חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 157 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




דירה ובנין

טפטיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הטפטים נכנסו לאופנה בסערה בעיקר בחצי השני של שנות ה-60.


בתקופה ההיא נדמה היה שכל בעלת דירה בישראל התחרתה עם חברתה, למי תהיה הדירה הכי "קיטשית".

הטפטים התחרו במרץ בדקורציית הקירות האחרת, הלא היא דקורציית השפריץ הידועה.
הטפטים היו גיליונות ניר (או חומר פלסטי אחר) אותם היו מדביקים בעלי
מקצוע מומחים שנקראו מדביקי טפטים, על קירות הדירה.
חנויות הטפטים היו מלאות בהגיליונות הללו שהיו באים בשלל של צבעים דקורציות ותבניות, שיצרו לדעת עקרות הבית איזושהי "הרמוניה" בין הקירות, השטיח, הפורצלנים במזנון ושאר מאפייני ה"קיטש" של הזמנים ההם. 

הטפטים הללו היו כל כך מכוערים שאין פלא שהם נעלמו כל כך מהר מהנוף הארצישראלי, וכל מה שנשאר לזכרם הם כל מיני מטבעות לשון לא סימפטיים, כמו  "...מה  אתה שותק לי פתאום כמו טפט ...", "...תיזהר שאני לא אדביק אותך לקיר כמו טפט...."

                   

 

רטרו:

                


צרכנות נבונה: איך קונים טפטים?

אם אתם חושקים בקירות מכוסים טפטים אין לכם מה להתבייש. בשנים האחרונות הטפטים מתקמבקים והם נראים הרבה יותר טוב מאלה שאתם זוכרים מבית סבתא.
מירב קריסטל
 Ynet

פורסם

22.01.10, 14:09

טפטים הם כבר מזמן לא מצרך חובה ליד הגפילטע פיש, ולא פלאשבקים מבתים פולניים משנות ה-70. בעבר הם ניבטו אלינו מדירות בסרטיו של עמוס גוטמן ומתקרות של מלונות, אבל כמו כל דבר שזרח במאה ה-20 - דינם להתקמבק במאה ה-21.
בשנים האחרונות הם מכסים יותר ויותר קירות בדירות, חדרי מדרגות, משרדים ובתי קפה והם נראים שונים בתכלית מהטפטים החרדליים-ירוקים עם דוגמאות הענפים והעלים של פעם.

 


מטבעות לשון:

 

שותק כמו טפט
מטבע לשון הבא לתאר מישהו שלא מתערב, למרות שהוא רואה היטב את כל מה שקורה סביבו.
"...מוישה, מה אתה יושב ושותק כמו טפט? אולי גם אתה תזרוק איזה מילה לילד???...".

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




ידית משיכה לוילוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כל סלון בדירה שבעליו כיבדו את עצמם זכה לביקור של הדקורטור, שהיה מייצר וילונות "במיוחד בשביל הגברת"... יום ההתקנה היה יום חג. הוילונות נחלקו לשני חלקים שווים וכדי להסיט אותם ממקומם היה בכל קצה של וילון עבה בכוון של הוילון חוט שסופו נקשר לאיזה חלק פלסטיק מצועצע שהיה חשוב לא פחות מהוילון עצמו, בשלל צורות דגמים ועיצובים.

 

 




לוח חשמלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לוח החשמל היה בחדר המדרגות, בו הותקנו הנתיכים הראשיים.  אלה לא היו הנתיכים הלבנים מקרמיקה עם חוט מתכת שהיו קופצים אם היה קצר, אלא הנתיכים שחיברו את הנתיכים הלבנים עם הזרם מרשת החשמל הראשית שהגיעה מהעמוד ברחוב. כשהנתיך הראשי הזה בלוח החשמל היה נשרף, היה צריך להזמין את חברת החשמל.

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




מבשלים בפרוזדור.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנות הארבעים והחמישים, כשמצוקת הדיור והכיס הייתה קשה, היו מקובל לשכור חדר בתוך דירה.
לעיתים היו דירות שבשלושה חדרים גרו שלוש משפחות שונות.

השכירות כללה שימוש חופשי בשירותים אך לא במטבח, שהיה מושכר למשפחה אחת, לכן המשפחות האחרות היו מבשלות בפרוזדור
, מעבר מוארך בין החדרים שהיה קיים בזמנו בכל דירה.

 

מטבעות לשון:

מבשלים בפרוזדור
מטבע לשון שבא לתאר מצב כלכלי ירוד.
"...איך אתה מצפה שהם יתנו צ'ק של 100 לירות לבר מצווה??? הם עדיין מבשלים בפרוזדור..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




מחיצות מעבודת ידהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

עוד חידוש בעיצוב הדירה משנות השישים היתה מחיצה שהפרידה בין חצי חדר והסלון או ההול ויצרה מן סוג של אינטימיות –פרטיות.

את המחיצות יצרו  בעבודת יד של רצועות חרוזים או במבוק או פיצ'פקס אחרים שחוברו יחדיו על חוטים בגובה שבין המשקוף והרצפה, כאשר מעבר מצד לצד יצר רשרוש שנשמע בכל הדירה.




מטבח ושירותים משותפיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנים ההם היו בניינים רבים בהם צנרת מים הייתה רק בנקודות החיבור שבין הדירות, לא בכל דירה. פירושו של דבר שהמטבח והשירותים היו משותפים לכמה דיירים יחד, בדרך כלל לכל הדירות  של אותה הקומה. אם הקשר בין הדיירים היה טוב - היה אפשר איכשהו להסתדר עם ה"שותפות הזאת", אך המטבח והשירותים המשותפים יצרו עימותים רבים בין הדיירים. הדבר הראשון שעשו דיירים בזמנים ההם כשהאפשרות עמדה בפניהם - היה להפריד את המטבח. את הפרדת השירותים השאירו לשלב מאוחר יותר. (זאת אולי כיוון שבישול היה נדרש מדי יום ואילו מקלחת עשו פעם בשבוע...) גם בדירות בהן היו בתוך הדירה מטבח ושירותים - לעיתים הם היו משותפים ליותר ממשפחה אחת, זאת כיוון שבזמנו היו מקרים רבים בהם גרה בדירה יותר ממשפחה אחת.




מטבח.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה. 

 

 

 


 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

מעבר לפרק פריטים שהיו במטבח




ממטרההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בזמנים ההם, לפני המצאת הטפטפות ושיטות השקיה מתוחכמות אחרות, היינו משקים את הדשא ליד הבית, למי שהיה את ה"לוקסוס" הזה, בממטרה פשוטה שהוצבה במרכז הדשא, שחוברה לצינור והייתה מתיזה מים תוך כדי תנועת סיבוב דרך שניים או שלושה מתזים שהיו בראשה.

 

 

 

 

 




מנטשלעךהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

ה"מנטשלעך" ("אנשים קטנים" - ביידיש) היו אכן אנשים קטנים ממתכת ששמרו על תריס העץ במקומו, כאשר נפתח זה כלפי חוץ.

היו אלה מתקנים קטנים שחוברו לקיר החיצוני של הבניין , כאשר היו פותחים את התריס של החדר כלפי חוץ היו מורידים את ראשו של המנטשלעך שהיה בעל ציר, מצמידים את התריס לקיר ומרימים את הראש חזרה, כך הוא היה שומר על התריס ומצמיד אותו לקיר לבל יזוז ממקומו בשל הרוח ויטרק הלוך ושוב.

 

היו כל מיני "מנטלשעך" עם כל מיני דמויות שונות, ואפשר לראותם עדיין בבתים ישנים בהדר הכרמל בחיפה, בשכונות הוותיקות של תל אביב וגם בירושלים.
                                        

 

 

 

תגובות:

בהקשר ל"מענטשלך" (אותן דמויות מתכת אשר שימשו לחיזוק התריס שנזכרו בגיליון הנוכחי),להלן מקרה שהייתי עד לו: איש נכנס לחנות חומרי בניין ושאל באידיש אם יש "מענטשלך". המוכר, יהודי קשיש ענה בעצב : "ניין, היינט זענענן נישט מעהר דו קיין מענטשלך" (לא, היום אין כבר להשיג מענטשלך - אך כמובן שכוונתו הייתה עמוקה הרבה יותר - היום בני אדם כבר אינם בנמצא).

נחמיה תנא
nfarmer41@gmail.com

 

רטרו:

גם המנטשלעך חוזר.  חברת "קליל" מייצרת את המוצר הנוסטלגי הזה, לשימחת רבים.




מנעול ילהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בין הזמנים שבהם לא היו נועלים את הדלתות בכלל, והזמנים בהם התחלנו להרכיב בדלתות את מנעולי הרב-בריח ודומיהם - היה מנעול יל. היה זה מנעול פשוט בצורה של קופסת מתכת, אותה היו מתקינים בצידה הפנימי של הדלת. למנעול היה מן צ'ופצ'יק קטן שלחיצה עליו הייתה מבטלת את פעולתו. השתמשנו בזה בשעות היום ואז היה אפשר להיכנס לדירה ללא מפתח כיוון שהיא לא הייתה נעולה. בלילה היינו משחררים את הצ'ופצ'יק ואז הלשונית הייתה יוצאת מהמנעול בעת סגירת הדלת וגולשת לתוך המגרעת שבמשקוף הדלת.


''...ואת חדרו ניקה וקירצף בכוחות עצמו שתי פעמים ביום. אבל מין ריח דק ודוחה... היה מלווה את מיטיה במסדרון...אל תוך חדרו לא הורשה שום אדם להיכנס. הוא התקין לו מנעול-ייל כפול והיה נועל את הדלת גם בצאתו להתרחץ...''.

עמוס עוז, "הר העצה הרעה", הוצאת עם עובד, עמוד 32.




מנעולים ומפתחותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 




מספר לביתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


בתחילת שנות השישים, החליטו ראשי העיר בכמה מהערים לחוקק חוק עזר עירוני שחייב בעלי בתים להתקין שלט מאיר, שיציג את מספר הבית בחזית הבניין.
נקבע תקן סטנדרטי למתקן פלסטיק בצורת קופסה עליו נרשם מספר הבית.
המתקן נקבע בחזית הבית ולתוך הקופסה הוכנסה מנורת חשמל להאיר את מספר הבית בלילות.

על יד המתג של חדר המדרגות בכניסה היה מתג מיוחד של המנורה שבקופסא,
והמשפט הקבוע שנאמר כל ערב היה ''לא לשכוח להדליק את המספר של הבית''.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.