חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 172 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בקיבוץ



נוסטלגיה בקיבוץ

שיכון וותיקיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

פסגת שאיפותיו הבורגניות (טפו-טפו-טפו...) של חבר ה'קיבוץ של פעם', הייתה להגיע אל המנוחה והנחלה בדמותו של שיכון הוותיקים: יחידת דיור מרווחת (משהו כמו 65 מ"ר), עם מקלחת ושירותים נפרדים, שני חדרי שינה, סלון ומטבח קטן ו... מרפסת!!

בהשוואה לתנאי הדיור של רוב החברים בשנות הנוסטלגיה, שיכון הוותיקים נחשב כמעט למלון 5 כוכבים בקיבוץ, והזכאים לעבור ולגור בו היו רק הוותיקים (כלומר מייסדי הקיבוץ) שהגיעו לגיל המופלג של סביבות ה-  40 שנה.  חברים שהגיעו לוותק הנכסף (ולזכויותיו..!) ושלא רצו לעבור מדירתם הישנה-המוכרת-האהובה, היו זכאים לשיפוץ שיהפוך אותה ל"שיכון וותיקים".

 ראויה לציון העובדה שתכנון ובניית שיכוני הוותיקים בקיבוצים, ככלל,  נעשה - עדיין -  ברוח השיתופיות והיחד האידיאליים של אז: בית משותף של ארבע יחידות דיור מחוברות ואפילו, בהרבה מקרים, מרפסת אחת ארוכה ומשותפת...

כיום, ברוב הקיבוצים, הזכות לדיור משופר כוללת גם משפחות צעירות ורווקים בשנות ה- 30 המוקדמות. השאיפות הבורגניות (הלגיטימיות...) הן, כמובן, גדולות לעין שיעור לעומת שיכון הוותיקים של פעם וכוללות, בין השאר, קוטג' דו-מפלסי מפואר של 100 עד 150 מ"ר (תלוי ביכולתו הכלכלית של הקיבוץ) ובו 3-4 חדרי שינה, 2 מקלחות וחדרי שירותים, חדר מחשב, מטבח מאובזר וסלון רחב ידיים, מרפסת אולימפית ו... מגרש חניה צמוד למכונית הפרטית.




שישיההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מסגרת יסוד טיפולית-חינוכית ב'קיבוץ של פעם'. מבית התינוקות יצאו-עברו הפעוטים/ות בקבוצות של שישה לפעוטונים - לכל שישיה שתי מטפלות צמודות - ושם בילו את ימיהם ולילותיהם כ'מיני-קבוצה', במסגרת אינטימית וסגורה יחסית.
השישיה חדלה להתקיים עם המעבר לגן, אבל לא מעט בוגרי שישיות, אלה שבעלי זיכרון טוב במיוחד, ממשיכים גם היום לטעון ש"השישיה שלנו הייתה פרועה באופן מיוחד!" או להתפלא בשמץ של עלבון ש"...מה זאת אומרת 'אני לא חייב לך כלום'? הרי ישבנו יחד על הסירים בשישיה!...".
יש לציין שבקיבוצי האיחוד והמאוחד התקיימה גם אסכולה חינוכית נוספת, של רביעיות.




שלהבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שבוע להכרת החברה בישראל - זה היה שמו של מפעל תנועתי-חינוכי-ציוני לדוגמה במוסדות הקיבוצים של שנות הנוסטלגיה.

למשך מספר ימים עד שבוע נשלחו נערי ונערות הקיבוץ לעיירות פיתוח ולמושבים ברחבי הארץ, כדי להכיר מקרוב אורחות חיים שונות משלהם. הרציונאל הנשגב שעל פיו נעשה הדבר, היה של ניסיון להכרות ולקירוב לבבות בין חלקי העם השונים כל כך זה מזה, למען עתיד משותף של אחדות ואחווה (ברוח הסוציאליזם הקיבוצי) בארצנו הקטנטונת. במהלך השלה"ב התנסו הקיבוצניקים בעבודה במפעלי העיר או במשקי המושבים, אכלו אוכל שלא הכירו, שמעו שפה שונה משלהם, חוו חיי משפחה פרטית ומסורתית מה הם, וכדומה.

בסופו של 'חיבור' מלאכותי זה - פרט אולי למקרים בודדים של יצירת קשר חיובי - היו רוב החניכים חוזרים ל'בועה' הקיבוצית שלהם מרוחקים כפי שהיו מההווי החוץ-קיבוצי (במקרה הטוב) או מלאי בוז וזלזול כלפי מי שאינו קיבוצניק (במקרה הרע). המארחים העירונים/המושבניקים מצידם, יש לשער, היו נאנחים בהקלה ומפטירים "ברוך שפטרנו..." (ואולי אפילו יורקים הצידה להדגשה), מה שהתפתח ברבות הימים לשנאה של ממש כלפי הקיבוצים ולהגדרות משתלחות כדוגמת "מיליונרים עם בריכות שחייה!" של מנחם בגין, בנאום הכיכרות המפורסם שלו.




שלישיית המעפיל.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ב - 1965 הוקמה שלישית המעפיל והחלה לפעול בקיבוץ המעפיל שבעמק חפר.

שלושת חברי ההרכב היו צברים חברי הקיבוץ, שהשירה וההופעות היו עבורם תחביב שנעשה אחרי יום העבודה בקיבוץ.
בעיבודו של אריה לבנון הם הקליטו
תקליטון ראשון, שלא זכה להצלחה ממשית. השלישייה בתקליטון זה כללה את עירית סנדנר, גדי אלון ואהוד שחם. השירים הבולטים בו היו "יום אביב כזה!", "איזה קיץ!" ו"אלי יום עבר", שנכתב על ידי רונית אופיר, בת קיבוץ המעפיל, שהפכה מאוחר יותר לזמרת בזכות עצמה.

ב -
1970 זכתה שלישיית המעפיל לחשיפה גדולה כשהשתתפה בפסטיבל הזמר בשיר "שמלת כלולות", שהצליח מאוד בעקבות התחרות. באותה שנה היא השתתפה גם בפסטיבל הזמר החסידי השני בשיר "ולירושלים עירך".
כעבור שנה שרו השלושה במופע "ניחוחי חציר", שהוקדש ליוצרים ומבצעים מההתיישבות העובדת, את שירו של שייקה פייקוב "ונזכה ונחיה", וב"ניחוחי
חציר"


ב -
1974 הם שרו את השירים "בין אדם לאדם" ו"ליל גליל". שינוי חיובי משמעותי אירע באותה שנה, עם תחילת עבודתם המשותפת עם המעבד והמנהל המוסיקלי צביקה כספי, שהעלה את ההרכב על דרך המלך הן מבחינה מוסיקלית והן בהיקף החשיפה התקשורתית שקיבל. כספי ידע לבחור עם חברי ההרכב את השירים הנכונים, שהתאימו גם לגון קולה החם של סנדנר הסולנית, והעיבודים שלו תרמו לעושר המוסיקלי של השירים שהקליט ההרכב. ב - 1974 עזב גדי אלון את השלישייה ובמקומו נכנס דן שרון.

 

 


 



ב -
1975יצא האלבום הראשון של שלישיית המעפיל, "אהבת ערב". בין השירים החדשים שהופיעו בו הצליחו שיר הנושא, שצעד במצעדים, והשיר "אניטה", ופרט לאלה זכו להצלחה החידושים שהקליטה השלישייה ל"אלעד ירד אל הירדן", "לילה לילה", "חופים", "שיר סיום" ו"האסופי". 






ב -
1978 יצא אלבומה השני, שירים לאורך הדרך, ומתוכו בלטו הגרסאות שהקליטה הלהקה לשירים "לפנות ערב", "רוח עצוב", "שיר אפור" ו"פירות חמישה עשר" ("שלג על עירי"). בין השירים החדשים שהופיעו באלבום זכו לתשומת לב "היה הייתה עלמה", "כשאומרים לי שמש" ו"מותו של הקיץ".

 

 


 

 

רטרו:

בשנים האחרונות חדשה השלישייה את פעילותה בהרכב עירית סנדנר, דן שרון ויובל סנדנר (בנה של עירית) המשמש כקלידן.
ב-2005, במסיבה לרגל מלאת 60 שנה לקיבוץ המעפיל הופיעה באופן חד-פעמי "חמישיית המעפיל": שלישיית המעפיל בכל הרכביה: עירית סנדנר, אהוד שחם, גדי אלון, דן שרון ויובל סנדנר.




שלישיית שריד.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שלישיית שריד הייתה אחד ההרכבים האמנותיים הבולטים של התנועה הקיבוצית בשנות ה - 60, והצטיינה בביצועים ובעיבודים הקוליים שלה.

הצלע הבולטת בשלישייה היה שלמה ורבנר, חבר המשק, שערך את העיבודים הקוליים וליווה את ההרכב בגיטרה.
ב - 1964 הוציאה השלישייה את האלבום "טוב ללכת בדרכים עם שלישיית שריד", ששיר הנושא שלו היה אחד השירים הבולטים ששרו בתנועות הנוער.




שמן דגים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנות ה- 50 וה- 60 גרסו יודעי דבר רפואי, שמאד בריא לילד הגדל לשתות מדי יום שמן דגים.

הטעם הנורא לא היווה עילה מספקת להשתמטות מאותה מצווה בריאותית. דורות של ילדים חמקו או ניסו להתחמק מהתור שעמד לפני הגננת/ מטפלת. כל אחד בתורו פתח 'פה גדול', אליו רוקנה כפית גדושה בנוזל השמנוני והבריא. הגננות הותיקות ידעו להכניס את השמן ישר לגרון, הפחות מנוסות שמו אותו בפה ומשם הדרך לגינה או לכיור היתה קצרה...




שמש העמיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מאז מהפכת אוקטובר 1917, הייתה ברית המועצות (רוסיה הסובייטית) מורת הדרך הרוחנית-אידיאולוגית של התנועות הקיבוציות בראשית דרכן - המוציאה לפועל את הרעיונות הנשגבים של השוויון והצדק בין בני האדם, שלטון מעמד הפועלים ומיגור הקפיטליזם הנצלני והמדכא בכל העולם.

 

 

 

 

 

 

 

בשנות ה-30 וה-40 הייתה זו בעיקר תנועת "הקיבוץ הארצי" שנטתה יותר שמאלה ושראתה בנשיא ברית המועצות, יוסף ויסארונוביץ' סטאלין, מנהיג נערץ המוביל את המהפכה העולמית לקראת מחר מושלם.
שאלת האוריינטציה לברית המועצות בהמשך - בעיקר בעקבות פרשת מרדכי אורן, שליח מפ"ם בפראג שהואשם בריגול, ולאחר מכן משפט הרופאים היהודים שהואשמו בניסיון לרצוח את צמרת הקרמלין ואת סטאלין עצמו - הביאה את תנועת "הקיבוץ המאוחד" לוויכוח מר, שהיה בין הגורמים שהובילו בשנות ה-50  לפילוג הגדול, גם בתנועת "הקיבוץ הארצי" החלה התפכחות כואבת מאשליית ה"בשורה" וה"אור" שנושא - כביכול - המשטר הסובייטי וסטאלין בראשו.

למרות זאת, עדיין מבולבלים ואמביוולנטים ביחס לאידיאולוגיה ול"מולדת השניה" (כך כונתה ברית המועצות בפיהם של נאמניה האדוקים), ירד אבל כבד על רבים מחברי הקיבוצים בארץ עם מותו של סטאלין במרץ 1953. בחדרי האוכל נתלו תמונותיו במסגרת שחורה, חגיגות פורים שנועדו למחרת בוטלו ויעקב חזן, ממנהיגי "הקיבוץ הארצי" ומפ"ם, חבר משמר העמק, ספד לו במילים "אסון נורא קרה לנו ולעמלי כל הארצות: שמש העמים שקעה!"


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"... בעקבות מותו של סטאלין, חווינו את אחד מרגעינו היפים. היינו מאוחדים בתחושות הצער, והורגשו מתח וציפייה לקראת האזכרה. אני זוכר שפנינו ליאצק, הצייר שלנו, שיכין ציור גדול של סטאלין, ומתחתיו יכתוב את המילים: 'סטאלין איננו, נותרנו יתומים'..."

גם ללב יש לילה
/ עמרם גורדון, משמר העמק - מתוך הספר "כותבים קיבוץ"




שנה שלישיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

באמצע שנות ה- 50 נקלעו קיבוצים צעירים רבים למשבר.

בהחלטת תנועה נקבע שלאחר השירות הצבאי מחצית מכל מחזור שמשתחרר ייצא לאחת מ- 3 המשימות: עזרה לקיבוץ צעיר, הדרכה בתנועת הנוער או שירות קבע, שינשין קראו להם. כמובן שהוותק יישמר וייספר לו – וכך חוזקו הקיבוצים, התנועות והצבא.

בקיבוץ הותיק לא כל כך אהבו את הסידור הזה, אבל צייתו להחלטות התנועה.




שניצל מצריהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אוכל ש"הומצא" בשנות המחסור, כשהקיבוץ לא היה יכול להרשות לעצמו לקנות חזה עוף להכנת שניצלים אמיתיים.

השניצל המצרי היה מורכב מבשר טחון עם הרבה לחם, ביצה ותבלינים. מהתערובת היו עושים קציצה, משטחים עד דק, טובלים בביצה ואחר כך בפירורי לחם ו?מטגנים בדיוק כמו שמטגנים שניצל וינאי אמיתי.

מוזר מאוד - למרות הטבילה בביצה, פירורי הלחם והטיגון הזהה, טעמה של התוצאה המצרית הייתה תמיד שונה לחלוטין ולאו -דווקא לטובה.




שנת חופשהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הרחבה של מושג 'החופש' שנכנסה לתוקפה לאחר מלחמת ששת הימים. המפגש עם המתנדבים/ות חשף בפני צעירי הקיבוץ את 'העולם הגדול' וחלקם הביעו את רצונם לצאת לחופשה ארוכה של שנה, במהלכה ירוויחו את הכסף הדרוש ויסעו לחו"ל ויחזרו בתום השנה.

לאחר דיונים ארוכים אושר הנושא, אך עדיין כל צעיר נדרש לבקש מהאסיפה אישור והתחייב שיעמוד בזמנים. למעט כמה חריגים, רוב הצעירים 'חזרו לאספסת' במועד, אך התופעה התרחבה וחלק מהחברים (ולא רק צעירים) כבר בקשו לצאת ללמוד או סתם ל'הרוויח כסף', ושוב נערכו דיונים לתוך הלילה והעניין אושר. 




שעת אהבההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כפיצוי על השעות הספורות בלבד שבילו האמהות עם ילדיהן הצעירים מדי יום (וגם בגלל ההיבט הפדגוגי - הצורך בחיזוק הקשר בין האם לפעוטה/פעוטתה), הותר לאמהות לבקר את פרי בטנן שבבית הילדים באמצע היום, למשך חצי שעה, על חשבון העבודה.

למרבה הצער - במקרים רבים, על אף הכוונות הטובות - נגמרו פגישות אלו במפח נפש ודכדוך מצד האם עם תחילת המפגש ("באתי לבקר אותך, חמוד!"  - "אמא, את לא רואה שאני משחק עכשיו? אוף!?") או בדמעות ותסכול הדדי בסופו ("אמא, אל תלכי! אמא!"  - "חמודה, אני חייבת לחזור לעבודה!").

 




שפת הקיבוץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שפת הקיבוץ

מאת:
רוביק רוזנטל
מתוך ספרו:  "הלקסיקון של החיים"  /  כתר ספרים

התנועה הקיבוצית היא אחת היצירות המיוחדות של המפעל הציוני. ימיה כמעט כימי ההתיישבות בארץ-ישראל, והיא מקיפה כ-300 יישובים הפזורים על מפת הארץ מדן ועד אילות. חברי הקיבוץ היוו גם בימי הזוהר אחוז קטן מן האוכלוסייה, אך מספר האנשים שחיו תקופה כלשהי בקיבוץ, מכמה חודשים ועד תקופות חיים שלמות, מגיע למאות אלפים. אין דרך לתאר את החברה הישראלית, לפחות עד שנות השמונים, בלי להתייחס לתופעת הקיבוץ. עם השנים היה הקיבוץ לא רק לסמל ולספינת דגל, אלא גם לגורם שנוי במחלוקת, חברתית ופוליטית, ואף לשק חבטות. החל משנות התשעים מאבד הקיבוץ בהדרגה את אופיו השיתופי, ורוב הקיבוצים מאמצים דגמים של קהילת משפחות עצמאיות מבחינה כלכלית.

השפה שנוצרה בקיבוץ במהלך השנים מתארת את האופי המיוחד של צורת החיים הזו. בכל צומת של חיי הקיבוץ נקבע מונח שאינו ניתן להעתקה לצורות חיים אחרות. "חדר" קיבוצי הוא דירת מגורים, "תושב" הוא מי שאינו שייך, ו"נער" הוא חניך בחברת הנוער. השיטה החינוכית המיוחדת, שבמסגרתה התגוררו הילדים בבתים משלהם ונפגשו עם הוריהם רק בשעות אחר הצהריים, יצרה שרשרת מילים וביטויים שזר לא יוכל להבינם: הקמה, הלבשה, ישן, שעת אהבה ומבשלת ילדים. בעיני חברי הקיבוץ שררה תהום בין "קומונה א' ל"תקציב כולל", למתבונן מבחוץ שניהם אינם אומרים דבר.

האופי האינטנסיבי והסגור של החיים בקיבוץ יצר בכל קיבוץ לקסיקון פנימי שאף הוא אינו ניתן להעתקה, גם לא לקיבוצים אחרים.

המשקיסט והתרבותניק/ מונחי יסוד

בי קיי. מי שהיה חבר קיבוץ. ראשי תיבות: בוגר קיבוץ.

הגשמה. החיים בקיבוץ לאחר השירות הצבאי, יעד מוצהר של תנועות הנוער החלוציות.

הגשים. הצטרף לקיבוץ מטעמים אידיאולוגיים.

השלמה. גרעין נח"ל שהצטרף לאחר הצבא לקיבוץ קיים.

חברות. שייכות מלאה לקיבוץ.

התקבל לחברות. עבר הליך של הצטרפות לקיבוץ.

מועמדות. תקופה קצרה לפני הקבלה לחברות.

תושב. גר בקיבוץ ואינו חבר.

ותיקים. מייסדי הקיבוץ.

לורד. ותיק שאיבד את השפעתו בקיבוץ.

מתנדב. צעיר שהגיע מחו"ל, מתגורר ועובד בקיבוץ אך אינו מקבל שכר. המתנדבים הראשונים הגיעו לאחר מלחמת ששת הימים, ורבים מהם הפכו חברי קיבוץ.

זמניים. שאינם בעלי מעמד קבע, כגון מתנדבים, נערים במחנות עבודה ועוד.

שנת חופש. שנת יציאה מהקיבוץ בלי לוותר על החברות.

עוזב. מי שפרש מן הקיבוץ.

עירניק. מבוגר או ילד החי בעיר. גם: עירוניקניק.

משקיסט. חבר קיבוץ המתמחה בניהול הצד הכלכלי ורואה בו חזות הכול.

תרבותניק. חבר המתמקד בארגון פעילות תרבותית.

פעיל. חבר קיבוץ העובד במוסדות התנועה המרכזיים. גם: שליח. גם: סוטיניק, על פי רחוב סוטין, שם שכנה מזכירות הקיבוץ המאוחד.

קומונר. צעיר המשרת בקבוצת מדריכים החיה בעיר ואחראית על קן של תנועת הנוער.

שינשין. צעיר לאחר צבא המשרת בקיבוץ נזקק למשך שנה. ראשי תיבות: שנת שירות. גם: שינשינשין, ראשי תיבות: שנת שירות שלישית.

הקיבוץ. המרכז התנועתי של הקיבוץ המאוחד: "אני נוסע היום לקיבוץ, להביא לך משהו מתל אביב?".

סידור. שיבוץ חברי הקיבוץ לעבודה על בסיס יומי. קיצור של סידור עבודה.

שבת. 1. יום עבודה בשבת. 2. יום מנוחה באמצע השבוע.

גשם והפרעות. סעיף בסידור העבודה המיועד לחבר שאינו נדרש לעבוד, אך אינו מקבל "שבת".

גיוס. עבודה שאינה כלולה בלוח העבודה, ונוספת על שעות העבודה המקובלות. גם: ריכוז.

פלח. עובד בענף גידולי השדה. ערבית.

גדשניק. עובד בשדה. ג?ד?ש: ראשי תיבות, גידולי שדה.

נויניק. גנן הקיבוץ.

שומר לילה, שומרת לילה. תורן שמירה המבלה את הלילה בשבילי הקיבוץ או בבית התינוקות.

תפס עופות. השתתף בהכנת משלוח עופות לשחיטה.

סניטריות. ניקיון השירותים הציבוריים והמקלחת הציבורית.

פטמזין. עבודות שדה קשות שבוצעו על ידי נשים ערביות. גם: קומביין עלי.

 

בין הקמה לבילוי/ מונחי חינוך וטיפול בילדים

לינה משותפת. שיטה שבה הילדים לנים בבתי הילדים.

לינה משפחתית. שיטה שבה הילדים לנים בחדרי ההורים.

ילדי תנובה. כינוי לבני הקיבוץ בשנות החמישים. גם: מרצ'יפנים, מרצ'יפנצ'יקים.

קבוצה. שנתון של ילדי הקיבוץ. בדרך כלל לקבוצה שם קבוע לאורך השנים.

בית ילדים. מקום שבו בילו ילדי הקיבוץ את רוב שעות היום והלילה בתקופת הלינה המשפחתית.

חברת ילדים. כיתות ב' עד ו'.

ילד חוץ. ילד המתחנך בקיבוץ ללא משפחתו.

מוסד. בית ספר תיכון שהוא פנימייה, שיטה שהיתה נהוגה בקיבוץ הארצי. קיצור של "מוסד חינוכי".

מוסדניק. חניך במוסד החינוכי.

חברת נוער. קבוצת נערים שאורגנה והגיעה לקיבוץ במסגרת עליית הנוער.

נער. תלמיד בחברת הנוער.

משק חי. מתחם ובו בעלי חיים שונים לטיפול ולליטוף. גם: משק ילדים.

ילדי החופש. ילדים אורחים שהגיעו לחופשת הקיץ או הפסח. גם: מבשרי הקיץ.

שעת אהבה. שעה במהלך היום שבה הותר לאמהות לבקר את ילדיהן בבית הילדים.

הקמה. שעות אחר הצהריים בבית הילדים, לפני ההליכה לחדרי ההורים. הגדרת העובדת: מקימה. גם: הלבשה.

בילוי. הזמן אחרי הצהריים שבו נמצאים הילדים בחדרי ההורים. גם: טיול.

השכבה. זמן התקבצות הילדים בבית הילדים לפני השינה. הגדרת העובדת: משכיבה.

ישן. הורה תורן המבלה לילה בבית הילדים של בנו או בתו. גם: תורן שינה.

מבשלת ילדים. חברה שתפקידה לבשל את האוכל לבתי הילדים.

 

גלגלים ורווקים/ מונחי תרבות ופנאי

אסיפה. מפגש חברים שבועי להחלטות בענייני הקיבוץ, גרסת התק"ם. גם: שיחה, גרסת הקיבוץ הארצי.

מועדון לחבר. מקום המפגש המרכזי של חברי הקיבוץ בשעות הפנאי.

יומן. עיתון שבועי או דו-שבועי בענייני הקיבוץ. גם: עלון, גרסת הקיבוץ הארצי.

סיבוב. הצומת הקרוב לקיבוץ, מקום מפגש ואיסוף.

נופש רווקים. מפגש שנתי של רווקים מרחבי התנועה הקיבוצית שבו נוצרו זוגות רבים. גם: חתנייה.

נופש-גלגלים. סידור משולב של דירת נופש ומכונית למשפחה, היה נפוץ בשנות השבעים.

טסטר. צעיר המתמחה בחיזור אחרי מתנדבות חדשות.

 

שלישייה וסל פן/ מונחי הצריכה השיתופית.

חדר. דירת משפחה.

חדר אוכל. המרכז החברתי, התרבותי והקולינארי של הקיבוץ.

שיכון ותיקים. דירת משפחה מורחבת.

קומונה א'. שותפות מלאה ברכוש המתבטאת בשימוש משותף בבגדים, ריהוט וחפצי בית. התקיימה בראשית הקיבוץ.

תקציב כולל. שיטה שבה ניתן למשפחה סכום האמור לכסות על מגוון צרכים, שלב ביניים בדרך להפרטה.

קומונה. מחסן בגדים, מבנה שבו מטפלים בבגדי החברים, רוכשים, מגהצים וממיינים. בדרך כלל צמוד למכבסה.

קומונרית. מנהלת מחסן הבגדים. גם: קומוניסטית.

אקונומית. מנהלת המטבח.

מחסן חצר. מבנה המשמש להספקת דברי סדקית וממתקים. גם: מעדנייה, מרכולית.

אספקה קטנה. דברי סדקית ומתיקה.

סידור רכב. שיבוץ כלי הרכב של הקיבוץ על פי הזמנות החברים וצורכי היישוב.

ארוחת ארבע. 1. ארוחה קלה בבית הילדים לפני ההליכה לחדרי ההורים. 2. ארוחה קלה בחדר האוכל לשבים מן העבודה. אופיינית לראשית הקיבוץ.

ארוחת לילה. סעודת שומרי הלילה.

במקום. במלעיל, בקשת מנה חלופית בחדר האוכל.

תוכן. מבדיל בין מרק סתמי ודלוח למרק עשיר. שאלה בחדר האוכל: "למה אין למרק תוכן?". תשובה: "אין תוכן, אבל יש הרבה עלילה".

ציבורית. קערה לצבירת אשפה על השולחן. גם: כלבויניק. שם תקני שלא נקלט: משיירת.

מיץ שורשים. כינוי בכמה קיבוצים לקפה שחולק בארוחת הבוקר.

שלישייה. מתקן המורכב משלושה כלי קיבול זה מעל זה, שנועד להעברת מזון מחדר האוכל לחדר. גם: מנשק'ה, מנאז'.

סל פן. אביזר אחסון מזון למטרות שונות, על פי הפסוק: "תמיד טוב שיהיה בבית, פן יבוא הבן לביקור".

בגדי עבודה. בגדים המיועדים לעבודה בלבד, בדרך כלל כחולים.

בגדי שבת. בגדים המיועדים לשעות שלאחר העבודה.

חלוקה. חבילת הבגדים שקיבל כל חבר ביום שישי בימי "קומונה א'.

אסיר ציון. חבר שלא נסע עדיין לחוץ לארץ.

 

(משבצת) אשכולות טו סמול

מתוך לקסיקון קיבוץ גנוסר, ליקט בני לופן:

נפל מהפח לאשפח. עבר מהבננות לחדר האוכל.

אשכולות טו? סמו?ל. אשכולות בננות קטנים שניתן לקחת שניים מהם ביד שמאל.

כינרת ויסקי. מי השתייה בבננות.

מדגה בעל. בריכות דגים שלא הצליחו עקב חלחול המים.

בוגרי אוטובוס. תלמידים שקיבלו בי.איי. למרות שאת תקופת בית הספר בילו בתחנת האוטובוס מבית ירח לגנוסר.

 

מיסט?ר עם כינור/ הקיבוץ בשנות השלושים

סטודנט. חבר הנכנס להכשרה בענף חדש במשק.

חצי בן אדם. אדם העובד במשק רק חצי יום.

עיני העדה. סנדלרי הקיבוץ, הכול עובר לפניהם.

מיסטר. עובד בזיבול הפרדס. יידיש: מיסט (זבל).

מכונת חשבון. עובד בהנהלת החשבונות. גם: חשבונייה.

רואה ואינו נראה. חצרן.

כינור. טורייה.

סידור. חיפוש אחרי עבודה קלה עבור החלשים.

פרימוס. חבר הנכנס שלישי לאוהל של בני זוג. גם: שליש, תוספת ערב, מקרר, שניים חיים ואחד מת.

חדרי תקווה. חדרים המיוחדים לרווקים.

קבוצה אינטימית. חבר ללא משפחה.

ארז. ארגון רווקים זקנים.

עונת השלכת. ימי העזיבות בקיבוץ.

בודדניק. אדם החי מחוץ לקיבוץ.

דגים מלוחים. עירוניים, כינוי מתקופת "השומר".

מוסף לשבת. בעל תפקיד החוזר בסופי שבוע לקיבוץ.

תלם! אזהרה למי שאינו מדבר לעניין, מתחום הטיפול בסוסים.

קוסמטיקה. דברים נמלצים ומופשטים.

נשטו מי פיזיקה? מה לי מהתיאוריה? העיקר המעשים.

נע ונודניק. מרצה נודד.

מאוהדי רעיון העבודה. מרצה המדבר גבוהה ועושה מעט.

מוגמר. עובר בטל.

מצב גשם. מצב רוח רע.

תקופת גאנדיזם. זמן להסתפקות במועט.

הימים הנוראים. ימי האסיפות השנתיות.

רכבת. החזרה מאורגנת של הצלחות למטבח כשהארוחה לא הצליחה.

דייסת דינמיט. דייסת שעועית.

הסבתא. רכבת העמק. הולכת לאט וגונחת.

 

משבצת: כאן בלגאן

מתוך לקסיקון להב, ליקט עקיבא לב-רן

ביל"ו. ראשי תיבות: ברדק יהיה לעולם ועד, מאפיין את הקיבוץ לדורותיו.

בן-מטבח. חבר שעבד בתורנות ארוכה כיד ימינה של המבשלת או האקונומית.

גבינה במגבת. מאכל הונגרי מתקתק עשוי מגבינה.

טי לה לה. מסורת חינוכית: ילדי הפעוטון והגנון הולכים בשורה עורפית על מעקה בטון מוגבה או על ספסל הבטון שליד חדר האוכל, ושרים טי לה לה.

יעזים. הכלאה בין יעל ועז שפותחה בהצלחה בלהב אך לא הניבה הצלחה כלכלית. 

כאן בלגאן. שלט כניסה למחסן אחזקת ממטרות.

מכון לחקר החי. החזירייה הגדולה של להב, שזכתה בבג"ץ להיתר לאחר שהוגדרה מכון מחקר.

מרגרטה. מאכל מתקופת הצנע. ממרח המורכב מתערובת של מרגרינה ולבנייה או חלב. גם: וולווטה.

נופשבחווארה. מפעל התנדבות לסיוע לבדווים בחריש אדמות, שהסתכם בימי בטלה ושינה.

קילו"ח. התכנסות ללימודים ודיונים. ראשי תיבות: קיבוץ לומד וחושב.




תוכןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

היוצאים לעבודת השדה קיבלו סיר מרק שסביבו היו יושבים לארוחת הצהריים. בתחתית הסיר שכן ה'תוכן', האוכל האמיתי, ועבורו היו מוכנים לעשות הרבה...

חלפו שנים ארוכות ובחדר האוכל היתה עוברת עגלת המרק ולכל שולחן היה ממלא התורן את הקערה. ותיקי הישוב היו בוחנים דבר ראשון - מכמה עמוק הוא שאב את המרק וכמה תוכן הוא שם להם. כמעט תמיד זה לא סיפק אותם והם היו קוראים בקול, (ובמבטא): עוד תוכן...




תוספת גובההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לחברי קיבוץ גבוהים במיוחד - והדבר היה משמעותי ביותר בשנות הצנע הקשות  - היו נותנים 'תוספת גובה' בארוחות הצהרים. ההסבר לכך, מצד הרשויות, היה בהחלט הגיוני: לאנשים גבוהים דרושה תוספת למנה הרגילה, על מנת שסה"כ כמות האוכל - אוכל, כידוע, הוא אנרגיה - המחולקת לאורכו של האיש, תיתן תוצאה שווה לכולם, וכך יישמר עיקרון השוויון הקיבוצי. במילים אחרות: יש לתת מנה רגילה לחבר רגיל (בגובה ממוצע) ואילו לחבר גבוה במיוחד יש לתת מנה 'גבוהה', כלומר תוספת.


הסדר זה, יש לציין, התקבל בדרך כלל בהבנה ע"י כלל הציבור, אם כי ידועים גם מקרים שחברים נמוכים במיוחד דרשו גם הם את התוספת. ההסבר לדרישה זו, מצד הנמוכים, היה הגיוני גם הוא: לחברים רגילים מגיעה מנה רגילה, ואילו לנמוכים מגיעה תוספת כדי שיגדלו גם הם לגובה הרגיל.




תורנויותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אורח החיים הקיבוצי, בשנות הנוסטלגיה, כלל הרבה פעילויות של שירות למען הכלל: עבודה תקופתית בחדר האוכל, תפקיד סידור העבודה של הקיבוץ, הגשה בארוחות הערב, שמירת לילה, הכנה ופריקה (חיסול) של ערבי תרבות וחגים, תורנות קפה במועדון, הגשה בארוחות הצהרים של שבת, חליבות שבת ברפת, תפיסת עופות בלול, בישול בשבת, כביסת חיילים ועוד ועוד ועוד.

החל משנות ה- 80, עם התחזקות המגמה והשאיפה לחיי בורגנות נוחים ויחד עם עליית חשיבותו ומרכזיותו של התא המשפחתי על חשבון אורח החיים הקולקטיבי, בוטלו או צומצמו מאוד תורנויות רבות (למשל, בעקבות ביטול ארוחות השבת, הכנסת שכירים מאסיבית ועוד).

כיום, בקיבוצים ה'מתחדשים' (אלה שעוברים שינויים מהותיים באורח החיים הקיבוצי ה'קלאסי', בכיוון של הפרטות ושכר דיפרנציאלי), הולכות ונעלמות  התורנויות לגמרי - כל עבודה או שירות מתומחרים ומתוגמלים בכסף.

 

 

זיכרונות:
"... פגשתי את י' (ידידי) על מרפסת חדרו, כשהוא לבוש בגדי עבודה ועוסק במרץ בנעילת מגפיו הכבדים. 
"לאן הערב?" התעניינתי בנימוס.
"לתפיסת עופות," כך איציק, "למה?"
הסברתי לו בשני משפטים קצרים במה דברים
אמורים וביקשתי שנתאם בינינו פגישה...".

תורנות נעימה  -  צד"י. אל"ף. 
/  מתוך הספר "כותבים קיבוץ"
  




תיקו חינוכיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הרבה מהספורט הקיבוצי של ילדי/נערי 'הקיבוץ של פעם' היה מבוסס על העיקרון החינוכי, שעצם ההשתתפות היא העיקר ולאו דווקא הניצחון. לפיכך, תוצאות רבות של תחרויות בין-קיבוציות היו של שוויון בסוף המשחק (שהופסק כדי למנוע את הפסד אחת הקבוצות...). למשל, תחרות הכדורעף בין מוסד "עינות ירדן" לבין מוסד "תבור", הייתה מסתיימת בדרך כלל בתיקו חינוכי 2:2 (לא קיים בכדורעף), למרות ששחקני שתי הקבוצות שיחקו בכל הרצינות.

התיקו החינוכי עבר מן העולם באמצע שנות ה - 80 של המאה ה - 20, מן הסתם במקביל לאימוץ עקרונות הבורגנות הקלאסית ע"י קיבוצים רבים (מציאות של חזק-חלש, מנצח-מפסיד, עשיר-עני וכו'). עם זאת, יש לציין כי במשחקי הבוגרים הייתה השאיפה לנצח לגיטימית ובוטה עוד מראשית ההתיישבות ("...הפעם אנחנו הולכים ,להכניס, לחארות האלה ...!"), ובתחום הכדורעף, ספורט קיבוצי קלאסי בשנות הנוסטלגיה, נערכו לעתים קרובות משחקים 'לוהטים' של ממש - אפילו עד כדי מכות בין אוהדי שתי הקבוצות (!) - בין קבוצות יריבות כמו עין החורש נגד המעפיל, עין המפרץ נגד כפר מסריק, עברון נגד אילון ועוד.




תערוכת ”דיוקנאות ראשונים”.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לנושא דיוקנאות ראשונים הגעתי דרך הורי. הורי שייכים לדור הראשונים שהקימו בעמק הירדן בתחתית השבר הסורי אפריקני את ביתם, בית זרע.


דור שהשלים מעגל חיים שלם של מהפכה אישית שהיא חלק ממהפכה לאומית. במסגרת זו נטשו ארץ זרועה והגיעו אל שממה צחיחה. כאן ראו עצמם יוצרי סדר חברתי חדש, ניסיון לצורת חיים שנראתה להם טובה ונכונה יותר.


אבל לא זה נושא עבודותיי. לאמנות ולאמנות הפלסטית יש דרכים וסמלים שאינן מילוליות: הבעות פנים, חלומות וסמלים מעולם התת - מודע. למוח האדם יש דרכים לא מילוליות ולא אנליטיות להבין, לקלוט וליצור קומוניקציה (תקשורת) באמצעות ההזדהות = אנלוגיה של הגוף עם היקום, ואין לה קשר ישיר לחשיבה מילולית, אלא לחושים,לאינטואיציה ותחושות.

דרך דיוקנאות אלה ניסיתי להעביר תחושות שחש אני. בתוכם יצוקים "הדור ההוא" - דרך עיני. עיני אדם המשקיף על חברה שהיא על פרשת דרכים ומחפשת שבילים חדשים. מה שהיה ברור לוטה בערפל, האי וודאות רב  מהוודאות, אך הוא צמח מתוך "דור הראשונים" שבלעדיו לא הייתי מה שאני היום.

איתן ארנון









על האמן איתן ארנון


למד אצל מרסל ינקו רישום: בוגר בי"ס גבוה לציור , ת"א.
השתלם בפריז אצל ביל הייטר בתחריט.
זכה במדלית כסף בתערוכה בינ"ל ברומא לאמנים צעירים.
זכה במילגה להשתלמות ב"סיטה",פריז.
חבר באגודת הציירים והפסלים הארצית והקיבוצית.

תערוכות יחיד - בישראל ובחו"ל:
1971   -ב"סיטה" ,קרית האמנים  בפריס .
1978   -"בית שאגאל", אגודת הציירים והפסלים, חיפה.
1982   - "גלרית הקיבוץ", תל-אביב.
1986   -"בית  שאגאל", אגודת הציירים והפסלים, חיפה.
1988   - תערוכת יחיד בגלריה "פרנק  ברנדט", פריז.
1991   - תערוכת יחיד "היכל התרבות", נתניה.
1993   - גלריה "שולמית", תל אביב.
1993   -גלריה "מרכז לאומנויות",  גבעת-חביבה.
1994   - גלריה מרכז אזורי הרי אפרים.1997.
1997  - מוזיאון "בית אורי ורמי נחושתן",  אשדות יעקוב מאוחד .
1997 - בית אגודת הצירים ת''א ר' אלחריזי 9  "מיצגי מולטימדיה"
2000-  דיוקנאות ראשונים  "בית גבריאל",  מרכז תרבות בעמק הירדן.



תערוכות קבוצתיות - בישראל ובחו"ל
1967   - תערוכה בינ"ל לאמנים צעירים, רומא.
1970   - "בית שאגאל", אגודת הציירים והפסלים, חיפה
1973   - תערוכה של "אמני הקיבוץ" ,בית "יד לבנים " ,הרצליה.
1974   - "בית הלנה רובינשטיין", מוזיאון תל אביב : תערוכת הדפסים של 
               אגודת הציירים ופסלים בישראל.
1982   - תערוכת אמנים של אמנים מהקיבוץ ,וינה.
1990   - תערוכה בין לאומית "נשר הזהב" בניצה ,צרפת.
1991   - תערוכה בנושא "עירום",בחסות גלריה "עקד".
1992   - תערוכת אמני הקיבוץ, "בית המגדל", תל-אביב.
1995   - פסול, גלריה "בית המגדל", תל-אביב.
1995   - "מיטוסים", גלרית מוזיאון תל-חי.
1995   - תחרות בין לאומית ,אמנות,ניויורק,ארה"ב 95 ' rt gllery.
1996   -  אמנים מהקיבוץ" בבנייני האומה מרכז הקונגרסים" ירושלים .
1999   -תצוגת שני דיוקנאות מהראשונים במשכן לאמנות עין חרוד [לאוסף המוזיאון].
2000   - מוזיאון השפלה "שלוש יריות בכיכר" 5 שנים לרצח יצחק רבין ז"ל.
2001   - מוזיאון השפלה "עבודה בעיניים" עבודת האדמה בשנותה- 40-30 
2004   - מרכז לאומנות "קסטרא" גלריה ארטסק  עבודות עירום.




תערוכת מגזרות ניירהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אני, נילי לב ארי חברה בקיבוץ דן.

בשנותי הרבות בקיבוץ נהגתי לעצב את אולם ההתכנסות שלנו לקראת חגים וארועים - לרב בטכניקה של מגזרות נייר.

סדרה זו נוצרה לכבוד חג הקיבוץ.

ברבות השנים עברנו (הקיבוץ ואני) תמורות רבות, התפתחנו, התעדכנו, שינינו צורה. גם היום הקיבוץ הוא עולם מופלא בעיני, אך נחמד מדי פעם לסובב הראש לאחור כי... נעים להזכר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 









 

סוף הפרק נוסטלגיה בקיבוץ

לפרקים אחרים בפורטל בקיבוץ:

   
חזרה לפורטל בקיבוץ

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.