חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 150 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




דירה ובנין

פקקים לחשמלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

                                         

 

לא היה בזמנו "אל פסק" וכדומה, היו פקקים מחרסינה שבתוכם עבר חוט תיל, וכשהיה קצר בדירה חוט התיל בפקק היה נשרף והיה צורך להחליפו. הפקקים היו בארון החשמל מחוץ לדירה ואם היה  זה קצר פשוט היינו שולפים את הפקק, מחליפים את חוט התיל שעבר בביטנו ומחברים מחדש. במידה וזה לא עבד - היה צריך לקרוא לחשמלאי,  או כפי שקראו לו בזמנו "אלקטריקט".
.
המילה "קצר" הייתה חידוש של האקדמיה העברית ללשון שבמקרה הזה התקבל ונקלט. עד אז השתמשו לתיאור התקלה החשמלית במילה האידישאית - גרמנית "קורצ'לוס'', שעל פי המילון פירושה ''ק?צ?ר, חיבור קצר''. כלומר שחוטי החשמל נפגשים באמצע הדרך ולא במנורה.     

 


מטבעות לשון:

 

קפץ לו הפקק

התעצבן מאוד, איבד את עשתונותיו מרוב זעם.
"...איך שהוא שמע שהבן שלו דפק לו את המכונית - קפץ לו הפקק...".

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




פרוזדורהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הפרוזדור היה מסדרון ארוך שהוביל מההול (חדר הכניסה לדירה) לעבר החדרים והמטבח.

הפרוזדור היה קיים בדירה בשל שתי סיבות: ראשית, בשל ההשפעה אירופאית.
באירופה של שנות השלושים בנו את הדירות כך שהוקצא חדר לכל מטרה: חדר שינה, חדר אוכל, חדר אורחים, חדר עישון וכדומה. דיירי הבית היו נודדים בין החדרים ששימשו לצרכים השונים על ידי מעבר דרך הפרוזדור. הצרכים בארץ היו קצת שונים, אבל זה לא כל כך הטריד את המתכננים של הדירות והבתים של שנות השלושים והארבעים, שרובם היו עולים מאירופה, רבים מגרמניה. אלה תכננו את מה שהם ידעו, וזה היה בעיקר את סגנון הבניה האירופאית של הזמנים ההם.
סיבה נוספת לקיומו של הפרוזדור הארוך בדירה בזמנו, הייתה קשורה בחשיבותו של המטבח בשנים ההן: בזמנו המטבח שימש מרכז בחיי האישה, מקום בו היא בילתה חלק משמעותי משעות היום. במטבח של זמנו התבצעו כל כך הרבה מלאכות שלא קיימות כיום, כגון ניקוי עופות, מריטת נוצות, ניקוי דגים וכדומה, פעולות "ריחניות" לא נעימות. לכן היה צריך להרחיק את המטבח מאזורי החדרים, ועשו זאת בעזרת הפרוזדור הארוך.

עם ההתפתחויות הטכנולוגית של שנות השמונים כמו הופעת המיקרוגל, מעבד המזון, המדיח ושאר כלי העזר (שלא לדבר על המזון המוכן), נוטרלו הריחות מהמטבח וזמן שהותה של עקרת הבית במטבחה התקצר. הפרוזדור הלך והתחסל בבניה החדשה, ובמקומו הוקם הדלפק החוצץ שבין הסלון למטבח, כך שיחידת המטבח הפכה להיות חלק אינטגראלי מהסלון. מעניין איך שנויים ארכיטקטוניים אלה השפיעו על מעמדה של האישה הישראלית, שבשנים ההם הייתה סגורה שעות על גבי שעות מאחורי דלת המטבח, והחל משנות השבעים - שמונים כאשר המטבח נפתח לעבר הסלון - החלה להיות  בקשר עין מתמיד עם שאר בני המשפחה.

''...המסדרון היה מלא רעשים. דלתות חדרים אחדים היו פעורות. צלילי מוזיקה הגיעו מחדר אחד, רמים מאוד...".
דן צלקה, ''אלף לבבות''. הוצאת עם עובד, עמוד 233
.




פרזול בדירה ובבנייןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

תוצרים של עבודות פרזול שימשו בדירות ובבתים בזמנים ההם לצרכים שימושיים שונים כגון מעקות למרפסות, חדרי מדרגות, סורגים לחלונות, גדרות, פתחים, כרכובים, שערי כניסה לבתים ועוד.

הפריטים השימושיים האלה היו תולדה של שילוב אמנות עם פרקטיקה, כאשר חרשי ברזל ייצרו בבתי המלאכה לעיבוד ברזל ובנפחיות פריטים מפריטים שונים, שבהם הושקעה הן מחשבה והן עבודת אמנות אמיתית שלא קיימת כיום יותר לצערנו בתרבות העממית של סגנון הדירה ובנין, אלא אם אתה בעל ממון ומזמין פריטים מעוצבים אישית אצל אמני הברזל למינם.

מוצרי הפרזול השונים אופיינו בנגיעת הקליגרפיה הערבית בעדינות, ואלגנטיות בצורות מופשטות ויפות שהוסיפו הרבה חן, פאר ויופי לדירות ולבתים של הזמנים ההם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 מקור ותמונות מצורפות - בועז רפאלי, חוקר שכונת ואדי סאליב, חיפה.




קיר מגןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסיבה שרוב חדרי המדרגות היו אפלוליים בשנות החמישים והשישים הייתה קיר מגן העבה, שחסם את הכניסה הרחבה לחדר המדרגות, ואפשר כניסה ברווח הצר שבין הקיר ובין חדר המדרגות.

בזמנו לא בנו בניינים עם מקלטים, חלק גדול מבנייני המגורים נבנו בשנות השלושים והארבעים, מי חשב אז על מלחמה בפלסטינה??? אי לכך כשהתחילו המלחמות בנו את קירות המגן העבים האלה, שאפשר לראותם עד היום בבתים רבים של התקופה ההיא.
בניית קירות המגן נעשתה תוך עידוד ממשלתי לבנות את קירות המגן רק במלט עברי.


בתקופת המלחמות - השחרור, סיני, וששת הימים, הוסיפו הדיירים לקיר המגן שקי חול, וכאשר הייתה צפירה היינו יוצאים מהבית ויושבים בחדר המדרגות, יחד כל השכנים עד שנשמעה צפירת ההרגעה.


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 בשיר "ביתי" של א. פרץ / נ. היימן, שרה ריקה זראי:
"...כי זה ביתי, / ביתי הקט והשלו / עם ברוש מול הכניסה / ושביל המצטלב, / עם תומר וציפור / מול קיר מגן אפור, / עם חבל של כביסה / וטוב בלב...".

זכרונות:

"...נהניתי מאד לקרוא על ההגנה דאז בבתי תל-אביב טרם עידן המקלטים, הממ"דים, הממ"קים וכדומה.
יש לי ידיד שאמו התגוררה בבית שנבנה בו קיר מגן, ברחוב אנגל 14 בתל-אביב. קירות אלה היו ייחודיים, ואף היוו תועלת במלחמת המפרץ של שנת 1991. תודה רבה, נהניתי מאד...".

שלומית סנדר
shlomita2010@nana10.co.il




קיר מעץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הקיר מעץ היה ניסיון נוסף של עיצוב הדירה בשנות השישים, יחד עם הטפטים השפריץ וכו'.
רצועות של עץ שחוברו יחדיו אחת ליד השנייה והוצמדו לקיר המקורי יצרו לחדר תחושה של חמימות ונעימות.

הקיר מעץ היה פופולארי בעיקר בקרב הצעירים, כיוון שרצועות העץ הללו היו זולות והעבודה של הצמדתן לקיר הייתה פשוטה.  המהדרין היו מקפידים מדי כמה רצועות לשלב רצועה אחת עם הרבה "עיניים" בעץ, ובסוף העבודה היו מושחים את העץ בחומר שמנוני כמו פוליטורה.

לעיתים גם ציפו את התקרה בלוחות עץ אלה.

 




רמונטהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 רמונט פירושו "שיפוץ הבית", אבל רמונט בזמנים ההם לא היה רק מושג. זו הייתה גם אמירה, הכרזה, מצב נפשי ובעיקר מלחמה. רבים וטובים כתבו על הרמונט הישראלי בזמנים ההם. אפרים קישון למשל כתב לא מעט, גם הגששים עשו מערכון אחד או שניים בנושא.

החלטה לעשות רמונט בזמנים ההם הייתה החלטה משמעותית בחיי המשפחה. נלקחו בחשבון אין ספור שיקולים, מה לעשות ואיך - האם לסגור מרפסת או לעשות דלת מבדלת, האם להשקיע בטפטים ואיזה, וכל תוספת לרמונט באה על חשבון משהו אחר בחיי המשפחה, ומה יגידו השכנים והחותנת, ועוד.
לבסוף היו מרימים בלטה ושולפים את הכסף, ולמחרת היו מגיעים המשפצים שהיו מרימים את כל הבלטות עם שאר הבית והם היו, המשפצים , לא יאומן כי יסופר - יהודים!

ואז היה מתחיל הבלגן. המשפצים היו נעלמים באמצע (בעניין הזה כלום לא השתנה) והאימא הייתה בהיסטריה ולסנדוויצ'ים שאכלנו במקום ארוחות מסודרות היה ריח של טרפנטין וטעם של מלט, והאבא היה צועק "בשביל מה הייתי צריך את הברדק הזה", והאימא איימה לעזוב את הבית ממש באמצע, והמשפצים היו מופיעים פתאום עם חיוך ונעלמים אחרי שעה עם עוד קצת כסף שהצליחו לשנורר, וחוזר חלילה.

אבל בסוף היו מתחילים לראות את הסוף, עוד קווץ' קטן פה ועוד הברגה שם, ואז היו מנקים את הבית ניקיון כללי ומיד מזמינים את כולם שיבואו לראות את "...הרמונט הנפלא שעשינו בחצי זמן וכמעט בלי כסף ועם בעלי המקצוע הכי נפלאים שיש...", ושיצאו לכולם העיניים....
 

כולנו זוכרים את המערכון "הסיידים"  שד"ר ליכטיג - בר-זוהר (שייקה) מתקשר לסטודיו שלו ומודיע שיאחר:
"...עושים אצלי רמונט... כן, מסיידים... יש כאן בלגן נורא...".




רצפת בלטות מאוירותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

             

 

 

 

 

 

 

 

 

כמה יפות היו רצפות הבלטות ("מרצפות") של חלק מהדירות של אז: בלטות של 20x20 ס"מ, בעלות עיטורים ססגוניים.
אמנם היו דירות רבות שכל מה שהיה על הרצפה היו בלטות סתם, אבל היו דירות רבות בהן הרצפה נבנתה על די רצף אמן, שבנה את הרצפה כשטיח של אבן, בעל עיטורים מרהיבים שאמנם קצת דהו במהלך השנים והספונג'ה, אבל עדיין היה אפשר להינות מהם. תנועת ה"רטרו" מחזירה כעת את הבלטות האלה לאופנה.



 

תגובות:
בביתנו בכפר-יהושע היו בלטות פרי יצירתו של חבקין, יוצא גרמניה ואספרנטיסט שהייתה לו צינקוגרפיה בגבעת שאול בירושלים.
הבלטות היו מאוירות ובדרגה משובחת. הוא נתן שם לכל דוגמא: זאב וכבש, ארבעת המינים ועוד שתי דוגמאות גיאומטריות.לצערי לא נשמר דבר אצלנו, המודעות לנושא הייתה מוגבלת.

אביבה קמיל
aviva_973@hotmail.com

 

================================================================

שמי רונית מרקנזון (טובי) גרתי ברחוב בר כוכבא 23 תל אביב. ביתי היה אחד מבתי השכונה הבודדים שנשאר עם גג רעפים. היו בו מרצפות צבעוניות יפות. בחצר היו תרנגולות ועץ תות ענק ששורשיו איימו כבר להרוס את היסודות. העץ נכרת, ואבא הצטער על כך. לימים גג הרעפים הוסר, המרצפות כוסו בשקי יוטה חול ושוב שקי יוטה ושוב חול. נבנתה קומה שנייה חדישה ויפה. לאחר ימים ארוכים הכנסנו חזרה הביתה הבלטות נשמרו כמו חדשות.
לימים הקמתי משפחה. אבא נפטר, אמא עברה לגור לידי. בהחלטה משותפת הוחלט למכור את המבנה. אני חוזרת בחלומות הביתה אל הבלטות היפות. משוטטת בבית שאיננו. חבל שלא צילמתי את הבלטות. חבל חבל חבל על בית שנהרס. קל להרוס קשה מאד לבנות.

רונית טובי
ronittovi@gmail.com

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




רצפת לינוליאוםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

בזמנים בהם פרץ הפלסטיק לחיינו, יחד עם הפורמייקה התריסול והתריזז - הגיע גם רצפת הלינוליאום.

היה זה מן ציפוי פלסטיק צבעוני אותו הניחו על הבלטות או רצפת הבטון.




רשימת דייריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

זהו נוהג שהביאו איתם מגרמניה העולים ה"ייקים" של העלייה החמישית.

בחזיתות של חלק מהבתים שנבנו על ידם בתל אביב וחיפה ב שנות ה-30 - 50 היה אפשר לראות את הלוחות הללו, שהכילו בצורה מסודרת את רשימות הדיירים בבניין.

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




שטיח מקיר לקירהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




שיברהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בכל בנין היה שיבר, מן ברז בעזרתו היה אפשר היה לסגור את המים לכל הבניין.
השיבר היה בחצר, וכאשר היה מגיע האינסטאלטור, הוא היה שואל ראשית מעשה "...איפה פה השיבר שלכם???..".

 

בשיר "שובי לפרדס" (מ. ויזלטיר / י. רביץ) שר אריק סיני:
"...את זוכרת איך נפגשנו / כאן לפני שנה / על יד השיבר המטפטף / הג'יפ שלי חנה...".




שלט רחובהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לפני השלטים המוארים בפינות הרחובות ועל גבי הבתים, היו בפינות של הבתים היו שלטים ממתכת עם שם הרחוב אליו הגעת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

מעבר לערך שלטי רחוב בפרק תצוגות של אספנים









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.