חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 141 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה




בשכונה

זגג.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הזגג, בדומה לאלטה-זאכן והבק-בוקים ואחרים, היה בעל מקצוע שהיה עובר בשכונה ומכריז בקול את מקצועו:"זגג,זגג,זגג...חלונות ...שמשות...מראות..", כך הוא היה צועק בקול בעוברו לאורך הרחוב. שלישית גשר הירקון הנציחה את צעקת ה"זגג" על ידי כך שהכלילה את הצעקה בשירה "טוב לי על הלב". ("...איש אחד קורא זגג, בק-בוקים, בק-בוקים...".)

הזגג היה מגיע לשכונה רכוב על תלת אופן אליו הוא היה מחבר לוחות זכוכית קטנות. היו זגגים שהיו עושים את דרכם ברגל, ולאלה היה מן מנשא על הגב אליו היו מחוברות הזכוכיות.

הזגג היה מגיע לרחוב בשעות הבוקר, צועק בקול ומוזמן לדירה זו אחרת בה היה חלון שבור. הוא היה מוריד מעל גבו את המנשא, נאנח קלות, מנגב את הזיעה ממצחו בעזרת כובע הקסקט ומתכבד בכוס מים קרים. לאחר מכן היה מוציא מתיבת עץ קטנה שנשא עימו את חומרי העבודה: ראשית היה נשלף הסנטימטר, שהיה מן חפץ מוזר, רצועות צרות של עץ בלזה 10 ס"מ כל אחת שהיו מחוברות אחת לשנייה בעזרת ציריות קטנטנות. הוא היה פורש את רצועות הסנטימטר, ומודד. לאחר מכן היה
בוחר את הזכוכית המתאימה, מניח אותה על משטח ישר, ומרחיק את הילדים מהסביב.
("...תלכו מפה ילד, אתם רוצה זכוכית לעין נכנס???...") ואז היה מוציא כלי שנראה כעפרון ולנו הילדים נראה היה תמיד כשרביט קסם, אותו היה מעביר על הזכוכית ויוצר בה סדקים ארוכים, ואז היה שובר את הזכוכית לאורך הסדקים ויוצר את הגודל הנדרש. לאחר מכן היה מניח את הזכוכית במסגרת החלון, זאת לאחר שסילק ממנו את שיירי הזכוכית שהייתה שם קודם, ואז היה מוציא
מכליו חומר רך שנקרא היה מרק לנקד והיה מורח אותו בעזרת שפכטל ואצבעותיו על נקודות החיבור בין הזכוכית והמסגרת. אנחנו הילדים אהבנו לשחק בחומר הרך הזה ולהתפעל משינוי מצב הצבירה של המרק בחומר רך כמו פלסטלינה עד קשה כמו אבן. אבל התעניינותנו במרק גרמה תמיד לזגג ולהורינו לסלק אותנו מהמקום, כיוון שהתעסקותנו בחומר המרק בעזרת אצבעותינו הקטנות היו גורמות להתרופפות אחיזת הזכוכית במסגרת.

היו תמיד שמועות בשכונה שהזגג שולח ילדים לשבור חלונות, ביום שלפני הגיעו לרחוב. השמועות הללו לא אוששו אף פעם, אך זה לא הפריע לנו הילדים, בכל פעם שבעטנו בכדור שניפץ שמשה זו
או אחרת, לבלף ולספר שראינו ילד זורק אבן ובורח, "...בטח הזגג שלח אותו..."


מטבעות לשון:

אבא שלך לא זגג
קריאה המיועדת לזה שנעמד או התיישב לפניך ומסתיר, לזוז מייד ממקומו.
"...היי חביבי....מה נעמדת לי פה פתאום, אבא שלך לא זגג ואתה לא מזכוכית..."
 

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




חלבן.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

חלבן הוא מקצוע נוסף מקשת המקצועות של הימים ההם, בהם ניתן השירות "עד פתח הבית".

החלבן היה מגיע לדלת הדירה בשעת בוקר, נושא עמו כלי קיבול גדול ובו החלב. הוא היה מכניס לכלי כד בנפח של ליטר ושופך את החלב לכלי שהגישה לו עקרת הבית, וזו הייתה ממהרת להכניס את הכלי לארגז הקרח, לבל יחמיץ החלב.
היו עקרות בית שהיה להן כלי גדול מאלומיניום מיוחד לחלב, אליו היה שופך החלבן את החלב מתוך כד המדידה שלו. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

החלבנים של שנות החמישים היו נושא להאשמות רבות: כל פעם שנולד ילד שלא היה דומה לאחד מהוריו - היו מלחשים בשכונה ש"זה מהחלבן", כיוון שכאמור הוא היה מגיע בשעת בוקר, הילדים בבית הספר והבעל בעבודה, אז מה נותר לעקרת הבית לעשות חוץ מסקס עם חלבן מיוזע ועייף???....

השמצה נוספת הוטלה על ראשו של החלבן הייתה, שהוא מוהל את החלב במים. לעיתים היה קשה להתווכח עם האשמה הזו כיוון שטעמו של החלב אכן היה שונה, אך כשעקרות הבית היו פונות אליו בשאלה הוא היה פותר אותן מעליו בתנועה עם ידו כאילו סילק זבוב טורדן מאפו.
בקיצור - חרה של מקצוע.
זו אולי הייתה הסיבה, או לפחות אחת הסיבות, ש"תנובה" מיהרה להעביר את שינוע החלב מכדו של החלבן - לבקבוקי זכוכית. לצורך כך התקינה תנובה בכל פינת רחוב ארגז עץ גדול עם דפנות כפולות מבודדות, (ארגז קרח של חלבן) ובמהלך הלילה היו המשאיות של "תנובה" משנעות בקבוקי זכוכית מהמחלבה ומפקידות אותם בארגזו של החלבן.

החלבן היה מגיע הרבה לפני הזריחה, היה מעמיס בקבוקי חלב לתוך מתקן ידני מפח בו היה מקום לעשרה בקבוקים, והיה צועד עם מתקן כזה אחוז בכל אחת מידיו ומציב בקבוקי חלב בפתחי הדלתות.

איך היה יודע החלבן כמה בקבוקים לשים בכל דלת? היה הסדר ידוע ועל פיו הייתה מוציאה עקרת הבית לפני לכתה לישון בקבוקי חלב ריקים ומניחה אותם לפני דלתה, וליד הבקבוקים הייתה מניחה את המעות הדרושות לתשלום עבור החלב.

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                  

 

אגב, בחיפה, ורק בחיפה ומסיבה לא ברורה, בחלק מהבתים שנבנו בתקופת המנדט היו ליד דלתות הכניסה מן ארוניות חלב קטנות בעלות שתי דלתות. דלת אחת הייתה בחלקה הפנימי של הדירה והדלת השנייה הייתה בחלק הפונה לחדר המדרגות. ארוניות אלה אפשרו לעקרת הבית להניח את הבקבוקים הריקים והכסף על המדף שבין שתי הדלתות הקטנות ללא פתיחת דלת ביתה, ובבוקר הייתה פותחת את דלת הארונית מוצאת בה את בקבוקי החלב שהשאיר החלבן.

 

 

 

בקבוקי הזכוכית שהחליפו את כדי החלב של החלבן, היו מגיעים עם מכסה פיה מנייר כסף עבה. מתחת למכסה היה מצטבר החלב ומתקשה לכדי קרום, היו כאלה שאהבו להסיר את המכסה וללקק את חלקו הפנימי.
ככה זה היה, עד שבאה לעולם המצאת הפלסטיק, איתה שקית הפלסטיק האטומה בה מכרו את החלב במכולת החל מ - 1966, ועבר ונעלם ממקומותינו מקצוע נוסף.

 
החלב בישראל - היסטוריה ונוסטלגיה

החלב ומצריו מלווים את התפתחות חיינו בארץ ישראל ובמדינת ישראל לאחר הקמתה. באתר נוסטלגיה קיימים למעלה מ-200 אזכורים שונים (!) בנוגע לחלב ומוצריו,...

 
למידע המלא




 

 

 

 

 

 

 

 

 "...בשעת לילה מאוחרת נכנסה לרחוב, כמדי לילה, המשאית של תנובה. הפועלים פירקו אל תוך ארגז הקרח שעמד בקרן הרחוב את בקבוקי החלב. שעה לאחר מכן היה החלבן כבר מהלך במהירות בין הבתים עם המתקן הידני מפח לתוכו היה מכניס 10 בקבוקי זכוכית, שהיו מקרקשים תוך כדי הליכתו. בשבילו זה היה רק עוד יום של עבודה אפורה, אחד מני רבים..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע


 
''...עברה שם עגלה רתומה לחמור או לפרדה....ועגלת הנפט, ועגלת מחלק הקרח, ועגלת החלבן, ועגלת רוכל האלטע-זאכן שקריאתו הצרודה היתה מקפיאה את דמי...בזעקה המחרחרת 'אלטע-זא---כן' שמעתי אני תמיד את המילים האיומות 'אל תז---קן!!'. עד היום מעבירה הקריאה הזאת חלחלה קרה בגבי...''.
עמוס עוז, ''סיפור על אהבה וחושך'', הוצאת כתר, עמוד 155.


להקת "בצל ירוק" שרה בשירה של נעמי שמר "היי טיריליי":
"...ברחוב חמק חלבן על אופניו / ושירי דבק בצלצולי-כדיו / היי טיריליי...".

 

מטבעות לשון:

זה ילד מהחלבן
מטבע לשון שבא לתאר ילד שכלל אינו דומה להוריו, עד כי אפשר היה לחשוב שמקורו אינו באביו אלא בחלבן...
"....תסתכל על הילד של מזרחי....זה בטח ילד מהחלבן..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

היישוב הוותיק היה רגיל לקנות את תוצרתו מהחלבנים הקבועים שלו, שסיפקו לו תוצרת גרמנית וערבית, או ישירות מהיצרנים הערבים שהגיעו עם עיזיהם עד פתחי הבתים, חלבו בו במקום ומכרו תוצרת טרייה.
ראשי תנובה נהגו לפקוד את הבתים, במטרה לשכנע את הצרכנים לקנות מהחלבנים שלהם  ולתמוך במפעלם הציוני.
זוסיה מנדלבלט, מנהלה הראשון של תנובה חיפה, נכנס פעם לביתה של גב' ויצמן, אמו של נשיא המדינה הראשון, וניסה לשכנעה שתקנה חלב תנובה במקום החלב שקיבלה מהמחלק הגרמני. גב' ויצמן ענתה לו באידיש עסיסית:"אדם צעיר, זה זמן רב שאני מנהלת רומן עם מחלק החלב. אנא, אל תדחוק עצמך ביני לבינו...".


כשבאו לשכנע את מנחם אוסישקין, יו"ר הנהלת קק"ל ומראשי ההנהגה הציונית, לקנות תוצרת תנובה השיב: "עבורי כל היהודים שווים, גם מחלק החלב הוא יהודי – גם אם הוא לא יהודי"...


זכרונות:

"...החלבן בראשון לציון בשנות 1944-1946 החלבן היה רוטשילד האבא של האלוף רוטשילד היו לו שני כדים מפח שהיו משני צידי האופנים וכך נסע ומכר חלב.הם היו השכנים של משפחת מניה ומנחם כהן בראשון. רוטשילד היה יקה ולא הוסיף מים לחלב. החלבן הזה זכור לי לטובה שנים רבות.

אמציה איל (רובשקין)
amatzi@zahav.net.il

===================================================================

 
"...אביו של השחקן ארנון צדוק היה בזמנו חלבן שחילק את החלב בעגלה הרתומה לחמור.
יום אחד, כשהוא נכנס לאחד הבתים עם החלב, חיכה לו בחוץ הפרחח של השכונה יוסי הפרא. יוסי הפרא רק חיכה להזדמנות כזאת, והוא היה מוכן עם מקל שעל קצהו פלפל חריף. כשרק נעלם החלבן בפתח הבית, ניגש יוסי אל החמור מאחור, ודחף את הפלפל ישר בתחת של החמור. החמור התחיל לרוץ, וכל כדי החלב התהפכו והחלב נשפך לרצפה.
באותו היום בשכונה הילדים לא שתו חלב, ויוסי עצמו ברח ולא נתפס עד היום.
שלום צדוק החלבן, החליף קצת אחרי המקרה את העגלה עם החמור בטנדר פורד ישן...".

דב בינדר


==================================================================

"...מדי בוקר היה החלבן, איש עגלגל ונמוך הקומה, מעמיס את בקבוקי הזכוכית העבה על תלת-האופן שלו ומעלה אותם לדירות: בקבוק חלב על כל בקבוק ריק שהשארנו בלילה. פעם בשבוע היינו גם משאירים כסף בפתח הבקבוק הריק. כמה אהבתי לתחוב אצבע לבקבוק ולמצוץ את קרום השומן שצף על פני החלב. עכשיו עולה בי טעם השומן ואתו זיכרון פתיחת מכסה האלומיניום והלמות הבקבוקים בחדר המדרגות בשעת בוקר מוקדמת..."

גדעון לוי, הארץ, 12.04.09


=================================================================

"...מחלק החלב בא בעגלת תלת אופן. היינו מחכים לו בקיץ בקוצר רוח שיבוא לשכונה לחלק את החלב בבתים כפי שהיה נהוג אז, ומפלחים לו את גבישי הקרח שהיה מפזר בין הבקבוקים שלא יתקלקלו. הוא תמיד היה רודף אחרינו ולא תופס אותנו, מעין ריטואל קבוע.
במבט לאחור נראה לי שהיה תמיד שם יותר קרח בשביל הילדים שייקחו וייהנו וכל המרדף היה מעין משחק, אך איזו ילדות...".

אלי
elihaikis@walla.com

 

===================================================================

"...החלבן והכדים השמוטים על גבי החמור. בילדותי הכרתי מספר חלבנים, שהקשיש בניהם נקרא בפינו הילדים אבוקו, למרות שהיה ממוצא אשכנזי. הופעתו הייתה אצילות. בעל זקן לבן ארוך ותמיד מחייך ורץ מהר מאד את מספר המדרגות שהיו עד פתח ביתנו.
אמי הייתה מושיטה את סיר החלב, הוא היה מודד אונקיות ושופך לסיר. החלב היה חלב פרה, בלי תוספת מים.
אמא הייתה מיד מעמידה את החלב על הפתילה, ואני הייתי יושב ומחכה לראות מתי יגלוש. לעולם החלב לא גלש, אמא הייתה מגיעה בדיוק ברגע הנכון. מעל החלב נערם קרום שמן, שאנו הילדים היינו רבים מי יזכה לקבל כפית מזה.
לפעמים הייתי מקבל חלב חם מיד. החלב החם היה מיועד רק לבקרים. במשך היום - רק מים או תה מתוק עם נענע, ולפעמים חתיכת שוקולד יחד עם השתייה.

החמור של החלבן היה עומד קשור לעץ. מעל ראשו נקשר שק תבן, ואנו הילדים היינו מביאים מים בדלי. בשלוק אחד או שנים היה לוגם את הדליים. אהבנו את החלבן ואת כדיו שהיו תמיד מבריקים, ואת המהירות שהיה מחלק ומחייך ואומר להתראות חמודים.

החלבן השני היה ממוצא הונגרי בעל אופנים שהיה נושא על גביהן ארבע כדים -שניים גדולים מאחור ושניים קטנים לפנים. לוחות דיקט מונחות בין הכדים לאופנים שלא יכנסו לאופן. מגולח עם כובע רחב שוליים לראשו וצועק "חלב חלב גברת יאסר, חלב טרי חלב חלב". היה ממתין מעט לראות אם מישהו מגיע. נכון, בדיוק שהוא היה מחליט ללכת הייתה גברת לשם צועקת "ר ג ע רגע רגע"...".

יצחק
kalfuss@walla.com 

 

====================================================================

"...כילד אני זוכר את החלב שהחלבן היה מביא לביתנו. הבעיה מבחינתי אז היה הקרום שנוצר עקב ההכרח להרתיח את החלב. קרום זה היה שנוא עלי ביותר. זאת בניגוד לדעתה של אימי, שכמעט אין דבר בריא ממנו לתזונה של ילד ארץ ישראלי. מאחר ובלתי אפשרי להתנגד לאמא פולניה נאלצתי לבלע את הדבר הנוראי הזה זמן רב.

הלבנייה כמובן הייתה הלהיט של מוצרי החלב בא"י ואם אני לא טועה היא לא עברה מהעולם עד היום רק שינתה את שמה לאשל. גם היום המוצר הזה נצרך במשפחתי.

רציתי להזכיר עוד להיט חלבי מהתקופה ההיא, הכוונה לגבינה הלבנה (רזה או שמנה) שהייתה עטופה בנייר פרגמנט ונמכרת במכולת דאז לפי משקל...".

דן קלצ'בסקי
pinchi1@walla.co.il

 =================================================================

"...נהניתי לקרוא את הכתבה בנושא החלב בישראל. ממש זכור לי החלבן שהגיע אלינו לרחוב הילל 53 בחיפה. הוא נעמד בחדר המדרגות וקרא בגרמנית לדיירי הבית להגיע ולקבל חלב...גולשינר, ליזר, צוקר, פיפרברג...(דרך אגב - פיפרברג היו הוריו של יונה יהב (כיום ראש עריית חיפה) שגר שם אף הוא את החלב היה מוזג מכדי האלומיניום לכלי חלוקה (ליטר) ומשם לכלים של הדיירים. בצמוד לדלת הכניסה היה חלון קטן עם שני פתחים (פנימי וחיצוני) שנפתח לחדר המדרגות וגם הביתה. שם היה מניח את החלב לדיירים בקומת הקרקע...".

 

דורון גולשינר
doron.golschiener@gmail.com

================================================================= 

תגובות:

ראיתי לנכון לציין שהמילה חלבן בהתיישבות העובדת שונה מזו שהייתה נהוגה בערים.

בעוד החלבן בערים הוא מי שחילק חלב בבתים, במושבים החלבן הוא מי שניהל את המחלבה וקבל את החלב מהחקלאים. מטבע הדברים אצלנו לא עבר חלבן וחילק חלב וכשראיתי לראשונה, כילדה, בקבוקי חלב אצל קרובים בתל אביב עם מכסה קרטון ואחר כך צפוי האלומיניום נראה לי מוזר.

סקרלט מאור
maory1@012.net.il

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין  




חמר.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בתקופה ההיא בה השכונה הייתה תמיד בתהליך בניה, פה בית חדש ופה עוד אחד, היינו רואים תדירות את החמר עובר ברחובות השכונה.

החמר היה שם כללי לכל מי שמקצועו היה קשור בחמורים (במקרה הזה - על ארבע...) ובעיקר לאלה שעסקו בהובלת חומרי בניין  (חול, מרצפות וכדו') על גבי חמורים אל תוך הבניין ההולך ונבנה.
החמורים היו מאולפים לטפס על  משטחי הבטון האלכסונים עוד לפני בניית המדרגות והם היו מביאים, בהנחיית החמר, את חומרי הבניין הישר לתוך החדרים הנבנים.

החמר היה מקצוע  בו עסקו בעיקר מבני העדה התימנית, ובעיקר בעיר ירושלים.




חנווני.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

דמות משמעותית ביותר בשכונה של הזמנים ההם. החנווני הוא מקצוע שהולך ונעלם, ממש כמו שהמכולת השכונתית נעלמת אט אט מחיינו. החנווני, או בעל המכולת הקלאסי של הימים ההם היה רומני או פולני או הונגרי, בדרך כלל בעל פיוז קצר ואישה חמוצה, שהיה בעל מעמד גבוה בשכונה. מעמדו של החנווני נבנה עוד בשנות הצנע בהם הייתה מתנהלת בחנות המכולת הפנקסנות של תלושי המזון, שבלעדיהם אי אפשר היה לקנות אפילו לא ביצה סרוחה.
הרבה שנים עברו מאז, מעמדו של המכולתניק השתנה ללא היכר, והוא עומד להיעלם בקרוב מנוף חיינו, יחד עם חנות המכולת השכונתית, שנופלת שדודה אל מול טייקוני רשתות השיווק מחד, וכל חנויות המיני-מרקט האלה המנוהלות על די צעירים עם עגיל באוזן, שמעל ראשם טלביזיה שדלוקה כל היום על אם.טי.וי.

עוד על החנווני ראה בפרק "בשכונה", במושג:
מכולת שכונתית.

"...החנווני גרובר איבד כבר לפני שנים את הסבלנות הנדרשת מבעל מכולת שכונתית. הוא היה רגזן, נרגן וקצר רוח. הוא היה גוער בלקוחות על כל עניין קטן ומאיים באופן קבוע, פעם על לקוחה זו ופעם על אחרת שהוא יזרוק אותה מהמכולת..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע

''...נשלח למכולת של פאדובה, שיש לו משקפיים סגולות, והוא מודד שמן לבקבוק, ומנתח בסכין הגדולה נתח חלבה, ומן השקים הפעורים אל המאזניים עם משקלות הרוטל והאוקיות הוא מדייק במילוי אורז, אפונה וכוסמת, לשקיות הנייר החומות, ומוסיף חפיסות שוקולד עוטה תמונות מרחקים...''. ס.יזהר, ''מקדמות'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 200




חנות אתא.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

חנות "אתא" מכרה את תוצרת מפעל אתא, מוצרי טקסטיל והלבשה בסיסית כמו מכנסי כותנה בצבע חאקי, חולצות עבודה כחולות לעבודה או חולצות לבנות לשבת, תחתונים גופיות גרביים ועוד, הכל תוצרת מפעל "אתא" של הנס מולר בקרית אתא, שלאחר שהלך לעולמו הלך מפעלו גם למקום ממנו לא חוזרים, ורשת החנויות נסגרה והתחסלה.

(עוד מידע על "אתא" ראה בפרק לבוש ואופנה במושג אתא). 

 

זכרונות:
"...חנות "אתא" הראשונה ברעננה, שייכת הייתה לסבתי ולסבי, חיה ויעקב פיינר. אני זוכרת, כיצד במוצאי השבתות, היו שניהם ישובים ליד שולחן האוכל, מסדרים על-פי סדר קבוע וידוע מראש את פתקי המכירה של פרטי הלבוש השונים, ומחשבים בקודים (שידועים היו רק להם, מן שפת סתרים שכזו..) את פדיון השבוע שחלף. היו זמנים...".

אורנה שובל, ראשון לציון 

================================================================== 

  ".....הציפו אותי זיכרונות ילדות מתוקים דווקא, שסיפרו בקצרה כמה פשוט היה אז לקנות בגדים.
אבי עליו השלום, עבד במפעל הטקסטיל אתא עליו השלום, והיו לנו 20 אחוזי הנחה עליהם השלום גם כן. אחת לשנתיים היינו דוהרים במהירות 50 קמ"ש עם הסוסיתא שנת 63' יד שנייה מרופא, היישר לסניף המרכזי בחיפה, שם המתינה לנו המוכרת - חלוקה אפור, שיניה זהב, והיא מציעה בפנים יגעות מבחר דל וקבוע: חולצת פלאנל, שתי מידות גדולות ממני כדי שאגדל לתוכה, מכנסי ג'ינס, 90 אחוז אסבסט כדי לדכא את מיניות הנעורים המתפרצת, ותחתונים, שהיו למעשה שק עם גומי חזק. זהו. חצי דקה. קליל, מהיר ובריא....."

צחי גושן YNET 23.10.08  

 בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין  




חנות ביצים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חנות ביצים  הייתה מסוג "חנויות המומחה" - חנות שמכרה מוצר אחד בלבד, שבעליה היה מומחה גדול בתחומו.

בעל החנות היה מוסגל לבחון כל ביצה ולדעת צפונותיה. הייתה לו עין מיומנת למיון הביצים, לשון חלקה וסבלנות רבה לכל עקרות הבית,  שהיו ממששות בוחנות בודקות ולעיתים גם שוברות את הביצים...

בבני ברק וברחובות עדיין יש  חנות ביצים שכזאת. 

לחץ לשמיעת הג'ינגל




חנות ויצ”ו.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




חנות מכשירי כתיבה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

  

זכרונות:

"...את ציוד בית הספר קנינו בעצמנו. הייתה חנות שכונתית בקרית מוצקין שקראו לה "מולדת". כל ותיקי הקריה זוכרים אותה ואת בעלת החנות, אישה מבוגרת ורצינית.  אנחנו, הילדים, כינינו גם את בעלת החנות בשם "מולדת" חשבנו שזה היה שמה. הלכנו תמיד וקנינו בעצמנו ממולדת כלי כתיבה ואת כל הנדרש. אהבתי שם את ריח כלי הכתיבה שעמד תמיד באוויר...".

מרי נתן
marienathan@bezeqint.net

 

 




חנות קרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חנויות קר  היו בחלק מהשכונות בתקופת הצנע. לחנויות אלה היו הולכות המשפחות המאושרות שהיו להם קרובים בחו"ל, בעיקר בארה"ב. אלה היו אוספים כל מיני "שמאטס" וקופסאות שימורים ודברים שכאלה, ושולחים אותם דרך הרשת שנקראה קר Car לארץ. החבילות היו מתקבלות בחנויות הרשת בארץ ואלה היו שולחות הודעות למשפחות לבוא לאסוף את החבילה.




חנות תנובה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

חנות תנובה הייתה הזרוע השיווקית של תנובה, בשנים הראשונות למדינה.
מראשית דרכה של תנובה מכרו חנויות המכולת בערים את תוצרתה.
כדי לאפשר לצרכנים לקבל תוצרת תנובה מחנויות מיוחדות לתוצרת זו, היא הקימה סניפים ומזנונים מיוחדים לתוצרתה בכל עיר ומושבה, שנמצאו תחת השגחתה המתמידה.

ב-1935 פעלו בארץ 90 סניפים ומזנונים של תנובה.
ב-1947 פתחה תנובה בצפון תל אביב את חנות הכולבו הראשונה שלה, שסימנה את התרחבות רשת החנויות והמזנונים, כשבתחילת 1952 פעלו בעיר 19 חנויות ובארץ כולה יותר מ - 200 מזנונים-חנויות.

לחץ לשמיעת הג'ינגל


 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:

"...מרנין לפגוש את החברים של פעם. אני זוכר שבמחלבות של תנובה היו מגישים את הלבניה עם כפית מתכת ארוכה. אגב, לי זכורה עוד "תנובה" בתחנה המרכזית הישנה מול הרציף של קו 4 (יכול להיות רחוב הגליל?) עוד בשנת 1977 בטרם הייתי עולה על האוטובוס לירושלים, לעיתים הייתי נכנס ובעל המקום היה חוצה לחמניה מורח חמאה ושם פרוסה של גבינה צהובה ומגיש את זה ביחד עם קפה רותח (לא קפה הפוך). זו הייתה ארוחת בוקר בטרם הפכה למוסד מקובל במקומותינו...".

יוסי ליבנה
yossilivne@yahoo.com




חנות תעודת תשורה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנות הצנע כל הקניות התבצעו בעזרת פנקס הנקודות, היה קיצוב לכל משפחה ולכל יחיד לגבי כל המוצרים הבסיסיים, כולל מוצרי הנעלה והלבשה, ומעבר להקצבה היה אפשר לקנות רק בשוק השחור.

בזמנים ההם התפתחו בערים הגדולות "חנויות תעודת תשורה". העסק עבד כך: מי שהיה לו קרוב בעל אמצעים בחו"ל, עדיף באמריקה, היה מברר בארץ בחנויות שעבדו בהסדר המיוחד הזה כמה עולה הפריט או הפריטים אותם הוא מעוניין לרכוש. לאחר מכן היה מר ישראלי כותב מכתב לקרובו בחו"ל, מספר לו כמה קשה המצב בארץ, מצרף למכתב תמונה של ילד זה או אחר בעל פנים עצובות ועצמות בולטות, ושולח את המכתב לאותו בן דוד או קרוב משפחה, ומתפלל.
חלק גדול מהמכתבים לא נענה, חלק מה"קרובים", בחו"ל לא ידעו או לא זכרו מי זה בכלל מוישה מפתח תקווה שטען שהסבתא שלו הלכה לגנון עם הסבתא של הנמען, אבל היו כאלה שענו ופעלו על פי ההנחיות שהיו במכתב.
או אז היה הקרוב האמריקאי שולח כסף למשרדי ארגון בארצות הברית שטיפל בעניין, שהיה בתמורה לקבלת תשלום ולאחר ניכוי עמלה מוציא "תעודת תשורה" בערך כספי נקוב, ושולח אותה בדואר לביתו של מר ישראל ישראלי בישראל. זה היה ניגש לחנות שעבדה בהסדר מסוג זה, ורוכש מוצרים ללא שימוש בפנקס הנקודות שלו.

היו לא מעט חנויות שעבדו בהסדר "תעודת תשורה" זו בתקופת הצנע. העסק הגדול ביותר היה בתל אביב ושמו היה מה"מ, שזה היה ראשי תיבות של מרכז-המתנות-מישראל, וגם ראשי התיבות של שלושת בתי העסק שחברו לפרויקט הזה יחד, מצקין, הילינג ומיקולינסקי.




טלפון ציבורי.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראו בערך תא טלפון ציבורי בפרק "בשכונה" 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.