתן פרס ישראל דב לאוטמן, שהקים את מפעל "דלתא" לטקסטיל


                       

רביעיית מועדון התיאטרון שרה בשירם של ד. אלמגור / י. זראי, "שוברט":
"...בדירתו אשר ב"רסקו" / (שני חדרים והול קטן) / ישב עם ערב קומפוזיטור, / מלחין צעיר ומחונן. / אל הפסנתר ניגש לפתע / נטל נייר-תווים צחור / ובראשו רשם ב"גלובוס" / זו הסימפוניה במי מינור...".




עט מחליף תמונההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

להבדיל מהעט גלובוס והעט נובע ששימשו לכתיבה, עט זה - למרות שהיה אפשר גם לכתוב איתו - שימש בעיקר כדי להשוויץ בנועזות ובפתיחות של בעליה: על גוף העט היו בדרך כלל דמויות של נשים נאות, ואם הפכת את העט - היו בגדי הנערה המצודדת נושרים ממנה וחמוקיה התגלו לעיניי כול. מן "פטנט קונץ" שכזה, שהשאיר את כל אלה שצפו בו לראשונה נדהמים ומרוגשים, בשנים בהם חוברות גמד וספרי פאני היל היו שיא הפתיחות המינית.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.