חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 145 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



תנועות ומפלגות פוליטיות

מק”י
שתף 

מק"י = מפלגה קומוניסטית ישראלית.

ראשיתה של המפלגה הקומוניסטית בארץ בהקמתה של "מפלגת פועלים סוציאליסטית" בשנת 1919. בשנת 1945 פרש מהמפלגה פלג יהודי שהקים את "המפלגה הקומוניסטית העברית".

לאחר הקמת המדינה ובעקבות תמיכתה של ברית המועצות בתכנית החלוקה של האו"ם, התאחדו הפלגים שונים והוקמה "המפלגה הקומוניסטית הישראלית - מק"י". בשנת 1949 חל שוב פילוג במק"י ו"הקומוניסטים העבריים" הוצאו ממנה והצטרפו למפ"ם. משה סנה היה חבר כנסת מטעם מק''י ועורך ''קול העם'', בטאון מק''י .

בשנת 1964 התפלגה מק''י לשתי מפלגות: מק''י, שאליה השתייכו רוב החברים היהודיים של המפלגה, ובראשם הד''ר משה סנה (עורך בטאון המפלגה, העתון קול העם ויו''ר המפלגה הוותיק שמואל מיקוניס - והמפלגה השנייה היא רק''ח (''רשימה קומוניסטית חדשה'') שאליה השתייכו רוב החברים הערביים של המפלגה, ובראשה עמדו מזכ''ל מק''י לשעבר מאיר וילנר, וחברי הכנסת אמיל חביבי ותופיק טובי.

הרקע לפילוג היה: התנגדותם של מיקוניס וד''ר סנה למדיניות הפרו-ערבית והאנטי-ישראלית של ברית-המועצות באותה תקופה - לעומת נאמנותם ללא-סייג של וילנר וחבריו למחנה הקומוניסטי העולמי (ליצני הדור התבדחו ואמרו ש''אם וילנר מתהלך עם מטרייה - זה סימן שבמוסקבה יורד גשם...'').
אחרי פטירתו של ד''ר משה סנה (שהיה הנציג היחיד של מק''י בכנסת אחרי הפילוג) התפוררה מק''י ונעלמה, ונשארה רק רק''ח כמפלגה קומוניסטית, ובחלק מהפירסומים היא קוראת לעצמה ''רק''ח - המפלגה הקומוניסטית הישראלית''.
 

 

 

 

 

קומוניזם ישן וחד"ש

"...מים רבים זרמו בארץ ישראל מאז הוקמה ב-1919 המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ), שנהפכה ב-1948 למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י); ומים רבים זרמו גם מאז הכריז ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, על הקמת ממשלות "בלי חירות ומק"י" ועד היום שבו מנסים ממשיכי דרכו של בן גוריון לזחול לממשלה של ממשיכי חירות. אבל מק"י עדיין בשטח - אם כי, כרגיל, מחוץ לממשלה - והמפלגה שבמסגרתה היא פועלת, חד"ש, אף עלתה בכוחה בבחירות האחרונות לכנסת.

במלאות 90 שנה להקמתה של מק"י, שהיא אחת המפלגות הוותיקות ביותר הפועלות בארץ, היא תעמוד מחר במרכזו של כנס אקדמי גדול, שיתקיים באוניברסיטת תל אביב מ-09:30 ועד 19:00 (אולם 105 ע"ש הופיין בבניין הפקולטה למשפטים). חוקרים ופוליטיקאים ינסו לבחון לא רק כיצד תרמה מק"י להיסטוריה הישראלית, אלא גם כיצד "רוח הרפאים" הקומוניסטית, שהמפלגה ממשיכה לאחוז בה, עשויה להמשיך בריחופה, וגם לתרום לעתידו של האזור הזה. בין היתר יעסקו הדוברים באתגר שהציבה מק"י לשמאל הציוני, בניסיונות המפלגה ליצור דו-קיום יהודי-ערבי ובקשר בין מצבה של מק"י למשבר שבו שרוי השמאל הישראלי העכשווי.

בין משתתפי הכנס: ח"כ דב חנין, השר לשעבר יאיר צבן, הח"כים לשעבר תמר גוז'נסקי ומוחמד נפעא, המשורר סמיח אל-קאסם והחוקרים אניטה שפירא, יואב פלד, אורי רם, אמל ג'מאל, גדי אלגזי וששון סומך. במבואה לאולם שבו יתקיים הכנס תוצג תערוכת כרזות עתיקות של מק"י, שתבקש מן הסתם לחבר בין ישן ובין חד"ש...".

אבנר שפירא
פורסם בגלריה הארץ ב- 24.03.09.

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




ס”צ
שתף 

השם המלא : ''רשימת ספרדים ועדות המזרח, וותיקים ועולים''. השתתפו בחירות לכנסת השנייה  (30.7.1951) וקיבלו 12,902 קולות, שהם 2 חברי-כנסת .




ספרדים ועדות המזרח
שתף 

מפלגת-מרכז עדתית-ספרדית בארץ ישראל.

המפלגה היתה קיימת ביישוב היהודי בתקופת המנדט (שורשיה במאה ה-19, ביישוב היהודי הישן בתקופה העותומאנית – אז הוקם ב-1860 ''ועד העדה הספרדית'').

השתתפה בבחירות לכנסת הראשונה וזכתה ב-4 ח''כ. הצטרפה לקואליציה, ומנהיגה בכור שלום שיטרית היה לשר המשטרה. לפני הבחירות לכנסת השנייה (1951) עזב השר שיטרית את מפלגתו וצטרף למפא''י, ואילו המפלגה התמודדה בלעדיו וזכתה ב-2 ח''כ והתאחדה עם מפלגת הציונים הכלליים, שהיתה אז המפלגה השנייה בגודלה. מספר מועט של חברי המפלגה, שפרשו מהציונים הכלליים, התמודדו בשתי מערכות-בחירות נוספות, וכשלו.

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




ע”מ
שתף 

הרשימה הממלכתית.

מפלגה ישראלית שהוקמה בשנת 1968. הקימו אותה חברי רפ"י - רשימת פועלי ישראל, שלא הסכימו להתאחד עם מפא"י ב - 1968 ולהשתתף בהקמתה של "מפלגת העבודה הישראלית". בראש רשימתה לכנסת עמד דוד בן גוריון.

בבחירות לכנסת השביעית ב-1969 זכתה ע''מ ב-4 ח''כ: בן גוריון, יגאל הורוביץ, מאיר אביזוהר, ואיסר הראל. זמן קצר אחרי הבחירות התפטר בן גוריון מהכנסת, ובמקומו נכנס זלמן שובל.

 

תגובות:
בבחירות קיבלו 4 מנדטים לכנסת. מטה הבחירות של ע"מ מוקם במשרדי "המחלבות המאוחדות" ברח' ז'בוטינסקי 1 ברמת-גן, שהיו בבעלות יגאל הורוביץ (לימים שר האוצר). ברשימה היו גם איסר הראל (ראש המוסד לשעבר) מאיר אביזוהר (דובר מפא"י לשעבר) וזלמן שובל (לימים שגריר בארה"ב).

תמי גלבוע
twiggi.tam@gmail.com




עליה חדשה
שתף 

נוסדה בשנת 1942 בכפר שמריהו כמפלגה פוליטית של עולים חדשים ממרכז אירופה (בעיקר גרמניה ואוסטריה).

התחברה בשנת 1948 עם ''העובד הציוני'' והקימה יחד אתו את ''המפלגה  הפרוגרסיבית'' (לימים - ''ליברלים עצמאיים''). מנהיגם המפורסם היה דר' פליכס רוזנבליט שעיברת את שמו לפנחס רוזן והיה שר - המשפטים בממשלות מ - 1948.

 

 
הייקים

הייקים עלו לארץ במסגרת "העלייה החמישית", שבין 1931 ל-1939 בה עלו 280,000 עולים. העלייה החמישית מורכבת מכמה וכמה עדות, למשל כמעט 40% מהעולים בעלייה החמישית הם פולנים ורק כרבע מהעלייה החמישית הם למעשה ...

 
למידע המלא




עם אחד
שתף 

המפלגה נוצרה ב-25 במרץ 1999 עם פרישת 3 חבריה (הח''כים עמיר פרץ, אדיסו מאסלה ורפיק חאג'-יחיה) מסיעת העבודה. בבחירות לכנסת ה-15 (1999) זכו ב-2 ח''כ (עמיר פרץ וחיים כץ) ובכנסת ה-16 ל-3 ח''כ (עמיר פרץ, אילנה כהן ודוד טל). ב-23 למרץ 2005 הצטרפו לסיעת העבודה.

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




פא”י
שתף 

פועלי אגודת ישראל.

תנועת פועלים דתיים שהתפלגה מ"אגודת ישראל" העולמית. הקרע בין פא"י לבין "אגודת ישראל" החל כבר בשנת 1937, על רקע הקמתה של תנועת הנוער "עזרא", לה התנגדה אגו"י. עלית הקיבוץ "חפץ חיים" על הקרקע והצטרפות פא"י לאיגוד המקצועי ולקופת חולים של ההסתדרות הגבירו את הקרע. אגו"י הקימה ארגון מתחרה לפא"י בשם פאג"י.

מעבר לערך שערים, עיתונה של מפלגת פא"י.




פלאטו
שתף 

רשימה פ''ש (''פלאטו שרון'') הופיעה בבחירות לכנסת התשיעית באותיות פ''ש וזכתה ב - 35,049 קולות שזיכו אותה ב - 2 חברי-כנסת .




צומת
שתף 

צומת – ''ציונות מתחדשת'' – תנועה בראשותו של הרמטכ''ל-לשעבר רפאל איתן (''רפול'').
הוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה - 12 (1988) וזכתה ב-2 מנדטים.

ב-1990  הצטרפה סיעת צומת לממשלת יצחק שמיר, ויו''ר המפלגה רפאל איתן (''רפול'') – הרמטכ''ל לשעבר – שהקים את המפלגה ב-1983 – נתמנה להיות שר-החקלאות.

בבחירות לכנסת ה-13 (1992) הדגישה צומת בּ?מ?צ?ע?הּ את דרישותיה לחוקק חוק לבחירה ישירה של ראש-הממשלה, להתנגד לכפייה דתית, לשלול נסיגה מרמת-הגולן, מיהודה ומשומרון, ולהגיב קשות על התקפות טרור.
בהתנגדותה לוויתורים טריטוריאליים יצרה צומת סיסמת-בחירות ''שלום תמורת שלום''. בבחירות אלו (1992) זכתה צומת ב-8 ח''כ, ונותרה באופוזיציה לממשלת רבין. ב-1995 פרשו 3 ח''כ מצומת – גונן שגב, אסתר סלמוביץ ואלכס גולדפרב – והקימו סיעה עצמאית בשם ''יעוד'', שהצטרפה לממשלת רבין. מפלגת צומת בראשות רפול הצטרפה ב-1996 לליכוד, ורפול נבחר לתפקיד שר החקלאות ואיכות הסביבה.
בכל מערכות הבחירות הבאות לא עברה צומת את אחוז החסימה, וחדלה מלהתקיים.

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




קידמה ועבודה
שתף 

רשימת מיעוטים שהיתה קשורה למפא''י, והיתה מיוצגת בכנסת השנייה (19511955) והשלישית (1955 – 1959)  תחיל ע''י ח''כ אחד (סאלח-חסן ח'ניפס) ובכנסת השלישית שני ח''כ (נוסף צאלח סלימאן). לקראת הבחירות לכנסת הרביעית (1969) פרש ח'ניפס והתמודד עצמאית (ונכשל) וגם מפלגתו שהתמודדה בלעדיו נכשלה – שתי הרשימות לא עברו את אחוז החסימה.




ר”צ
שתף 

ר"צ - התנועה לזכויות האזרח.

תנועה פוליטית שקמה ערב הבחירות לכנסת השמינית (1973), בעיקר על רקע אישי של אי הכללתה של שולמית אלוני ברשימת "המערך" לכנסת.
למעשה, נשענה התנועה, עוד לפני מלחמת יום הכיפורים, על אי הרצון הגובר בקרב שכבות רחבות של האינטליגנציה הישראלית כלפי הממסד הישראלי בראשות "מפלגת העבודה".
מגמה זו גברה לאחר המלחמה וסחפה עמה מצביעים רבים מתוך תנועת המחאה שקמה באותם ימים, גם מקרב אלה שרצו להעניש את המערך על "המחדל" של יום הכיפורים, מבלי לתמוך במגמה מדינית או חברתית רחוקה ממנה.
בבחירות אלה זכתה הרשימה במפתיע לשלושה נציגים בכנסת.
בשנת 1992 התאחדה ר''צ עם מפ''ם, והקימה את רשימת מר''צ (ראשי-תיבות מפ''ם+ר''צ) שזכתה ב-12 ח''כ בבחירות לכנסת ה-13.

 




רפ”י
שתף 

רפ"י = רשימת פועלי ישראל ובלתי מפלגתיים.

רשימת פועלי ישראל הוקמה ע''י בן - גוריון ב - 29 ביוני 1965 בביתו שבתל אביב בשדרות קק''ל - כיום שדרות בן גוריון  17.
באסיפה בביתו היו כ - 50 פעילים ומקורבים, ובראשם משה דיין ושמעון פרס. בן גוריון הכריז ''...אני מקים רשימה עצמאית שתדגול בבחירות אזוריות ובהפרדת רשויות ; מי שרוצה להצטרף אלי - מוזמן בזאת...''.

כל הנוכחים הופתעו, כי חשבו שהוזמנו לדון אם כדאי בכלל להתפלג ממפא''י ולא ציפו להודעה דרמטית של בן גוריון על החלטתו. שמעון פרס הצטרף לאחר ויכוח קצר עם בן גוריון. משה דיין היסס, ורק בספטמבר 1965 הצטרף למפלגה. מכאן נולד הביטוי שמשה דיין ''יושב
על הגדר''.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בבחירות לכנסת השישית ב - 3 בנובמבר 1965 קיבלה רפ''י 10 חברי כנסת, והיתה באופוזיציה לממשלת לוי אשכול. במשבר הפוליטי שקדם למלחמת ששת הימים ב - 1967 גברה הדרישה ברחבי הציבור להקים ממשלת אחדות לאומית, וגם אשכול נאלץ לוותר על תיק הבטחון שהיה בידיו ולהעבירו למשה דיין.

אחרי המלחמה הוקמה מפלגת העבודה בינואר 1968 ע''י איחוד מפא''י, רפ''י ואחדות העבודה. בכך נסתיים קיומה הקצר של רפ''י.
בן - גוריון לא האמין לשותפות עם חברי - מפא''י, ונשאר מחוץ לאיחוד המפלגות.

לקראת הבחירות של 1969 לכנסת השביעית, היו חברי רפ''י חלק מרשימת מפלגת - העבודה לכנסת, ואילו המיעוט שהתנגד לאיחוד עם מפא''י ואחדות - העבודה הקים את ע''מ - ''הרשימה הממלכתית'' - שזכתה ב-4 חברי כנסת, ובראשם בן גוריון, שהסכים ''לקשט'' את רשימתם אך התפטר מהכנסת כעבור זמן קצר, עזב את הזירה הפוליטית, התפייס עם יריביו לשעבר כמו גולדה מאיר, זלמן ארן, י.ש.שפירא - ועסק בכתיבת ההיסטוריה של המדינה והציונות ופעילותו כמדינאי עד למותו בדצמבר 1973.

סיעת ע''מ שבה היה חבר זמן קצר, קראה לעצמה גם בשם ''ממשיכי רפ''י'' או '' רפ''י - אומץ '' או ''רפ''י הרשימה הממלכתית'' וכדומה, אולם רוב חברי רפ''י הצטרפו למפלגת - העבודה. בן גוריון עצמו, בסוף חייו, נהפך לדמות לאומית מקובלת ונערצת. 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 נושאים קרובים - מפא''י  ; אחדות העבודה - פועלי ציוןע''מ  ;   רפ''י - אומץ .

  



 

רפ''י - אומץ 
זו היתה  המפלגה של ''ממשיכי רפ''י'' שלא הצטרפו למפלגת העבודה ונקראו תחילה ע''מ - הרשימה הממלכתית והתקיימו מ - 1969 ועד 1984, שאז הצטרפו לליכוד.




רק”ח
שתף 

רק"ח = רשימה קומוניסטית חדשה.

נוסדה בשנת 1965 כש"המפלגה הקומוניסטית הישראלית - מק"י" - התפלגה לשני פלגים: פלג אחד שהיה יהודי רובו ככולו, והמשיך להחזיק בשם המקורי עד 1975, כאשר התאחד עם תנועת "תכלת - אדום" למפלגת "מוקד", והפלג השני שהיה ערבי ברובו הקים מפלגה משלו בשם "רשימה קומוניסטית חדשה - רק"ח".

הפילוג אירע על רקע הידרדרות היחסים בין ישראל ומדינות ערב, כשברית המועצות התייצבה בגלוי לצד המחנה הערבי, במשלוח נשק ובתמיכה במדיניות. במצב זה התחדדו חילוקי הדעות במק"י כשרוב החברים היהודים משתמשים בזכות שניתנה אז בקומוניזם הבין לאומי לחלוק על עמדות של ברית המועצות. לקראת הבחירות לכנסת התשיעית ולוועידת ההסתדרות ה - 13 שינתה רק"ח את שמה ל"חד"ש - חזית דמוקרטית לשלום ולשיווין", שכללה גם חלק מ"הפנתרים השחורים" שהצטרפו אליה.

הפילוג בין מק''י לרק''ח כינס בצד אחד את המנהיגים דר' משה סנה, שמואל מיקוניס, אסתר וילנסקה ורוב החברים היהודיים של המפלגה - ומן הצד השני (ברק''ח) את מאיר וילנר , תופיק טובי, ורוב החברים הערביים. היה ברור בזמן הפילוג, שרוב החברים ורוב התומכים נוהים אחרי וילנר ותופיק טובי (כי רוב החברים והמצביעים של המפלגה הקומוניסטית בישראל היו ערבים) - אולם בסיעה בכנסת היה רוב לסנה ומיקוניס - ולכן נשמר להם השם מק''י.

סנה היה גם עורך עתון -המפלגה קול העם - והעתון נשאר בטאונה של מק''י.  רק''ח הסתפקה בעתון המפלגה בשפה הערבית ''אל - איתיאחד''.
עם היעלמותה של מק''י מהנוף הפוליטי - זמן מה לאחר פטירתו של דר' משה סנה - החלה רק''ח לכנות את עצמה בשם ''רק''ח - המפלגה הקומוניסטית הישראלית''.

 
מאיר וילנר




רשימה דמוקרטית לערביי ישראל
שתף 

רשימת מיעוטים שהיתה קשורה למפא''י ונבחרה לכנסת השניה (19511955) ולכנסת השלישית (1955 – 1959).

מפא''י תמכה ברשימה זו כספית וארגונית, וחבריה בכנסת הצביעו לפי הנחיית סיעת מפא''י.
שלושת חברי הסיעה בכנסת (השנייה והשלישית) היו: סיף א-דין א-זועבי, ג'בר מועדי ומסעד קסיס.




רשימה ממלכתית
שתף 

רשימה שנבחרה לכנסת ה-7 בראשותו של חבר הכנסת דוד בן-גוריון. לאחר זמן קצר התפטר בן גוריון מהכנסת, ובמקומו נכנס לכנסת זלמן שובל. ח''כ מאיר אביזוהר הצטרף למפלגת העבודה, ויגאל הורוביץ וזלמן שובל - לליכוד. (והיו לחטיבה בתוך הליכוד). בשלהי כהונת הכנסת ה-9 וה-10 פרשו חברי הכנסת יגאל הורוביץ, יצחק פרץ וזלמן שובל מהליכוד והקימו סיעה בשם רפ''י - הרשימה הממלכתית.
במהלך כהונת הכנסת ה-9, פרשו חברי הכנסת יגאל הורוביץ, יצחק פרץ וזלמן שובל, מהליכוד והקימו סיעה בשם רפ”י - הרשימה הממלכתית. בשלהי הכנסת ה-9 פרש יצחק פרץ מהסיעה והקים סיעת היחיד בשם הרשימה הממלכתית, אך כעבור 12 ימים חזר לליכוד. הורוביץ ושובל ביחד עם משה דיין הקימו את התנועה להתחדשות לאומית (תל”ם). במהלך הכנסת ה-10 התפצלה תל”ם, שהיו לה שני מושבים, ויגאל הורוביץ הקים סיעת יחיד בשם רפ”י- הרשימה הממלכתית, לפני שהחליף את שמה לאומץ.

בכנסת ה-7 כיהנו בה: מאיר אביזוהר, דוד בן-גוריון (גרין), יגאל הורביץ, איסר הראל (הלפרין) וזלמן שובל (פינקלשטיין).

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




רשימה מתקדמת לשלום
שתף 

מפלגה ערבית-יהודית רדיקלית שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-11 ע”י מיזוג בין ”אלטרנטיבה” היהודית, התנועה המתקדמת מנצרת ועוד כמה חוגים ויחידים.

המפלגה דגלה בזכות ההגדרה העצמית של שני העמים. הרשימה נבחרה לכנסות ה-11 וה-12, אך בבחירות לכנסת ה-13 לא עברה את אחוז החסימה.

בכנסת ה-11 כיהנו בה: מוחמד מיעארי ומתתיהו פלד (איפלנד).
בכנסת ה-12כיהן בה: מוחמד מיעארי.




רשימה ערבית לבדואים וכפריים
שתף 

רשימה לכנסת השמינית (1973) והתשיעית (1977), בראשותו של חמאד אבו רביעה (1929 – 1981), השייך של שבט אבו רביעה.

במהלך נכנסת השמינית הצטרף אבו רביעה למערך,  אחר כך פרש ממנו והקים – יחד עם רשימת קידמה ופיתוח (סיעת לוויין של מפא''י) הקים את הרשימה הערבית המאוחדת, מטעמה כיהן בכנסת התשיעית.

ברשימות הערביות הללו של מפא''י היתה נהוגה רוטציה, על מנת לאפשר למספר נציגים לכהן בכנסת. נהוג היה שחבר הכנסת המכהן מתפטר מתפקידו, וכך נכנס במקומו הבא אחריו ברשימה. כך בא אבו רביעה במקומו של סיף אל דין זועבי, שהתפטר. ברם, מאחר שאבו רביעה לא התפטר מתפקידו עפ''י סידור זה, ולא איפשר לבא אחריו – שייך ג'אבר מועדי – להיכנס לכנסת, נרצח אבו רביעה ע''י בניו של מועדי ב-12 בינואר 1981.




רשימה ערבית מאוחדת
שתף 

סיעה שקמה במהלך הכנסת ה-8, כאשר רשימות המיעוטים קידמה ופיתוח ורשימה הערבית לבדואים וכפריים התאחדו. הרשימה התמודדה בבחירות לכנסת ה-9 וזכתה במושב אחד.

בכנסת ה-8 וה-9 כיהנו בה: סיף א-דין א-זועבי, חמאד אבו-רביעה וג`בר מועדי.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.