חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 165 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מקצועות שהיו

חמר
שתף 

בתקופה ההיא בה השכונה הייתה תמיד בתהליך בניה, פה בית חדש ופה עוד אחד, היינו רואים תדירות את החמר עובר ברחובות השכונה.

החמר היה שם כללי לכל מי שמקצועו היה קשור בחמורים (במקרה הזה - על ארבע...) ובעיקר לאלה שעסקו בהובלת חומרי בניין  (חול, מרצפות וכדו') על גבי חמורים אל תוך הבניין ההולך ונבנה.
החמורים היו מאולפים לטפס על  משטחי הבטון האלכסונים עוד לפני בניית המדרגות והם היו מביאים, בהנחיית החמר, את חומרי הבניין הישר לתוך החדרים הנבנים.

החמר היה מקצוע  בו עסקו בעיקר מבני העדה התימנית, ובעיקר בעיר ירושלים.




חנווני
שתף 

החנווני הוא מקצוע שהולך ונעלם, ממש כמו שהמכולת השכונתית נעלמת אט אט מחיינו.

בעל המכולת הקלאסי היה רומני או פולני או הונגרי, בדרך כלל בעל פיוז קצר ואישה חמוצה, שהיה בעל מעמד גבוה בשכונה. מעמדו של החנווני נבנה עוד בשנות הצנע בהם הייתה מתנהלת בחנות המכולת הפנקסנות של תלושי המזון, שבלעדיהם אי אפשר היה לקנות אפילו לא ביצה סרוחה.


הרבה שנים עברו מאז, מעמדו של המכולתניק השתנה ללא היכר, והוא עומד להיעלם בקרוב מנוף חיינו, יחד עם חנות המכולת השכונתית, שנופלת שדודה אל מול טייקוני רשתות השיווק מחד, וכל חנויות המיני-מרקט האלה המנוהלות על די צעירים עם עגיל באוזן, שמעל ראשם טלביזיה שדלוקה כל היום על אם.טי.וי.


(עוד על החנווני ראה בפרק "בשכונה", במושג: מכולת שכונתית
.)



"...החנווני גרובר איבד כבר לפני שנים את הסבלנות הנדרשת מבעל מכולת שכונתית. הוא היה רגזן, נרגן וקצר רוח. הוא היה גוער בלקוחות על כל עניין קטן ומאיים באופן קבוע, פעם על לקוחה זו ופעם על אחרת שהוא יזרוק אותה מהמכולת...".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע



''...
נשלח למכולת של פאדובה, שיש לו משקפיים סגולות, והוא מודד שמן לבקבוק, ומנתח בסכין הגדולה נתח חלבה, ומן השקים הפעורים אל המאזניים עם משקלות הרוטל והאוקיות הוא מדייק במילוי אורז, אפונה וכוסמת, לשקיות הנייר החומות, ומוסיף חפיסות שוקולד עוטה תמונות מרחקים...''.
ס.יזהר, ''מקדמות'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 200.




טכנאי מרכזת טלפונים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.




טראפיק
שתף 

 
טראפיק היה שם המקצוע של שוטר התנועה, ומקור השם הוא מהמילה האנגלית "תנועה".
 
הטראפיק היה בולט בשטח במדיו: היו לו שרוולים עליהם היה מולבש שרוול נוסף לבן להבדילו משאר השוטרים. הייתה לו חגורה לבנה אליה היה תפוס תיק קנבאס ממנו היה שולף את פנקס הדוחות.
בחלק מהזמן הלך הטראפיק עם חותלות מעל נעליו.
"...אל תשאל, רדף אחרי טראפיק, עצר אותי ונתן לי רפורט (דו"ח)...".
 



"...למחרת כמובטח הגיע לרחוב טראפיק. הוא החנה את טנדר הויליס המשטרתי שלו והמתין. הוא עמד שם ללא ניע, כאילו יצא זה עתה מבית הספר לקצונה של הממלכה הבריטית: בגדיו מעומלנים ובהם פס חד כתער של הגיהוץ, לראשו כובע משטרה שמצחייתו מורדת עד גובה קו העיניים, מכותפת חולצתו ירד שרוף שסופו הייתה משרוקית בריטית. לחגורתו היה תפוס בכפיס מתכת פנס בריטי מרובע...".

מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע



ימאי
שתף 
 ימאי היה מקצוע שעסקו בו אלפים רבים של ישראלים, שאכלסו תפקידי ימיים רבים על אוניות הנוסעים והסוחר הישראליות. גם כיום יש צי סוחר בבעלות ישראלית (צים) אבל הימאים המשרתים על אוניותיו  רובם זרים, ובכך נעלם גם מקצוע הימאי מנוף חיינו.


"רחוב פנורמה",
רביעיית מועדון התיאטרון, ח. חפר / עממי-מקסיקני:
"... ים סוער וים רוגש / תחזיק את ההגה מושיקו / והערב בחמש / נרד בנמל פורטו ריקו / כוס טקילה משובח / נשתה בפנסיון של המאמא / אך אף פעם לא נשכח / את זאת מרחוב פנורמה...".

 

 

תגובות:
תרשיש סלע יורדי ים הקיבוץ המאוחד.
חברת הספנות הקיבוצית הוקמה לאחר מלחמת השחרור ע"י ותיקי עליה ב' ופורקה ב - 1987 .
בשנות הששים היו לחברה 4 אניות משא . כל האניות נוהלו והפעלו ע"י חברי קיבוצים. אנית הדגל של החברה הייתה ה-פלמ"ח. יתר שלשת האניות היו "פלי"ם, דרור וחלוץ. ודאי ניתן למצוא את כל ההיסטוריה של החברה בארכיון הקגיבוץ המאוחד. אני עצמי הפלגתי שנתיים על הפלמ"ח מ - 1964.

 

זאביק בר-אור -קיבוץ עמיעד
tzbaror@amiad.org.il

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




כובסת
שתף 


בגגו של כמעט כל בית היה חדר כביסה. ששרת את עקרות הבית ביום הכביסה, משפחה שיכלה להרשות לעצמה הייתה משכירה את שירותיה של הכובסת.. זו הייתה מגיעה מדי פעם עם פרימוס ופיילה גדולה, יושבת בחדר הכביסה או בחצר וכובסת את הכביסה שהייתה קשה לכיבוס, כביסת הסדינים והצפיות הגדולות של שמיכות הפוך.

 




כובען
שתף 
 
בימים ההם לצאת מהבית ללא כובע כל שהוא, היה מרגיש עבור רבים כמו לצאת ערום, לפחות.
כמעט כולם חבשו כובעים, ובתמונות של אסיפות עם ועצרות מתקופת שנות החמישים, קשה לאתר קודקוד בלי כובע עליו. 

 
 
אי לכך עסקו רבים במקצוע הכובענות, בחנויות קטנות שהיצור נעשה בחלק האחורי, המכירה בחלק הקדמי וחלון הראווה היה מלא בדוגמאות של כובעים שונים, מעשי ידי הכובען להתפאר.
 
 
 
 
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעמד לכובעים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכובענים היו בעיקר עולים מפולין, שהתמחו במקצוע עוד באירופה או למדו אותו בבית אבא. חנויות של כובענים היה אפשר למצוא בחיפה ברחוב החלוץ, בירושלים ברחוב יפו ובתל אביב ברחוב נחלת בנימין.
ככל שעברו השנים יותר ויותר אנשים ויתרו על הכובע.

 

 

 

מקצוע הכובען נכחד, ובית היצור והמסחר המפורסם ביותר בתל אביב, "סטפן בראון" ברחוב אלנבי שעסק גם בפרוות ושהיה מאושיות חיי הלילה של העיר הצעירה, שהלביש את מיטב נשות החברה האופנתיות הפך ל"פיק-אפ בר" לפנויים ופנויות. המסעדה נמצאת באחת החצרות הפנימיות היפות ביותר שנותרו מימי תל אביב הקטנה.  פעם כשבאו לבית המסחר של "סטפן בראון" באו בשביל כובע. כעת כשיוצאים משם לאחר "פיק - אפ", צריך לבדוק אם יש כובעון בכיס....

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 

   

 

 

 

 

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

 




כורך
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.

''..ופונה למעלה אל גל החוברות שאבא אוסף שם זו על גב זו...ואבא מבטיח לה תמיד שבקרוב יסדר הכל וגם יתן לכורך לכרוך...".
ס.יזהר, ''מקדמות'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 84
.




כותב בקשות
שתף 

כותבי הבקשות היו יושבים בקרנות הרחוב, ליד בית הכנסת הגדול, ליד בתי המשפט או ליד המוסדות הממשלתיים.

הם ידעו קרוא וכתוב. זה נשמע אולי ברור מאליו כיום, במדינה בה הבערות מוגרה לפני שנים, אך בזמנים ההם שבהם ישראל הייתה מדינה של עולים - לא כולם ידעו את השפה העברית, קל וחומר לא ידעו להתנסח בעברית שפה קשה זו, לכתוב מכתב לבית המשפט או למחלקת המים של העירייה, ושאר הבוכלטריה הזו.

תמורת פרוטות היו כתובי הבקשות מנסחים את המכתב וכותבים אותו בכתב יד מסולסל. למהדרין מבניהם היו מכונות כתיבה ידניות ישנות, ותמורת מכתב מודפס במכונת כתיבה היו משלמים מעט  יותר.


                          

 

 

 

 




כרטיסנית אוטובוס
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 




כתבנית
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




לחצן
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

פועל שהיה לוחץ את פלטות האלומיניום על מכונה שהייתה הופכת את הפלטה לסיר בישול (למשל).









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.