חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 173 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



בשכונה

מעברההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

תוך 48 חודשים מקום המדינה, הוכפלה האוכלוסייה בשל פתיחת השערים והעלייה מסיבית של יהודים מכל העולם.

לא היה איפה לשכן את גלי העלייה הענקיים הללו, וכך הוקמו בחופזה בכל חלקי הארץ כ - 140 מעברות, הגדולה שבהן הייתה מעברת "שער העלייה", בכניסה לחיפה.

העולים שוכנו במעברות באוהלים בדונים פחונים. וצריפונים.

 

 

 

חלקן של המעברות הוקמו בקרבת שכונות מגורים, וכילדים היינו הולכים מפעם לפעם לעבר המעברות, לצפות באנשים שהיו שם, שנראו לנו שונים ודברו בשפה שונה ולא ברורה, חלקם נראו לנו מבולבלים עצובים וכועסים, כפי שביטא זאת אפרים קישון בסרט הנפלא - סאלח שבתי.

  

 

 



התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .


"...
כאלו אפשר למתח קו ולומר: מתחתיו העוני. הנה הלחם שבצבעי אפור זולים נהיה שחור והזיתים בצלחת קטנה על מפת השולחן.
באוויר, עפו יונים במטס הצדעה לצלילי הפעמון שביד מוכר הנפט בעגלה האדומה
,
והיה גם קול הנחיתה של מגפי הגומי באדמה הבוצית הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף, בשכונה שאמרו עליה מעברה
.
הקו היחיד שראיתי היה קו האופק ומתחתיו הכול נרא העני
...."
רוני סומק / "קו העוני".

 


שושנה דמארי שרה בשירם של י. אורלנד / מ. וילנסקי "זכריה בן עזרא":
"...אני זכריה בן עזרא / ולחמי לחמא עניא / וגר אני במעברה / אצל הכביש לנתניה
...".




מצחצח נעליים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הוא היה יושב על שרפרף קש ולפניו תיבת עץ ובה מספר תאים, ובהם מברשות נעליים, משחות נעליים בצבעים שונים וסמרטוטים. במרכז התיבה היה מקום מוגבה מעט עליו היה מניח הלקוח את רגלו.
 
המצחצח היה מקפל מעט את שולי המכנס כדי שלא יתלכלך ודוחף משני צידי הנעל בינה ובין הגרב חתיכות קרטון כדי שהגרב לא תוכתם במשחת הצחצוח. ואז היה מורח שכבה הגונה של משחת נעליים ומתחיל להבריש את הנעל בעזרת שתי מברשות, במהירות רבה. המהדרין היו מלווים את פעולת ההברשה בדפיקה רועמת על תיבת העץ בעזרת ידית המברשת, מברישים ודופקים, מברישים ודופקים עד שהנעל קיבלה ברק "כמו חדש". היו כאלה שנהגו לירוק על הנעל תוך כדי צחצוח, כדי להוסיף לה ברק.

לא ברור מדוע מקצוע זה נחשב היה נחות מכל שאר המקצועות, אבל האיום של האימהות שלנו היה "...אם לא תלמד - בסוף תהיה מצחצח נעליים...".
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




מקלט ציבוריהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 




משחיז סכינים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
 
עוד בעל מקצוע שהיה מגיע לשכונה, בדרך כלל רכוב על אופניים, והרי צועק בקול שרן שלייפן ...שרן שלייפן... 

עד שגמר להתקין את עצמו היו מתקבצות לידו עקרות הבית, כל אחת מביאה איתה את הדרוש השחזה.
משחיז הסכינים היה מעמיד גלגל גדול שהיה מחובר לפדאל (דוושה) אותה הפעיל בלחיצה קבועה ע"י רגלו, דבר שגרם לאופן אליו היה קשור סרט השחזה להסתובב במהירות.. אז היה מקרב לסרט ההשחזה את הכלי שדרש השחזה, סכיני מטבח, מספריים, אולרים, גרזנים ועוד, ולוחץ קלות את להב הסכין את מול סרט המשחזת המסתובב במהירות, דבר שגרם לשפע של ניצוצות להינתז, לצהלת הילדים הרבים שהתקבצו במקום.
  בכל פעם שעצר משחיז הסכינים את תנועת הגלגל כדי לבדוק בעזרת אצבעו עד כמה הצליח לחדד את הלהב, פחדנו - הילדים שהתגודדו סביב מכשיר הפלאים - שמא תקוצץ אצבעו. 

כנראה שזה לא היה מקצוע מכניס "מי יודע מה", ודי מהר נעלמו משחיזי הסכינים מנופי שכונתנו. אבל איכות הסכינים הייתה עדיין ירודה, ואת מלאכתו של משחיז הסכינים "האנושי" עשה מחדד הסכינים הביתי, עד שהטכנולוגיה התפתחה ויוצרו סכיני הפלדה הללו שחותכים כל דבר בקלילות, גם את האצבעות...
 
 
 

 

זכרונות:
"...היה גם דגם משופר. המשחיז היה נוסע על אופניו ועוצר בשכונה, מעמיד את הגלגל האחורי באוויר באמצעות מעין דורגל בצורת משולש עם בסיס רחב שמחובר לצירי הגלגל, ואז מדווש מסובב את הגלגל אשר בתורו היה מפעיל מנגנון אשר סובב את אבן המשחזת...".

דב
maverick@netvision.net.il

 

 

 

 

 

  


לצפיה בכל התגובות לחצו כאן




משקל רחובהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בעבר היו בקרנות רחובות מרכזיים חשובים משקלים גדולים, שבתמורה למטבע יכולת לשקול את עצמך עליהם ולקבל פתק קרטון, עליו היה מודפס המשקל שלך.
בחיפה למשל היה משקל אחד שכזה בצומת הרחובות הראשיים הרצל ובלפור, והוא שימש לא רק כנקודת שקילה אלה גם כמקום מפגש של "בליינד דייטים" בזמנו.

בחזית המשקל היתה גם מראה שאיתה יכולת לראות את עצמך, לעיתים לא הייתה מאמין למספרים שהודפסו על פיסת הקרטון הקטנה, והמראה הייתה שם להוכיח לך שאתה אכן שמן....

המשקל הזה היה מקור לבדיחות רבות, אחת מהן הייתה בקשר לאנשים השמנים, עליהם נאמר בזמנו שכשהם עולים על המשקל - הפתק מדפיס:  " נא לעלות אחד אחד"...

המשקלים הופעלו על ידי חברה בשם "הרמלין", והם נעלמו מרחובות ערינו לאחר שהיפנים התחילו להציף אותנו עם מחשבי כיס, שעונים דיגיטליים ו...משקלים ביתיים. 





מטבעות לשון:

נא לעלות אחד אחד
מטבע לשון הבא לתאר בעל/ת משקל מופרז. "...ראית את החברה החדשה של איציק? זאת מקבלת כרטיס נא לעלות אחד אחד...". 

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג - סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




מתקנת גרביים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בזמנים ההם היה מכל דבר מעט, ולא זרקו כלום, אלה תיקנו. אותו הדבר לגבי הגרביים. לא היו בזמנו מגרות גרביים עמוסות מכל סוג כפי שיש היום, וכשנוצרו בגרביים חורים מרוב שימוש - היו מתקנים אותן שוב ושוב, עד שהתפוררו.

האימהות שלא אהבו לתקן גרביים היו מוסרות אותן למתקנות הגרביים. היו אלה נשים מבוגרות שסבבו בבתים ואספו את הגרביים המחוררות והיו עושות את עבודות ההטלאה תמורת פרוטה. כלי עבודתן של מתקנות הגרביים היה מן מתקן ידני עשוי עץ שחלקו העליון היה נראה כפטרייה. על הפטרייה היו המתקנות כורכות את הגרב ומבצעות בה תיקון.
למתקנות הגרביים היותר משוכללות  היה מכשיר חשמלי מיוחד שהיה משמיע קול כמו של מקדחת רופא שיניים.

לחלק ממתקנות הגרביים הללו הייתה גם קובה קטנה בה היו יושבות ועובדות לאור מנורה זעירה. הקובות הללו היו בדרך כלל במגרעת שהייתה מתחת לגרם המדרגות שבין קומת הפארטר והקומה הראשונה בבנין. היו גם בחנויות מסויימות תחנות איסוף לגרבי נילון עם "רכבת". 




נגר נייד.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

בזמנים ההם היו בעלי מקצוע רבים שנהגו לעבור ברחבות השכונה ולהכריז בקול רם על אומנותם, למשל הזגג, משחיז הסכינים ועוד.

לאלה יש לצרף גם את הנגר הנייד. יאמר מייד, בעלי המלאכה הללו שהסתובבו  ברחובות השכונה במטרה לקושש לעצמם שעת עבודה מזדמנת מפה ושם כונו במילת הגנאי  "חעפרים", (מהמילה "חעפ" באידיש שפירושה – "לחטוף"). לעומתם היו בעלי אותו המקצוע שהיה להם מקום קבוע, בית עסק או מחסן או בית מלאכה משם יצאו למשימות, על פי ההזמנות שקיבלו.

לאורך השנים, שנות ה-50 וה-60, התפתחו מקומות מפגש לבעלי המקצוע ה"חעפרים" הללו, ובכל עיר היה אפשר  לדעת לאיפה צריך ללכת כדי לאתר "בלעמלוכה" ("בעל מלאכה" באידיש)  לעבודה נדרשת.

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




סיור חלונות ראווההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

סיור חלונות ראווה, יחד עם בית הקולנוע השכונתי, היו חלק מהבילוי של הזמנים ההם.
הולכים לאורך החנויות שבשכונה שבדרך כלל היו מרוכזות ברחוב מרכזי אחד, חנות על יד חנות, ומזינים העיניים במוצרים המוצגים בחלון הראווה.

 




סנדלריה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסנדלרייה הייתה בית עסק שהיה אפשר למצוא שכמותו בכל שכונה, זאת כיוון שבזמנו מספר הזוגות שהיו לכל אדם היה מוגבל ביותר, ולא מיהרו להשליך את הנעליים, גם אם הפכו ללוחצות, נפגעו נקרעו או נשחקו.

 

 

 

 

 בסנדלרייה היה הסנדלר מתאים לכל נעל את הפיתרון עבורה: את זאת היה מרחיב, לשנייה היה מחליף סוליה, לשלישית מחליף עקב ולאחרת היה גוזר את ראשה, כדי שתתאים לעוד קצת זמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




פחוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

מבנה ארעי מפח מגלוון שהיה אחד מהמבנים בהם שיכנו את העולים במעברות.
היה זה מבנה בעל קירות דקיקים מפח, שהיה חם בקיץ וקר ודולף בחורף, וכאשר ירד גשם מי שהיה בתוך הפחון סבל מרעש איום של התנפצות טיפות הגשם על הפח.


התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .




פחח נייד.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הפחח הנייד היה מסתובב בשכונות כשהוא נושא על גבו במין תיק כזה, חתיכות פח מגולוון בגדלים שונים ופרימוס עם "זרבובית" שממנה הייתה בוקעת האש, מגוון של "פטישים" להלחמה וכמובן- בדיל. הפחח הנייד היה מתקן "על המקום" גיגיות מפח, פיילות, דליים וכל מה שהיה עשוי מפח.




פסאג`הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

עוד לפני שהיו הקניונים, שנים רבות לפני, היינו הולכים לבלות לאורך הרחובות הראשיים, אלנבי בתל אביב,  הרצל בחיפה, בן יהודה בירושלים. טיול של התבוננות בחלונות הראווה של חנויות שההורים טענו שאף פעם לא נוכל להיכנס אליהן, כיוון שהן מציגות מוצרים ש"אף פעם לא נוכל להלרשות לעצמנו"...
הפסאג' היה מבנה ובו מספר חנויות תחת אותה קורת גג, כמו למשל פסאג' הוד בתל אביב.

שלישיית הגשש החיוור שרה בשיר "כולם חכמים כולם" (י. לונדון / י. רוזנבלום):
"...מעשה בחבצלת סרנגה מרחוב העוגן שש, / שהיה לה גם יופי גם חן, גם שלושה מגרשים, / בית ארבע קומות, עם חנויות ופסאג'...".









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.