חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 175 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




עיתונים ושבועונים

על המשמר
שתף 

 

"על המשמר'' נוסד ב - 1948 עם הקמת מפ''ם - למעשה על ידי שינוי שמו של עתון הקיבוץ הארצי השומר הצעיר מ''משמר'' ל''על המשמר'' וע"י צירוף ד"ר משה סנה ונציגי מפלגת "אחדות העבודה - פועלי ציון"  למערכת - העתון (מפ''ם הורכבה מ''השומר הצעיר'', ''אחדות העבודה'' וד"ר משה סנה ואנשיו).

העתון ''על המשמר'' התקיים כל עוד התקיימה מפ''ם כמפלגה עצמאית. ב - 1992 התמזגה מפ''ם עם ר''צ והקימה יחד אתה את מר''צ, וב - 1994 היתה מר''צ חלק מרשימת ''חיים חדשים'' בהסתדרות בראשות חיים רמון ועמיר פרץ - ואז בוטלה למעשה מפ''ם ותוך כשנה חדל  ''על המשמר'' להתקיים. 

 

כותרות העיתון במאי 1948


"...נפל דבר בישראל, נפל דבר. ואיש אינו יוצא לעמוד על המשמר. וגם לא נושא עיניו, אל החרות, למרחב. ובעולם הזה, הבוקר לא עולה. ורק הארץ מלאה חמס -  והצופה חולה
..."
מתוך "נפל דבר" מאת אפרים סידון, ינואר 2006.




עלה
שתף 

עלה היה עלון חטיבת הנוער של איחוד הקבוצות והקיבוצים. יצא לאור בשנים 1956 - 1978.




עמדה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




עקרב
שתף 

שבועון סאטירי, בעריכתו של הקריקטוריסט יוסף ב??ס - שהיה מפרסם ב''הארץ'' קריקטורות פוליטיות וחברתיות. שבועון זה יצא לאור בהמשך לשבועון סיכות, שנסגר, וגם הוא נערך על ידי אותה מערכת של סיכות. השבועון עקרב הופיע בשנים 1946 - 1947, ונסגר לאחר קום המדינה.




פופי
שתף 

בשנים 1971-1972 יצא בישראל שבועון לילדים בשם "פופאי/חבריה" אשר כלל בין השאר רצועות קומיקס צבעוניות מתורגמות לעברית. סדרת האנימציה הקלאסית שודרה בטלוויזיה החינוכית גם בדיבוב, ובערוץ המזרח התיכון. הסדרה פופאי ובנו שודרה בערוץ 2 וכיום בערוץ ג'וניור. הסדרה עוסקת בחייהם של פופאי, אוליב אשתו וילדם סויפי, וכן במשפחתו של בלוטו וילדו טנק.

פופאי הוא אחת הדמויות המפורסמות ביותר של הקומיקס מצד אחד ושל הסרטים המצויירים מצד שני, ופרצופו המכוער הוא אחד הידועים ביותר ברחבי העולם כולו. המלח אדיר הכח שמקבל את כוחו מאכילת התרד נוצר בידי הקומיקסאי אלזי סגר (אדם שהתפרסם לראשונה הודות לסדרת קומיקס על עלילותיו של צ'רלי צאפלין כוכב הסרטים האילמים) ב-1929 כדמות מכוערת במיוחד של מלח בעל עין אחת ומקטרת נצחית בתוספת לכוחות על בלתי אפשריים.

עוד לפני שהגיע פופאי עצמו לישראל כבר הופיעו דמויות שונות בהשראת דמותו וכוחות העל שלו שמופיעים כתוצאה מאכילת התרד. בעברית הופיעה בשנות החמישים דמותו של איש הפלמ"ח גידי גזר שקיבל כוחות על כתוצאה מאכילת גזר, ובשנות השישים יואב בן חלב הילד הבלונדיני חובש הכובע טמבל שקיבל כוחות כאלה כתוצאה משתיית חלב, וידידו הטוב דרור הגיבור שקיבל גם הוא כוחות על  הודות לחלב אך הוא היה אנין טעם יותר מחברו יואב,לא כל חלב אלא רק תרכיז חלב. לכל אלה אפשר לקרוא "ילדיו של פופאי ".

בישראל פופאי הופיע לראשונה בסיפורי קומיקס קצרים בני עמוד אחד על עלילות פופי (כך אויית השם) במגזין "בוקי" מ-1967. בשנות השבעים שהסרטים המצויירים החלו להיות מוקרנים בטלוויזיה הישראלית והפכו את פופאי לדמות המוכרת לכל ילד. הוא הפך לגיבור של מגזין מודפס על עלילותיו.

המגזין פופי (איות שונה מזה המקובל בדרך כלל בעברית ומזה שבו אנו משתמשים כאן) הופיע ב-73 חוברות צבעוניות בהוצאת מ. מזרחי. בשנים 1971-1976. זוהי סדרת הקומיקס הארוכה ביותר שהופיעה עברית על דמות אחת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




פי האתון
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה




פילון
שתף 

פִּילוֹן הוא כתב עת לילדים.

העיתון יצא לראשונה ב-1976 כדו-שבועון בהוצאת מסדה. בצוות המייסד היו העורכת נירה הראל, המעצב עמרם פרת והציירת אורה איתן. הדפסת כתב העת הופסקה לאחר חמישים גליונות, וכעבור חצי שנה, באפריל 1979, יצא לאור מחדש בסיוע בנק דיסקונט.
"פילון התחרה בשבועון "אצבעוני", המופיע ברציפות מ שנות החמישים. לוגו העיתון עוצב על ידי המעצב הגרפי עמרם פורת בשנת 1980.

בגיליון 76 הוחלף הצוות: הראל הוחלפה בעורך ראובן וימר, ואשר ציזר הפך למעצב והמאייר. כותבים חדשים הצטרפו לעיתון, שהפך מסחרי יותר מגרסתו הקודמת. בעקבות משבר המניות באמצע שנות ה-80, הפסיק בנק דיסקונט את תמיכתו ב"פילון", שנקלע עקב כך למצוקה כלכלית, אך הצליח לשרוד עד אמצע שנות ה-90.

ב-1996 הופסקה הדפסתו פעם נוספת.

 

 

 

רטרו:
בספטמבר 2007 חידשה הוצאת "ציבלין" את הוצאת כתב העת. העורך האחראי והמו"ל הוא אורן ציבלין והעורך בפועל הוא איטו אבירם. הגיליון הראשון בגרסה החדשה של "פילון" הודפס בכ-60 אלף עותקים. בגלגולו הנוכחי שומר "פילון" על רוח העיתון המקורי משנות ה-70: העיתון מודפס בצבע מלא על נייר נטול עץ, אשר אפיין את שנות ה-70, רבים מכותביו ומאייריו המקוריים הוחזרו ומדורים פופולריים במיוחד זכו לפרסום מחודש.

פילון במתכונתו החדשה נסגר.




פלסטיין פוסט
שתף 

תחילתו של "פלסטיין פוסט" קשורה בעיתון בשם "Palestine Bulletin" שנוסד בירושלים על ידי יהודי אמריקני בשם ג'ייקוב לנדאו. העורך הראשי של העיתון בשנותיו הראשונות היה גרשון אגרונסקי, אגרון, לימים ראש עיריית ירושלים.

בשנת 1932 הקים אגרונסקי עיתון חדש, במטרה להתחרות בבוליטין, אך בסופו של דבר סיכמו אגרונסקי ולנדאו על שיתוף פעולה, והיו לבעלים שותפים של עיתון אחד. הבוליטין חדל מלהופיע, ולמחרת היום, ב-1 בדצמבר 1932 (א' בכסלו תרצ"ג) החל לצאת העיתון "The Palestine Post", אשר בגיליון הראשון שלו נכתב כי הוא ממשיך את העיתון "Palestine Bulletin".

במאמר הראשי בגיליון הראשון כתב אגרונסקי: "מטרתנו לתת לציבור בארץ ישראל עיתון עברי בשפה האנגלית, ולאפשר לפקידי הממשל הבריטי בפלסטינה הבנת מה בענייני יהדות וציונות. כמו כן, מטרתנו לספק מידע יום יומי על מעשי היהודים ומאווייהם בתפוצות ובארץ".

תחת שלטון המנדט נקט "פלסטיין פוסט" קו שתמך במאבק להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ונקט קו גלוי ותקיף נגד הגבלות שהטיל השלטון הבריטי על הגירת יהודים לארץ ישראל. על אף שלא היה כזה באופן רשמי, נחשב העיתון לשופרה של הסוכנות היהודית.

בתקופת מלחמת העולם השנייה היה העיתון השני הנפוץ ביותר בא"י (אחרי דבר ולפני הארץ) ותפוצתו הייתה כ-20,000 עותקים ביום. ב-6 ביוני 1944, יום הפלישה לנורמנדי, הגיע לשיא תפוצתו עד אז - 50,000 עותקים.

המשרדים והדפוס של העיתון שכנו בירושלים ברחוב הסולל 9 (כיום רחוב "חבצלת").
בראשית מלחמת העצמאות, ב-2 בפברואר 1948, התפוצצה ליד מערכת העיתון מכונית תופת‏ שאותה הובילו, ככל הנראה, שוטרים בריטים. שלושה אנשים נהרגו ושלושים נפצעו, ולבניין העיתון נגרם נזק רב. חרף הנזק הרב הצליח העיתון לצאת לאור למחרת.

בשנת 1950 שונה שם העיתון  ל"Jerusalem Post", הקיים עד היום.

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




פנדל
שתף 

שבועון שהוצא לאור על ידי הוצאת רמדור והוקדש לעולם הכדורגל. פנדל הכיל תמונות וכתבות על הכדורגל בארץ ובנוסף גם קומיקס וסיפורים מרתקים שפוסמו בהמשכים .פנדל יצא לאור בתחילת שנות השבעים.




פנים אל פנים
שתף 

 

פנים אל פנים הוא שבועון לציבור הדתי שהחל לצאת לאור בישראל בשנות החמישים, ויצא לאור במשך 18 שנה. את השבועון יסד, ערך והוציא לאור הרב שמואל אבידור הכהן, יחד עם אחיו, פינחס פלאי.

תחילה נקרא "עין בעין" ואחר כך שינה את שמו ל"פנים אל פנים". חלק ניכר מתוכנו נכתב על ידי הכהן עצמו, בשמות בדויים, אחד מהם היה השם אבידור (אבי יעקב-דוד ורינה), שהפך לחלק משמו המלא. כמו כן הרבו לכתוב בו האח פינחס פלאי, האחות טובה (גיתית) הכהן (לימים וכטפוגל), ואביהם הרב מרדכי הכהן.

השבועון נחשב לביקורתי ונשכני כלפי הממסד הדתי. תכניו הושפעו מתכני "העולם הזה", בו כתב אבידור הכהן בעילום שם, ואף שימש בו חבר מערכת. אבידור הביא אל השבועון את הנופך הסנסציוני והרכילותי תוך כדי התאמתו ליכולת ההכלה של הציבור הדתי. משם הביא את המוטו "ללא מורא וללא משוא פנים". גישה זו היוותה מהפכה של ממש בעיתונות הדתית, ואף שקוממה את הממסד הדתי, ובמיוחד החרדי, זכה השבועון לפופולאריות רבה.

למרות האופי ה'צהוב' של השבועון, הוקדש המאמר הפותח של הגיליון למאמר הגותי 'רציני', מאת גדולי ההוגים הדתיים, ובהם הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון ופרופ' אברהם יהושע השל.

בשנת 1972, רכש שר הבריאות דאז ד"ר יצחק רפאל (שהיה מושמץ באופן עקבי בעיתון) את העיתון ופעילותו הופסקה.

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




פרוזדור..
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




פרוזה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




פרונטליין
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




צבר
שתף 


חוברות ספרותיות-הומוריסטיות מאוירות שיצאו לאור בארץ ישראל בשנות העשרה של המאה ה-20 עד שנות ה-40.




צהרים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




צחוק לכל
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.




צילום לחובב
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




קבלת שבת..
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




קול הנוער
שתף 

קול הנוער היה העיתון של בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי)




קול העם
שתף 

 

באוגוסט 1937 החלה המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית (שכונתה פק"פ, ואשר פעלה בשנים 1941-1921 בתנאי מחתרת), בהוצאת ירחון בעברית בשם "קול העם". הוצאת העיתון התאפשרה בשנות המנדט הבריטי ובשנים לאחר מכן בעיקר הודות לתרומות של חברי המפלגה וידידיה. עד 1942 התבצעה הפצתו בחשאיות.

בשנת 1942 החל "קול העם" להופיע כשבועון. בדצמבר 1944, הודות למאמצים רבים, ציבוריים ומשפטיים, נתן משרד הפנים המנדטורי לעיתון רישיון הופעה. לראשונה יצא "קול העם" לאור באופן לגאלי ב-20 בדצמבר 1944.

כבר מהגיליון הראשון תפסו מקום מרכזי ב"קול העם" רשימות על תנאי העבודה והשכר של פועלות ופועלים ועל מאבקיהם וביקורת נוקבת על עמדותיה של הנהגת ההסתדרות. מבחינת תכניו, ביטא "קול העם" את עמדות המפלגה הקומוניסטית, שעמדו בניגוד לאידיאולוגיה ולעמדות הפוליטיות של המפלגות הציוניות וגם של מפלגות ממסדיות ערביות.
בתקופת המנדט, תפסו מקום מרכזי ב"קול העם" מאמרים נגד השלטון הבריטי, נגד התנועה הציונית והמנהיגות היישובית. לעומת זאת העיתון קרא לעצמאות פלשתינה-א"י, לדמוקרטיזציה של המשטר, לשותפות יהודית-ערבית ולאחדות פועלים. מקום נכבד תפסו מאמרים ורשימות נלהבים על המצב הכלכלי-חברתי בברית-המועצות, על השוויון שהושג בין הלאומים ועל מעמדה הבינלאומי, וכן נאומים של חברי הנהגתה.

בשנות מלחמת האזרחים בספרד (1939-1936) ובתקופת מלחמת העולם השנייה (1945– 1941), הקדיש "קול העם" מקום רב למערכה בפאשיזם ובנאציזם. בשנים 1941–1939 הגן העיתון על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב וביקר את המלחמה כמלחמה אימפריאליסטית. באפריל 1942 העלה "קול העם" לראשונה את הדרישה מבעלות הברית במערב לפתוח חזית שנייה (מערבית) באירופה נגד גרמניה הנאצית.

אחרי מלחמת העולם תרמו התגברות המתח הלאומי והתסיסה באווירה הפוליטית בארץ נגד המשך שלטון הבריטים להחלטת המפלגה הקומוניסטית להוציא את "קול העם" כיומון. הגיליון הראשון של היומון ראה אור ב-14 בפברואר 1947. "קול העם" קידם בברכה את החלטת עצרת האו"ם מנובמבר 1947 בדבר כינון שתי מדינות בשטח פלשתינה-"א"י, תמך בכינונה של ישראל ותבע להקים גם את המדינה הפלסטינית בצידה.

בישראל הצעירה בלט העיתון בקו החברתי הרדיקלי והאופוזיציוני שלו. התקפותיו על משטר מפא"י, על היחס לעולים ולעובדים וכו' היו הקיצוניות מכל מה שפורסם בעיתונות האחרת. כך היה גם ביחס לאפליית המיעוט הערבי וכתוצאה מכך בלטה גם יד הצנזור הרשמי בעיתון, בדמות כתמים לבנים בעמודיו. הצנזורה פסלה ידיעות ומאמרים, ואילו שר הפנים הוציא לעתים מזומנות צווי סגירה נגד העיתון. במקרים אחרים הוגשו נגד האחראים לעיתון כתבי אישום פליליים. במשפט הפוליטי הראשון בתולדות ישראל, הידוע כ"משפט קול העם – בן-גוריון" (נמשך בשנים 1951-1949 הורשעו האחראים לפרסום המאמר הראשי בעיתון בהוצאת שם רע על ראש הממשלה.

פסק דין של בית המשפט העליון בעתירה של "קול העם" נגד אחד מצווי סגירתו (16.10.1953) הפך לתשתית של חופש הביטוי בישראל. בפסק דין תקדימי זה, שחיבר השופט אגרנט, נכתב כי חופש הביטוי הוא "זכות עילאית", שהקיום שלה הוא תשתית לכל חירויות האזרח האחרות. השופט אהרון ברק, לימים נשיא בית המשפט העליון, העריך, כי פסק הדין "קול העם" תרם תרומה מרכזית לחופש העיתונות ולאופייה הדמוקרטי של המדינה.

בנוף הקונצנזוס הלאומי בלטה האופוזיציה של העיתון גם בהמשך שנות החמישים, בהתנגדותו של היומון לממשל הצבאי, לפעולות התגמול ולחבירה עם בריטניה וצרפת ב"מבצע סיני" (אקטובר 1956).

במסגרת "קול העם" פורסמו באופן סדיר מוספים, ובהם מוסף לספרות, אמנות וביקורת, הפינה לילד. בשנות ה-50 וה-60 ערך המשורר אלכסנדר פן את המוסף הספרותי וגם פרסם בו שירים ופואמות. תחת הפסבדונים יוד-חית, פרסם פן ב"קול העם" טור שירי-אקטואלי. במוסף לספרות פרסמו מיצירותיהם, בין היתר, הסופרים, המשוררים והמבקרים מרדכי אבי-שאול, אביגדור המאירי, חיה קדמון, מיכאל הרסגור, פנחס גינוסר, עמוס לוין (אריה דקר), רות לוין, משה נוף-ברזילי. המחזאי חנוך לוין והמשורר דוד אבידן פרסמו בו יצירות ביכורים.

משה סנה, בתפקידו כעורך ראשי מ-1957, המשיך כמה שנים בקו הפוליטי-רעיוני המסורתי של "קול העם". עם החרפת הוויכוח בהנהגת מק"י במחצית הראשונה של שנות ה-60, הגיעו הדיו גם אל דפי "קול העם". בשנים 1965-1963 שימש "קול-העם" כזירת התמודדות רעיונית-פוליטית בין הקו של סנה-מיקוניס לקו של טובי-וילנר: ההתמודדות נסובה תחילה סביב היחס לסכסוך הישראלי-ערבי אך הלכה והתרחבה אל עבר סוגיות נוספות, כמו היחס לברית-המועצות. בתחילת 1965 התברר, כי חברי מערכת "קול העם" באותה עת, להוציא יוסף אלגזי, צדדו בעמדות הלאומיות של משה סנה ובעל בריתו שמואל מיקוניס.

על רקע הקרע בהנהגה התרחש פילוג במפלגה באוגוסט 1965. חברת "קול העם", לרבות היומון "קול העם", בעריכתו של משה סנה, בית הדפוס ובניין המערכת, נותרו בחזקתו של הפלג, שבראשו עמדו חברי הכנסת משה סנה ושמואל מיקוניס ואשר זכה בהכרעת בית המשפט בשם מק"י. הפלג הנגדי, בהנהגת תופיק טובי ומאיר וילנר, שנאלץ לרוץ לבחירות בשם רק"ח – רשימה קומוניסטית חדשה, זכה בבעלות על בטאונה של המפלגה בשפה הערבית "אל-אתיחאד" והוציא מאוגוסט 1965 את השבועון "זו הדרך" בעברית.

לאחר הפילוג ביטא "קול העם" את הקו הרעיוני החדש של מק"י, אשר תמכה כבעבר בזכות ההגדרה העצמית של העם הערבי הפלסטיני, אך ביקרה במקביל את יחסן של מדינות ערב ומנהיגיהן כלפי ישראל, הביעה הסתייגות גוברת מיחסה של ברית-המועצות לישראל ומעיוותיו האנטי-דמוקרטיים של המשטר הסובייטי, וקראה לתנועה הקומוניסטית הבינלאומית לבחון מחדש את עמדותיה המסורתיות כלפי הציונות. במישור הישראלי הפנימי המשיכה מק"י להאבק להגנת זכויות העובדים וחתרה לשיתוף פעולה עם השמאל הציוני.

עם הגברת המתיחות הישראלית-מצרית באביב 1967, איומיו של גמאל עבדול נאצר וסגירת מיצרי טיראן על ידו, קרא "קול העם" לכל הגורמים המעורבים למנוע את המלחמה המשמשת ובאה. אולם עם פריצתה של "מלחמת ששת הימים" ראה בה העיתון אקט לגיטימי של התגוננות ותמך בה. גישה זאת לא מנעה מהעיתון לבקר בחריפות את הכיבוש ואת מדיניות ההתנחלות ולדבוק בפתרון שיתבסס על הכרה הדדית ישראלית-פלסטינית בזכות ההגדרה העצמית של שני העמים.

ירידה בהפצה הובילה ב-12 בדצמבר 1969 להפסקת הופעתו של "קול העם" כיומון, והעיתון חזר להופיע כשבועון. ב-1 במרס 1972 נפטר משה סנה וברל באלטי מונה לעורך הראשי. ביולי 1973 החלה מק"י לשתף פעולה עם תנועת השמאל הציוני "תכלת-אדום" במסגרת תנועת "מוקד", וכשהושלם האיחוד בין השתיים בקיץ 1975 חדל ביטאונה של מק"י להופיע. הגיליון האחרון של "קול העם", בדמותו כשבועון, יצא לאור ב-30 ביוני 1975.

 

 

 




קול העם לילדים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




קול ישראל.
שתף 

אנא שלחו לנו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.