חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 168 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




אירועים

חידון התנך למבוגרים
שתף 

"מה הוא קופייץ???..." ב-1 באוגוסט 1958 עם סיום חגיגות העשור נערך באמפיתיאטרון של האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים חידון התנ"ך העולמי הראשון, שעורר אז התענינות עצומה.

מנחה החידון היה ה"קריין הלאומי" משה חובב, ונכחו בו כל ראשי המדינה, לרבות הנשיא יצחק בן-צבי, ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שהיה ידוע כחובב תנ"ך מושבע, ויו"ר הכנסת יוסף שפרינצק.

החידון שודר ב"קול ישראל" וכל העם היה צמוד לרדיו. במקום הראשון זכה עמוס חכם מישראל, יהודי קשה-יום וכבד-פה מירושלים שהפך בן-לילה לגיבור לאומי ו"סלבריטאי" שהכל כרכרו סביבו. כך הפך השם "עמוס חכם" לביטוי המנצח האולטימטיבי במערכון "פוקר יהודי" מאת אפרים קישון, שהוצג ע"י אורי זוהר וחיים טופול בתיאטרון "בצל ירוק", ואף יצא לשוק משחק ילדים בשם "חידון התנ"ך".

חידון התנ"ך העולמי הבא נערך ב-1961 ואז זכה בו הרב התימני יחיא אלשיך, שבניגוד לקודמו המגמגם, לשונו דהרה על פסוקי התנ"ך במהירות מסחררת, והוא שנתן את ההשראה לדמותו של "יחיא סחוג", בגילומו של אריק איינשטיין במערכון הידוע מ"לול".


חידוני התנ"ך הבאים התקיימו ב - 1964 וב - 1969 וגם בהם חזרה התוצאה על עצמה - במקום הראשון נציג ישראל, המקדים את מתחריו בהפרש עצום ומכה אותם שוק על ירך.
עקב זאת, ירדה ההתענינות בחידונים בארץ ובחו"ל והמפעל שבק חיים.

 

 

לשמיעת האירוע 

ב-1981 נעשה נסיון חד-פעמי לחדש את החידון, וגם הפעם זכה נציג ישראל יעקב חומרי בקלי-קלות, על רקע התענינות מינימלית מצד הציבור.

 

רטרו:

חידון התנ"ך הארצי למבוגרים חוזר

לאחר שנים ארוכות בהן לא ניתן היה למצוא אף לו שערה לבנה אחת בקרב מתמודדי חידון התנ"ך, היום הכל עתיד להשתנות. בירושלים החליטו לחזור למסורת, ולחדש את חידון התנ"ך למבוגרים. מאות בני אדם התחרו על מקום בגמר היוקרתי, שייערך הערב בבנייני האומה במעמד רה"מ ושר החינוך

14 מועמדים נרגשים שהספיקו כבר לשכוח את "גיל הטיפש-עשרה" ינסו להוכיח הערב (7.12.2010, יום ג', 18:00, שידור ישיר בערוץ הראשון) בבנייני האומה כמה הם חכמים, כשיתחרו על תואר חתן או כלת חידון התנ"ך הארצי למבוגרים.

בין המתמודדים: לוי סודרי בן ה-42 מבית שמש, אב לשבעה המצהיר: "תנ"ך זה החיים שלי", דניאל בן ה-33 מעכו העובד בתעשיית הבטחון. אחת המתמודדות צחקה, באומרה "עברתי את השלב המחוזי, אז כבר לא הייתה לי ברירה אלא להתמודד בארצי - ואני מוצאת את עצמי לצד ילדות בנות 29".

ההכרזה על שובו של החידון, שנערך לראשונה בחגיגות העשור למדינה, הובילה לביקוש מפתיע של למעלה מ-2,000 מתמודדים. לאחר שהתקיימו שלבי הבחינה המחוזיים, הפומביים, בכתב ובעל-פה, עם הנר השביעי של חנוכה, מגיע הגמר הגדול. האירוע יתקיים במעמד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ובמעמד מי שמשרדו מפקד על האירוע - שר החינוך, גדעון סער.

"האירוע מבטא את המגמה להחזיר את המרכזיות של התנ"ך בחיים התרבותיים-לאומיים במימד הציבורי", מסביר סער, "לקח לנו זמן היערכות והתאקלמות לערוך את החידון על שלביו השונים, ואני מאמין שהיום אנחנו נכנסים למסורת חדשה".

גל"צ, טלילה נשר 07/12/2010




חלוקת מים בירושלים
שתף 

בימי המצור על ירושלים במלחמת העצמאות ב-1948 נעשה שימוש אחרון בבורות המים הוותיקים, וזאת מפני שהערבים שלטו בלטרון, דרכה עבר צינור המים מראש העין לירושלים, חיבלו בקו המים הבריטי, וייבשו את העיר.
כל הבורות, ואפילו הקטנים והמוזנחים ביותר, נבדקו, נמדדו ומולאו במים.

התברר כי בבתי היהודים בירושלים היו קצת יותר מאלף בורות, שהכילו יחד כמיליון מטרים מעוקבים. אף שכמות המים הייתה גדולה למדי, יכלו המים להספיק לתושבי העיר למשך חודש ימים בלבד. "גדוד מחלקי המים" של ארגון משמר העם פעל לחלוקה מסודרת של המים. הם עברו מדי יום משכונה לשכונה בירושלים, רכובים על עגלות גדולות עמוסות בחביות, ובמרכז כל שכונה עצרו וחילקו מים לכל משפחה לפי צרכיה.

במקביל חולק לתושבי העיר תרשים המסביר כיצד לחסוך ולנצל את המים ביעילות, על ידי שימושים חוזרים, שכן לכל משפחה הוקצתה כעשירית מכמות המים בימים רגילים.

 

הוראות לשימוש יעיל במנות מים

 

 

המים יחולקו לבתים ? יש להכין את הכלים הדרושים כדי שהחלוקה תתבצע במהירות ובצורה היעילה ביותר.

יש למלא את ההוראות בדקדקנות

 

מי שתייה

הפרש מהמנה 2 ליטר לנפש לתוך כלי לצרכי שתייה והחזק אותו במקום קריר

 

מי שימוש
בישול:

נקה את הפרי והירק לפני הבישול ניקוי יבש בעזרת מברשת.

השתמש בשיטת אידוי הירקות כדי להפחית את כמות המים הדרושים לבישול.  את מי הבישול אין לשפוך, יש לשומרם  לשימוש נוסף

 

שטיפת כלים
צמצם את כמות הכלים הנמצאים בשימוש. הכן שתי קערות ? באחת תמיסה מרוכזת של מי סבון וסודה, בשנייה מים נקיים לשטיפה סופית.
שטוף את הכלים אחת ליום לאחר הארוחה העיקרית
סנן את מי השטיפה והשתמש בהם למחרת  להכנת תמיסה חדשה של סבון וסודה.

 

כביסה
הכן שני כלי קיבול. השתמש פעמים אחדות באותם המים לכביסה.  השתמש במי השטיפה המלוכלכים לשטיפת הרצפות והדחת בית הכיסא

 

הדחת בית הכיסא
נצל כל המים המלוכלכים שאין לסננם עוד -  להדחת בית הכיסא.
במקרה שכמות המים אינה מספיקה לצרכי הדחת בית הכסא ?השתמש לפעלה זאת בתמיסת בורית הנתרן. הוראות לשימוש בחומר חיטוי זה יש לקבל בכל בית מרקחת

 

 

תלה את ההוראות האלה במטבח או בכל מקום מתאים

 

 

תחנת "הרדיו העברי" של ירושלים שידרה מדי יום הוראות והמלצות לתושבים כיצד להשתמש במים שימוש חכם וחסכוני. לדוגמה:
יש להשתמש באותם המים לבישול, כביסה, שטיפת רצפה והדחת בית הכסא.
יש להתרחץ לתוך קערה באמצעות זרם מים איטי. את המים המשומשים יש לשמור.
יש לסנן מים מלוכלכים ומשומשים, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם שוב לצרכים אחרים.
במים מלוכלכים במיוחד - יש לעשות שימוש חוזר לשטיפת בית הכסא.

 

ביטוי למצוקת המים בזמן המצור נתן המשורר דן אלמגור בשירו:

כוס אחת של מים

ביצוע ולחן: דני גרנות
מילים:       דן אלמגור

היתה לי כוס אחת,

כוס אחת של מים.

היה זה במצור

בעיר ירושלים.

 

לגמתי מן הכוס

טיפה אחת או שתים.

רק ככה, להרטיב

קצת את השפתיים

 

הרטבתי את שפתי!

נטלתי את המים,

ובזהירות רבה

צחצחתי ת'שיניים.

 

היתה לי כוס אחת,

כוס אחת של מים.

היה זה במצור

בעיר ירושלים.

 

צחצחתי את שיני

ובשארית המים,

כיבסתי, במחילה,

זוג של מכנסים.

 

כיבסתי מכנסיי,

השחירו קצת המים.

אז באותה הכוס

כיבסתי זוג גרביים.

 

היתה לי כוס אחת,

כוס אחת של מים.

היה זה במצור

בעיר ירושלים.

 

כיבסתי את גרבי

ואז בכוס המים

שטפתי ת'ריצפה

שלא רוחצה חודשיים.

 

את הסמרטוט הלח

סחטתי בידים,

השקיתי בעציץ

שושן אפילו שניים.

 

סחטתי עוד יותר,

ובעזרת שמים גם

בבית השימוש

הורדו, סוף סוף, קצת מים.

 

חזרתי אל הכוס.

נותרה טיפה של מים.

אז בטיפה הזאת

רחצי ת'ידיים.

 

היתה לי כוס אחת,

כוס אחת של מים.

נס חנוכה

שוב לא קרה

בעיר ירושלים.

 

 

 

 

 

 

 

 




חפירת שוחות
שתף 

אירוע חד פעמי, הזכור לכולנו מתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים.

תחנות הרדיו הערביות הבטיחו ש"...נתקוף אותכם בכל החזיות ונזרוק אותכם לים..." ובינתיים אנחנו חפרנו שוחות ליד הבתים, כיוון שלא בכל הבתים היה מקלט.

 




י”א באדר
שתף 

.

נקרא בשנות החמישים  בשם ''יום תל-חי'', וצוין בבתי הספר ובתנועות הנוער לזכר נפילתו של טרומפלדור.

היו בתי ספר שקיימו מסדרים מיוחדים ובהם נשאו דברים מנהלי ביה"ס, ולפעמים גם הוצגה מסכת בה תלמידים הציגו מדברי טרומפלדור וחבריו, ושרו את השיר המפורסם שנכתב על ידי אבא חושי:
"...בגליל, בתל-חי טרומפלדור נפל. בגליל בתל חי  איש גיבור נפל...".

שתי תנועות נוער במיוחד ציינו את י''א באדר: הנוער
העובד ותנועת חניכי בית''ר שנהגו לברך זה את זה בהיפגשם בסיסמה ''תל חי''. בבית''ר הדגישו את הרובה ( ''רק כך כובשים מולדת'') - ואילו הנוער העובד הדגיש את ''הרובה והמחרשה'' שבהם השתמש טרומפלדור, ואת הסיסמה ''לעבודה, להגנה ולשלום - נוער עובד''.

 


 

על טרומפלדור, י"א באדר ותל חי

מאת:

דייויד סלע

עורך

נוסטלגיה אונליין - שימור התרבות הישראלית

 

מה אנחנו יודעים על טרומפלדור ומורשתו?  בעיקר שהיה גיבור, בלי יד, שמת בתל חי ושקיים לגביו ויכוח רב שנים -  האם אמר לפני מותו "טוב למות בעד ארצנו" - או שהפטיר קללה עסיסית ברוסית....

 

טרומפלדור היה בן פחות מ - 40 במותו, הוא היה נערץ על ידי רבים בני העולם היהודי בישראל ובתפוצות, אך הוא גם דמות נערצת ביפן, עד עצם היום הזה, נגיע לזה עוד מעט.

 

הוא נולד ב - 1880, לא התקבל לתיכון בשל הנומרוס קלאוזוס (הגבלת מספר היהודים המקבלים), למד מאחיו הגדול ממנו שעסק ברפואת שיניים את המקצוע, ובגיל 22 קיבל דיפלומה ממשלתית רוסית של מרפא שיניים. מייד לאחר מכן הצטרף לצבא הצאר, והשתתף במלחמת רוסיה יפן שפרצה בשנת 1904.
כבר חדשים ספורים לאחר תחילת המלחמה יצא שמו של טרומפלדור כלוחם נועז במיוחד שהצטיין בקור רוח וזכה באותו הצטיינות.

באוגוסט 1904 והוא בן 24, פגז מרסק את ידו השמאלית, והרופאים קוטעים אותה מעל המרפק. עוד לפני שהחלים הוא דורש לחזור לחזית, משתתף בקרבות קשים ומוכיח שוב את עוז רוחו, מועלה לדרגת רב סמל ומקבל אות הצטיינות נוסף.

 

ב - 1905 נופל טרומפלדור בשבי. הרוסים ניגפים, וטרומפלדור יחד עם עוד 70,000 חיילים רוסים מועברים למחנה שבויים ביפן.פה מתחיל סיפור פנטסטי שהופך את טרומפלדור לדמות נערצת ביפן עד עצם היום הזה: טרומפלדור הופך מייד לאחד מהמנהיגים של כל השבויים הרוסיים ביפן, נפגש באופן קבוע עם השובים היפניים, יוזם מארגן אין ספור פעילויות לטובת השבויים כמו בנק פנימי, בתי מלאכה, בית ספר, תיאטרון, הוא משכנע את  היפנים לסייע באפיית מצות לפסח והשגת ספרי תורה וטליתות לכ - 1800 שבויים יהודים.

הוא מצליח לשכנע את שוביו היפניים לקשר אותו עם הקהילה היהודית הזעירה ביפן בשנים ההם, יחד איתם הוא מקים ביפן אגודה ציונית פעילה עם 120 חברים, מייסד ומדפיס ביפן על בסיס קבוע עיתון ציוני בשם "החיים היהודיים"  שעל דפיו הוא מעלה מחשבות ותוכניות רבות בנוגע להתפתחות הישוב היהודי בארץ ישראל.
 

בספטמבר 1905 נחתם הסכם פורטסמות המסיים המלחמה בין רוסיה ליפן, וטרומפלדור הוא בין המשתחררים הראשונים ממחנה השבויים. ביום שהוא השתחרר באו להיפרד ממנו בשער המחנה אלפים רבים, שבויים רוסים מצידו הפנימי של המחנה ואזרחים יפניים רבים מצידו החיצוני, טרומפלדור לא עבר ברגליו את שער המחנה בדרך לחופש - אלא נישא על כתפי ההמונים, שלא פסקו מלהריע.

 

אגב, בנובמבר 2006 נערכה בעיר טאקשיקי ביפן (בה שכן מחנה השבויים שטרומפלדור הוחזק בו כשבוי 100 שנים קודם), תערוכה לזכרו של יוסף טרומפלדור. דמותו הכריזמטית של הלוחם בעל הזרוע האחת, מעוררים הערכה והערצה ביפן עד היום.

 

טרומפלדור היה ליהודי הראשון בצבא הרוסי שזכה לדרגת קצונה בלי להמיר את דתו, עד כי כך העריכה אותו מערכת הפיקוד של הצבא הרוסי. הוא קיבל את דרגתו ביחד עם אותות הצטיינות רבים מידי הצאר הרוסי עצמו, הצארינה ענדה לו את המדליות ונתנה לו מתנה - יד תותבת.   

במהלך 6 השנים לאחר מכן עוסק טרומפלדור בפעילות ציונית במקביל ללימודי משפטים. ב-1911 הוא מארגן את הועידה שבה נוסדה תנועת "החלוץ", שבעקבותיה יצאה לאור החוברת האידיאולוגית הראשונה בדבר הקמת "המושבות השיתופיות בארץ" שבכתיבתה היה לו חלק רב, ומייד לאחר הוועידה, ב - 1912 הוא עולה לארץ בראש חבורת צעירים כדי להגשים את העקרונות שפורטו בחוברת.
הרעיון של טרומפלדור היה להקים "מושבה קומוניסטית", יישוב שיתופי ללא כל תמיכה או עזרה ממוסדות חיצוניים אלא על בסיס כלכלי בלבד. הגרעין מנה כ ? 15 חברים וחברות ונאחז בחוות מגדל. הם נקראו "הקומונה המגדלאית". אגב, אחד מהסרטים הראשונים הקיימים מארץ ישראל הוא של טרומפלדור במגדל, חורש עם יד אחת.

הקומונה התפרקה די מהר. התנאים היו קשים וחלק מהחברים לא עמדו בסטנדרטים הגבוהים של טרומפלדור. הוא עובר לדגניה וב - 1914 עם פרוץ המלחמה העולמית הראשונה, הוא, כנתין וקצין רוסי, היה צריך להסתלק ועובר למצרים. שם הוא פוגש את זאב ז'בוטינסקי ומציע להקים גדוד של מתנדבים שיעמידו עצמם לרשות ממשלת אנגליה ויצטרף למאמץ המלחמתי הבריטי ול"שחרור" ארץ ישראל. מוקם "גדוד נהגי הפרדות". מפקד הגדוד בריטי, וטרומפלדור מונה כסגנו. הגדוד הועבר לגליפולי, שם השתתף בקרב גליפולי הידוע וגם שם מבצע טרומפלדור מעשי גבורה רבים. לאחר הקרב הגדוד מפורק, אולם שנה לאחר מכן טרומפלדור מארגן בלונדון 120 איש משרידי גדוד נהגי הפרדות ומשכנעם להתגייס לצבא הבריטי, כגדוד העברי ברוסיה מתעוררת באותו הזמן התנועה הציונית. מספר החברים "שוקלי השקל" היה למעלה ממאה וארבעים אלף, ועשרות אלפי בני נוער שאפו לעלות לארץ ישראל. ברית "החלוץ" העולמית ריכזה את הצעירים המעוניינים, וטרומפלדור מגיע לרוסיה בתחילת 1918 ושם עוסק באינטנסיביות בניסוח תוכניות מעשיות להקמת קומונות, למעשה קיבוצים, בארץ ישראל, להקמת ארגון צבאי חלוצי, הסתדרות עובדים, ועליה לארץ.

כשהוא חוזר לארץ הוא פעיל בוועד הצירים של הישוב, מפתח תוכניות התיישבות רבות, שותף לתכנון הקמתו של צי עברי בארץ ישראל ולרכישתה של אוניית משא עברית ראשונה ועוד. הוא קורא מישראל ליהודי העולם להציל את נפשם ולעלות לישראל, ומוציא להם קול קורא האומר: "כל רגע יקר. כל הנכנס לארץ, ניצל ממוות בטוח. כל רגע של איחור - לחטא יחשב לנו".

שנתיים קודם לכן, ב - 1916, נחתם הסכם בין בריטניה לצרפת בדבר חלוקת שטחי האימפריה העות'מאנית לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. לפי הסכם זה, הידוע בשם הסכם סייקס פיקו, נכלל צפון הגליל (כולל אצבע הגליל) בתחום השפעתה של צרפת, אולם צרפת לא ביססה את שלטונה באזור ולא שלחה אליו כוחות צבא מספיקים. את המצב ניצלו ערביי המקום, כנופיות שהטרידו את הישובים היהודיים כגון מטולה, תל חי וכפר גלעדי.

דוד בן-גוריון ביקש מטרומפלדור לארגן את הגנת היישובים ולדווח על המצב, וטרומפלדור מגיע לתל חי בסוף דצמבר 1919. תקיפות הבדואים נמשכו. תסכולם של הלוחמים גבר בשל העזרה המועטת שקיבלו ממוסדות הישן, ב-8 בינואר הוציאו מגיני הגליל כרוז שבו היה כתוב בין היתר: :...כרוז לצעירים בארץ: אנו עומדים על משמרתנו זמן ידוע והחלטנו להמשיך את ההגנה בגליל העליון עד הרגע האחרון... נתנגד לאויב המקיף אותנו ולא נזוז מפה עד נשימתנו האחרונה... אנו פונים אליכם, צעירי הארץ, שרגש של אחריות ועלבון מפעם בכם, לבוא לעזרתנו...".

בארץ מתנהל במהלך פברואר 1920 ויכוח האם יש טעם לעזור למתיישבים באצבע הגליל או להיכנע ולפנות אותם דרומה. ב-1 במרץ 1920, היום הראשון של חג פורים, הגיעו ערבים לתל חי ובקשו להיכנס כדי לבדוק אם אין ביישוב חיילים צרפתים. הותר להם להיכנס, אולם אז החליטו הערבים להחרים את נשקם של אנשי תל חי. טרומפלדור פקד לפתוח באש על התוקפים, מיד לאחר מכן פרצו חילופי יריות וטרומפלדור נפגע קשה בבטנו. התפתח קרב שנמשך שעות, ולנוכח האבדות הכבדות וחוסר בתחמושת, התקבלה החלטה לנטוש את תל-חי ולסגת. טרומפלדור פונה לכפר גלעדי. בשעה שהלוחמים הגיעו לכפר גלעדי, טרומפלדור כבר לא היה בחיים. הלוחמים נקברו בקבר אחים זמני בכפר גלעדי ולאחר זמן הוצאו ונקברו יחד תחת פסל האריה השואג. על-שם שמונת הלוחמים הללו נקראה לימים קריית שמונה.

מותו של טרומפלדור בהגנה על תל חי הפך מיד לאבל לאומי מחד -  לסמל של עמידת היהודים על נפשם מאידך. הספדים מרגשים נשאו עליו טרומפלדור ז'בוטינסקי, יוסף חיים ברנר ורבים אחרים, וכולם העלו על נס את לחימתו הגאה, לעומת היהודים שנהרגו בפוגרומים ללא התנגדות. חניכיו של טרומפלדור הקימו על שמו תנועה חלוצית בשם "גדוד העבודה וההגנה" על שם יוסף טרומפלדור או בקיצור "גדוד העבודה".

מספר חודשים לאחר מותו  הוגשם חלומו הגדול של טרומפלדור להקמת ארגון גג למפלגות הפועלים והעובדים והוקמה הסתדרות העובדים. זאב ז'בוטינסקי, הקים תנועת נוער על שמו - בית"ר: ברית יוסף תרומפלדור, (ולכן יש המאייתים את שמו באות ת').

                   

טרומפלדור הפך למיתוס - ובצדק. סיפור גבורתו ומותו של טרומפלדור הפך לאגדה, ועל האגדה הזאת חונכו דורות רבים. העניין המיוחד בטרומפלדור הוא שדימויו לא היה רחוק אף פעם ממציאות חייו, של גיבור ללא חת הנכון תמיד להקריב עצמו למען המולדת, כיהודי וציוני גאה.

ולסיום - מה עם המשפט המפורסם?
מיתוס המשפט לפני המוות: על-פי עדות אחת אמר  "אין דבר - כדאי למות בשביל ארץ ישראל",  ואחרים טענו שאמר "טוב למות בעד ארצנו" אולם היו אחרים שטענו בתוקף שהוא הפטיר קללה עסיסית ברוסית, בגנותה של הארץ.

אז האם בירך או קילל?

לפי עדות מזכירו של טרומפלדור בעת הקרב, שמואל גורביץ' בעת פינויו מתל-חי לא אמר טרומפלדור דבר, אלא רק נאנק מכאבים. 

 

לדעתי יש רק שתי אפשרויות : או שלא אמר מאומה בשל הכאבים- או שבירך את הארץ. מה שאנחנו יודעים על טרומפלדור בדרך כלל הוא  שהוא היה גיבור, גידם ומת בתל חי. אבל אם נזכור את יריעת חייו העצומה כפי שפרשנו כאן רק חלק קטן ממנה, את הספק העשייה הציונית, את הלהט והאהבה העצומה לרעיון הציוני ,לעם היהודי וארץ ישראל - אין כל ספק שאם אמר משהו זה לא היה יכול להיות קללה, אלא ברכה לארץ אותה אהב כל נימי נפשו, וממנה נפרד במשפט המפורסם - "טוב למות בעד ארצנו."

 
 

שלישית שריד ועוד שרה את "בגליל בתל חי" - א. חושי / עממי:
"...בגליל, בתל חי
 טרומפלדור נפל. בגליל בתל חי  איש גיבור נפל...".




יום ביקור
שתף 


יום ביקור היה יום בו הייתה מגיעה לביקור בעיר אישיות בין לאומית חשובה.
אנחנו הילדים מאוד שמחנו ביום ביקור שכזה. לא כיוון שהייתה לנו מודעות מדינית כל שהיא בגיל הרך, או שתמכנו במאמצי הדיפלומטיה הישראלית להתיר עצמה מסבך הבדידות. פשוט - ביום ביקור שכזה - גייסו אותנו הילדים להצלחת הביקור, וכך נמנענו מלימודים.

ומי היה מגיע??? בדרך כלל ראשי מדינות אפריקאיות, גדולים שמנים וחייכניים שהיו לבושים בבגדים מוזרים. הם היו עוברים ביעף ברכב ברחובה של העיר, שם היינו אנחנו הזאטוטים עומדים שעות עוד קודם, מחזיקים בידינו בדגלי ישראל קטנים ומנפנפים בהם במרץ רב.

 


 

 

        

 

 

 

 

 

 

לרגל ביקור האפפיור פאולוס השישי ב - 05.01.1964 הוצאה חותמת דואר.

 

 

 

 

 

 




יום גדנע
שתף 

ראו בערך יום שדה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




יום האומות המאוחדות
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




יום האם
שתף 

מאת: ד"ר חיים גרוסמן,
חוקר תרבות ישראלית
תל אביב

"יום האם" אינו המצאה ישראלית, וראשיתו בתרבות המערב במהלך המאה ה - 19.
במדינת ישראל צוין היום למן ראשית שנות ה-50 ביוזמת עיריית חיפה, מערכת עיתון הילדים "הארץ שלנו" וגם "הקרן הקיימת לישראל".



זכות ראשונים לעיר חיפה

בישיבת הנהלת עיריית חיפה ב-31 באוקטובר 1951 העלה ראש העיר את ההצעה לערוך חגיגה ל"יום האם" וכך אמר: "... מתוך מגמה לשנות במידת מה את המצב החברתי ביישוב ולרומם את מצב הרוח בעיר עלה בדעתי לקיים את "יום האם". באותו יום ישותפו הבנים והגברים בהנהלת משק הבית ויגישו מתנות לאמהות....". שבוע אחר כך הביא ראש העיר אבא חושי את הנושא לישיבת מועצת העירייה וחרף ההסתייגויות החלו בעיריית חיפה כבר למחרת בתכנון היום שנקבע בסופו של דבר בחג החנוכה והיה למסורת שנתית של "יום האם".

העיר חיפה נתנה את האות וישראל הצעירה כולה אמצה במהירות את החג החדש. במכתבו לבנו דן, שלמד בארה"ב, כתב אבא חושי ב - 5.12.52: "...אנו מכינים את "יום האם". השנה כנראה יוחג כבר ברוב חלקי הארץ...".

 

דבר הקק"ל

את "תפקיד" הפצת החג במערכת החינוך לקחה כמובן מאליו, "מועצת המורים של הקק"ל", אלא שכאן הוחלפה דמות המופת מחנה ובניה גיבורי העבר, לגיבורה הציונית הנרייטה סאלד ממקימות "הדסה" שפועלה נקשר גם להצלת ילדים במסגרת "עליית הנוער" "יום האם" הוזז ונקבע לפיכך ליום מותה - ל' בחודש שבט ונחגג בכל הארץ בתאריך זה לבד מחיפה שהמשיכה ודבקה במסורת העירונית.

 


 עיתונות הילדים

אחד מיוזמי הפצת דבר החג היה עיתון הילדים "הארץ שלנו" שהקדיש בשנות החמישים ליום זה חוברת שלמה מדי שנה. שבועוני הילדים האחרים התעלמו כמעט לחלוטין מ"יום האם" אף כשהפך למסורת בכל הארץ. ההתחלה היתה ב - 31.10.1951 ומערכת העיתון טרחה מאד ופרסמה את ההודעה: "היום יום ד' בשעה 5 אחה"צ תשודר ב"קול ישראל" הודעה על יום האם. קוראי "הארץ שלנו" מתבקשים לעורר את תשומת לב חבריהם ומכריהם (שאינם מקוראי עיתוננו) על שידור זה, כדי שחג יום האם יקיף את כלל ילדי המדינה".

מדי שנה פנה השבועון אל קוראיו: "קטפו לכם רקפות. הכינו אותן מבעוד מועד. מחר יענוד כל אחד מבני הבית רקפת לדש בגדו. וצנצנת מלאה רקפות תהיה מוצבת על שולחן המשפחה". מערכת העיתון עמלה לחבר את "עשרת הדברות ליום האם" ? מסמך פעילות לילדים ביום זה בו אמורים היו הילדים לפעול במקום אמא שתוכל קצת לנוח : "....אפשר לאמא לשכב לנוח אחרי הצהרים עד שעה 3 או 4. טפל בינתיים באחיך ואחיותיך הקטנים, הדח את הכלים ושוה לדירה צורה מסודרת וחגיגית. סמוך לשעה 4 עשה הכנות לארוחת מנחה...". כאן פורסמו הצעות להכנת מתנות בעבודה עצמית ואפילו מתכונים רבים שפושטו לטובת הילדים המנסים להקל על אמא ביום זה ולבשל במקומה.

 
מערכת החינוך וסוכניה

"יום האם" היה לנושא לימודי ראוי וחשוב בדמות "מחברת נושא" והקדשת שבוע לימוד לפחות בגנים ובכיתות הנמוכות של בית הספר. במחברת (לפעמים בצורת לב לטובת אמא...) הופיעו שירים, וציורי הילדים שהמחישו את אמא בעבודתה: "מי מגעץ את הבגדים? אמא ואמא. מי מכבש ותולה כבשים? אמא ואמא. מי מתקן ותופר בגדים? אמא ואמא". "הבטחה - אני מבטיחה לאמא שההיה ילדה טובה והנגן בכינור כל יום", או: "אמא בשעת המנוחה שלך אני לא יזמין אורחים ואני איה בשקט" ילדי הארץ הכינו לאמא מתנה ? בדרך כלל עבודת יד שהוכנה בשיעורי המלאכה - מסימניות נייר ופלסטיק ועד למפה או סינר רקום, מעבודת ניסור בדיקט ועד למאפרה מרוקעת ממתכת - ועוד זר פרחים שנקנה בדרך הביתה.

יצרני החוברות והספרים תרמו גם הם לציון היום: ראובן ספורטה הכין בסדרת "חג ומולדת" חוברת שעסקה ב"יום האם" ותמר בורנשטיין ? לזר הקדישה ל"יום האם" ספר בסדרת הספרים "חג שמח".


הערות לסיכום

זכות הראשונים לחג "יום האם" שמורה לעיר חיפה שם נקראו ילדי העיר מדי שנה בחג החנוכה: "ילדים קרבו לגשת וראו נא את עירכם מחלצות וחג לובשת בהגיע יום האם". לימים משהפך "יום האם" ל"יום המשפחה" חגגה חיפה פעמיים: פעם בחנוכה של גבורת חנה ובניה ופעם בחודש שבט כתזכורת לפועלה של הנרייטה סאלד.
בהעדר עיתוני ילדים שליבו את דבר החג ועם הסתלקותה של הקק"ל ממעורבותה בתהליך החינוכי הממוסד נותרו גן הילדים ובית הספר לצד מספר יצרנים וסוחרים, סוכני התרבות היחידים המקיימים מעט ממצוות החג. ברוח הזמן שונה היום כדי להדגיש את הקשרים במשפחה של אהבה ותמיכה הדדית, ואת סוגי המשפחות השונות: גרושים, משפחות חד הוריות וכו'. ברוח הזמן מושם הדגש על האשה השוויונית ולא רק על האם בתפקידיה הסטריאוטיפיים, וכך נוסף ללוח השנה גם "יום האישה הבינלאומי" המבשר עולם מודרני כראוי לילדי ההווה.

 

 

 

 




יום ההגנה
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לקראת תום מלחמת העצמאות הוחלט במחלקת התרבות (מחת"ר) של צה"ל (שהפכה לימים למפקדת קצין חינוך ראשי), על דעת ראש הממשלה ושר הבטחון דאז, דוד בן גוריון, להכריז על יום תל-חי, י"א באדר, כ"יום ההגנה" ולציינו בבסיסי צה"ל בטקסים ומסדרים מיוחדים.
רצה הגורל ובי"א אדר התש"ט מלחמת העצמאות טרם תמה, וכוחות צה"ל עדיין היו עסוקים במבצעיה האחרונים - "לוט" ו"עובדה", כך שבסופו של דבר צויין "יום ההגנה" רק בכרזות של מחלקת התרבות וכן במברק המפורסם שנשלח ע"י כובשי אילת במבצע "עובדה": "העבירו לממשלת ישראל: ליום ההגנה לי"א באדר מגישות חטיבת הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל". מאוחר יותר בוטל ציון "יום ההגנה" והוא שולב עם ארועי יום העצמאות.

 




יום הילד
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

  




יום הילד היהודי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 




יום הים
שתף 

יום הים היה בתקופת היישוב ובראשית ימי מדינת ישראל יום חגה של הימאות העברית. הוכרז בשנת 1936 על ידי מחלקת הים של הסוכנות היהודית. כיום חג קבוע לתאריך כ"ג באייר מדי שנה, וצוין בארץ ישראל ובתפוצות.

יום הים הראשון נערך באביב שנת ה'תרצ"ב (29 במאי 1932) ביוזמת אגודת יורדי ים זבולון. מאז, ובמשך 21 שנה, יום הים היה חגיגה חופית ימית וכן צוין בערי ישראל ובקהילות היהודים בתפוצות. ביום זה סופר בהרחבה ובהדגשה על העשיה הימית העברית בארץ ישראל ובתפוצות (בבתי ספר לימאות עברית באנגליה, צרפת, איטליה ורוסיה). מטרת החג הייתה להגברת המודעות לימאות, לצורך ביורדי ים בכל המקצועות והרמות, ולקצונה ימית כדרך חיים.

אירועי יום הים התפתחו והתרחבו לאורך השנים, וכללו תערוכות של ציוד ואמצעים ששימשו את הימאות העברית כגון כלי שיט, עזרי ניווט, דגלים ועוד; נערכו מפגני שיט של חניכי האגודות הימיות, והתקיימה פעילות הסברה חינוכית בבתי הספר. העיתונות והרדיו גויסו לסקירה נרחבת על תקומת הימאות העברית ויצירת צי עברי. בבתי הכנסת נערכו תפילות למען יורדי הים ולזכרם של חלוצים, ואורגנו סיורים בנמלים וביקורים ביישובי דיג. כמו כן נערכו מצעדים, מסיבות, תוכניות אמנותיות ותערוכות אמנות שעיסוקה בים ובספנות.

את חגיגות יום הים חגגו עד שנות החמישים, אז גווע המנהג במקביל להופעת מועדים לאומיים-אזרחיים אחרים. 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.