חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 169 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה




בשכונה

חנווני.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

דמות משמעותית ביותר בשכונה של הזמנים ההם. החנווני הוא מקצוע שהולך ונעלם, ממש כמו שהמכולת השכונתית נעלמת אט אט מחיינו. החנווני, או בעל המכולת הקלאסי של הימים ההם היה רומני או פולני או הונגרי, בדרך כלל בעל פיוז קצר ואישה חמוצה, שהיה בעל מעמד גבוה בשכונה. מעמדו של החנווני נבנה עוד בשנות הצנע בהם הייתה מתנהלת בחנות המכולת הפנקסנות של תלושי המזון, שבלעדיהם אי אפשר היה לקנות אפילו לא ביצה סרוחה.
הרבה שנים עברו מאז, מעמדו של המכולתניק השתנה ללא היכר, והוא עומד להיעלם בקרוב מנוף חיינו, יחד עם חנות המכולת השכונתית, שנופלת שדודה אל מול טייקוני רשתות השיווק מחד, וכל חנויות המיני-מרקט האלה המנוהלות על די צעירים עם עגיל באוזן, שמעל ראשם טלביזיה שדלוקה כל היום על אם.טי.וי.

עוד על החנווני ראה בפרק "בשכונה", במושג:
מכולת שכונתית.

"...החנווני גרובר איבד כבר לפני שנים את הסבלנות הנדרשת מבעל מכולת שכונתית. הוא היה רגזן, נרגן וקצר רוח. הוא היה גוער בלקוחות על כל עניין קטן ומאיים באופן קבוע, פעם על לקוחה זו ופעם על אחרת שהוא יזרוק אותה מהמכולת..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע

''...נשלח למכולת של פאדובה, שיש לו משקפיים סגולות, והוא מודד שמן לבקבוק, ומנתח בסכין הגדולה נתח חלבה, ומן השקים הפעורים אל המאזניים עם משקלות הרוטל והאוקיות הוא מדייק במילוי אורז, אפונה וכוסמת, לשקיות הנייר החומות, ומוסיף חפיסות שוקולד עוטה תמונות מרחקים...''. ס.יזהר, ''מקדמות'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 200




חנות אתא.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

חנות "אתא" מכרה את תוצרת מפעל אתא, מוצרי טקסטיל והלבשה בסיסית כמו מכנסי כותנה בצבע חאקי, חולצות עבודה כחולות לעבודה או חולצות לבנות לשבת, תחתונים גופיות גרביים ועוד, הכל תוצרת מפעל "אתא" של הנס מולר בקרית אתא, שלאחר שהלך לעולמו הלך מפעלו גם למקום ממנו לא חוזרים, ורשת החנויות נסגרה והתחסלה.

(עוד מידע על "אתא" ראה בפרק לבוש ואופנה במושג אתא). 

 

זכרונות:
"...חנות "אתא" הראשונה ברעננה, שייכת הייתה לסבתי ולסבי, חיה ויעקב פיינר. אני זוכרת, כיצד במוצאי השבתות, היו שניהם ישובים ליד שולחן האוכל, מסדרים על-פי סדר קבוע וידוע מראש את פתקי המכירה של פרטי הלבוש השונים, ומחשבים בקודים (שידועים היו רק להם, מן שפת סתרים שכזו..) את פדיון השבוע שחלף. היו זמנים...".

אורנה שובל, ראשון לציון 

================================================================== 

  ".....הציפו אותי זיכרונות ילדות מתוקים דווקא, שסיפרו בקצרה כמה פשוט היה אז לקנות בגדים.
אבי עליו השלום, עבד במפעל הטקסטיל אתא עליו השלום, והיו לנו 20 אחוזי הנחה עליהם השלום גם כן. אחת לשנתיים היינו דוהרים במהירות 50 קמ"ש עם הסוסיתא שנת 63' יד שנייה מרופא, היישר לסניף המרכזי בחיפה, שם המתינה לנו המוכרת - חלוקה אפור, שיניה זהב, והיא מציעה בפנים יגעות מבחר דל וקבוע: חולצת פלאנל, שתי מידות גדולות ממני כדי שאגדל לתוכה, מכנסי ג'ינס, 90 אחוז אסבסט כדי לדכא את מיניות הנעורים המתפרצת, ותחתונים, שהיו למעשה שק עם גומי חזק. זהו. חצי דקה. קליל, מהיר ובריא....."

צחי גושן YNET 23.10.08  

 בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין  




חנות ביצים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חנות ביצים  הייתה מסוג "חנויות המומחה" - חנות שמכרה מוצר אחד בלבד, שבעליה היה מומחה גדול בתחומו.

בעל החנות היה מוסגל לבחון כל ביצה ולדעת צפונותיה. הייתה לו עין מיומנת למיון הביצים, לשון חלקה וסבלנות רבה לכל עקרות הבית,  שהיו ממששות בוחנות בודקות ולעיתים גם שוברות את הביצים...

בבני ברק וברחובות עדיין יש  חנות ביצים שכזאת. 

לחץ לשמיעת הג'ינגל




חנות ויצ”ו.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




חנות מכשירי כתיבה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

  

זכרונות:

"...את ציוד בית הספר קנינו בעצמנו. הייתה חנות שכונתית בקרית מוצקין שקראו לה "מולדת". כל ותיקי הקריה זוכרים אותה ואת בעלת החנות, אישה מבוגרת ורצינית.  אנחנו, הילדים, כינינו גם את בעלת החנות בשם "מולדת" חשבנו שזה היה שמה. הלכנו תמיד וקנינו בעצמנו ממולדת כלי כתיבה ואת כל הנדרש. אהבתי שם את ריח כלי הכתיבה שעמד תמיד באוויר...".

מרי נתן
marienathan@bezeqint.net

 

 




חנות קרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חנויות קר  היו בחלק מהשכונות בתקופת הצנע. לחנויות אלה היו הולכות המשפחות המאושרות שהיו להם קרובים בחו"ל, בעיקר בארה"ב. אלה היו אוספים כל מיני "שמאטס" וקופסאות שימורים ודברים שכאלה, ושולחים אותם דרך הרשת שנקראה קר Car לארץ. החבילות היו מתקבלות בחנויות הרשת בארץ ואלה היו שולחות הודעות למשפחות לבוא לאסוף את החבילה.




חנות תנובה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

חנות תנובה הייתה הזרוע השיווקית של תנובה, בשנים הראשונות למדינה.
מראשית דרכה של תנובה מכרו חנויות המכולת בערים את תוצרתה.
כדי לאפשר לצרכנים לקבל תוצרת תנובה מחנויות מיוחדות לתוצרת זו, היא הקימה סניפים ומזנונים מיוחדים לתוצרתה בכל עיר ומושבה, שנמצאו תחת השגחתה המתמידה.

ב-1935 פעלו בארץ 90 סניפים ומזנונים של תנובה.
ב-1947 פתחה תנובה בצפון תל אביב את חנות הכולבו הראשונה שלה, שסימנה את התרחבות רשת החנויות והמזנונים, כשבתחילת 1952 פעלו בעיר 19 חנויות ובארץ כולה יותר מ - 200 מזנונים-חנויות.

לחץ לשמיעת הג'ינגל


 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:

"...מרנין לפגוש את החברים של פעם. אני זוכר שבמחלבות של תנובה היו מגישים את הלבניה עם כפית מתכת ארוכה. אגב, לי זכורה עוד "תנובה" בתחנה המרכזית הישנה מול הרציף של קו 4 (יכול להיות רחוב הגליל?) עוד בשנת 1977 בטרם הייתי עולה על האוטובוס לירושלים, לעיתים הייתי נכנס ובעל המקום היה חוצה לחמניה מורח חמאה ושם פרוסה של גבינה צהובה ומגיש את זה ביחד עם קפה רותח (לא קפה הפוך). זו הייתה ארוחת בוקר בטרם הפכה למוסד מקובל במקומותינו...".

יוסי ליבנה
yossilivne@yahoo.com




חנות תעודת תשורה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנות הצנע כל הקניות התבצעו בעזרת פנקס הנקודות, היה קיצוב לכל משפחה ולכל יחיד לגבי כל המוצרים הבסיסיים, כולל מוצרי הנעלה והלבשה, ומעבר להקצבה היה אפשר לקנות רק בשוק השחור.

בזמנים ההם התפתחו בערים הגדולות "חנויות תעודת תשורה". העסק עבד כך: מי שהיה לו קרוב בעל אמצעים בחו"ל, עדיף באמריקה, היה מברר בארץ בחנויות שעבדו בהסדר המיוחד הזה כמה עולה הפריט או הפריטים אותם הוא מעוניין לרכוש. לאחר מכן היה מר ישראלי כותב מכתב לקרובו בחו"ל, מספר לו כמה קשה המצב בארץ, מצרף למכתב תמונה של ילד זה או אחר בעל פנים עצובות ועצמות בולטות, ושולח את המכתב לאותו בן דוד או קרוב משפחה, ומתפלל.
חלק גדול מהמכתבים לא נענה, חלק מה"קרובים", בחו"ל לא ידעו או לא זכרו מי זה בכלל מוישה מפתח תקווה שטען שהסבתא שלו הלכה לגנון עם הסבתא של הנמען, אבל היו כאלה שענו ופעלו על פי ההנחיות שהיו במכתב.
או אז היה הקרוב האמריקאי שולח כסף למשרדי ארגון בארצות הברית שטיפל בעניין, שהיה בתמורה לקבלת תשלום ולאחר ניכוי עמלה מוציא "תעודת תשורה" בערך כספי נקוב, ושולח אותה בדואר לביתו של מר ישראל ישראלי בישראל. זה היה ניגש לחנות שעבדה בהסדר מסוג זה, ורוכש מוצרים ללא שימוש בפנקס הנקודות שלו.

היו לא מעט חנויות שעבדו בהסדר "תעודת תשורה" זו בתקופת הצנע. העסק הגדול ביותר היה בתל אביב ושמו היה מה"מ, שזה היה ראשי תיבות של מרכז-המתנות-מישראל, וגם ראשי התיבות של שלושת בתי העסק שחברו לפרויקט הזה יחד, מצקין, הילינג ומיקולינסקי.




טלפון ציבורי.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראו בערך תא טלפון ציבורי בפרק "בשכונה" 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 




טלפון שכונתיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בזמנים ההם כשלא היו עדיין מכשירי טלפון בבתים, היו בכל שכונה מספר מכשירי טלפון לשימוש הכלל.

רובנו היינו הולכים למכולת ובעל המכולת היה מפעיל את המונה. בזמנים ההם, כל פרק זמן של כמה עשרות שניות היה מתבצע חיוב נוסף, מספר השניות לשיחה היה על פי המרחק מהמקום ממנו התקשרו למקום אליו הגיע השיחה. בתום השיחה היה בעל המכולת בודק את מספר השיחות שחויבו על פי המכשיר, ומחייב בהתאם.

מוסד אחר בו היה טלפון לשימוש הקהל היה בבית המרקחת.

עלות השימוש בטלפון הן בחנות המכולת והן בבית המרקחת היו יקרים, אך לעיתים לא הייתה ברירה, במיוחד בשנים בהם לא היו עדיין טלפונים ציבוריים ברוב השכונות, כשאלה הפכו להיות יותר ויותר נפוצים ירדו מחירי ההתקשרות במכולות...




טריקוטאז`.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חנות הטריקוטאז' הייתה אחותה התאומה של הגלנטריה. בעוד שהגלנטריה הייתה חנות לדברי סדקית הטריקוטאז' הייתה חנות למוצרי טריקו, בעיקר תחתונים, גופיות, גאטקטס, צמר לסריגה וכאלה.




יושבים על הברזליםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הברזלים - הכוונה יושבים על מעקות הברזל שהפרידו בין המדרכה והכביש ברחובות ראשיים בשכונה.

ישיבה על הברזלים היה תואר גנאי לבטלנות וחוסר מעש.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.