חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 167 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




תנועות ומפלגות פוליטיות

חרות.
שתף 

השם המלא: ''תנועת החרות - מיסודו של הארגון הצבאי הלאומי''.

נוסדה בשנת 1948 ע''י מנחם בגין, מפקד האצ''ל, וחברי המפקדה שלו כתנועה פוליטית השואפת לשלמות הארץ ולצדק סוציאלי, והמנסה להגשים את חזון ז'בוטינסקי בדבר מדינה עברית בארץ ישראל השלמה, דמוקרטיה, ליברליזם ויוזמה חופשית וכלכלה תחרותית.

 

 

 

 

בכנסת הראשונה כיהנו מלבד בגין גם דר' יוחנן בדר, ה''מוח'' הכלכלי של התנועה, וכן חברי מפקדת אצ''ל בעבר אליהו מרידור, חיים לנדאו, ואישים בולטים כמו המשורר אורי צבי גרינברג והפרופסור למתמטיקה ע?ר?י ז'בוטינסקי בנו של זאב ז'בוטינסקי, והלל קו?ק  בנו הצעיר של המנהיג הציוני - דתי הידוע הרב קו?ק.

בכנסת השניה הורחק בגין לתקופה קצרה מהכנסת בשל התפרעות קהל משולהבת בעקבות נאום אופוזיציוני חריף שלו  ירושלים נגד הסכם השילומים עם גרמניה וזריקת אבנים של חלק מהקהל על בניין הכנסת בזמן הדיון בנושא השילומים מגרמניה.

 בכנסת השלישית (1955) היתה ''חרות" המפלגה השנייה בגודלה והיוותה את האופוזיציה התקיפה ביותר למפלגת השלטון, מפא''י. ב - 1965 התאחדה עם המפלגה הליברלית (הציונים-הכלליים לשעבר) ל''גוש חרות - ליברלים'' (גח''ל), ב - 1967 הצטרפה גח''ל לממשלת אחדות לאומית שהחליטה על ''מכה מקדימה'' אשר חיסלה את חילות האוויר של מצרים, סוריה וירדן, והבטיחה בכך את הניצחון במלחמת ששת הימים. בשנת 1973 הורחבה גח''ל ע''י צירוף ע''מ - הרשימה הממלכתית ו"התנועה למען א''י השלמה" ושינתה את שמה ל''הליכוד''. בשנת 1977 זכה ''הליכוד'' בניצחון בבחירות לכנסת, והקים ממשלה בראשותו של מנחם בגין.  

 

 

 





 


 

 

 

גם ראשי הממשלה מן הליכוד שבאו אחרי מנחם בגין, יצחק שמיר, בנימין נתניהו ואריאל שרון, היו כולם חברי ''תנועת החרות'', ולא חברי המפלגה הליברלית או ע''מ או כל מרכיב אחר של הליכוד. דבר זה מדגיש את מרכזיותה של ''חרות'' בתוך תנועת ''הליכוד''. למעשה, יצרה ''חרות''  משטר דו - מפלגתי בישראל, ע''י השותפויות שלה עם מפלגות קרובות (ליברלים, ע''מ, וכו')  שהתייצבו יחד אתה מול ''השמאל'': (מפלגת העבודה, מפ''ם, מר''צ וכדומה).
"חרות" והמפלגות הימניות האחרות נקראות גם בשם ''המחנה הלאומי''.

 

בתקופה ש''חרות'' היתה מפלגה ללא שותפויות היה לה עתון מפלגתי משל עצמה בשם ''חרות'', שהופיע כל יום מ - 1948 ועד 1965. כשהוקם גח''ל נסגר העתון ''חרות'' ונוצר עתון יומי משותף של גח''ל ושמו: ''היום''. מטעמים כלכליים נאלץ ''היום'' להיסגר מחוסר תפוצה מספקת, ו''חרות'' נותרה מפלגה ללא עתון משלה,  אולם השפעתה הציבורית לא ניזוקה מכך, אלא דווקא הלכה וגברה, במסגרת הרחבה יותר של ''הליכוד''.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




י”ת
שתף 

השם המלא שלהם היה : ''בית ישראל - ברית יוצאי תימן ועדות ישראל''.   
הופיעו בבחירות להסתדרות בחודש מרץ 1973וזכו ב-3,276 קולות שזיכו אותם ב-6 צירים בוועידת ההסתדרות. נכשלו בבחירות לכנסת התשיעית (17.5.1977) ונעלמו מהזירה הפוליטית
.




יחד
שתף 

יחד - רשימה שהקים עזר וייצמן.

הצליחה להוות לשון-מאזניים פרלמנטרית בין ''המערך'' ל''ליכוד'' ולכפות על שתי הסיעות הגדולות הללו להקים ביחד ''ממשלת אחדות לאומית''. זכתה ב - 3 מקומות לכנסת ה - 11 (1984).

מאוחר יותר הצטרפה ''יחד'' ל''מערך''.




ימין ישראל
שתף 

מפלגה שנוצרה ע''י ח''כ יחיד (פרופ' שאול גוטמן) שפרש ביולי 1995 מסיעת ''מולדת'' ולא הצליח להיבחר שוב (המפלגה התמודדה שוב ושוב בבחירות לכנסת ה-14, ה-15, ה-16 וה-17 – ולא עברה את אחוז החסימה).




יעד
שתף 

בכנסת השמינית התאחדו ר''צ (התנועה לזכויות האזרח, בראשותה של שולמית אלוני, שפרשה ממפא''י והקימה את ר''צ לקראת הבחירות לכנסת השמינית - 1973) וקבוצת חברי מפא''י בראשותו של אריה (לובה) אליאב שפרשה מסיעת מפא''י בכנסת על רקע חילוקי דעות בענייני חוץ ובטחון (אליאב ביקש לאפשר הקמת מדינה פלשתינאית - ראש הממשלה גולדה מאיר התנגדה וטענה ש''אין עם פלשתינאי'').

שתי הקבוצות הקימו יחד בכנסת בשנת 1975 סיעה משותפת בשם ''יעד'', שהתפלגה בשל חילוקי - דעות אישיים ופוליטיים בשנת 1976. (לאחר שהתפרקה ''יעד'' חזרה שולמית אלוני ועמדה בראש ר''צ, ואילו לובה אליאב עמד בראש רשימת של''י לכנסת התשיעית ב-1977).
 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 




יעוד
שתף 

קבוצה של 3 ח''כ שפרשה בפברואר 1994 מסיעת צומת, עקב סכסוך עם מנהיג ''צומת'' רפאל איתן. (ה-3 היו הח''כים גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ).

קבוצת ''יעוד'' הצטרפה ב-1995 לממשלת יצחק רבין (גונן נהיה שר האנרגיה והתשתית, וגולדפרב – סגן שר הבינוי והשיכון). בנובמבר 1995 פרשו גולדפרב וסלמוביץ מסיעת ''יעוד'' והקימו סיעה חדשה בשם ''עתיד''. גולדפרב ושגב הוסיפו לכהן גם בממשלת שמעון פרס (שבא במקום יצחק רבין, שנרצח) – עד לבחירות לכנסת ה-14 (1996) שהעלו את נתניהו לשלטון.




ישראל אחת
שתף 

גוש של שלוש מפלגות (העבודה, גשר ומימד) שהוקם על-ידי אהוד ברק לקראת הבחירות לכנסת ה-15 (1999). הגוש זכה ב-26 ח''כ וראשו – אהוד ברק – נבחר להיות ראש הממשלה.




ישראל בעליה
שתף 

מפלגה של יוצאי ברית-המועצות-לשעבר, בראשותו של מי שהיה אסיר-ציון המפורסם נתן שרנסקי, שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-14 (1996) וזכתה ב-7 ח''כ, לכנסת ה-15 (1999) זכתה ב-6 ח''כ, ובבחירות לכנסת ה-16 (2003) זכו רק ב-2 ח''כ, החליטו להתמזג עם הליכוד, וחדלו מלהיות גוף פוליטי נפרד.




כ”ך
שתף 

כ''ך – רשימתו של הרב מאיר כהנא – שעלה לארץ בשנת 1971, לאחר שהיה בארה''ב ראש ''הליגה להגנה יהודית'' ובעלותו ארצה הטיף לטרנספר שיוציא את האוכלוסייה הערבית מא''י – רשימתו קיבלה מקום אחד בכנסת (בחירות 1984).
לקראת הבחירות לכנסת ה - 12 הוכרזה הרשימה כגזענית, ונאסר עליה להשתתף בבחירות.

 

 




לעם
שתף 

חטיבה ב"ליכוד" שקמה בשנת 1976 בעקבות שנויים פנימיים במבנהו.

"הרשימה הממלכתית" התאחדה עם חברי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה" שהצטרפו ל"ליכוד", וכן עם חברי "המרכז העצמאי" שלא אבו לעזוב את ה"ליכוד" כאשר שמואל תמיר וחבריו החליטו לפרוש ממנו.




מד”ע - רע”ם
שתף 

בבחירות לכנסת ה-14 התמודדו המפלגה דמוקרטית הערבית (מד”ע) והרשימה הערבית המאוחדת לשינוי (רע”ם) ברשימה אחת. הסיעה בכנסת נקראה מד”ע-רע”ם.

בכנסת ה-14 כיהנו בה: טלב אלסאנע, עבד-אלמאלכ דהאמשה, עבד-אלוהאב דראושה ותאופיק חטיב.




מולדת
שתף 

מולדת – תנועה בראשותו של רחבעם זאבי (''גאנדי'') שדגלה בטרנספר-מרצון של ערביי ישראל ובשלמות הארץ.

הוקמה ב-1988 בשם ''מולדת – תנועת נאמני ארץ ישראל ויוצאי התחייה'' ע''י אלוף (מיל.) רחבעם זאבי, כמפלגת ימין ציוני המורכבת הן מחילוניים והן מדתיים. דוגלת בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות טרנספר מרצון. (סימנה בבחירות – האות ט', המסמנת טרנספר).

בשנת 1991, בעת מלחמת המפרץ, הצטרפה מולדת לממשלת יצחק שמיר והיו''ר-המייסד רחבעם זאבי נתמנה לשר-בלי-תיק. בשנת 1992 פרשה מולדת מהממשלה, עקב התנגדותה לקיום שיחות על מהות האוטונומיה בין נציגי ממשלת ישראל לבין המשלחת הפלשתינאית לועידת מדריד. בבחירות 1992 זכתה מולדת ב-3 ח''כ. בשנת 2001 הצטרפה מולדת לממשלה, וזאבי נתמנה לתפקיד שר התיירות. באותה שנה נרצח ע''י מחבלים מהחזית העממית. לאחר הרצח נבחר ליו''ר התנועה הרב בנימין (בּ?נ?י) אילון, שגבר בהתמודדות על יפתח-פלמ''ח-זאבי, בנו של המנהיג שנרצח. מאז 1999 (כנסת 15) התמודדה מולדת במסגרת האיחוד-הלאומי וזכתה ב-2 ח''כ (רחבעם זאבי וּב?נ?י אלון), וכך גם בכנסת ה-16 (2003 – בני אלון ואריה אלדד) וכן גם בכנסת ה-17 (2006) ואילו בכנסת ה-18
מ-2009 מייצג אותה רק ח''כ 1 - אורי בנק.

למעבר לתצוגת הכרזות המלאה של המפלגה




מוקד - ק”נ
שתף 

גוש פוליטי שהוקם לקראת הבחירות לכנסת השמינית.
בגוש השתתפו תנועת "תכלת אדום" ו"המפלגה הקומוניסטית הישראלית".




מורשה
שתף 

רשימה דתית, שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-11 (1984) ע''י שותפות של פועלי-אגודת-ישראל (פא''י) ומחנה-הציונות-הדתית (מצ''ד). הרשימה המשותפת זכתה ב-2 ח''כ בכנסת ה-11. כיהנו מטעמה בכנסת הרב דרוקמן (מצ''ד) והרב אברהם ורדיגר (פא''י).

בשנת 1986 חזרו דרוקמן ומצ''ד למפד''ל – ופא''י התמזגה ב-1988 עם אגודת ישראל.     בכך סיימה סיעת ''מורשה'' את דרכה.   




מזרחי
שתף 

תנועה דתית-לאומית ציונית שנוסדה בשנת 1902 והתקיימה כמפלגה עצמאית עד שנת 1956.

היא הייתה שותפה בכל ההנהלות הציוניות לאחר 1921 ובכל ממשלות ישראל עד 1956. הקו המדיני והחברתי של התנועה היה מתון ועיקר עניינה היה לדאוג לצורכי הציבור הדתי-לאומי ולצביון דתי מסוים של המדינה. בבחירות לאספה המכוננת (הכנסת הראשונה) התמודדה במסגרת החזית הדתית המאוחדת ובבחירות לכנסת השנייה באופן עצמאי. בשנת 1956 הקימה יחד עם תנועת הפועל המזרחי את המפד”ל.

בכנסת ה-2 כיהנו בה: שלמה-ישראל בן-מאיר (רוזנברג), מרדכי (מקס) נורוק ודוד-צבי פנקס.

 

 




מחנה הציונית הדתית - מצ”ד
שתף 

מפלגה ציונית-דתית.

הוקמה בשנת 1983 ע''י חברי מפד''ל שפרשו ממפלגתם, על שום שהמפלגה נשארה בקואליציה הממשלתית גם לאחר פינוי חבל ימית (במסגרת הסכם השלום עם מצרים). בראש הפורשים מסיעת מפד''ל עמד הרב חיים דרוקמן. בבחירות לכנסת האחת-עשרה (1984) התמודדו יחד עם פועלי אגודת ישראל ברשימה משותפת בשם ''מורשה''. זכו ביחד ל-2 ח''כ, מהם 1 לנציג מצ''ד (הרב חיים דרוקמן).
ב-29.7.1986  פרשה מצ''ד מסיעת ''מורשה'' וחזרה למפד''ל.




מחנה רדיקלי ישראלי - מר”י
שתף 

סיעה שהקים חבר הכנסת אורי אבנרי במהלך הכנסת ה-7, לאחר שסיעת העולם הזה-כוח חדש התפצלה. בבחירות לכנסת ה-8 התמודדה מר”י במסגרת רשימת שי”ח (שמאל ישראלי חדש), אך זו לא עברה את אחוז החסימה.




מחנה של”י
שתף 

רשימה שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-9, שהייתה מורכבת מקבוצות יהודיות מהשמאל שכללו את מוקד, מר”י, ברית השמאל הסוציאליסטי העצמאי וכמה חברים מהפנתרים השחורים.
הרשימה זכתה לשני מושבים והנהיגה שיטה של רוטציה בין חבריה. בשלהי הכנסת ה-9 פרש אחד מחבריה - חבר הכנסת סעדיה מרציאנו - והצטרף לשוויון בישראל-פנתרים.

בכנסת ה-9 כיהנו בה: אורי אבנרי (אוסטרמן), אריה לובה אליאב (ליפשיץ), ווליד חאג`-יחיא (צאדק), סעדיה מרציאנו ומאיר פעיל (פילבסקי).









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.