חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 177 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




עסקים שהיו

סטודיו לריקוד
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנים ההם רקדו וואלס טנגו טוויסט ופסדובלה. רקדו את הריקודים הללו בכל הזדמנות ובעיקר בבר מצוות ובחתונות.

הגברים הלכו לסטודיו כדי ללמוד כיצד לרקוד בלי לדרוך על רגלי בת הזוג. הבחורות שלא מצאו חתן - מצאו אף הן את דרכן לבתי הספר הללו, כדי לא לבייש את עצמן בארוע הקרוב, ולהעלות את הסיכויים למצוא שידוך טוב.

 

 

היו הרבה בית ספר לריקוד בערים הגדולות, שחלקם קראו לעצמם "סטודיו לריקוד", והמפורסם ביותר היה הסטודיו של "סמי ובנו", בתל אביב.

 

  

    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סמי מלמד טנגו 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




סלון לתפירת לבנים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




סנדלריה
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסנדלרייה הייתה בית עסק שהיה אפשר למצוא שכמותו בכל שכונה, זאת כיוון שבזמנו מספר הזוגות שהיו לכל אדם היה מוגבל ביותר, ולא מיהרו להשליך את הנעליים, גם אם הפכו ללוחצות, נפגעו נקרעו או נשחקו.

 

 

 

 

 בסנדלרייה היה הסנדלר מתאים לכל נעל את הפיתרון עבורה: את זאת היה מרחיב, לשנייה היה מחליף סוליה, לשלישית מחליף עקב ולאחרת היה גוזר את ראשה, כדי שתתאים לעוד קצת זמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




ספרייה עירונית
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

תגובות:
פורטל "ספרות נוסטלגית" נגע לצפור נפשי. הרבה לפני שיכולתי לקרוא הכל האופן וירטואלי נתנו לי הורי מתנה שאין שניה לה: חברות (בתשלום!) בספרית "רות" על הכרמל, מאחורי מגרש הפועל. הבניין עדיין קיים וליבי מתחמם כל פעם כשאני עוברת לידו. אך הוא סגור! מהספרייה יכולת לשאול ספר אחד בלבד - כל יומיים. על גלגליות הייתי מתגלגלת לספריה, עולה במדרגות השישי, ויושבת שעות לבחור את הספר האחד שיספק אותי: הריח הנכון, הכתב (היום קוראים לזה גופן או פונט), האיורים (שנעלמו כליל, ככל שהתבגרתי). ישבתי על הרצפה שעליה היה שטיח מהוה ובדקתי-קראתי כל ספר במדף, עד שמצאתי את האחד והיחיד להיום. ואחר כך התגלגלתי הביתה וקראתי תוך כדי התגלגלות. וכשהגעתי הביתה כבר גמרתי את הספר, ושוב לא היה מה לעשות, כי הייתי מראשוני הנרדים, לא עניין אותי תנועות נוער ולרוץ בחוץ... את, במסגרת בספריות שנעלמו, אנא מצאו מה קרה לאוצר שהיה בספרית רות, על הכרמל, ברחוב מחניים. ובספריה הגדולה יותר שהייתה ליד התיאטרון, בהדר. בבקשה...

רותי אקדיש
rutieeck@gmail.com 




ספרייה פרטית
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




ספריית השאלה בחנויות
שתף 

  

חלק מחנויות מכשירי הכתיבה היו מחזיקות גם ספרי השאלה. אלה אמנם לא היו מסודרים במדפים כמו בספריה העירונית וחלקם היו במצב איום ונורא, אבל היה אפשר לקחת כל ספר שרצית, אפילו כזה המיועד "לילדים גדולים יותר", שבספריה העירונית הספרנית לא הייתה מאפשרת לנו לקחת. לכן כאשר סיימנו את הספרים המתאימים לגיל שלנו בספריה העירונית, היינו הולכים לספריות הפרטיות.

 




ספריית וידאו.
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




פוטו שכונתי
שתף 

ראו בערך צלמניה




פנסיון
שתף 

הפנסיון היה בית עסק שנוהל על ידי המשפחה בעלת הנכס שבדרך כלל הייתה גם גרה בו.

להבדיל מבתי המלון או בתי הבראה הפנסיון היה בית אירוח קטן ואינטימי, אליו הגיעו אורחים בעיקר בשל היכרות מוקדמת עם בעלי הפנסיון שבעליו דברו את שפת האורח, כך יצא שהייקים הלכו לפנסיונים של ייקים, ההונגרים להונגרים, וכן הלאה.

הפנסיונים היו ספרטניים משהו בעיצובם ללא פינוקים מיותרים, אך תמיד עם טיפול אישי מצד בעל הבית, אוכל טוב וחדרים נקיים.

העיירה נהרייה הייתה משופעת בפנסיונים בזמנו, כך גם טבעון, צפת, נתניה ועוד. כל הפנסיונים נסגרו במהלך השנים כשבעלי המקום הזדקנו או הלכו לעולמם, והנדל"ן האטרקטיבי הומר למבנה גדול או שהפנסיון הפך להיות לבית אבות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




פרפומריה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




פתוח - מיזוג אוויר
שתף 

שילוט שהיה מוצב על דלתות בתי העסק בשנות השישים,

אלה שהיה להם מיזוג אוויר בבית העסק, אביזר שלא היה נפוץ בשנים האלה ומשך פנימה קונים שלא דווקא התעניינו במוצרי העסק, אלא נכנסו כדי להשיב נפשם מהחום הלוהט בחוץ.




צלמניה
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צלמניה (השם הקודם של חנות הצילום-פוטו) הייתה חנות שבה אפשר היה לקבל את כל המוצרים הקשורים והנילווים לצילום.

בצלמנייה אפשר היה למצוא סרטי צילום, לתת תמונות לפיתוח (או שהחנות שלחה למעבדה לפתוח). כמו כן מכרו מצלמות ואביזרים למצלמות. וכמובן שאין לשכוח את צלם הפרוטרטים שהיה לו מצלמה עם מנורת טונגסאן שהיתה חד פעמית.   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.