חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 166 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



תנועות ומפלגות פוליטיות

הפנתרים השחורים
שתף 

 

תנועת מחאה עדתית של בני הדור השני של עדות המזרח בישראל, שקמה בתחילת שנות השבעים בקטמונים בירושלים והונהגה על ידי צ'ארלי ביטון וחבריו.

לקראת מערכת הבחירות של שנת 1973 התארגנו פעילי "הפנתרים השחורים" והצטרפו אליהם פעילים מעוזבי תנועת "העולם הזה - כוח חדש" (שלום כהן וחבריו). הרשימה לא עברה את אחוז החסימה לכנסת. 

הרשימה לכנסת נקראה בשם ''חופש'' (''חזית פועלים, פנתרים שחורים, שכונות,  וכו') - והיא הוקמה על בסיס של איחוד בין ''הפנתרים השחורים'' לבין הסיעה של שלום כהן בכנסת השביעית, [שהוקמה לפני כן, בעקבות פילוג כתוצאה ממאבק על ההנהגה בין אורי אבנרי ושלום כהן - שני חבריה של סיעת  העולם הזה ('העולם הזה – כוח חדש') - ונקראה בשם דמוקרטים ישראלים]. כאמור, ''חופש'' לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה ולא נכנסה לכנסת.

 

 

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




הרשימה הממלכתית
שתף 

מפלגה שהוקמה ע''י הפורשים מרפ''י, שהתנגדו להקמת מפלגת-העבודה ע''י איחוד רפ''י-מפא''י-אחדות-העבודה (1968).

אחד מראשי  המתנגדים לאיחוד, מאיר אביזוהר, קיבל הסכמתו של דוד בן גוריון (שהתנגד לאיחוד עם מפא''י ואחדות-העבודה) לעמוד בראש רשימה זו, ואליהם הצטרפו יגאל הורוביץ (איש כפר-ורבורג, פעיל רפ''י לשעבר) ואיסר הראל (לשעבר – הממונה על שירותי המודיעין והבטחון). ארבעה אלה נבחרו לכנסת השביעית (1969), אולם במהלך הקדנציה של הכנסת השביעית התפטר בן גוריון ופרש מהחיים הפוליטיים. במקומו נכנס זלמן שובל. לאחר עזיבתו של בן גוריון התפרקה הסיעה, מאיר אביזוהר נכנס למפלגת העבודה, יגאל הורוביץ הצטרף לגח''ל (שנהפכה לליכוד) ולימים נעשה שר-האוצר. סימנה של המפלגה בבחירות היה עמ.

 




התאחדות התימנים בישראל
שתף 

מפלגה עדתית של יהודי תימן בא''י.

הוקמה ב-1923 ונציגיה השתתפו באסיפת הנבחרים, הקונגרס הציוני העולמי, מועצת העם, מועצת המדינה הזמנית, והכנסת הראשונה והכנסת השנייה. מנהיגיה: סעדיה כובשי, זכריה גלוסקא, שמעון גרידי ומשה מקייטין. שיא כוחה היה – 1 ח''כ. מטרתה (עפ''י המצע): לפעול ''להחזקת המצב הכלכלי, הפוליטי והתרבותי של התימנים המתיישבים בארץ ישראל...'', ועוד...      

 




התחיה
שתף 

מפלגה שנוסדה בכנסת התשיעית ע''י גאולה כהן וחברים נוספים שפרשו יחד אתה מהליכוד משום שהתנגדו לנסיגה מסיני שנכללה בהסכם השלום עם מצרים.

היו ל''תחייה'' 3 ח"כ בכנסת העשירית, 5 ח''כ בכנסת ה -11, 3 ח''כ בכנסת ה - 12.
היא ירדה מהמפה הפוליטית לאחר שבבחירות לכנסת ה - 13 (23.6.1992) לא הצליחה להכניס לכנסת אפילו נציג אחד.

בנוסף לגאולה כהן עמדו בראש ''התחיה'' האישים הבולטים הבאים: פרופ' יובל נאמן, שהיה לימים שר- המדע בממשלת הליכוד, הסופר משה שמיר, מראשי תנועת העבודה למען א''י השלמה, וחנן פורת, מראשי המתנחלים (''גוש אמונים'') ומפעילי המפד''ל.
    

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




התחיה-צומת
שתף 

תנועת צומת והתחיה הופיעו בכנסת ה-11 ברשימה מאוחדת ימנית חילונית. הרשימה המאוחדת זכתה ל-5 מנדטים. התנועה למעשה הוקמה מרשימת התחיה שכבר הייתה בכנסת קודם לכן, ומתנועת "צומת" של רפאל איתן שהוקמה לאחר מלחמת לבנון הראשונה, בה שרת רפול כרמטכ"ל. חברי הכנסת היו רפאל איתן, אליעזר ולדמן, גאולה כהן, יובל נאמן, גרשון שפט.

הרשימה שמיקמה עצמה כאופוזיציה של ממשלת האיחוד הלאומי בראשותו של שמעון פרס לא היוותה גורם משמעותי כנגד הממשלה בעלת רוב עצום. למרות האיחוד בין התנועות ב-1986 לתנועה אחת בשם "תחיה", רפול עזב את התנועה ב-1987 עקב חילוקי דעות שהיו בקרב הקבוצה. חילוקי הדעות לא היו ממש על רקע אידאולוגי מאחר שבין גאולה כהן ורפול לא היו חילוקי דעות מהותיים. גאולה כהן שעוד קודם לכן פרשה ממפלגת הליכוד על רקע אידאולוגי מובהק עקב הסכם השלום עם מצרים. מאז היא הובילה קו נוקשה והתנגדה למהלכיו של בגין. הייתה זו גאולה שבעצם הבינה את החשיבות של רפול והעמידה אותו בראש הרשימה המאוחדת כדי למנף את הרשימה הימנית גם בקרב עובדי האדמה וחברי הקיבוצים והמושבים, שאולי הזדהו עם כיווני הרשימה פוליטית ותמכו בממשלה בקו שלה במלחמת לבנון הראשונה אבל לא היו יכולים נפשית להצביע עם הימין. צירופו של רפול אפשר לאותם אנשים לעשות את הצעד של עזיבת מפלגת העבודה, והצבעה לרשימה ימנית יותר.

בנובמבר 1987 שנה לאחר ייסוד המפלגה המאוחדת שנקראה התחייה, עוזב רפול את התנועה ומקים מחדש את תנועה "צומת" שרצה לכנסת ה-12 באופן עצמאי.

רפול אינו היחידי שעוזב את התנועה. בנה של גאולה כהן צחי הנגבי, מחליט לעזוב את התנועה ולחזור לליכוד. צחי, שנלחם כנגד מנחם בגין בפינוי ימית והיה לאחד הסמלים של המלחמה כנגד נטישת היישובים בסיני, אומר כי "בכנסת ה-12 אני לא אהיה עם אימא".




התיישבות
שתף 

מפלגה שהכריזה שהיא לוחמת בבנקים, לא קיבלה מספיק קולות ונעלמה.







התנועה לאחווה
שתף 

גוף עדתי של בני עדות המזרח, בראשותם של פעילים מעולי בבל ברמת גן, בבאר שבע ובפתח תקווה. הוקמה בשנת 1959 כד להיאבק למען שיווין חברתי ויותר פתיחות של החברה הישראלית לעולים חדשים בכלל, ולבני עדות המזרח בפרט.
על אף ניסיונות חוזרים ונשנים, לא הצליחה התנועה לעבור את אחוז החסימה במערכות הבחירות לכנסת, אולם זכתה לייצוג ברשויות מקומיות.




התנועה להתחדשות
שתף 

זוהי תנועה פוליטית שהקים מרדכי בן פורת, שהיה חבר כנסת מטעם רפ"י ואחר כך מטעם תל''ם, תנועתו של משה דיין.
אחרי מותו של משה דיין הוא הקים תנועת המשך לת''לם בשם ''תנועה להתחדשות ציונית וחברתית'', שהיה בה גוון עדתי מסויים. תנועה זו התמודדה בבחירות ל כנסת ה-11 (1984) אך נכשלה ולא נכנסה לכנסת.

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




התנועה להתחדשות ממלכתית
שתף 

תל''מ - התנועה להתחדשות ממלכתית.

תנועתו של משה דיין - ראשיתה בהתפטרותו הדרמטית של משה דיין מתפקידו כשר - החוץ בממשלת בגין באוקטובר 1979, על רקע מה שנראה לדיין כ''סחבת'' ממושכת במתכוון במימוש ההבטחות של בגין לסאדאת להעניק סמכויות של אוטונומיה לעם הפלשתינאי בא''י המערבית.
דיין גיבש את תומכיו והתמודד ברשימתו העצמאית בבחירות לכנסת העשירית (30.6.1981) וקיבל 30,600 קולות = 2 ח''כ. זמן קצר לאחר הבחירות נפטר דיין ממחלה ממארת, ונסיונו של מוקירו מרדכי בן - פורת ליצור מפלגת - המשך בשם ''התנועה להתחדשות ציונית וחברתית'' נכשל, לאחר שלא עברו את אחוז החסימה. (בבחירות לכנסת ה-11
).




התנועה לשלום ובטחון
שתף 

התנועה לשלום ולבטחון הוקמה לאחר מלחמת ששת הימים (1967) ותבעה מממשלת ישראל להכריז על נכונותה להיסוג משטחים שנכבשו ב - 1967 תמורת הסדר שלום, שיבטיח גם בטחון.

אחדים מחברי תנועה זו הקימו רשימה לכנסת, אולם בבחירות (1969) לא עברה הרשימה את אחוז החסימה.




ויצ”ו
שתף 

ארגון עולמי של נשים ציוניות.

עם קום המדינה ניסו להיות מפלגת נשים והשתתפו בבחירות לכנסת הראשונה (25.1.1949) באות נ' וקיבלו קולות 5713,
שזיכו אותם בחברת כנסת אחת (רחל כגן).

 

 

 

 

 

 

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין  




חד”ש
שתף 

''חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון'' - רשימה קומוניסטית לכנסת, נוסדה ע''י רק''ח (המפלגה הקומוניסטית הישראלית).

בשמה החדש, ובתקנון החדש שלה, הצליחה חד''ש לרכז בתוכה וסביבה אינטלקטואלים ערבים (בנצרת, למשל) שהגיעו לעמדות-השפעה ברשויות המקומיות וגם לגבש סיעה יציבה בכנסת.

 

 

 

 

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




חופש
שתף 


רשימת חיילים משוחררים, פנתרים שחורים ופועלים בראשותו של שלום כהן  שלא הצליחה בבחירות לכנסת.




חזית דתית לאומית
שתף 

רשימה משותפת של כל המפלגות הדתיות ה צ י ו נ י ו ת . (כלומר: המזרחי והפועל המזרחי - ובלי המפלגות החרדיות אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל). הופיעו לראשונה בשם זה בבחירות לכנסת השלישית (26.7.1955) וקיבלו 11 חברי-כנסת.




חזית דתית תורתית
שתף 

מסגרת משותפת לשתי המפלגות החרדיות אגודת-ישראל ו פועלי-אגודת-ישראל בבחירת לכנסת השלישית, הרביעית והשמינית.

האותיות בקלפיות היו גד – צירוף האותיות ג (אגודת-ישראל) ו-ד (פועלי-אגודת-ישראל). המסגרת המשותפת  ''חזית דתית תורתית'' הגיעה לשיא כוחה – 6 ח''כ – בבחירות לכנסת השלישית (1955) והרביעית (1959). בשנת 1977 התפלגו שוב לשתי סיעות – אגודת-ישראל ופועלי-אגודת-ישראל. (בהופעתם העצמאית, וגם במסגרת משותפת עם מפלגה אחרת, דתית-ציונית, זכו פועלי-אגודת-ישראל בח''כ אחד בלבד בכל אחת ממערכות הבחירות לכנסת התשיעית (1977), האחת-עשרה (1981) ה-12 (1984), וה-13 (1992).

מאז לא התייצבה פועלי אגודת ישראל לבחירות לכנסת – אם כי הוסיפה להיות תנועה התיישבותית, להחזיק בבנק שהקימה (''בנק פועלי אגודת ישראל''), ועוד.




חזית השמאל
שתף 

 

חזית השמאל'' התארגנה ע''י ''מפלגת פועלים השומר הצעיר'' שהיתה אופוזיציה שמאלית למפא"י בראשותם של מאיר יערי ויעקב חזן.

אליהם הצטרף יעקב זרובבל שהיה המנהיג הראשי של מפלגת ''פועלי-ציון שמאל'' שלא זכתה להצלחה אלקטוראלית רבה בארץ, ולכן ניאותה להתחבר ל''שומר הצעיר'' לברית-מפלגות זמנית שמאלית.

המנהיג השלישי של חזית השמאל היה ב. לינקובסקי, איש ''הליגה הסוציאליסטית'' שהיתה הזרוע הפוליטית העירונית של ''השומר הצעיר'',, שרוב חבריו ותומכיו הרגילים היו חברי-הקיבוץ-הארצי ''השומר הצעיר''. לימים עיברת את שמו ללין, ולזכרו הוקם בחיפה בניין מרפאת לין בקריית אליעזר בחיפה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  




חקלאות ופיתוח
שתף 

רשימה ערבית בראשותו של מוחמד א-נאשף (1906 – 1979), שהתמודדה בבחירות לכנסת הרביעית (1959).

הרשימה זכתה רק בח''כ אחד – למרות שהסקרים המוקדמים בציבור הערבי חזו לה אפשרות ריאלית לזכות בשלושה ח''כ.

בכנסת הרביעית כיהן א-נאשף כחבר בשתי ועדות: ועדת הכנסת וועדת החינוך והתרבות. כמו כן, א-נאשף כיהן גם כראש המועצה המקומית של טייבה.




חרות.
שתף 

השם המלא: ''תנועת החרות - מיסודו של הארגון הצבאי הלאומי''.

נוסדה בשנת 1948 ע''י מנחם בגין, מפקד האצ''ל, וחברי המפקדה שלו כתנועה פוליטית השואפת לשלמות הארץ ולצדק סוציאלי, והמנסה להגשים את חזון ז'בוטינסקי בדבר מדינה עברית בארץ ישראל השלמה, דמוקרטיה, ליברליזם ויוזמה חופשית וכלכלה תחרותית.

 

 

 

 

בכנסת הראשונה כיהנו מלבד בגין גם דר' יוחנן בדר, ה''מוח'' הכלכלי של התנועה, וכן חברי מפקדת אצ''ל בעבר אליהו מרידור, חיים לנדאו, ואישים בולטים כמו המשורר אורי צבי גרינברג והפרופסור למתמטיקה ע?ר?י ז'בוטינסקי בנו של זאב ז'בוטינסקי, והלל קו?ק  בנו הצעיר של המנהיג הציוני - דתי הידוע הרב קו?ק.

בכנסת השניה הורחק בגין לתקופה קצרה מהכנסת בשל התפרעות קהל משולהבת בעקבות נאום אופוזיציוני חריף שלו  ירושלים נגד הסכם השילומים עם גרמניה וזריקת אבנים של חלק מהקהל על בניין הכנסת בזמן הדיון בנושא השילומים מגרמניה.

 בכנסת השלישית (1955) היתה ''חרות" המפלגה השנייה בגודלה והיוותה את האופוזיציה התקיפה ביותר למפלגת השלטון, מפא''י. ב - 1965 התאחדה עם המפלגה הליברלית (הציונים-הכלליים לשעבר) ל''גוש חרות - ליברלים'' (גח''ל), ב - 1967 הצטרפה גח''ל לממשלת אחדות לאומית שהחליטה על ''מכה מקדימה'' אשר חיסלה את חילות האוויר של מצרים, סוריה וירדן, והבטיחה בכך את הניצחון במלחמת ששת הימים. בשנת 1973 הורחבה גח''ל ע''י צירוף ע''מ - הרשימה הממלכתית ו"התנועה למען א''י השלמה" ושינתה את שמה ל''הליכוד''. בשנת 1977 זכה ''הליכוד'' בניצחון בבחירות לכנסת, והקים ממשלה בראשותו של מנחם בגין.  

 

 

 





 


 

 

 

גם ראשי הממשלה מן הליכוד שבאו אחרי מנחם בגין, יצחק שמיר, בנימין נתניהו ואריאל שרון, היו כולם חברי ''תנועת החרות'', ולא חברי המפלגה הליברלית או ע''מ או כל מרכיב אחר של הליכוד. דבר זה מדגיש את מרכזיותה של ''חרות'' בתוך תנועת ''הליכוד''. למעשה, יצרה ''חרות''  משטר דו - מפלגתי בישראל, ע''י השותפויות שלה עם מפלגות קרובות (ליברלים, ע''מ, וכו')  שהתייצבו יחד אתה מול ''השמאל'': (מפלגת העבודה, מפ''ם, מר''צ וכדומה).
"חרות" והמפלגות הימניות האחרות נקראות גם בשם ''המחנה הלאומי''.

 

בתקופה ש''חרות'' היתה מפלגה ללא שותפויות היה לה עתון מפלגתי משל עצמה בשם ''חרות'', שהופיע כל יום מ - 1948 ועד 1965. כשהוקם גח''ל נסגר העתון ''חרות'' ונוצר עתון יומי משותף של גח''ל ושמו: ''היום''. מטעמים כלכליים נאלץ ''היום'' להיסגר מחוסר תפוצה מספקת, ו''חרות'' נותרה מפלגה ללא עתון משלה,  אולם השפעתה הציבורית לא ניזוקה מכך, אלא דווקא הלכה וגברה, במסגרת הרחבה יותר של ''הליכוד''.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.