חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 172 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




חפצים שהיו בבית

סט לייןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

סט זה היה נשלף מן המזנון לכבוד אורחים מכובדים. משום מה היה היין נמזג מן הבקבוק הרגיל לאותו כלי מיוחד ומוגש עם הכוסיות לשולחן על גבי מגש או עגלת תה.




סטריאו/מגבר בהרכבה עצמיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

המושג סטריאו פרץ לחיינו מתישהו באמצע שנות השישים. עד אז האוזן הוזנה ב"מונו" בלבד, ומי שהיו לו שני רמקולים בפטפון, שמע את אותם הצלילים בכל אחד מהרמקולים, רחמנה-לייצלן...
ואז הגיע הסטריאו, ומיד היו אלה שהיו להם אפשרויות ומזומנים והם רכשו מערכת סטריאופונית.

לא היו הרבה תקליטי סטריאו בהתחלה, אבל זה לא מנע מבעלי ממון אלה להזמין אותנו אליהם להאזין לקסם הסטריאופוני. לכל בעל מערכת שכזאת היה את התקליט הידוע, זה שהיו בו אפקטים סטריאופוניים. היינו יושבים שעות ומאזינים לפלא הזה וממש ממש רואים בעיני רוחינו, איך המוזיקה עוברת מצד לצד, איך קולות כדור הפינג פונג נשמעים פעם אחד מהרמקול הימני ומיד אחר כך מזה השמאלי, איך הדלת החורקת מתחילה בחריקתה בצד אחד של החדר ועוברת למשנהו, איך ההוא עם השלשלת הכבדה על רגליו "צועד" בחדר מצד לצד, וחוזר חלילה.


 

 

 

 

 

לנו, כמו לרוב עם ישראל, לא היה כסף. אבל יזמים זריזים מיהרו להציע לנו מערכות סטריאופונית ומגברים להרכבה עצמית, במחיר השווה לכל נפש. קראו לזה "קיט".
היינו קונים קופסת קרטון, בתוכה היה גבב של פריטי אלקטרוניקה, כל מיני נגדים צבעוניים חסרי פשר וכבלים וכפתורים וג'וקים (אלקטרוניים....)

הכי חשוב בכל הפאצ'קראיי הזה היה הפיוז. הפיוז היה ה"תעודת ביטוח" שלנו, למקרה של הרכבה לא נכונה של המערכת. היה זה מן צינור קטנטן מזכוכית שקופה, בתוכו היה מן סליל נחושת קטן שהיה אמור להעביר את המתח החשמלי לתוך המערכת ולשמור עליה שלא תישרף אם יש איזו תקלה, ואם הייתה תקלה - היה הפיוז מקריב את חייו ונשרף במקום המערכת עצמה.

לאחר יום או יומיים של עבודה מאומצת היית יכול להציג על המדף שלך בגאווה את המערכת החדשה שלך, להזמין חברים ולהשוויץ מפניהם ולזרוח לשמע המחמאות בסגנון "...וואללה איציק, איזו מערכת בומבה הרכבת....כל הכבוד...".




סטריוסקופהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 




סיר לילההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

סיר לילה היה מעין כיסא או סתם קערה שהילדים והמבוגרים היו עושים בה את צרכיהם בלילה.
בבוקר האמא היתה לוקחת את הסיר ומרוקנת את תכולתו בבור הספיגה אשר היה מחוץ לבית, שוטפת את הסיר, ומניחה אותו בחזרה במקומו (בדר"כ מתחת למיטה) לשימוש חוזר בלילה שיבוא.

הסיר היה שימושי מאוד בקרב כל משפחה עד לשנות ה - 60 המאוחרות.

 

 

 

 

 

 

 

 


בפתיח לשיר "לילה ראשון בלי אמא" (י. גמזו / ר. בן-משה) של להקת גייסות השריון, נאמר:
"...אח איזו אמא! / זה הלילה הראשון שלי בלי אמא. / הא, איזו אמא... / - מותק, אולי אתה רוצה ביביסיטר? / - אולי אתה רוצה סיר לילה? / - הא, זה הלילה הראשון שלו בלי אמא, / אולי אתה רוצה מוצץ הא?..".

 

תגובות:
בדיוק כזה היה לבן שלי שהיום הוא בן 43 אב לשיבעה. כל כך היה נוח לקיפול ונייד אותו. והיום מה? כל הכיסאות גדולים מגושמים וגבוהים עד לרמה של סיכון. כמה וכמה פעמים חיפשתי עבור נכדי אפילו בחנויות האלטזכן לא מצאתי. מחוסר ברירה ניכנעתי לחידושים.

 

כהן סיניורה ויהודה
sinyora1@bezeqint.net




ספה נפתחתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כמו אחותה התאומה המיטה המתקפלת, הספה הנפתחת הייתה פופולארית ביותר בשנים ההם, בזמנים בהם משפחה שלמה הייתה חיה בדירה קטנטנה שהיום תאכלס מקסימום זוג סטודנטים וחתול...

להבדיל מהמיטה המתקפלת שהייתה בחדר השינה, הספה הנפתחת הייתה ממוקמת בסלון. במשך שעות היום והערב שמשה הספה כרהיט סלוני לכל דבר, ובלילה היא הייתה נפרשת כך שבאופן פלא היא הייתה הופכת למיטה כפולה.
נוחיותה של הספה הנפתחת הזאת הייתה מוגבלת ביותר. היה לה באמצע לכל אורכה מן ציר ברזל שכזה שתפס את שני חלקי הרהיט המגושם הזה, ואיכשהו במהלך הלילה כל מי שהיה ישן על הספה הנפתחת הזאת היה מתעורר לא מעט פעמים בגלל ה"אמצע", כפי שקראנו לזה אז.
אבל הרהיט הזה אפשר לארח ללינת לילה אורחים וקרובי משפחה שהגיעו לביקור. בדירות לא מעטות שימשה הספה הנפתחת כמיטת השינה של ההורים, כאשר החדר השינה היחיד בדירה שימש את הילדים.


                       


מטבעות לשון:

רק נוגעים בה והיא נפתחת
מטבע לשון הבא לתאר מישהי שאפשר להגיע איתה למגע מיני מהיר, ללא תסבוכות מיותרות.
"...שמע, יש אחת חדשה בבסיס שלנו - רק נוגעים בה - והיא נפתחת..."

 

 

 

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




ספל שתיה לחולההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

היום, כאשר השימוש בקשית כל כך נפוץ ומובן מאליו קשה לנו להבין את הקשיים שהיו מנת חלקם של החולים והמטפלים בהם, בטרם היות הקשית, בשעת פעולה כל כך פשוטה לכאורה - שתיה מכוס.

מי שמצבו הכלכלי איפשר לו, יכול היה לרכוש בבית המרקחת כלי מיוחד: הכלי היה כעין קומקום קטן עם פיה ושתי ידיות. המטפל בחולה החזיק בידיות ועל ידי הטיה קלה של הכלי  עבר המשקה לפיו של החולה דרך הפיה. בלי קש, עם קש -  העיקר הבריאות.

 

 

 

 




ספרים..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

דומה שאחד ההבדלים הבולטים בין הבתים של הימים ההם ושל אלה דהיום הוא עניין הספרים.

אז היו ספרים, ובכמויות, כמעט בכל בית, להבדיל מהיום.. בזמנים בהם הטלוויזיה עוד לא פלשה לחיי המשפחה, המחשב עוד לא הומצא, הערכים היו נוכחים וחשובים וקריאת ספר היה אחד מהם.

כל משפחה שכיבדה את עצמה דאגה לרכוש מדפי ספרים, עליהם הוצגו לראווה וגאווה מבחר הספרים שנתפסו בצידיהם ב מחזיקי הספרים, בנוסף היו גם אנציקלופדיות, וברווח שנותר בין הספר וסוף המדף תקעו את חפצי הנוי האלה מפליז, כדי שאם הדודה שהעניקה את הרקדנית האיומה ההיא ממכתת תגיע פתאום ? תראה שהתמנה שלה קיבלה מקום של כבוד, ליד "פואמה פדגוגית,,"אנקת גבהים" או "מה יפית עמק נוי".

לפרק שלם בנושא ספרים שאהבנו ? לחצו כאן




עגלת תההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עגלות התה הגיעו במספר צורות.
צורה אחת הייתה עגלה שעשויה ממקשה אחת. צורה שניה - עגלת התה היתה עשויה ממסגרת אלומיניום עם גלגלים. המדפים עשויים מפלסטיק דמוי עץ.
המיוחד בהם, שהם יכלו להתקפל לשניים לכל אורכם, כך שחצי אחד עמד במאונך לשני, וזה תפס פחות מקום בסלון, כשלא השתמשו בה, היתה מונחת עליה מפית קרושה, אגרטל מזכוכית ופרחים מפלסטיק.

כאשר הגיעו אורחים בעלת הבית היתה מעמיסה את כל הכבודה על פי הזמנת האורחים - תה, קפה, גזוז, עוגיות וכ'ו. היו כללי הסעה ותכנון של העברת העגלה מהמטבח לסלון או למרפסת מעל השטיח, הזזתו, מדרגה וכו'.




עששיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .

נקרא גם "נפטא"  וגם "לאמפה" וגם "מנורת רוח", ויש שקראו לעששית גם "לוקס", למרות שהלוקס עצמו היה מוצר תאורה אחר.

בכל מקרה העששית הייתה  "תאורת החרום" של הזמנים ההם. בחלקה התחתון  היה מיכל בעל פיה קטנה. היו מסובבים את הפקק של הפיה ושופכים בזהירות לתוך המיכל נפט. אחר כך היו מסיטים את מעטה הזכוכית העגול, ומקרבים גפרור דולק לפתיל שהיה בתחתית המתקן ומדליקים אותו. הפתיל  היה מגיע בתחתיתו עד לפנים המיכל בו היה הנפט והיה נספג בו וכך היה בוער. היה אפשר לסובב מן כפתור קטן ואז הפתיל היה עולה קצת למעלה, והאור היה מתחזק. 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


                                                                

 

 

 

 


 

''...וכך בעולם שהכל בו התחיל רץ פתאום ומשתנה מהר, וכבר לא מעלים עששית בערב אלא חשמל...''.
ס.יזהר ''מקדמות''. הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 200.


שלישיית גשר הירקון שרה בשירם של חיים חפר / יוחנן זראי - "צריף ישן":
''...אם עוד עומד הצריף הישן / אם עוד יש מטפס על הקיר / אור צהוב של עששית ועשן / והתריס חורק פה דיאז על הציר / שן שן / צריף ישן / כי התריס חורק פה דיאז על הקיר...''.


רטרו:

עדיין משתמשים בעששית.

"...אחיות ניסו לשים בנזין בעששית ונפצעו בפיצוץ שתי אחיות מהשבט טרבין, שליד קיבוץ להבים בדרום, רצו להוסיף חומר בערה לעששית שדלקה בביתם. אלא שבמקום להשתמש בסולר כמקובל, הן הוסיפו בנזין - שגרם לפיצוץ...".

 




פוטלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 הייתה זו הכורסא הגדולה והרחבה בסלון, עם הידיות הגדולות. עליה היה אפשר להתרווח בערב, לאחר יום עבודה קשה. הייתה מקום משכנו הקבוע של אב המשפחה, לצד הפוטל הייתה ממוקמת בדרך כלל שידה קטנה שם הייתה צלחת פירות או גרעינים. כשנכנסה הטלביזיה לסלון הוא מוקמה ממש מול הפוטל.
את הפוטל החליפו כורסאות הטלווזיה המודרניות. יש בהן הרבה יותר פטנטים ופיצ'פקס, אבל הרבה פחות נשמה ...

מקור השם "פוטל", אגב, הוא מהשפה הצרפתית. פוטל - בצרפתית FAUTEILLE (פוטיי) הינו כורסא. ככל הנראה בגלל האות L, שבצרפתית אינה נשמעת, אבל נכתבת, נוצר השיבוש והכורסא קבלה את השם פוטל.




פוףהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לאחר מלחמת ששת הימים עם הכנסנו לעיר העתיקה גילינו את הפופים ביחד עם הגמל מעץ הזית ועוד מזכרות שונות. הפוף היה עשוי בדר"כ מטלאים של חתיכות עור אשר מולאו בשאריות בדים. בתחתית היה שרוך וחורים מקבילים וכך היינו סוגרים אותו כאשר סיימנו למלא אותו ונחה דעתנו על דרגת הקושי של הפוף.

רטרו:
בשנים האחרונות רואים את הפופים שוב בחנויות. אולם הפעם במקום שזה יהיה מלא בסמרטוטים זה ממולא בפתיתי קלקר ובעל צורות שונות ומשונות.




פורצלניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כמו הקריסטלים רק שהפורצלנים היו עשויים מחומר הפורצלן הדק והשביר, ואת הפורצלן היה אפשר לצבוע בצבעי מים יפים.

הפורצלנים עמדו לתפארת ליד הקריסטלים במזנון של הסלון או על מפית תחרה על השידה ליד הטלפון, והרחיבו את נפשנו מאושר למראה הברווז, או החתול, או הקרפדה, או העגלון המניף שוט זעיר לעבר הסוסה, ושאר הקיטש המזוויע שבזמנו נחשב היה לשיא ה"מודה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

 מעבר לערך פורצלנים בפרק תצוגות של אספנים









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.